מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

שתי ארוחות בממלכת מחניודה בירושלים: צהריים במלכה האם, מחניודה וערב בנסיך, הדקל 3

שני ביקורים בירושלים במסעדות של הקבוצה. בארוחה הראשונה חזרתי למחניודה עצמה לארוחת צהריים ספונטנית לחלוטין. בארוחה השנייה אכלתי במסעדת הדקל 3 שיושבת ברחוב הדקל הסמוך למסעדת האם.

בתפריט:

קבוצת מחניודה.

זו כבר לא קבוצה זה תאגיד. אימפריה של ממש. ממלכה של קולינריה ירושלמית בראשות אסף גרניט ואורי נבון ששולטת לא רק בירושלים אלא גם בשתי הבירות האירופאיות המרכזיות – פריז ולונדון. חוץ ממסעדת האם – מחניודה, עליה כתבתי בעבר, הקבוצה מפעילה נכון להיום לפחות עוד 5 מקומות בירושלים: הסדנא, יודל’ה, הדקל 3 ושניים חדשים-נדשים, שניהם סמוך למסעדת האם בפאתי השוק: צמח הצמחונית וג’יג’י קובלה (GG Kubala) הסנדוויצ’יה הצמודה. בלונדון פועלות בהצלחה מרובה Barbary, Palomar ו-Coal Office ובפריז פועלות בהצלחה ובפרגון תקשורתי עצום Balagan ו-Shabour. מישלן אמנם אין (רק דיבורים) אבל הופעה במדריך (כולל עיטור Bib Gourmand לפלומר וברברי) וכיכוב בדירוגים אחרים יש גם יש. אם זה לא מספיק יש עוד כמה מיזמים כמו קייטרינג ירושלמי בשם אגריפס, בר יין, מעדנייה ליד השוק בשם ליד ה- ומתחם בשם בית השמחות. לפחות על חלקם בטלביה הם ויתרו. צניעות ירושלמית שכזו…

בשבועיים האחרונים יצא לי להיות פעמיים בירושלים ובשתי הפעמים ישבתי במסעדות של הקבוצה. בארוחה הראשונה חזרתי למחניודה עצמה לארוחת צהריים ספונטנית לחלוטין. בארוחה השנייה אכלתי במסעדת הדקל 3 שיושבת ברחוב הדקל הסמוך למסעדת האם.

מחניודה – צהריים ספונטניים ומקריים על הבר:

ב-16 בפברואר (יום א’) הייתה לי פגישת לפני צהריים בירושלים וכרגיל בימים כאלה אני קופץ לאזור שוק מחנה יהודה לחפש משהו לאכול לפני החזרה תל-אביבה. בכל הפעמים הללו כשניסיתי לבדוק אם במקרה יש מקום פנוי במחניודה לא היה מקום אפילו לזבוב. הפעם, לא להאמין, היה מקום פנוי על הבר (לא זה שעל המטבח אלא הבר הצדדי). אחרי כמה דקות של סידור התיישבתי. זו הייתה פעם שלישית שלי במסעדה. הראשונה (עוד ב-2012) הייתה מצוינת. השנייה (ב-2015) הייתה טובה אבל ציפיתי ליותר. קיוויתי שהפעם השלישית הזו תשחזר את הקסם הראשוני.

המסעדה, כרגיל בשעות הצהריים ולמרות שאין עסקיות, מפוצצת מפה לפה, גם בקומה התחתונה וגם בקומה העליונה. לא מעט אנשים נכנסים ספונטנית כמוני ויוצאים כלעומת שבאו כי אין מקום. לא מבין למה הקבוצה לא מפעילה את אחת מהמסעדות האחרות גם בצהריים. כך מאוכזבי/דחויי מחניודה היו מוצאים נחמה באחת האחיות הצעירות, נאמר בר היודל’ה ששוכן ממש מעבר לכביש.

מתחילים בבירה על הבר. בירה דוידקה, בירת הבית של מחניודה (פרייבט לייבל) שרקחה עבורה מבשלת הרצל החביבה. טעים.

התפריט היומי.
כולל לא מעט תיאורים מתחכמים למנות. לפעמים זה קצת מתאמץ מדי בעיניי אבל זה בסה”כ נחמד ובטח עדיף מאות מונים על הפיוטיות המגוחכת של תפריטי מפעלות אייל שני ושות’. אם היה לי זמן לא מוגבל הייתי הולך אולי על ארוחת טעימות, אבל היות והייתי צריך לחזור למשרד הסתפקתי ב-2 מנות רגילות + קינוח. הלכתי על 2 מנות בינוניות. אחת מהחלק של עד 54 ש”ח והשנייה מהחלק של עד 75.

התפריט באנגלית. ויתרו כאן על חלק מההתחכמויות הלשוניות וההומור. פסטה של מוכר שטיחים מטהרן היא פשוט pasta from Teheran. טאבולה חיה רעה היא סתם tabula…

מנה ראשונה.
מאפה כורדי עתיק – קאדה עלי בר, יוגורט וסחוג עלי גפן. 48 ש”ח. מאפה ממולא מעולה. מטוגן היטב, פריך וטעים. מילוי מצוין (עלי בר. מניח שמנגולד, זעתר והרבה בצל גם). מטבל נהדר של יוגורט וסחוג עלי גפן (שהייתי שמח למעט יותר ממנו). בצד – סלטון עלים ירוקים ובצל אדום שגם הם תובלו כראוי. אחלה מנה צמחונית.

מנה שנייה.
פול התמנון, טאבולה חיה רעה, לאבנה ובוטארגו. 74 ש”ח. מנה בינונית בגודלה. פול התמנון היה עשוי מצוין. רוכך היטב בבישול ואז נצרב יפה יפה על הגריל. התיבול שלו כלל איזשהו פייסט עשבים פיקנטי וטוב. הטאבולה הייתה טובה מאד ומתובלת מצוין. הבוטארגו לא הורגש במיוחד. מנה טעימה ומוצלחת אבל לא wow.

קינוח.
עוגת גבינה לימונית, אנגלז ליים ותותים חמצמצים. 42 ש”ח. היות ולא הזמנתי מנה עיקרית גדולה נותר מספיק מקום לקינוח. העוגה הייתה סטנדרטית למדי. טעימה. לא מתוקה מדי. מעט דחוסה מדי לטעמי. האנגלז היה לימוני וטעים (הייתי רוצה אותו קצת יותר לימוני וקצת פחות מתוק). נחמד אבל לא הרבה יותר מזה.

זו הייתה ארוחה חביבה וטעימה על הבר של מחניודה. נהניתי. שום דבר מרגש או יוצא דופן קולינרית, אבל החבר’ה כאן מקצוענים ומספקים את הסחורה. לא חושב שההייפ סביב המקום מוצדק לגמרי. יש מסעדות טובות ומעניינות ממנה. גם בירושלים. אבל עם הצלחה אי אפשר להתווכח

חלף בדיוק שבוע. 23 בפברואר. שוב פגישה בירושלים. הפעם ניצלתי את השהות בבירה כדי להזמין מקום מראש (כמה ימים מראש) לשלושה, אחייני יותם, נועה זוגתו ואני, למסעדת הדקל או הדקל 3. הזמנתי מקום לבר שיושב על המטבח, לשעה 18:30. נאמר לי שהשולחן שלנו לשעתיים וחצי. בשעה שהגענו היינו הראשונים. בהמשך המקום התמלא כמעט לגמרי, אבל ודאי שאין כאן את ההיסטריה שיש סביב מסעדת האם. (גם בר היודל’ה שעברתי לידו קצת לפני 18:30 נראה מלא כבר בשעה המוקדמת הזו).

הדקל – ערב על הבר של המטבח:

הדקל הוא בר-שף קטן שנפתח בספטמבר-אוקטובר 2018 ברחוב הדקל 3 לא רחוק ממחניודה, אחרי שפעל לפני כן כשנה כמעין מועדון חברים סגור של קבוצת מחניודה. שני החבר’ה שהיו אמונים על המטבח והניהול שלו מטעם הקבוצה הם אסף סרי, שותף ותיק בקבוצה שסיים שני בעונה הראשונה של משחקי השף, ואורן אסידו, זוכה משחקי השף עונה 3. אסידו הספיק לעזוב את המסעדה והקבוצה לפני מספר שבועות ופתח מקום יומרני בשם פופה (שילוב של מסעדת שף ומועדון. לא מושך אותי לנסות). סרי עסוק בניהול המסעדה הצמחונית החדשה. השף שמנהל כרגע את הסרוויס הוא בחור בשם יונתן ואזנה. למיטב זיכרוני הוא לא בוגר של ריאליטי בישול. (בינתיים). הטבח שבישל לצדו הוא צח ניני שתאמינו או לא, גם היה באודישנים של העונה הזו במשחקי השף. (עבר שלב, כשרק אסף גרניט לא נתן סכין. את הסכין האמתי מסתבר הוא העניק בחיים האמתיים). בין הקפצה, לחיתוך, לצלחות, גם דסקסנו קצת על העונה הזו שהייתה לפני הגמר הגדול. היה נחמד.

המקום קטן. מכיל כ-30 מקומות בלבד. חלקם על בר שיושב על המטבח שם אנחנו ישבנו, חלקם בבר שני וחלקם מפוזרים בחלל. בביקורות שקראתי מסוף 2018 דובר על מוזיקה בווליום גבוה, כצפוי ממקום של הקבוצה. בארוחה שלנו המוזיקה הייתה רגועה למדי, הרבה יותר שקטה ורגועה מזו שבקעה בווליום גבוה בארוחה שלי במחניודה עצמה שבוע לפני כן. יכולנו לנהל שיחה נורמלית בלי לצרוח.

התפריט היומי. גם כאן יש שינויים תכופים כמו במחניודה. תפריט שף ים-מזרח-תיכוני-אסייתי-ירושלמי. מין מעורב ירושלמי פיוז’ני עם חומרי גלם משובחים. גם כאן יש אופציה לארוחת טעימות בעלות 295 ש”ח לסועד. המנות קטנות ובינוניות ברובן אם כי יש כמה מנות שאפשר להגדירן כעיקריות. תפריט שמתאים לשיירינג (אבל רק אם רוצים). שגיא כהן בביקורת משתפכת באוקטובר 2018 אמר שיש כאן קפיצת מדרגה ביחס למחניודה וקרא לזה “בישול עילי”. לא פחות. מתיאור המנות בתפריט וממה שאנחנו אכלנו אני לא מסכים. נכון שיש כאן ניסיון להיות מעט יותר מתוחכמים ממחניודה ויש כאן שילוב של אלמנטים שוברי שגרה אבל לקרוא לזה מסעדת עילית זו היסחפות. לא יודע, יתכן ומאז הביקורת ההיא החבר’ה קצת הורידו יומרות ותחכום והם מגישים מנות פשוטות יותר. אולי אם מתייחסים לדקל כאל בר קולינרי אפשר לומר שזה בר אוכל עילי.

שתינו קוקטיילים בערב הזה. בין לבין גם השקו אותנו פעמיים בצ’ייסרים על חשבון הבית (בחרנו בטקילה).

זה נגרוני לבן. 48 ש”ח. מריר וטוב.

חלקנו את כל המנות. בין לבין גם קיבלנו כמה פרוסות חלה על חשבון הבית.

ביס מקריס – פלמידה אדומה כבושה, קרם פרש, בצל כבוש ומלח זיתים. 42 ש”ח.
ביס מקריס זה ביס שמפיל אותך (יענו – אחריו אתה קורס). אז לא נפלנו אבל זה היה טעים מאד. דג כבוש מצוין. טעמים טובים מאד. מלח הזיתים שאמור לתת קיק לא היה מספיק נוכח בעיניי.

סשימי אינטיאס, ויניגרט שרי מסאלה, שומר, כוסברה, קרקר הודי. 64 ש”ח.
מנה מעולה. סשימי הודי-ים תיכוני מפתיע ביותר. ויניגרט השרי מסאלה הפיקנטי היה מהרטבים שגורמים לכם לרצות ללקק את הצלחת. השילוב של הרוטב עם הדג הטרי והנהדר, הקראנצ’יות של השומר והקרקר ההודי היה מצוין. אין ספק שספק הדגים של הקבוצה הוא איכותי.

קופה חזיר, פאן טומאט, איולי צלפים, סלסה חרז. 52 ש”ח.
עוד מנה לא גדולה ומשובחת. הפעם משהו ספרדי-איטלקי. קופה (coppa או capocollo – באיטלקית) הוא נתח חזיר משומר מצוואר חזיר שמקורו באיטליה. קבוצת מחניודה מכבדת כידוע את השכונה והסביבה ולא פותחת את מסעדותיה בשישי בערב ובשבת אבל למרבה השמחה בתפריטים עצמם יש ייצוג לייצורים טמאים. אחלה מנה. בשר מצוין עם טעמים נוכחים אבל לא מלוחים מדי, איולי וסלסה מצוינים. יופי של ביסים.

פולנטה 3.0, שמנת של פעם, חלמון, בוטרגה, פרימדונה. 58 ש”ח.
כנראה שכל המסעדות של הקבוצה חייבות מנת פולנטה בתפריט. בעיניי, זו הכה מפורסמת של מחניודה היא אוברייטד. היא טעימה אבל לא בדרגה שמצדיקה את הפיכתה למנת מיתית. וואלה יותר נהניתי מהפולנטה של הדקל. פרימדונה מסתבר זו גבינה הולנדית קשה שהיא מעין שילוב של גאודה ופרמז’ן. הפולנטה הייתה קרמית וקלילה יחסית. התיבול היה מצוין. הבוטרגה כמו אצל פול התמנון במחניודה לא בלטה במיוחד.

ריזוטו הבצלים המפורסם של השף נבון. 85 ש”ח.
אחלה ריזוטו. הרגיש כמעט כמו לאכול ריזוטו בטעם של מרק בצל מקורמל היטב (כזה צרפתי קלאסי, מושחת וטעים). הבצל, בחלקו כאמור קורמל ושולב בבישול האורז ובחלקו הוגש כטבעות מטוגנות ופריכות. זו מנה לא גדולה במיוחד אבל היא כבדה ולכן טובה לחלוקה. כמה ביסים מספיקים. שילוב הטעמים של מתקתק (מהבצל) ומלוח (מהגבינות) היה מצוין.

טרטר בקר, סבלה מלוח, קרם חציל לבן, גלדים של בצל ואבן יוגורט. 65 ש”ח.
עוד מנה שמשלבת בצק דק ופריך כמצע למשהו. הפעם סבלה מלוח ועליו טרטר בקר ושאר ירקות. עסק טעים. טרטר טעים מבשר איכותי (לא סגור של איזה נתח. אולי שייטל). היה כאן שילוב טוב מאד עם קרם החציל הלבן (מוצלח מאד) ושאר האלמנטים.

סבב שני של קוקטיילים.

טי בון טלה, אספרגוס, צ’ימיצ’ורי, חרדל. 127 ש”ח.
מנה מלוחה אחרונה. התלבטנו בינה ולבין מנת הפילה בקר עם שטרוייזל המח עצם. בסוף הזמנו את הטלה כי טלה תמיד מעניין יותר מפילה בקר. שאלנו אם אפשר לקבל רק טעימה מהשטרוייזל ויונתן השף החביב סידר לנו מערום קטן בצלחת הטי בון טלה. נחמד. השטרוייזל הזה הוא אחלה יציאה. טעים מאד. טי בון הטלה היה טוב מאד. עשוי כמו שצריך, בדרגת עשייה ובמרקם טובים מאד. אכלתי אותו בהנאה בידיים. כמו שצריך. כמות הבשר כאן הייתה נדיבה למדי. התיבול של הצ’ימיצ’ורי והחרדל היה מדויק. האספרגוס גם היה עשוי כמו שצריך. מנה לא זולה אבל מוצלחת.

קינוחים.

שקד – טארט שקדים, מסקרפונה, ורדים. 36 ש”ח.
טארט טוב מאד. בצק טעים, יחסית קליל ולא דחוס, לא יבשושי ולא מתוק מדי. הוורדים בישמו היטב את המסקרפונה בלי להשתלט. קינוח מוצלח.

שוקולד – נמסיס, גלידת פיסטוק, קראמבל קפה ומלח גס. 40 ש”ח.
עוד ביצוע טוב מאד לקינוח פופולרי במסעדות. שוקולדי, מאוזן היטב וטעים. הנמסיס עצמו היה שוקולדי מאד, רך וקרמי, קראמבל הקפה ותוספת המלח הגס היו טובים וסיפקו קיק. גלידת הפיסטוק (שלהבנתנו לא נעשית במקום) הייתה טובה אף היא.

ועוד אחד על חשבון הבית. גבינה-בננה, קרמל, מוס גבינה ואנגלז שוקולד לבן. כשמשלמים עליו זה עולה 38 ש”ח.
מעין הומאז’ לבנופי. קינוח שהעדפנו לא להזמין מחשש שיהיה מתוק מדי אבל הוא דווקא הפתיע לטובה. המוס היה טעים מאד, האנגלז היה מתוק אבל השתלב היטב עם הגבינה. הבצק בתחתית היה בצק בננה קרמל. העסק היה מהנה.

אש במטבח.

נהנינו מאד בדקל. היה נעים וטעים. החבר’ה היו נחמדים ונדיבים. כל המנות היו טעימות ועשויות היטב. לשבת על המטבח, לראות את עבודת הטבחים ולנהל איתם שיחה זה תמיד בונוס נחמד ומעניין לחובבי אוכל. בקיצור, מי שמנסה למצוא מקום במחניודה עצמה ולא מצליח או סתם לא מתחבר לרעש, לצפיפות ולהמולה שינסה את הדקל האינטימי והרגוע יחסית. כמו שכתבתי קודם, אין ספק שגרניט, נבון ושות’ עושים משהו נכון ועם ההצלחה שלהם בישראל ומחוצה לה אי אפשר להתווכח. גם אם מחניודה היא עדיין קצת אוברייטד והדקל היא לא באמת מסעדה עילית כמו ששגיא כהן גרס, עדיין המקומות בניהולם הם איכותיים, מנוהלים במקצועיות ומספקים ברובם את הסחורה. בפעם הבאה – הסדנא (שלבושתי עדיין לא הייתי בה) או הצמחונית החדשה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: