מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

ברצלונה, דצמבר 2018 – היום הראשון

עם טאפאס קלאסי וחגיגת מאכלי ים מושלמת.פעם שלישית שלי בברצלונה. הטיול באפריל למדריד עשה לי חשק לחזור מהר יחסית גם לברצלונה והפעם להקדיש זמן ראוי גם למסעדות ולאוכל טוב, מה שלא קרה ב-2 הגיחות הקודמות שכללו יותר גאודי ומסי...

בתפריט:

ברצלונה, חנוכה 2018.

הרבה לפני כרטיס טיסה ומלון התחלתי בהזמנת מקום מראש במסעדת Disfrutar של יוצאי El Bulli, מסעדה שצריך להזמין לה מקום לא מעט זמן מראש. אח”כ הגיעו הזמנת הכרטיס והמלון, בין ה-5 ל-9 בדצמבר. במקרה יצא שאלה היו ימי חנוכה כך שנאלצתי לחלוק את העיר עם לא מעט דוברי עברית. בהמשך גיבשתי רשימת מסעדות, טאפאס ברים ומקומות פוטנציאליים נוספים לביקור. בסה”כ הזמנתי מקום מראש ב-4 מסעדות. אחת לכל יום. שתיים ממושלנות לארוחות צהריים ושתיים לא ממושלנות (אבל יקרות בכל זאת) לארוחות ערב. לשאר הגעתי לפי חשק או מיקום שלי באותו זמן.
הדיווח בבלוג יחולק ל-4 חלקים, בסדר כרונולוגי הפעם. מטבע הדברים אתחיל ביום הראשון, ה-5 בדצמבר, נר רביעי של חנוכה.

הגעתי לעיר בסביבות 11 וחצי בבוקר ועשיתי צ’ק אין במלון בשכונת Eixample – אישמפלה, לא רחוק מכיכר קטלוניה. בצהריים תכננתי לקפוץ לאחד הטאפאס ברים שהיו ברשימה שלי. לפני כן הסתובבתי קצת ברמבלה וקפצתי לסמן V זריז על שוק לה בוקריה (Mercat de la Boqueria) הכה מתויר. טעמתי כמה וכמה מהחברים האדמדמים שבתמונה.

 

 

המקום הראשון שפקדתי לארוחה היה טאפאס בר קלאסי, Bar Cañete, שממוקם בשכונת Raval ששדרות הרמבלה הן הגבול הצפון מזרחי שלה ושוק לה בוקריה יושב בה גם.

Bar Cañete – טאפאסים קלאסיים להתחלה:

טאפאס בר ברצלונאי מסורתי שמקפיד על איכות גבוהה ומדורג בלא מעט דירוגים של רשימות הטאפאסים הטובים בעיר. נכנסתי בסביבות שעה 13:30 והיה כמעט ריק לגמרי. בהמשך יגיעו עוד כמה וכמה סועדים אבל בסה”כ היה די ריק בשעה שישבתי שם על הבר. יש שולחנות רגילים, אבל המקום המתבקש לשבת בו זה הבר הארוך שיושב על המטבח הפתוח.

 

 

קיבלתי תפריט. היה ברור לי שאני הולך על מסורתי בשרי, בלי דגים ופירות ים (כמעט), כי אלה חיכו לי בערב במסעדה שהוזמנה מראש. התמקדתי בכמה נשנושים קלאסיים קטנים (Appetisers) לצד בירה מתבקשת.

 

התחלתי בקרוקטים. האחד ממולא בלובסטר (נכון שזה מהים, אבל אי אפשר לוותר על קרוקט עם לובסטר) עם מרכיב סודי לפי התפריט שהחבר’ה לא היו מוכנים לגלות מהו. 3.55 יורו ליחידה. השני עם חמון (Bellota Ham) שעלה 2 יורו ליחידה. שניהם היו מעולים. טוגנו לכדי שלמות והיו טעימים לאללה. נימוחים בפנים וקראנצ’יים בחוץ.

הטאפאס השני: Barceloneta’s bomba. כדור בשר פיקנטי עם גבינה מותכת. 3.25 יורו. בשר טעים מאד. גבינה נהדרת. רוטב פיקנטי מצוין. עסק טעים ביותר.

 

המנה האחרונה שחשקתי בה זה כמובן חמון נטורל. Hand cut cured Bellota Ham מ-Guijuelo. חמון – אותו נתח מפורסם (ירך) של חזיר ספרדי יוקרתי ויקר. באנגלית – ham. בגרמנית – שינקן. בשמו המלא: חמון איבריקו דה בלוטה. יש אפשרות ל-1/2 מנה (15.30 יורו) או למנה שלמה (25.50 יורו). הסתפקתי בחצי. מסתבר שהירך הזמינה נגמרה ולכן הוציאו לי אחר כבוד ירך משומרת שלמה ובתולית. אחד הטבחים התחיל לגלף לי נתחים טריים שבטריים.

 

לצד החמון הזמנתי מנת לחם מתבקשת: לחם שטוח פריך שספוג במיץ עגבניות טריות ושמן זית או בלעז: Mossèn Cinto de Folgueroles flatbread with tomato. עלות התוספת: 2.70 יורו. הלוואי שככה יגישו לחם גם בארץ. פשוט וטעים וספוג בהמון שמן זית מצוין. כמובן שהוא קיבל באהבה את נתחי החמון.

וזה החמון. כאמור 1/2 מנה. פשוט תענוג.

 

יחד עם שתי כוסות בירה ספרדית (Estrella) יצאתי בנזק של קצת פחות מ-35 יורו. שווה. סיפתח מוצלח ביותר.

 

אחרי שיטוט קצר נוסף בסביבה התחלתי לחזור לכיוון המלון כדי לתפוס מנוחת אחה”צ קצרה ומתבקשת (טיסה של 6:15 בבוקר זה לא פשוט). בדרך למלון עצרתי לקינוח בבית קפה ודונאטס יווני דווקא בשם Lukumas. דונאטס זה הכי קרוב לסופגנייה שיש ואנחנו הרי בחנוכה…

אכלתי בהנאה גדולה דונאט ממולא (בנדיבות) בקרם גבינה ואוכמניות. יותר טעים מכל סופגנייה. 3 יורו.

 

 

אחרי מנוחת אחה”צ ומקלחת ראויה ומעוררת יצאתי לשיטוט ערב ברובע הגותי, לפני ארוחת הערב במסעדה אליה הזמנתי מקום מראש, שממוקמת בשכונה הצמודה לרובע, שכונת El Born. על הדרך אפילו תפסתי טקס הדלקת נר רביעי באחת מהכיכרות ברובע.

הגעתי למסעדה המיועדת בשעת ההזמנה: 20:30. המסעדה – Estimar. זו השעה שבה המסעדה נפתחת לסרוויס ערב. בספרד כאמור אף אחד לא ממהר. בשעה הזו הייתי סועד ראשון. לאט לאט המסעדה התמלאה ושעה אחרי אחרי לא היה מקום פנוי.

Estimar – פירות ים ודגים באיכות הכי גבוהה שאפשר למצוא:

Estimar היא מסעדת מאכלי ים ששוכנת באחת מסמטאות שכונת Raval. סמטה די קטנה ונסתרת סמוך לכנסיית סנטה מריה דל מאר. המסעדה שייכת למשפחת Gotanegra שמאז שנת 1895 סוחרים בדגים. נציגת הדור החמישי של המשפחה, Anna Gotanegra, פתחה את המסעדה בשנת 2016 יחד עם בעלה שבמקרה הוא גם שף מוערך בשם Rafa Zafra שעבד בין היתר עם האחים אדרייה באל-בולי. (נדמה שחלק ניכר ממסעדות העילית של ברצלונה קשורות איכשהו לקבוצת אל-בולי. בהמשך אפרט על עוד כאלה). Estimar מככבת בלא מעט רשימות של מסעדות מאכלי הים הטובות בעיר וגם אלברט אדרייה מונה אותה כאחת המסעדות הפייבוריטיות שלו בברצלונה. פירוש השם בקטלנית הוא לאהוב. mar זה גם ים בספרדית כך שזה nתחבר מצוין לקונספט של המסעדה שהוא כל כולו מאכלי ים.

נכנסתי, הושבתי במקומי בשולחן צדדי וגבוה שצופה יפה על כל חלל המסעדה. חלל מודרני, פשוט ונעים.
חומרי הגלם הימיים מוצגים לראווה במטבח הפתוח. איזו טריות ואיכות מדהימים. היה ברור לי שאני הולך ליהנות.

קיבלתי תפריטים. העסק כצפוי ממש לא זול. בכל מסעדה שמתמחרים מנות במחיר ל-100 גרם אפשר להניח שעומדים לשלם לא מעט… הזמנתי כוס יין להן מזן Albariño מיקב ספרדי בשם Pazo Pondal. כוס עלתה 5.50 יורו. יין מצוין.

לפני המנות הנבחרות מקבל כל שולחן אפרטיפים. לחם, זיתים, אנשובי כבוש בשמן זית מקנטברייה וצלחת שבלולים. אף אחד לא שואל אותך. פשוט שמים את זה על השולחן. מי שלא רעב יכול לצאת חצי שבע רק מזה. לשמחתי אני הייתי מורעב. כל המתאבנים היו מצוינים, כולל השבלולים. זו תוספת שעולה 3 יורו בלבד. עכשיו תחשבו על צלחת לחמים עם סתם שמן זית או חמאה ב-20 ש”ח פלוס מינוס במסעדות תל אביביות ממוצעות…

 

 

 

התחלתי באויסטר. אויסטר ג’ילארדו natural יחיד מ-Marennes-Oléron. אני חושב שאויסטרים בגדול זה קצת overrated אבל זה כאן היה מעולה. הכי טרי ו-freshy שיש. יחידה אחת עלתה 4.50 יורו.

 

המשכתי בעוד משהו נא. קרפצ’יו של crayfish (סרטן נהרות) עם קרם של בצל מקורמל. מנה שהיא מחווה למסעדת אל-בולי משנת 95. הקרפצ’יו היה פשוט נפלא. טעם עדין ומעט מתקתק של ה-crayfish שהשתלב נהדר עם מעט קרם הבצל המקורמל (שהיה דומיננטי וטוב שכמותו לא הייתה מוגזמת). בצד הוגשו טוסטונים.

 

המשכתי בשרימפסים אדומים.
שם המנה המלא באנגלית: the queen of the house Roses prawns boiled cold or hot steamed. עלות ל-100 גרם היא 24 יורו. הזמנתי אחד מאודה שהוגש חם, אחד מבושל שהוגש קר, ועוד אחד שלישי כדי להשלים את חגיגת השרימפס האדום – על הגריל. היו לי סה”כ 180 גרם שעלו 43.20 יורו. מלא כסף אבל כה טעים. לטעמי שרימפס אדום זה השרימפס הכי טעים שיש. מתקתק ועסיסי. כל שלושת החסילונים היו מושלמים. הטוב מכולם – ההוא שנצרב על הגריל וקיבל טעמי חריכה נהדרים. השני בתור – הקר. עונג משולש ואולי השריפסים הכי טעימים שאכלתי.

 

 

 

אחרי מנוחה קלה הזמנתי עוד מנה אחת אחרונה. מנה של דג Devil ray ברוטב Sanluqueño ואיולי שום תוצרת בית. מנה שעלתה 16 יורו. זה דג שלא יצא לי לאכול עד היום וחבל. שמו בעברית מסתבר זה כנפתן ים תיכוני והוא מהמשפחה של דגי מנטה ריי. במנה היו 4 נתחים גדולים למדי שטוגנו לשלמות. אלה היו נתחים לא מפולטים עם עצמות עצומות בתוכם. היה צריך פשוט לגלף את הבשר עם המזלג (או עם היד) ולאכול בהנאה. מנת דג פשוט פנטסטית. דג בשרני, עסיסי וטעים להפליא. באמת אחד הדגים הכי טעימים שיצא לי לאכול. איולי השום שבצד היה מצוין אבל תכלס מיותר. בשורה התחתונה – ליקקתי את האצבעות.

 

בשלב הזה הייתי מפוצץ עד להתפקע.
אכלתי באמת כמות מוגזמת למדי עד כה אבל איכשהו התפתיתי להזמין גם קינוח. הזמנתי את עוגת הגבינה. עוגת גבינה קרמית עם ריבת תותים ביתית בצדה. כמו לא מעט מהמנות כאן זה למעשה קינוח שמיועד לחלוקה.
בתמונה – כלי העבודה לאכילת העוגה.

וזו העוגה. היא תספיק כקינוח גם ל-3 סועדים בקלות. עלותה הייתה 12 יורו. העוגה הייתה מעולה. במרקם מושלם. קרמית ורכה בפנים. לא מאד מתוקה. אחת מעוגות הגבינה הכי טעימות שאכלתי. בחזירותי הצלחתי לסיים כמחצית. את השאר ביקשתי שיארזו לי ונהניתי ממנה גם למחרת עם קפה הבוקר במלון. אחלה ארוחת בוקר.

 

 

אכלתי כמו חזיר ב-Estimar. ארוחה כמו שלי יכולה בקלות לספק גם 2 סועדים (מקסימום עם עוד מנה קטנה נוספת). נהניתי מכל ביס. אני לא זוכר ארוחה ימית טובה יותר שאכלתי איפשהו. חומרי הגלם כאן פשוט יוצאים מן הכלל והביצועים מדויקים ומשובחים. הצוות היה צעיר, נחמד ושירותי. היה פשוט עונג. עונג יקר מאד. זו בהחלט מסעדה יקרה אבל אין מה לעשות, גם בברצלונה, על חומרי גלם משובחים משלמים הרבה. שילמתי בסה”כ 112 יורו כולל הכל. זה המון. אבל אפשר כאמור להסתפק בהרבה פחות ולצאת בנזק ממוצע של 70 יורו לסועד כולל שתייה. בכל אופן, לי זה לחלוטין היה שווה כל יורו.

בדיווח השני שיגיע עוד מעט אפרט בין היתר על גולת הכותרת הקולינרית של הטיול – ארוחת הטעימות המטורפת ב-Disfrutar. מסעדה של שלושה שפים יוצאי El Bulli. שני כוכבי מישלן. מקום 18 בעולם ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם.

Stay tuned…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: