מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

Search

אנדלוסיה – חלק ב’: רונדה

ברונדה עם טאפאס ברים מסורתיים ו"ליל סדר" במסעדת שני כוכבים פנטסטית שהייתה ארוחת השיא בטיול כולו.

בתפריט:

אנדלוסיה. רונדה. 3-5 באפריל.

רונדה היא עיר עתיקה קטנה בת כ-35,000 תושבים שבמרכזה קניון יפהפה ותלול ומערכת גשרים עתיקים מעל נהר בשם Guadalevín. בזכות נופיה מהיפים באנדלוסיה ומיקומה היא נבחרה כיעד הלינה השני בטיולנו (ל-3 לילות) אחרי סביליה. היא נמצאת כ-130 ק”מ דרומית מזרחית לסביליה וכ-100 ק”מ מערבית למלאגה. מרונדה נסענו לטיולי בוקר בכמה יעדים. הגענו אליה אחר הצהריים ב-3 באפריל מסביליה. בדרך אליה טיילנו קצת באזור פארק הטבע סיירה דה גרסלמה (Sierra de Grazalema) ואכלנו גם צהריים (מאוחרים) במסעה בכפר מקומי באזור השמורה (על כך בפוסט עתידי). בפוסט הזה ארחיב רק על מקומות ברונדה כשגולת הכותרת היא מסעדת 2 כוכבי מישלן שרצה הגורל שתהיה ממוקמת בעיירה הקטנה הזו ובה אבלה את ארוחת ליל הסדר שלי.

אחרי ההתמקמות במלון עשינו סיבוב ערב ראשון בעיר.
ניסינו למצוא מקום באחד הברים אבל לא היה. הכל מלא. זה היה בסביבות 21:30. היות ואת ארוחת הצהריים המאד מלאה ערכנו רק באזור 16:00-17:00 שותפיי ויתרו. אני המשכתי לנסות למצוא מקום לאיזה טאפאס חביב. בסוף מצאתי. קצת אחרי 22:00.

Bodeguita El Buen Comer – טאפאס בר קטן וחמוד:

אין לי הרבה מידע על המקום. לא מצאתי הרבה במרשתת. יש דף בטריפאדווייסר. יש פייסבוק לא אינפורמטיבי וזהו. יחסית זה נראה מקום די חדש או שעבר שיפוץ. קטן. חמוד. בעלים נחמד. היה שולחן יחיד בקצה המסעדונת ושם ישבתי.

רוב מוחלט של הסועדים היו ספרדים. אני מניח שמקומיים.
התפריט בספרדית אבל גם בלי גוגל טרנסלייט לא מסובך להבין. בחלק מהמנות יש אפשרות למנות טאפאס קטנות, מנות ביניים לחלוקה ומנה גדולה. אני באתי לנשנש 2-3 מנות קטנות, לשתות כוס בירה ולחזור למלון.
התחלתי עם בירה. 3.50 יורו לכוס.
טאפאס ראשון קטן של Filete con Mojo picón. לחמניה קטנה עם פילה עוף ברוטב שום ופפריקה מעושנת. בצד תפוצ’יפס לא home made (מוגשים בלא מעט מקומות כתוספת קראנצ’ית). 1.80 יורו. מחירים מצחיקים גם למנות של כמה ביסים. היה טעים.
Albondigas – כדורי בשר ספרדיים. בצהריים יהל אכל מנה גדולה כזו במסעדה בה ישבנו ושם זה היה רוטב על בסיס עגבניות. כאן זה היה טאפה קטן עם רוטב על בסיס בשר וירקות (אולי גם הכניסו קצת שמנת). לחם בצד לספיגת הרוטב. 2 כדורים קטנים שעלו 1.50 יורו. פשוט, מנחם וטעים.

Sardina Ahumada. סרדין מעושן. על לחם, גבינה מקומית וריבת שרי (כמדומני). פשוט, טעים מאד ואיכותי. 3.50 יורו. זה הטאפה היקר ביותר בתפריט יחד עם מנת גבינת עיזים. פילה הסרדין לא הרגיש משומר והם מעשנים אותו כנראה במקום ולכן הוא יחסית יקר. השילוב של המלוח/מעושן עם מתיקות הריבה הפתיע לטובה.

ישבתי כ-40 דקות. באיזי. היה נעים וטעים. וזול. חשבון שהסתכם ב-10.30 יורו לארוחה שסגרה לי מעולה את פינת נשנושי הערב (בואך לילה).

למחרת, 4 באפריל, נסענו בבוקר לכפר קטן דרומית לרונדה בשם Genalguacil, שמעבר לנופים היפים מכל עבריו מכיל גם מוזיאון לאמנות מודרנית ובכל רחבי הכפר מפוזרות יצירות אמנות, פסלים וציורי רחוב. מקום חמוד להפליא. ממנו הדרמנו עוד קצת לארוחת צהריים במסעדה מלאה וטובה בעיירת החוף החביבה Estpeona. על אלה יורחב מעט בפוסט אחר. בערב חזרנו לרונדה. אני עשיתי סיבוב היקפי סולו סביב החומות המבוצרות של העיר והגעתי לתצפית גם מעברו השני של הגשר.
בסביבות 21:30, אחרי סיבוב של כשעה וחצי התחלתי לחפש מקום קטן לאכול בו. עסק לא קל. מקומות היו מפוצצים ובחלקם היה גם תור קטן של ממתינים. בסביבות 21:45 מצאתי מקום בטאפאס בר מקומי שאיכשהו בדיוק התרוקן מעט.

Taperia La Flamenka – עוד טאפאס בר רונדאי פשוט וזול:

מקום מעט יותר גדול מהקודם. כנראה לנוכח ריבוי הביקורות אונליין גם וותיק יותר. מקום פשוט ביותר עם כל מיני מוטיבים של פלמנקו. ישבתי על הבר.

כאן מקבלים תפריט ועט ופשוט מסמנים מה מתחשק לאכול. יש תפריט באנגלית והבעלים כאן שלט טוב יותר באנגלית. 3 המנות המחוקות לא היו זמינות כבר.

יין אדום. צריך קצת לגוון. אין לי מושג איזה יין זה היה. הוא לא היה רע והוא היה זול.

טאפה ראשון. קרוקטים במילוי זנב שור. סלטון טרי בצד. 2 יורו. קרוקטים טעימים ומטוגנים היטב. סלטון עם עלים טריים שהפתיע אותי לטובה כי הוא הרגיש טרי ואיכותי והיה מתובל כמו שצריך.
לחמניה (bread roll) עם בייבי קלמרי (baby squid) ואיולי. בצד מעט צ’יפס. 2.20 יורו. מחיר מצחיק למנה שהיא לא מנת ביס. נדרשים 4-5 ביסים לחיסולה. איפה תמצאו בארץ סליידר קטן (בטח עם קלמרי מטוגן) ב-9 ש”ח. לא תמצאו. גם לא בכפול כסף. זה היה טעים והקלמרי היה טרי.
שיפוד שרימפס (prawn skewer). אותו סלטון טרי שפגשנו קודם. תיבול של איזשהו פסטו עשבים ושום. שרימפס טריים וטעימים מאד בעשייה טובה. המחיר – גם כאן 2.20 יורו. אני בוכה. בארץ זה היה עולה פי 5 בקלות לאותו גודל מנה והשרימפס ככל הנראה היו מזן קפוא.
עם כוס היין ששתיתי הארוחה הקלה הזו עלתה 9.20 יורו. מחיר מצחיק (כשאתה בספרד) ועצוב כשאתה כותב א השורות הללו ומנסה לחשב כמה הייתה עולה ארוחה זהה בבר תל אביבי. עוד מקום ראוי לסגירת רעב קל בשעת ערב מאוחרת ברונדה.
ה-5 באפריל היה ליל הסדר. זה היה הלילה השלישי והאחרון שלנו ברונדה. בבוקר עשינו טיול יום שהוזמן מראש ל-Caminito del Rey. מסלול מדהים ומהנה ביותר בקניון צר מעל נהר. שווה ביותר. הכנו לעצמנו לצהריים סנדוויצ’ים טובים ופירות כי מדובר במסלול של כמה שעות.
זה מצפה 3 האגמים שנמצא לא רחוק. Mirador de Tres Embalses. אזור יפהפה.
בערב חיכתה לי ארוחת פסח כהלכתה במסעדת 2 כוכבי מישלן ברונדה עצמה שהוזמנה מבעוד מועד. שותפיי הזמינו מקום במסעדה אחרת בעיר לאותו ערב. הזמנתי מקום לשעה 20:00, שעת הפתיחה. זו כאמור אחת מ-3 מסעדות 2 כוכבי מישלן בכל אנדלוסיה (יש אחת של 3 כוכבים בשם Aponiente של השף Ángel León המכונה “השף של הים”. באפריל 2018 אכלתי במסעדה שהוא הפעיל כ-3 שנים במדריד בשם Glass Mar. היא נסגרה סופית ב-2021 אחרי חודשים שבהם לא פעלה בימי הקורונה).
בכל אופן, חזרה לרונדה. Bardal היא המסעדה המדוברת. הנה באה ארוחת הסדר שלי (בלי הגדה ובלי אפיקומן) במסעדת 2 כוכבים דווקא ברונדה.

Bardal – ארוחת ליל הסדר במסעדת 2 כוכבי מישלן נפלאה:

מסעדת שני כוכבים מודרנית ואלגנטית שמשדרת פשטות ונועם. המסעדה נפתחה בשנת 2016, זכתה בכוכב מישלן ראשון ב-2018 ובשני ב-2019. השף שלה הוא בכלל קטלאני ושמו Benito Gómez אבל הוא הפך את אנדלוסיה לביתו. באתר שלהם כתוב שהוא מברצלונה by birth אבל מרונדה at heart. קראתי בראיון שלו שההשראה הגדולה שלו להפוך לטבח הייתה הספר של קבוצת אל בולי El sabor del Mediterráneo שהוא קרא ושינן כנער (בשנת 93). בהמשך הוא גם עשה התמחות באחת המסעדות של הקבוצה ועבד 3-4 שנים תחת השף Rafa Morales במסעדת La Hacienda Benazuza שפעלה לא רחוק מסביליה במלון El Bulli Hotel ובשיאה החזיקה 2 כוכבי מישלן. לאחר מכן התגלגל לרונדה. עבד במסעדה בשם Tragabuches שם החליף שף נחשב אחר, Dani García (אנדלוסי שהיום מחזיק במסעדת 2 כוכבים במדריד). ב-2007 פתח במקומה את מסעדת הטאפאס שלו ברונדה ששמה Tragatá שפעילה עד היום (מומלצת מישלן). אם היא הייתה פתוחה בימים שלפני כן כנראה שהייתי דוגם גם אותה.
הגעתי 2 דקות לפני השעה הייעודה וכפי שניתן להבחין הדלתיים עדיין היו סגורות. דקה לאחר מכן גולגלה הדלת ושערי המסעדה נפתחו. יחד איתי נכנס עוד זוג ומעט אחריי נכנסו עוד כמה וכמה סועדים אלגנטיים שאם קלטתי היטב כולם דיברו ספרדית. לאורך הערב המסעדה לא הייתה מלאה לגמרי.

שני כוכבי מישלן ושתי שמשות ב-Guía Repsol.

שני תפריטי טעימות על הקיר. האחד – Tasting Menu Bardal ב-170 יורו. השני – Large Tasting Menu Bardal ב-190 יורו. הסתפקתי ברגיל. התפריט של Bardal הוא תפריט שף אנדלוסי עונתי מקומי. נשען על חומרי גלם מעולים שכולם מאנדלוסיה. המנות משתנות מדי עונה.

חלל המסעדה. נעים, חם, אלגנטי, מודרני. רחוק מפלצנות או יוקרה. בדיוק חלל שאני מצפה למצוא במסעדת מישלן באנדלוסיה השורשית ובעיר עם אופי וסביבה כמו רונדה.

La Bota 82 Manzanilla Florpower MMXV. כוס ראשונה לליל הסדר. אנדלוסי. 100% ענבי Palomino Fino. יין מ-2015 שיוצר ב-3500 בקבוקים. יקב בשם Equipo Navazos מ-Sanlúcar de Barrameda ליד קדיז. פלומינו הוא הזן שממנו מכינים גם את יינות השרי בחרז. יין יבש, מתובל, מעט אגוזי. כוס עלתה 8 יורו. קצת יותר מ-30 ש”ח ומדובר ביין של יקב בוטיק במסעדת 2 כוכבים.
הכנות למתאבנים. זה מיגל שהוא גם הסומלייה של המסעדה (Miguel Conde שמו המלא).
שלושה מתאבנים להתחלה. חגיגת יער של פטריות וצנוברים.
Mushrooms and pine nuts infusion. מיצוי פטריות עם ספירה של צנוברים שממש נמסה בפה. פיצוץ טעמי פטריות וצנובר. מי שלא אוהב פטריות כנראה יהיה כאן בבעיה. גם ב-2 המתאבנים הנוספים בסיבוב הזה.
Creamy mushroom and Cádiz blue cheese bun. באן פטריות קטן עם מילוי קרמי של גבינה כחולה מקדיז. באן מהזן המעט סטיקי. אינטניסיבי וטעים ביותר.

Pine nut pudding and sour juice of mushrooms. הפעם ביס פטרייתי קרמי וחלק שהכיל גם “מיץ פטריות” מריר.

חגיגת היער הייתה מהנה וטעימה ביותר אבל כבר אכלתי מנות דומות בלא מעט מסעדות כך שלא חשבתי שהיה כאן wow factor. אני כן מעריך את העובדה שלשף יש רצון לספק טעמים ממקורות שונים באנדלוסיה וזה בהחלט היה סיפור קצר של היער האנדלוסי.
הלאה. שלוש מנות קטנות נוספות. שתיים של ביס. אחת של כמה.
Sea urchin, raifort and caviar. קיפוד ים, חזרת וקוויאר. ליל סדר בלי חזרת? אז ברור שהייתה. בגרסת 2 כוכבים אנדלוסית. בואו נאמר שזה הגפילטע פיש הכי טעים שאכלתי אי פעם. בכלל זו הייתה מנת פירות ים מהטובות, הטעימות והמעודנות שאכלתי. מנה מענגת. קיפוד ים זה פלא קולינרי. קוויאר שחור זו שחיתות שכמשתמשים בה נכון לצד המרכיבים הנכונים היא מענגת לכשעצמה. הייתה כאן למעשה קציפת חזרת שעליה הונחו הקוויאר וקיפוד הים שהיו מאיכות ללא תחרות. שילובי המרקמים (קרמי, נימוח, מתפצח) והטעמים הסבו אושר גדול לחכי. אני מפחד לחשוב כמה מנה כזו הייתה עולה בישראל. להערכתי מנה שלבדה הייתה עולה כאן 50-60 יורו.
Picaña beef with green pepper. פיקנייה עם פלפל ירוק. נתחון קטן של פיקנייה (מאיכות מופלאה) כבושה קלות עם רוטב פלפל ירוק, מונח על סופלה תפו”א וצ’יפסונים תפוחים וקראנצ’יים. ביס מופלא. לא יודע איך אפשר בביס בשר להוציא כאלה טעמים. עוד מנה שסחטה ממני wow חרישי.
Tuna Belly and seaweeds. בטן טונה ואצות ים. שילוב ימי מנצח בביס. טונה שמנמנה נפלאה ואצות ים ב-2 מרקמים. בסיס קראנצ’י וטופינג אוורירי. מנה נהדרת נוספת.
אם 3 מנות הפטריות היו מעולות אבל לא הדהימו אותי, 3 המנות שבאו אחריהן היו מופלאות כולן. יש התקדמות חיובית…
עוד שתי מנות שהוגשו יחדיו.
Grilled Lettuce hearth and beef emulsion. לב חסה צלוי עם אמולסיה של שומן בקר. חסה יכולה להיות ירק אדיר כשיודעים לטפל בה. הקרם על בסיס שומן הבקר היה נהדר ועז טעם והשתלב נהדר עם הפרשיות של החסה. יופי של מנה.
Cock crest and bearnaise sauce. מנה קראנצ’ית של כרבולת (כן כן) של תרנגול ברוטב ביארנז עם תירס, בצל אדום כבוש וגרגר נחלים. כזה עוד לא אכלתי. היו כאן 2-3 ביסים טעימים מאד ומרובי מרקמים. הכרבולת הייתה קראנצ’ית וטעימה (וקלה לאכילה. לא chewyית). שילובי הטעמים היו נהדרים – בשריים, עשבוניים, חמצמצים, אדמתיים. אחלה.
כוס יין שנייה. Finca Calvestra – Bodega Mustiguillo מ-2021. זן הענבים נקרא Merseguera. יקב מאזור ולנסיה. יין לבן מעט מינרלי, עם גוף וטעמים אדמתיים. גם הכוס הזו עלתה 8 יורו.
הצגת תכלית של אחד ממרכיבי המנה הבשרית העיקרית. שוק של עז צעירה עטופה באצות ים.
עכשיו מגיעות מנות מעט יותר גדולות ברובן שתוגשנה כל אחת בנפרד.
Green beans, sheep milk labneh, courgette and eel. צלופח, קרם/קציפת קישואים, אבקת לאבנה (כן כן) מחלב כבשים ושעועית ירוקה. מנה נהדרת נוספת. מנה רעננה ואביבית עם שלל אלמנטים טעימים ביותר שהשתלבו נהדר עם נתחי הצלופח הנפלאים (אחת החיות הכי טעימות בעולם לדעתי). הלאבנה מחלב הכבשים הייתה מהנה וטעימה ביותר. מנה יוצאת מן הכלל.
Codfish with tomato and olives. דג קוד עם קרם עגבניות וזיתים בשלל מרקמים. פילה דג נימוח עם קרם עגבניות נהדר ועשיר וזיתים שנתנו קיק בכמה מרקמים, כולל מעין מרנג זיתים (מהמם) ומעין ספירה של זית עם מילוי נוזלי (כיף גדול). מנת דג עזת טעם ומשובחת ביותר. אנדלוסיה בצלחת בסטייל של 2 כוכבי מישלן. קרם העגבניות הזה והקרם הירוק מהמנה הקודמת מוכיחים שלידידנו השף בניטו יש יכולות נהדרות גם בהכנת רטבים נפלאים.

Calçots and Payoyo cheese. בצלצלים ירוקים צלויים וגבינת Payoyo (גבינת עיזים מקומית עזת טעם שכבר פגשנו קודם). Calçots זה סוג מקומי של בצל ירוק (שמקורו בקטלוניה). עשיר ומלא טעם. הוא מקבל טיפול בגריל ומעליו יש קציפה של גבינת ה-Payoyo הנהדרת. כשמשחקים מעט עם המנה מגלים עוד רבדים של רוטב חום ועשיר שנדמה לי שהיה על בסיס שרי וחומץ שרי וביצי סלמון נהדרות – כי למה לא אם אפשר. מנה לכאורה פשוטת מרכיבים אבל נפלאה. שילוב טעמים מתקתקים – של גריל – של גבינת צאן – של אדמה. מעולה.

Artichoke with smoked hollandaise sauce. ארטישוק עם רוטב הולנדייז מעושן. היה כאן קרם ארטישוק, צ’יפס ארטישוק דקיק נפלא, נתח דג סרדין טרי כבוש קלות שהתחבא שם ותרם את תרומתו. אבל הכוכב היה ההולנדייז המעושן – תענוג אמיתי. מרקם מושלם וטעם מושלם. אני מתחיל לשעמם אבל זו הייתה מנה נפלאה נוספת.

בשלב הזה הגיע הלחם. לחם מחמצת משובח ביותר עם שמן זית מעולה שמייצרים עבורם ברונדה וחמאה נהדרת.

Aubergine Fricandó. מנה צמחונית לגמרי עם טעמים בשריים לחלוטין. טייק אוף של השף למנה קטלאנית. חציל אפוי/צרוב במרקם נפלא וטעם אדיר ממש בשרי עם שלל פטריות עונתיות בכמה מרקמים ורוטב על בסיס פטריות, אצות קומבו וירקות קלויים שלגמרי הרגיש כמו רוטב בשר עשיר. מנת חציל לפנתיאון.

כוס יין שלישית. רביעית למרות הסדר לא הייתה. הסתפקתי בשלוש. לשם גיוון – אדום. Ramos-Paul 2006. יין מאזור מלגה. בלנד שכולל 55% זן טמפרניו ספרדי, 25% קברנה סוביניון, 10% סירה ו-10% מרלו. בוקבק בשנת 2008 אחרי יישון של 18 חודשים באלון צרפתי. יין מעולה בצבע יפהפה. טעמים חלקים ומורכבים. זו הייתה הכוס היקרה שבבחירותיי (או למעשה בחירותיו של מיגל הסומלייה שהקשיב לבקשותיי) – 12 יורו עלותה.

Monkfish with spinachs. יין אדום אז דג שהוא אולי הכי בשרני בנמצא. דג נזיר הלא הוא Monkfish. כנראה שקשה למצוא מסעדות מישלן שלא מגישות מונקפיש. זה חומר גלם אהוד מאד אצל שפים מובילים. כאן הוא מוגש בפשטות. כבוש ומאודה עם קציפה על בסיס בר בלאן ותרד שמתחבא למטה בשני מרקמים (קרם ועלים חלוטים קלות). דג נהדר. רוטב נהדר. חומר גלם במיטבו.

בדרך לשירותים. שולחן הגבינות וכמה יינות פתוחים שעמדו מחוץ לחדר פרטי בו סעדה קבוצה יחסית גדולה של חוגגים מקומיים. התאפקתי לא להכניס לכיס.

החדר המבודד. הצצה מהכניסה. לא היה לי נעים להיכנס פנימה.

Baby goat with seaweeds, kidney and fried brain. הנה הגענו לעז מתחילת הארוחה. המנה הבשרית המרכזית והאחרונה לפני המתוקים. תחילה הוגשה הצלחת הזו. נתח שוק עז צעירה צלויה באצות עם רוטב אצות ים ירוקות וספירולינה.

אחרי 1/2 דקה נחתו שתי צלחות נוספות עם שני חלקי עז נוספים. הפעם חלקי פנים. מימין – מוח עז מטוגן. משמאל – כליות עז צרובות ברוטב perigourdine על בסיס כמהין ויין מדירה.
העז על כלל חלקיה הייתה מופלאה. אחת ממנות הבשר הכי טובות שאכלתי אי פעם. בשר השוק באצות היה טעים להפליא. בשר עם קראסט נפלא ששמר על תווך רך ונימוח. מלא טעם ושילוב מעולה עם האומאמי של האצות. הרוטב היה פנטסטי אף הוא. המוח המטוגן היה עדין ומעודן בטיגון מושלם ותווך רך ומענג. הטובה מהשלוש הייתה הכליה. עשייה מושלמת. פיצוץ של טעמים. מרקם נפלא ורוטב מענג. מעדן. כשאל אותי מנהל המסעדה (Marco Trujillo שמו) מה הכי אהבתי במנה אמרתי שאת הכליות ושלטעמי זה היה כנראה הביס הכי טוב בכל הארוחה. הוא היה מבסוט ואמר שזה גם הפייבוריט של השף.

Celeriac and fennel. קינוח ראשון. גלידת סלרי, קציפת שומר וטרגון וטוויל שומר. קרמל מלוח לקיק ומעט זרעי שומר קלויים לאקסטרה אניסיות וקראנץ’. קינוח מעולה. מאד רענן שמשחק יפה בין מתיקות מעודנת למליחות קלה ואניסיות שבאורח פלא לא משתלטת. נהניתי מאד.

Lemon verbena “Soplillo” stuffed with white chocolate and passion fruit. סיום לימוני זה תמיד מבורך. Soplillo לפי גוגל זה מאוורר (fan) בספרדית. היה כאן אכן קינוח אוורירי במיוחד. מרנג לימון וורבנה אפוי מושלם שממש נמס בפה שמולא בקרם שוקולד לבן ופסיפלורה. קינוח נהדר. טכניקה מצוינת. טעמים מעולים. מתיקות מושלמת. שילוב מושלם בין חמצמצות לימונית ופסיפלוראית למתיקות השוקולד הלבן. ביצוע נהדר.
Petit-Four. כרגיל בז’אנר מסיימים במגוון פטיפורים תוצרת בית. משהו הדרי קוקוסי, משהו קרמלי טופיי, משהו שוקולדי, משהו שקדי, משהו מדלני ומשהו מרלמלדי מפרי יער כלשהו. כולם חמודים ועשויים ללא דופי.
החשבון הכולל שלי הגיע ל-201.50 יורו. ישבתי בדיוק שעתיים וחצי ב-Bardal. קצב הארוחה והשירות היו מושלמים. שירות חייכני, ידעני ואינפורמטיבי, בלי פלצנות יתרה. אמנם קשה להתחרות עם שף קטלאני-אנדלוסי מוכשר כשד שמחזיק ב-2 כוכבי מישלן מוצדקים לחלוטין בארוחות ליל סדר ביתיות. זה כמובן לא פייר. אבל זו בקלות הייתה ארוחת ליל הסדר הטובה והטעימה ביותר שאכלתי אי פעם. כל המנות נעו בין טובות מאד לנפלאות. כמה מהמנות כאן היו מהטובות והטעימות ביותר שאכלתי אי פעם. אני מניח שאם בניטו ידידנו המוכשר היה מנסה לשחק קצת יותר משחקים טכניים ועושה מאמץ לספק קצת יותר אפקטים מיוחדים במנות ונותן מעט יותר דגש על פרזנטציה הוא היה יכול לקבל גם כוכב שלישי. אבל שניים זה מספיק. ודאי כשחומרי הגלם כל כך טובים ושהטעמים שהוא מוציא מהם עוד יותר טובים.

התפריט שקיבלתי הביתה למזכרת לארוחה בלתי נשכחת. ארוחה לפנתיאון. כשיצאתי מנהל המסעדה נפרד ממני ובניטו השף שעמד לידו לחץ את ידי. האיש לא ממש שולט באנגלית ומרקו המנהל תרגם לו בקצרה את חוות דעתי החיובית ביותר. יצאתי מבסוט ללילה רונדאי קריר.

עד כאן רונדה וארוחותיה עם השיא (של הטיול כולו) ב-Bardal הפנטסטית. למחרת נעשה את הדרך לגרנדה המקסימה. הפוסט הבא יוקדש לה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: