מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

מרסיי – חלק ב’ ומושחת

פרק שני במרסיי: שלל מנות וארוחות מכמה וכמה מקומות פחות פורמליים ומחייבים - קוקטיילים, גבינות, בריושים, 'באו-בייז', פירות ים וכבד אווז.

בתפריט:

פרק שני לענייני מרסיי.

סיימתי את חלק א’ בצהרי היום השני בארוחת מישלן לפנתיאון. בחלק הזה אפרט על שלל מנות וארוחות מכמה וכמה מקומות פחות פורמליים ומחייבים, בלי ארוחות טעימות ושירות מוקפד מדי, מהערב של ה-18 בנובמבר ומיום המחרת. ב-19 לחודש עוד הייתי רשום לאותה רשימת המתנה למסעדת AM אז השארתי לעצמי לו”ז פנוי, בלי הזמנות מראש. באותו יום התנהלתי לגמרי בספונטניות ואת ארוחותיי ערכתי במקומות שברובם אמנם סומנו מראש, אבל הגעתי אליהם בלי הזמנה – על הדרך. ה-19 לחודש היה יום שבת. הסתבר לי שלמצוא מקום בלי הזמנה מראש ביום הזה הוא עסק לא פשוט כלל גם לסועד בודד. המקומות הטרנדיים מפוצצים בשבת.

בכל מקרה אני מתחיל עם יום שישי בערב. אחרי הארוחה המפוצצת והיוצאת מן הכלל ב-Une Table, au Sud הסתפקתי בערב בנשנושים פשוטים יחסית. תחילה קצת קוקטיילים לשעת ערב מוקדמת.

 

CopperBay Marseille – בר קוקטיילים יצירתי, כולל קוקטייל עם טחינה:

CopperBay הוא בר קוקטיילים פריזאי טרנדי ואיכותי שנפתח ב-2014 שגם דורג בשנים קודמות בדירוג ברי הקוקטיילים הטובים בעולם (The World’s 50 Best Bars). האח הצעיר במרסיי נפתח בשנת 2018 לא רחוק מהנמל הישן. המקום נפתח בשעה 18:00 והגעתי קצת אחרי 18:30. היה חצי מלא ונמצא לי מקום על הבר שם יכולתי ליהנות מה-show של הברמנית.

קראתי שהעיצוב של הבר הפריזאי והבר הדרום צרפתי דומה. המקום לא גדול ורוב מקומות הישיבה שלו מפוזרים בחלל בשולחנות בגדלים שונים. על הבר עצמו יש יחסית מעט מקומות. סה”כ נעים ונחמד. בתפריט הקוקטיילים במרסיי יש התאמות לטעמים המקומיים ולכלל מדינות אגן הים התיכון. למשל קוקטייל בשם באבאגנוש על בסיס וודקה וטחינה (!), קוקטייל בשם Ahweh Bayda בהשראה לבנונית עם פריחת הדרים, פאן קון טומטה בהשראה אנדלוסית עם פאסאטה ובלסמי מצומצם, קוקטייל מקומי עם טפנד וקוקטיילים נוספים בהשראה סיצילאנית, מרוקאית ועוד. בהחלט מעניין על הנייר. מי שבעניין יכול גם לשתות קוקטיילים קלאסיים ומשקאות אחרים (פסטיסים כמובן בין היתר). יש גם קצת מנות אוכל למי שרעב.

התפריט מוצג גם על הקיר שמאחורי הבר. מחיר הקוקטיילים הים תיכוניים המיוחדים הוא 13 יורו.

התחלתי בקוקטייל שהכי סיקרן אותי מטבע הדברים. ההוא שמכיל טחינה. Babaganoush זה כמובן מאכל לבנוני-מזרח תיכוני של חצילים, טחינה, שום, מיץ לימון ושמ”ז. הקוקטייל מכיל וודקת טחינה, סירופ חצילים, מיץ לימון ושמן שומשום. נשמע מעניין אבל תכלס הוא היה די בינוני. החצילים לא מספיק הורגשו וכך גם הטחינה. וודקה באופן כללי הוא משקה אנמי לכשעצמו ואני תמיד מעדיף קוקטיילים על בסיס משקאות חזקים ועזי טעם יותר. קוקטייל עם רעיון מקורי ומעניין אבל עם ביצוע מעט לוקה. לא רע אבל יכול להיות מוצלח בהרבה.

לנשנוש הזמנתי צלחת גבינות. גבינות צרפתיות זה עסק לא רע בכלל לצד כל אלכוהול. לא רק ליד יין. קיבלתי גם לחם כעזר. היה מצוין. קשה לפספס עם גבינות כאלה.

זה קוקטייל ה-Tapenade. הכי מקומי שיש. טפנד הוא כמובן מאכל מקומי כמעט לאומי ששורשיו עוד במאה ה-19. ממרח זיתים, שום, שמ”ז, צלפים ואנשובי. הקוקטייל הוא על בסיס ג’ין, Noilly Prat Ambré שזה סוג של וורמוט מתוק ותמלחת צלפים. יש כאן גם Fat-Washed Tapenade. עניין של fat-washing הוא טכניקה של הוספת שומן לקוקטייל. למשל שמ”ז. שמן שומשום כמו בקוקטייל הקודם. שומן בייקון. חמאה מומסת וכו’. את השומן הנוזלי משרים באלכוהול בטמפרטורת החדר ומקפיאים לכמה שעות. אחרי ההקפאה קל להפריד בין האלכוהול לשומן הקפוא והטעם של השומן חודר לאלכוהול. בקוקטייל הזה עושים את זה עם טפנד זיתים שהוא כמובן שומני. התוצאה כאן – קוקטייל מוצלח משמעותית מהראשון. הוא כבר היה מאד אלכוהולי, חזק במידה, עם עוקץ של הטפנד ושל הצלפים. האלכוהול מורגש. יש מליחות מעניינת שהולמת את העסק. אהבתי.

ישבתי במקום 45-50 דקות ובסה”כ נהניתי. עצירה קלה לתדלוק בבר קוקטיילים טרנדי, איכותי ומעניין. נחמד מאד.

קוקטיילים וקצת גבינה ולחמים (וגם פופקורן מפופרק) זה נחמד אבל זו לא ממש ארוחת ערב. בריוש בגרסה מלוחה בהחלט יכול להשלים את העניין. בריוש זה כמובן לחם/מאפה צרפתי עתיק יומין (מנורמנדי). לרוב הוא מוכר בגרסתו המתקתקה אבל יש טרנד של מילויים מלוחים בלא מעט מקומות. אחד מהם סיפק את המנה העיקרית לארוחת הערב הג’אנקית שלי.

 

Les Frères Brioches – בריוש מושחת עם מילוי מושחת לא פחות:

שני חברים צעירים בשם Mathieu Legrand (בן 28) ו-Silvere Preher (בן 25), בכלל סטודנטים לאופטיקה, שטיילו באוסטרליה שם עבדו למחייתם במסעדה צרפתית עם ויזת עבודה וטעמו הרבה סטריט פוד. הם נדלקו על העניין, חזרו בזמן הקורונה לעיר הולדתם מרסיי, ושם בהשראת לובסטר רול וסטריט פוד אוסטרלי שהם אכלו, הם פיתחו את המתכונים לבריושים הממולאים שלהם. בחודשים מרץ-יוני 2021 הם הריצו את המנות מול חברים ושיווקו את העסק מפה לאוזן ובאינסטגרם. נוצר מספיק באזז עד שבנובמבר 2021 הם פתחו את המזללה, Les Frères Brioches. פירוש השם: האחים בריוש, The Brioche Brothers. את הבריושים הם לא מכינים בעצמם. מי שאופה אותם עבורם היא מאפייה מקומית בשם Pain Pan! שנחשבת לאחת הטובות בעיר. את המילויים והתבשילים הם מכינים בעצמם.

יש אפשרות להזמין בריוש בלבד ב-10 או 11 יורו (אם אני זוכר נכון) ויש אפשרות לשלב במעין ארוחה עם תוספת (טוגני תפו”א מסולסלים) ב-14-15 יורו. היו 6 אופציות למילויים מלוחים שלהבנתי משתנים בחלקם מדי פעם: בקר בטריאקי, עוף, גרבלקס סלמון, שרימפס בקארי, גבינה בגריל וחזיר ברביקיו מפורק. אני בחרתי במילוי של חזיר ברביקיו מפורק בבישול ארוך (8 שעות).

בריוש זה לחם חמאתי ושמנוני בהגדרתו. חזיר הוא בשר שומני בחלק מחלקיו ורוטב הברביקיו המושחת גם הוא לא דיאטטי במיוחד. כל העסק היה באמת טעים ועשוי טוב על חלקיו השונים אבל שמנוני מדי. הבריוש טעים ואוורירי ומחזיק לא רע את המילוי. המילוי החזירי מושחת, מתובל היטב, מעושן קלות, עם בשר רך ומתפרק כנדרש. הרוטב בהחלט יכול היה להיות יותר פיקנטי. אבל אחרי שאוכלים מנה כזו היד האוחזת ממש עטויה בשמן. יותר מדי שמן. כשגם המעטפת וגם המילוי הם מושחתים ושמנוניים, זה קצת יותר מדי. אולי אני זקן מדי למנות כאלה, אבל העסק למרות שהיה טעים, היה נראה בעיניי קצת ילדותי וגימיקי.

 

שרדתי את הבריוש המושחת של הערב והתעוררתי לבריוש מעט פחות מושחת של בוקר…

Pétrin Couchette

בשבת בבוקר, 19 בנובמבר, התעוררתי די מוקדם. קפה ומאפה של בוקר אכלתי קצת אחרי 9 בבוקר במאפייה קטנה וחביבה בשם Pétrin Couchette ששייכת למסעדת שף בשם La Mercerie שפועלת משנת 2018. המאפייה שמציעה לחמים ומאפים מתוקים וגם ספיישלטי קופי, שוכנת צמוד למסעדה והיא גם ספקית המאפים שלה. המאפייה די חדשה ונפתחה באפריל 2022. במסעדה יצא שאוכל למחרת בערב וארחיב אליה בפוסט הבא. בינתיים שתיתי ב-Pétrin Couchette אספרסו של בוקר ואכלתי – well – עוד בריוש. בריוש של בוקר. מתוק עם גבישי סוכר. בריוש מצוין. אוורירי, מתקתק במידה, עם קראנץ’ כיפי של גבישי הסוכר. פשוט, טעים ואפוי לתפארת.

כיכר לחם אימתנית. אטעם מהלחם הזה למחרת בערב. הוא טוב מאד.

קפה ובריוש. קפה טוב. בריוש משובח.

אחרי ארוחת הבוקר הקלילה שמתי פעמיי לאזור הקתדרלה של מרסיי וכל הסימטאות והרחובות הקטנים והציוריים שסמוכים אליה. אזור צבעוני וכיפי לסיורים רגליים. קצת אומנות רחוב דגיגית מהסביבה ומבט לקתדרלה.

ואחרי הקתדרלה – סיבוב באזור מוזיאון Mucem והמבצר של Fort Saint-Jean. שילוב נהדר ומעניין של מודרני לצד עתיק עם הים הכחול. יפה שם.

כל הטיולים הרגליים הללו עשו אותי רעב. כמו שכתבתי, לא פשוט היה למצוא מקום ביום שבת בצהריים בלי הזמנה מראש במסעדה מטורגטת מראש. ניסיתי מסעדת שף בשם Ourea ולא היה בה מקום. כך היה גם ב-La Mercerie שהזכרתי קודם שבה נמסר לי שגם לאותו ערב היא כבר fully booked. ניסיון נוסף למצוא מקום היה במסעדה בשם Cédrat והוא הוכתר בהצלחה. הסתבר שבדיוק באותו יום הם חגגו יומולדת 4 ולכן הם פתחו לצהריים אבל הציעו תפריט מצומצם במיוחד כי בערב ולמחרת הם הכינו תפריט מיוחד. מה זה מצומצם? מנה אחת עיקרית וקינוח אחד. וזהו. היות והמקום היה נראה לי איכותי וחביב במיוחד התיישבתי.

Cédrat – נשנושי צהריים במסעדת שף חמודה:

Cédrat היא מסעדת שף שנפתחה לפני 4 שנים מהז’אנר המכונה ביסטרונומי. מקום קטן וחמוד עם חלל מרכזי שמציץ למטבח ופטיו מקורה לא גדול. בערב הם מציעים תפריט טעימות אחיד של 6 מנות ב-58 יורו. בצהריים יש אופציות של ארוחות עסקיות ב-23 או ב-27 יורו ומנה עיקרית יחידה עולה 19 יורו. השף הוא Eric Maillet, בחור צעיר שנולד להיות שף. אביו Denis Maillet עבד שנים רבות כסו-שף ב-La Petit Nice על 3 כוכביה תחת השף Gérald Passédat. הבן התמחה במסעדת הכוכבים, עבד במסעדת מישלן בסן פרנסיסקו, חזר למרסיי לנהל את המטבח של Albertine Passedat של אותו שף מפורסם שנסגרה. לפני 4 שנים הוא פתח את מסעדתו הראשונה. בשנת 2020 הוא היה אחד מ-31 שפים שקיבל תואר של “כישרון עולה” של מדריך גו-מיו. המסעדה גם נכללת כמומלצת במדריך מישלן ומדורגת בגו-מיו. פירוש השם הוא פרי הדר (Citron). מצאתי בה מקום בשבת בצהריים קצת לפני 13:00. הייתי רעב, המקום היה חמוד והחבר’ה חביבים ולכן התיישבתי בלי התלבטות, גם אם הציעו רק מנה אחת וקינוח אחד. התפרעתי והזמנתי את “כל התפריט”. אמרתי לעצמי שאם אשאר רעב אחפש בהמשך השלמות.
כוס יין של “השמש זורחת”. בלנד Muscat Petit Grain ו-Muscat d’Alexandrie. יקב צרפתי בשם Aozina. יין קליל אבל עם פיניש מעט מריר. נהניתי.
מסעדונת קטנה. אני מראש אוהב מקומות קטנים, אינטימיים וחביבים כאלה. כוס היין הכמעט כתום הייתה מוצלחת. עלתה 7 יורו.

תפריט היום המצומצם במיוחד ולצדו תפריט האלכוהול. בעיקרון התפריט הרגיל מציע מנות שף משתנות עונתיות מחומרי גלם מקומיים בהשפעות גלובליות.

זה הפטיו החביב.

וזה המטבחון שמציץ. השף הוא הבחור עם הגב.

המנה העיקרית היחידה. Bao-Baisse, Rouille, Gochujang, Salad de Fenouil. זה מה שרשום בגיר על הלוח. התרגום הדי פשוט – באו-בייז, כלומר לחמניית באן מאודה במילוי בויאבז, רוטב רוי בצד, סלט שומר טרי עם פירורי לחם פיקנטיים וגרידת הדרים. Gochujang זה פייסט צ’ילי אדום קוריאני שנכח באירוע וקצת עלי שומר טריים וכוסברה גם. 12 יורו הייתה עלות המנה ותענוג של מנה זאת הייתה. הברקה מקורית וטעימה מאד שלגמרי סיפקה את הסחורה. הבאו היה עשוי מצוין. המילוי של תבשיל בויאבז – דג במינון נאה ורוטב דגים סמיך ומלא טעם – היה נהדר. הרוי, רוי (בצרפתית: Rouille, חלודה) הוא אותו רוטב פרובאנסיאלי משמן זית, פירורי לחם, שום, זעפרן וצ’ילי שפגשנו גם בפוסט הראשון. הוא היה פיקנטי ומצוין. סלטון השומר הטרי היה ללא דופי אף הוא. טרי, מלא טעם, רענן וקראנצ’י. אחלה מנה.

על קיר הלבנים יש עיטורים מ-2019 ומ-2020 של אותו מדריך גו-מיו.

קינוח היום. Tarte, Sarrasin, Condiment Agrumes, Ganashe Choco/Miso. ובעברית – טארט שוקולד מיסו, קראנץ’ כוסמת, רוטב וקליפת הדרים. 6 יורו. טארט קטן ונפלא. אחד הביסים המתוקים היותר טעימים שאכלתי בטיול הזה, כולל הקינוחים הממושלנים. אם אני צריך להיתפס למשהו קטן זה העובי של הטארט שיכול להיות טיפ-טיפה דק יותר. חוץ מזה – תענוג שוקולדי. גנאש מושלם. שילוב נהדר עם המיסו. קראנץ’ וקיק מעולה שנתנה הכוסמת הקראנצ’ית. פשוט מצוין.

 

מאד נהניתי מהארוחה הספונטנית והמצומצמת הזו במסעדת Cédrat. מקום חמוד להפליא שמהמעט מאד שטעמתי הוא גם איכותי מאד. הלוואי שבתל אביב יהיו מקומות כאלה. קטנים, מודרניים, יצירתיים אך לא יומרניים, ובתמחור שווה. אם היו לי עוד כמה ימים במרסיי יש מצב טוב שהייתי חוזר לנסות את תפריט הטעימות הרגיל של המסעדה.

אחר הצהריים המשכתי בסיבובים. בין השאר עצרתי בחנות קטנה שמתמחה בתה ותבלינים בשם Maison Blaize ורכשתי שם כמה דברים, בין היתר 25 גרם של פולי טונקה מיובשים, סתם מתוך סקרנות. הספקתי לשלב אותם בתבשיל אונטריב ופטריות שיצא משהו משהו ופול אחד של טונקה עשה פלאים. תבלין מטורף. עוד חנות שחובבי אוכל ובישול ייהנו ממנה היא Maison Empereur הלא רחוקה. זאת חנות “הכל לבית” וכוללת מתחם של כלי מטבח ובישול ומתחם של כלי עבודה. גם במתחם הקולינרי שם רכשתי כמה קשקושים קטנים.
קפה ומאפה של אחה”צ אכלתי במקום לא רחוק מהמלון שלי בבית קפה ומאפייה חביב בשם Boulangerie-Café Pain Salvator. הפלאן הזה שבויטרינה חייך אליי יפה. לא יכולתי לסרב לו אז הזמנתי אותו לצד קפה הפוך וחיסלתי אותו.
אחרי עצירת התרעננות ומקלחת במלון יצאתי בערב חזרה לעיר כדי לחפש מאכלי ערב. מקום אחד שקראתי עליו באחד הבלוגים המקומיים נמצא בסמטאות הצבעוניות שבמעלה Cours Julien, לא רחוק מהמלון שלי.

Le Vivier – בר פירות ים צעיר במרסיי:

Le Vivier בצרפתית זה הבריכה. בריכת דגים ופירות ים במקרה הזה (שמקורם דווקא בים ולא בבריכה). מקום קטן שנפתח לפני כשנה. קראתי עליו דברים טובים באחד מאתרי האוכל/בלוגי האוכל שדגמתי וכשעברתי לידו ביום קודם הוא היה נראה לי חביב מאד. קיוויתי שבשעת ערב מוקדמת עם הפתיחה (פותחים ב-18:00) לא תהיה בעייה למצוא מקום פנוי. לא הייתה. נכנסתי כמה דקות אחרי 18:00. היה ריק לגמרי. גם בשעה שישבתי שם המשיך להיות ריק למעט זוג אחד שהגיע. היו לא מעט טלפונים להזמנת מקומות. אני מעריך ששעתיים-שלוש אחרי המקום הרבה יותר מלא. שבת בערב (שזה כמובן השישי בערב שלנו) רק התחיל. זה מקום עם וייבים של בר ולכן הוא כנראה מתאים יותר לבליין הממוצע במרסיי לשעה מאוחרת יותר. הבעלים הם Alexis Couët ו-Serge Lacombe והשף הוא בחור בשם Corentin Mailloux. לכולם ניסיון כזה או אחר ממסעדות בפריז, יפן וכו’.
בריכת קרח לפירות הים הטריים. מבחר נהדר.

החלל החביב עם שלל סלסלאות קש כנברשות. חמוד ונעים שם.

תפריט היום. דגים, פירות ים ועוד קצת דגים ופירות ים. נכתב בגיר. משתנה לפי מה שיש אצל הדייגים.

זה היין ששתיתי. מוסקדה. 5 יורו לכוס. אני חוזר. 5 יורו לכוס.
נשנוש פתיחה. טרמה עם לחם בצד. Tarama. יענו איקרה. יענו ממרח ביצי דגים מעושנות. של קוד (יענו בקלה). 8 יורו. הנאה גדולה. מגישים את זה כאן כקרם כמעט חלק ומשחתי. אחת האיקרות הכי טעימות שאני זוכר שטעמתי. מרגישים כאן שהיא מדג טרי שבטריים. היא רעננה, מלאת טעם אבל עדיין עדינה ולא “פישית” מדי. הלימון הוסיף המון. אחלה פייסט.
אויסטרים. הלכתי כאן על צמד אויסטרים ברוטב פונזו עם ביצי פורל. 8 יורו. חומר גלם נהדר, טרי ורענן. תיבול מלוח ומלא אומאמי של הפונזו וביצי הדגים. אולי היה חסר כאן טאץ’ של חמיצות (הייתי צריך את הלימון מהאיקרה). סה”כ פנאן.

תיקון קטן בתפריט שנעשה אחרי שהזמנתי את המנה הבאה. קודם לכן היה רשום palourdes כלומר צדפות clams. מסתבר שהן לא היו בנמצא באותו ערב. זה תוקן לצדפות מסוג אחר – coques. זה מה שהזמנתי כמנה נוספת.

Coques, Bouillon Miso & Katsuobushi. בעברית – צדפות עם מרק מיסו ושבבי בוניטו. כמו באויסטרים עם הפונזו יש כאן טאץ’ יפני. 14 יורו למנה מהנה ומוצלחת. אלה צדפות טריות ששונות מהמולים המוכרים יותר. קטנות ועם טיפה יותר bite. חמוד וטעים. מרק הצדפות והמיסו עם הבוניטו היה עשיר וטעים מאד. נהניתי.

Le Vivier הוא מקום חמוד, לא יומרני, לא יקר ואיכותי. כזה שיכול לספק ערב נעים, טעים וכיפי של שלל פירות ים באיכות טובה מאד ועשייה מדויקת ופשוטה שמוציאה מהם את המיטב. כיף.

הארוחה ב-Le Vivier עלתה לי 35 יורו. משהו כמו 125 ש”ח. בארץ? בהערכה זהירה ארוחה זהה הייתה עולה מינימום 200 ש”ח.

בכל אופן, זה היה סיפתח. היה מקום לעוד היות ובאותו יום לא ממש אכלתי ארוחה “רצינית” מלאה. באזור שעה 20:00 חיפשתי עוד מקום שיספק את שאריות הרעב שלי. תחילה במסעדה קטנה בשם Bouillon, ביסטרו-בר יין של קצב לשעבר שלשם שינוי מציע הרבה מנות בשריות. נכנסתי והיה ריק לגמרי אבל אמרו לי שהכל מוזמן. חזרתי לכיוון הנמל הישן ועברתי שוב ב-Ourea שהוזכרה בצהריים. לא היה מקום לזבוב. כנ”ל באחת אחרת בשם Alivetu שהיא מסעדה חדשה ששוכנת ליד Ekume בה אכלתי בפוסט הקודם. כמעט אמרתי נואש ואז עברתי ליד מקום בשם Madame Jeanne. זו לא מסעדה שסומנה על ידי מראש כפוטנציאלית אבל חיפוש זריז בגוגל לא העלה ביקורות רעות וראיתי שהיא גם רשומה במדריך מישלן ובגו-מיו ולכן נכנסתי. אפילו נמצא לי מקום ואמרו לי שאוכל לשבת על הבר. לא הכי נוח אבל בשביל נשנוש קטן או שניים ועוד כוס יין זה עבד.

Madame Jeanne – ביסטרו-מסעדה צרפתית לסיום יום שבת:

מסעדה שלהבנתי נפתחה בשנת 2016. באתרי מישלן, גו-מיו ובאתר המסעדה מוזכר שף בשם Pavel Hug שכתוב שעבד בעבר במסעדות מישלן של שפים דגולים כמו Anne Sophie Pic ו-Pierre Gagnaire. המסעדה שוכנת במתחם של 5 חללים שונים ששמו Maison Buon בבעלות מישהו בשם Laurent Katz. יש שם בין היתר חנות עיצוב, חדר כושר, מרתף יין ואת המסעדה.

חלל כמו שאפשר לראות היה מלא לגמרי. גם השולחן מימין שנראה ריק ייאויש תוך מספר דקות.

יש תפריט באנגלית (!). זה כבר מרענן. תפריט שנועד לחלוקה כמו שכתוב. מנות ביסטרו ים תיכוניות קטנות ובינוניות, בשריות וימיות, בסגנונות שונים ובהשפעות בינלאומיות. לי התחשק לגוון עם קצת בשר אחרי המון יצורי ים שאכלתי ועוד אוכל בהמשך.
יין הבית. לשם גיוון הלכתי על אדום. לא זוכר את זהותו ואת מחירו. פחות מ-10 יורו בוודאות.
כבד אווז. נו צרפת. איזשהו רוטב פירותי-פיקנטי מעט ועלי רוקט לרענון החך. הפטה היה טעים בסה”כ אבל במרקם קצת קשה. הרוטב – בסדר. הבאגט – באגט. 12 יורו זה עלה. לא נורא. גם לא הותיר חותם גדול.
עוד מנה בשרית. שקדי עגל עם אניס, קרם גזר צהוב, אגוזי קשיו ורוטב בשר פיקנטי. 18 יורו. מנה לא טובה. המנה הכי פחות טובה שאכלתי בכל הטיול הזה במרסיי. שקדי עגל זה אחד מחומרי הגלם האהובים עליי. אני מת על שקדי עגל. כאן איכותם הבסיסית הייתה בהחלט טובה אבל הטעם שלהם הצליח להיות אנמי לגמרי. הגזר הזכיר גרבר. הגזר הכתום הצלוי היה רך מדי ומתוק מדי. הרוטב הפיקנטי לא היה פיקנטי והקשיו לא היה קשור לכלום. תכלס זאת אחת ממנות שקדי העגל הכי פחות טעימות שאני זוכר שאכלתי אי פעם. בינוניות מוחלטת.
על קינוח ויתרתי. אני מניח שהארוחה הזו ב-Madame Jeanne עלתה בערך כמו הארוחה המקדמת שלי ב-Le Vivier אבל איזה הבדל איכות וטעמים. ככלל הארוחה הבשרית הזו הייתה הארוחה הכי פחות מוצלחת שלי בעיר by far. מה שכן – כנראה שהמקומיים אוהבים את המסעדה. היא הייתה מפוצצת והומה בניגוד מוחלט ל-Le Vivier בה ישבתי כשעתיים קודם לכן. בדיעבד כנראה שהייתי צריך להישאר בה ולטעום עוד קצת יצורי ים. ניחא. לא תמיד אפשר לקלוע בחו”ל, ודאי אם מגיעים למסעדה בספונטניות.
זה היה יום וקצת בלי ארוחות שף מושקעות, בלי תפריטי טעימות אבל עם המון נשנושים, מתוקים, שלל יצורי ים וגם קצת בשרים. ברובו טעים, מעניין ומוצלח למעט הסיום הפחות מלהיב. למחרת בצהריים תחכה לי ארוחת 3 כוכבי מישלן מחוץ לעיר, בעיירת החוף היפה Cassis, אחרי מסלול בוקר רגלי ויפה בפארק קלנק (Parc national des Calanques) שנמצא בין מרסיי לקסיס. על היום בקסיס ארחיב דווקא בחלק הרביעי והאחרון של עלילותיי הצרפתיות כדי לתת כבוד למסעדת 3 כוכבים עם נוף. בפוסט הבא, השלישי, אתאר שתי ארוחות שף, ארוחות טעימות, מערב ה-20 בנובמבר במסעדת La Mercerie שהזכרתי קודם ומצהרי ה-21 בנובמבר במסעדת כוכב מישלן בשם Signature. גם הפוסט הזה יהיה טעים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: