מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

יוון בשוק לוינסקי בין דלתא לאומיקרון

אוזריה הוותיקה ועוד שתיים די חדשות: ברחוב וויקטור דגים. אז זו לא אתונה וזו לא סלוניקי - זה שוק לוינסקי. כמעט הכי יוון שיש כאן.

בתפריט:

השוק הכי יווני בתל אביב – שוק לוינסקי. הנגיף הכי יווני בעולם (לפחות בשמות זניו) – קורונה עם זני הדלתא והאומיקרון. בין הדלתא ששלטה במחצית השנייה של 2021 לאומיקרון ששולט בימים אלה צברתי כמה גיחות לשוק לוינסקי (חול המועד סוכות בספטמבר 2021) ושוב ביום שישי בצהריים ב-21 בינואר 2022, וביקרתי בהן בשלושה מקומות יווניים, לפחות על הנייר: פעמיים באוזריה הוותיקה – החמארה/מסעדה יוונית-ים תיכונית ברחוב מטלון פינת זבולון, פעמיים בויקטור דגים – טברנה/בר דגים די חדשה ברחוב לוינסקי בשדרה השוק המרכזית, ופעם אחת ב-ברחוב – חמארה די חדשה אף היא שיושבת גם בשדרה המרכזית של השוק ברחוב לוינסקי. המתחם המה אנשים גם באותם ימים של חול המועד סוכות וגם ביום שישי האחרון המדובר. דלתא. אומיקרון. מה זה? שוק לוינסקי ומסעדותיו, לפחות בשישי צהריים לא שמעו על זה.

בספטמבר 2021 התחדש מתחם רחוב לוינסקי באזור השוק גם במדרכה צבעונית בחלק של המדרחוב. הצילומים האלה הם מספטמבר. כשעברתי ברחוב ביום שישי האחרון הצבעים נראו פחות חדים ובוהקים.

\

 

על הבר באוזריה של אביבית פריאל אביחי:

בשקט בשקט (למרות המוזיקה השמחה והקולנית שבוקעת מרמקוליה בחלל הלא גדול) אוזריה תחגוג ב-2022 10 שנות פעילות. סחתיין. החמארה/מסעדה יוונית/ים תיכונית הוותיקה הפכה למוסד קולינרי בולט במתחם השוק. אי של יציבות ושל איכות. גם אם אין כאן יצירתיות יוצאת דופן, תמיד טעים, נעים וכיף לשבת באוזריה. סוג של מקום “בטוח” ללכת אליו כשמסתובבים באזור לוינסקי, חשים רעב ורוצים שגם יהיה טעים.

המנות והתמונות בהתחלה הן מארוחה באחד מצהרי חול המועד סוכות מתישהו בין ה-22 ל-26 בספטמבר 2021. הגעתי אז ממש עם הפתיחה ב-12 בצהריים ועדיין היה די ריק. בהמשך יתמלא.

התחלתי במנה של גבינת מנורי על הגריל עם ריבת עגבניות מגי וצ’ילי. 46 ש”ח. מנורי היא גבינת כבשים יוונית המיוצרת ממי הגבינה הנותרים בתהליך של ייצור גבינת הפטה (גוגל תודה). מאד מזכירה חלומי ולכן טובה גם בטיגון או בגריל. העסק לא יכול להיות רע. גבינה בגריל במרקם כיפי לצד ריבה מתקתקה-פיקנטית. טעים.

לעיקרית אז בחרתי במנה של תמנונים, קלמרי ודלעת צלויה. לא זוכר כמה עלתה המנה. היא לא נמצאת כרגע בתפריט. אני מעריך שאי שם בין 70 ל-80 ש”ח. העסק היה עשוי היטב. פירות ים טריים שהוכנו ותובלו כהלכה. בהחלט מנה שאפשר למצוא דומות לה ביוון. תמנון, קלמרי, שמן זית, עשבים ירוקים. קלאסיקה טובה.

אוזריה, 21 בינואר

חזרתי לאוזריה ממש עכשיו ביום שישי, ה-21 בינואר. אחרי נשנושים מוקדמים יותר בויקטור דגים שיפורטו בהמשך סגרתי פינה על הבר באוזריה. הפעם הגעתי באזור 13:00 והיה מלא, גם בפנים וגם בחוץ (תו ירוק נבדק).
יש תפריט של ערק נח. מסתבר שיש ערק מקומי בשם זה. בחיפוש זריז בגוגל התברר שמדובר בערק פרימיום חדש בשותפות חברת טמפו והשחקן ציון ברוך. ערק שמיוצר במזקקת קעואר בנוף הגליל.
הזמנתי את מאיר – קוקטייל של ערק פרימיום נח 12, היביסקוס ואשכולית אדומה. עלה 48 ש”ח. בקפטן הוק היפואית שתיתי קוקטיילים על בסיס ערק שעלו 35-38 ש”ח. אבל אנחנו בתל אביב היהודית ושותים ערק ישראלי פרימיום (ועוד של ציון ברוך) והמחיר בהתאם. אלה של קפטן הוק אגב לא היו פחות טובים אבל גם מאיר של האוזריה היה מוצלח מאד בז’אנר הקוקטיילים האניסיים.

תפריט האוכל של ינואר 2022.

היות ואת המנות הראשונות אכלתי זמן מה לפני כן בויקטור דגים הזמנתי כאן את העיקרית ובהמשך גם קינוח. המנה בה בחרתי – לינגוויני פירות ים בביסק סרטנים. 88 ש”ח. (באתר שמן הסתם לא מעודכן המחיר שמופיע הוא 82 ש”ח). לא מנה גדולה. ספרתי 3 מולים לא גדולים, כמה קלמרי ו-3-4 שרימפס לא גדולים. פירות הים היו טריים אבל מעט over done. הפסטה הייתה עשויה מצוין והרוטב עצמו היה טעים ביותר. הייתי שמח לקצת יותר פירות ים ולעשייה מדויקת יותר של השרצים.

תפריט הקינוחים. אם אני בפוסט מחווה ליוון אז אין לי ברירה אלא להזמין את הקינוח ששמו “מחווה ליוון”.

“מחווה ליוון” – גלידת יוגורט עם דבש פרחי בר, לדר ופיסטוק. 44 ש”ח. יוגורט יווני עם ריבה או דבש זה כמובן קינוח יווני קלאסי. כאן מגישים במקום יוגורט קרמי גלידת יוגורט. לא יודע אם היא תוצרת בית או מוזמנת מאחת הגלידריות המובחרות. הגלידה מוצלחת ובמתיקות מאד מעודנת (כמעט מרומזת). את המתיקות נותן הדבש. למרות אהבתי לגלידות יוגורט משהו בה היה מעט חסר. אולי טיפה יותר שומניות (שימוש ביוגורט עתיר שומן יותר או הוספת מעט שמנת או מסקרפונה). גם יותר קראנץ’ שהפיסטוק סיפק רק בחלקו היה מוסיף (איזה קראמבל/שברי עוגיות/טוויל). סה”כ קינוח טעים ונחמד אבל לא בטוח ששווה את עלותו. בחצי מחיר אני אוכל שני טעמי גלידה באחת הגלידריות המשובחות שיש בעיר.

נגן הבוזוקי הקבוע של האוזריה. מנגן בלי הפסקה כבר כמעט 10 שנים.

אוזריה הייתה ונשארה אחד המקומות הבטוחים והמהנים באזור שוק לוינסקי. אין ריגושים גדולים, אין כשלים. הכל בסה”כ טעים, נעים, טרי ואיכותי. כיף כאן.

“ברחוב” – חמארה “באווירה שמחה” על המדרחוב של שוק לוינסקי:

מקום שנפתח מתישהו במאי 2021 בחלק שמתחיל את מדרחוב לוינסקי – בפינת רחוב המשביר. המקום נפתח ע”י שתי חברות אילתיות – קרין מויאל ושיר שני. מדובר בבר ים תיכוני תוסס וצעיר שמגיש מאזטים ואלכוהול במחירים לא יקרים שאמור להיות פופולרי כמו מקומות דומים באזור. אני ישבתי שם פעם אחת באחד מצהרי אמצע השבוע של אותו חול מועד סוכות 2021.

כמו שאפשר לראות היה די ריק. גם המקומות בחוץ לא היו מלאים. כשעברתי שם ביום שישי של ה-21 בינואר 2022 גם לא היה מפוצץ מסועדים באזור 12:30. כמה ישבו על הבר בפנים וכמה ישבו בחוץ אבל מלא לא היה. זה בניגוד לויקטור דגים בהמשך המדרחוב שהיה הומה אדם או צ’נטרו, קפה קאימאק, פיצה לילה והאוזריה כאמור. (אני כבר לא מדבר על התור המשתרך בבורקסים הפופולריים של המתחם). משהו ב”ברחוב” כנראה לא תופס. אולי בערב שמח שם יותר.
תפריט הקוקטיילים של ספטמבר 2021. בחרתי אז באחד משני הקוקטיילים היווניים – מיקונוס או סלוניקי. נדמה לי שזה היה מיקונוס. היה נחמד. ו-36 ש”ח לקוקטייל במחוזותינו זה באמת לא יקר. (אין לי מושג אם המחירים עלו שם מאז).
תפריט האוכל. מאזטים. יוון-ים תיכון. מנות קטנות, נשנושים, מנות לחלוקה. תקראו לזה איך שתרצו. זה כאמור תפריט ספטמבר 2021. אין לי מושג מה מוגש שם היום. אולי המנות והמחירים השתנו מקצה לקצה. במציאות הקולינרית בארץ ובעיר הכל אפשרי.
בחרתי ב-2 מאזטים של ים (הכי יוון): פלמידה ואיקרה. 16 ש”ח לכ”א לצד 2 פרוסות לחם. שניהם היו סטנדרטיים לגמרי ולא הרגישו איכותיים במיוחד. יש להניח (כמו ברוב המקומות שמגישים פלמידה מעושנת, מתיאס או איקרה) שהם נרכשו מיצרן או מעדניה מקומיים והם אינם תוצרת בית. לצד 2 המאזטים הזמנתי את השווראמה כרובית שעלתה 32 ש”ח והייתה די בינונית. לא יודע מה הקשר של הכרובית הזו לשווארמה. אולי התיבול של הכורכום? אולי הבצל המטוגן? הטחינה הקרמית הייתה החלק הטעים יותר של המנה.

מבט לרחוב.

מהארוחה האחת הזו בברחוב לא התרשמתי במיוחד. אין לי בעיה עם מקומות פשוטים וכיפיים שמגישים אוכל של ברים או מאזטים פשוטים. אם יש בהם אווירה טובה, נעים לשבת בהם, האלכוהול טוב והאוכל המלווה אותו מוצלח וטעים, אז באמת אלה מקומות שכיף לקפוץ אליהם מדי פעם. אותי בפעם היחידה הזו לא שכנעו כאן. האווירה לא הייתה מספיק מיוחדת והאוכל היה די סתמי. הרגשתי שהמקום מתנהל קצת בחובבנות. לא חזרתי מאז.

ויקטור דגים – טברנת הדגים היוונית של בני בריגה שמקימה לתחייה את מעדניית הדגים האגדית:

עוד מקום שנפתח במתחם המדרחוב מתישהו במאי 2021. הטברנה/בר הדגים נפתח ע”י בני בריגה המוכר מקפה לוינסקי והגזוזים המתובלים/מותססים מיוחדים שלו (מקום שהפך בעצמו ל-must במתחם השוק והתור המשתרך בו הוא בהתאם). באותו לוקיישן פחות או יותר פעלה חנות/מעדניית הדגים של ויקטור ביטרן ז”ל – היא ויקטור דגים – מאז 1930. ביטרן הסלוניקאי נפטר בגיל 99 בשנת 2019. הטברנה הדי חדשה הזו היא הצדעה לפועלו ומתיימרת לשמר את המורשת שלו עם אותה “מסורת של טריות ים-תיכונית עם הטוויסט המודרני שלנו” (כך באתר של שלהם). ביקרתי פעמיים בטברנה השמחה וההומה הזו. פעם אחת באותו חול מועד סוכות מדובר של ספטמבר 2021, ביום ו’ ב-24 לספטמבר (לא באמת זכרתי. יש תיעוד בדף התפריט). בפעם השנייה ביום ו’ האחרון, לפני הקפיצה לאוזריה שתוארה למעלה. רוב מקומות הישיבה הם במדרחוב עצמו ויש לציין שבשתי הפעמים בהם הייתי כאן הגעתי לפני שעה 12 בצהריים והיה מלא מפה לפה. אנשים גם עומדים בתור אחרי רישום ברשימת המתנה. אני ישבתי על אחד מ-4 כסאות בר שאפשר לראות.
זה היה היצע היום מחודש ספטמבר 2021. חלק מהמחירים קפצו יפה יפה מאז. כמו ברוב המקומות התל אביביים. הקציצות של יונתן למשל עלו 48 ש”ח והיום 58 ש”ח. סיגר הים עלה 60 והיום 66. חריימה בורי קפצה מ-48 ל-58. הבנתם את הרעיון. יקר בתל אביב. יקר בישראל. יותר מדי יקר. ואני באמת לא בא בטענות למסעדנים. הם צריכים לכסות על הפסדי הקורונה, לכסות על שכר העובדים שעלה (כי אין עובדים), לכסות על מחירי חומרי הגלם שעלו וכו’. זה המצב ועם זה צריך לחיות.

הומאז’ למעדנייה הישנה.

תפריט אותו יום על הנייר. הכוס בתצלום היא אוזו קרח נענע ולימון. בארוחה שלי ביום ו’ האחרון היא עלתה 34 ש”ח. לא זוכר כמה עלתה בספטמבר. יתכן ואותו מחיר אבל האוזו בוודאות נמזג אז בנדיבות גדולה יותר.

התחלתי בציזיקי עם חלה. 32 ש”ח. ציזיקי מוצלח. נטעם טרי ורענן. עם יוגורט טוב ותיבול טוב, כולל הרבה שמן זית שנותן מעוקצו. מטבל/ממרח טעים כסיפתח.

המשכתי עם דגים מטוגנים. למרבה השמחה באותו יום היו גם מליטות (צמד מליטות גדולות שעלו 92 ש”ח) וגם ג’רבידות. בחרתי בג’רבידות מקומחות ומטוגנות שעלו 82 ש”ח והוגשו לצד איולי לימוני ותפוחי אדמה צלויים. זה היה מוצלח ביותר. אני מת על דגי הים המטוגנים האלה ודאי כשהתיבול הוא מדויק (חייבים להמליח את הציפוי כהלכה) והטיגון הוא מיטבי, כזה שמספק פריכות חיצונית ועסיסיות פנימית ובלי שומנים מיותרים. כך היה כאן. כיף.

חזרה להווה. יום שישי – כאמור עוד לפני האוזריה.

זה היה תפריט היום.

מתחיל שוב עם אוזו קרח נענע לימון. 34 ש”ח. אפשר כאמור להיות קצת יותר נדיבים.

נשנוש ראשון מהצלחות הקטנות. פלמידה מעושנת. 34 ש”ח. אמורה לפי התפריט להיות מוגשת לצד סלט של בצל סגול, פלפל חריף ושמן זית. בפועל הבצל היה ירוק והפלפל החריף היה עגבניה. שמן זית היה שם. גם פלמידה בכמות ראויה ובטעם טעים ומעושן כהלכה (שוב – כנראה שזו לא תוצרת של המקום עצמו – אבל הדג בשרני ואיכותי). תכלס העגבניה והבצל ירוק (או הצ’ילי והבצל הסגול) הם רק תוספות כדי לבנות ביסים טעימים עם החלה שמוגשת בצד (כולל חמאה שלא יחסר). עסק פשוט וטעים כמו שמחפשים ביוון.

נשנוש שני – סיגרים של דג ים (כנראה בורי). 66 ש”ח. לטעמי מחיר גבוה מדי לשני סיגרים (אמנם גדולים). הטעמים – מצוינים. הטיגון – משובח. הקראנץ’ – תענוג. איולי הפלפלים – טעים ועוקצני. רק המחיר – בעייתי. אולי אם היה כאן סיגר שלישי או תוספת צד כלשהי.

קורונה? ריחוק חברתי? תו ירוק? מה זה? השוק מפוצץ.

כיתוב מימי המעדניה. זכויות היוצרים הם של ויקטור ביטרן, הסלוניקאי האחרון של השוק. תכלס צודק.

הגלידה הזו לא קשורה לשוק לוינסקי ולמקומות שהוזכרו לעיל. היא דווקא מבוזה בחשמונאים. אכלתי אותה כשחזרתי באותו יום שישי של חול המועד מויקטור דגים. משום מה התחשק לי גלידה. דאגתי שזו תהיה גלידת היוגורט שלהם. בכל זאת אנחנו ביוון.

אז זו לא אתונה וזו לא סלוניקי – זה שוק לוינסקי. כמעט הכי יוון שיש כאן (יחד אולי עם כמה מקומות ביפו העתיקה ובעכו העתיקה). תמיד צבעוני. תמיד מעניין. תמיד כיף. כמעט תמיד טעים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: