מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

Depi – בר קולינרי מוצלח: שלושה ביקורים (*)

דפי הוא אחלה מקום. אוכל טוב ומוקפד, אלכוהול משובח, אנשים נחמדים ומביני עניין. אחרי 3 ביקורים אני יכול לומר באחריות שהוא אחד מברי האוכל/קוקטיילים המוצלחים והאיכותיים היום בעיר.

בתפריט:

Depi הוא בר קולינרי שנפתח בפאתי שוק לוינסקי ברחוב דה-פיג’וטו פינת יהודה הלוי בתל אביב באוקטובר 2021. הוא קרוי על שמו של הרחוב בשם חיבה ויושב בחלל שאכלס בעבר סניף דואר. על הבעלות והניהול אחראים אורי וילדר (בוטי) ועופר איזברוך (בתא קפה) ועל העיצוב אמונה ענת וילדר. מי שניהל את המקום קולינרית בפתיחה ובחודשי הפעילות הראשונים הוא השף משה דביר שהיה בעבר סו-שף במסעדת החלוצים 3 ז”ל הסמוכה (כיום תרצה מבית OCD יושבת שם) ועבד גם במחניודה במונא. הביקורות על המקום עם פתיחתו היו חיוביות ודווח על מקום חמוד ואיכותי. ביקרתי לראשונה במאי 2022 אז משה דביר היה במטבח. כשחזרתי ביולי 2022 הוא כבר לא היה שם. מי שניהלה את המטבח אז היא השפית מזי חלבי (או לוינקרון) וזוגתה ג׳נה ריץ שבעבר ניהלו את המטבח של ה״סושיאל קלאב” ובהמשך שימשו כשפיות פרטיות. מזי נמצאת ב-Depi מיום הפתיחה והייתה יד ימינו של דביר בגיבוש התפריט ובניהול המטבח מהיום הראשון. זו הדינמיקה של מסעדנות בישראל. שפים זזים ממקום למקום כל הזמן ובתדירות גבוהה. יציבות זה עניין נדיר. הביקור השלישי היה בשישי צהריים באוקטובר 2022 אחרי שקראתי שהם פתחו לבראנץ’ בימי שישי-שבת בצהריים וראיתי שהוזכרו שם מנות מעניינות, משמע לא בראנץ’ סטנדרטי.

 

 

ארוחה ראשונה “מלאה” – 18 במאי 2022:

זה היה יום רביעי. באמצע השבוע יש ב-Depi האפי האוור משמח מהפתיחה עד 19:30 של 25% על כל התפריט, כולל האלכוהול, למעט בקבוקי יין. לא נורא. בקבוק אני לא מפרק לבד. הגעתי אקראית באזור שעה 18:15. המקום נפתח ב-18:00 והייתי הראשון להגיע. לקח כמה דקות אבל לקראת 19:00 כבר הייתה תפוסה נאה למדי על הבר וגם בכמה מהשולחנות מסביב. הפנים של השף מציצות מהמטבח הקטן שבקצה הבר. הוא היה מוכר לי מימיו בחלוצים 3, שם המטבח היה פתוח (כמו בתרצה כעת) והייתה אפשרות לשיח אינטימי עם השפים והטבחים. היה זכור לי כבחור חביב. הזכרתי לברמן שקראתי על כך שהשף היה בחלוצים 3 ושהיא הייתה מסעדה מעולה שמעוררת געגועים (מה שנכון) והוא כנראה “הלשין” לבוס שיש לקוח לשעבר. דביר יצא אליי לומר שלום קל.

25% הנחה על האוכל ועל האלכוהול, ועבדכם שבא רעב וצמא יותר מהרגיל, משמע הרבה אוכל והרבה שתייה באופן יחסי למקום מהז’אנר הזה (בדר”כ אני מסתפק ב-2-3 מנות, קינוח ו-2 דרינקים). כאמור ישבתי על הבר בקצהו. המקום עצמו אורבני, מודרני, מינימליסטי. נעים ולא צפוף מדי (המעצבת היא ענת וילדר. כנראה יש קשר לבעלים).
זה היה תפריט האלכוהול במאי. הלכתי אך ורק על קוקטיילים ועשיתי בשכל כי מי שאחראי על העניין כאן עושה עבודה מצוינת. לצערי לא מצאתי אזכור של שם האחראי/ים על המיקסולוגיה של המקום. ביום ההוא היו 8 קוקטיילים קלאסיים Depi Classics ועוד 6 קוקטיילים מקומיים Depi Drinks. המחיר של היקר מכולם היה 56 ש”ח ורובם נעו סביב 50 ש”ח בממוצע שזה כנראה מתחת לממוצע התל אביב של 2022. יש גם תפריט יין בעיקר אירופאי די מגוון.
זה היה הקוקטייל הראשון. עברו 5 חודשים. לא בטוח במאה אחוז אבל נדמה לי שזה שירו סנדו. 52 ש”ח. ג’ין, קינה ד’אור, מאנצ’ינו סאקורה. Kina L’Aero d’Or הוא ביטר צרפתי מענבי קורטזה, המתובלים בתבלינים מרירים קלאסיים האופייניים לפרובאנס – כינין הוא הדומיננטי שבהם. מאנצ’ינו סאקורה הוא ורמוט פרחוני מעט המתובל באבקני סאקורה (פריחת הדובדבן). קוקטייל אלכהוהולי, איכותי ומעניין. מעט מתקתק ופרחוני שזה פחות הסגנון שלי אבל הברמן המצוין אמר שלא אדאג, הוא יחזק אותו בשבילי ו”ימרר” אותו קצת. כך היה.

תפריט האוכל שיצר משה דביר. מנות של בר קולינרי. מנעד של מנות פתיחה – “סנקס” – מנות ביס-שניים-שלושה ועוד מנות קטנות-בינוניות בגודלן תחת השם המקורי “מנות”. בסוף יש גם “מתוק”. ככתוב בכל מיני אתרים – תפריט המשלב בין השראות מבית ילדותו של דביר לבישול אירופי. בקיצור, קצת ירושלים ומזרח תיכון וקצת ים תיכון של אירופה. התפריט אמור להשתנות תדיר לפי היצע חומרי הגלם. ולפחות במאי 2022 בתפריט המצולם לא איתרתי את המילה מותסס או קושו. או קוג’י. או אצות. או גארום. או מיסו. או יוזו. או פונזו. מקום תל אביבי טרנדי שלא משתמש בחומרי גלם ו/או בטכניקות יפניות ולא מתסיס שום דבר. היתכן?

ביס ראשון. טרטר ירושלמי. אינטיאס, פילו, קרם פרש, חריף. 32 ש”ח. חטיף ברים של 2-3 ביסים. טעים מאד. דג טרי ואיכותי. קראנץ’ ראוי של טארטלט הפילו הדקיק. קצת חריף, קצת עגבניה קצת קרמיות. פשוט ומבוצע ללא דופי. לא מנה שמנסה להמציא את הגלגל אבל כזו שמבוצעת היטב, מפגינה יד טובה ומקצועית ומתאימה מאד לקונספט.

ביס שני. סיגר ים. שרימפס, לובסטר, איולי בזיליקום, ליים. אנחנו עדיין בחלק של הסנקס בתפריט. כאן יש קצת יותר מ-2 ביסים וקצת יותר יומרה. בכל זאת – לובסטר. אז העסק היה טעים מאד ועשוי היטב. אחלה סיגר ים. לטעמי אפשר וצריך לוותר על הלובסטר. חבל על חומר הגלם היקר (יקר מדי. וכמו שכתבתי לא מעט בעבר – גם אוברייטד). הוא בהכרח יילך לאיבוד כשהוא דחוס וקצוץ בתוך סיגר מטוגן. ודאי אם הוא צריך גם לחלוק מקום עם שרימפס שהוא עז טעם יותר ממנו. אפשר רק שרימפס. אפשר אם מתעקשים רק לובסטר. אפשר סרטנים. בכל אופן – היה טעים מאד. אחלה איולי ונשנוש ברים כיפי ומהנה. 38 ש”ח הוא עלה. לא נורא כלל וכלל (וזה לפני 25% הנחת שעה שמחה).

זה ביס שקיבלתי על חשבון הבית. אינטיאס כבוש בעדינות. בריוש, קרם פרש, קולורבי מוחמץ. מנה אמורה לעלות 34 ש”ח. לא יודע אם קיבלתי מנה שלמה או חצי מנה. בכל אופן זה היה טעים מאד גם. בריוש חמאתי קלוי. דג מצוין שאכן היה כבוש קלות. קולורבי דקיק מוחמץ קלות. קצת שמיר מלמעלה. מנת ברים אירופאית עדינה, קטנה וטובה.

קוקטייל שני. נדמה לי שזה גם היה קוקטייל מהתפריט. ככל הנראה זהו הפייפר פליין. ברבן, פאמפל, אמארו נונינו. פאמפל או פמפל הוא אפריטיף צרפתי מתוק מריר קליל של 15% אלכוהול. מיוצר על גדות נהר שרטרנה בקוניאק שבדרום צרפת. מבוסס אשכוליות אדומות שנקטפו ביד מהאי קורסיקה, קליפות הדרים ועוד. אמארו נונינו הוא סוג של גראפה עשבונית. בכל אופן – כמו שאפשר להבין – לא מקמצים כאן באלכוהול בקוקטיילים. זה קוקטייל שעלה 50 ש”ח. גם הוא הצטיין.

ממשיכים לאכול. כאמור באתי רעב.

מימין – ארטישוק וקישוא, איולי לימון כבוש, פירורי לחם. 34 ש”ח. משמאל – סביצ’ה אינטיאס, ענבים, פאקוס, לאבנה, שקדים, שמן רוקט. 56 ש”ח.

הסביצ’ה. יופי של מנה. אותו דג משובח, חתוך לנתחים ראויים. המון עלים ירוקים (נענע טריה בעיקר). קצת צ’ילי, קצת שקדים קלויים, קצת ענבים ופאקוס. לאבנה טובה וקרמית ושמן רוקט ירוק ומעניין לתיבול. סלטון דג רענן וטעים מאד. אחלה מנת ברים לאביב תל אביבי. זו מנה שלישית שאינטיאס נוכח בה (הייתה עוד אחת של סשימי שלא ניסיתי). זה דג שאני כמובן מחבב עד מאד אבל אפשר בקלות לייצר מנות שתהיינה דומות אחת לשנייה ותשעממנה. כאן 3 המנות היו שונות זו מזו, עשו שימוש שונה בדג, בתיבול שונה ובסגנון שונה, כך שהתוצאה הייתה מעניינת מספיק והדג קיבל במה ראויה בכל אחת מהמנות.

הזוקיני והארטישוק המטוגנים. מנת ירק ברים ראויה בהחלט. כאן הרגשתי טיפה עודף שמנוניות מהטיגון. מנה ראשונה שלא הייתה בביצוע מיטבי. אבל העסק היה טעים מאד אף הוא. טיגון לכדי קראנץ’ כיפי ואיולי מצוין.

עד כאן אכלתי הרבה מנות קטנות ומעט פחות קטנות. עוד מנה אחת בינונית לסגירת המקום שנותר בקיבה: טורטליני ריקוטה, בייקון, פלפל שחור, אפונה ומרווה. 66 ש”ח. מנת פסטה תוצרת בית קטנה ועשויה מצוין. בצק דק אך חסון ואל דנטה, מילוי מצוין של ריקוטה עדינה ותיבול עז מבחוץ של חמאה, בייקון, פלפל שחור ומרווה (גם פרמז’ן). יופי של מנת פסטה. שוב – לא אחת שמנסה להיות יצירתית במיוחד, אבל מבוצעת היטב ומתובלת במדויק.

דרינק שלישי שהגיע יחד עם הפסטה ולפני הקינוח. השד זוכר מה זה היה. אולי זה משהו שנרקח מחוץ לתפריט ע”י הברמן מבין העניין או שזה הלה מולה על בסיס טקילה, פאמפל וג’ינג’ר ביר? (50 ש”ח). לא חשוב. זה היה איכותי וטעים גם כן.

מתוקים. התלבטתי בין טארט הליים לבין מוס השוקולד. הלכתי על הטארט. קיבלתי גם כפית ביס ממוס השוקולד (מוס שוקולד, שמן זית קורניאקי, קראמבל קדאיף, קפה). ביס שוקולדי חזק ביותר. טעים.

וזה טארט ליים, פיסטוק, קצפת רכה. 36 ש”ח. אחלה טארט. בצק טוב. קרם יציב, לימוני, חמצמץ וטעים מאד. פיסטוק פריך כי זה נדרש. עוד ביצוע טוב ומדויק לקינוח קלאסי.

כמו שאפשר להבחין די בקלות אכלתי ושתיתי המון באותה ארוחה ראשונה בדפי. בהחלט הרבה יותר מהרגיל לארוחה במקום מהז’אנר של בר קולינרי אליו באים בדר”כ לשתות משקה או שניים, לנשנש מנה או שתיים או מקסימום שלוש ולהמשיך בדרכך. החשבון שלי לפני הנחת ההאפי האוור עלה להערכתי בין 410 ל-420 ש”ח. אני מעריך שסועד/שתיין ממוצע יוציא כאן 250 ש”ח לראש וזה מספיק בהחלט. בזכות ההנחה העסק עלה בסביבות 310 ש”ח. אחלה דיל. נהניתי מאד. האוכל היה משובח. לא שיא היצירתיות, אבל מבוצע מצוין, טעים ומדויק, עשוי מחומרי גלם איכותיים ולא מחופף לרגע, מה שעלול לקרות בקלות במקומות אוכל בלייניים ואלכוהוליים כמו דפי. הברמן ששירת אותי היה מהמצטיינים. נהניתי מאד. יש כאן מקום cool, איכותי, חמוד, נעים וטעים.

היה לי ברור שאחזור שוב. לקח חודש וחצי וזה קרה.

ארוחה שנייה “חטופה” – 2 ביולי 2022: מוצ”ש.

אזור 18:30. שוב בספונטיות. שוב על הבר. הפעם המקום היה נטול השף דביר. שאלתי איפה הוא הוא. חשבתי שסתם לקח חופש. אמרו לי שהוא כבר לא חלק מהמקום. מי שניהלה את הסרוויס וכעת אמונה על הניהול היומיומי היא השפית מזי חלבי (שלפי מקורות במרשתת שמה היה מזי לוינקרון). בת זוגה ג’נה ריץ לפחות לפי אתר אונוטופו מנהלת יחד איתה את המטבח. נאמר לי שנכון לאותו תפריט כמעט לא בוצעו שינויים במנות ובקונספט. מזי הייתה חלק אינטגרלי בדפי מהיום הראשון ועזרה בבניית התפריט ולכן היא לא רצה לשנות ולהחליף את כל התפריט. עם הזמן כך נאמר לי ע”י הברמן יהיו שינויים כאלה ואחרים, אבל בלי מהפכות.

זה כנראה אותו שירו סנדו ששתיתי בארוחה הראשונה. כאמור איני בטוח ב-100%. Damn אני צריך להתחיל לשמור קבלות.
תפריט יוני (וגם תחילת יולי). שינויים מינוריים בלבד. חילופי השף/שפית עדיין לא באו לידי ביטוי כלל.

הפעם הגעתי ממש לנשנוש קל אחרי שבצהריים אכלתי ארוחה ארוחה.

ארנצ’יני. ארטישוק ירושלמי צלוי, מטבל עשבים ירוקים. 3 יחידות ב-30 ש”ח. מצוין. ארנצ’יני מקורי למדי שמעבר למילוי אורז וגבינה הכיל גם ארטישוק ירושלמי נוכח. ונוכחות של ארטישוק ירושלמי היא תמיד מבורכת. הטעמים טובים מאד. הטיגון אידיאלי. המטבל עוקצני וטעים. מנה חמודה ומוצלחת.

סשימי אינטיאס, משמש אוזבקי, סומאק, זעתר, פיסטוק. 56 ש”ח. 4 נתחים של אינטיאס, אף הוא מאיכות טובה מאד. תיבול מזרח תיכוני מוצלח שלא מאפיל עליו. כך צריכה להיות מוגשת מנת קרודו דג לא יומרנית. הדג הוא הכוכב. שאר המרכיבים לא צריכים להפריע. רק להחמיא לו. כאן המרכיבים מסביב הם לכאורה דומיננטיים אבל המינון שלהם מדויק לחלוטין.

כאן במפתיע עצרתי. כנראה שבאמת הגעתי אז לנשנוש קליל על הדרך (עברו מעל 3 חודשים. אולי הייתי בדרך לאנשהו אחרי כן).

בכל זאת היה גם קינוח. אותו מוס שוקולד שניתן לי בכפית כטעימה חודש וחצי לפני כן. מוס שוקולד, שמן זית קורניאקי, קראמבל קדאיף, קפה. 34 ש”ח. מוס שוקולד איכותי קיים בגרסה כזו או אחרת בהמון מסעדות וברים. אכלתי אחד עם ברס אגוזי לוז בפוסט קודם על בית קנדינוף (שלמעשה נאכל אחרי המוס של דפי). זה של דפי היה מוצלח ומעניין קצת יותר לטעמי. תוספת הקדאיף והקפה ותיבול שמן הזית נתנו יותר עוקץ ומרקם המוס היה מעט יותר קליל.
גם הביקורון הקצרצר השני בדפי היה נעים ומוצלח. כיף כאן.
אחרי שני ביקורים היה לי ברור שדפי הוא מסוג המקומות שכיף לקפוץ אליהם פעם ב.. כדי ללגום ולנשנש בכיף דברים טובים. לקח קצת זמן וחזרתי לביקור השלישי אחרי שקראתי בטיים אאוט איזכור שהם פתחו לבראנץ’ שישי-שבת צהריים. היה כתוב ששעות הבראנץ’ הן מ-12:00 עד 17:00. בפועל הם פתחו בשעה 13:00 באותו יום שישי. זה היה השבוע השני להפעלת הבראנץ’ החדש.

ארוחה שלישית של בראנץ’ שישי צהריים – 14 באוקטובר 2022:

כמו בשני הביקורים הקודמים ישבתי על הבר. רוב מי שהגיע העדיף לשבת בחוץ. התפריט מצומצם. יש קטנות, מנות בוקר, סלטים ומנות בוהריים למי שרוצה מנות קצת יותר “רציניות”. אני לא לא מעריץ של בראנצ’ים. ודאי לא הסטנדרטיים שמציעים מנות של לחמים, ביצים, סלטים ומנות מעדניה כמו דגים כבושים או גבינות/שרקוטרי. אולי זה טעים אבל לרוב זה משעמם, חסר מעוף ובעיקר לא שווה את הכסף. אז אם כבר בראנץ’ – שיהיה שובר שגרה ושיציע גם מנות מבושלות. בדיוק כמו זה שמוצע כאן על הנייר בדפי או ההוא שאכלתי בבית קנדינוף לא מזמן. אני מקווה שאת טעות הכתיב בתפריט של ה-Branch במקום ה-Brunch תיקנו.

תפריט האלכוהול של הבראנץ’. כולל רק חלק מהקוקטיילים, כמה יינות וכמה אפריטיפים (ליקרים, ורמוטים שונים) שמוגשים על קרח או עם מי טוניק או סודה.

זה הקוקטייל הראשון שהזמנתי. תפריט האלכוהול של הבראנץ’ עדיין לא הודפס (לקח כמה דקות) ולכן הכינה לי הברמנית (עמית כמדומני) קוקטייל מהתפריט הרגיל: לה פאט ורדה. ג’ין, שארטרז, בזיליקום. 49 ש”ח. עשבוני, חמצמץ, אלכוהולי. טעים. Chartreuse – במקרה זה שארטרז ירוק, למי שלא מכיר, זה ליקר עשבים צרפתי שמיוצר ע”י נזירים. לא פחות מ-55% אלכוהול יש בו. ממזרים הנזירים האלה…

בורקס פורל מעושן, עגבניות חריפות, ביצה חצי רכה. 42 ש”ח. בורקס לתפארת. גודל מכובד. עשייה מצוינת עם פריכות ודפדוף מצוינים. מילוי נדיב טעים ביותר עם שפע של פורל מעושן, סלטון עגבניות פיקנטי (יכול להיות חריף יותר) עם מעט צ’ילי ועשבים. עסק עסיסי וטעים. ביצה חצי רכה עשויה כמו שצריך בצד. גם מלפפון חמוץ. מנת בראנץ’ מצוינת. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה קצת יותר חריפות בסלט (שהעגבניות יצדיקו את תיאורן כחריפות) ואולי עוד קצת אפקט עישון (תכלס תנו לי בקבוקון של טבסקטו צ’יפוטלה בצד ואני מסודר).

קוקטייל שני. פלורל שפריץ. גראן קלאסיקו, סאן ז’רמיין, טוניק. 50 ש”ח. גראן קלאסיקו הוא ביטר עשבים מתובל ומעט הדרי איטלקי (28% אלכוהול). סאן ז’רמיין או ז’רמן הוא ליקר סמבוק (elderflower) צרפתי (40%). עוד קוקטייל אלכוהולי, עשבוני ומריר מעט. הטוניק המוגז, הנענע והתפוז הוסיפו רעננות. החבר’ה כאן טובים בקוקטיילים.

מנה שנייה: קטנה של תמנון וצ’יפוטלה. 34 ש”ח. מין סלט קטן עם תמנון, יוגורט, שמן צ’יפוטלה, בצל אדום חרוך, צ’ילי, עלים ירוקים. התמנון רוכך ונצרב כהלכה והיה רך וטעים. התיבול מסביב היה פיקנטי, מעושן מעט ומדויק. מנה קטנה וחמודה.

“המנה העיקרית”. ניוקי סרטנים בציר ים, כרישה, פרמז’ן. 58 ש”ח. במחיר הזה היה ברור שזו לא מנה גדולה. מנת ניוקי משובחת מאד שלא הייתה מביישת מסעדות איטלקיות “רציניות”. ניוקי אווריריים ועשויים מצוין. רוטב חמאתי/ימי קטיפתי טעים מאד. לא המון בשר סרטנים אבל המעט שהיה היה איכותי, טעים מאד, מתקתק ומתובל מצוין. עירית קצוצה נתנה מעט עוקץ בצלצלי ירוק. אחלה מנה.

קינוח. בבראנץ’ יש 2 אופציות בלבד. מלבי או ברד פודינג. בתפריטים הקודמים הברד פודינג כלל אמרנה שאני לא מעריץ. כאן הוא הוגש עם מסקרפונה, פטל ואוכמניות. 42 ש”ח. הוא היה טעים ולא מתוק מדי אבל אני פחות התחברתי להגשה שלו כמעין עוגה אחידה. אני מעדיף ברד פודינג “שבור” ומפורר יותר שהרוטב והמסקרפונה יחדרו לחרכיו טוב יותר. הייתי מוסיף גם אלמנט פיצוחי כלשהו לקראנץ’ – שקדים קלויים או אגוזים. קינוח חביב. בפועל הוא עלה לי 36 ש”ח. לא יודע אם זה מכוון או בטעות.

על 3 מנות + קינוח + 2 קוקטיילים שילמתי 269 ש”ח. אולי זה נשמע הרבה ביחס לבראנץ’ אבל תכלס אכלתי כאן ארוחה מלאה כמו בערב ושתיתי יפה כך שזה בהחלט סביר ביחס לעיר היקרה בעולם. כמו בשני ביקוריי הקודמים היה לי טעים מאד גם עם המנות שאכלתי וגם עם המשקאות שלגמתי.

דפי הוא אחלה מקום. אוכל טוב ומוקפד, אלכוהול משובח, אנשים נחמדים ומביני עניין. אחרי 3 ביקורים אני יכול לומר באחריות שהוא אחד מברי האוכל/קוקטיילים המוצלחים והאיכותיים היום בעיר. טוב להיווכח שגם עם חילופי השלטון במטבח העסק ממשיך בדיוק באותה רמה גבוהה (ובכלל הגיע הזמן שיהיו הרבה יותר נשים שפיות – הן באופן כללי מוצלחות וחכמות יותר מהמין הגברי אז כן ירבו). שרק ימשיכו כך.
(*) באפריל 2024 אחרי שינויים פרסונליים המקום נסגר. במקום אמור להיפתח במאי מקום של ראמן בשם Wabi של דין שושני. לא רחוק יפעלו בית קפה וחנות יין של השותפים שפתחו את DePi.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: