מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

Search

בלגיה – 8 ו-10 בספטמבר: חלק ב’

באנטוורפן עם מסעדת מישלן חדשה, צ'יפס, שוקולדים, וופל בלגי ומסעדת בשרים.

בתפריט:

המשך עלילותיי באנטוורפן. 

אחרי התיאור המפורט של ה-9 בספטמבר בחלק א’ אני חוזר לשאר ארוחותיי בעיר בערב לפני וביממה אחרי. זה הולך להיות מפורט לא פחות.

הגעתי לאנטוורפן אחרי לילה אחד בבריסל, בשעות אחה”צ של ה-8 בספטמבר. הארוחה הראשונה חיכתה לי במסעדת כוכב מישלן חדשה למדי בשם Fine Fleur אליה הזמנתי מקום מראש. אני אוהב לדגום מסעדות מישלן יחסית חדשות וטריות שעדיין רעבות, שואפות להתקדם ולא קופאות על השמרים ו-Fine Fleur היא בדיוק כזו. היא נפתחה באוקטובר 2021 וזכתה לכוכב מישלן ראשון כבר בחלוף מספר חודשים, במדריך מישלן 2022 של בלגיה שפורסם במאי השנה. לפניה הייתה מסעדה אחרת מהממושלנות החדשות בעיר, שניסיתי להזמין אליה מקום, מסעדה יפנית-אסייתית חדשה בשם DIM Dining, אבל היא הייתה סגורה לרגל חופשה שנתית בימים בהם הייתי באנטוורפן. אז Fine Fleur נבחרה.

Fine Fleur יושבת במתחם היפהפה והמושקע של מלון Botanic Sanctuary. מלון 5 כוכבים יוקרתי שנפתח בפאתי אותו גן בוטני באנטוורפן. המלון מכיל במתחמו לא מעט מסעדות, כולל Hertog Jan בעלת 2 כוכבי מישלן, 2 מסעדות פיין דיינינג נוספות – 1238 ו-Bar Bulot. למי שרוצה יש שם גם ספא מטורף, אולם כנסים וקאפלה מהמאה ה-15 (בתמונה למעלה). ל-Hertog Jan יש גם גינת תבלינים וירק בתוך המתחם (בתמונות למטה). מעניין אם הם תורמים מיבולם גם למסעדות האחרות במלון. עלות חדר ללילה למעוניינים היא 300-400 יורו. תפריט הטעימות אגב ב-Hertog עולה לא פחות מ-345 יורו. יקר יותר מ-Zilte! וזו מסעדה חדשה שקיבלה 2 כוכבי מישלן. מטורף. אני כאמור לא התקבלתי אליה, אחרי שלא עברתי את רשימת ההמתנה, ולכן הסתפקתי בכוכב אחד ב-Fine Fleur, במחיר מתון בהרבה.

הזמנתי מקום לשעת ערב מוקדמת יחסית – 19:00. המסעדה נפתחת לסרוויס ערב ב-18:30 ובשעה שנכנסתי כבר היו לא מעט שולחנות מאוישים. בהמשך המסעדה התמלאה לגמרי.

Fine Fleur – ארוחת ערב מכוכבת באלגנט בערב הראשון באנטוורפן:

המסעדה נפתחה כאמור לפני פחות משנה ובשנה הראשונה לפעילותה כבר קיבלה כוכב מישלן, ככל הנראה בגלל הרזומה המרשים במיוחד של 2 השפים שלה שהם דווקא הולנדים: Jacob Jan Boerma, יליד 72, ו-Thomas Dieperdutch הצעיר ממנו. יעקב ידידנו פתח את מסעדתו הראשונה De Leest בעיירה Vaassen בהולנד בשנת 2002 ושנה אח”כ קיבל את כוכב המישלן הראשון שלו. ב-2007 הוא קיבל כוכב שני וב-2013 גם את השלישי. הוא סגר אותה בסוף 2019. מלא מוטיבציה הבחור, וכפי שהוא מעיד על עצמו באתר, ב-Fine Fleur החדשה בוערת בו אותה מוטיבציה. תומאס ידידנו השני החל את דרכו במטבחים באסיה ובצרפת, חזר להולנד ועבד תחת Boerma במסעדת שלושת הכוכבים שלו. לאחר מכן ניהל מסעדה בשם Voltaire כשף ראשי, בה קיבל כוכב מישלן בשנת 2018. כעת שניהם יחד מנהלים את Fine Fleur. שילוב בהחלט מבטיח.

חלל המסעדה. אלגנטי, מודרני, נקי ונעים. תכלס קצת מזכיר את Zilte בקווים הכלליים.

ספרון על המלון היה מונח על השולחן. “ההיסטוריה מעצבת את ההווה”. לא יודע מה הכותרת הפילוסופית הזו שייכת לבית מלון יוקרתי אבל שיהיה.

בדרך לשירותים מבט למטבח. כמה ברי מזל שמשיגים מקום (כמו הבחור שפדחתו מציצה בתמונה) יכולים לשבת בכיסאות בר שצופים לאקשן.

זו דלת הקסמים לשירותים שנמצאים קצת אחרי המטבח. אין שום שילוט ואם המלצרים לא מספקים הוראות הפעלה כנראה שהסועד הממוצע לא ימצא את דרכו. זו פשוט דלת אוטומטית.
ללא מילים. או במילים אחרות – השקעה בפרטים הקטנים.

זה חלל השירותים. יש דלתות לגברים ולנשים. גם הברז לשטיפת ידיים הוא עתידני וצריך לקלוט איך מפעילים אותו. מאתגרים כאן את הסועד עוד לפני האוכל.

התפריט. Experience of Fine Fleur. נשען על חומרי גלם מהטופ המקומי בבלגיה עם השפעות גלובליות. די דומה ל-Zilte. השפים מתיימרים לספק חוויה קולינרית יצירתית, ששואפת לשלמות עד הפרטים הקטנים. יש אצלם שאיפה לעקוב אחר הטרנדים החדשניים ולפקוח עין לעתיד כדי לספק לסועד רושם בלתי נשכח. הרבה יומרה.
בערב יש אופציה לתפריט של 5 מנות ב-105 יורו או 6 מנות ב-125 יורו. אני בחרתי בתפריט שש המנות שלפניכם. מחיר סביר לארוחת טעימות במסעדת כוכב. ודאי ביחס ל-Zilte.

מתחילים.

בלגיה. בירה לסיפתח. יש תפריט קבוע גם לבירות ויש ברז בירה נייד של “בירת בחירת היום” שנמזגה מולי בטקסיות. זו הייתה כמדומני Duvel 666 מהחבית. הכוס הלא גדולה עלתה 4 יורו בלבד.
היו 5 פתיחים לפני מניין 6 המנות שגם נרשמו בתפריט עצמו.
סיגר עם סלט סרטנים תאילנדי, ג’ינג’ר ופלפל אדום. טעים וחביב.
מקרון קארי, פטה עוף וג’לי חסה. משהו בסגנון. מושקע וטעים מאד.
טארטלט טונה וצ’יפוטלה. עשוי מצוין וטעים מאד.

סלמון, חלפניו ופטה. נקרא לזה גספצ’ו ירוק. חרפרף וטעים.

גלידת סלק צהוב, יוגורט, בזיליקום. מעין מרענן חך לפני המנות הרשמיות. אולי הטוב והטעים ביותר מבין הפתיחים.

5 הפתיחים היו טובים מאד ועשו את העבודה אבל אף אחד מהם לא היה יוצא דופן באיכותו או הפגין ביצוע שלא נתקלתי בו קודם לכן בלא מעט מסעדות.
ממשיכים עם לחם הבית. מגיע לוהט. מוגש עם שמן זית מעושן שזה משהו שאני לא זוכר שטעמתי לפני כן. וזה פשוט מופלא. אשכרה בקבוק של שמן ארבקינו ספרדי מעושן. אני חייב לחפש כזה הביתה. כסאקר של טעמים מעושנים זה שמן הזית האידיאלי בעיניי. החמאה הרכה שהוגשה בצד הייתה מעולה גם אבל שמן הזית הזה גונב את ההצגה לכל חמאה (אולי חוץ מחמאה מעושנת).
מתחילים לספור 6 מנות מעכשיו.
מנה ראשונה: Kingfish
Watermelon / Shiso green / wasabi
דג מלך. קצת קשה לשים את היד על איזה דג זה בדיוק כי גוגל וויקיפדיה נותנים לא מעט אופציות. או שמדובר כאן במין מובחר של מקרל (סקומברן מלכותי או מקרל המלך) או שזה דווקא דג Nordic Kingfish שזה yellowtail מלכותי, כלומר משהו ממשפחת האינטיאס. אני מהמר על השני. בכל אופן הדג המעולה מוגש כאן קרודו ומשודך לטעמים אסייתיים עם אבטיח, קרם שיסו, סורבה ווסאבי (מישהו ביקר באורי בורי כנראה). העסק מוצלח מאד. שום דבר יוצא דופן אבל מנת דג יפה, קיצית וטעימה מאד עם משחק טעמים מתקתק-חרפרף מוצלח ורענן.
מנה שנייה:
Langoustine
tomato / verveine / yogurt
מנת לנגוסטין עם עגבניות שונות, ורבנה, יוגורט. מנה דווקא ים תיכונית. גם היא קיצית למדי. הלנגוסטין היה עשוי טוב ומתקתק והשתלב היטב עם טעמי העגבניות על סוגיהן ומרקמיהן השונים. הרוטב היה מעין בויאבז על בסיס עגבניות וציר דגים והיה טעים מאד. מנה סולידית וטובה מאד מחומרי גלם משובחים, אבל שוב – בלי wow factor.

19:45. המסעדה כבר מלאה כמעט לחלוטין.

כוס היין ששתיתי. Ventus. ספרדי אדום. בלנד של גרנאש, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ועוד. היקב Venta D’Aubert במערב ספרד. יין בעל גוף ונוכחות. כוס עלתה 12 יורו.

מנה שלישית: Plaice

pumpkin / smoked couscous / bordelaise
Plaice הוא דג שטוח ממשפחת דג הסול. אני רוצה להניח שלא מדובר כאן בדג המוכר לנו כדג משה רבנו שנחשב כדג זול, אלא בקרוב משפחה יוקרתי יותר. אנחנו בכל זאת במסעדת מישלן. הוא הוגש כפילה עם דלעות במרקמים שונים, רוטב דלעת וציר דגים מצומצם, רוטב בורדלז (יין אדום מצומצם) וקוסקוס מעושן שגנב כאן את ההצגה והיה החלק הטעים ביותר במנה. הדג ושאר המרכיבים היו עשויים היטב וטעימים אבל גם כאן לא הרגשתי שאני במסעדת מישלן שמנסה לחדש משהו, ודאי לא כזו של שף שהחזיק בעבר הלא רחוק במסעדת 3 כוכבים.
מנה רביעית: Line – caught seabass
dill / oyster / beurre blanc from clams
סי-בס (בס? לברק? עד היום יש מקורות סותרים). בכל אופן – עוד מנת דג. הפעם מוגש עם אויסטר (כמדומני מאודה ומעט מעושן) ורוטב חמאה לבנה על בסיס ציר צדפות ושמיר. בהשוואה למנת הדג הכתומה מקודם, מנת הדג הזו טובה, טעימה ומעניינת יותר. תוספת האויסטר יצרה עניין והבר בלאן היה פשוט מעולה.
מנה חמישית: Roe deer
cherry / beetroot
מנה אחרונה לפני הקינוח. קצת בשר. למרבה השמחה – בשר אייל. מנה אירופאית כהלכתה. נתחי בשר אייל עשויים מדיום-רייר עם סלק, ברוטב על בסיס יין, דודבדנים וציר בשר. הטורטליני אם זכורני נכון היה ממולא בפטריות. זו הייתה מנת בשר מצוינת עם נתחי בשר נהדרים ואיכותיים מאד ותיבול סביבתי שהחמיאו לו. כמו קודמותיה, גם במנה הזו אין חדשנות או יצירתיות יוצאת דופן. “סתם” מנת בשר משובחת וטעימה מאד.

מנה שישית: Apricot

saffron, lavender, lait de brebis
קינוח אפרסק. היה כאן מרנג אפרסק, סורבה או גלידת אפרסק ולוונדר, קצף חלב כבש, קראמבל כלשהו. יש כאן את כל המרקמים המתבקשים בקינוח מכוכב מישלן, אבל גם כאן אין איזו אקסטרה מאמץ. עוד איזה רובד טעמים מעניין שעוד לא טעמתי או שכבה נוספת של חומר גלם כלשהו שישבור את השגרה. אפרסק, לוונדר, מרנג, קציפות וקרמים. זה סרט די שגרתי. ואין לי טענות לקינוח. הוא עשוי מצוין וטעים מאד. אבל בסרט הזה כבר הייתי.

הארוחה ב-Fine Fleur עלתה בסה”כ 150.5 יורו. כולל בירה, כוס יין ומים מינרליים. לארוחת טעימות בערב במסעדת כוכב מישלן, עם חומרי הגלם שאכלתי, זה מחיר סביר. בלגיה כפי שנוכחתי היא לא מדינה מהזולות. הארוחה הייתה ראויה מאד וטובה בהחלט אבל לא קיבלתי כאן special effects. המנות כולן בוצעו ללא דופי והיו טעימות, אבל גם חסרות ייחוד ברובן. כאלה שאפשר לפגוש בהרבה הרבה מסעדות שף ראויות ברחבי אירופה, לאו דווקא ממושלנות. אין לי בעיה עם מסעדת כוכב מישלן שהיא סולידית ומגישה אוכל טוב מאד שהוא לא יוצא מן הכלל ויצירתי במיוחד. אבל ממסעדה שהיא די חדשה שרק קיבלה כוכב, שהשף שלה החזיק בעבר מסעדת 3 כוכבי מישלן, ושיושבת במיקום כל-כך יוקרתי, ציפיתי לקצת יותר. מבין 4 מסעדות כוכב ויותר בהן אכלתי בבלגיה בטיול הזה (אחת תוארה ושתיים תתוארנה בהמשך) קולינרית היא זו שפחות הרשימה אותי.

השירות היה איכותי וידידותי. האווירה והישיבה עצמה לאורך כשעתיים ו-20 היו נעימות מאד. ככלל זו מסעדה שראויה לכוכב מישלן גם אם היא נטולת ניצוצות. לנוכח הרזומה של השפים, הלוקיישן והיומרה שהם מעבירים באתר שלהם בו הם כותבים על “place of seduction” שאמור לספק לסועד חוויה לכל החושים וזכרונות, שאיפה לשלמות וטעמים “אקסטרה אורדינייר” התוצאה הסופית פחות מרשימה בשורה התחתונה. אם הם יקבלו כוכב שני (שלפי ה-drive של השפים לשם הם שואפים) אני אופתע ומבחינתי זה יעיד הרבה על שיקולים פוליטיים שיש במדריך. אני רושם לעצמי תזכורת למאי 2023 לבדוק אותם במדריך מישלן הבא של בלגיה..
את היום של ה-9 בספטמבר פירטתי בחלק א’ כך שאני קופץ ל-10 בחודש. בערב הזמנתי מקום למסעדת בשרים מקומית כך שאת זמני עד אז העברתי בנשנושים שונים. תחילה צ’יפס, אח”כ שוקולד ובהמשך וופל בלגי. לסמן V על כל המאכלים המתבקשים בכמה שעות.

Frites Atelier – צ’יפס ממותג של שף מכוכב:

צ’יפס. French Fries. בלגיה, לפחות לפי המיתוס, היא היא ממציאת המנה הזו עם טענה של היסטוריונים לשורשים עוד מהמאה ה-17. הייחוס לצרפת נעשה בזמנו ע”י האמריקאים בארוחה אצל הנשיא ג’פרסון, כי השף שלו שהיה צרפתי הכין לו מנה שהוא כינה כתפוחי אדמה צרפתיים מטוגנים. בבלגיה קוראים למנה frites ע”ש יזם בלגי ששמו Frits שפתח דוכן עם המנה הזו עוד ב-1861. מאז נפתחו דוכני צ’יפס או friterie על כל צעד ושעל ברחבי הממלכה.
Frites Atelier זה צ’יפס של הביוקר. זו רשת ממותגת של מנות צ’יפס (ועוד ספיחים כמו קרוקטים) של שף כוכב בשם Sergio Herman, שף הולנדי (הולנדים כנראה מחבבים את בלגיה) שמחזיק בלא מעט מסעדות, כולל Pure C בהולנד בעלת 2 כוכבי מישלן, Le Pristine באנטוורפן, מסעדה איטלקית שנפתחה ב-2020 ומחזיקה בכוכב אחד ועוד מסעדות בהולנד ובבלגיה. הרשת של Frites Atelier הושקה ב-2016 וכוללת היום 2 סניפים בהולנד ועוד 3 בבלגיה (אנטוורפן, בריסל וגנט).
נכנסתי בסביבות 12:45. אני לא אוהב להמתין בתור והיו 8-9 סועדים לפניי אבל העניין זרם די מהר. כשמגיע התור מזמינים מה שרוצים, משלמים, ואחרי כמה דקות המנה מוכנה.

הזמנתי מנת צ’יפס סטנדרטית שמגיעה עם 2 רטבים שאפשר למזוג (לקחתי אחד הנושא את השם Deep Truffle – מיונז כמהין ושני בשם Lovely Andalouse, איולי פיקנטי עם פימנטון חריף ככל הנראה). מי שרוצה יכול גם להזמין מנות צ’יפס עם טופינגס מושקעים – למשל עם נזיד בקר פלמי, רוטב בוטנים אינדונזי, פרמז’ן ובזיליקום, קימצ’י וכמהין ועוד. אני הלכתי על הסטנדרט. בנוסף הזמנתי מנת קרוקט ממולא בשרימפס.

הצ’יפס היה עשוי טוב מאד. מטוגן מצוין ובלי שומנים עודפים. למרות ההמולה והקצב התזזיתי בהכנה, התוצאה הסופית הייתה טובה ומקצועית. ציפס מאד פריך בחוץ ורך בפנים, ורטבים טעימים מאד.

זה הקרוקט. מוגש עם רוטב טרטר ולימון לסחיטה. גם הטיגון שלו היה טוב ויצר קרוקט פריך מאד במילוי רך וטעים. כאן היו קצת עודפי שומן מהטיגון.

שילמתי על 2 המנות + בקבוק מים מינרליים (במסגרת דיל צהריים שלמרבה הצער לא כולל אופציה לבירה מוזלת, אלא רק לשתייה קלה) 13.5 יורו. אני מניח שבפריטריות פחות ממותגות, שפחות עפות על עצמן, העסק זול יותר.
מצ’יפס לשוקולד.

Elisabeth & Friends – שוקולדים בלגיים כמחווה מתבקשת למלכה:

שוקולדים, ממותגים, מפונפנים, יותר או פחות, יש בכל פינה בערים בבלגיה. נכנסתי למקום לא רחוק מהפריטרי, רשת של שוקולטרי בשם המתחייב Elisabeth. נתקלתי בחנות שלהם כבר ביום הראשון בבריסל אבל שם בחרתי בשוקולטייר אחר, ולכן כמחווה למלכה המנוחה נכנסתי לטעום ולנשנש קצת שוקולדים מיד אחרי הצ’יפס. לרשת יש 9 חנויות. אחת באנטוורפן, אחת בפריז, אחת בברוז’ ו-6 בעיר הבירה. יש מארזים, עוגיות, טראפלס, נוגטים וכמובן פרלינים מסוגים רבים.

אפשר לרכוש שקית קטנה ב-2 גדלים ולמלא פרלינים שונים לפי משקל. אני מניח שהיו לי כ-100 גרם. אולי קצת פחות. שילמתי כ-10 יורו על מבחר נאה, טעים ואיכותי מאד של שוקולדים מרירים שונים מכל מיני סוגים.

ומשוקולד לוופל בלגי.
אחה”צ חיפשתי מקום לוופל בלגי וקפה והגעתי לאחד הוותיקים בסביבה.

Wafelhuis Van Hecke – וופל בלגי מסורתי:

מקום משפחתי עם שורשים מ-1905 שנפתח ע”י ברנש בשם Gustaaf Van Hecke. מ-1969 המקום הוא כבר לא בבעלות משפחת Van Hecke אבל הוא שמר על ציביונו מאז. מלבד וופל בלגי יש כאן גלידות, פנקייקס, טוגני תפוחים ועוד.

הזמנתי את הבייסיק. וופל עם חמאה. בלי קצפות, שוקולד, פירות, גלידה. רק סוכר חום וחמאה תעשייתית של בתי מלון ובתי קפה (סתמית לגמרי). הוופל עצמו היה מהנה וטעים. מאד פריך בחוץ ורך בפנים. ממש אוורירי. לא דביק ומבצק כמעט לא מומתק, למעט אבקת הסוכר שפוזרה עליו.

העיתוי שאכלתי את הוופל היה טעות אסטרטגית של טירון כי 3 שעות אחריו כבר חיכתה לי ארוחת הערב המוזמנת מראש במסעדת בשרים וסתם העמסתי על עצמי מנה די כבדה לפני ארוחה כבדה.

המשכתי לשוטט ברחבי אנטוורפן ודי סמוך למרכז העיר העתיקה, כיכר העירייה וקתדרלת אנטוורפן עצרתי לתדלוק אלכוהולי בבר קוקטיילים טרנדי שגם מוזכר באתר 50Best Discovery שמדרג את המסעדות הטובות בעולם ואת ברי הקוקטיילים הטובים בעולם. Dogma לא מדורגת ברשימת 100 הברים הטובים בעולם אבל היא כן מצוינת במדריך (מתל אביב מוזכרים האימפריאל, באטלר והבלבוי, למי שמתעניין).

Dogma – בר קוקטיילים משובח במרכז העיר העתיקה של אנטוורפן:

המקום נפתח כבר בשעה 17:00 אחה”צ ובימי שבת וראשון כבר ב-15:00. זה היה יום שבת. אני נכנסתי קצת לפני שעה 16:00 וכבר הייתה תפוסה די יפה בחלל הפנימי שכולל שולחנות וכיסאות.
החבר’ה היו בחופשת קיץ ארוכה ופתחו מחדש רק בתחילת ספטמבר. המיקסולוג הראשי הוא בחור בשם Didier Van den Broeck.
אני ישבתי על הבר וקשקשתי עם הברמנים החביבים, על קוקטיילים, אוכל, מסעדות ויוקר המחייה בבלגיה ובתל אביב..
הצלחתי להשתחל לאחד מהכיסאות המפחידים האלה. אחרי שמתמקמים זה אפילו די נוח אבל צריך לנסות לא לזוז יותר מדי.

יש כאן מניפסט של המקום תחת הכותרת welcome to Dogma. אותי הם די שעשעו.

זה למשל FAQ באתר שלהם:
RESERVATIONS?   No, just walk in.
DOGS?   Hell Yeah, Woef!
WINE?   Champagne is technically wine.
BACHELOR PARTIES WITH PROPS & T-SHIRTS?   Hell no.

יש להם חוברת עם לא מעט קוקטיילים בכל מיני סגנונות. אני שתיתי שניים מדף ה-Dogma Classics. מחירי הקוקטיילים נעים בין 14 יורו ל-16 יורו. לא זול.

זה Crystal Clear שכשמו הוא אכן קריסטלי ושקוף. על בסיס מזקל, מרווה, אלוורה ו-Palo Santo (עץ שמקורו בדרום אמריקה בעיקר בפרו ואקווודור והפך למרכיב טרנדי בקוקטיילים לארומה ואקסטרה מרירות). 15 יורו. קוקטייל כלבבי. חזק מאד. מריר-מעושן. נקי. המזקל מככב. המרווה והמרירות הנקייה גם. אחלה.

קוקטייל שני היה Opposites Attract. קוקטייל אגוזי ומעושן מעט על בסיס Braeckman’s Jenever (תזקיק שמקורו בהולנד ובבלגיה שמכיל ערער ותבלינים אחרים), Amontillado (שרי ספרדי יבש עם טעם אגוזי ועצי מעט), אגוזי מלך וביטרים. 15.5 יורו. גם קוקטייל טוב וחזק. ארומתי, אגוזי ומעניין. קצת פחות מוצלח מהראשון, כי בכל זאת מזקל זה החיים.

יצאתי מבושם מעט ובדרך חזרה למלון למקלחת זריזה עברתי במנהרה תת קרקעית באורך 572 מטר בשם Voetgangerstunnel Sint-Anna שחוצה את נהר הסכלדה. חציתי. עליתי לגדה השנייה. צילמתי. חציתי בחזרה. היה מגניב.
את ארוחת הערב הבשרית מאד הזמנתי במסעדת בשרים נחשבת בשם Maven. לשעה די מוקדמת – 18:30. חשבתי שאם אזלול בשרים אז לפחות שזה יהיה בשעה די מוקדמת כדי שלא אלך לישון מפוצץ מדי. זה לא עזר. גם לא הוופל הבלגי שתקעתי 3 שעות לפני כן…

Maven – זלילת טעימות בשרים במסעדה שמדורגת במקום ב-44 ברשימת 101 מסעדות הסטייקים הטובות בעולם:

מסתבר שיש דירוג כנ”ל שנראה פורמלי ומושקע למדי, בדומה לרשימת הטופ 50 מסעדות או הטופ 50 ברי קוקטיילים. זו רשימת 101 מסעדות הסטייקים הטובות בעולם (worldbeststeaks) עם ספונסרים ומיתוג רציני. Maven או בשמה המלא Maven Noble Meat Craft מדורגת במקום ה-44. אחד אחריה נמצאת Antica Macelleria Checchini של דריו צ’קיני בפנזאנו בה הייתי לפני כ-7 שנים (ראשונה מדורגת Hawksmoor הלונדונית. פיטר לוגר רק 51. אין ישראליות בקהל). כנראה שבעיני קברינטי המסעדה זה דירוג מספיק חשוב כך שהוא מככב בשילוט בפתח המסעדה.
המסעדה היא בבעלות קצב בשם Luc De Laet ומסעדן בשם Wim Van der Borght ומי שאחראי על המטבח הוא בחור בשם Jules Koninckx. הם פתחו מסעדת בשרים בקונספט שמתחייב לאיכות המוצרים הגבוהה ביותר ולקיימות ורואים בעצמם כבעלי מלאכה אציליים בתחום הבשרים. לא פחות. המון יומרה. המסעדה ממוקמת במחסן תעשייתי עצום ששימש בעבר (מ-1930) את Liège nation. פירוש המילה Maven הוא מומחה או ידען (או בקיצור מבין). וזה מה שהם מתיימרים להיות – מומחים בתחומם.
וחוץ מהדירוג הנ”ל הם משוויצים גם בדירוג מכובד של 14 מ-20 ושתי מצנפות במדריך Gault&Millau לשנת 2021. מכובד למסעדת בשרים.

חלל המסעדה, כמחסן תעשייתי לשעבר הוא עצום. המטבח ממוקם בקצה המסעדה כשמעליו יש חלון ראווה גבוה עם נתחי בשר משובחים שתלויים לתצוגה (וליישון מן הסתם). יש מפלסי ישיבה בגבהים שונים בכל עברי החלל. אני ישבתי במפלס השני מלמעלה. המסעדה במהלך הערב הייתה מלאה והומה.

למטה, בסמוך למטבח, יש מקרר שמציג את נתחי היום. הבקר שהם משתמשים בו הוא בקר אירופאי מובחר מחוות מובחרות. בקר שהם בוחרים בעצמם, שמקבל תזונה כהלכה, והם יודעים בדיוק מה מקורו של כל נתח ונתח. יוצאי הדופן היחידים מבחינתם הם בשרי Kobe ו-Wagyu יפניים, היות ואת איכותם וטעמם לא ניתן למצוא באירופה. הם משתמשים כמובן בבשר מיושן בדרגות יישון שונות.
תפריטי המסעדה. הראשון הוא תפריט מתאבנים, למי שמתחשק. אני ויתרתי.

זה חלק קטן מתפריט היין. אנחנו גם כאן, לצד לבנון. יין ישראלי אחד ויחיד. יותר טוב מכלום. ירדן קברנה סוביניון 2015 של יקב רמת הגולן. 72 יורו עלות הבקבוק.

לפני האוכל נוחתת על השולחן מנת לחם. עם סלט בשר חזיר קצוץ קר, מלפפונים חמוצים ומיונז. לצדו חמאת מאצ’ה. טעים.

הזמנתי בירה בוטיק מקומית. Tank 7. מבשלה בשם Boulevard Brewing. בירה חביבה מסוג Ale עם סיומת מעט מרירה מהרגיל.

יש אפשרות להזמין סטייקים a-la-carte לפני משקל כמפורט בצילום הלא מוצלח. ויתרתי עליה. עשיתי טעות והלכתי על אופציה חזירית של ארוחת טעימות. טעות לא בגלל שזה היה רע, אלא בגלל שזה היה פשוט יותר מדי לקיבולותיי באותו ערב, ודאי אחרי כל מה שהכנסתי לבטני באותו יום כמפורט למעלה.

זה תפריט הטעימות. יש תפריט “חוויה” ב-75 יורו ויש תפריט “פרימיום” ב-105 יורו. לפחות הסתפקתי בתפריט הקטן יותר.
מתחילים עם Premium Cold Cuts and Pan Catalan ו-Maven Beef Shot.
שלוש מנות קטנות. איזשהו נתח קר של בקר (ואולי חזיר?) עם שומן – טעים מאד ואיכותי. צנימי לחם עם עגבניות מרוסקות (Pan Catalan) – סתמי לחלוטין מכל הבחינות. באמצע – טרטר בקר (מניח שפילה) שמוגש קצוץ דק על פלח ליים. תיבול בסיסי ובשר טוב מאד. זה מגיע עם שוט טקילה שצריך לשתות בשלוק ולסיים בביס לליים. ההגשה צבעונית וגימיקית. בעיניי זה קצת מוריד ומוזיל את העסק כי זה נראה קצת ילדותי ואינסטגרמי. בשר טוב תנו לי על כלי עץ (למנות קרות) ועל יציקות ברזל לנתחים חמים. לא צריך כלי הגשה ורודים או מלח ורוד לעיטור.

ממשיכים. מנות ביניים. הן בשקט יכולות לבדן לספק סועד לא מאד רעב כארוחה כמעט מלאה.

למעלה במבט העל – Taco and Slow Cooked Lamb Belly. משמאל למטה – Flatbread and Duroc Porchetta. מימין למטה על העצם – Beef Cheek Croquette. יש בשלוש המנות הללו לא מעט בשר. המוצלח מכולם היה בשר הטלה בבישול ארוך עם הטאקו. התבשיל הכיל קרם אפונה מעט פיקנטי וירקות מוחמצים. הבשר היה רך וטעים. הקרוקט היה עשוי מצוין וטעמיו היו טובים מאד. הוא היה מאד נדיב במילוי. פחות אהבתי את מרקם תבשיל הלחי שהיה כמעט קרמי. אני מעדיף byte מסוים. שיהיה קיצוץ גס יותר. הלחם השטוח עם הפורקטה היה טעים אף הוא עם הרבה בצל וזרעי חרדל מוחמצים.

בשלב הזה כבר הייתי די שבע מהלחם, הפתיחים ומנות הביניים. אבל צריך להמשיך. אחרי קצת יותר מ-20 דקות נחתה “המנה העיקרית”. “Meat Selection”. או בהרחבה: Dansk Kød Swami Style Danish Striploin שהיה הנתח המרכזי. לצדו – Truffled Pommes Frites. למעלה משמאל – Oxheart Tomato Salad ולמעלה מימין – Glazed Corn With Fermented Soy. צריך קצת ירקות למען הבריאות.

Striploin. סינטה עשויה מדיום-רייר מושלם. הנתח – Swami – בקר אורגני מדנמרק (זני הולשטיין או ג’רזי) שקראתי שהשיוש שלו הוא בדרגת 6 מ-10 בסקאלת הקובה (יש דבר כזה מסתבר – Kobe Scale). הגשה והכנה שהן הכי בייסיק. ולא צריך יותר מזה כלום. נתח מצוין. מלא טעם, כולל השומן שהיה טעים ביותר אף הוא.

הצ’יפס – כמות מכובדת עם פרמז’ן וכמהין מגורר וכדי שלא יחסר – גם מיונז כמהין. אם כבר שחיתות. טעים אבל אחרי כל מה שאכלתי לפני כן בארוחה הזו (וגם בצהרי אותו יום בהם אכלתי מנת צ’יפס מכובדת וקרוקט) הוא היה קצת מוגזם וכבד. שלא כהרגלי לא סיימתי את כולו. הטיגון כאן לא היה מושלם והיה פחות אחיד מהצ’יפס של Frites Atelier.

תירס מקורמל בסויה מותססת (מיסו-סויה). מתקתק וטעים. היה חסר לי אלמנט פיקנטי או מעושן.

סלט עגבניות קר מזן לב השור (Oxheart). עלי מיקרו חרפרפים ופרמז’ן. לא זוכר מה הכיל הרוטב הורוד. סלט חביב מעגבניות איכותיות וטעימות.

בשלב הזה כבר בקושי נשמתי. כל הג’אנק שאכלתי באותו יום, מהצהריים של הצ’יפס, הקרוקט, השוקולדים ובהמשך הוופל הבלגי ו-2 הקוקטיילים גבו את מחירם. שלא לדבר על כמות האוכל הזו בארוחה אחת לסועד אחד. יותר מדי. ברור שאם הייתי מוותר על הוופל הבלגי הייתי נוהג בשכל. בכל אופן ביקשתי הפסקה של 30 דקות לפני הקינוחים. ברבים. אחרי כל האוכל הזה לא מסתפקים בקינוח אחד. יש שניים: Maven Holsteiner Pink Vanilla Ice & Churros.

הגלידה – וניל ושמנת מחלב פרה מזן הולשטיין ותותים, כולל שברי מרנג תות פריך וורוד וזסט לימון. גלידה במרקם מצוין אבל מתוקה מדי לטעמי. המרנג מיותר. את הגלידה איכשהו סיימתי ב-75%.
הצ’ורוס. מוגש גם עם איזשהו רוטב ורוד. נדמה לי שזה מטבל של שוקולד רובי. מישהו כאן ממש אוהב ורוד. מתוק להחריד. הצ’ורוס עצמם גם היו מתוקים מדי והטיגון שלהם לא היה מיטבי. נתתי כמה ביסים בשארית כוחותיי והתעלפתי (לא באמת).

הארוחה כולה, כולל בקבוק מים מינרליים והבירה עלתה 87.5 יורו. בהתחשב בכמות האוכל – לא נורא. השירות היה סביר פלוס, אבל כמובן הרבה פחות טוב מהשירות שקיבלתי במסעדות המכוכבות. יצאתי די גמור מהארוחה הזו. לפעמים יש דבר כזה שנקרא יותר מדי אוכל. פעמים ספורות בחיי הקולינריים יצאתי מארוחה כשאני מותש ומפוצץ עד כלות (למשל פעם ביועזר בר יין ז”ל בה בלסתי בלי גבול, אבל זה היה לפני הרבה שנים, כשהייתי בכושר טוב יותר. גם בארוחת הטעימות המטורפת אצל דריו צ’קיני שהוזכר קודם בטוסקנה). בכל אופן, תחושת ההתפקעות הזו נמשכה שעות ארוכות. לא כיף. בהחלט התנהגתי כמו טירון קולינרי ביום הזה ועברתי את סף הקיבולת שלי. ברור לגמרי שהייתי צריך לוותר על ארוחת הטעימות ולאכול מתאבן, מנה ראשונה ונתח כלשהו. וזהו. ודאי בלי קינוחים. טוב – מטעויות לומדים. גם בגיל 47 פלוס.

בלי קשר אם אתייחס ל-Maven כמסעדת בשרים אז אין ספק שיש כאן מקום איכותי עם בשרים משובחים. המנות שאכלתי היו ברובן טובות וטעימות, אבל אני לא יכול לומר שמסעדות הבשרים המצטיינות בארץ נופלות במשהו מ-Maven. הן לא. המקום כולו מעט ילדותי וגימיקי בעיניי. יותר מדי מיתוג, יותר מדי רעש וצלצולים ויותר מדי מחשבה על צילומי אינסטגרם יש כאן. מסעדת סטייקים איכותית צריכה להיות פשוטה הרבה יותר לטעמי, גם בלוקיישן עצמו וודאי בהגשת המנות. תנו לבשר לככב ולא למסביב.
הארוחה שלי ב-Maven נמשכה כשעתיים. אחריה יצאתי ועשיתי סיבוב רגלי ארוך בתקווה שתחושת הכבדות תוקל מעט. זה לא ממש עבד. שנת הלילה שלי הייתה קשה וחששתי שיום המחרת בו ציפתה לי ארוחת צהריים במסעדת 2 כוכבים בעיירה סמוכה לאנטוורפן (שאחריה חזרתי לבריסל) יהיה בסכנה. על ארוחת בוקר למחרת כמובן פסחתי. לשמחתי בסביבות שעה 10 בבוקר התחלתי לחוש שוב כמו בן אדם נורמלי וכעבור שעה אף חזרה אליי תחושת הרעב. את ארוחת שני הכוכבים אכלתי כמו גדול (והיא הייתה נפלאה). עליה אפרט רק בחלק הרביעי והאחרון כאן. לפניה תתואר בירתנו בריסל על שלל המאכלים שאכלתי ביום וחצי בה, בתחילת הטיול ובסופו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: