מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

ברלין – יום טיול שני עם צהריים של אוכל גרמני וערב של אוכל יפני

לאנץ' ב-Dicke Wirtin - מסעדה/בר גרמנית old school. מקום גרמני שפועל משנות ה-60 ופופולרי בקרב המקומיים, וארוחת ערב ב-Zenkichi - בראסרי יפני מודרני.

בתפריט:

בבוקר היום השני בברלין שמנו פעמינו לשכונת שרלוטנבורג (Charlottenburg) במערב ברלין. היעד הראשון – כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם, הכנסייה השרופה בחלקה שהיא אחד הסמלים של ברלין. הסתובבנו באזור שלה וממנה המשכנו למוזיאון בשם – Story of Berlin שמציג את ההיסטוריה של העיר מראשיתה עד כמעט ימינו. יש שם גם סיור מעניין ומדכא בבונקר אטומי עצום.

 

עוד לפני המוזיאון קפצנו לשתות קפה ולאכול מאפה בבית קפה טרנדי שסמוך למוזיאון – what do you fancy love ? שמו. המקום היה מפוצץ וברור שהוא מושך את הצעירים וההיפסטרים המקומיים. יש שם מלבד קפה גם שפע מאפים, כריכים, שייקים בריאים, מוזלי למיניו ועוד. בקיצור כל מה שההיפסטר הממוצע צריך בבוקר כדי להתניע את היום.
אנחנו שתינו קפה וחלקנו פאי אגוזים ושקדים ועוגיית שוקו-צ’יפס גדולה טובים.

 

 

כשיצאנו מהמוזיאון ומהבונקר הייתה זו כבר שעת צהריים ולכן קפצנו לכיכר Savignyplatz הלא רחוקה לידה ממוקמת מסעדת הצהריים שבחרתי. מסעדה של אוכל גרמני טיפוסי ומסורתי, כי חייבים גם אחת כזו בטיול: Dicke Wirtin.

Dicke Wirtin – מסעדה גרמנית טיפוסית:

מסעדה/בר גרמנית old school. מקום גרמני שפועל משנות ה-60 ופופולרי בקרב המקומיים. מגיש אוכל גרמני מסורתי עם היצע יפה של בירות גרמניות. המסעדה המיושנת למדי מלאה פיצ’פקעס מקומיים, כמו שאפשר לצפות מבר גרמני מסורתי.
רצינו לשבת בחוץ אבל לא היה מקום כך שישבנו בחדר הפנימי הדי אפלולי. הסועדים ברובם היו גרמנים, גם צעירים וגם מבוגרים יותר.

 

 

במקום כזה חייבים להזמין בירה מקומית ושניצלים. כך עשינו. הבירה – Kellerbier, מעוננת וטובה. 4.5 יורו לחצי ליטר. הלוואי עלינו כזה מחיר.
זו העונה של האספרגוס ובמקומות רבים יש תפריט נפרד של מנות עם אספרגוס. גם ב- Dicke Wirtin היה.
אמא שלי ואחותי הזמינו את השניצל הקלאסי: Schnitzel Dicke Wirtin. אחד עם פירה והשני עם סלט תפוחי אדמה. שניצל לבן (חזיר) עצום מימדים. צדו הוגש רוטב טעים שמבוסס על ציר בשר וסלט מלפפונים חביב. כמובן שעזרתי להן להשתלט על המפלצות. 12.9 יורו למנה נדיבה (בתמונה יש רק נתח אחד. היה עוד אחד).
אני הזמנתי מנה מתפריט האספרגוס. כמובן סוג של שניצל (pork cutlets), לצד אספרגוס ורוטב הולנדייז. מנת הבשר כאן הייתה יותר קטנה ובגל האספרגוס יקרה יותר . 16.6 יורו.
האוכל היה מצוין וענה על ציפיותינו. שניצלים נהדרים. רטבים טובים מאד שליוו אותם. גם האספרגוסים שלי עם ההולנדייז היה מעולים. תענוג.
יצאנו מפוצצים והתגלגלנו לאטנו לכיוון Kaufhaus des Westens הכלבו הענק בן 7 הקומות הידוע יותר בשמו המקוצר – Kadewe. הכנו אליו דרך שדרת הקניות המרכזית של ברלין – Kurfürstendamm (קורפירסטנדאם). במהלך ההליכה הזו עוזבים למעשה את שטח שכונת שרלוטנבורג ונכנסים לשכונת שנברג (Schoneberg).

Kadewe – קומת האוכל:

אמי ואחותי עלו לאחת מקומות הבגדים. אני עליתי היישר לקומה 6 – קומת המזון. מדובר במקום לא פחות ממטורף. מעדניה אחת גדולה עצומת מימדים אבל מסודרת ומתוקתקת למשעי. הכל יש כאן. מבשרים טריים ומשומרים, עשרות סוגי נקניקים, גבינות, דגים טריים ופירות ים, דגים מעושנים ומשומרים, שוקולדים, עוגות ומוצרי מאפה, ממתקים, ריבות, רטבים, ירקות ופירות טריים, שימורים איכותיים מכל העולם, בירות, יין ואלכוהול כבד יותר ועוד ועוד. הכל מסודר בסדר גרמני מופתי ונקי בצורה מדהימה. אפילו במגשים של הכריכים המוכנים לא נראה אפילו פירור. הכל נקי כאילו זה מוגש במסעדת מישלן. יש גם שפע של אוכל מוכן שהרעבים שבינינו יכולים ליהנות ממנו, וכמה וכמה ברים קטנים שמציעים מנות שונות (מסגנונות אוכל שונים) שאפשר להזמין לצד בירה.
מבחר תמונות רק לטעימה:
אחרי הסיבוב ב-Kadewe לקחנו אוטובוס לכיוון בניין הרייכסטאג. האוטובוס נסע לאורך הגן העצום של Tiergarten שמתחיל ליד הרייכסטאג ומשתרע לאורך כמעט 3 שכונות של ברלין. לסיור בכיפת הפרלמנט הגרמני נרשמתי מראש כדי לחסוך עמידה בתור (ויש תור ארוך). היינו צריכים להיות שם בשעה 17:50, כששעת ההזמנה היא 18:00. הגענו כשעה לפני הזמן כך שקפצנו לאנדרטת השואה הלא רחוקה וטיילנו קצת בגנים (Tiergarten). הבידוק הביטחוני שם היה מתוקתק ותוך כ-10 דקות נכנסנו עם קבוצת מבקרים למבנה. מבנה מטורף ומעניין. בהחלט מומלץ לדעתי לבקר בפנים ולא להסתפק בסיבוב מבחוץ. יש גם תצפית יפה לכל עברי ברלין.
אחרי הסיור חזרנו למלון. הבנות החליטו להישאר בערב לנוח במלון ונשנשו סנדוויצ’ים. אני התקלחתי ובסביבות 21:00 יצאתי למסעדה יפנית יחסית קרובה מאד למלון שלי, מרחק כ-400 מטרים: Zenkichi.

Zenkichi – בראסרי יפני מודרני:

זו מסעדה יפנית חדשה למדי בברלין שנפתחה בסוף 2014. המסעדה היא למעשה סניף ברלינאי של מסעדה דומה בברוקלין באותו שם. היא שייכת לקבוצת בעלים שיש להם גם בית קפה יפני בשם house of small wonder שנמצא צמוד למסעדה.
הבעלים של המסעדות בברוקלין ובברלין הם Motoko Watanabe ו- Shaul Margulies (כן כן הוא נשמע משלנו).
המסעדה מוגדרת כבראסרי יפני והם מעידים על עצמם שהם נותנים חווית אוכל יפני של טוקיו בברלין (Izakaya).
גם עליה קראתי בבלוגים עדכניים של אוכל שחלקם הכתירו אותה כמסעדה היפנית הכי טובה בברלין או המסעדה היפנית הכי אותנטית בברלין וכו’. אני התלבטתי באותו ערב אם לקפוץ אליה או לנסות מסעדה קוריאנית יותר מרוחקת מהמלון, אבל העייפות הכריעה לטובת Zenkichi הקרובה. אחרי השניצלים של הצהריים התאימה לי ארוחה יפנית קלילה שתכיל דגים ופירות ים.
המסעדה מאד מושקעת הן מבחינת עיצוב והן מבחינת האוכל. זה הכל חוץ מסושיה. זו מסעדה מאד מוקפדת וממש לא זולה. הצוות, לפחות זה שקיבל את פניי בלבביות, הוא 100% יפני. המסעדה נראית כמו מבוך אפלולי ומגניב של במבוק ועץ. הכניסה למסעדה כוללת ירידה במדרגות לולייניות שמובילות ללובי קבלת פנים שכולל בר גדול, שם מקבלים את פניך. משם מובילים אותך לתאי האכילה הפרטיים, דרך מעברי עץ ובמבוק אפלוליים ויפים.
הושבתי בתאי. ברקע התנגנה דווקא מוזיקת ג’אז רגועה. התא קצת קטן ומעט קלאוסטרופובי. ייתכן ויש כאלה שירגישו לא נוח בו. בתא יש לחצן שירות שלחיצה עליו מזעיקה את המלצרית. (התמונה צולמה אחרי חזרה שלי מהשירותים בסוף הערב). ברקע יכולתי לשמוע כמה וכמה שפות מדוברות ע”י סועדים שכנים. שמעתי אנגלית, גרמנית, ספרדית ויפנית.
קיבלתי תפריט.
יש תפריט אוכל מרשים עם לא מעטי אופציות ותפריט סאקה מרשים אף הוא. הרבה יותר מרשים ומגוון ממה שאפשר למצוא בארץ. אפשר להזמין מנות a-la-carte ואפשר להזמין ארוחות טעימות שונות כולל ארוחת omakase (בחירת השף) של 8 מנות ב-65 יורו לסועד. זו ארוחה שמיועד מינימום לזוג סועדים. יש גם ארוחה צמחונית דומה ב-48 יורו לסועד.
יש כאן מנות יפניות מגוונות עם מיטב חומרי הגלם, הכל חוץ מסושי (סשימי דווקא יש). אני הסתפקתי בארוחת טעימות בסיסית של 4 מנות ב-45 יורו. גם היא בעיקרון מיועדת לשני סועדים, אבל “בשבילי אפשרו גם ארוחה ליחיד”. המחיר ממש לא זול ועממי, אבל זו מסעדה יפנית שמתיימרת להיות יותר יוקרתית ובסטייל. בארוחת שאני בחרתי יש אופציה לבחור את המנה העיקרית ואת הקינוח. לצד האוכל הזמנתי גם בירה יפנית.
תחילה קיבלתי מרק קרם אספרגוס לבן – White Asparagus Surinagashi. מרק סמיך שמוגש קר. מנת פתיחה קטנה, טעימה ומעודנת.
זו מנת ביס שהגיעה לצד המרק. יש כאן למיטב זיכרוני שרימפס כבוש עם ביצי דגים אבל אני לא סגור על זה. היה טעים.
לאחר מכן הגיעה עוד מנה fixed: צלחת טעימות של מנות נאות (raw tasting). שהיו נאות תרתי משמע והוגשו באסתטיקה יפנית ראויה לציון. היא כללה למעשה 4 מנות קטנות:
סקאלופס צרובות (Hokkaido Scallop) שנצרבו קלות והיו כמעט נאות. נהדרות.
בשר סרטנים (Queen Crab Sunomono) חלוט ומתובל בחומץ יפני מתוק וקוויאר סלמון. טעים אבל הפחות מוצלח בין ארבע המנות.
סשימי של היום שבמקרה הזה לשמחתי היה סשימי yellow tail שאנחנו מכירים כאינטיאס. דג נפלא באיכות מעולה.
אפונה ירוקה חלוטה (Green Bean Goma-Ae) ברוטב שומשום לבן ומיסו. 2 ביסים קראנצ’יים מעולים.
אחרי מספר דקות הגיעה מנה שהיא בעצם מנה עיקרית, שמוגדרת כ”צלחת חמה” (hot plate), ולמעשה גם היא קטנה למדי. אני בחרתי במנה שהייתה כרוכה בתוספת 5 יורו, של דג בלק קוד מאלסקה עשוי בגריל במרינדה של קיוטו מיסו. (Grilled Saikyo Black Cod). (ויתרתי על מנת בטן חזיר שמוזן בתפוחים שלוק בציר דאשי עם ביצה או על מנת עוף חופש שחור בלימון ויוזו או על טמפורה ירקות עם ציר בוניטו ומלח מאצ’ה). המנה הוגשה לצד אורז לבן פשוט. הדג היה די קטן (אני מעריך שקצת יותר מ-100 גרם אולי 120) אבל הוא היה פשוט מופלא עם טעם מעושן קלות ורוטב נהדר. זה דג מאד בשרני והוא היה רך וממש נמס בפה, כשהעור שלו היה פריך. ביצוע מעולה. האורז לעומת זאת היה די סתמי. אורז. אבל הוא עזר לצאת שבע לגמרי מהארוחה.
מה שנותר זו המנה הרביעית שהיא קינוח. גם כאן יש אופציית בחירה. הזמנתי מוס קפוא של שומשום שחור, שמבוסס גם על שוקולד מריר. בעצם זו גלידת שומשום שחור שהוגשה עם עוגיית שומשום (או משהו כזה). קינוח נהדר בטעם מתקתק מריר שהיווה סיום מצוין לארוחה יפנית מושקעת וטובה מאד.
יחד עם הקינוח, כדי להעצים את החוויה עד הסוף הזמנתי גם סאקה קינוח. הזמנתי Hana-Hato Kijo-shu Sake . סאקה שמיושנת 8 שנים והיא בעלת ארומה חזקה של ויסקי, אגוזים וקרמל, וטעמי שוקולד מריר. (כך מצוין במפורש בתפריט ובכרטיס המיוחד והמושקע שמתאר את המשקה ומוגש לצדו). התיאור בהחלט נכון. זו סאקה פנטסטית. עמוקה וטעימה. ודאי הכי טובה ששתיתי (אני מומחה קטן מאד בתחום).
עד כאן החוויה היפנית שלי בברלין. זו הייתה בהחלט חוויה, ודאי לנוכח העובדה שעדיין לא הייתי ביפן (חלום), והיצע האוכל היפני בארץ הוא מוגבל ביותר. (כולל כידוע בעיקר סושיות ומסעדות סושי או דוכני ראמן, עם 2-3 מקומות קצת יותר מושקעים שגם בהם הסושי הוא מרכז העניינים). יקיניקו טנקה בהרצליה פיתוח הייתה בזמנו מסעדה שכן ניסתה לתת חווית איזאקאיה כמו ביפן, אבל זה רחוק מההשקעה ומהסטייל של Zenkichi כרחוק הרצליה פיתוח מברלין.
הארוחה שלי עלתה 50 יורו. האלכוהול עוד 13 יורו – בירה Asahi יפנית (4 יורו) והסאקה לקינוח (9 יורו). סה”כ ארוחה יקרה מאד, אבל לא כל יום אני מגיע לברלין ולא כל יום זמינה לי מסעדה יפנית בכזה סטייל. אני בהחלט חושב שהמנות הן קצת קטנות ביחס לעלות, אבל על איכותן וטעמן אני לא יכול להתווכח. מלבד האוכל המצוין ראוי לציין גם את השירות הפשוט נהדר. כמצופה מצוות יפני, השירות היה יעיל במיוחד, חייכני ונעים ומקצועי לעילא. אז למרות היוקר, החוויה הכוללת הייתה מצוינת, בזכות האוכל, השירות והאווירה המיוחדת.
יצאתי באותה דרך בה נכנסתי ועברתי שוב בלובי הקבלה ושוחחתי קצת עם המארחת היפנית החביבה מאד. היא סיפרה לי שהיא במקור מטוקיו ושהיא מאד מתגעגעת ליפן והתלהבה כששמעה שאני מישראל, אם כי לא היה לה מושג איפה ישראל נמצאת ביחס לברלין (או אירופה) וביחס ליפן. היא חשבה שמרחק הטיסה מישראל לברלין הרבה יותר ארוך מ-4 השעות שהוא. היא שאלה אותי על האוכל בארץ ואמרתי לה שהוא שונה לגמרי מהאוכל הגרמני והמערב אירופי, וודאי מהאוכל היפני. היא התלהבה לשמוע שיש אצלנו הרבה חריף… היא אמרה שבקיץ היא מתכוונת לטוס לחופשה באירופה או ללונדון או לאמסטרדם ושהיא תכניס את ישראל לרשימה גם כן (yeah right)…
לסיום הנה עוד קצת אסטיקת עיצוב יפנית:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: