מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

אמסטרדם, אפריל 2019: חלק א’

עם ספריבס ללילה הראשון, שלל נשנושים הולנדיים וערב ממושלן ליום המחרת. אלה היו לילה ויום קולינריים עשירים ומהנים בסה"כ. למחרת מצפה לי עוד יום קולינרי גדוש עם הארוחה הכי טובה שאוכל באמסטרדם.

בתפריט:

אמסטרדם. 3-7 באפריל. רבעוש של ניקוי ראש בעיר התעלות החביבה, בלי תעמולת בחירות. אז בין התעלות, הבתים, האמנות, הקופי-שופס, החלונות האדומים, האופניים והצבעונים השתדלתי גם לאכול ולשתות טוב.

החלק הראשון יתאר את הערב הראשון ואת כל היום המלא שלאחריו (3-4 באפריל).

הגעתי לעיר בסביבות שעה 21:30 בערב. היה משהו כמו 1-2 מעלות באותו לילה. אחרי שסיימתי את הצ’ק-אין במלון שהזמנתי (מלון זול אבל באזור מרכזי בשכונת Plantage לא רחוק מגדת נהר האמסטל) חשתי לאכול וללגום דבר מה במקום קרוב ככל האפשר למלון שגם פתוח בשעה מאוחרת יחסית (סימנתי כמה מועמדים מבעוד מועד במפת גוגל).

Pigs & Punch – בר קוקטיילים ובשרים לחימום ערב ראשון קררר:

מדובר בבר קוקטיילים ובשרים שכונתי שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות אבל עדיין מקפיד על איכות והשקעה. שם המקום מעיד על ההיצע: Pigs זה חומר הגלם המרכזי של האוכל ו-Punch זה האלכוהול שנותן לך אגרוף…
המקום נפתח מתישהו בשנת 2017 אחרי שלפני כן פעל שם 4 שנים בר-מסעדה בשם Mystique של אותם בעלים שפשוט החליטו להתחדש.

הגעתי בלי הזמנה מראש בשעה 22:15. לא היה צריך. המקום היה 1/2 ריק. חלל הישיבה והבר הם בקומת מרתף. ישבתי בשולחן מוגבה. היה חמים ונעים והייתי מבסוט גם מהמוזיקה בזמן שישבתי שם (רוק איכותי).


הייתי מורעב למדי.
הזמנתי תחילה קוקטייל בשם Rush Hour על בסיס Bourbon, קוניאק רמי מרטין VSOP, מיץ לימון, צ’ילי, רוזמרין וחליטה של סירופ מייפל. הקוקטייל עלה 12.00 יורו (מחירי ה-Signature Cocktails הם בין 10.50 ל-12.00 יורו). הקוקטייל היה אלכוהולי, חזק ואיכותי.

 

ולחזיר. ברור שאזמין צלעות. יענו ספריבס. זו מנת הדגל. עולה 16.50 יורו ומגיעה עם תוספת לבחירה.

הזמנתי את המנה עם זיגוג ברביקיו ו- Bulleit (ויסקי Bulleit Bourbon). לצדה – כמובן שבחרתי בצ’יפס (Waffle fries) ולצדו מיונז שום. הגיעה מנה נדיבה ביותר. אשכרה מנה של התחזרות. לאכול בידיים ולהתענג. אכן כך היה. הצלעות היו עשויות מעולה עם בשר שהתפרק בקלות מהעצם. הזיגוג היה דביק ומתקתק-פיקנטי. הצ’יפס היה פנטסטי. פריך מבחוץ, רך בפנוכו ונטול עודפי שומן לחלוטין. בקיצור – הנאה מושחתת לשעת לילה קפוא באמסטרדם.

 

בתרגום חופשי: “תתחזר או לך הביתה”. בהחלט עמדתי בכבוד במשימה.

העסק החזירי הנ”ל לקח בערך שעה. יצאתי לאוויר הקפוא והגעתי בשלום לחדרי. למחרת חיכו לי שלל פעילויות קולינריות.

בבוקר שמתי פעמיי לשוק Albert Cuyp (אלברט קאופ) המפורסם. מדובר למעשה בשוק רחוב פתוח באורך של כ-800 מטר שמלא בדוכנים משלל סוגים, כולל דוכני אוכל ומתוקים שונים ומשונים. בשעה 9 ומשהו בבוקר רוב הדוכנים עדיין under construction. שניים שבכל זאת פתוחים ופעילים היוו את ארוחת הבוקר הבריאה שלי: דוכן Poffertjes (פנקייק הולנדי) ודוכן שטרופוואפל (Stroopwafel). להתחיל את הבוקר עם קצת מתוק.

Poffertjes Albert Cuyp:

דוכן הפנקייקים ההולנדיים (פופרטייס) הוא אחד המתוירים ביותר בשוק. בשעה די מוקדמת של בוקר יום חמישי קר (אזור 7 מעלות) ב-off season הייתי השני בתור בדוכן. אני מניח שבעונות החמות התור ארוך הרבה יותר משעות הפתיחה ועד הסגירה. (בצהריים כשעברתי שוב אכן היו הרבה יותר אנשים בדוכן בפרט ובשוק בכלל).
אז Poffertjes זה למעשה פנקייקים הולנדיים קטנים ומתקתקים. אפשר להזמין נטורל רק עם אבקת סוכר או עם איזשהו טופינג (רוטב שוקולד, קרמל וכו’). אני הזמנתי מנה אחת (של 10 פנקייקים קטנים) בלי רוטב. המחיר – 3 יורו.

 

התוצאה בצלחת – פנקייקים קטנים, שמנמנים ולוהטים שמונחים על גבי חמאה בצלחת (שנמסה לה לאטה תוך כדי אכילה) עם אבקת סוכר שנבזקה מלמעלה. העסק – מנחם, מחמם, נימוח וטעים. אפילו המתיקות מאוזנת. איך יכול להיות רע?

כמה עשרות מטרים מהפנקייקים ממוקם דוכן מפורסם נוסף – זה של השטרופוואפל האוריגינלי.

Original Stroopwafels:

השטרופוואפל הוא כנראה המתוק ההולנדי המפורסם ביותר, עם שורשים מהמאות ה-18 וה-19 מהעיר חאודה (Gouda. כן כן אותה עיר שהולידה את הגבינה). באמסטרדם יש המון דוכנים שמציעים שטרופוואפל והדוכן שבשוק נחשב לאחד המפורסמים והאיכותיים בעיר.

מדובר בעצם בוואפל שמשוטח ע”י תנור ואפלים לוהט לכדי יחידה דקיקה, עגולה ופריכה.
המנה מורכבת מ-2 יחידות שביניהן נמרח רוטב קרמל וחמאה לוהט (עם טאץ’ קינמון שלמרות שאני לא מחבב לא קלקל כאן). העסק טעים מאד. וואפל חם, קראנצ’י ומתקתק עם תוך קרמלי דביק וטעים. אין מה להשוות בין העסק הטרי לבין עוגיות השטרופוואפל התעשייתיות שהן לא רעות אבל חסרות את האפקט הדביק, פריך ומחמם של הוואפל הטרי.

אחרי המתוקים של הבוקר המשכתי להתחמם ברייקסמוזיאום (Rijksmuseum), המפורסם במוזיאוני אמסטרדם. הרבה רמברנדט, קצת ואן גוך, פסלים, תרבויות זרות, קולוניאליזם וספנות וגם קצת אמנות מודרנית. בהחלט מוזיאון מעניין, מגוון ומומלץ.

אחרי המוזיאון עשיתי סיבוב ב-Vondelpark, הפארק היפה והפסטורלי שממוקם סמוך לרובע המוזיאונים. בשעה 12:30 נכנסתי לארוחת צהריים אקראית ב- Seafood Bar, מסעדת מאכלי ים מצליחה ואיכותית שמרוב פופולריות הפכה לרשת של 3 סניפים. הסניף בו אני ביקרתי ממוקם ממש צמוד לפארק ולא רחוק מרובע המוזיאונים.

The Seafood Bar:

נכנסתי ללא הזמנה מראש ולמרות שהמקום היה די מלא נמצא לי שולחן פנוי. חלל המסעדה מרווח, מואר ומודרני.
נדמה לי שרבים מהסועדים היו תיירים, רובם אסייתיים, אבל שמעתי פה ושם גם הולנדית.

 

One lobster a day
Keeps the doctor away
מסתבר שלובסטר טוב לבריאות…


היות ובערב חיכתה לי ארוחה במסעדת כוכב מישלן שהוזמנה מראש תכננתי לנשנש מנות קטנות, בלי עיקריות, מהחלק בתפריט שמכונה Fingerffod.

את זה לא אכלתי – אבל ככה נראית צלחת פירות ים זוגית אופיינית שעולה 44.50 יורו.

מה שכן אכלתי זה מרק לובסטר שעולה 9.75 יורו. מרק קרמי על בסיס ציר לובסטר, עגבניות וירקות עם מעט נתחי לובסטר בתוכו (יותר נכון פירורי לובסטר). העסק היה טעים אבל לא מלהיב. אפשר גם להיות נדיבים יותר בצ’אנקים של הלובסטר ולא להסתפק בפירורים.

בירה מקומית. לאגר קליל וחביב. 5.75 יורו לחצי ליטר.

הזמנתי עוד 2 מנות נשנוש מטוגנות: דג קוד מטוגן בבלילה עם רוטב פירי פירי (7.95 יורו) ומנה נוספת של קרוקטים הולנדיים מטוגנים במילוי שרימפס (9.50 יורו ל-3 יחידות). בחוץ קר ולכן צריך לרפד את עצמך באוכל מטוגן ומנחם…

לקח כ-25 דקות למנות להגיע. די הרבה זמן. מה שהגיע לצערי אכזב.
מנת הקוד המטוגן הייתה רעה. הדג להערכתי עמד ונשכח אחרי הטיגון והתוצאה – דג לא פריך, רופס ודי שמנוני, עם רוטב פירי פירי (רוטב צ’ילי פורטוגזי חריף) חלש שהרגיש לחלוטין כמו רוטב צ’ילי מתוק תעשייתי מהסופר. אחרי 2 ביסים ביקשתי להחזיר את המנה. החלטתי לא להזמין אחת נוספת.

המנה השנייה של הקרוקטים הייתה טובה יותר אבל גם לא הרשימה יותר מדי. הטיגון היה טוב והקרוקטים היו קראנצ’יים, אבל מילוי השרימפס לא הלהיב. הוא היה מחיתי מדי ולדעתי הכיל יותר מחית תפו”א משרימפס.

בקיצור. פחות נהניתי. יכול להיות שבמנות של פירות ים טריים (מנות קרות, מעושנות, פלאנצ’ה) הם מצטיינים יותר.
את מחיר המנה המוחזרת הם כמובן הורידו מהחשבון הסופי שעמד על כ-25 יורו.

אחרי הארוחה קפצתי לא רחוק לעוד מוזיאון בשם House of Bols, the Cocktail & Genever Experience. מקום שנתקלתי בו לגמרי באקראי כשבדקתי מה יש בסביבה במפת גוגל. מדובר במוזיאון חווייתי שעורך מסע בעקבות הקוקטיילים, הליקרים וה-Genever של משפחת Bols ששורשיהם החלו כבר בשנת 1575. (Genever זה “הג’ין ההולנדי”, משקה אלכוהולי שמופק מג’וניפר – ערער). תמורת 16 יורו עושים סיור אישי (עם הסברי אודיו) שכולל מסע בזמן, הסבר על חומרי הגלם ותהליך הייצור, רחרוח חומרי גלם וליקרים שונים ולבסוף גם כוס קוקטייל לבחירה בבר. בהחלט מעניין ושווה לחובבי אלכוהול.

בסביבות שעה 14:30 חזרתי לאזור אלברט קאופ והיות וחסרה לי המנה הנוספת שלא אכלתי ב-Seafood Bar החלטתי לנשנש גם מנה קטנה של הרינג בלחמנייה בדוכן בשוק.
Vlaardingse Haringhandel:
בשוק יש כמה דוכני וחנויות דגים טריים. הדוכן הזה הוא דוכן של הרינג בלבד. הוא מוגש כאן עם (3.50 יורו) או בלי (3 יורו) לחמנייה.

 

אני הזמנתי מנה בלחמנייה. הלחמנייה לא גדולה וההרינג מונח בתוכה יחד עם מלפפון ובצל כבושים. העסק פשוט וטעים מאד. נהניתי יותר מהביסים הללו מאשר מהמאכלים היותר פנסיים ויקרים של ה- Seafood Bar.

בהמשך אחה”צ המשכתי להסתובב בעיר. בסביבות 15:30 הגעתי לסמן V על עוד מתוק שנחשב לחובה בעיר, כזה שמציע עוגיות שוקולד..

עוגיות השוקולד של Van Stapele Koekmakerij:

מדובר במאפייה קטנטנה שמציעה סוג אחד ויחיד של עוגייה: עוגיית שוקולד מריר (ולרונה) במילוי קרמי של שוקולד לבן.
העוגייה שלהם צברה מוניטין של עוגיית השוקולד הכי טובה בעולם או בהולנד או באמסטרדם (תלוי בכותב או במבקר). כזו שמנסים לחקות בכל העולם.

המקום פופולרי ויש כנראה תור ברוב שעות הפעילות. איכשהו בזמן שהייתי היו רק 3 חבר’ה לפניי והעסק התנהל בזריזות.
תוך כ-4 דקות הייתי בחוץ עם שקית עוגיות ביד.

בתמונה אפשר לראות את עיגולי השוקולד המריר אליהם מחדירים מטבע של שוקולד לבן לפני האפייה.

זו התוצאה על המגש אחרי האפייה.

וזו האריזה של 2 העוגיות שרכשתי. נדמה לי שעוגייה אחת עלתה סביב 2 יורו.

וככה זה נראה כשבוצעים את העוגייה לפני הביס הראשון.

ואיך העוגייה? האמנם זו עוגיית השוקולד הכי טובה שאכלתי? לא בטוח. היא אכן מעולה. המרקם שלה מושלם: פריך מעט בחוץ ונימוח בפנים, עם הקרמיות של השוקולד הלבן. גם המתיקות שלה מושלמת בזכות השוקולד המריר המעולה של ולרונה. זו עוגייה שוקולדית מאד וטעימה מאד אבל קשה לי להכתיר אותה כטובה ביותר שאכלתי. אני די בטוח שגם כאן בישראל טעמתי עוגיות שוקולד באיכות הזו, אפילו כאלה שהוכנו ע”י קונדיטורים חובבים.

אני קופץ לערב, לארוחת הערב המוזמנת מראש הראשונה שלי באמסטרדם, במסעדה שמחזיקה בכוכב מישלן אחד.

נכון להיום יש באמסטרדם עצמה לא פחות מ-19 מסעדות מכוכבות. 3 מהן של 2 כוכבים (אחת מהן &Moshik של מושיק רוט). כשבחנתי את האפשרויות כמה שבועות לפני הטיסה היה לי ברור שאזמין למסעדת מישלן אחת בשם 212 שהיא יקרה יחסית. (בה אוכל למחרת היום). חיפשתי עוד מסעדת כוכב זולה יותר לערב השני בעיר. הפור נפל על מסעדה בשם Sinne שנראתה כמסעדה חביבה, לא יומרנית, לא יקרה ועם ביקורות טובות מאד.

Sinne – מסעדת כוכב מישלן לא יקרה אבל גם לא מספיק איכותית:

הזמנתי מקום מראש לשעה 19:45. יום לפני הארוחה הם שלחו לי מייל ו-SMS שהשעה נדחתה לשעה 20:15 בלי לשאול אותי. לא מקצועי במיוחד אבל לא נורא. בשעה 20:05 הגעתי למקום המאד פשוט למראה.

בשעה שהגעתי, המסעדה הייתה מלאה כמעט לגמרי. חלל המסעדה הוא קטן למדי, נעים, מודרני ופשוט. לא כזה שמשדר מישלן. לצערי השולחן שיועד לי היה בקצה של המסעדה שקרוב יותר לדלת הכניסה ורחוק מהמטבח הפתוח שבקצה השני של החלל. כשנכנסתי הסתבר שהשולחן שלי ממש לא היה מוכן והציעו שאצא להמתין בבר יין מעבר לכביש כי זה היה צפוי לקחת לפחות 15 דקות. שוב – לא מקצועי במיוחד. גם העובדה שלא ניתן היה להמתין בחלל המסעדה עצמה (כי אין בר או סתם ספת המתנה) היא בעייתית. הלכתי לשירותים וכשחזרתי הם כנראה תקתקו עניין די מהר כי השולחן שלי היה כמעט מוכן. אחרי עוד 2-3 דקות של עמידה התיישבתי. בקיצור – זו הייתה התחלה רעועה משהו לארוחת מישלן.

Sinne נפתחה בסוף שנת 2013 ע”י בני הזוג – השף Alexander Ioannou ורעייתו סוזאנה. השף הוא יליד שוודיה ופירוש השם Sinne בשוודית הוא Senses – כלומר חושים, וגם mood – מצב רוח. למרות המוצא השוודי והחיים בהולנד המסעדה מוגדרת דווקא כמסעדת שף צרפתית מודרנית עם טוויסטים ים תיכוניים ואסייתיים. המסעדה מחזיקה בכוכב מישלן משנת 2014 עליו היא שומרת עד היום.

קיבלתי תפריט. המסעדה מציעה כמה מסלולים של ארוחות טעימות, מ-3 מנות עד 8 מנות במחירים של 39 יורו עד 89 יורו.
בהחלט אחד מתפריטי הטעימות היותר זולים שנתקלתי בהם במסעדה מישלן, ודאי לארוחת ערב. גם אופציית התאמת היין מתומחרת יחסית בזול.

קיבלתי לחם מאפה בית וחמאה והזמנתי כוס יין לבן צרפתי Cuvée Silex Vouvray 2017 של יקב Vigneau Chevreau. יין יבש חביב שעלה 9 יורו לכוס. הלחם והחמאה היו טובים אם כי די סטנדרטיים.

 

מהתפריט הלא גדול בחרתי בסופו של דבר ב-5 מנות, אחת מהן קינוח, בעלות של 59 יורו. ישנה אופציה לתת לשף לבחור את המנות. אני בחרתי בעצמי.

 

לפני המנות הגיעו 2 מתאבנים. האחד מקרון מלוח שדי שכחתי את מרכיביו (אולי משהו עם בייקון ואצות) והשני מעין קרם דלעת או גזר עם קארי ואורז תפוח. שניהם לא היו יוצאי דופן. טעימים אבל די פשוטים.

 

המנה הראשונה שהזמנתי: לנגוסטין: לנגוסטין צרוב, טרטר, אורז סושי תפוח, צנוניות כבושות ורוטב לנגוסטין. מנה עם טעמים ומוטיבים מעט אסייתיים. מנה טובה. הלנגוסטין היה עשוי היטב והרוטב היה טוב מאד. הצנוניות לא הוסיפו יותר מדי.

 

המנה השנייה היא אחת ממנות הדגל של המסעדה: סלרי: פלאן סלרי בגריל עם חלמון ביצה רך שמבושל בגריל ב-63 מעלות ורוטב הולנדייז, עליהם מגררים כמהין וכל העסק מונח על קציפת שום. מנה שהייתה יכולה להיות יוצאת מן הכלל אם ההולנדייז היה מדויק יותר וקצת פחות חומצי. אבל למרות זאת מדובר במנה טובה מאד שלוקחת חומר גלם פשוט ומעלה אותו לגבהים.

 

החלמון כמו שאפשר לראות בתמונה – מושלם.

המנה השלישית: שקדי עגל: שקדי עגל קריספיים עם סלסיפיי, אגוזי מקדמיה (כולל קרם אגוזים), ציר עגל וכוכב אניס. מנה טובה מאד עם איזון טעמים מוצלח. לא מנה יוצאת דופן אבל היי – שקדי עגל אפויים קריספיים לא יכולים להיות רעים.

 

המנה הרביעית והאחרונה לפני הקינוח: צלע של Black Angus, כוסמת תפוחה (הם אוהבים גרעינים תפוחים במסעדה), פטריות שיטאקה, בצל ממולא וציר בצלים ובשר. עוד מנה טובה אבל לא מרגשת. הבשר עצמו היה עשוי היטב, נצרב למדיום רייר והיה רך וטעים מאד. שאר המרכיבים היו טובים אבל לא הרימו את המנה לגבהים.

 

קדם קינוח: לצערי שכחתי מה הרכיב את קדם הקינוח. זה לא רשום בתפריט ולא ממש נחקק בזכרוני. היה כאן איזשהו טוויל קרמל דקיק, גלידה באמצע (אולי גלידת חלב) וקראמבל למטה. של מה? לא זוכר. זה כן היה טעים וחביב.

קינוח. יש רק 3 קינוחים בהיצע. אחד זה מבחר גבינות שאני לא מזמין אף פעם ויסלחו לי הצרפתים. השני – קינוח בננות ושוקולד. השלישי רשום תחת הכותרת – שוקולד לבן אבל למעשה צריך היה לכנות אותו ארטישוק ירושלמי ושוקולד לבן.
אכן ארטישוק ירושלמי בקינוח. יש כאן ארטישוק ירושלמי קריספי (בקליפתו) שממולא בקרם ארטישוק ירושלמי ושוקולד לבן. בצד יש גלידת לימון ושקדים ועוד שלל פירורי קראמבל. זו ודאי המנה הכי לא שגרתית בארוחה הזו. היא הייתה טעימה אבל מעט מוזרה ואני אחד שאוהב אוכל לא שגרתי. הקליפה הקריספית הייתה מעניינת ומוצלחת מאד, הגלידה הייתה מעולה וכך גם שאר הפירורים, אבל הקרם ששילב שוקולד לבן וארטישוק ירושלמי היה מוזר ולא מאוזן מספיק, עם נוכחות חזקה מדי בעיניי של הארטישוק. כך או כך זו בהחלט מנה מקורית ושוברת שגרה והיחידה בארוחה שתיזכר.

 

 

זו הייתה הארוחה ב-Sinne. היא ארכה כמעט שעתיים. השירות לאורך הערב, אחרי ההתחלה הרעועה, היה טוב אבל היה ניכר שהמלצרים לא ששים לתקשר ולהסביר על המנות יותר מהמינימום הנדרש. עוד משהו שאי אפשר היה להתעלם ממנו וממש לא הולם מסעדת מישלן: הזוג שישב בשולחן לצדי קם כ-20 דקות לפניי. המלצר שפינה את שולחנם גרף את פירורי הלחם שהיו על ספת הישיבה לרצפה וכך זה נותר.
הארוחה עלתה 72 יורו, כולל היין ובקבוק מים מינרליים. סכום בהחלט סביר ואפילו נמוך לארוחת ערב של 5 מנות עם תוספות במסעדת כוכב מישלן. בגדול זו ארוחה עם תמורה לא רעה לכסף, אבל ממסעדה עם כוכב מישלן אני מצפה ליותר. גם מרמת האוכל שהייתה טובה אבל לא יוצאת דופן וגם מהשירות ומהאווירה. אף מנה מבין אלה שטעמתי לא הייתה בלתי נשכחת, למעט הקינוח הלא שגרתי שייזכר בגלל מרכיבו העיקרי הייחודי ולאו דווקא בגלל איכותו. בקיצור – מהחוויה שלי ב-Sinne לא התרשמתי שכוכב המישלן מוצדק לחלוטין.

אלה היו לילה ויום קולינריים עשירים ומהנים בסה”כ. למחרת מצפה לי עוד יום קולינרי גדוש עם הארוחה הכי טובה שאוכל באמסטרדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: