מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

ליסבון, דצמבר 2019: היום השלישי

עם ארוחת צהריים במסעדת Alma בעלת שני כוכבי מישלן. מסעדה פנטסטית. בהחלט שווה את שני כוכביה. אני בטוח שאם הייתי במיטבי ומשלים את הארוחה, הייתי מכתיר אותה כאחת הארוחות המשובחות והזכורות לטוב שהייתי בהן.

בתפריט:

ליסבון. 7 בדצמבר 2019. היום השלישי.

אחרי ארוחת הערב המפוצצת והיום הקולינרי כולו שהיה מוגזם למדי ויתרתי על ארוחת בוקר. הסתפקתי בתפוח ויוגורט. ציפתה לי ארוחת צהריים שהוזמנה מראש במסעדת Alma בעלת 2 כוכבי מישלן. זו ודאי המסעדה שציפיתי לה יותר מכולן. בבוקר עשיתי טיול רגלי לכיוון Castelo de S. Jorge, טירת סאו ז’ורז’ה, מבצר מורי מהמאה ה-11 ששוכן בשכונת Alfama ויש ממנו תצפית היקפית יפה לכל עברי ליסבון.

גם זה מסימני חג המולד.

הנוף מהטירה.

 

 

לקראת שעה 11:00 חזרתי למרכז העיר. ספיחי זלילות האתמול עדיין מעט הכבידו. בכל זאת התחשק לי קפה ונכנסתי לשתות קפה בבית קפה בעל מוניטין בשם Fábrica Coffee Roasters רשת חנויות קפה בעלת מספר סניפים בליסבון. הסתבר שזו הייתה טעות. שתיתי הפוך שהיה בינוני לחלוטין ומשהו בקפה לא עשה לי טוב. הרגשת הכבדות הפכה מסתם כבדות להרגשה לא נעימה.

קיוויתי שעד ארוחת הצהריים ב-Alma שהוזמנה ל-13:00 ארגיש קצת יותר משוחרר. המסעדה שוכנת בלב שכונת Chiado. מסעדת שני הכוכבים השנייה בליסבון והמפורסמת ביותר, Belcanto (שגם מדורגת בדירוג 50 המסעדות הטובות בעולם) נמצאת ממש בשכנות ברחוב המקביל, במרחק דקה הליכה מ-Alma. ל-Alma הגעתי בזמן. עדיין לא הרגשתי במיטבי אבל האמנתי שיהיה בסדר ושאעמוד במשימה.

Alma – ארוחת צהריים שלא הושלמה במסעדת 2 כוכבי מישלן:

Alma (נשמה בפורטוגזית) היא מסעדת 2 כוכבי מישלן של שף בשם Henrique Sá Pessoa. (לא יודע אם יש קשר למשורר הלאומי של פורטוגל, Fernando Pessoa, יליד ליסבון בעצמו). המסעדה נפתחה בשנת 2009 והייתה הראשונה של השף שהתמחה לפני כן בלא מעט מסעדות מעוטרות, כולל El Celler de Can Roca הספרדית המהוללת בעלת 3 כוכבי מישלן בג’ירונה. המסעדה נסגרה בשנת 2014 ונפתחה מחדש במיקום הנוכחי ובקונספט הנוכחי בסוף 2015. היא זכתה בכוכב הראשון שלה בשנת 2016. בסוף 2018, במדריך מישלן 2019, קיבלה Alma את הכוכב השני והצטרפה ל-Belcanto כאחת משתי מסעדות 2 כוכבים בעיר (יש 5 מסעדות נוספות בעלות כוכב אחד). במדריך 2020 החדש שפורסם החודש היא שמרה על שני כוכביה.

המסעדה אלגנטית ויפה אבל מודרנית ולא מצועצעת. יש חלל מרכזי בכניסה ויש חלל שני קטן יותר ואינטימי יותר בו אני ישבתי. ממש מול חלון קטן שמציץ למטבח. הצוות צעיר ברובו ומאד מסביר פנים. היה לי מאד נעים לשבת שם.

 

התפריט של סה פסואה הוא תפריט שף פורטוגלי מודרני עם השפעות ממסעותיו בעולם, התשוקה שלו לאסיה וחייו בליסבון. תפריט שמתבסס על חומרי גלם מעולים, טכניקה מושלמת וטעמים משובחים. תפריטי הצהריים והערב זהים. יש תפריט a-la-carte ויש שני מסלולים אופציונליים של ארוחות טעימות. האחד בשם Alma שעולה 110 יורו וכולל מנות דגל בשריות וימיות. השני מכונה “מחוף לחוף” Costa a Costa. הוא הושק בשנת 2018 ומהווה מחווה לדגה ולפירות הים של החוף הפורטוגלי. עלותו 120 יורו.

אני בחרתי ב-Costa a Costa. אם הייתי חכם הייתי מסתפק במצבי הבטני הלא 100% בהזמנת 2 מנות מהתפריט הרגיל + קינוח לסיום. אבל אני חזיר ולכן הזמנתי בכל זאת את ארוחת הטעימות מהים. בדיעבד זו הייתה טעות אסטרטגית. בתפריט הרשמי מצוינות 4 מנות + 2 קינוחים. בפועל היו הרבה יותר מנות. לקינוחים לצערי לא זכיתי להגיע…

 

צריך גם יין.

מתחילים במתאבנים. הם לא רשומים בתפריט. בפועל כל אחד היה מנה בפני עצמה. כמות והשקעה יוצאי דופן.

מתאבן ראשון: קרקר קריספי טפיוקה עם איולי אצות (או משהו כזה) לצד מרק זך של מיצוי צדפות עם אצות (חסת ים). זה מה שנקרא להתחיל עם טעמים ימיים לפנים. סה פסואה לא מחפש עדינות. מקבלים כאן כמה ביסים אינטנסיביים של ים.

 

 

 

מתאבן שני: למעשה מורכב מ-2 מנות קטנות.
טמפורה מושחרת של פלפל אדום “מפוחם” עם מוס פלפל אדום ופימנטון וג’לי פלפל אדום.
לצדו – מרק/רוטב כוסברה קר עם קוביות דג קוד.
שניהם היו יוצאים מן הכלל. במיוחד הפלפל המעושן.

 

 

 

 

מתאבן שלישי:
מקרל כבוש עם פירה חציל, ג’ל עגבניות ואיולי פלפל מעושן. מנה טובה אבל ביחס לשאר היא הייתה הפחות אהובה עליי. משהו בטעמי הכבישה של המקרל היו חומציים מדי בעיניי (לא זוכר איזה חומץ מובחר הוזכר כאן).

 

מתאבן רביעי:
תמנון עם קרם כוסברה וקרם רומסקו. תמנון נהדר עשוי מושלם (לא ציפיתי אחרת ממסעדת 2 כוכבים) עם שני רטבים קרמיים מלאי טעם. תענוג.

 

מנה לניקוי חך: מיצוי גספצ’ו עם עגבניות חיות, סורבה עגבניות ושמן זית. נפלא. אכלתי בהנאה עצומה מנה שלכאורה הייתה אמורה להיות סתם ביס ביניים בין המתאבנים למנות הבאות. מדהים כמה טעם ומרקמים שונים אפשר להוציא מעגבנייה. אלה היו כמה מביסי העגבנייה הכי טעימים שאכלתי. פתאום חשבתי שאולי אייל שני בכל זאת יודע מה הוא אומר לפעמים (סתם. זו הייתה מחשבה רגעית. האיש קשקשן. אבל אכן אפשר להוציא דברים מופלאים מעגבנייה).

 

לחם. מגיע אחרי המתאבנים. לחם משני סוגים חמאה מעושנת מוקצפת עם מלח ים ושמן זית מקומי. מצוין.

 

אני חייב לומר שאחרי המתאבנים הנ”ל (4 במספר + מנקה חך) והלחם כבר הייתי חצי שבע לאור העובדה שהגעתי לא בשיאי לארוחה הזו.
בכל זאת ממשיכים.

מנה רשמית ראשונה: Seafood and fish soup with seaweed
עוד מנה שהיא מיצוי מושלם של טעמי ים. ציר עשיר מפירות ים ודגים עם נתחי דגים, צדפות ואצות. אל תחפשו כאן טעמים עדינים. מי שלא מסתדר עם טעמים מהים שילך על התפריט השני. המרק הזך היה פשוט נפלא.

 

 

מנה רשמית שנייה: Portuguese Sole, green peas, Alentejo chorizo, noisette hollandaise
דג סול פורטוגלי עם מחית אפונה טרייה, צ’וריסו מאלנטחו (צ’וריסו מחזיר שחור מזן Alentejo), רוטב הולנדייז אגוזי לוז.  מנה מדהימה. מושלמת. דג פנטסטי מלא טעם. קרם אפונה רענן, חלק ומשגע. קוביות קטנות של צ’וריסו מלא טעם שנתנו עוקץ. והולנדייז הכי טעים שאכלתי. ללקק את הצלחת.

 

מנה רשמית שלישית: John Dory, fennel purée, squid and chives
פילה דג ג’ון דורי, פירה שומר (יותר קצף), קלמרי וקרם עירית. מנת דג נהדרת נוספת. קצת יותר עדינה מהמנות הקודמות אבל עשויה מושלם על כל מרכיביה.

 

מנה רשמית רביעית: Scarlett prawn rice
אורז עם שרימפס אדום. עוד מנה פשוט מושלמת. אורז מהטובים שאכלתי. שרימפס מהטובים שאכלתי. רוטב שעשוי מראשי השרימפס שהשלים את החגיגה יחד עם אבקת פפריקה ונדמה לי שהאבקה הירוקה היא של כוסברה. היה כאן גם אורז תפוח לתוספת קראנץ’. הנאה גדולה.

 

למרות שלא הרגשתי במיטבי צלחתי היטב את כל המנות הללו (יחד עם הלחם היו כאן לא פחות מ-10 מנות שכולן גדולות יותר מהמצופה). גם אדם רעב יכול לצאת שבע לגמרי מכל האוכל הנ”ל. אני כאמור הגעתי אחרי זלילות של יום האתמול ועם הרגשת כבדות לא טובה מלכתחילה ולכן הייתי מרוצה שסיימתי עד תום את המנות וגם נהניתי מהן מאד.

אבל עד כאן.

אחריהן הרגשתי שאני לא מסוגל להכניס פירור. ביקשתי מאחד המלצרים שימתינו עם המתוקים. מהשולחן לצדי הבחנתי שיש כמות לא מבוטלת גם של מתוקים: קדם קינוח, 2 קינוחים רשמיים שרשומים בתפריט ופטיפורים לסיום. אחרי 10-15 דקות ראיתי שאין מצב שאני אוכל קינוחים. מנהל המשמרת החביב הכין לי קנקן תה מנטה להרגעת הכבדות מתוך תקווה שאוכל להשלים את הארוחה. זה לא עזר. נאלצתי בצער גדול להזמין את החשבון. לצערי לא חשבתי על אופציה של Take Away. מרוב שרציתי ללכת להתרסק לשעתיים בחדר לא חשבתי אפילו לשאול אם אפשר לקבל לפחות משהו מהקינוחים ארוז למלון לשעות הערב או למחר בבוקר. החשבון אגב היה חשבון מלא. החבר’ה אמנם היו סופר נחמדים ושירותיים ודאגו לבריאותי אבל כשמדובר בביזנס הם פחות גילו התחשבות לכך שלא אכלתי מרכיב חשוב מהארוחה. ניחא. לפחות על התה לא שילמתי.

למרות ההרגשה המעט מרירה ומפוספסת, Alma היא מסעדה פנטסטית. בהחלט שווה את שני כוכביה. אני בטוח שאם הייתי במיטבי ומשלים את הארוחה, הייתי מכתיר אותה כאחת הארוחות המשובחות והזכורות לטוב שהייתי בהן. אם אני משווה ל-Loco, אין כאן תחרות. Alma טובה יותר ומרשימה יותר בלי יותר מדי מאמץ. בקיצור – תבואו ל-Alma רעבים וכשאתם במיטבכם והנאתכם מובטחת. במילים אחרות – אל תהיו גרגרנים מדי לפני ארוחה כאן.

חזרתי למלון. לקחתי כדור להרגעת הבטן. נחתי שעתיים ויצאתי להסתובב עוד קצת. באותו יום לא הכנסתי יותר שום דבר לבטן חוץ מעוד כוס תה בערב.

בינתיים, כמה תמונות מסיבובי בין הערביים שלי בשכונת Alfama.

 

 

והיות והפוסט הזה של היום השלישי לא כולל מספיק אוכל בגלל אילוצי המערכת שהיו לי (מערכת העיכול) אז הנה עוד כמה תמונות מימי הטיול שמבטאות את האובססיה הקלה של הפורטוגלים לשימורי דגים.

ליסבון (ואני מניח שגם שאר פורטוגל) מלאה בחנויות מתמחות, קטנות וגדולות שכל כולן שימורי דגים. מלכי השימורים הם כמובן סרדינים אבל גם מקרלים, דגי קוד ויצורי ים נוספים מקבלים במה מכובדת. אני אגב רכשתי 2 קופסאות שימורים בחנות הראשונה שמצולמת, Conserveira de Lisboa, האחת של שימורי קלמרי (שכבר אכלתי. היה טעים) והשנייה של דג חרב שעדיין מחכה לפתיחתה.

 

 

 

אלה לא שימורי דגים אלא שוקולדי סרדינים, שוקולדים בצורה של סרדינים.

 

וזו אחת החנויות המטורפות של Mundo Fantástico da Sardinha Portugue.

 

 

 

 

 

 

ולבסוף. ביום האחרון בשוק האוכל של טיים אאוט. שימורי בקלאו בדוכן בשם Olhó Bacalhau. ככתוב – Oh My Cod.

עד כאן היום השלישי והמשובש קולינרית בליסבון. אחרי סיבובי הערב חזרתי למלון יחסית מוקדם ונשפכתי לשנת לילה ארוכה וטובה. קיוויתי שאקום למחרת במצב תקין קולינרית. לשמחתי כך היה וקמתי לבוקר הרביעי כמו חדש.

ביום הרביעי אסע לשכונת בלם המרוחקת ממרכז העיר, אבקר במתחם LX Factory המגניב, אוכל צהריים בבר דגים ואסיים בארוחת ערב מעניינת ומושקעת שהוזמנה מראש במסעדה יצירתית ויומרנית של שף ליסבונאי יליד סרייבו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: