מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

6 ימים בבוואריה – חלק ג’ ואחרון

מנות רחוב מהשוק ועוד 2 ארוחות מישלן במינכן - ארוחת טעימות ערב ו"עסקית" צהריים לסיום.

בתפריט:

חלק ג’ – 7-8 ביוני – מינכן

בוקר ה-7 ביוני הוקדש לסיורים מרובי קילומטרים ברחבי העיר מינכן. עיר גדולה, מגוונת, מעניינת עם המון “ריאות ירוקות” וכמובן נהר צמוד (האיזר).

עצירה לקפה ומאפה במקום אקראי בשם Patolli Kaffeebar.

בהמשך הבוקר נכנסתי לחנות הגורמה Dallmayr Delikatessenhaus שהסניף הראשי שלה מכיל בתוכו גם מסעדת 2 כוכבי מישלן בשם Alois – Dallmayr Fine Dining. בערב כאמור על פי התכנון מראש ציפתה לי ארוחת מישלן במסעדת 2 כוכבים אחרת ולכן כמובן שויתרתי על חיפוש שולחן. בכל אופן שטפתי את העיניים.

בצהריים חיפשתי סטריט פוד פשוט ובמתחם השוק המרכזי העתיק Viktualienmarkt יש לא מעט אופציות. המתחם מאד כיפי. זה לא שוק דחוס או שוק מקורה הומה אדם אלא שוק רחב ידיים בן כמאתיים שנה עם דוכנים בפריסה רחבה של חומרי גלם, מזכרות וכמובן גם אוכל.

 

Luiginos Bio Feinkost – טוסט איכותי בניחוח איטלקי:

Luiginos Organic delicatessen. אני מניח שהשורשים לפי השם הם איטלקיים. יש להם דוכן כריכים (רגילים או בטוסטים) והם מציעים גם גבינות במשקל. 5.90 או 6.90 יורו. תלוי במילוי.
הזמנתי טוסט פרושוטו ומוצרלה (באפלו). 6.90 יורו. עסק טעים, איכותי וכיפי לאכילה.

Münchner Suppenküche  – מרק גולאש וינאי:

המשכתי מכריך למרק. Munich Soup Kitchen. דוכן מרקים שמציע מרקים שונים מרחבי הגלובוס. יש לו כמה מיקומים בעיר וזה שבשוק הוא המרכזי. ביקשתי מרק מקומי יחסית והמוכרת אמרה שה-must הוא מרק הגולאש הוינאי עם בשר בקר ותפוחי אדמה. הזמנתי. היה מרק עשיר, פיקנטי, סמיך וטעים מאד. מנה מכובדת למדי עלתה 6.90 יורו. בגדול הגולאש הזה היה טוב יותר מההוא שאכלתי בבודפשט בנובמבר 2021.

אחרי מחטפי הצהריים המשכתי לשוטט במקומות שונים ומשונים. תוך כדי שיטוט קיבלתי מייל “דחוף” ומטריד שארוחת הערב שלי במסעדת שני הכוכבים העונה לשם Atelier אליה הזמנתי מקום מראש מבוטלת. הסיבה – השף חולה והמטבח יהיה סגור. מוזר למדי עבור מסעדת מישלן (לא כל שכן של שני כוכבים). זו מסעדה שהחזיקה בשלושה כוכבי מישלן עד שנה שעברה (מ-2018). השף הוותיק (Jan Hartwig) עזב והשף החדש שהחליף אותו היה צריך לזכות מחדש בכוכבים. הוא קיבל שני כוכבים במדריך 2022. שמו של השף החולה או המתחלה הוא Anton Gschwendtner. שף בעל ניסיון ממסעדות מישלן בשטוטגרט וגם ממסעדה אחת בוינה ששמה das Loft בה הייתי עם אמא שלי בספטמבר 2018 וממנה ברחנו בגלל שבאותו ערב שישי התנגנה במסעדה מוזיקת דאנס רעה בקולי קולות שדי ג’יי ניגן כחלק ממסורת קבועה של המקום בערבי שישי. אנחנו סבלנו ויצאנו באכזבה. השף עזב בהמשך את המסעדה הוינאית והיא גם איבדה את הכוכב מאז. המוח הקונספירטיבי שלי חשב שהביטול ב-Atelier זו אולי בכלל נקמה שלו בי על זה שברחתי ממסעדה קודמת שלו.
למען האמת לא בדקתי אם אולי עשו עליי סיבוב (אולי כדי לפנות מקום לאח”מ שחיפש מקום מהיום להיום) או שהמסעדה באמת הייתה סגורה באותו ערב. בכל אופן העסק היה מוזר למדי. נכון שהשף הוא די חדש שם אבל אני מעריך שיש לו צוות מסביב של סו-שפים וטבחים שאמורים להצליח להחזיק סרוויס בלעדיו. ניחא. לא היה לי זמן להתאבל יותר מדי. הייתי צריך למצוא מקום מאחר הצהריים לאותו ערב שיפצה על הבאסה. בעזרת החבר’ה בקבלה של המלון שהיו סופר מביני עניין וחמודים (Haus im Tal הוא המלון) ניסיתי למצוא מקום טלפונית במסעדת 2 כוכבים חדשה בשם Tohru in der Schreiberei. זה נכשל. במקום הצלחתי למצוא מקום אונליין לאותו ערב במסעדת כוכב אחד בשם mural שאחד ממנהלי המלון נשבע שהיא נהדרת וכניסיון פיצוי יתר כתבתי גם מייל למסעדת כוכב אחרת בשם Werneckhof Sigi Schelling וביקשתי לבדוק אם יש מקום פנוי לצהרי המחרת (הטיסה חזור הייתה רק בערב). זה הוכתר בהצלחה רבתי. זכיתי לשתי ארוחות כוכב מהיום להיום ומהיום למחר. שתי המסעדות אינן גדולות פיזית ושתיהן היו מלאות בזמן שהייתי שם כך שפשוט היה לי מזל משמיים.

מסעדת mural יושבת פיזית בתוך מתחם של מוזיאון אמנות רחוב בשם MUCA, the Museum of Urban and Contemporary Art. למוזיאון עצמו חזרתי למחרת, שילמתי 7.5 יורו לכניסה והיות ואסור לצלם בכלל במוזיאון (ומדובר במוזיאון מודרני של אמנות רחוב, לא באמני רנסנס) התעצבנתי, יצאתי וביקשתי החזר על הכרטיס שנתנו לי. שנת 2022 ואסור לצלם אמנות רחוב במוזיאון. הזוי בעיניי. האחראית במוזיאון טענה שזו הוראת האמנים. נו שוין. נחזור לאוכל. הזמנתי מקום לשעה 19:00. המקום נפתח ב-18:45 וכשנכנסתי המסעדה הייתה מלאה בחלקה. בהמשך היא תתמלא לחלוטין. משהו כמו 25 סועדים בסרוויס יחיד.

 

mural – ארוחת טעימות ערב במסעדת כוכב אורבנית, צעירה ומודרנית, 7 ביוני:

מסעדה שלהבנתי נפתחה ב-2018 ע”י Wolfgang Hingerl שהוא מנהל המסעדה, הסומלייה והמארח הראשי. ב-2018 הצטרף למסעדה השף הראשי העונה לשם Joshua Leise שבין היתר עבד כסו-שף גם בלא אחרת ממסעדת Atelier שדפקה לי ברז. ב-2020 זכתה mural בכוכב המישלן אותו היא משמרת מאז.

הכניסה לשירותים. מתחם מוזיאון אמנות רחוב והעיצוב של המקום תואם.

חלל המסעדה. מרווח, תקרה גבוהה, פיזור שולחנות נאה. חלל פשוט, מודרני, אורבני ונעים. אני ישבתי בשולחן די צדדי שצופה לבר ונמצא לא רחוק מחלל המטבח הלא גדול.

זה הנוף שניבט מהחלון שליד שולחני. חצר המוזיאון.

תפריט המסעדה. ארוחת טעימות בלבד. 12 מנות + פטיפורים לסיום. מסלול אחד של 155 יורו ומסלול שני של 195 יורו. כל ההבדל הוא מנה אחת ויחידה: כיסונים ממולאים ב-10 גרם של קוויאר (Alpen kaviar) בחמאה חומה. עם כל הכבוד לקוויאר, טוב ויוקרתי ככל שיהיה, הוא לא שווה לי תוספת של 40 יורו. גם על אופצית התאמת יין ויתרתי (6 כוסות ב-84 יורו, 7 כוסות ב-98 יורו ו-8 כוסות ב-112 יורו). הזמנתי אלכוהול בהמלצת הסומלייה במהלך הערב. מי שבא לו יכול גם להזמין פלטת גבינות בסיום הארוחה בתוספת 16-25 יורו. היינות כולם אגב הם יינות טבעיים (natural wines). המוטו של המסעדה – Drink Natural – Eat Local. התפריט נשען על חומרי גלם מקומיים ועונתיים שמסופקים ע”י יצרנים קטנים מקומיים שנבחרים בקפידה. כמו ב-etz מהפוסט הקודם גם כאן יש דגש על קיימות.

אמנות רחוב מעל המטבח.

בירה להתחלה זה מנדטורי. בירה מקומית – Augustiner Pils מהחבית. 330 מ”ל תמורת 4 יורו.

שלושה ביסי פתיחה:

Mushroom / Rye

ביס פטרייתי במיוחד. טארטלט שיפון קטנטן, ג’ל פטריות ו”קרפצ’יו” פטריות. טעים מאד.

Pike / Mustard / Cucumber

קרוקט תפוחי אדמה ודג Pike (זאב נהרות, דג של מים מתוקים) עם איולי חרדל, מלפפון ולימון אמאלפי כבוש. עוד ביס מצוין הן במרקם והן בטעם.
Ground Ivy / Pork Rind / Shallot
כרית קטנה תפוחה ממולאת בקרם של Ground Ivy שהוא צמח ממשפחת המנטה ששמו המקצועי Glechoma hederacea. השמנים הנוצרים מהצמח הם מרירים מעט. מעל הכרית יש עור חזיר תפוח ומתפצח ו’ראגו’ שאלוט. עוד ביס מוצלח ביותר ועשוי כמו שצריך.
אלה היו 3 פתיחים טעימים מאד ועשויים מצוין. בהחלט התחלה מבטיחה.
‘Mangalitza’ / ‘Spaetzle’ / Vin jaune
מרק קציפת יין לבן עם שפצלה ופירורים קריספיים של נתחי חזיר מנגליצה שפגשנו כמותו גם בארוחות קודמות שלי בבוואריה. ביסים נהדרים עם מרקמים ופיצוץ טעמים. מצד אחד קציפה מעודנת ומצד שני עושר טעמי “קראמבל” החזיר.

Bread / Butter

לחם וחמאה. בלי אפקטים. סתם לחם מחמצת תוצרת בית עם קראסט מצטיין וחמאה משובחת.
Sturgeon / Radish / Tomato Vinegar
טרטר דג חדקן (ההוא שהוא המקור של הקוויאר השחור) עם פרוסות דקיקות של שני סוגי צנון (טרי וכבוש קלות) ומיצוי נהדר של עגבניות ירוקות וחומץ. מנת דג נא משובחת. תיבול מדויק – חרפרף-חמצמץ ורענן. רכיבים מעולים. ביצוע מצוין.

כוס יין לבן מקומי. 2017 Battenfeld Spanier Kirchenstück Riesling. ריזלינג. כוס עלתה 18 יורו. לא זול כלל וכלל. בקבוק אונליין אפשר להשיג בסביבות 45-50 יורו.

Zucchini / Béchamel / Chili
מנה צמחונית. זוקיני עם בשמל וקרם צ’ילי מותסס. לכאורה לא מנה שאמורה להלהיב אבל היא בהחלט הלהיבה. מנת זוקיני יוצאת מן הכלל. רעננות וטריות מחד וטעמים חדים של הרטבים מאידך. מנה אביבית מעולה. נהניתי מאד.
Asparagus / Potato / Wild Garlic Vinegar / Mountain Cheese
עוד מנה צמחונית יוצאת מן הכלל. קרם תפוחי אדמה ואספרגוס לבן עם “נתחי” אספרגוס לבן חלוט בחומץ סיידר, גבינת הרים (נדמה לי שגבינת צאן) ורוטב חמאה לבנה ושום בר. גם כאן שילובי הטעמים והמרקמים, איכות חומרי הגלם והביצוע הכולל היו מעולים. השף כאן לא חושש מטעמים בועטים.

כוס יין אדום מקומי. Klaus Vorgrimmler 2016 Pinot Noir “SR”. עלתה 14 יורו. יין טוב אף הוא.

Char / Pea / Lemon Thyme / Herb Mushroom

המנה הראשונה בארוחה שלא בוצעה בצורה מיטבית בעיניי. הדג עצמו (זן איכותי של טרוטה ממשפחת הסלמון) היה מאיכות נפלאה, עשוי בסו-ויד ונמס מפה. הרוטב על בסיס אפונה וטימין לימוני היה טעים ביותר. היו כאן גם פטריות חביבות. מה שלא אהבתי שהשאירו את האפונים הטריים כמעט נאים והם היו מעט נוקשים מדי לטעמי. מעט יותר זמן חליטה היה נדרש כאן.
מסעדה מלאה לחלוטין. מקומיים ותיירים.
Quail / Veal sweetbreads / Spinach / Woodruff
המנה הבשרית “העיקרית”. מבחינת ביצוע וטעמים – נפלאה. מבחינת גודל – קטנטנה. לא שחייבים בארוחת טעימות שכזו מנות גדולות במיוחד אבל כמות השליו במנה הייתה מזערית וכך גם כמות שקדי העגל. Woodruff הוא עשב פרחוני עם טעמים מרירים-מתקתקים. הוא מתבל כאן התבשיל. יש כאן מאפה תרד עם רגל שליו קטנה (מזערית כאמור) ושקדי עגל. הרטבים על בסיס ציר שליו ובשר והקציפה ששכחתי את זהותה היו מעולים וגם טעמי השליו היו נפלאים. רק הגודל… ולא שיצאתי רעב. יצאתי מפוצץ מהארוחה הזו. זו פשוט מנה שבעיניי צריכה להיות גדולה יותר פיזית.

Curd / Mieze Schindler Strawberry / Marigold / Lemon Verbena

קינוח של תותים מזן Mieze Schindler שהוא זן עתיק ממזרח גרמניה עם עלי טגטס (Marigold) אותו פגשתי פעם בדוק, לואיזה ועוד כמה עשבים. היה כאן גם קרם ונילי, דיסקית פריכה ודקיקה על בסיס דגן כלשהו ורוטב תותים שנמזג על כל העסק. שילוב העלים הירוקים סיפק רעננות נהדרת לכל העסק. שפים גרמנים מסתבר אוהבים לשלב עשבים ועלים טריים בקינוחים. באופן מפתיע (כמו ב-etz) זה עובד מצוין. הקינוח היה מרענן, מעניין וטעים מאד.

From the Petisserie

4 ביסים של מתוקים אפויים שונים בהגשה יפה.
Beignet / Cherry / Plum Stone Oil
בצק בנייה מטוגן עם דובדבנים, קרם גבינה, קראמבל ושמן זרעי שזיפים שנותן טעם אגוזי-מרציפני. טעים מאד.
Carrot / Sour Cream
עוד ביס חמוד של עוגת גזר קטנה עם מוס שמנת חמוצה.
Raspberry Vinegar / Fennel
מרנג חומץ פטל וזרעי שומר. משהו כזה. נחמד.
Rhubarb / Vanilla
הביס הטוב והמעניין מכולם ששמרתי לסוף. מיני טאקו חמוד וקריספי עם קרם וניל, רוברב ו’פופקורן’ כוסמת מקורמלת. חמצמץ-מתקתק ומוצלח מאד.

החשבון שלי הסתכם בסכום יפה של 199 יורו, כולל האלכוהול ובקבוק מים מינרליים. אני מניח שזה עדיין זול משמעותית מהארוחה שלא מומשה במסעדת Atelier. הארוחה ארכה כ-3 וחצי שעות. החבר’ה כאן לא ממהרים.

זו הייתה ארוחה מהנה מאד, מעניינת וברובה המוחלט טעימה מאד ועשויה מצוין. גם האלכוהול המלווה היה טוב. הצוות הצעיר היה נחמד מאד ומקצועי מאד. יש כאן מקום מודרני, צעיר ואורבני – בלי טיפת פלצנות. mural אם כן הייתה תחליף מוצלח וראוי ל-Atelier, מסעדת שני הכוכבים שדפקה לי ברז. בהחלט יתכן שזו ארוחה מהנה וכיפית יותר ממה שציפה לי לכאורה ב-Atelier, שבה אני מניח שהארוחה היא אולי מושקעת ומיוחדת יותר אבל גם עם הרבה יותר גינוני טקס של מסעדת שני כוכבים ששואפת מן הסתם להחזיר לעצמה גם את הכוכב השלישי.

יצאתי מבסוט ללילה אחרון בעיר.

למחרת היה לי כמעט יום שלם לשוטט בעיר. הטיסה חזרה הייתה ב-8 בערב, אז השקעתי בעוד ארוחת צהריים ממושלנת שכאמור מצאתי לה מקום יום קודם לכן. לפניה הספקתי לצעוד עוד קילומטראז’ מינכני מכובד ואמנותי משהו.
הגעתי למסעדה ברגל ביום שמשי ונעים במיוחד. Werneckhof Sigi Schelling הוא שם המסעדה ששוכנת בשכונת מגורים אמידה, מעט מרוחקת ממרכז העיר העתיקה, מצפון לרובע הסטודנטים (בו שוכנים מוזיאונים רבים), Maxvorstadt (מקסוורסטאד). המסעדה נמצאת ברחוב בשם Werneckstraße 11 ומכאן שמה. Sigi Schelling היא השפית. הזמנתי מקום לשעת צהריים מוקדמת יחסית – 12:00 – כי רציתי לשבת בניחותא וליהנות מארוחה רגועה. התברר שהמסעדה הזו סיפקה את זה בצורה מושלמת.

Werneckhof Sigi Schelling – ארוחת צהריים מכוכבת אחרונה במינכן, 8 ביוני:

מסעדה שנפתחה ביולי 2021 וקיבלה כוכב מישלן כבר בשנתה הראשונה, במדריך מישלן הגרמני לשנת 2022 שפורסם במרץ השנה. השפית זיגי שלינג עבדה כסו-שפית של שף בשם Hans Haas במשך 14 שנים במסעדת 2 הכוכבים הוותיקה Tantris במינכן ויצאה לדרך עצמאית לראשונה. לפי מה שקראתי היא חידשה מסעדה קיימת באותו לוקיישן, שיפצה אותה ופתחה אותה מחדש.

החלל הפנימי. מורכב מ-2 חדרים. אני ישבתי בחדר הפנימי יותר והקטן יותר בשולחן שמציץ בצד ימין. המקום אלגנטי ונעים. טיפה פלצני לטעמי אבל לא יותר מדי. זו ודאי לא מסעדה שיקית וצעירה כמו mural או מסעדה מודרנית וחדשנית כמו etz. הקהל שדי מהר מילא את החלל היה כל כולו מקומי ואלגנטי ויחסית מבוגר. אני מניח שחלק ממנו הוא תושבי השכונה שבא ליהנות מעסקית ראויה במסעדת מישלן.

נותני השירות מחויטים ואלגנטיים. השירות היה מעולה אבל כיאה למקום ולחלל הוא גם יותר פורמלי ופחות משוחרר.

בערב יש תפריט 5 מנות בעלות 170 יורו. בצהריים יש “עסקית” של 3 מנות ב-115 יורו או 4 מנות ב-135 יורו. אני בחרתי באופציה היקרה. השפית מציעה תפריט עונתי, מקומי, קלאסי, שמבוסס על חומר גלם מרכזי בהגשה קלילה שנותנת לו את המקום המרכזי על הצלחת. ולא לדאוג למי שחשש – יש אספרגוס גם כאן. אם לא היה יתכן והייתי יוצא בזעם..

מסעדה אלגנטית אבל גם בה אני מתחיל בבירה. Giesinger Pils – בירת בוטיק לא מסוננת ממינכן. 5 יורו ל-330 מ”ל.

לחם וחמאה להתחלה. מעולים שניהם. הלחם שימש אותי היטב בהמשך לניגוב הרטבים.

מתאבן פתיחה. מנת פתיחה קטנה שלא נספרת במניין המנות. יש כאן טרוטה מעושנת קלות, פירה וקצף כרובית, קוויאר וצימוקים. מנה מעולה. דג מושלם, רטבים וטעמים מדויקים ומשובחים. התחלה נהדרת.

מנה ראשונה רשמית: אספרגוס חלוט, לובסטר ומוס צנון. מנה אדירה. כנראה מנת האספרגוס הכי טובה שאכלתי בבוואריה ואכלתי הרבה כאלה (אולי אלה של etz משתוות לה אבל כאן יש לובסטר בכמות די נדיבה ובאיכות מעולה אז זה קצת לא פייר). האספרגוס, הלובסטר ומוס הצנון (נהדר) השתלבו מעולה יחד עם רוטב החמאה הלבנה (בר בלאן). רציתי ללקק את הצלחת אבל התאפקתי. הסתקפתי בניגוב קל שלה עם הלחם.

כוס יין יחידה שתיתי בארוחה הזו. אמרתי לסומלייה, בחור צרפתי שסיפר לי שהוא מתגורר כעשור במינכן, שאני רוצה יין מקומי אבל הוא הצליח למכור לי יין צרפתי וזרמתי איתו. André Perret Condrieu Chery מודל 2019 הוא היין. כוס עלתה לא פחות מ-21 יורו. היין היה מצוין. לפחות קיבלתי בהמשך refill ל-100 המ”ל המדודים הרשמיים שנמזגו בהתחלה.

מנה שנייה רשמית: פילה ברבוניה, ניוקי שחור מדיו של דיונון, פירה תפו”א עם קארי, בויאבז (שנמזג על הדג עם ההגשה) ואיולי. קודם יין צרפתי ועכשיו מנה עם ניחוחות דרום צרפתיים-ים תיכוניים. ומנה אדירה נוספת. דג נהדר, ניוקי טעים ביותר ובויאבז מושלם. האלמנט היחיד שלא היה מושלם היה פירה הקארי שהיה עשוי מצוין וטעים אבל הוא עדיין היה פירה תפו”א. אם אני זיגי השפית הייתי הולך על קרם ירק שורש אחר, קצת יותר מעניין. לשמחתי את כלי המזיגה של הבויאבז השאירו בצד. חיסלתי את כולו. הוא היה פשוט פנטסטי.

קהל מבוגר וצוות עם מסיכות פנים. המסעדה היחידה ב-6 ימים שהצוות שלה היה עם מסיכות (רק במוזיאונים מסוימים הצוות נדרש להיות עם מסיכות וכמובן בתחבורה הציבורית הנוסעים והצוות נדרשים לעטות מסיכות).

מנה שלישית רשמית: נתח טלה, אגוזים ופולנטת חצילים. היו כאן גם עלים ירוקים של עולש כמדומני וגם על העסק כאן נמזג ציר בשר. הציר הזה אף הוא היה פשוט מושלם. השפית הזו יודעת להכין רטבים לפנתיאון. בחוכמתם הם משאירים את כלי המזיגה על השולחן. הם כנראה יודעים שהסועד ירצה לחסל את הנוזל הנהדר הזה עד תום. הבשר היה מצוין, עשוי מדיום מעולה, רך ומלא טעם. שאר הירקות השתלבו מצוין. והרוטב, כאמור שלמות. באחד מהנתחים היה סיב או גיד קטן ומעצבן שהיה האלמנט היחיד שהעיב מעט על הקרבה לשלמות.

מנה רביעית. קינוח. למעשה שני קינוחים. קרם ברולה יוגורט הוא התחתון. תותים וגלידת שמנת חמוצה הוא העליון.

קרם ברולה יוגורט. הברולה היה מושלם. הקרם היה טעים מאד אבל לא הרגשתי בהכרח שהקרם מבוסס על יוגורט. הוא הרגיש די שמנתי כמו קרם ברולה קלאסי. בגדול הברולה היה מצוין אבל מעט חסר ייחוד. אולי דגש גדול יותר על טעם חמצמץ ויתר קלילות של היוגורט או שילוב של אלמנט טעם עשבוני היו נותנים עוקץ ועניין גדול יותר.
תותים בשמנת. גם קינוח די קלאסי ופשוט. תותים, גלידת שמנת חמוצה, קרם פטיסייר. ביצועים מעולים בלי ניסיון להיות יצירתי במיוחד.
פטיפורים קטנים לסיום. איזושהי עוגת גבינה, פרלינים ועוד מאפה נשכח. כולם עשויים מצוין.

ואספרסו באלגנט לסיום ולתדלוק לפני החזרה למרכז העיר, לרכבת ומשם לנמל התעופה לטיסה חזור. 3.5 יורו עלה הקפה.

הארוחה כולה, יחד עם בקבוק מים מינרליים (לא מוגזים. אני לא שגיא כהן) שעלה 9 יורו, עלתה 173.50 יורו. ארוחת צהריים רגועה, אלגנטית, מושקעת וטעימה מאד מאד שנמשכה כשעתיים והיוותה סיום נהדר ל-6 ימים מלאי פעילות, אוכל ואלכוהול בווארי משובחים.

לפני הנסיעה לנמל התעופה עוד עצרתי לגלידה במתחם Eataly במינכן. ביס מתוק לסיום.

ובירה לסיום – ממש לפני הטיסה, בחלל ההמתנה הקטן והעלוב בטרמינל של אל-על במינכן.

 

אלה היו שישה ימים בבוואריה. חוץ מהשפה הגרמנית שהיא כה קשה ו”רעה” (יסלחו לי סבי היקה שלא זכיתי להכיר וסבתי הליטאית שלמדה את השפה הזו כאילו הייתה שפת האם שלה) והרכבות שהזכירו את אחיותיהן בישראל (לא עומדות בזמנים) היה תענוג. זה היה טיול קולינרי ולא קולינרי מוגזם בהחלט ומוצלח בעליל. מלא ערים יפות, נופים יפים, אנשים נחמדים, אוכל נהדר ואלכוהול משובח. חזרתי עם ארנק ריק, כרס בירה (אספרגוסים וחזירים) קטנה ולא מעט ארוחות שיזכרו לשנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: