מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

ברלין – יום טיול ראשון וארוחת ערב במסעדת Ross

כשנכנסתי לאתר של המסעדה, כחלק מהתחקיר שלי, הופתעתי לקרוא שהשף שלה הוא בכלל מכוחותינו. בחור ישראלי צעיר בשם אורי טריאסט. הגענו בלי ציפיות ויצאנו מבסוטים עד הגג.

בתפריט:

נחתנו בברלין ביום ב’ 30 במאי בסביבות 11:00 בבוקר, אחרי טיסת בוקר מוקדמת שיצאה מת”א בשעה 06:20. בקיצור לילה לבנבן למדי. הנוכחים בטיול פרט אליי – מרים אמי היקרה ודורית אחותי הגדולה. לקחנו מונית למלון (נהג טורקי מפחיד אבל יעיל) שהביא אותנו במהירות ליעד, המלון – Leonardo Mitte Hotel. זה מלון די חדש ומודרני במיקום מעולה בשכונת Mitte, מרחק הליכה מאי המוזיאונים, מהכיכרות המרכזיים, מהרייכסטאג, מרחובות מרכזיים (Unter den Linden), ומרחק 300 מטר מתחנת רכבת מרכזית. עשינו צ’ק-אין ומיד יצאנו להסתובב בשכונה (Mitte).

היעד הראשון – ארוחת צהריים קלילה במעדניה/בית קפה באזור Hackesche Höfe (האקשה הופה) ולאחר מכן המשך טיול באזור וקפיצה ל-Alexanderplatz ולרובע Nikolai הלא רחוקים.

Barcomi’s Deli:

מדובר בבית קפה/מעדניה שיושב בחצר פנימית חמודה, שקטה ויפה, Sophie-Gips-Höfe. כל האזור משופע בבניינים שמכילים חצרות פנימיות גדולות (Höfe). חלקן סתמיות וחלקן יפות מאד, ובהן אפשר למצוא בתי קפה, מסעדות, חנויות ובוטיקים. החצר של סופי בה ממוקמת המעדנייה של ברקומי היא נעימה וחביבה במיוחד.
היות והזמנתי מקום במסעדה בערב, חיפשתי מקום לארוחה קלילה של סנדוויצ’ים, מאפה, סלט וקפה ו-Barcomi’s Deli התאימה. אפשר לשבת במבנה הפנימי המעוצב, אבל אנחנו כמו רוב הסועדים ישבנו בחוץ ונהנינו מהקרירות היחסית של החצר (ביום ברלינאי חם ושמשי שישתנה בהמשך).
לא ארחיב יותר מדי על האוכל. זה אוכל של בית קפה/מעדניה פשוט, עשוי טוב, טעים ולא יקר. אמא שלי הזמינה כריך עם גבינה וסלמי, דורית הזמינה סלט כלשהו ואני הזמנתי לחמנייה עם בשר חזיר מפורק וסלט קולסלו שהיה מעולה. גם הקפה של אחרי היה טוב.
בקיצור – מקום חמוד מאד לארוחת בוקר/צהריים/ערב קלילה או לסתם קפה ומאפה על הדרך (ויש כאלה בשפע גם מלוחים, למשל בייגל לסוגיו, וגם מתוקים).

אחרי האוכל הסתובבנו באזור החצרות היפה והמגניב של האקשה הופה. אל תוותרו על הסמטה המקושקשת והמטורפת, מלאת ציורי הקיר והגראפיטי, בה נמצאים Monsterkabinett ו- Anne Frank Zentrum, שממש צמודה לכניסה להאקשה הופה. הסתובבנו גם מעט ב- Hackescher Markt.

לאחר מכן שמנו פעמינו לאזור הכיכר הגדולה של אלכסנדר – Alexanderplatz. אחת הכיכרות הגדולות והמפורסמות בברלין. שם יושב גם מגדל הטלוויזיה הגבוה והמפורסם של ברלין, Berliner Fernsehturm.

בדרך ובלי שום התרעה החל לרדת מבול שוטף ונאלצנו לחכות כ-1/2 שעה בכניסה מקורה של בניין עד יחלוף זעם. מזל שזה היה זעם קצר שכמו שבא מהר עבר מהר.

המשכנו לכיכר. הסתובבנו. ממנו קפצנו לרובע הישן של ברלין – רובע ניקולאי, Nikolaiviertel, שבו יושבת כנסיית ניקולאי (Nikolaikirche). נחמד מאד להסתובב גם שם. רובע קטן, קומפקטי ויפה שבחלקו עבר שחזור.

משם חזרנו למלון למנוחה קלה והתרעננות, כדי להיות מוכנים לארוחת הערב.

לפני הטיסה עשיתי תחקיר אוכל על ברלין במסגרתו שוטטתי באתרי אוכל שונים שמדברים על ברלין, רובם של בלוגרים שכותבים באנגלית. ביניהם: stilinberlin.de, iheartberlin.de, berlinfoodstories.com ועוד. הכנתי רשימת מסעדות מעניינות, חלקן וותיקות וחלקן חדשות וטרנדיות. בסופו של דבר צמצמתי את הרשימה לכמה מסעדות וחילקתי אותן לפי האזור בו נבקר באותו יום + רשימת מקומות קרובים למלון. (מסעדות מסוגים שונים). אחד המקומות שהוזכרו בכמה בלוגים הייתה מסעדה בשם Ross. מסעדה שממוקמת כ-800 מטר מהמלון והתאימה מאד לארוחת הערב הראשונה בעיר. הזמנתי בה מקום מראש (לה ול-2 מסעדות מכוכבות שנהיה בהן בהמשך).

כשנכנסתי לאתר של המסעדה, כחלק מהתחקיר שלי, הופתעתי לקרוא שהשף שלה הוא בכלל מכוחותינו. בחור ישראלי צעיר בשם אורי טריאסט (Uri Triest) שהגיע לברלין בגיל 20 כמוזיקאי צעיר (גיטריסט בלהקת אינדי בשם טי-וי בודהאס), התמקם בה והתחיל לעבוד כטבח במסעדות. הוא עבד בכמה מסעדות נחשבות בברלין (Ruben and Carla, Soho house, Jacob´s), וצבר ניסיון ורזומה. באוגוסט 2015 פתח את המסעדה יחד עם שותף גרמני, Sascha Bewersdorff, עמו עבד במסעדה נחשבת נוספת Crackers. בכל הבלוגים וגם ב-tripadvisor היא זכתה לשבחים רבים. סקרן אותי לנסות אותה, יותר למשל ממסעדה אחרת מדוברת הרבה יותר של שף ישראלי – Glass של השף גל בן משה, דווקא בגלל שלא נתקלתי בשמה (או בשמו של השף) בשום כתבה שעשו על שפים ישראלים בברלין (או בכלל שפים ישראלים שמצליחים בחו”ל. היו לא מעט כתבות בנושא בשנה האחרונה).

Restaurant Ross (*):

הזמנתי מקום לשעה 20:00 ולמרות הקרבה למלון נאלצנו להגיע במונית היות וירד גשם שוטף מלווה ברוחות מטורפות.(שוב גשם פתאומי ועצבני ששכח די מהר). המסעדה נמצאת ב- Oranienburger Straße 32. גם היא ממוקמת בחצר פנימית שמוסתרת מהרחוב הראשי: Heckman Hofe, לא רחוק ממבנה בית הכנסת החדש המרשים של ברלין. האזור בכלל הוא מעוז יהודי חזק וגם הסניף הברלינאי של חומוס בהדונס ששמו בברלין הוא Hummus & Friends נמצא בהמשך הרחוב (זו החומוסיה עם הכי הרבה סטייל שראיתי. ממש מסעדה מודרנית, מעוצבת ומגניבה שגם לה חצר אחורית נעימה).

נחזור ל-Ross. מבנה המסעדה מרשים ומרווח וכולל 2 קומות. הקומה הראשונה היא הקומה המרכזית והיא בעלת תקרה גבוהה במיוחד. בקומה השנייה יש שירותים ואופציה להרחבת המסעדה לחדר פרטי. יש גם מרפסת חיצונית שיוצאת מהקומה הראשונה שאפשר לשבת בה בימים נעימים יותר. בעברו שימש המבנה כאורווה והשם רוס הוא על שמו של סוס מרוצים מפורסם שזה היה שמו.

החלל הפנימי מודרני ומאד נקי בעיצובו. הצבע הלבן שולט גם בקירות וגם בתקרה. ממש לבן בוהק שמשרה אווירה רגועה במיוחד. לצד הצבע הלבן יש שילוב של אלמנטים אמנותיים ומודרניים שונים וריהוט מעץ בהיר. בצד שמאל מהכניסה יש מטבח פתוח. גם בארץ רואים בשנים האחרונות מסעדות עם סטייל דומה.

נכנסנו. את פנינו קיבל מלצר גרמני צעיר וחייכן בברכת שלום בעברית. מאוחר יותר הוא סיפר לנו שהוא היה כמה פעמים בישראל והוא מכיר כמה וכמה מילים בעברית, גם בזכות העבודה עם שף ישראלי. הושיבו אותנו בשולחן בחלקה האחורי של המסעדה. מלבדנו היו רק עוד 3 שולחנות מאוישים. האחד עם 3 חבר’ה גרמנים מבוגרים. השני עם גרמניה די צעירה. השלישי עם 4 חבר’ה ישראלים: הורים, בנם הברלינאי וזוגתו של בן. במהלך הערב ניגש אלינו האב והתפלא ששמעתי על המסעדה הזו היות והיא די חדשה ולא מוכרת מחוץ לברלין ולקהילה הישראלית המקומית.

ביקשנו מים וקיבלנו תפריטים.
התפריט הוא תפריט עונתי עם פילוסופיית בישול שמאזנת בין טבע לבין אמנות. האוכל הוא מערב אירופאי-גרמני מודרני ויצירתי. יש אופציה לבחור מנות a-la-carte ויש אופציה לבחור ארוחות של 3 מנות או 5 מנות מתוך 3 תפריטים אופציונליים: תפריט בראשית – beginning, תפריט מקור – sources, תפריט אדמה – ground. ארוחת 5 מנות יכולה לנוע מ-50 יורו ל-65 יורו. מנות ראשונות מתומחרות ב-9-12 יורו. מנות עיקריות מגיעות ל-28 יורו ו-32 יורו. קינוחים הם בין 9 ל-11 יורו. מחירים לא זולים, אבל גם לא גבוהים מאד. אני מעריך שעל ארוחה דומה שהייתי מזמין בארץ הייתי משלם שווה ערך של עוד 20 יורו בקלות. יש גם אפשרות לשלב תפריט יין לתפריט אוכל. לי לא התחשק יין והזמנתי בירה גרמנית (לא רשמתי איזו).

קיבלנו סלסלת לחמים מצוינת עם חמאה מתובלת וטפנד. בהמשך גם קיבלנו refill והוצע לנו עוד אחד עליו ויתרנו.

אני כמובן הלכתי על אחד מתפריטי 5 המנות. תפריט ה-sources שבנוי מ-4 מנות מהים וקינוח אחד. 55 יורו עלותו. אמא שלי ואחותי הזמינו כל אחת מנה ראשונה ומנה נוספת וחלקו קינוח נוסף. התפריט מפרט רק את האלמנטים המרכזיים בכל מנה ולכן תיאור המנות די חסר לצערי.

מנה ראשונה שלי – אויסטר עם אבטיח, בוראטה וליים. מנה קטנה, יפה, מרעננת ומעודנת. הטעמים העדינים של הגבינה, האבטיח הדקיק והליים השתלבו מצוין עם בשר האויסטר שנשלף מהצדפה. מנה מצוינת.

מנה ראשונה של אחותי – אספרגוס, חלמון ביצה, Guanciale (מעין פרושוטו איטלקי כבוש או מעושן מלחי חזיר-בר). מנה קטנה אבל מצוינת. דורית התמוגגה ממנה.

מנה ראשונה של אמא שלי – טורטליני במילוי פטה, גרגרי חומוס ותמרים. מנה נהדרת. טורטליני דקיקים וטעימים להפליא. גרגירי חומוס כמעט ישראליים מצוינים. רוטב לימוני עדין וטעים. אמא שלי נהנתה מאד.

מנה שנייה שלי – פילה דג Stone Bass (מוכר גם כ- Atlantic wreckfish), תרד, לימון, צלפים. עוד מנה אדירה. דג עסיסי נהדר ועשוי מושלם. רטבים מעולים.

מנה שלישית שלי – לנגוסטין, קרם אבוקדו, בזיליקום ושערות אורז (אם אני זוכר נכון). מנה פשוט אדירה. אולי הכי טובה בארוחה הזו. מנה קטנה, מתוחכמת ומעניינת במיוחד. לנגוסטין קטן אבל מדהים.

מנה שגם אמא שלי וגם אחותי הזמינו – פילה עגל עם ברוקולי, פרמזן ורוטב על בסיס ציר עגל ובלסמי מצומצם. היה שם גם איזשהו קרם. לא מנת עגל גדולה אבל מנה מושלמת בעשייה שלה ובטעמיה.

מנה רביעית שלי – מנת דג נזיר (Monkfish) עם עגבנייה, שבבי קוקוס וקרם חלפיניו (שהיה חריף). לצערי אני לא זוכר כל מרכיב ומרכיב (הפירורים, הקוביות, הג’לי). מנה מעולה נוספת. פילה דג עבה וממש בשרני שהיה טעים להפליא.

כאן נחנו מהמנות המלוחות. מנות לא גדולות אבל מאד יצירתיות ומתוחכמות. לי היו 4 כאלה ויחד עם הלחם של ההתחלה לגמרי שבעתי. הבנות אכלו 2 מנות כל אחת אבל הן לא רעבתניות גדולות וגם להן זה הספיק לגמרי.

לפני הקינוחים עבר אורי השף לידנו והחלפנו אתו כמה מילים. הוא עשה רושם של בחור חביב, צנוע ואפילו קצת ביישן (הוא ילד בן 27-28). החמאנו לו על המסעדה ועל האוכל. הוא סיפר שבסה”כ המקום עובד יפה, אבל באמצע שבוע יש ימים מפוצצים ויש ימים רגועים יותר. כמובן שהחורף הקפוא הוא בעייתי ומחייב אותם לשנות פעילות כי אנשים ממעטים לצאת מהבית. שאלתי אותו אם מתאים לו שאעשה לו קצת promotion בארץ והוא בהחלט שמח.

הגענו לקינוחים. הם לחלוטין שמרו על הרמה הגבוהה מאד של המנות של לפני כן.

הראשון היה חלק מהארוחה שלי. קינוח נקטרינות. נקטרינות צלויות עם יוגורט, דבש, אגוזי לוז וסורבה נקטרינות. קינוח פירותי פשוט מושלם. איזון טעמים פנטסטי. באמת אחד הקינוחים הטעימים והמרעננים שאכלתי.

הקינוח שחלקו הבנות. סופלה שוקולד עם פטל טרי, קראמבל שוקולד, סורבה פירות יער ורוטב דבשי שלצערי אני לא זוכר את שאר מרכיביו. הקינוח היה פשוט אדיר. אחד מקינוחי השוקולד היותר מענגים וטעימים שטעמנו בזמן האחרון.

זהו. זו ארוחת הערב הראשונה שלנו בברלין. הגענו בלי ציפיות ויצאנו מבסוטים עד הגג. (והוא כאמור מאד גבוה במסעדה הזו). זו מסעדה חדשה ולא מוכרת עדיין של שף ישראלי צעיר ולא מוכר שהתבררה כמסעדה פשוט פנטסטית. מקום שלחלוטין ראוי לפרסום וליחסי ציבור. באמת בישול ברמות הגבוהות ביותר שיש. מנות מודרניות, יצירתיות, מקוריות וטעימות אחת אחת. הילד מוכשר בטירוף.

בהמשך הטיול אפרט כאן על 2 ארוחות במסעדות מישלן וותיקות שסעדנו בהן. האוכל ב-Ross לטעמי לא נפל מהן. יצאנו מדושנים וחזרנו למלון, הפעם ברגל בזכות הגשם שפסק לגמרי.

(*) נכנסתי אקראית ל-Tripadvisor לקרוא את הביקורת שלי על Ross והייתה שם ביקורת מלפני יומיים (28 ביוני) של מישהו שהזמין מקום במסעדה אבל כשהגיע היא הייתה סגורה. לא ברור. בדף הפייסבוק שלהם מצוין שהיא נסגרה לצמיתות!. (Permanently closed). חבל. עצוב ומאכזב. מסתבר שקשים חיי המסעדנים גם בברלין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: