מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

על קו חיפה-עכו: וניה ביסטרו, תלפיות ולוקס החיפאיות ואלמרסא העכואית

באיחור ניכר. פוסט שמסכם כמה ארוחות במסעדות צפוניות - 3 חיפאיות ועכואית אחת. האחרונה שבהן הייתה ב-24 בדצמבר. הראשונה ב-8 בספטמבר. שנת 2018.

בתפריט:

באיחור ניכר. פוסט שמסכם כמה ארוחות במסעדות צפוניות – 3 חיפאיות ועכואית אחת. האחרונה שבהן הייתה ב-24 בדצמבר. הראשונה ב-8 בספטמבר. שנת 2018. אמנם יש כאן בהחלט מסעדות שמגיע להן דיווח נפרד ובמה משלהן אבל מפאת הזמן שחלף (הזנחה פושעת שלי) אפרט על כולן יחד, די בקצרה. הארוחה הראשונה הייתה בעכו, במסעדת אלמרסא. הארוחות השנייה והשלישית בחיפה, במסעדות תלפיות (עליה כתבתי בעבר) ולוקס (של השף עלאא מוסא מאלמרסא) – באותו יום. הארוחה האחרונה הייתה בעוד מסעדה חיפאית – וניה ביסטרו.

אלמרסא – צהריים בעכו העתיקה – 8 בספטמבר 2018:

הגעתי לאלמרסא ביום חופש אקראי שלקחתי אי שם בספטמבר שהוקדש ליום טיול קיצי לעכו. אלמרסא (המעגן בערבית) שוכנת במבנה במעגן הסירות בנמל עכו העתיקה. השף והבעלים הוא עלאא מוסא שעבד בעברו במסעדות מישלן בשוודיה. ב-2012 הוא פתח את אלמרסא כמסעדת דגים שמשלבת בין מסורת לבין חדשנות ובין מזרח למערב ומאז צברה מוניטין כאחת מהמסעדות הטובות בצפון.

 

נכנסתי בשעת צהריים. למעט שולחן אחד גדול עם קבוצת תיירים ואולי עוד שולחן אחד או שניים, המסעדה הייתה ריקה. מיד קיבלתי בקבוק מים קרים (היה יום חם).

 

התפריט שנשען בעיקר על מנות מהים מאפשר גם הזמנה של חצאי מנות.
הזמנתי מנה ראשונה של סביצ’ה דג ים: סביצ’ה “לה שף” עם פלפל חריף, מיץ לימון, פיסטוק חלבי, זיתים שחורים, שנקליש (יוגורט ערבי או ג’יבנה מתובלת) ושמן זית. מנה שנראתה קצת מבולגנת ועלתה 22 ש”ח בלבד. העסק היה טעים ביותר עם טעמים חמצמצים ורעננים. לצערי אני לא זוכר איזה דג זה היה (אולי אינטיאס).

 

המנה הבאה הייתה 1/2 מנה כי לא יכולתי לוותר על מנה כמו קובה עכאויה: קובה ממולאת בפירות ים ומוגשת על סלט עדשים שחורים, לאבנת עיזים וקרם חומוס עדין. חצי המנה עלתה 36 ש”ח. תכלס יש לא מעט מסעדות תל אביביות שהיו מגישות את הכמות הזו כמנה שלמה. מנה מקורית, טעימה ומצוינת.

 

מנה עיקרית: שרימפס אלמרסא עם שום, שמן זית ,פלפל חריף, לימון וכוסברה טרייה. מנה שמגיעה בלי תוספת. רק השרימפס והרוטב. נדמה לי שהיה שם גם לחם בסביבה לניגוב הרוטב. שרימפס טרי, עשוי מצוין. תיבול מדויק. פשוט ומענג.

 

קינוח. כנאפת הבית עם סירופ כרמל ותבלינים. אכלתי 1/2 מנה בעלות 26 ש”ח. כנאפה ביתית מצוינת. לא טובה כמו זו הנפלאה שאכלתי ברולא בזמנו אבל בהחלט קרובה באיכותה.

 

יחד עם כוס יין לבן (19 ש”ח בלבד) ואספרסו קצר (8 ש”ח) הסתכם החשבון ב-205 ש”ח בלבד. על מנות זהות עם חומרי גלם כאלה במסעדה תל אביבית הייתי משלם כנראה 260-270 ש”ח. אולי יותר. נהניתי מאד באלמרסא ואשמח לחזור אליה בהזדמנות. חומרי הגלם מצוינים, היד טובה, המנות טעימות מאד. אחלה. הייתי שמח מאד לראות את עלאא מוסא פותח מקום גם קל”ב – ביפו למשל…

אני קופץ כ-3 שבועות בזמן. הפעם לחיפה.
אני לא זוכר אם זה היה יום חופש או יום פגישות בחיפה שניצלתי בין לבין ל-2 ארוחות: צהריים בתלפיות שעליה כבר כתבתי כאן בעבר וערב בלוקס – בר-מסעדה די חדש של אותו עלאא מוסא מאלמרסא.

תלפיות – צהריים בשוק תלפיות – 27 בספטמבר 2019:

פעם שנייה שלי בחמארה של אילן פרון בשוק תלפיות בחיפה (הראשונה הייתה בדצמבר 2017).
שעת צהריים (אזור 12:30). ישבתי על הבר הפנימי. התפריט כרגיל משתנה בחלקו הגדול וכתוב בכתב יד על הלוח השחור הגדול בכניסה למסעדה.

בירה (קפריסאית) לסיפתח.

מנה ראשונה של סביצ’ה אינטיאס בתיבול אסייתי של רוטב פונזו עם פניני טפיוקה ושומשום שחור. 58 ש”ח. מנה טובה מאד עם דג טרי ונהדר.

 

נשנוש נוסף של קריסטלים עם מאפה של שעועית מש וקולורבי וקרן גבינה כחולה. משהו בסגנון. נשמע כמו בליל מוזר אבל זה עבד מעולה. אחלה חומרי גלם (תענוג של שרימפסים) ואחלה יד. המחיר נע סביב 120 ש”ח אם זכור לי נכון. לא זול אבל טעים לאללה.

מקום מהנה וכיפי זו תלפיות. כמו אלמרסא – גם מקום כזה שיגיש פירות ים ודגים טריים בהגשה קצת אחרת – די נדיר היום בת”א-יפו.

עוד באותו היום. הגיעה שעת הערב. לפני הרכבת חזרה לת”א קפצתי לנשנש משהו במסעדת לוקס (Lux), המסעדה-בר החדשה של אותו עלאא מוסא מאלמרסא, שנפתחה לפני כשנה, במרץ 2018, בעיר התחתית המתפתחת בחיפה.

לוקס – העיר התחתית חיפה – 27 בספטמבר 2018:

נכנסתי ללוקס בשעת ערב די מוקדמת. 18:30 או 19:00. בשעה הזו היה די ריק אבל עם הזמן התמלא די יפה. כמקום שמתפקד יותר כגסטרו-בר צפוי שאנשים יגיעו אליו בשעות קצת יותר מאוחרות.

החלל הפנימי הוא נעים וחביב וכולל בר ארוך. אני ישבתי באחד השולחנות המוגבהים בצד.

קוקטייל. לא זוכר את רכיביו. היה טעים ותומחר במחיר נמוך למדי ביחס למחירי המיקסולוגיה המופקעים למדי של ת”א.

התפריט של אז. אני מניח שחלקו השתנה וקרוב לוודאי התייקר בחודשים שחלפו מאז. תפריט שמציע מנות מהים ומנות בשריות, קטנות (שביחס לממוצע התל אביבי אפשר להגדיר כבינוניות) ובינוניות עד גדולות – בכולן יש טוויסטים מודרניים עם מוטיבים ערביים.

אני הסתפקתי בנשנושים קלילים יחסית.
הראשון: קרפצ’יו דג ים, קרם חציל שחור, קרם לימון כבוש וביצי טוביקו. 49 ש”ח. לא זוכר את זהות הדג. כן זוכר שזו הייתה מנה מוצלחת מאד. מנה שמחה, צבעונית ומתובלת מצוין.

 

 

נשנוש שני על אותו מוטיב: קרפצ’יו שרימפס. מנת ספיישל של אותו יום. 48 ש”ח. מנה שהייתה טעימה אבל לא הבריקה. זכור לי איזשהו חוסר איזון בתיבול, למרות שהשרימפס היה טרי ואיכותי.

 

עוד מנת ספיישל של אותו ערב: סלט קלמרי. קלמרי צרוב על קרם לאבנה עם בצל מטוגן, פלפל קלוי, שלל עלים ירוקים, סומאק ועוד. 54 ש”ח. מנה טובה מאד וטעימה ביותר. השילוב של הלאבנה והקלמרי הצרוב עבד נהדר.

 

 

קינוח. ליאלי ביירות. לילות ביירות. קלאסיקה ערבית מבוצעת היטב. עוגת סולת קלילה עם קצפת, פיסטוקים ושערות קדאיף פריכות. טעים מאד. 28 ש”ח היה המחיר.

 

 

כמו אלמרסא, גם לוקס על סמך הארוחה שלי, מסתמנת כמקום מוצלח ואיכותי שנותן פרשנות מודרנית וטובה למטבח ערבי ונשען על חומרי גלם ימיים טובים. עוד מקום ראוי לחיפאים ולמבקרים בחיפה שמחפשים מסעדה/בר לא מחייבת וכיפית מצד אחד אבל איכותית מצד שני.
אני קופץ כמה חודשים. לקראת סוף דצמבר. נסעתי ליום פגישות בחיפה ובערב, אחרי הפגישה האחרונה ניסיתי עוד מקום חיפאי – וניה ביסטרו.

וניה ביסטרו – מיכאל גרטופסקי נכנס כשותף – 24 בדצמבר 2018:

וניה ביסטרו נפתחה מתישהו בשנת 2014 ומאז הספיקה להחליף כמה פעמים בעלות, שפים ותפריטים. חוסר יציבות שמסמל היטב את הקשיים בלתחזק מסעדה בישראל של השנים האחרונות. לא מזמן, בדצמבר 2018, נכנס כשותף השף המוערך מיכאל גרטפוסקי מביסטרו מיכאל (במושב לימן בצפון) ואקס הרברט סמואל ומסעדות אחרות. התפריט השתנה לחלוטין. על הקונדיטוריה אמונה הקונדיטורית המוערכת אף היא, נעמה גאון (בעלת בלוג קונדיטוריה פופולרי במיוחד בתחום).

הגעתי למסעדה בשעה די מוקדמת. אזור 19:00. היה די ריק ובשעה וקצת שישבתי שם המשיך להיות די ריק. ישבתי על הבר שצופה למטבח.

גרטופסקי בנה כאן תפריט חדש, שנשען על המטבח הגלילי שלו מביסטרו מיכאל וכולל גם השפעות ממזרח אירופה (שנכחו גם בגלגולים הקודמים של המסעדה) ומהמטבח האיטלקי. במטבח המסעדה יש טאבון גדול שחלק ניכר מהמנות נשען עליו. זה היה התפריט:

הזמנתי מנה ראשונה של ירקות חורף צלויים בטאבון, לאבנה מעושנת, דואה, שמן זית ועלי תבלין. עלתה 48 ש”ח. היו כאן גזרים צבעוניים, ארטישוק, עגבנייה, תפו”א, סלק ועוד. המוצלח מכולם היה דווקא הסלק שתפס טעם מעושן נהדר. הארטישוק היה די נטול “בשר” והיה די מיותר. חוץ ממנו זו הייתה מנת ירקות חורפית מוצלחת מאד ומתובלת מעולה (הטאבון עשה יופי של עבודת צריבה וחריכה שסיפקה טעמי גריל מצוינים).

 

למנה שנייה הזמנתי פסטה פיצ’י – פסטה טוסקנית חריפה עם קלמרי, בייקון, שום, צ’ילי, חמאה ויין לבן. מנה שעלתה 84 ש”ח. מנת פסטה בגודל בינוני שלצערי הייתה מאכזבת. הפסטה עצמה (תוצרת בית) הייתה עשויה טוב למדי (מעט עשויה מדי). שאר ה”ירקות” לא עמדו בציפיות. הקלמרי הצרוב היה עשוי היטב אבל לא הבריק. הבייקון שאמור להקפיץ את כל המנה עם טעמים מעושנים היה חלשלוש ואנמי, בלי טיפת טעם מעושן. במצבו זה הוא היה מיותר לחלוטין. גם הרוטב היה מעט חסר אופי ולא מתובל מספיק. אם לא הייתי עייף, אחרי יום ארוך, הייתי מבקש להחליף את המנה בגלל הבייקון הלא בייקוני. בקיצור – מנה שעל הנייר הבטיחה המון ולא קיימה.

 

הזמנתי גם קינוח. שטרודל תפוחים ואוכמניות של סבתא נונה שמו. קינוח שעלה 38 ש”ח. היה טעים ונעים אבל לא הרבה יותר מזה. שמעתי רבות על פועלה ומתכוניה של נעמה גאון (וגם טעמתי עוגות ועוגיות מעולות שנאפו בהשראת מתכוניה האינטרנטיים) ולכן ציפיתי ליותר wow פקטור. לא היה כאן. זה הרגיש כמו קינוח ביתי חביב שכל אופה ביתי טוב יכול להכין או מקסימום כמו קינוח ראוי של בית קפה איכותי. במסעדה אני מצפה לקצת יותר עניין וטוויסט.

הארוחה בוניה ביסטרו הייתה אם כן הפחות מוצלחת בין המסעדות שתוארו לפניה. האוכל נכון לאותה ארוחה לא שכנע אותי. מנה אחת טובה (אבל לא יוצאת דופן), מנה אחת מאכזבת וקינוח חביב ודי שגרתי. סה”כ די בינוני ולא עומד בציפיות.
מצד שני – חשוב לציין שהתפריט החדש תחת השף החדש (שאגב לא נכח פיזית) רק נכנס ימים ספורים לפני כן לתוקף ולכן ברור שהחבר’ה עדיין לא שלטו בחומר. צריך להתייחס לזה כמו אל תקופת הרצה של מסעדה חדשה לגמרי. אני מקווה שהיום, בחלוף כ-3 חודשים, העניינים התייצבו והביצועים מוצלחים יותר. התפריט עצמו שמופיע באתר שלהם כן מגלם פוטנציאל גבוה.

עד כאן החשיפה לצפון עם 4 מסעדות צפוניות בקו חיפה-עכו. כבר כתבתי בעבר כאן בבלוג, נהיה מעניין קולינרית במישור החוף הצפוני. בהחלט עושה חשק לחזור לאזורים הללו בתדירות יותר תכופה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: