מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

פראג, ספטמבר 2017 – חלק ב’: קצת בשרים, קצת מתוקים ומסעדה במגדל פעמונים

אחרי פרק הפלצנות (היחסית), הגיעה שעתן של ההנאות הקולינריות הפשוטות והמסורתיות יותר. מבחינה קולינרית זה ודאי לא היעד הכי נחשק באירופה, אבל אפשר למצוא דברים מעניינים וטעימים גם בפראג, והיי - הבירה באמת זולה יותר ממים.

בתפריט:

חלק שני של הטיולון לפראג.
אחרי פרק הפלצנות (היחסית), היצירתיות והמישלן הגיעה שעתן של ההנאות הקולינריות הפשוטות והמסורתיות יותר.
אני חוזר ליום הראשון. אחרי שנחתנו, נסענו למלון (הדירות) במרכז העיר והתמקמנו בו, היינו די רעבים. היות ו-Alcron חיכתה לנו בערב, הסתפקנו בנשנושים במקום הכי קרוב למלון (1/2 דקה הליכה), בית קפה בשם Cafe Colore. בית קפה צ’כי-אירופאי מצועצע ומכוער למדי שהיווה אכסניה מספיק טובה למילוי הבטנים ולמנוחה קלה לפני סיורי אחה”צ.

Cafe Colore

דבר ראשון הזמנתי בירה (אין ברירה אחרת בפראג). בירה של מבשלת בוטיק צ’כית בשם Falkenstejn שעלתה 58 קורונות או משהו דומה. פחות מ-10 ש”ח. בירה חביבה בהחלט שסיפקה את הסחורה.

הזמנו נשנוש פתיחה מלוח של רוסטביף בקר עם רוטב שזיפים ושמנת חמוצה שהיה חביב אבל קצת יבש. לא צולם.
אחרי כן הזמנו 2 מנות מתוקות.
המתוק הראשון: פנקייק עם גלידת וניל, קצפת ופטל. מנה שעלתה 130 קורונות או משהו דומה. (20 ומשהו ש”ח).
הפנקייק היה דקיק וטעים ולמעשה יותר הזכיר קרפ.

המתוק השני: דמפלינגס (כופתאות) מתוקים ממולאים גבינה ואגסים בקרמל ואבקת סוכר. כאן הבצק של הדמפלינגס היה עבה (מדי לטעמי) וזה העיב על איכות המנה, אבל בסה”כ זה היה בסדר. זה עלה 10 קורונות יותר מהפנקייק.

אחרי בית הקפה הזה עם המתוקים והקפה שבא אחריו, צברנו את האנרגיה הנדרשת לתחילת הסיור הרגיל שלנו לאותו אחה”צ שכלל בין היתר: סיבוב בכיכר העיר הישנה, בית העירייה העתיק והשעון האסטרונומי. לפניו עשינו הליכה למגדל אבק השרפה הגותי מהמאה ה-15, כולל טיפוס רגלי שלי עד לגג שלו (לא פשוט). בערב כאמור חיכתה לנו Alcron עליה דיווחתי בחלק א’.

 

קופצים לערב המחרת.

את הצהריים אכלנו ככתוב ב-Field המשובחת. בערב, אימא שלי, קפצה לקונצרט קלאסי של שעה ומשהו שנערך בקתדרלת טין שבכיכר העיר הישנה. אני “הקפצתי” אותה לשם וניצלתי את השעה ומשהו ללכת לבלוס קצת בשרים. המקום – אטליז ודוכן בשרים בשם Naše maso עליו קראתי בבלוגי אוכל מקומיים וגם קיבלתי המלצה מאוחרת יותר מאנשים שסעדו שם.

Naše maso – מעדנייה/אטליז/דוכן בשרים משובח:

אטליז שנפתח בשנת 2013 ונמצא כ-500 מטר מזרחית לרובע היהודי בפראג, ברחוב Dlouhá בעיר. הפירוש המילולי של השם הוא “הבשר שלנו”. מדובר באטליז שמציע בראש ובראשונה בשרים שונים של מגדלים מקומיים לרכישה הביתה: נתחי בשר בקר וחזיר טריים, נקניקים, נקניקיות ובשרים מעושנים שהם מכינים במקום. האיכות והפופולריות של הבשרים הביאו אותם לפתוח גם דוכן בשרים עם מטבח קטן שמגיש מנות בשרים שונות: המבורגרים, נקניקיות, כריכים, טרטר בקר וסטייקים, אותם אפשר לבחור בויטרינה והם נצרבים במקום.

התפריט מציע כאמור מנות שונות. אין כאן הזמנת מקומות מראש. מגיעים לחנות, ממתינים בתור, מגיעים לקופה, מזמינים את המנה או המנות (כמובן עם אופציה להזמנת בירה מהצד), מקבלים מספר ומחכים למנה. אפשר לאכול אותה בחלל הפנימי הקטן בו יש כמה מקומות ישיבה או לקחת את האוכל ולצאת מחוץ לאטליז, שם יש דלפק שלצדו אפשר לשבת ולאכול. כשהגעתי בסביבות 19:15 היו כ-8 אנשים לפניי, אבל ההזמנה הייתה מהירה למדי. כמובן שבשולחן המרכזי ישבו 4-5 ישראלים צעירים שסיפרו לי שזו פעם רביעית באותו שבוע שהם יושבים במקום.

זו הויטרינה של הבשרים הטריים והנקניקיות למיניהן. נראה איכותי, נקי וטוב.

 

את הבירה מזמינים בקופה. מקבלים כוס חד פעמית וניתן לעשות refill בברז הבירה שלפניכם. נחמד.

 

 

ולבשרים.
אני הזמנתי את ההמבורגר מבקר מיושן בתוספת גבינה. הבשר היה משובח מאד וטעים. תוספת הגבינה הייתה במינון נכון, כלומר לא כזה שמשתלט על הבשר ומאפיל עליו. אחלה המבורגר. ההמבורגר שאכלתי הוא היקר בתפריט ועלה משהו כמו 35-36 ש”ח (יש גם בורגר לא מיושן מעט יותר זול).

 

 

אחרי הצ’יזבורגר נשאר קצת מקום פנוי אז הזמנתי גם נקניקיה: Sausage from “Přeštice” pig, mustard and freshly-baked bread. יחידה אחת של נקניקיית חזיר (חזיר צ’כי) שמנמנה עם כמה פרוסות לחם וחרדל חרפרף וטוב. נקניקייה מעולה. טעימה, עסיסית ומשובחת. היא עלתה 85 קורונות. בערך 14 ש”ח. מצחיק.

 

חזרתי מדושן ושמנמן לכיכר ולקתדרלה לאסוף את אימא שלי אחרי הקונצרט (היא נהנתה מאד. היה מעולה). אחלה מקום זה Naše maso. בשרים טובים מאד, מחירים נוחים מאד. ודאי ביחס למוכר לנו מהארץ. (אני חושב למשל על המיני בורגר האוברייטד וה-over priced של עומר מילר בסוסו אנד סאנס ונהיה לי עצוב). מי שאוהב בשר ומחפש מקום לא יקר לנשנוש צהריים או ערב שיחפש אותם. בפעם הבאה בפראג אנסה את הסטייק…

למחרת, ביום הטיול האחרון שלנו, חיכתה לנו מסעדה די כבדה בערב, ולכן הסתפקנו במשך היום בסנדוויצ’ים וקשקושים. למשל ה-Trdelní, המאפה הצ’כי המסורתי שדוכנים שלו ממלאים את פראג. יש עשרות כאלה. המאפה למעשה כמעט זהה לקיורטוש ההונגרי המוכר לנו, אולי מעט יותר צר. הנה דוגמה לדוכן, בו הבצק המתוק נאפה מעל גחלים. המנה מוגשת כשהיא ממולאת במילויים שונים. אני בחרתי במילוי תפוח עץ מקורמל ודבש (נדמה לי) ועל כל הכבודה הוסיפו קצפת ורוטב שוקולד. התוצאה – מאפה מתוק שמאד לא נוח לאכול בצורה שהוא מוגש. סתמי. בהחלט אפשר לוותר.

 

ומגיעים לסוף הטיול. הערב האחרון והמסעדה האחרונה שגם אליה הזמנתי מקום מראש.
בגדול רציתי מסעדה שמציעה גם אוכל צ’כי מסורתי. משהו אירופאי וכבד. כשחיפשתי מועמדות בבלוגי אוכל מקומיים קראתי על מסעדה במיקום ייחודי: בקומות 7 ו-8 של מגדל פעמונים מהמאה ה-16. כשבדקתי את התפריט שלה ראיתי שיש בה גם אוכל צ’כי מסורתי ותבשילים שונים, ולכן היא התאימה לי בול. המסעדה: Zvonice (נהגה בעברית זבוניצה).

Zvonice – מסעדה צ’כית מושקעת במגדל פעמונים מהמאה ה-16:

Zvonice ממוקמת במגדל בשם Henry’s Tower (בצ’כית –  Jindřišská věž). המסעדה קיימת משנת 2010 ונפתחה אחרי שיפוץ ארוך במגדל, שהיה די מוזנח לפני כן. מדובר במסעדה צ’כית שמציעה אוכל צ’כי-בוהמי מסורתי עם טאץ’ מודרני. הזמנתי מקום לשעה 19:00. הלכנו ברגל מהמלון, מרחק כ-800 מטר צפונית מזרחית (דרך רחוב Jindřišská). לאט לאט התקרבנו למגדל החביב שבתמונה. המסעדה עצמה חולשת על 3 קומות: קומות 7-8 הן קומות ההסעדה ובקומה 9 ממוקם המטבח, כך נאמר לנו. מהקומה ה-10 יש אפשרות לעלות במדרגות עץ לגג ולעשות תצפית של 360 מעלות לכל הסביבה.

 

זה שלט המסעדה שסמוך לכניסה. כמו שאפשר לקרוא המסעדה היא בקומות 7-8 אבל אין מה לדאוג, לא צריך לטפס ברגל – יש מעלית.

המקומות שלנו היו בקומה השביעית, הקומה בה ממוקם הפעמון עצמו. כשנכנסנו היו 3-4 שולחנות מאוישים. בהמשך עוד 2-3 שולחנות ייתפסו, אבל המסעדה לא הייתה מלאה בכל מקרה. מלצרית אחת ויחידה הסתדרה מצוין עם השירות, והייתה חביבה ביותר ומקצועית מאד (דברה אנגלית טובה מאד). ניכר היה שקהל הסועדים בקומה שלנו היו רובם ככולם תיירים (את האמריקאים שבהם היה קל לזהות).

בתמונה – החלק של החלל בו אנחנו ישבנו. הפעמון שלא מופיע בתמונה ממוקם אי שם בצד שמאל. מימין יש מעין דלפק קבלה וחלל אליו משוגרות המנות מהמטבח שלמעלה (במעלית מיוחדת).

המסעדה עשויה כולה מקורות עץ עבות ומסיביות, גם ברצפה ובתקרה וגם בקורות תמיכה אלכסוניות שיוצרות הפרדה בין חלקי המסעדה. הפעמון עצמו ממוקם בלב החלל ויש שולחנות שיושבים ממש מתחתיו. החלל לא מבודד לגמרי ושומעים את הנעשה בקומה שמעל. אלמנט עיצובי בולט הוא גופי התאורה דמויי הפעמון שמפוזרים מעל השולחנות.

 

קיבלנו תפריטים. מדובר ממש בספרים עבי כרס, משהו שנועד לדמות כנראה ספרים ימי ביניימיים. יש לא מעט אופציות בתפריט: מנות ראשונות קרות וחמות, מרקים, סלטים, מנות עיקריות מסורתיות, קדרות, מנות דגים, סטייקים ובשר ציד, מנות מסורתיות צ’כיות-בוהמיות ועוד. ההתמחות העיקרית של המסעדה היא בשרים. די מייגע להחזיק את התפריט ולעבור בין כל דפיו. אני עשיתי שיעורי בית מראש וידעתי פחות או יותר במה להתמקד ולכן חסכתי זמן.

 

הנה אימאלה שבוחנת את התפריט בעניין…


התחלנו בבירות. משום מה לוקחים כאן יותר על 1/3 בירה (מהחבית) מאשר ב-Field הממושלנת למשל. כ-25 ש”ח. ממש חוצפה… הזמנו 2 כוסות של Kozel, בירה כהה (לא ה-Krusovice שהופיע בתפריט).

זה הפעמון שקראתי ששמו Bell of St. Maria ומקורו בשנת 1518. מרשים.

 

וזו הצצה לנוף שנגלה מהחלון שלנו. הרחוב שמציץ מהתריס השמאלי הוא רחוב Jindřišská והכיפה שמציצה במרכז התריס היא חלק מכיכר ואצלב.

לפני המנות עצמן קיבלנו מנת פתיחה “מהשף”. טוסט קטן עם שרימפס, איולי (אם אני זוכר נכון) ובלסמי מצומצם. נחמד.
אני נשנשתי גם את הביס של אימא שלי כי היא לא חובבת חסילונים.

 

ויתרנו על מנות פתיחה והחלטנו להזמין מרקים למנות ראשונות.

זה המרק שאימא שלי הזמינה. מרק בשר בקר שמוגש עם קציצת בקר (בתפריט רשום כניוקי), עם אטריות ביצים בוהמיות תוצרת בית וירקות ז’וליין. אימא שלי מאד נהנתה. מרק בשר עמוק ועז טעמים (ציר בשר כמו שצריך). גם הקציצה הייתה טעימה מאד ורכה מאד לחיתוך. (אין לי מושג איך עשו אותה כל כך רכה). המרק עלה 170 קורונות. בערך 27 ש”ח.

אני הזמנתי מרק סרטן נהרות (crayfish) שמוגש לצד טוסט עם בשר סרטני נהרות ושמנת חמוצה. המרק היה מצוין. מרק עם גוף. סמיך יותר ממרק הבשר. מתובל היטב. מאד נהניתי מהמנה. שני המרקים התאימו בול לערב הפראגי הקריר ששרר באותו יום (היה יום מעט קודר. 18 מעלות ביום. 11-12 מעלות בערב). המרק הזה עלה 190 קורונות. 30-31 ש”ח.

 

מנות עיקריות.
התמקדתי בקטגוריה של מטבח בוהמי מסורתי ובשר ציד: Traditional Old-Bohemian cuisine and Game.

אימא שלי הזמינה מנה של ראגו: ראגו פיקנטי של בשרי ציד, מיקס של בקר, חזיר בר (Boar) וצבי (Venison), עם דמפלינגס של בייקון (מעין כופתאות רכות) וניוקי תפוחי אדמה אפוי בנוסח בוהמיה. מנה שעלתה 720 קורונות. כ-110 ש”ח. מנה לא זולה (ודאי ביחס לפראג) אבל נדיבה ועשירה. אימא שלי נהנתה מאד. הבשר על סוגיו השונים היה מעולה, רך וטעים. הרוטב היה פיקנטי במידה (פפריקה ואולי טיפה פלפל אדום חריף) ועשיר מאד. גם שאר המרכיבים היו טובים מאד. מנה עשירה ומפנקת.

אני השקעתי במנה של צבי, שהיא אחת היקרות בתפריט ועלתה 850 קורונות. קרוב ל-140 ש”ח: אוכף צבי צרוב ואפוי עם קראסט של פיסטוקים, קונפי בטטה בטימין, שעועית ירוקה חלוטה וצרובה קלות ופירה דלעת ברוטב יין מצומצם (דמי גלאס). המנה כללה שני נתחים יפים של צבי שהיה עשוי מדיום מושלם והיה מענג. בכלל, כל המנה הייתה מעולה, עם הכנה נכונה של כל הרכיבים ותיבול מצוין. לא יצא לי לאכול המון מנות של צבי בחיי, אבל זו ודאי אחת הטעימות שבהן.

 

קינוחים. זה תיאור המנה הנבחרת מתוך התפריט.

מבין האופציות בחרנו בעוגת מוס ערמונים עם בסיס של עוגת פיסטוק וגנאש שוקולד (קרם פריזיאן בתפריט), רוטב תפוח אדום, ג’לי אוכמניות, פרלין שוקולד לבן במילוי קרם ערמונים. היה שם גם פטל אחד ויחיד. לא קינוח מתוחכם כמו אלה שאכלנו במסעדות המישלן ביומיים הקודמים, אבל קינוח טעים, לא כבד ועשוי היטב, עם מתיקות מאוזנת. סיום טוב לארוחה מצוינת.

 

קיבלנו חשבון שהסתכם בקצת יותר מ-2,400 קורונות לשנינו. קצת יותר מ-190 ש”ח לסועד. (כולל בקבוק מים מינרליים). להפתעתנו ניתנה לנו הנחה של 10% על כך שהזמנתי מראש באינטרנט דרך אתר מסעדות צ’כי (restu.cz).

יצאנו שבעים ומדושנים והמלצרית המצוינת שלנו המליצה שנעלה במעלית לקומה ה-10 וממנה לגג (המקורה) לצפות בנוף. עשינו זאת. המדרגות לגג עצמו מעט חורקות אבל זה בהחלט שווה.

הנה כמה תמונות מגג המגדל. אני מניח שבשעות הצהריים ואחר הצהריים הפנורמה הרבה יותר מרשימה, וכך גם איכות הצילומים הפוטנציאלית.

 

 

בכל אופן נהנינו מאד מחוויית הארוחה הלא שגרתית ב-Zvonice. מסעדה בלוקיישן מעניין במיוחד שבעיניי שווה ניסיון בכל מקרה. איכות האוכל הטובה מאד והשירות החביב שנהנינו מהם היו בונוס. בהחלט מקום מומלץ ביותר.

פראג באופן כללי עיר חביבה, מעניינת, קומפקטית וידידותית לתייר. 3 לילות בהחלט מספיקים לדעתי. מבחינה קולינרית זה ודאי לא היעד הכי נחשק באירופה, אבל כמתואר בהגיגיי, אפשר למצוא דברים מעניינים וטעימים גם בפראג, והיי – הבירה באמת זולה יותר ממים.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: