מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

Search

גיחה ספונטנית לעכו העתיקה

ארוחת טעימות צהריים באורי בורי וארוחת ערב על הגג בסאמא בר. היה כיף ומהנה להגיע לעכו, גם לגיחה קצרה.

בתפריט:

עכו. יום חופש ספונטני. 20 בדצמבר. יום אביבי ונעים עם שמש מושלמת. 4 ומשהו שנים מהביקור האחרון שלי בנמל הצפוני העתיק אז אכלתי צהריים באלמרסא (עוד בניהולו של עלאא מוסא מלוקס וקרודו החיפאיות) ו-6 וחצי שנים מביקור שכלל ארוחה בסבידה שנסגרה מאז ובאורי בורי תבדל”א. הביקור ההוא באורי בורי היה קצר וכלל השלמת ארוחת צהריים. הפעם חזרתי לארוחה מלאה. בהמשך, אחרי סיבובי אחר צהריים ברחבי העיר העתיקה, קפצתי לארוחת ערב בסאמא בר שמי שאחראי עליו קולינרית הוא השף חמודי עוקלה מראסיף 33 החיפאית המצטיינת.

זה הנוף שמחוץ לאורי בורי. ודאי אחד היפים שיש במסעדה כלשהי בארצנו.
אחרי הליכה מרכבת עכו לעיר העתיקה הגעתי לאורי בורי בסביבות 12:45. לא הזמנתי מקום מראש. תחילה נאמר לי שיש מקום רק בחוץ באחד המושבים שאפשר לראות בתמונה. לא התנגדתי. היה נעים. עוד בזמן סידור השולחן בחוץ נאמר לי שבכל זאת נמצא מקום בשולחן בפנים. נכנסתי. המסעדה במהלך הארוחה הייתה מלאה. תיירים וישראלים.

אורי בורי – ארוחת טעימות צהריים:

אורי בורי היא מוסד קולינרי כבר 25 שנים בבעלותו של אורי ירמיאס. האיש והזקן הלבן. ב-11 במאי 2021 היא הפכה בעל כורחה לסמל לדו קיום, תקווה והישרדות אחרי שבהתפרעויות שהיו בעכו (ובערים מעורבות נוספות) היא הוצתה ונשרפה כליל (כמו גם מלון האפנדי בבעלותו של ירמיאס). הבעלים המזוקן המפורסם של המסעדה לא הרים ידיים. הוא פתח אותה בלוקיישן חלופי ועמל על שיפוץ ובנייה מחדש של המסעדה בלוקיישן הוותיק שלה מול הים. היא נפתחה מחדש בינואר 2022. אני יכול להעריך בזהירות ש-90% מהמסעדנים היו מוותרים. עולם המסעדנות גם כך הוא אכזרי וקשה, על אחת כמה וכמה בעיר פריפריה מעורבת וקשת יום כמו עכו שניזונה מתיירות פנים וחוץ, ושספגה פגיעה קשה בעקבות המהומות. אין ספק שאורי ירמיאס הוא מופת להתמדה ולעבודה קשה, ובעיקר לתקווה. בכל אופן – אני באתי לאכול ולכתוב על זה. אז הנה זה בא.
חלל הכניסה. כולל כמה שולחנות. משמאל ומימין יש שני חללים נוספים. אני ישבתי בחלל הימני.

תפריט המסעדה. ים ים ועוד ים. אפשר לבחור בתפריט טעימות בהפתעה או במנות מהתפריט הרגיל. יש גם אופציה גמישה ומשמחת לחצאי מנות. הלכתי על ארוחת הטעימות. ביקשתי רק שמנות שאכלתי בעבר כמו הסביצ’ה מהראשונות והקוקי סן ז’אק ממנות פירות הים לא תיכללנה. בעיקרון יש כאן התאמה לטעמי הסועד והמלצרים גם מדגישים שאם משהו לא מתאים/טעים/מסתדר – שנדווח. למעט כמה מנות צמחוניות וטבעוניות הכל כאן הוא על טהרת הים. מנות ראשונות ועיקריות של דגים ופירות ים. יש אפשרות גם לחצאי מנות ובארוחת הטעימות הם עושים התאמות למספר הסועדים, לרצונם לחלוק או לא לחלוק וכו’. יש כאן נכונות לרצות את כלל הסועדים בשולחן והרבה נכונות לקלוע לטעמים השונים של כל אחד. שאפו על כך.

תפריט האלכוהול. הזמנתי קוקטייל לסיפתח. ערק סאנסט. 46 ש”ח. ערק, אשכולית אדומה, סירופ ורדים, בזיליקום וסודה. מרענן וטעים. לצערי בהמשך כשרציתי כוס יין לבן, היצע הכוסות היה דל למדי (3 אופציות בלבד מתוך היצע די יפה של בקבוקים – צריך יותר), ודווקא השנין בלאן של יקב אסף נגמר. הסתפקתי במים.

מנות הפתיחה בהפתעה הגיעו די מהר ובהפרש די קצר זו מזו.
מרק פטריות. שלושה סוגי פטריות, שמנת ופלפל שחור. 19 ש”ח. שוט אספרסו ארוך של מרק פטריות. מרק טעים ולא יותר במרקם קצת דליל מדי לטעמי. שמן כמהין לחיזוק פטרייתי. זו מנה של פעם שאם היא מוגשת כסטנדרט בארוחות טעימות כאן (שתעלה כמה מאות שקלים) אפשר להגיש אותה ללא חיוב. כחלק מארוחת טעימות במסעדה בשנת 2022 היא בעיניי מיותרת לגמרי, אלא אם היא מוגשת לחבר’ה צמחונים. עוד מעט תהיה מנת מרק נוספת (בגודל זהה) שיכולה לספק את הצורך של הביס המרקי בארוחת הטעימות הזו, שעבור סועד כמוני מתבססת רובה ככולה על דגים ופירות ים. אין לי בעיה עם מקום ששומר על קלאסיקות ולא משנה תפריט (ודאי אם אני דוגם אותו פעם בכמה שנים ואוכל מנות שונות), אבל בעיניי זו מנה של בית קפה (טוב) ולא של מסעדת פיין דיינינג מושקעת.
ברוסקטה. קרם חצילים שרוף, דג ים מעושן קלות וקצח. 16 ש”ח. מנת שני ביסים נחמדה וטעימה. הדג כמדומני היה מוסר ים. הביס עז טעם, עם טעם מעושן טוב של החציל השרוף והדג המעושן קלות. שום דבר מסעיר אבל מתאבן טוב וראוי בארוחת טעימות מהים.
אפרסמון טוביקו. קרודו שרימפס, מסקרפונה, ביצי דגים, עירית. 17 ש”ח. מנת שני ביסים נוספת. מנה שציפיתי לה. חשבתי שיהיה כאן שילוב מעניין בין מליחות למתקתקות ובין מרקמים שונים. שיהיה פיצוץ טעמים של ביצי הדגים השחורות והטוביקו הכתום המלוחים מטבעם והמתפצחים, לבין מתקתקות וטריות השרימפס הנא ומתקתקות הפרי. בפועל האפרסמון הדק היה כל כך מתוק שהוא האפיל לגמרי על טעמי השרימפ שלא הורגשו כלל ואפילו על טעמי ביצי הדגים. יש כאן גם יותר מדי מסקרפונה. בקיצור – פרי אחר – פחות מתוק יעבוד כאן הרבה יותר טוב.
קוקי ספירולינה. קוקי סאן ז’אק על פירה ארטישוק ירושלמי ואצה טריה. 21 ש”ח. מנה מצוינת רק חבל שיש כאן רק קוקי סאן ז’אק אחד ויחיד. קחו עוד כמה שקלים ותנו לי עוד אחד. שניים גם היו תואמים באופן מושלם את כמות הקרם כאן. אבל זו מנה ללא דופי. סקאלופ איכותי ועשוי מצוין. קרם חלק וטעים ביותר עם קיק טוב מאד של טעמי הים של אצת הספירולינה הירוקה הטרייה, שחבל שהצילום לא מדגיש טוב יותר את צבעה הירוק העז. המנה הטובה ביותר בארוחה הזו.
סשימי סלמון. פרוסות סלמון נא ברוטב סויה וסורבה ווסאבי. 58 ש”ח. עוברים למנות גדולות יותר. זו קלאסיקה של המסעדה כבר שנים רבות. בשעתו זו הייתה מנה חדשנית בזכות סורבה הווסאבי. היום עושים סורבה מכל עשב/ירק, כך שאין כבר משהו חדשני. זה פשוט טייק אוף חביב לסשימי סלמון, רוטב סויה וכדורון ווסאבי שיש בכל סושייה. הסלמון היה בהחלט באיכות טובה מאד. הטעמים טובים. הסורבה כיפי, מרענן ועם kick (יכול להיות חריף יותר). הסויה היא סויה – והיה יותר מדי ממנה. בשורה התחתונה יש כאן סשימי סלמון טעים וכיפי אבל סלמון הוא אחד הדגים המשעממים בים (ביקשתי מראש שלא יהיו לי מנות סלמון בארוחת הטעימות אבל המלצר החביב שיווק אותה היטב אז הסכמתי לה מראש).
מרק פירות ים. על בסיס חלב קוקוס, ג’ינג’ר, קארי, בזיליקום וכוסברה. 19 ש”ח. הנה מגיע שוט המרק השני שבעיניי היה צריך להיות מוגש כביס הראשון בארוחה. הוא הוגש בין מנת הסלמון למנת שרימפס שתגיע אחרי. גם כאן מדובר במרק די סתמי. גם כאן הוא דליל מדי וחסר גוף. הטעמים האסייתיים טובים (3-4 שלוקים ב-19 ש”ח). פירות הים במרק (יש גם וורסיה עם דגים) שהיו כאן שרימפס וקלמרי קצוצים היו טריים וטובים. כמו מרק הפטריות – זה מרק פשוט (שכל בשלן ביתי ממוצע מכין בקלות), בסיסי וחביב. לא יותר. בגוצ’ה אולי זה היה עובר אבל מאורי בורי אני מצפה לקצת יותר ייחוד. אם הייתי מזמין מנה שלמה כזו (ב-46 ש”ח) יתכן והייתי יוצא קצת מבואס.

שרימפס וארטישוק בחמאה, כורכום, לימון, טימין ואטריות אורז שחורות. 82 ש”ח. הייתה הנחה יזומה של 38 ש”ח כי קיבלתי מנה מוקטנת ממנת חצי מנה רגילה, בגלל ארוחת הטעימות. מנה טעימה ומוצלחת ברובה. רוטב לימוני מוצלח. שרימפס איכותיים מאד ועשויים מצוין. ארטישוק טעים. אטריות האורז השחורות היו לא טובות. עשויות מדי, רכות ורופסות. היה עדיף כל אורז אחר במנה הזו או אטריות סובה שיוגשו אל דנטה. את רוב אטריות האורז השארתי בצלחת.

ספיישל דג. פילה גמל ים, תבשיל עולש, לימון כבוש ויוגורט. מג’דרה בצד. 83 ש”ח. תכלס לקחו את מרכיבי המנה הצמחונית של המג’דרה והוסיפו לה דג. למיטב זכרוני גמל ים הוא הוא דג בן גוריון. מדי פעם נחמד להיתקל בו במסעדות דגים בארצנו. זה דג ים טעים. פילה הדג היה טעים אבל קשה לומר שהוא היה עסיסי כי הוא כך כך דק שגם צריבה קלה שלו הוציאה אותו מעט יבש. אבל עם הלאבנה-לימון כבוש ועולש זה היה טעים. המג’דרה שהוגשה בצד הייתה בסדר אבל מעט מלוחה מדי. בקיצור – עוד מנה טובה למדי ולא יותר. ושוב – עוד מנה די פשוטה, סטנדרטית וביתית. נטולת טוויסטים.
רציתי גם קינוח אבל דווקא הקינוח עליו בניתי – כנאפה – לא זמין כחצי מנה. יש להם גלידות בהכנה עצמית שלא התחשק לי להזמין ויש קינוחים קלאסיים כמו קרם ברולה, טירמיסו ועוגת שוקולד כלשהי שאף אחד מהם לא גירה אותי במיוחד. ויתרתי והזמנתי אספרסו ב-10 ש”ח. לטעמי אפשר היה לתת כצ’ופר עם הקפה גם איזה כדורון גלידה על חשבון הבית. ניחא.
עלות הארוחה כולה, יחד עם הקוקטייל והאספרסו הייתה 333 ש”ח בדיוק ונמשכה מעט פחות משעה וחצי. המחיר בהחלט מכובד. אכלתי הרבה ויצאתי שבע לחלוטין, אבל לא יצאתי נפעם מאף מנה, למרות שאיכות חומרי הגלם היא טובה מאד. לא היו מנות רעות אבל היו מנות סתמיות למדי בחלקן והיו מנות טובות (ובחלקן טובות מאד) אבל גם באלה היו אלמנטים פחות מוצלחים. לאורי בורי יש מוניטין רב שנים, חלל נקי ונעים, נוף מהמם, שירות חביב, מקצועי וטוב, שימוש בחומרי גלם משובחים. לאלה מצטרף הסיפור האנושי והדמות של אורי ירמיאס שהוא באמת דמות מופת בעולם הקולינריה הישראלית. כל אלה הם נקודות זכות גדולות למסעדה והם מספקים לסועד שמגיע לעכו חוויה שהיא גדולה מסך חלקיה. אבל בשורה התחתונה של האוכל, על סמך ארוחת הטעימות הזו – העסק לא התרומם לגבהים, לא סיפק טעמים מיוחדים ולא נשא שום בשורה, יצירתיות או יציאה מהקופסה. קלאסיקה זה נחמד אבל כאן הרגשתי שיש קפיאה על השמרים.

אחרי אורי בורי טיילתי להנאתי בסמטאות העיר העתיקה, כולל המצודה, אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים ונמל הדייגים.

לקראת ערב תכננתי לנסות לקפוץ לסאמא, בר הרופטופ העכואי הדי חדש של האחים ברגות שהופכים בשנים האחרונות למסעדנים מובילים בקו עכו-חיפה ובבעלותם גם מסעדת ראסיף 33 החיפאית המעולה של השף חמודי עוקלה, שאחראי קולינרית גם על סאמא, ומסעדה איטלקית חדשה נוספת על החוף בעכו בשם אונו (גם אלמרסא העכואית הייתה בבעלותם. אני לא בטוח שעדיין). המקום נפתח בשעה 18:00 והגעתי עם הפתיחה בלי הזמנה. עליתי למעלה והיה ריק מלבד זוג תיירות בריטיות ו-4 תיירים דוברי ספרדית שישבו במרפסת הגג. במתחם הבר המרכזי המקורה נכחו שני מלצרים. בשעה וקצת שישבתי אלה היו הנוכחים.

 

סאמא בר – בר הרופטופ העכואי של האחים ברגות והשף חמודי עוקלה:

סאמא. Sama באנגלית. سَمَا בערבית. שמיים. בר-מסעדה שאכן נושק לשמי עכו ונפתח באוגוסט 2020. המקום שוכן כאמור על גג של בניין עכואי בלב העיר העתיקה ברחוב סלאח א דין. מלמעלה יש תצפית פנורמית נהדרת לכל עברי העיר העתיקה. חמודי עוקלה השף שפתח יחד עם האחים ברגות את ראסיף 33 בחיפה במרץ 2022 אחראי גם על התפריט של סאמא. המקום מכוון לקהל צעיר. גם צעירים מקומיים בליינים – כולל מוסלמים שכבר לא שומרים מסורות כבעבר (טרנד שהולך ותופס תאוצה), גם תושבי המרכז שיצפינו לעכו (כמוני למשל) וגם תיירים. יש מוזיקה, יש מדי פעם די.ג’יי שבא לעשות שמח, יש אלכוהול וקוקטיילים. אפילו תפריט בראנץ’ בשישבת. המקום הכי תל אביבי בעכו.

מבט למתחם הבר המקורה. יש ממנו יציאה לחצר הגג שצופה לעיר העתיקה ובגלל שהיה קריר אבל נעים ישבתי בה. השולחנות שמפוזרים בחצר ניצבים על דשא מלאכותי.
קצת מאורות העיר מלמעלה. ימי חג המולד מתקרבים.
תפריט האוכל של חמודי עוקלה. אוכל עכואי אותנטי. דגש על דגים ופירות ים. ביצה עלומה במאקו התלהב במאי 2021 וכתב על “תצוגת תכלית של קולינריה גבוהה”. אבי אפרתי בוואלה התלהב ביולי 2021 לא פחות: “ביקור קסום באחת המסעדות הכי טובות בישראל”. אני אהבתי בזמנו את האוכל של חמודי עוקלה באיטליאנו דה לה קוסטה והתרשמתי מאד מראסיף 33 אבל לסאמא הגעתי באמת רק לנשנושי ערב ואיזה קוקטייל, אחרי ארוחת צהריים מלאה באורי בורי ולפני שאני חוזר לתל אביב ולכן הצהרות כנ”ל לא תמצאו כאן. המעט שטעמתי לא מספיק לקביעות נחרצות שכאלה.

צילום חטיבת הקוקטיילים בתפריט האלכוהול. לא עניין של מה בכך במסעדה ערבית עכואית. באתר שלהם הם מכנים את האלכוהול כמסמר הערב ומציינים שיש במקום את חבית הגינס הראשונה והיחידה בעיר העתיקה…

הזמנתי קוקטייל בשם ג’ין בלדי עם ג’ין, אלדרפלאוור, לואיזה, לימון וג’ינג’ר. 52 ש”ח. המלצר הטוב שאל אותי מראש אם אני אוהב קוקטייל חזק, חמוץ או מתוק כי הם יכולים להתאים את החוזק. נחמד. ביותר מדי מקומות אני שומע שככה הקוקטייל יוצא ושאי אפשר לשחק עם המינונים. הזמנתי קוקטייל מחוזק בג’ין והוא היה טוב מאד.

בלב הדשא המלאכותי יש את לוח שחמט העציצים הזה.
קובנייה בורגול, סשימי מוסר ים, חסה, רכז רימונים ולאבנה שנקליש. 59 ש”ח. קציצות אצבעות של קובנייה בורגול בתיבול עז של כמון ועוד תבלינים, רסק עגבניות ורכז רימונים בתוך עלה חסה, טובלים בתוך אריסה, שמן עשבים וקרם לאבנה-שקנליש (גבינת צאן סורית קשה). קצת צנוניות, לימון שרוף ופיסות נאות של סשימי מוסר ים. נשמע כמו בליל גדול מדי של מרכיבים וטעמים אבל איכשהו זה עובד מצוין הן בשילובי הטעמים הלא ביישניים והן בשלל המרקמים. הבורגול מתובל, הדג עדין יחסית, החסה מצננת וקרם הלאבנה-שנקליש מרגיע את חרפרפות האריסה. גם האכילה היא לא לבעלי הגינונים. זו מנה שדורשת לאחוז את עלה החסה עם כל מה שעליו ביד ולתת ביסים גדולים. מנה מהנה מאד.
שרימפס קריסטל, חמאת עגבניות, פפריקה מעושנת ושנקליש. 88 ש”ח. שרימפס קריסטל זה אחד מייצורי הים הכי טעימים, ודאי כשהוא טרי מהים. המינוס היחיד במנה הזו הוא שחסר כאן אלמנט לטבילה ברוטב. משהו שיספוג את השאריות (לחם לא רציתי להזמין בנפרד. תכלס היה נחמד לקבל כאן פרוסת לחם קלוי). חוץ מזה הכל טעים מאד. השרימפס מעולים, עם הראשים והשיריון. דורשים פירוק אבל שומרים על מרקם וטעם אידיאליים. הרוטב – עגבנייתי ומעושן קלות. טעים מאד.
קינוח. ליאלי סאמא. לילות ביירות (ליאלי ביירות) גרסת חמודי עוקלה. נדמה לי שזה עלה 49 ש”ח. בביקורת הנלהבת של אבי אפרתי משנה שעברה הוא ציין שדווקא הקינוח הזה היה מתוק מדי עם גלידה לא איכותית. הקינוח שלי היה מצוין (וגם נראה שונה לגמרי). פודינג סולת חלק וטעים, קצפת מתקתקה, סירופ ופיסטוקים. גלידת מסטיקה איכותית. ניחוח מי ורדים טוב. טוויל טוב. קראמבל פיסטוק ותותים לצבע. קינוח טעים מאד ולא מתוק מדי. שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים. קינוח שבהחלט עומד בסטנדרטים הטובים מאד של קינוחי ראסיף 33.
חוץ מהאווירה הקצת מדכאת בגלל ריקנות המקום בשעת ערב מוקדמת נהניתי מסאמא. 2 המלצרים היו נחמדים מאד, שירותיים ומביני עניין. הקוקטייל מוצלח, האוכל אף יותר. גם אם חמודי עוקלה מנהל כאן את המטבח והתפריט בשלט רחוק, היד שלו ותביעת האצבע שלו כשף בולטים כאן. כן ירבו מקומות אוכל ובילוי כאלה בעכו שמכניסים מעט רענון ומודרניות של קולינריה ערבית חדשה וצעירה, לעיר שהיא יחסית שמרנית באופיה.
עד כאן יום טיול עכואי. 20 בדצמבר 2022. חורף אביבי מושלם. עיר עם פוטנציאל בלתי רגיל, גם תיירותי וגם קולינרי. אאחל לכל מסעדותיה ואתריה שיהיו הומים ומלאים כמו אורי בורי בצהרי אותו יום או כמו אולמות האבירים באותו אחר צהריים. כיף ומהנה להגיע לעכו, גם לגיחה קצרה, ולמצוא מקום וותיק, מקצועני וקלאסי (גם אם קצת שמרני) כמו אורי בורי עם הנוף המשגע לים, ובהמשך לקפוץ גם למקום חדש בהרבה ששובר מוסכמות ומחדש את סצינת האוכל העכאווית.
בדרך חזרה לרכבת. גם עכו מצדיעה לאלוף עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: