מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

רומא פרק ב’ – יום שני עם מרציפן בצהריים ותמנון בערב

היום המלא הראשון שלי ברומא: קילומטראז' רציני, אוכל מושחת והרבה כיכרות.

בתפריט:

ביום השני של טיולי קפצתי על הבוקר ל- Piazza della Republica ומשם צפונה לאזור שנקרא Quartiere Coppedè, שכונה קטנה, חביבה ולא מתוירת לעייפה, שמלאה בבתים ציורים ובמבנים ארכיטקטוניים מעניינים. לא גאודי של ברצלונה, אבל קרוב. גשם מטריד אבל לא חזק ירד לכל אורך הבוקר.

בהמשך סיירתי גם קצת בפארק של וילה בורגזה וגלריה בורגזה, הלא רחוקים. את ארוחת הצהריים ביליתי במסעדה מושקעת ודי חדשה בשם Marzapane, אליה הזמנתי מקום מראש.

Marzapane – מסעדה של שפית ספרדייה צעירה שעושה אוכל איטלקי מודרני:

מסעדה חדשה למדי שהוקמה בשנת 2013 והפכה די מהר למסעדה מדוברת וטרנדית בקרב הפודיז ברומא. קראתי על המסעדה בכמה בלוגים באנגלית של אוכל ברומא שהיללו ושיבחו. מי שמנהלת את המטבח היא שפית ספרדייה צעירה (בת 27 בלבד כיום), Alba Esteve Ruiz. לפני Marzapane היא הייתה שפית של מנות ראשונות במסעדת El Celler de Can Roca המהוללת מחירונה בספרד, שמדורגת השנה במקום השני בעולם ברשימת 50 המסעדות הטובות ביותר של סן פלגרינו (בעלת 3 כוכבי מישלן כמובן). ב-2014 היא זכתה בפרס השפית הצעירה של השנה (או פריצת השנה) של מגזין האוכל והיין האיטלקי Gambero Rosso. בקיצור – נראה שיש כאן כישרון.

המסעדה לא ממוקמת במרכז העיר, אלא יחסית צפונה מהמרכז, לא רחוק מגלריה בורגזה (700 מטר מזרחית).
הזמנתי מקום לסביבות 13:00 וכשנכנסתי היה כמעט ריק לגמרי אבל די מהר התמלאה המסעדה לתפוסה של 60-70%. אין מה לעשות – זה כנראה שילוב של צהרי אמצע שבוע ואזור שהוא לא מרכזי. בדיוק כמו בארץ. המקום עצמו עבר הרחבה לפני כשנתיים וגם עכשיו זו לא מסעדה גדולה, אבל היא מרווחת, נעימה, מודרנית ומעוצבת. יש בה 2 חללים מרכזיים, שאחד מהם צופה לחלונות המטבח, שם אני ישבתי.

 

קיבלתי תפריטים. לפי מה שקראתי בחלק מהבלוגים התפריט עד לפני זמן מה היה זול יותר עם VFM גבוה במיוחד (תפריטי טעימות מ-35 יורו עד 55 יורו). כעת תפריטי הטעימות הם בין 39 יורו (5 מנות לא כולל מתאבן וקדם קינוח) עד 69 יורו לארוחת 7 מנות + מתאבן וקדם קינוח. שוב משהו שמזכיר את הארץ. מסעדה גדלה והופכת להיות מדוברת והמחירים קופצים בהתאם. אני הלכתי על האופציה היותר פופולרית שלהם: תפריט הטעימות Alba ב-59 יורו שכולל Amuse Bouche (מתאבן), 5 מנות, Pre Dessert (קדם קינוח) וקינוח.

ראשית הגיע המתאבן או למעשה 3 מתאבנים: גספצ’ו עגבניות ותותים חרפרף מתקתק ומעולה. דף אורז (נדמה לי) שחור וקריספי עם איזשהו קרם גבינה ומקלוני בצק פריכים עם רוטב רומסקו (רוטב פלפלים ספרדי). כולם נשנושים טעימים וכיפיים.

 

 

חיש קל הגיעה המנה הראשונה: טרטר שרימפס עם גבינת בוראטה, חציל מעושן, ריבת עגבניות ועוגיית פיסטוק “מכוערת אבל טובה” (כך בתפריט). מנה יוצאת מן הכלל. מהנה, מקורית וטעימה מאד. שילובי מרקמים וטעמים מצוינים. לדעתי המנה הכי טעימה בארוחה.

 

אח”כ הגיע לחם. הרבה לחם בשביל בן אדם אחד. כל הלחמים home made וכולם טריים וטעימים.

מנה שנייה שקיבלתי: ברווז צלוי עם כבד אווז וקרמים של תמרים ואפרסק. מנה קטנה וטובה מאד. 2-3 ביסים של שחיתות עשויה היטב.

 

המנה השלישית הייתה גדולה למדי (לפחות ביחס למה שמקובל בארוחת טעימות): ריזוטו עם חמאה (המון חמאה), אנשובי מהים הקנטברי (מחוז קטן בצפון ספרד. ליד חבל הבסקים. האנשובי מעולה. הייתי שמח ליותר ממנו), וג’ינג’ר מסוכר (אכן כך – זו לא טעות). המנה הייתה מושחתת, קרמית וחמאתית בטירוף והשילוב עם הג’ינג’ר המסוכר הפתיע לטובה. המינוס היחיד היה שהיא הייתה מעט מלוחה מדי. (אגב מליחות: בכמה ביקורות ב-tripadvisor מהשבועות האחרונים קראתי קטילות על המקום ותיארו שם מנות מלוחות בטירוף ויחס לא נחמד של הצוות. עבורי זו הייתה המנה היחידה עם מליחות יתר קלה. השירות שקיבלתי לאורך כל הארוחה היה מעולה וחביב מאד).

המנה הרביעית הייתה גם היא די קטנה: חזיר איברי (כלומר שמקורו בחצי האי האיברי) עם קרם קליל של כרוב סבוי (זן של כרוב ירקרק), קרם קליל של גזר ונגיעות של קרם אשכוליות מריר. מנה טובה מאד נוספת ושילוב האשכולית נתן טאץ’ מקורי, מרענן ומעניין.

 

המנה החמישית שוב הייתה מנה גדולה למדי: מנת פסטה קרבונרה בגרסת השפית. אם לא הספיקה השחיתות הקודמת, הגענו לשיא השחיתות. פסטה טרייה עשויה מושלם, עתירת חלמונים, עם רוטב גבינתי וקרמי בטירוף שכלל בעצמו חלמון שעורבב היטב, שמסביבה פוזר בייקון קראנצ’י. אהבתי את תוספת הפרמז’ן והפלפל השחור מסביב שנתנו עוקץ פעם בכמה ביסים. מנה טעימה מאד אם כי באמת מוגזמת. אבל זו רומא. מותרת קצת שחיתות בה.

יצאתי מפוצץ מכל העסק הנ”ל. מזל שהמנות יצאו בקצב טוב ולא מהיר מדי, כך שהיה זמן לעכל.
אחרי כמה דקות הגיע ה-pre dessert: סורבה אפרסקים קליל ומתקתק עם קראמבל שוקולד. טעים מאד.

הקינוח עצמו מכונה 3 כפול 2 = ג’נדויה, שקדים ופטל. היה פה קרם ג’נדויה (שוקולד ואגוזי לוז), קרם שקדים, קולי פטל ופטל טרי, טוויל שוקולד ואגוזים (נדמה לי) וגלידת וניל (או קרם חלב). יופי של קינוח. קליל, טעים ומאוזן היטב. גם קדם הקינוח וגם הקינוח היו קלילים והיוו סיום מתאים ומוצלח לארוחה המאד כבדה.

ויתרתי על קפה. עם החשבון, כנהוג במסעדות שף מפנקות, קיבלתי עוד כמה נשנושים מתוקים (ומושקעים בהחלט). בחזירותי גם אלה חוסלו עד תום.

מאד נהניתי ב- Marzapane. היה טעים, מפנק, יצירתי ומושחת.

יצאתי כמובן מפוצץ לחלוטין. מזל שחיכה לי מסלול רגלי מתוכנן מראש ועתיר קילומטרים כך שיכולתי להוריד מיד כמה גרמים מיותרים. בינתיים גם יצאה השמש לשמחתי (בזמן ארוחת הצהריים עצמה ירד מבול).
מהמסעדה שמתי פעמיי לנקודת תצפית בקצה המערבי של הגנים של וילה בורגזה בשם Pincio וממנה ירדתי ל- Piazza del Popolo החביבה (ירידה בלא מעט מדרגות. מזל שלא עשיתי את המסלול ההפוך).

מדל פופולו המשכתי דרך רחוב קטן, ציורי, מלא ירק, פסלים וגלריות בשם Via Margutta למדרגות הספרדיות המפורסמות (והחסומות משום מה) ב- Piazza di Spagna.

מיעד החובה הזה המשכתי ליעד חובה אחר – מזרקת Trevi המפורסמת וההומה אנשים. בדרך ל-Trevi שתיתי קפה טוב בבית קפה חביב ומעוצב בשם Angelina a Trevi והמשכתי למלון.

באזורים הפופולריים האלה הרגשתי לראשונה את המון האדם, כמו שאפשר לראות בתמונות. אמנם off season אבל רומא מפוצצת גם באמצע ספטמבר.

בערב, אחרי סיור הפיאצות, חזרתי למלון ונחתי קצת. קפצתי לטיול ערב קצר ב-Piazza Venezia ובאנדרטת ויטוריו עמנואל. כל האזור מרשים ביותר.

משם חזרתי לכיוון המלון ונכנסתי למסעדה קטנה שהייתה מאד קרובה למלון שלי, בשם Octopus, לנשנוש ערב/לילה קליל. אחרי הארוחה הכבדה שלי ב-Marzapane בצהריים זה בדיוק מה שהייתי צריך.

Octopus – בר דגים ופירות ים ב-Monti:

בר דגים ופירות ים יווני-איטלקי שמציע בעיקר מנות ימיות שונות, עם דגש על מנות נאות. מקום חדש שנפתח ביוני האחרון. ישבתי על הבר הצדדי והזמנתי 2 מנות נדיבות למדי, לצד כוס יין לבן מרענן.

אכלתי טרטר טונה עם עגבניות Pachino, צלפים, זיתים ויוגורט יווני. 13 יורו. מנה טובה למדי שמעט חסרה עוקץ. אפשר לטעמי להקפיץ אותה לגבהים יותר מרשימים.

מנה נוספת שאכלתי הייתה סלט תמנונים (Insalata di Polpo). גם 13 יורו. גם מנה חביבה שהייתה יכולה להיות מצוינת עם תיבול קצת יותר מעניין ואולי עם ירקות יותר מעניינים מעגבנייה, מלפפון ורוקט.

בסה”כ יש כאן מקום קטן, נחמד ולא מחייב שמהווה אופציה טובה לנשנוש ערב ליד המלון, ודאי למי שמאס בבצקים האיטלקיים.

עד כאן היום המלא הראשון שלי ברומא: קילומטראז’ רציני, אוכל מושחת והרבה כיכרות. בפרק הבא יהיו טיולים ללב של רומא, לגטו היהודי ותתואר ארוחה מעניינת במסעדת כוכב מישלן בלוקיישן מוזר למדי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: