מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

געגועים לבוואריה – בירות, נקניקיות ושחיתויות אחרות

הומאז' לטיול בבוואריה הנה כמה מקומות תל אביביים שעיקרם - בירה, נקניקיות ואוכל מושחת כזה או אחר: שניט מבשלת בירה, הפופ-אפ של ערן ביק, המנזר ופורטרס אנד סאנס.

בתפריט:

בתחילת יוני השתוללתי בבוואריה, שתיתי הרבה ליטרים של בירה ואכלתי לא מעט נקניקיות וחזרזירים. אז כהומאז’ לטיול הנה כמה מקומות תל אביביים שאספתי מסוף יוני עד אמצע יולי שעיקרם – בירה, נקניקיות ואוכל מושחת כזה או אחר. אלה לא מקומות שמתיימרים להיות “גרמניים” או בוואריים. על ביירן מרקט שכן מתיימרת להיות בווארית ויתרתי בסבב הזה (“אנו מזמינים אתכם לעשות קפיצה קטנה לבוואריה, בלי הצורך לעלות על טיסה” – כך כתוב באתר שלהם. עם כל הכבוד מקום שלא מציע נקניקיות חזיר לא יכול לקרוא לעצמו בווארי). המקומות בהם ביקרתי וטעמתי: שניט – מבשלת בירה ומסעדה, פופ-אפ הנקניקיות של ערן ביק, בר המנזר ומסעדת פורטרס אנד סאנס.

Schnitt Brewing Company – שניט – מבשלת בירה ומסעדה מבית פורטרס אנד סאנס:

מבשלת בירה ומסעדה-פאב ברחוב הארבעה 12 בכיכר גבעון, שנפתחה בתחילת 2022 ע”י אמיר נוימן, יואב עלון ואיתי לייפר, מפורטר אנד סאנס הסמוכה, וההברומאסטר אלון שוורץ. שניט היא מילה בווארית או פרנקונית שמשמעותה הוא פחות או יותר מזיגה מכוונת של כוס בירה עם הרבה קצף שמסמלת לשתיין שזה סוף ערב השתייה שלו. הייחוד של שניט הוא הייצור העצמי של כל הבירות שלהם. יש להם בין 8-12 סוגי בירות שחלקם משתנים תדיר. עושים לא מעט אקספרימנטים. לצד הבירות שהן באמת מרכז העניינים יש גם תפריט אוכל ברים מושחת למדי שדווקא קורץ יותר לאמריקה. המקום פתוח גם בצהרי אמצע שבוע ויצא לי לבקר בו כבר מספר פעמים לבירה ונשנושים, גם בזכות קרבתו למשרד שלי.

הפעם הראשונה הייתה ביום שישי צהריים אקראי אי שם ב-24 ביוני. ישבתי בפנים במזגן המצנן.

יש פה מוטיב חביב של עצלנים. הלוגו שלהם. חיית הבית.
מתחילים בבירה – נדמה לי שזו הייתה Kelly’s Green Pony – ע”ש שותפה בשם קלי של אחת המלצריות. מעין IPA. אהבתי. 1/3 ליטר עולה 29 ש”ח ו-1/2 ליטר עולה 34 ש”ח. זה נכון גם לשאר סוגי הבירות.
בר הבירות. אפשר להזמין בחוץ ואפשר לשבת בפנים. מזמינים, משלמים, ומקבלים SMS שההזמנה מוכנה על הדלפק.

תפריט האוכל. אוכל ברים אמריקאי בקונספט. הרבה מטוגנים שהולכים טוב עם בירה.

פולד ביף טאקו – בשר מפורק בבישול ארוך, סלסת עגבניות, צ’ילי ירוק, חסה וצנונית. 39 ש”ח. חביב. בשר עסיסי וטעים. התיבול מסביב (סלסות וחריף) יכול להיות חד יותר. לצדו קנזס סיטי פרייד פיקלס – מלפפונים כבושים בחומץ, מטוגנים בציפוי פריך לצד רוטב ירוק, הכבשה השחורה שלנו (כך בתפריט). 25 ש”ח. אהבתי. ניסיתי פעם אחת מלפפונים חמוצים מטוגנים בעבר בסלמון גורו בר הקוקטיילים המדרידאי המשובח ואהבתי. גם הגרסה של שניט חביבה ומוצלחת למדי. טיגון טוב מאד ובלי עודפי שומן מיותרים.
זו הבירה השנייה ששתיתי – Go Celtics – Dry Irish Stout. אני אמנם אוהד לייקרס עוד מהאייטיז אבל הצלחתי לבלוע את הגלולה המרירה. בירה מוצלחת וחביבה.

להשלמת השובע הזמנתי גם מיסיסיפי האש פאפיס – כדורי פולנטה זהובים מטוגנים, מוגשים עם רוטב ירוק שלנו וסלסה מעושנת. 29 ש”ח. מוצלח בסה”כ. טיגון טוב. טעמים טובים. כמו הסלסה בטאקו – גם זו צריכה חידוד טעמים. יותר עישון ויותר פיקנטיות.

ביקור שני שלי היה ב-30 ביוני. הפעם הסתפקתי רק בבירה אחת העונה לשם ער.ה! – סטאוט לבן עם קפה (נדמה לי ששת”פ עם קפה נחת). מעניין וחביב למדי.
הנשנוש לצד הבירה היה אריזונה ראנץ’ פרייז ציפס לוהט לצד רוטב טרטר דרומי שלנו. 25 ש”ח. צ’יפס לא רע. סלסה חביבה.

בפעם השלישית הגעתי מהמשרד לעסקית צהריים. ישבתי על הבר.

הזמנתי את הבירה שענתה לשם מינכן ביידן. בירת חיטה אמריקאית. גם ממנה נהניתי. יש 50% הנחה על כל בירה כחלק מהעסקית.

לארוחת הצהריים שתכננתי לאכול על הבר בפנים הזמנתי עסקית של עיקרית + סלט קולסלאו + תוספת. שניט הוט דוג נקניקיית אנטרקוט ג’וסית בלחמנייה עם קולסלאו ובצל פריך. בירה ב-50% הנחה (ההיא מלמעלה). התוספת הייתה מארדי גרא אוניון רינגס – טבעות בצל קריספיות לצד רוטב פלפלים שרופים. 49 ש”ח עלות האוכל + 15 ש”ח לבירה. סה”כ 64 ש”ח. את הבירה קיבלתי כמובן מיד. כשישבתי על הבר הבחנתי שהיו 2-3 מנות שהונחו על הדלפק והמתינו. והמתינו. והמתינו. רק אחרי כ-10 דקות אחד הברמנים שם לב שיש שם אוכל והגיש את המנות. אחת מהן הייתה שלי (קיבלתי SMS). מיותר לציין שהלחמנייה הייתה קרירה וטבעות הבצל כבר היו רופסות ורחוקות מלהיות חמות אף הן. אוכל שיוצא ממטבח ועומד 10 דקות – זה דינו. לקבל אוכל קר שעמד, ודאי אוכל מטוגן – זה לא כיף. די התעצבנתי והיות ולא היה לי זמן להמתין להכנה מחדש ביקשתי החזר ושאחויב רק על הבירה שהספקתי לחסל. הברמנים אמרו שהם צריכים מנהל כדי שייאשר. למזלי בדיוק הגיע הבחור. הוא זיכה אותי על כל הסכום, התנצל והיה חביב ושירותי במיוחד. הוא אמר שאם אתן 7 דקות אקבל את המנה מחדש בטייק אוויי ולא אחוייב. הצעתי שאם כך אמתין אבל שיחייב אותי מחדש אבל הוא התעקש ואמר שזה עליהם. המנה החלופית אכן הגיעה מהר – כאמור בטייק אוויי שאכלתי בדרך חזרה למשרד. השארתי טיפ של 50 ש”ח. זה המזומן שבמקרה היה לי.

זו הנקניקיה. לא רעה. גם לא גרועה. עסיסית במיוחד היא לא הייתה אבל הטעם הבסיסי והתיבול היו טובים.
אלה טבעות הבצל שניכר שהוכנו בחופזה והיו שמנוניות למדי ולא מספיק פריכות.
וזה הקולסלאו שהיה האלמנט המוצלח יותר בעסקית הפחות מוצלחת הזו. סלט רענן ומתובל היטב.

שניט למרות התקלה בעסקית הנ”ל היא בסה”כ מקום חביב מאד. הבירות שם מוצלחות. העובדה שיש תחלופה של היצע הבירות הוא נקודת זכות. האוכל – בחלקו מוצלח ובחלקו בסדר ולא רע. מה שכן – מנגנון ה-SMS שמודיע שההזמנה מחכה חייב להשתפר. לא יכול להיות שאקבל SMS שהמנה שלי הגיעה לדלפק (בעודי יושב על הבר) כשהיא מחכה שם כבר 10 דקות. ובלי קשר ל-SMS – הברמנים צריכים להיות מרוכזים יותר גם בעניין מנות האוכל שמגיעות ולא רק במזיגת כוסות בירה, גם אם בירה היא מרכז העניינים. בכל אופן אני מניח שכשיבוא לי להצטנן בכוס בירה ולנשנש משהו אחזור לשם בהזדמנות זו או אחרת כי המקום באמת חביב.

 

Eran Bick Artisanal Sausages – ערן ביק נקניקיות איכותיות – פופ-אפ נקניקיות לשישי צהריים:

ערן ביק הוא יצרן נקניקיות איכות שמייצר נקניקיות איכותיות מבשר ישראלי (גם חזיר). לפי הרזומה שלו באתר שלו הוא התמחה ב-Culinary Institute of America ועבד בין היתר במומופוקו המפורסמת של דיויד צ’אנג בניו יורק שם נחשף לעולם השרקוטרי. במשך כמה שנים הוא ייצר ושיווק נקניקיות, בשרים מעושנים ופסטרמות תחת המותג HOOK וכיום הוא משווק פשוט כערן ביק ברכישה אונליין בלבד (ידוע לי שאפשר למצוא מוצרים שלו גם באיטליזים מובחרים). בימי שישי בצהריים, אחת למספר שבועות (עדכון תאריכים קיים בפייסבוק שלהם), מקיים ביק פופ-אפ נקניקיות ברחבת החניון של רחוב בית אלפא 4 בתל אביב. אזור סדנאות ומוסכים בשכונת מונטיפיורי. קראתי דיווחים חיוביים בקבוצות אוכל בפייסבוק והגעתי בצהרי שישי ב-15 ביולי.

על האש של נקניקיות מסוגים שונים. בירות של Jem’s שיעזרו לשטוף את הנקניקיות ולצנן את האווירה. (פאק היה חם מאד באותם צהריים). הגעתי קצת לפני שעה 12 ולהפתעתי כבר בשעה הזו היו לא מעט אנשים, כולל משפחות עם ילדים. זרם המבקרים המשיך.
אלה בחירותיי. אי אפשר להסתפק בלחמניה אחת בלבד. הבסיס – כמובן חזיר גאודה. אחת קלאסית עם כרוב כבוש וחרדל והשנייה עם ריבת בייקון – בייקון ובצל מוחמץ. 30 ש”ח כל אחת. עוד 15 ש”ח לבקבוק בירה. העסק מוצלח, מושחת וטעים מאד. אכן נקניקיות איכותיות, עשויות היטב, עסיסיות ומתובלות כהלכה. נהניתי.
במקום התארח גם דוכן סביצ’ה שאין לי מושג מי אחראי עליו. אני הגעתי לנקניקיות.
איכות החזיר הישראלי אינה גבוהה כמו אחיו הגרמניים/אירופאיים – זה לא מנגליצה. אבל כל מקום שמציע נקניקיות מהבשר הנכון מבורך בעיניי. אני מניח שאגיע בהזדמנות לפופ-אפ לנסות עוד טעמים ויתכן שאחפש מוצרים לרכישה הביתה. אמרו לי שאפשר למצוא נקניקיות של ביק ב-B-Side, האיטליז של מסעדת B-12 בקרליבך. ייבדק בהזדמנות.

המנזר – בירה ושחיתות ארוכת שנים שחוגגת 30 שנה:

על המנזר כתבתי כאן כבר כמה פעמים. מוסד הקולינריה והאלכוהול התל אביבי של ליאור הרגיל. זה סוג של ברירת מחדל באזור שוק הכרמל כשבא לאכול משהו מושחת אבל איכותי וטעים וללגום איזו בירה, בלי הצורך להידחק לסמטאות השוק עצמן. המנזר הוא hardcore. מקום בלי שום גינוני טקס, בלי ניסיון להיות נחמד או שירותי במיוחד. אני מגיע מדי פעם, יושב על הבר בפנים כי שם ממוזג ויש מוזיקה טובה, מזמין מנה או שתיים ובירה (או שתיים). המחירים – באופן יחסי סבירים. האיכות של האוכל – כמעט תמיד – טובה מאד. אז אם פוסט מושחת – חזרתי גם למנזר. זה היה בשבת, 16 ביולי, באזור שעה 12:00.
ויינשטפן. בוואריה.
תפריט שבת צהריים. אחד המקומות היחידים שממשיכים להציע מנות חזיר בשגרה.
בירה בווארית דורשת חזיר. קוסטיצה (צלעות חזיר בעישון שלנו), wedges, כרוב כבוש, חרדל. 85 ש”ח. אמנם מאכל שמקורו במולדובה, אבל חזירים מעושנים כאלה ואחרים אפשר למצוא בכל מזרח ומרכז אירופה, מרוסיה, אוקראינה, הבלקן, צ’כיה, אוסטריה וגרמניה. איפה שיש בירות בשפע יהיו גם מנות חזיר מושחתות. לצערי המנה הספציפית הזו לא החזירה אותי חודש וחצי אחורה לבוואריה. הנתח היה אמנם טעים אבל עשוי מדי (בילה יותר מדי זמן בתנור – את זה אפשר לראות בצבע) ומעט יבש. לכרוב ולתפו”דים אין לי טענות. זו מנה בסדר אבל ביחס לסטנדרטים שאני מכיר (ואכלתי הרבה במנזר) זה היה פחות טוב משמעותית. קורה. אני לא יודע אם התחלף שם צוות הטבחים אבל גם אם כן אני מקווה שזו התפלקות חד פעמית.
יצאתי מהמנזר וחזרתי רגלית לכיוון הבית (3.5 ק”מ). בדרך עצרתי להמשך נשנושים בעוד מקום שמתמחה בבירות ובשרים.

פורטר אנד סאנס – Porter and Sons – המון בירה ואוכל גם:

פורטר ובניו היא מסעדה ו”בית מסחר לבירה” ככתוב בשלט שבחוץ, ברחוב הארבעה. בשקט בשקט המקום חוגג בת מצווה. היות ועבדתי לפני למעלה מעשור בקרליבך-חשמונאים וב-5 השנים האחרונות ברחוב החשמונאים (בחברה אחרת) יצא לי לשבת לא מעט בפורטס אנד סאנס, כולל בתקופה שהם היו פתוחים לעסקיות צהריים (הרבה לפני הקורונה) ותמיד נהניתי. זה לא מקום שמנסה להיות מתוחכם במיוחד. הוא מציע בעיקר מנות בשרים קלאסיות והרבה הרבה הרבה בירה. מעל 50 סוגי בירה מהחבית ומעל 70 סוגי בירה בבקבוקים. להערכתי לא ישבתי במסעדה לפחות 4-5 שנים אז חזרתי כעת, אחרי הביקור הנ”ל במנזר. לא יודע איך אבל היה מקום לעוד.

הגעתי בלי הזמנה מראש בסביבות 13:30 (כאמור יום שבת) וישבתי על הבר. המקום הלא קטן היה די מלא, למעט על הבר עצמו שם נותרו מקומות ישיבה. מקום פופולרי בלי יותר מדי רעש וצלצולים וכתבות יח”צ.

ברזי בירה. קצה הקרחון. יש כאן בירות בוטיק ישראליות, בירות חיטה גרמניות ובלגיות, בירות פירות וסיידר, אייל בלגי בהיר וכהה, IPA (למשל מסקוטלנד), אייל וביטר מסורתי (לונדון פרייד למשל – בירה חביבה עליי), פורטר וסטאוט (גינס כמובן, לונדון פורטר – עוד בירה שאני מחבב), לאגר בהיר וכהה. בקיצור הבנתם – יש כאן הרבה בירות.
לרוב אני בוחר בבירות עם נטייה למרירות – סטאוט/ביטר, IPA וכו’. הפעם המסע מהמנזר לפורטרס בחום צהרי השבת התל אביבי גבה את מחירו וחיפשתי בירה צוננת וקלילה. אז לאגר דווקא. גרמני – כי אני בהומאז’ לטיול בבוואריה. ולא סתם גרמניה – בירה תוצרת נירנברג הפרנקונית בלב בוואריה: טוכר פילזנר. 36 ש”ח ל-1/2 ליטר. בנירנברג זה עלה הרבה פחות.
לצד הבירה ועל אף הקוסטיצה של המנזר שעה וקצת קודם לכן נותר עוד מקום. אז מקטגורית “נבראו בשביל הבירה” הזמנתי מנה חורפית למדי של נקניקיות הבית: שלושה סוגי נקניקיות הנעשות במקום מבשר מובחר, צלויות בגריל. בתוספת ראגו שעועית לבנה ובייקון. 84 ש”ח.
זו המנה – הייתה כאן נקניקיית חזיר אחת, צ’וריסו בקר עם צ’יפוטלה כמדומני ועוד נקניקיית בקר כלשהי. זו הייתה מנה מאכזבת למדי. אחרי הבינוניות היחסית של המנה במנזר, גם כאן חוויתי את המנה הכי חלשה שאכלתי בפורטס אנד סאנס עד היום. תבשיל השעועית היה בסדר (הבייקון יכול להיות דומיננטי יותר) אבל הנקניקיות לא היו מספיק טובות. ראשית הגודל שלהן עבור 84 ש”ח לא מספק. הן אמנם שמנמנות אבל קטנות. שנית הן היו פשוט יבשות. טעמן היה לא רע אבל גם לא נסק לגבהים. הטובה בין השלוש הייתה נקניקיית החזיר שנותר בה מעט עסיס. הברמן החביב מאד הציע מנה חלופית אבל כבר אכלתי ולכן ויתרתי. על קינוח וקפה שגם הוצעו לי על חשבון הבית ויתרתי בהודיה כי פשוט לא נותר מקום. התחזרתי מדי באותה שבת וכנראה נענשתי בשתי מנות בינוניות גם במנזר וגם בפורטרס אנד סאנס. היי לפחות הבירות היו צוננות וטובות.
רק לשם השוואה (שהיא לא פיירית. אני יודע): ארוחה במסעדת Bratwursthäusle בנירנברג שכללה 4 נקניקיות בגריל עם כרוב כבוש, 1/2 ליטר של אותה טוכל ומנה עיקרית נדיבה של כתף חזיר ודמלפינגס עלתה שם כ-90 ש”ח. על שתי הארוחות במנזר ובפורטרס (עם בערך אותה כמות אוכל וכוס בירה אקסטרה) שילמתי משהו כמו 235-240 ש”ח. יותר מפי שניים וחצי! יקר בארץ. והמנזר ופורטרס אנד סאנס עוד נחשבים למקומות עם תמחור סביר ביחס לממוצע.

אז זה היה מסע קולינרי של כ-3 שבועות של ניסיון לשחזר משהו מהשחיתות הבווארית הטעימה בנירנברג, מינכן ושות’. מסע שהוכתר בהצלחה חלקית, במיוחד בכל הקשור לבירות, אבל פחות בכל הקשור לאוכל שידע עליות ומורדות. לא נורא – אני עדיין מחבב את המקומות המתוארים ולרובם כנראה אחזור, לפחות לבירה או שתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: