מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

ניחומים בשווקים – טייק אוויי מנחם משוק הכרמל, שוק תלפיות בחיפה, שוק הנמל ושרונה מרקט

בתפריט:

איזו תקופה נוראית. מה-24 בספטמבר (!) לא העליתי פוסט חדש. אני מתחיל את הפוסט הזה ביום א’ ה-7 במרץ 2021. היום מתחילים בשעה טובה לפתוח מסעדות לישיבה פיזית בהגבלות של תו ירוק כזה או אחר (למתחסנים כמוני). אני כבר איבדתי ספירת חודשים של סגר המסעדות. אין ספק שהולך להיות בלגן בתחום. מי יפתח. מי יישאר סגור. באילו שעות יפעלו וכו’. מסעדות צריכות להתארגן, לגייס מחדש צוות. עסק מסובך כשהתו הירוק והסגול וגם הקורונה עדיין בסביבה. אבל זה כבר יהיה מבורך לחזור לשבת פיזית במקומות אהובים ולא להסתפק בטייק אוויי או הזמנות וולט (או בעיקר בישולים ביתיים).

הדיכאון הקיומי במקרה שלי אף התעצם כי הגוף הבריא שלי מזה 45 שנה החליט ב-3-4 חודשים האחרונים להזדהות כנראה הזדהות טוטאלית עם סבל המסעדנים המסכנים ולפתח מכל החוליים/בעיות הבריאות בעולם דווקא כאלה שקשורות למערכת העיכול: צרבות, רפלוקס ואבחנה בחיידק שלפני כן לא הכרתי את קיומו – הליקובקטר פילורי. בקיצור – לא כיף. עברתי לתזונה חדשה ובריאה, נטולת שומן, בלי אוכל חומצי, חריף, מטוגן, בלי מתוקים, שוקולד, אלכוהול ומינימום קפאין וכו’. שנת הלילה נדפקה לגמרי. האנרגיות נמוכות במיוחד. הטיפול התרופתי האנטיביוטי הוא נוראי. בקיצור – עסק מייגע. טפו טפו טפו בעזרת רפואות משלימות, תזונה נכונה ותוספי תזונה הגוף מגיב לאט ויש שיפור הדרגתי. אנשאללה שרק יימשך. אני למסעדות אתחיל לחזור לאט, במינון נמוך יחסית ובזהירות רבה. אני בטוח שחלק לא קטן מכל הצרות הנ”ל במקרה שלי הוא פסיכוסומטי. כשלוקחים לבן אדם את התחביב העיקרי שלו – אוכל, מסעדות וקולינריה במקרה שלי – לכל כך הרבה זמן, המוח כנראה מאותת לגוף.

בפוסט הזה אספתי כל מיני מנות טייק אוויי בעיקר שאכלתי בתקופת הסגרים (גם כאלה מהזמן האחרון עם כל האבחנות הרפואיות). כולן הן מנות במקומות שפועלים בשווקים שונים, אחד בחיפה והשאר בתל אביב. היות וזה אוסף מנות ומקומות מכמה חודשים, אין לי מושג מה הסטטוס של כולם בימים אלה. האם יפתחו כרגיל? האם יחליפו לוקיישן? ימים יגידו.

 

גברת קוטייאו – שוק הכרמל – המרקים התאילנדיים (ואולי המרקים בכלל) הכי טעימים שיש:

מקום שהתחיל לפעול כפופ-אפ מרקים ומנות תאילנדיות בינואר 2020 ופועל כבר במתכונת קבע כמרקייה תאילנדית מסורתית, לא רחוק מ-25M. האחראי – בחור בשם מתי נקש. פעמיים הייתי בסביבה בימי הסגרים ופעמיים לקחתי טייק-אוויי של המנה המרכזית המוצעת – מרק קוטייאו. כמו ראמנים או מרקי פו – מדובר במרק שהוא ארוחה. ואלה של נקש מוכנים מאפס על ידם. הם כותשים, רוקחים, מכינים פייסטים, מבשלים את הצירים. הכל מוכן במקום, טרי וטעים לאללה.

2 אלה שניסיתי היו מרק קוטייאו טום יאם גונג (ממש בשבוע שעבר ב-4 במרץ): מרק עם אטריות אורז, שרימפס, ציר טום-יאם, צ’ילי תאילנדי מותסס, נבטים, למון-גראס, גלנגל, לוקצ’ין גאי (צ’יקן בולס), קרקר וונטון, ריבת צ’ילי וצ’יפס כפיר-ליים. 58 ש”ח. הראשון שאכלתי היה קוטייאו פט: אטריות אורז, ברווז טרי מפורק, ציר ברווז ועוף, נבטים, קאנה, ריבת צ’ילי, שום פריך, לוקצ’ין גאי וקרקר וונטון. זה היה עוד ב-27 בנובמבר. אז רק התחילו הצרות הבריאותיות. יש לציין ששתי המנות לא גרמו לי לנזק צרבתי ושתיהן היו פנטסטיות. את מרק הברווז אני מכתיר כמרק הכי טוב שאכלתי בשנים האחרונות באיזושהי מסעדה/דוכן בארץ. כולל כל הראמנים שניסיתי (אחד יבוא עוד מעט). תענוג של מרקים. עשירים, מדויקים, מבוססים על צירים עמוקים וטעימים להפליא. אם יש מקום אחד שראוי לנסות עוד בסוף חורף הזה ולאכול מרק מנחם אולטימטיבי זה גברת קוטייאו. בטח למי שחובב אוכל חריף.

טייק אוויי של קוטייאו טום יאם גונג.

ביום שקפצתי לשם היה קר וגשום מעט וזה היה עונג. אכלתי בחשש בגלל הצרבות והצורך להימנע מחריף אבל לא נרשמו אפקטים מיוחדים אחרי.

 

מרק הברווז. איזה אושר ועושר של מרק. פשוט אדיר. כל מרכיב ומרכיב. ציר מושלם. לטעמי לוקח כאמור בסיבוב כל ראמן, מרק פו או מרק טום-יאם תאילנדי (או מרק תאילנדי אחר) בסביבה – לפחות אלה שאני אכלתי בשנים האחרונות.
המקום הבא הוא גם בשוק הכרמל.

חבשוק – שוק הכרמל – חמארה מקומית:

מקום שנפתח ע”י השף יגאל מולנר, איש עתיר ניסיון, מתישהו בספטמבר או אוקטובר 2020. עיתוי קשה עד בלתי אפשרי לנוכח הקורונה והסגרים. פקדתי את המקום פעם אחת ב-27 בנובמבר. המטבח מקומי. חומרי הגלם מקומיים. בעיקר מנות בשריות שונות עם דגש על מיני מאפים. ביום שהייתי הייתה אפילו פיצה פריטה נפוליטנית. החבר’ה שפקדו את המקום הזמינו, לקחו את המנה והתיישבו במקומות מאולתרים ליד המסעדה (קצת שרפרפים, קצת ארגזים, אפילו מדרכה. זה אגב מה שהיה גם בגברת קוטייאו).
אני טעמתי את הקלזונה חלקי פנים (לבבות, כבד) שהייתה עשויה ואפויה מעולה אבל המילוי עצמו הייתה טיפ-טיפה אנמי וחסר תיבול. בצד היה סלטון שוק קטן. אין לי מושג מה קורה שם נכון לימים אלה אחרי הסגרים. כולי תקווה שהם שרדו.

קופצים קדימה בזמן – מרץ 2021. ימים אחרונים של סגר פיזי של המסעדות בינתיים. הפעם לשוק שרונה מרקט. קפצתי לשם מדי פעם בימי הסגרים כי הוא גם קרוב למקום העבודה שלי. ברובו הוא היה נטוש כמובן. בפברואר מתישהו התחיל לפעול שם הדוכן היפני של יובל בן נרייה מטאיזו – מיאזאקי – שפעל לפני כן בשוק צפון ברמת החייל תקופה כזו או אחרת, סגר שם ונפתח בפברואר שוב בשרונה מרקט.

מיאזאקי – הדוכן היפני “free style” של יובל בן נרייה שהתחדש בשרונה מרקט:

מיאזאקי המחודשת כוללת מנות וקונספט שטיפה השתנו מימיה בשוק צפון. קצת יותר free style ופיוז’ן (אפילו פרשנות ים-תיכונית כהגדרתם) ופחות יפני (למרות שגם קודם זה לא היה ממש יפני מסורתי). ההזמנות בטייק אוויי נעשו דרך מסך מגע אלקטרוני (או למי שאין סבלנות – בעזרת הצוות).
הספקתי לנסות 3 מנות טייק אוויי ב-3 מועדים שונים מתחילת מרץ (אז בכלל גיליתי שהמקום כבר פעיל).

המנה הראשונה שניסיתי – בארא צ’יראשי: אורז עגול, פורל נא, איקורה, טוביקו, אבוקדו, מלפפון, טאמגו. מגיע עם סויה מתובלת. אחלה צ’יראשי. יפה לעין וערב לחך עם מרכיבים טריים ואיכותיים. ביצוע טוב מאד. מנה לא זולה לגודלה – מעל 60 ש”ח אבל איכותית ומוצלחת.

מנה שנייה שניסיתי למחרת: ראמן כמובן. טורי פאיטן: ציר עוף עשיר, אנשובי, בצל ירוק טרי, שומר צלוי בחמאת יוזו קושו, צ’אשו פרגית ותרד שחור פרוס, אטריות חיטה ומנקאי, חילבה, ביצה חצי רכה. היה ראמן מעולה בעיניי. שוב – לא ממש מסורתי אבל טעים ביותר. ציר מעולה ורכיבים טובים מאד. אהבתי את הראמן של מיאזאקי בשוק צפון. זה אולי אפילו היה מוצלח יותר. העלות – 62 ש”ח.

בצד באותה ארוחה – סלט קולסלאו צלוי: כרוב צלוי, סלרי, תפוח ירוק, בצל סגול, בצל ירוק, חסה אייסברג, מיונז-חרדל. מגיע עם שברי שומשום וצ’ילי. על שברי הצ’ילי ויתרתי כרגע בגלל הצרבות. הסלט עצמו – טרי, טעים ומתובל מצוין. 34 ש”ח כתוספת.

מנה שלישית מיום ו’ בצהריים. קלאב סנדוויץ’ עוף: לחם לבן, סלט עוף מפורק מתובל בעירית, חזרת, מיונז יפני, ג’ינגר וברביקיו יפני, בצל סגול, חסה אייסברג, מלפפון חמוץ. אכלתי בחשש מה בגלל רכיבים כמו מיונז וחזרת אבל זה עבר בשלום. כריך טוב ומהנה. עסק טעים מאד ומתובל היטב.

 

מתל אביב אני קופץ לשוק חיפאי. שוק תלפיות. לא מעט מקומות חדשים צצו שם בשנה האחרונה למרות הסגרים, מעבר למסעדת תלפיות המצוינת. יש פיצה, יש מקום של מרקי פו ועוד ועוד. אני לקחתי יום חופש ב-29 בנובמבר. אלה ימים שעדיין הרגשתי טוב יחסית וברובם לא היו אפקטים של צרבת או כמו שבאנגלית זה מכונה בצדק רב  – heartburn. מי שחווה צרבת כהלכתה מבין את זה. חלל החזה כולו תפוס ו”בוער” וזה בכלל לא מרגיש כמו משהו שקשור לעיכול אלא למשהו שקשור ללב עצמו. בכל אופן, באותו יום הרגשתי עדיין מצוין והסתובבתי בחיפה. זה היה יום א’, 29 בנובמבר. מסתבר שבימים ההם של סגרים, טייק אוויי, קורונה וכו’, כל לוחות הזמנים שרשומים באתרי המסעדות, בגוגל או בפייסבוק, לא ממש תואמים את המציאות. רוב המקומות שבדקתי היו סגורים, כולל Pho 26, פו 26, שהיה היעד הראשוני שלי. אז הסתובבתי והגעתי אקראית למקום שהיה פתוח לטייק אוויי בשם עראבסקה.

עראבסקה בשוק תלפיות – מטבח ערבי מסורתי:

עראבסקה נפתחה בשוק תלפיות כמה דקות לפני פרוץ הקורונה עוד בפברואר-מרץ ומאז למעשה הייתה פעילה בלית ברירה בעיקר בטייק אוויי ומשלוחים בשכונה. זו מסעדה ערבית, ממש מסעדונת קטנה וחמודה, שמציעה מנות שעברו במשך דורות במשפחתה של אמאל עבד, בשלנית חיפאית שלמדה את רזי הבישול מסבתה. בנה אכרם ובן זוגו עידן מאדב הם שותפים במיזם. קיבלו אותי שם בחיוך והייתי קליינט יחיד שם באזור 12:30-13:00. ממש עשו לי סיור מודרך ונתנו לי טעימות שונות מתבשילים שונים שאמאל עומלת עליהם. הכל עבודת יד כמובן. אין קיצורי דרך.

סיר עלי גפן ממולאים שהתבשל במקום. אלה במילוי אורז ובשר. כמובן שאמאל נתנה לי שניים לטעום. מצוינים. תיבול מעולה ומדויק.
מנה רשמית (בהזמנה) ראשונה שניסיתי. עג’ינת אל סת (בצק סבתא): בצק שמרים מתובל בעלי זעתר מגולגל במילוי בשר או ירק טרי. שלי היה בלי בשר אלא עם עולש בר וזעתר. הבשר לא היה חסר. זה היה מאפה פנטסטי. פריך להפליא. מילוי נדיב, טעים ומתובל מעולה. מי צריך בשר. מאפה לפנתיאון. תענוג.

עוד טעימה שקיבלתי על חשבון הבית. קובה בשרית מטוגנת. אחת הטעימות שטעמתי במחוזותינו.

זו טעימה של השושברק של אמל. עדין ומצוין. לא נופל מאלה הטובים שאכלתי בעבר במקומות כמו רולא או לונא או רשטא.
וזו המנה השנייה הרשמית שלקחתי בטייק אוויי: הקובה של אמל. קובה בשר כבש (או עולש בר) מבושל ביוגורט ועלי זעתר. מנה אדירה נוספת. קובה רכים ונימוחים במילוי בשר נהדר. רוטב יוגורט חמצמץ וטעים ביותר. ללקק את האצבעות. איכשהו הצלחתי לסיים את המנה למרות כל מה שטעמתי במקום עצמו על חשבון הבית.
בשורה התחתונה היה פשוט תענוג. זכיתי במזל לאירוח אישי מקסים, לשלל טעימות על חשבון הבית. 2 המנות שכן שילמתי עליהן היו במחירים מצחיקים ביחס למקומות תל אביביים. שוב. אני לא יודע מה קורה במקום בימים אלה אבל כולי תקווה שעכשיו כשפותחים מחדש מסעדות ולא רק להזמנות וטייק אוויי עראבסקה תקבל את הבמה שמגיעה לה. אני יודע שבחיפה מכירים אותה פה ושם, אבל היא מסוג המקומות ששווה קפיצה אליו גם מתל אביב.
שלט מוצדק שהיה תלוי ליד הכניסה למנזר בפאתי שוק הכרמל.

ומקום אחרון בפוסט הזה. הפעם בשוק הנמל בתל אביב. פקדתי אותו פעם אחת פיזית לטייק אוויי שאספתי הבייתה ועוד פעם אחת הזמנתי דרך וולט.

הקובה של דרור – “קובה שמצילה את העולם”:

מקום שנפתח בשוק הנמל בנמל תל אביב. להערכתי גם באזור אוקטובר 2020. יושב בלוקיישן (*) הכה מקולל שהכיל לכמה דקות עוד ב-2020 בתחילת ימי הקורונה את ניט נוי האסייתית ולפניה אינספור מסעדות ודוכנים (רוקח שוק, יהלומה בנמל ועוד ועוד). קראתי על הקובה באחת מקבוצות האוכל וניסיתי. מקום חמוד לאללה עם אחלה אחלה קובה.

טייק אוויי של קובה דלעת. מרק קובה דלעת עם 3 קציצות קובה במילוי בקר. מוצלח מאד. טעים, מתובל מצוין. אוכל מנחם כהלכתו. זה מה שצריך בעתות מצוקה שכאלה. ליד הדלעת זו קובה “בקטנה” שמכונה כאן קובה כיס. מנה קטנה של קובה כטעימה נוספת. במקרה הזה – הקובה הטבעונית במילוי פטריות, אגוזי מלך ועשבי תיבול. המרק שלה הוא מרק הסלק. מנה מוצלחת וטעימה מאד אף היא.
משתיהן נהניתי באותו ערב וביום המחרת בבית.
זו הקובה דלעת באריזתה ואח”כ מצולחתת כהלכה בצלחת ביתית שלי.

מקום חמוד מאד הוא הקובה של דרור. יופי של קובה. יצא לי לנסות בשלב מסוים גם את הקובה המדוברת של שוק לוינסקי בלוינסקי 53. זו של דרור לטעמי מוצלחת וטעימה יותר.

(*) עדכון לוקיישן טרי משבת ה-13 במרץ. אחרי טיול לרידינג עברתי בשוק. הקובה של דרור עדיין שם ואפילו השתדרגו ועלו קומה (מתישהו לפני חודש-חודשיים) ללוקיישן שהכיל לא פחות ולא יותר את קיטשן מרקט המעולה שאין לי מושג מה יקרה איתה מכאן והלאה (המקום היה סגור לגמרי כל השנה והיות והיה מזוהה עם יוסי שטרית שעזב לא אתפלא אם לא יפתחו מחדש). בפייסבוק שלהם יש אזכורים של הזמנות אונליין אבל אין לי מושג כמה זה באמת מעודכן. לפי הפייסבוק של משייה האחות היא עצמה אמורה להיפתח באפריל.

זה הסיכום. אחלה מקומות ואחלה מנות שאכן נתנו נחמה בתקופה לא פשוטה. אני כותב את הפוסט הזה מתוך געגועים אמיתיים לחוויית אכילה כהלכתה. כמה שחסרה לי החוויה של ישיבה במסעדה, בחירת מנות מעניינות, שמיעת ספיישלים, בדיקת תפריטים חדשים וכמובן התנסות במסעדות חדשות (אני כבר לא מדבר על טיולים קולינריים בחו”ל. דצמבר 2019 בליסבון היה האחרון שלי ואחד בבריסל ואנטוורפן בוטל ממש לפני שנה בדיוק עם תחילת הבלגן). אני מקווה שהפתיחה ההדרגתית של תחילת מרץ 2021 היא כאן כדי להישאר ולא רק חלק משיקולים פוליטיים של “שחרור עסקים” או “שחרור העם” לפני הבחירות הקרובות (בעוד שבועיים).

אני עוד יותר מקווה שהחודשים הקרובים אכן יהיו ימי תפנית חיובית ושכל המסעדות הטובות והראויות (וגם הפחות טובות – אנשים צריכים להתפרנס) תיפתחנה ותשרודנה. לחששי יהיו לא מעט שלא ייפתחו כלל או שיפתחו במתכונת מצומצמת בלבד. אני יודע על לא מעט מסעדות שייקח להן זמן לחזור לפעילות (בגלל שיפוצים, גיוס צוות, צורך במעבר ללוקיישן חדש או סתם התנהלות זהירה וכו’). ימים יגידו. ובאופן אישי – שאשוב במהרה לבריאות שלמה נטולת צרבות וחיידקי הליקובקטר ארורים. לאט ובזהירות.

הפוסטים הבאים, בתקווה גדולה, יהיו כבר אחרי ישיבה פיזית שלי במסעדה או שתיים, כמובן עם ההגבלות הבריאותיות שאני מחויב בהן כרגע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: