מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

לוקיישן לוקיישן: ארוחות בכיכר קדומים ביפו – חזרה לכבאכה ולקלמטה

הלוואי שהאוכל היה מוצלח כמו המיקום. לוקיישן של חו"ל בארץ. מצד אחד נמל הדייגים והים הכחול. מצד שני יפו העתיקה ושוק הפשפשים. בתווך הכיכר עצמה על בנייני האבן היפואיים העתיקים המשומרים יפה. רק חבל שהאוכל בשתי המסעדות לא התקרב ליופי של המקום.

בתפריט:

כיכר קדומים ביפו. פנינה של מקום. כיכר יפה שצופה על הים הכחול של יפו העתיקה. לוקיישן תיירותי נהדר שמכיל גם כמה וכמה מסעדות. לשתיים מהן חזרתי במהלך אוגוסט לביקר חוזר. הראשונה – כבאכה, המסעדה הערבית מבית היוצר של עזבה עטירת המוניטין מכפר ראמה הגלילי. השנייה – קלמטה, היוונית-ים תיכונית שמחלונותיה נשקפת אחת מפיסות הנוף הכי יפות שאפשר למצוא במסעדה בארץ.

י המסעדות שוכנות ממש זו ליד זו בשני מבנים יפואיים עתיקים. בתמונה המשקיפה כבאכה היא הימנית וקלמטה השמאלית.

לכבאכה שנפתחה לפני כשנה הגעתי בצהרי שישי ב-19 באוגוסט. הביקור הראשון שלי בה היה די בינוני ביחס לציפיות. סיכמתי את הביקורת בכך שזה היה לא רע אבל שזה לא עושה לי חשק לחזור בקרוב. חזרתי עכשיו אחרי דיווח אוהד מאד באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק. לקלמטה, מסעדה ותיקה למדי שפועלת מעל 10 שנים הגעתי בדיוק שבוע אחרי כבאכה, גם בשעת צהריים. גם בה זה ביקור שני (הראשון המוצלח והנעים היה באוקטובר 2019) ואליה חזרתי אחרי ביקורת טריה טובה בבלוג האוכל הוותיק של ‘בוב ממשיך במסע’. חשבתי לתפוס שתי ציפורים “קדומות” בפוסט אחד.

 

כבאכה – צהרי שישי ערביים-גליליים ביפו:

כבאכה היא האחות הקטנה של עזבה של חביב ומינרווה דאוד שמי שעוזר לנהל אותה הם הבנים למשפחת דאוד, איאד ובשאר. בתחילת הדרך האחים ניהלו גם את המטבח. כעת להבנתי האם מינרווה נמצאת במטבח מה שאמור להבטיח איכות גבוהה יותר. הגעתי ספונטנית בסביבת 12:30 והייתי הראשון במסעדה.

התפריט. תכלס רוב המחירים נשארו זהים מהארוחה הקודמת. די נדיר בנוף המקומי של שנת 2022 שבו הכל מתייקר.

שתיתי סוביניון בלאן של יקב שבו. 45 ש”ח.

בינתיים ריק. בהמשך הגיעו עוד 10-12 סועדים אבל לא היה מלא. בין הסועדים היו כנראה לקוחות מבוגרים (3 זוגות) ותיקים של עזבה שחביב דאוד שנכח במסעדה הסתודד איתם. ציפיתי וקיוויתי שנוכחות המבוגרים האחראים מעזבה תיתן את אותותיה על איכות האוכל.

חמוצי הבית וזיתים. לפני האוכל. על חשבון הבית.

אחרי המון בשר שאכלתי באותו שבוע החלטתי להיות באופן מפתיע צמחוני. זו ג’בנה מטוגנת ואפויה עם שמן זית וקצח וזעתר מעל. 43 ש”ח. טעים. מתובל ומטוגן טוב. ירוקים טריים טובים. בעיניי ספלאש של שמן זית ולימון היו מפיחים כאן יותר חיים. אבל סה”כ מנה חביבה ומוצלחת.

סמבוסק. 3 יחידות של סמבוסק ממולא בגבינה ועלי זעתר. 24 ש”ח.

יחד איתם: מלוכיה עם שום ולימון, מוגשת על אורז לבן ואטריות. 44 ש”ח. בדר”כ רושמים מלוח’יה אבל אני זורם עם התפריט.

המלוכיה. ירק לא שגור כמובן באזור תל אביב. תבשיל מסורתי. למרקם המעט רירי צריך להתרגל אבל לי אין עם זה בעיה.

העסק טעים אבל לא מעיף. גם כאן הייתי שמח ליתר חומציות של לימון ואולי משהו קראנצ’י – למשל שקדים קלויים. האטריות והאורז היו די סטנדרטיים ומעט שמנוניים מדי. בקיצור – נחמד אבל לא יותר.

הסמבוסק. מנה שציפיתי ממנה ליותר. לפיצוץ טעמים ולהתפצחות של המאפה. הבצק לא היה מספיק קראנצ’י והמילוי היה טעים אבל בלי שום wow פקטור. העסק כולו היה קצת יבש. חסר לי איזה מטבל לקיק. בקיצור – אכלתי סמבוסקים טובים בהרבה מאלה.

השולחן הזה נשאר נטוש.

עוד מנה. קובה בלבן. כדורי קובה ברוטב יוגורט. יש בשרית (90 ש”ח) שאכלתי בארוחה הקודמת ויש צמחונית (במילוי תפו”א, חומוס וירוקים. 72 ש”ח) שאכלתי עכשיו. הבשרי אז היה טעים. הצמחוני גם היה טעים. מנה טובה ומנחמת. רוטב טעים מאד. קובה מבושלת נימוחה ומוצלחת. מילוי טעים. המנה הטובה בארוחה.

קינוח. לא יודע איך היה לי מקום אבל היה. לייאלי ביירות. 32 ש”ח. קלאסיקה ערבית מבוצעת היטב. עוגת סולת קרה עם קרם וניל וסירופ מי סוכר. יש גם מי זהר או ורדים במידה טובה, פיסטוקים קלויים והרוטב הכהה כמדומני היה של רכז רימונים. במקרה הכנתי בדיוק השבוע לייאלי ביירות בארוחה משפחתית לפי מתכון של דוחול ספדי והעסק היה טעים מאד אבל מעט מתוק מדי (גם אחרי שהורדתי 25% מכמות הסוכר במתכון). זה קינוח שאכלתי לא מעט במסעדות ערביות והוא בקלות יכול ליפול למלכודת מתיקות מוגזמת. כאן זה היה טוב מאד ומעודן. נהניתי.

בסוף קיבלתי קפה ערבי על חשבון הבית וחיכיתי המון זמן (כמעט 20 דקות) לחשבון שהסתכם ב-259 ש”ח. נשמע המון לארוחה צמחונית אבל אכלתי כמו חזיר. תכלס התמחור כאן די סביר ביחס לממוצע. בשורה התחתונה, כבאכה היא מקום חביב עם כוונות טובות אבל משהו בו לא מספיק חד ומלהיב. הייתי שמח אם היו מנסים לעשות כאן התאמות ליפו. אנחנו ליד הנמל ואני בטוח שיש אחלה מנות דגים ופירות ים ערביות/שאמיות מצוינות. כאן יש רק מנת שרימפס אחת ומנת דג היום אחת שנראות סתמיות על נייר התפריט. שאר התפריט מנסה להביא את עזבה ליפו וכנראה שגם אחרי שנת פעילות, למרות שזה לא רע, זה עדיין לא מתרומם לגבהים.

כעבור שבוע. חזרה למקום הפשע. טוב, לא בדיוק לאותו המקום. לשכנה הצמודה.

 

קלמטה – צהרי שישי יווניים-יפואיים:

מסעדה יוונית חביבה וותיקה עם “חלון משקיף לים התיכון”. באתר שלה כתוב: מסעדת קלמטה קיבלה את שמה בהשראת עיר הקייט בדרום הפלופונס שביוון, שם גדל גם הזית המפורסם בעל הצבע הסגלגל. אחרי למעלה מעשור של פעילות אפשר לומר בגאווה שקלמטה מביאה ליפו העתיקה עולם של טעמים ים תיכוניים בדגש על מטבחי יוון, איטליה, קפריסין וישראל. כשישבתי בה ב-2019 השף היה בחור בשם אבי כהן. אין לי מושג אם הוא עדיין שם. לאחרונה קראתי שאחד הבעלים של המקום הוא איש הקוקטיילים המוערך – הברמן אריאל לייזגולד, שהוא בעלים של כמה מברי הקוקטיילים המוכרים בעיר כמו 223 והבלבוי והוא שותף כחלק מקבוצת ניהול במקומות כמו פנטסטיק ופליקס בר יין. די הפתיע אותי לגלות שהוא אחד הבעלים של מקום יותר סולידי ופחות טרנדי כמו קלמטה.

בכל אופן הגעתי אקראית די מוקדם באזור 12:15 והיות והמקומות השווים ליד החלון כבר אוישו ישבתי דווקא על הבר הקטן מאד. זה לא הבר הכי יפה ונוח בעולם אבל שרדתי.

היות ומדובר במקום בבעלות של איש אלכוהול מדופלם התחלתי בקוקטייל. איכשהו כל הקוקטיילים הכילו יותר מדי אלמנטים פירותיים מתוקים. הזמנתי בכל זאת משהו שלפי הברמן אמור להיות חזק במידה, לימוני, אניסי ועם מתיקות עדינה ולא מודגשת יחסית של דבש או משהו כזה. קיבלתי קוקטייל מתוק במיוחד שגם ניסיון להציל אותו עם תוספת אוזו ומיץ לימון לא עזר. קוקטייל לא מאוזן ולא טוב. הוחזר. אם זה הקוקטייל הכי פחות מתוק שלהם אני מפחד לחשוב כמה מתוקים שאר הקוקטיילים. הברמן אף טען שקוקטיילים על פי הגדרה אמורים להיות מתוקים. חידש לי. לא חויבתי. בקיצור – במקום הסתפקתי בכוס אוזו שעלתה 30 ומשהו ש”ח.

למנה הראשונה הזמנתי מנת Oktopaki: זרוע תמנון בגריל ותבשיל במיה ועגבניות. 64 ש”ח. מנה שלמרבה הצער לא הייתה טובה. אכלתי אותה כי היא גם לא הייתה גרועה אבל בשורה התחתונה זה לא היה זה. התמנון בחלקו היה רך ובחלקו צמיגי והוא לא היה טעים כמו שתמנון יכול להיות טעים (אני מת על מנות תמנון). התיבול של שאר התבשיל היה לא רע אבל גם חסר ייחוד ועוקץ. הבמיה הייתה מרוככת למוות. בקיצור אכלתי ללא הנאה גדולה. יש לציין שאף נותן שירות מבין השלושה שהיו לא טרח לשאול אותי איך המנה.

מנה נוספת שהזמנתי הייתה של ברבוניות מטוגנות עם חצילים מטוגנים שמוגשים ביוגורט. מנה שהוגשה כספיישל של אותו יום. לא זוכר במדויק כמה היא עלתה. אני מניח שכ-70 ש”ח. זו הייתה מנה מוצלחת יותר מקודמתה אבל גם היא יכולה להיות טובה בהרבה. הברבוניות היו לא רעות ושמרו על עסיסיות אבל הן סבלו מעודף שמנוניות של טיגון. החצילים היו חביבים בסה”כ אבל שום דבר מעבר לזה. זו רחוקה מלהיות מנת ברבוניה מלהיבה וודאי לא אחת שגרמה לי לדמיין שאני יושב באיזה אי יווני או באיזו מסעדת דגים בנמל של פיראוס. לפחות הלוקיישן עצמו והנוף בקלמטה כן משדרים יוון. האוכל על סמך הארוחה הבינונית הזו קצת פחות.

הארוחה כולה עלתה לי 168 ש”ח. לא נורא. נזק לא גדול מדי לארוחה בינונית. על קינוח ויתרתי. קפצתי לעמיתה בשדרות ירושלים כדי להתנחם בפחמימות מתוקות ומשובחות. כרגיל שם העסק מוצלח ואיכותי.

אז אלה היו שתי ארוחות בכיכר קדומים היפה והמיוחדת. לוקיישן של חו”ל בארץ. מצד אחד נמל הדייגים והים הכחול. מצד שני יפו העתיקה ושוק הפשפשים. בתווך הכיכר עצמה על בנייני האבן היפואיים העתיקים המשומרים יפה. רק חבל שהאוכל בשתי המסעדות לא התקרב ליופי של המקום. בכבאכה היה יחסית בסדר פלוס עד טוב. בקלמטה היה בסדר מינוס עד לא טוב. כנראה שכשאחזור ליפו בעתיד הקרוב אפסח על המסעדות של כיכר קדומים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: