מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

ליסבון, דצמבר 2019: היום הרביעי

עם צהריים בבר דגים וערב במסעדת שף בוסני יומרנית. היה muito divertido. כיף גדול. מה אני אגיד - טוסו לליסבון. היא שווה לגמרי את זמן הטיסה היחסית ארוך. עיר נהדרת. מעניינת, צבעונית, מגוונת. מלאת אטרקציות. ועם בונוס גדול בדמות אנשים חביבים ביותר ואוכל נהדר. מה צריך יותר מזה?

בתפריט:

ליסבון. 8 בדצמבר 2019. היום הרביעי. היה עוד בוקר אחד נוסף ואחריו טיסת חזור לת”א.
אחרי היום השלישי הלא ממומש קמתי לשמחתי בבוקר כמו חדש. הפעם לשם שינוי מזג האוויר לא היה שמשי וקר אלא מעונן, ערפילי וקר, אבל לפחות גשם לא ירד. התכנון לשעות הבוקר היה לקחת רכבת לשכונת בלם (Belém. בויקיפדיה נכתב בלן. אני דבק בבלם) ולהסתובב בשכונה. זו השכונה שהיא המקור של הפשטייש דה נאטה (שמכונה גם פשטייש דה בלם) ושמכילה כמה מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות בליסבון.
לפני הנסיעה עצרתי לנשנוש בוקר קל ובריא בבית קפה טרנדי “בריאותי” בשם COMOBA. הזמנתי קערת (למעשה כוס) גרנולה עם יוגורט יווני, פירות טריים, קומפוט פירות וזרעים שונים. 5.50 יורו. לצד זה כוס של מיץ תפוח וג’ינג’ר סחוט טרי. 4 יורו. היה בריא, מרענן וטעים. בדיוק מה שהייתי צריך כסיפתח אנרגטי ליום חדש אחרי יום קודם לא קל.

שכונת בלם שוכנת על גדת שפך נהר הטז’ו. היא כוללת לא מעט אתרים כמו מנזר ז’רונימוש, מוזיאונים רבים, אנדרטת התגליות ומגדל בלם (Torre de Belém) שבתמונה.

הייצור החביב הזה נמצא מחוץ לגן החיצוני של מוזיאון אוסף בררדו (Museu Coleção Berardo).

לרגע הרהרתי במחשבה לנשנש עוד פשטייש דה בלם במקום המפורסם ביותר שהוא מקור התופעה מאז 1837. ראיתי את התור וויתרתי.

עוד כמה תמונות ערפיליות לאורך הטז’ו.

משכונת בלם המשכתי רגלית על גדת הנהר לעבר מתחם אמנות תיירותי אבל צבעוני ומגניב ביותר בשם LXFactory.
בדרך משקיפים ועוברים מתחת לגשר 25 דה אבריל שמחבר את ליסבון לפרבר בשם אלמדה. באותו בוקר הוא נראה כמו גשר רפאים. זה אחד מ-2 גשרים עצומים על השפך של הטז’ו. אורכו הכולל הוא מעל 2 ק”מ. הגשר השני – גשר ואסקו דה גמה הוא הגדול באירופה ואורכו מעל 17 ק”מ (!). אליו לא הגעתי. צריך להשאיר משהו לביקור הבא.

מתחם LXFactory כולל הרבה אמנות רחוב, גלריות, חנויות בוטיק, חנויות עיצוב, אוכל. מקום מאד תיירותי והומה אדם, אבל הוא בהחלט שווה ביקור בדרך מבלם למרכז העיר.

 

בצהריים חזרתי למרכז העיר וחיפשתי מקום לנשנושים קלים לצד כוס בירה או יין. בר אוכל חביב שמתמחה במאכלי ים בשם Peixola ענה מצוין על צרכיי.

Peixola בר דגים חביב וטעים:

בר אוכל מודרני וטרנדי שמציע אך ורק מנות מהים, נאות או מבושלות. המקום הלא גדול מכיל כ-30 מקומות ישיבה, רובם  המוחלט מסביב לבר. השף והבעלים הוא בחור בשם Vítor Hugo, שבמקרה לגמרי עבד בעברו במסעדה בה אהיה באותו ערב, 100 Maneiras ובנוסף עבד במסעדת מישלן ליסבונאית בשם Eleven. את Peixola הוא פתח ב-2016.

הגעתי בלי הזמנה מראש ולשמחתי לא הייתה בעיה של מקום. אני מניח שזה מקום שבערב הוא מפוצץ.

ככתוב בתפריט: מקום שחוגג את המסורת הימית של Cais do Sodre (השכונה בה נמצאת המסעדה ושבחלקה יושבת על גדת הנהר).

התפריט כולל שורת מנות קטנות ובינוניות, כולן על טהרת דגים ופירות ים. סדרי הגודל של המחירים נעים מ- 3.5-4 יורו, 7-8 יורו, 12-13 יורו, עד 18.50 יורו למנה היקרה ביותר (משהו עם סקאלופס).

התחלתי ב-IPA מקומי.

המשכתי בטרטר לוקוס (Grouper) שכלל רכיבים לערבוב עצמי. קוויאר, חלמון ביצה, אבקת משהו שחור (אולי שומשום שחור. לא זוכר), רוטב סויה, בצל ירוק, איולי חזרת. הדג היה טרי וטעים ובכמות נדיבה. התיבול היה מדויק. אחלה של נשנוש. עלה 12.50 יורו.

אחרי כן הזמנתי טאקו. יש כאן כמה אפשרויות לטאקו ימיים. אני אכלתי טאקו תמנון בתיבול רוטב קארי אדום וכוסברה. 7.50 יורו ל-2 טאקו קטנים. שקלתי אם להזמין עוד טאקו אח”כ אבל ויתרתי. בערב ציפתה לי ארוחה ארוחה ולאור יום האתמול לא רציתי להגזים. הטאקו היה טעים מאד. התמנון כאן שצופה וטוגן בשמן עמוק קצת נעלם לי בטיגון. בעיניי עדיף להגיש אותו לא מצופה בבלילה.

זו הייתה ארוחה קלילה ונחמדה ביותר ב-Peixola. מקום חמוד, לא מחייב ואיכותי. הברמנית החביבה מאד שמעה ממני שאהיה בערב במסעדה שהשף שלהם עבד בה, 100 Maneiras. היא טענה שהמסעדה לא טובה כמו שהייתה ושהיא מקווה שלא אתאכזב. אמרתי לה שגם אני מקווה… היא כן המליצה המלצה חמה על מקום חדש של בשרים בשם Bicaense Butchers שהיא אכלה בו לאחרונה. למי שמחפש בשר, כנראה שזה מקום טוב. פעם הבאה בליסבון…

לפני מנוחת צהריים קלילה קינחתי בגלידה ליד המלון. גלידרייה בשם Sorbettino.

בערב שוטטתי במרכז העיר בין כיכרות מוארות באורות חג המולד…

…לבין אתרים קצת יותר נידחים.

את ארוחת הערב האחרונה בליסבון הזמנתי מראש לשעה 20:00 במסעדה בשם Restaurante 100 Maneiras. מסעדה אחות לביסטרו בעל מוניטין באותו שם: Bistro 100 Maneiras. קראתי כל מיני ביקורות ואזכורים על המסעדה והיא נראתה לי מספיק מעניינת כדי לבדוק אותה.

Restaurante 100 Maneiras – מסעדה יומרנית (*) של שף בוסני שהשתקע בליסבון:

מסעדה של שף יליד סרייבו (1978 – עדיין יוגוסלביה. היום בוסניה) בשם Ljubomir Stanisic שמתגורר בפורטוגל מגיל 19. את המסעדה הראשונה שלו בפורטוגל הוא פתח בשנת 2004 ב-Cascais באותו שם, והיא פעלה עד 2008. ב-2009 הוא פתח את המסעדה שוב בשכונת Bairro Alto בליסבון. המסעדה הזו נסגרה לשיפוצים ובנייה מחדש. ב-2010 הוא פתח את המסעדה השנייה, Bistro 100 Maneiras שזכתה לפופולריות ולמוניטין גם בתחום האוכל וגם בתחום הקוקטיילים (כולל קטיפת פרסים כאלה ואחרים). באחת הכתבות על השף כינו אותו כשף הפורטוגלי הכי חשוב או הכי טוב שעדיין לא זכה בכוכב מישלן.

בפברואר 2019, במרחק 2 בתים מהמסעדה שנסגרה, ולאחר 4 שנות בנייה ועיצוב, נפתחה המסעדה החדשה של השף שבאופן מפתיע עונה לשם Restaurante 100 Maneiras. המסעדה החדשה הזו היא המסעדה בה ישבתי. כוכב מישלן היא לא קיבלה במדריך האחרון, אבל היא כן נכנסה לרשימת המסעדות המומלצות בדירוג החדש שמכונה 50 Best Discovery, דירוג מסעדות וברי קוקטיילים של עורכי דירוג 50 המסעדות הטובות בעולם. זו אחת מ-8 מסעדות ו-2 ברי קוקטיילים מליסבון שמדורגים שם. (Alma ו-Belcanto גם שם. Loco לא). משמעות שם המסעדה היא 100 דרכים. מסעדת “100 דרכים החדשה” מתיימרת להגיש את סיפור חייו של Stanisic בארוחת טעימות יומרנית ומעניינת.

המסעדה מאד מושקעת. ניכר שהושקע הון בעיצוב המקום עד לפרטים הקטנים. מחללי המסעדה, דרך המטבח וכלה בחדרי השירותים. ולא רק בעיצוב החלל, גם בריהוט, בקישוטים ובכלי ההגשה. חשבו כאן לעומק על כל אלמנט הכי קטן.

זה לדוגמה חדר השירותים. מהרמקולים שבחדר שממוקם בקומה התחתונה משודרים צלילי נאומים היסטוריים. אני השתנתי לצלילי “I have a dream” של מרטין לותר קינג.

וזה הכיור שמחוץ לשירותים.

המסעדה עצמה מורכבת משני חללי ישיבה מרכזיים. חלל לא גדול בכניסה עם מספר שולחנות קטנים וחלל אחורי נוסף עם שולחן שיתופי גדול שמיועד לארוחה לקבוצה גדולה. ביניהם יש מסדרון שבו נמצא גם המטבח הפתוח. בסה”כ יש במסעדה 32 מקומות ישיבה.

השולחן שלי. ביצי השליו הן קישוט. בכל שולחן היה אלמנט קישוטי אחר.

מבט למטבח. אני ישבתי בשולחן בצד ולא יכולתי לראות את הנעשה במטבח (אלא אם נעמדתי).

בגלל שהביסטרו האח הגדול מפורסם בבר הקוקטיילים שלו שקטף כל מיני פרסים, החלטתי לשתות קוקטיילים לצד האוכל.
מחירי הקוקטיילים כאן יקרים למדי. כמעט כמו בארץ. הקלאסיים עולים 12 יורו. המיוחדים 13 יורו עד 16 יורו.
הקוקטייל הראשון: Lisboa
Milagro, Montelobos, Ancho Reyes, bell pepper juice, lemon juice, coriander syrup.
קוקטייל על בסיס טקילה מילאגרו, מזקל מונטלובוס, ליקר אנצ’ו רייס (פלפלים מיובשים)) מיץ פלפלים, מיץ לימון וסירופ כוסברה. 16 יורו. קוקטייל מעושן, אינטנסיבי וחזק, כמו שאני אוהב.

תפריט האוכל כולל 3 מסלולים אפשריים של ארוחת טעימות.
“The Story” – “הסיפור המלא” שעלותו 110 יורו. כולל 17 מנות.
“The Short Story” – “הסיפור המקוצר” שעלותו 80 יורו. כולל “רק” 11 מנות.
“Echoes of 100” – תפריט טעימות צמחוני שעלותו 100 יורו. גם הוא בעל 17 מנות.
אני הסתפקתי בארוחה המקוצרת. בדיעבד זו הייתה החלטה מצוינת כי כמות האוכל גם בה הייתה מכובדת ביותר.

התפריט מציע הצצה של השף לבוסניה (בכניסה מברכים את הנכנסים בברכת ברוכים הבאים לבוסניה), אבל הוא גם מושפע ממקומות קולינריים שונים: סקנדינביה, ספרד וצרפת. המנות ומרכיביהן משתנים מדי פעם, בכפוף להיצע חומרי הגלם ולעונתיות.

“הקדמה ראשונה” – Cover:

”Welcome to Bosnia: “flower” bread, ajvar, kajmak, pasteta, stelja and sea “butter”
בפשטות – לחם ודברים לשים על הלחם או למרוח עליו. בפחות פשטות: לחם “פרח” מעולה, פריך מבחוץ ורך מבפנים, עם שלל ממרחים כמו קיימאק, ajvar שזה ממרח פלפלים פיקנטי, pasteta שזה פטה כבד שהיה פשוט נפלא ובמרקם מושלם, stelja שזה בשר קר דומה לפרושוטו וחמאה מעניינת שאימא של השף מכינה שמתובלת בטעמי צדפות. סיפתח מצוין שרק ממנו אפשר לצאת שבע.

“הקדמה שנייה” – Forwards:
כולל 3 מנות של ביס-שניים.

”Sarajevo Cigar: potato foam, smoked tea bread and čvarci “tobacco
סיגר “סרייבו” במילוי קצף תפוחי אדמה וחזיר קצוץ (מאכל שנקרא čvarci) עם פירורי לחם מעושנים בתה. 2 ביסים מעולים. אחלה סיגר. אחלה מילוי. אחלה טיגון.

Elysium: radish, sheep butter, lemon jam, lamb jus, radish flowers and clover
Elysium זה מקום מנוחת המתים במיתולוגיה היוונית. הביס הזה היה נחמד וטעים אבל לא הייתי אומר שחשבתי על גן עדן כשאכלתי אותו. היה כאן צנון, חמאה מחלב כבשים, ריבת לימון, ציר בשר טלה, פרחי צנונית ותלתן.

Orient Express: shallot pickle, baba ganoush and papadum
מנה עם קריצה לאסיה, מטורקיה והמזרח התיכון עם הבאבא גנוש (סלט חצילים) להודו עם הפאפאדם, הקרקר ההודי. קרקר דקיק ופריך עם סלט חציל קלוי ושאלוט מוחמץ זה טעים. רק לא ברור לי למה לסגור אותו בצנצנת שכזו.

“הקדמה שלישית” – Introduction:
Mixed Salad: anchovies, black truffle and parmesan
גרסת השף לסלט קיסר. היה כאן לב חסה ממולא באנשובי וקרם פרמז’ן וכמהין שחור. האדום זו אבקת תותים מיובשים שהוסיפה עוקץ מתקתק-חמצמץ. מנה חמודה למראה ומצוינת. גרסה מעניינת ומוצלחת מאד של סלט קיסר.

המנות הבאות אחרי ההקדמות מכונות פרקים. מנות גדולות יותר.

פרק ראשון: כולל שתי מנות.

Wheel of Fortune: smoked guelly jack with dill sauce and tangerine foam
“גלגל המזל”: דג Guelly Jack (שלפי גוגל מוכר בשם העברי צנינית שיננית. מסכן הדג, איזה שם הוא קיבל). בניגוד לשמו הלא מגרה הדג היה מעולה, מעושן כהלכה. הוא הוגש עם רוטב קרמי של שמיר (שהיה טעים להפתיע) וקצף מנדרינה. מנה טעימה ביותר.

הסכין למנה הבאה.

Black Magic: kohlrabi, watercress chimichurri with recado negro puree and avocado
מנה צמחונית או אפילו טבעונית. “קסם שחור”. קולורבי טרי דקיק, צ’ימיצ’ורי של גרגיר נחלים עם קרם אבוקדו ו- recado negro שזה ממרח שחור או תערובת תבלינים מקסיקנית מיוקטן שעשויה מפלפל שחור קלוי וזרעים נוספים. העסק למרות התיבול המקסיקני לא היה חריף אלא פיקנטי בחלקו. מנה טובה.

פרק שני: כולל עוד שתי מנות.

התפריט ציין מנה כזו: White Flag: cuttlefish, cauliflower and kimchi, קלמרי עם קצף כרובית וקימצ’י. בפועל לשמחתי קיבלתי מנת דג אחרת: ”Looking for Dory: John Dory and clams açorda”. דג ג’ון דורי הוא אחד המשובחים שיש. הוא הוגש עם צדפות ב-açorda שזה מרק פורטוגזי מסורתי על בסיס לחם, שום, שמן זית, ביצים וכוסברה. כאן המרק עבר מודרניזציה והוגש כקצף עם טעמים בולטים של ציר הצדפות. זה היה מצוין.

הקוקטייל השני: Machu Pisco
Pisco 1615, mango shrub, lime juice, chilli syrup
גרסה של השף לפיסקו סאוור שהוא קוקטייל שאני מאד מחבב ברגיל. כאן הוא הוגש עם שבבי מנגו מיובש, מיץ ליים וסירופ צ’ילי. נהניתי מאד.

The Last Supper: cow head, horseradish, marrow and somun bread
המנה האחרונה לפני הקינוחים. מנה שהיא אירוע שמדמה תבשיל בלקני/בוסני כפרי, כולל ההגשה. תבשיל של ראש פרה (בבישול ארוך כמובן. מצוין. נימוח ומלא טעם) שמגיע מכוסה בסיר קטן. על תבשיל הראש גרד המלצר גם כמהין (נשאלתי אם אני רוצה. אמרתי – למה לא). זה טאץ’ של השף שכמובן לא קיים בכפרים הבוסניים. לצד הבשר הוגש קרם/ממרח חזרת (נהדר אבל לא מספיק חריף) ולחם בוסני דקיק בשם somun עם מח עצם. היו כאן גם בצלצים מטוגנים קריספיים באופן מושלם ועלים ירוקים. הסועד צריך היה לקחת את הרכיבים, להניח על ה”טורטיה” הבוסנית הדקה ולאכול. המרכיב האחרון הוגש בשפופרת קטנה עם הכיתוב poison. היה שם רוטב צ’ילי חריף אש שהונחיתי להשתמש בו בזהירות רבה. העסק היה טעים ומהנה ביותר. כאן הסיפור הוא ההגשה והטעמים ופחות הטכניקות. נהניתי מאד.

המלצר החביב מאד. כל אנשי הצוות לבושים בתלבושות בוסניות כפריות. כולם היו נחמדים ומסבירי פנים ושלטו היטב בחומר ובסיפורים מאחורי המנות.

החלק האחרון של המתוקים מכונה Conclusion. סיכום. כולל גם שתי מנות.

Red Carpet: berries sorbet, herbs and flowers
“שטיח אדום”. סורבה פירות יער עם עשבי תיבול ופרחים אכילים. הסורבה היה יוצא מן הכלל. חמצמץ-מתקתק ובמרקם מושלם. הפרחים – מיותרים.

Where There’s Smoke, There’s Fire: flaxseed, burned hay and almond milk
קינוח אחרון (כמעט) ששמו בתרגום חופשי “אין עשן בלי אש”. קינוח מתוק ומיוחד עם טעמים מעושנים מעט. מעין עוגת גלידה מפשתן ושקדים עליה מוזלף רוטב מחלב שקדים. אהבתי את שילוב המרקמים והיה לי טעים מאד.

וסיכום של הסיכום כמתבקש – פטיפורים בהגשה מוגזמת משהו. הביס היחיד שלא היה לי טעים בארוחה הזו היה מהבקלווה שהכילה כמות קינמון מוגזמת לטעמי.

זו הייתה ארוחת ערב מצוינת ב-Restaurante 100 Maneiras. יצאתי מפוצץ מכמות האוכל ושמחתי שלא הזמנתי את ה”סיפור המלא” שכולל עוד 6 מנות. לא יודע אם הייתי עומד בארוחה כזו (עדיין לא הייתי ב-100% כושר זכר ליום האתמול). המקום עצמו, הסיפור מאחורי המסעדה והשף, הצוות, המנות, הקוקטיילים, ההגשה, הטעמים. כולם מספקים סיפור בוסני-קולינרי מעניין, לא שגרתי וטעים. לשמחתי המלצרית מהצהריים טעתה. נהניתי מאד.

(*) יומרנות שמבוצעת היטב לפעמים משתלמת: עדכון של בדיוק שנה אחרי. למרות שכמו בארץ רוב המסעדות בספרד ובפורטוגל מושבתות, ועדת מישלן עדיין מפרסמת את מדריכיה החדשים ל-2021 למדינות השונות. מדריך מישלן החדש ל ספרד ופורטוגל ל-2021 פורסם ב-15 בדצמבר. בין 2 מסעדות חדשות בפורטוגל שקיבלו כוכב מישלן ראשון אחת מהן היא 100 Maneiras. מברוכ. לנוכח מה שאני אכלתי שם וההשקעה הראויה לציון זה לחלוטין מוצדק.

בוקר חמישי ואחרון.

טיסת החזור שלי הייתה באזור 14:30 ולכן היה לי בוקר שלם להסתובב עוד קצת ולנשנש עוד קצת. היה שוב בוקר שמשי ובהיר לגמרי. עשיתי צ’ק אאוט ושמתי פעמיי לכיוון דרום, לאזור Time Out Market Lisbon ששמו המקומי: Mercado da Ribeira. הוא ממוקם לא רחוק מגדת הטז’ו ושכונת Cais do Sodré.

בוקר יפה על גדת הנהר.

 

Mercado da Ribeira:

שוק אוכל שהוא יוזמת מגזין טיים אאוט פורטוגל שנפתח בשנת 2014. הוא מרכז דוכני אוכל מסוגים שונים של שפים מקומיים מוכרים, כולל למשל Henrique sa Pessoa מ-Alma. יש יותר מ-30 דוכנים, ברים וחנויות בחלל הגדול. בחלל נפרד צמוד יש גם שוק פירות וירקות. העסק מאד תיירותי אבל אני הגעתי בשעה שלא הייתה עמוסה ביותר (אזור 11:30) ולכן זה היה סביר ונחמד. יצא שמיד עם כניסתי הורה לי שומר לצאת מהבניין, יחד עם מבקרים אחרים. מסתבר שעשו שם תרגיל פינוי של כיבוי אש. בזמן ההמתנה ישבתי בשמש הנעימה בגן Jardim Dom Luis שמחוץ לבניין השוק. זה לקח כ-20 דקות עד שכל העובדים, הטבחים והמבקרים הורשו להיכנס חזרה.

הכניסה לשוק.

באופן לא מפתיע יש כאן פשטייש דה נאטה, ביותר מדוכן אחד.

את נשנושי לפני הצהריים אכלתי מ-2 דוכנים צמודים: Olhó Bacalhau שמגיש pastéis de bacalhau – עוגות מטוגנות (ואולי אפויות?) ממולאות דג קוד קצוץ ודוכן עם שם מוזר למדי – Chef – שמגיש אמפנדאס פורטוגליים.

אלה עוגות הקוד. יש 3 סוגים על מילויים שונים: קלאסי עם דג קצוץ בלבד, עם זיתים ודג ועם פלפלים ודג. תקעתי אחד מכל סוג. היה נחמד ולא יותר. המילוי בשלושתם היה דחוס ויבש מעט. אני מניח שכשזה יוצא חם וטרי מהטיגון זה טעים ומוצלח בהרבה.

וזה האמפנדה שאכלתי שהיה במילוי בשר ברווז. גם המאפה הפריך וגם המילוי היו טעימים בהחלט אבל גם כאן הייתי שמח אם זה היה יוצא חם מהתנור.

במה מקנחים?
נו זה די מתבקש. התחלתי בפשטייש דה נאטה ואסיים בו. יש כאן דוכן של Manteigaria – המאפייה מהיום הראשון בה אכלתי את הביסים הראשונים בליסבון. הפעם הסתפקתי בטארט יחיד.

עד כאן ליסבון.

אז מה היה לי: 4 ימים מלאים + בוקר. מזג אוויר אידאלי לדצמבר אירופאי עם 15-16 מעלות ושמש רוב הזמן. קילומטרז’ יומי נאה של הליכות מלאות עליות וירידות ברחובות העיר (לבוא עם נעליים נוחות. יש הרבה טיפוס). תקציר אירועים: תצפיות, עליות ומעליות. מבצרים. כיכרות ומזרקות. מנזרים. כנסיות. קתדרלות. פסלים. אומנות רחוב בכל מקום. נהר עצום כמו ים (טז’ו). דגים. המון דגים. נאים, מטוגנים, מבושלים, בשימורים. שווקי אוכל. שווקי חג מולד. שווקי פשפשים. מאפיות. אוכל רחוב. מסעדות רגילות ומסעדות ממושלנות. יין פורטוגלי. עיירה מהאגדות בשם סינטרה (Sintra). חשמליות. אריחי קרמיקה (Azulejos). מוצרי שעם. פסטל דה נאטה (pasteis).

זה בגדול. היה muito divertido. כיף גדול. מה אני אגיד – טוסו לליסבון. היא שווה לגמרי את זמן הטיסה היחסית ארוך. עיר נהדרת. מעניינת, צבעונית, מגוונת. מלאת אטרקציות. ועם בונוס גדול בדמות אנשים חביבים ביותר ואוכל נהדר. מה צריך יותר מזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: