מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

חובות יפואיים מיוני-יולי: הגפן חצר יין ומנסורה עם שני ביקורים עוקבים בכל אחת

שני מקומות חביבים ביפו ובפאתיה שחזרתי אליהם ביוני-יולי. הגפן חצר יין מקומי, בר יין משובח בחצר יפואית מקסימה עם בונוס של אוכל מקומי איכותי, ומנסורה - מהנעימות, החביבות והאיכותיות במסעדות העיר. 

בתפריט:

הגפן חצר יין מקומי ומנסורה. שני מקומות שלא ממש קשורים זה לזה למעט הקרבה הגיאוגרפית היחסית (8 דקות הליכה). הראשון הוא בר יין עם אוכל ביפו באזור שוק הפשפשים שחוגג שנתיים לקיומו. השני הוא מסעדה בפאתי יפו בדרך סלמה שתחגוג בסוף השנה 6 שנות קיום. רצה הגורל שביום הולדתי ב-10 ביוני, כמה ימים אחרי שחזרתי מאותו כנס/טיול בטוקיו, החלטתי ספונטנית לקפוץ ליפו ובאותה גיחה לא מתוכננת ביקרתי גם בחצר וגם במנסורה. בסוף יולי חזרתי לשני המקומות הללו יום אחרי יום. תחילה ב-28 ביולי לגפן אחרי שקראתי על חגיגות יומולדת שנתיים למקום במסגרתן הם אירחו פופ-אפ נקניקיות של ערן ביק ולצדן הגישו יינות מבעבעים ישראלים. זה נשמע לי כיף אז קפצתי. למחרת – שבת צהריים חזרתי לאזור ואכלתי שוב במנסורה.

 

הגפן חצר יין מקומי – יום הולדת שמח לי עם יינות ונשנושים על הבר, 10 ביוני:

נכנסתי קצת אחרי 13:30 לחצר היפואית הכה נעימה ומגניבה. למרות שבעיניי זה אחלה מקום לשבת בו בצהרי שבת קיצית המקום היה רחוק מלהיות מלא. העדפתי לשבת על הבר. למי שלא מכיר – מדובר בבר יין שמטרתו להנגיש את חומר הגלם המקומי, ולתת במה ליקבים מקומיים עם כ-100 סוגי יין, וכל היינות נפתחים לכוסות מלבד המבעבעים. על הדרך יש גם קצת אוכל של מטבח עונתי של מנות קטנות שמלוות את היין שאף הן מבוססות על חומרי גלם מקומיים. שירה גרנות ולי הופמן אגיב הן המנהלות שאחראיות על ענייני היין והבעלים הוא גלעד הרפז שהוא הבעלים של המתחם כולו שכולל גם את “קן הקןקיה” – החלל הצמוד שמיועד לאירועים פרטיים ואירח גם את פופ-אפ היום הולדת שעליו ארחיב עוד מעט. כשמהקום נפתח ב-2021 האחראי על תפריט האוכל היה שף בשם דור דטנר והשף בפועל היה איתי רון.

תפריט האוכל של ה-10 ביוני. לא תכננתי להישאר הרבה זמן אז הלכתי על שתי מנות קלילות – דווקא של ירק מקטגוריית ה”שדה” ופרי מה”מעדנייה”.

כוס רוזה צוננת להתחלה – Mika 2022. אחלה רוזה. 80% ענבי גרנאש נואר ו-20% ענבי סנסו, שנבצרו ידנית מכרמים בגולן. יין בוטיק שהופץ ב-3000 בקבוקים בלבד. לפי אתר היקב עלות הבקבוק (שאזל מהמלאי) הייתה 105 ש”ח. כוס כאן הרקיעה למחיר מטורף למדי של 69 ש”ח (!!). הגזמה.

מבט לחצר. המון סטייל. אחלה אווירה.. מתחם קן הקוקיה נמצא בצדה השני של החצר מעבר לדלתות השחורות.

חרוש ופקוס – כדורי לאבנה של הגפן, שמן דואה ועלי ריג’לה חמצמצים. 38 ש”ח. סלט קטן ואיכותי. חומרי גלם שופעי טריות. תיבול טוב. רציתי נשנושים קלילים וזה בדיוק מה שהתאים לי כסיפתח לרוזה מלמעלה.

כוס יין שנייה. ריזלינג של כישור. 2021. הכוס הזו עלתה 46 ש”ח בלבד. מחיר סביר לגמרי. לא ברור לי על מה ולמה יש כזה הבדל תמחור.

פינת ישיבה שכזו. מלא סטייל המקום הזה.

המנה השנייה שאכלתי. גבינה ופרי – סטראצ’טלה, משמש בגסטריק, מלח אטלנטי ושמן בזיליקום. 37 ש”ח. לא זוכר אם הוגש כאן לחם בצדה. בכל אופן היא הייתה בהחלט מוצלחת אף היא. גבינה ישראלית מצוינת. פרי טעים. שמן בזיליקום שנותן עוקץ. פשוט, טעים ומרענן.

אמנות שירותים שכזו.

וזה מבט לחלל המרשים של קן הקוקיה. במקרה פתחו אותו לצורך מסיבת רווקות שהתעתדה לשעה מאוחרת יותר אז הצצתי. מתחם גדול, אמנותי ומגניב לאללה. חבל שהוא לא מנוצל על דרך קבע.

יצאתי מבסוט והיות ורק התחלתי את נשנושי יום ההולדת המשכתי למנסורה הלא רחוקה בפאתי מתחם נגה. על כך בהמשך. לפני כן ארחיב על הגיחה השנייה שלי לגפן, לחגיגות יום הולדת שנתיים של בר היין החביב והאיכותי הזה.

 

הגפן חצר יין מקומי – יום הולדת שמח לגפן עם נקניקיות של ביק ומבעבעים לשישי בצהריים, 28 ביולי:

כמה ימים לפני אותו יום שישי, 28 ביולי, נתקלתי בפרסום באינסטגרם או בפייסבוק של הגפן על אירוע פופ-אפ צהריים בחצר הגפן & קן הקוקייה: צהריים של נקניקיות ובועות במסגרת חגיגות יום הולדת שנתיים לחצר. ערן ביק התארח לפופ-אפ ואנשי החצר הציעו לצד נקניקיותיו תפריט יינות מבעבעים ישראלים שונים. בדרך כלל ביק מציע את הנקניקיות מתוצרתו (חזיר או עוף) בימי שישי מזדמנים ברחוב בית אלפא בתל אביב (שכונת מונטיפיורי) בפופ-אפ באוויר הפתוח (מעבר למכירה באיטליזים שונים או בחנות אונליין). ניצלתי את ההזדמנות לאכול את יציר כפיו האיכותי בחלל הממוזג והמגניב של קן הקוקיה ועל הדרך לפרגן לגפן לחגיגות השנתיים שלהם.

השילוב של מבעבעים שונים (שאינם בירה) לצד נקניקיות נראה לי קצת מוזר אבל זרמתי למרות שבירה גם הוצעה. זה דווקא עבד היטב. מבחר מעניין של מבעבעים תוצרת הארץ הוצע ושתיתי 3 כוסות (35 ש”ח לכוס) בהתאמה ל-3 לחמניות עם נקניקיות שונות שאכלתי (הייתי רעב. לא אכלתי ארוחת בוקר בכלל באותו יום שישי). הפופ-אפ נפתח ב-12:00. הגעתי בסביבות 12:15 והיו כבר מספר אנשים שהזמינו נקניקיות וישבו בשולחנות המפוזרים בחלל קן הקוקיה או על הבר. די מהר המקום התמלא יפה ונוצר גם תור קטן של מזמיני נקניקיות בחלון המטבח שהוקצה לטובת הכנתן. אם ב-2 הלחמניות הראשונות היו לפניי 2-3 אנשים, בלחמנייה השלישית היו כבר 9-10. העסק בכל אופן התנהל במהירות וביעילות.

מבט לקצה החלל של קן הקוקיה. אמנותי ומגניב – כבר כתבתי.

תפריט הפופ-אפ. 5 סוגי נקניקיות ואחת לילדים. התחלתי עם היפנית והקוריאנית. 30 ש”ח ליחידה בלחמניה. כמובן שבחרתי את החזיר בשתיהן (וגם בשלישית שתגיע מעט מאוחר יותר).

זה היה המטבח וחלון ההזמנות. אני בטוח שהלוקיישן היה נוח משמעותית לחבר’ה של ביק בהשוואה לחצר ההכנות הדי מאולתרת באוויר הפתוח באזור המוסכים של רחוב בית אלפא בתל אביב. כאן ממוזג, מקורה ונעים בהרבה, גם לסועדים וגם למבשלים. בהנחה והחבר’ה מצד כלת יום ההולדת ומצד האורח המנקנק הסתדרו זו עם זה הייתי ממליץ על פופ-אפ קבע פעם-פעמיים בחודש. למה לא? מסתבר שהשילוב עובד היטב לפחות לי כסועד ונהניתי הרבה יותר לשבת על הבר היפואי הממוזג, ללגום משקאות צוננים ולאכול את הנקניקיות בניחותא בהשוואה לפופ-אפ הרגיל והמיוזע.

מימין – הקוריאנית. עם קימצ’י ורוטב ברביקיו קוריאני. נקניקיה טובה ועסיסית. הפן הקוריאני יכול להתחזק. קימצ’י יותר עז ויותר חריף לא יזיק. משמאל – היפנית עם מיונז יפני, טריאקי, שומשום ובצל ירוק. טעימה אף היא. נקניקיות איכותיות עם שילוב טוב של בשר חזיר וגאודה, קראנצ’יות במידה, עסיסיות במידה. עסק מהנה וכיפי.

זו כוס המבעבע הראשונה. Pet Nat זה קיצור של Pétillant Naturel – יין מבעבע טבעי שמתסיס ספונטנית ומסיים את תהליך התסיסה בתוך הבקבוק. טרנד חזק בעולם היין בכלל והמבעבעים בפרט. זה היה Pet Nat כתום של יקב ברק. יין כתום מבעבע טבעי מענבי דבוקי ג’אנדאלי ומראווי. קליל יחסית ומרענן.

פט נט נוסף ששתיתי. מבעבע טבעי נביולו של עמית טולדו. כמתואר באתר של טולדו: רוזה מבעבע, פירותי, פרוע, מרענן ומלא בחיות.

שלט וינטג’. שקם. זוכרים?

על שולחן צמוד לאחד הקירות – קן הקוקיה גם הסרט.

נקניקיה שלישית. הפעם קריספי צ’ילי-קריספי שאלוט, שום, שמן צ’ילי וחרדל. גם החזיר-גאודה. בתיבול הכולל היא הייתה הטובה מכולן. גם כאן הצ’ילי יכול היה להיות חריף יותר.

ויחד עם נקניקיה שלישית גם פט נט שלישי. נדמה לי שגם הוא של יקב ברק. פט נט רוזה סירה קריניאן. אדום.

שמח בקן הקוקיה.

אלה היו צהריים מהנים בקן הקוקיה הצמוד לגפן חצר יין מקומי עם הנקניקיות של ערן ביק ושלל המבעבעים הישראלים שלהפתעתי עבדו מצוין עם הנקניקיות. מי בכלל צריך בירה? היין צינן. הנקניקיות השביעו. היה נחמד ביותר. כמו שכתבתי למעלה – צריך לנצל טוב יותר את החלל הזה של קן הקוקיה ולארגן אירועים שכאלה בתדירות גבוהה יותר עם אורחים שונים שיגיעו. אחלה לוקיישן לאירועים, מסיבות ופופ-אפים קולינריים. לטעמי זה נכון שיווקית ויכול יצור עניין גם לקהל שהוא לאו דווקא צרכן יין שמכיר את הגפן.

 

אני חוזר לשתי הארוחות במנסורה שכאמור היו צמודות לגיחות שלי לגפן. הראשונה שבהן הייתה ביום הולדתי. אחרי שפתחתי באותם נשנושים קלים ויינות צוננים בגפן השלמתי הכנסה במנסורה. סתם כי התחשק. נכנסתי בשעה 14:45. בשבת צהריים אין שום בעיה למצוא מקום פנוי במסעדה החביבה מאד הזו. ישבתי על הבר.

 

מנסורה – המשך יום הולדת שמח לי על הבר במנסורה, 10 ביוני:

מנסורה יושבת בחלל תעשייתי מודרני ונעים בפאתי יפו, בקצה של מתחם נגה. אלעד דגן , טל סוחמי ועפרי לורי שהגיעו ממסעדת שילה פתחו אותה בסוף 2017. מאז היא פועלת בשקט תעשייתי ונחשבת לפופולרית ואהודה בעולם הקולינריה. מנסורה היא מקום שלא מחפש להיות יצירתי ומתוחכם יתר על מידה, מתנהל בצניעות ובלי רעש וצלצולים אבל מספק סחורה איכותית עם דגש על חומרי גלם טובים וטאץ’ טוב של שפים. שומרים על פשטות אבל כן מספקים קיק וטוויסט שמצליחים לחרוג מעט מהבנאליה. זה מקום שישבתי בו כמה וכמה פעמים במשך השנים ותמיד נהיתי שם. הצוות חמוד ומבין עניין, החלל נעים והאוכל טעים מאד ויחסית לא מתומחר בהגזמה פראית. חזרתי כעת אחרי כשנה מהארוחה הקודמת.

מסתבר שלאחרונה הם פתחו גם לעסקיות צהריים בימים שני-רביעי, למרות שהאזור הוא לא ממש אזור עסקי הומה. אם אמצא את עצמי באזור כנראה שאקפוץ.

מבט למטבח. בתמונה העליונה אלעד דגן הוא הבחור הקרוב יותר. טל סוחמי מסתתר מאחוריו. בתחתונה סוחמי הוא הימני. השניים הם חברי ילדות מקיבוץ משמר הנגב.

תפריט השבת. יש כאן מנות שהולכות עם המקום מפתיחתו כמו מנת הדגל של ספגטיני הסרטנים או נתח הקצבים ברוטב קוניאק. יש מנות שזהות במהותן אבל חומר הגלם משתנה. למשל התמנון והפולנטה המטוגנת כאן הוגש בעבר עם קלמרי. בשורה התחתונה – מטבח חומרי גלם ישראלי עם מוטיבים אירופאיים-ים תיכוניים. קז’ואל איכותי. תפריטים עם מוטיבים דומים אפשר למצוא בהרבה מטבחי שף בעיר. פרא, 85/15, ארטל פורמל, בר 51. לכל אחד מהמקומות המוצלחים הללו יש את הסטייל שלו אבל מנסורה הייתה לפני כולם והלוקיישן שלה קצת מחוץ לבועת מרכז תל אביב נותן לה חן מיוחד בעיניי.

תפריט הקוקטיילים והאפריטיפים. בגפן בתחילת צהרי היומולדת שתיתי יין אז כאן התמקדתי בקוקטייל להתחלה. לא בטוח אם זה היה שמו”צ או בלאש. אחד מהשניים. בכל מקרה זה עלה 52 ש”ח והיה קוקטייל טוב.

כרוב על פחמים, אגוזי לוז. 28 ש”ח. מנה קטנה וחמודה. כרוב צלוי כהלכתו עם טעם גריל מודגש. רוטב חמאתי/אגוזי מוצלח. שילוב טוב עם אגוזי הלוז וכמדומני זעתר שליווה את העסק. יש כרוב צלוי בערך בכל מסעדה שנייה בעיר. רובם סתמיים, משעממים ועולים יותר. כאן הביצוע המשובח מוציא אותה מההבנאליה המעייפת של “עוד כרוב צלוי – כמה אפשר”.

טרטר דג (טונה אדומה), שורש סלרי, אחו בלנקו, שקד, תפוח ירוק, פרג, שמן זעתר. 68 ש”ח. יופי של טרטר. יופי של דג. אלה היו שבועות שטונה אדומה נכחה בשפע במסעדות העיר ואפשר לסמוך על יוצאי שילה שיש להם ספק דגים טוב. האחו בלנקו היה כאן דליל יחסית – על תקן רוטב – והיה מצוין. שאר הירקות השתלבו היטב למנת קרודו טובה מאד ואיכותית, עם שלל מרקמים וטעמים עם מוטיבים אדמתיים ועשבוניים שאני מחבב.

ספגטיני סרטנים, חמאה, לימון, ציר עוף. 94 ש”ח. המנה המזוהה ביותר עם מנסורה. יש פסטות סרטנים בכמה וכמה מסעדות תל אביביות נחשבות. זו של מנסורה היא אולי המוצלחת ביותר. 94 ש”ח. זה לא מעט למנת פסטה לא ענקית עם לא המון בשר סרטנים אבל ביחס למחירי השוק במסעדות שף זה גם לא נורא. בג’ורג’ וג’ון שאמנם ממוצבת כמסעדה יוקרתית ויקרה יותר מנת פסטת הסרטנים המעט יותר פנסית (עם בוטארגה ופירורי בריוש) עולה לא פחות מ-125 ש”ח. בדקתי פוסט ישן שלי על מנסורה מ-2018. המנה הזו אז עלתה 78 ש”ח. 5 ומשהו שנים אחרי – זה עוד סימן לעליית המחירים המטורפת בכל מקום ובכל אספקט. ומנסורה עוד נחשבת למסעדה מתונה יחסית. עצוב. בכל מקרה אחרי שמתגברים על העצב של עליית המחירים המטאורית בכל תחומי החיים בישראל של 2023 ואוכלים את הפסטה הזו, העצב קצת פוחת. זו מנת פסטה לפנתיאון. החל מהפסטה הביתית שעשויה בול, דרך הרוטב הלימוני-חמאתי הקטיפתי והמלטף וכלה בבשר הסרטנים המתקתק המצוין שמשתלב נפלא בכל הסיפור.

תפריט הקינוחים. 5 במספר. גבינות ודבש זה פחות בשבילי. ברד פודינג זה מתוק מדי. את התפוחים בקלבדוס – קינוח מצוין – אכלתי בארוחה הקודמת שלי במנסורה אי שם ב-2022. פקאן וגויאבה מכיל גויאבה שזה לא טעים. לכן נותר מועמד אחד – שוקולד קפה ואניס.

שוקולד קפה ואניס. קרמו שוקולד, מוס שוקולד אפוי, גלידת קפה ואניס. 52 ש”ח. קינוח מצוין. מסמן וי על כל אלמנט שאני מחבב בקינוחי שוקולד. מכיל שוקולד מריר איכותי בכמה מרקמים, לא מתוק מדי וכולל גלידה שבאופן כללי תמיד הולכת טוב עם קינוחי שוקולד (לא חשוב איזו גלידה, רק צריך להתאים את טעמה לשוקולד וזה יסתדר). השוקולד כאן על כל תצורותיו היה מצוין. הגלידה כמעט גנבה את ההצגה. לא הייתי חושב על שילוב של אניס וקפה (אולי הל או חוואייג’ כתיבול) אבל עבורי זה עבד מצוין. אחלה קינוח.

ארוחת יום ההולדת הספונטנית הזו הייתה מוצלחת בעליל והצטרפה לסיפתח חביב ומהנה בגפן לפניה, כך שהיה לי יום הולדת קולינרי-אלכוהולי מוצלח. מנסורה גם בחלוף השנים ממשיכה להיות מסעדה מוצלחת מאד מכל הבחינות. אז חזרתי אליה כאמור שוב בסוף יולי לאכול עוד קצת מנות ולוודא עד הסוף שהנחמדות והאיכות נשמרים.

 

מנסורה – ארוחת שבת צהריים, 28 ביולי:

יום אחרי חגיגת הנקניקיות והמבעבעים בגפן חשתי רצון לחזור לאזור ובשבת בצהריים עשיתי זאת ושבתי לעוד ארוחת צהריים נעימה במנסורה. שוב על הבר בלי הזמנה מראש אבל הפעם בשעה מוקדמת יותר באזור 13:30. היו קצת יותר סועדים אבל המסעדה לא הייתה מלאה. מנסורה היא מסעדה שהיא קצת off the beaten path – לא במיקום מרכזי, והיא פועלת די בשקט בלי יותר מדי יחסי ציבור וכותרות ולכן למרות איכותה לא מפתיע שהיא לא מלאה לגמרי בשבתות בצהריים. לא יודע איך העניינים שם בערבים. אולי עכשיו עם הרכבת הקלה יותר אנשים יגיעו לאזור בלי צורך להתנייד ברכב או באוטובוס. הרבה פעמים מסעדות כאלה מנסות לייצר באזז דרך כל מיני ערבי ספיישל, שת”פים עם שפים אורחים וכו’. אני לא זוכר שהחבר’ה של מנסורה פירסמו על ערבים שכאלה ולכן אני מניח שהם חיים עם זה בשקט ובקבלה ושהעניין לפעול קצת מתחת לרדאר בלי רעש וצלצולים מתאים להם.

תפריט שבת יולי. רוב המנות לא השתנו בהשוואה ליוני. פה ושם היו שינויי חומרי גלם בתוך המנות. בכל זאת מנסים להתאים חומרי גלם עונתיים למנות הדי קבועות.

הפעם לגמתי יין. נדמה לי שז היה הארנייס, נינו קוסטה האיטלקי הפיימונטזי. 48 ש”ח עלתה הכוס וזכתה לריפיל נדיב בהמשך. לאלעד וטל, איש בתורו, היה יותר זמן לעמוד הפעם מאחורי הבר ושוחחנו מעט על המצב הפוליטי, הקולינרי והחיים… טל סיפר קצת על התגלגלות שלהם דווקא ללוקיישן הזה שבכלל שימש בעבר משתלה. במאמר מוסגר – הצוות כולו של מנסורה הוא מהנחמדים בשטח. אנשים חמודים, נטולי אגו וחבר’ה טובים. זה משתקף גם במסעדה עצמה, בעיצוב שלה ובאוכל. שקט, צנוע אבל איכותי.

סשימי דג (אינטיאס אלא מה), מיונז יוגורט, מי עגבניה, פקוס, בצל, כוסברה, שמן זעתר. 68 ש”ח. מנה שדומה לה יש בכל מסעדה בתל אביב. אני מעריך את החבר’ה של מנסורה שלא עושים שום מאמץ להיות טרנדיים עם התססות ושימוש בשויו, קוג’י וכל מיני מילים אסייתיות/יפניות יפות. הם מגישים את הקרודו שלהם טבעי, פשוט וללא דופי אבל עם מספיק טאץ’ שיספק עניין. וגם אם אין טוויסט – ולא תמיד צריך להיות כזה – עסק כמו סשימי דג צריך להיות מדויק בתיבול ועשוי מחומרי גלם משובחים. במנסורה הוא כזה. את הטוויסט הקל סיפק כאן מיונז היוגורט הנעים ושמן הזעתר. הדג היה משובח והירק טרי ורענן. גם תמחור של 68 ש”ח לכמות דג כזו היא בגדר הסביר היום. בלא מעט מסעדות מנה זהה הייתה חוצה את רף 75-80 השקלים בלי למצמץ.

סטייק חציל, אחו בלנקו, עשבים טריים, שקדים קלויים, ענבים. 58 ש”ח. מנה צמחונית טובה ומוצלחת. חציל קלוי/מטוגן טוב מאד בלי עודפי שומן כנהוג בז’אנר. שקדים קלויים ויופי של אחו בלנקו שסיפקו את האגוזיות והשומיות וליוו היטב את החציל. אפשר להסתדר גם בלי טחינה, יוגורט או טחיגורט. הענבים שהסתתרו למטה סיפקו מתקתקות ועסיסיות נעימה לחלק מהביסים. העשבים הטריים אכן היו טריים ושופעי רעננות ותובלו היטב בפני עצמם אבל אני פחות מחבב הגשה של מתלול גדול של ירוקים שכאלה על הצלחת שלי. הר ירוק שמכסה, שלא לומר חונק, את כוכבי המנה שהם החציל והאחו בלנקו. בעיניי עדיף להניחם מעט בצד. בכל מקרה המנה הייתה טעימה מאד, מבוצעת מצוין ומהנה.

תמנון על הגריל, תפו”א, עגבניות, לימון כבוש, לאבנה כבשים, זיתים. 92 ש”ח. תמנון למי שעוקב אחרי הבלוג הזה הוא מחומרי הגלם האהובים עליי בתבל. כל מה שצריך זה שהוא יהיה איכותי, יטופל כהלכה ויתובל כמו שצריך. אחד הדברים הקולינריים המצערים ביותר זה תמנון צמיגי וקשה או אחד עם טעמי לוואי של איכות ירודה. אפשר לסמוך על החבר’ה של מנסורה שהתמנון שהם מגישים יהיה איכותי ועשוי היטב. אכן כך. הטעמים – קלאסיקות של ים תיכון. הביצוע – מצוין. תמנון מרוכך כהלכה לכל אורכו עם צריבת גריל נהדרת ומחויבת המציאות. חומרי גלם משניים שמשתלבים היטב וכל אחד לכשעצמו מתובל כמו שצריך ורטבים מצוינים ועזי טעם. אחלה מנה.

תפריט הקינוחים. כאן היו פה ושם שינויים מהארוחה ביוני.

גלידת עלי תאנה, שקד משמש, ליקר רימונים. 38 ש”ח. זה קינוח חדש והוא נשמע לי מספיק מעניין ומספיק קליל שאזמין אותו אחרי ארוחה מלאה. יופי של גלידה. משלבת מתקתקות ומרירות מסוימת. לא שגרתית. במרקם חלק ומוצלח. ליקר הרימונים סיפק טאץ’ אלכוהולי קל ומעט חמצמצות. נהניתי מאד. אני מניח שמסעדות יומרניות יותר היו מגישות קינוח דומה בהגשה קצת יותר מפונפנת (נגיד עם עלה תאנה שלם ואינסטגרמי כמו בקינוח התאנים המצוין של תריסר. דיווח יגיע. אולי בפוסט הבא). בכל אופן זה היה קינוח מוצלח על כל חלקיו וסיום משובח לארוחה טובה מאד נוספת במנסורה.

כמו ארוחת יוני החטופה יחסית, כך גם ארוחת השבת בסוף יולי במנסורה הייתה טובה מאד. אחלה מקום מנסורה. בנימה אגואיסטית הייתי שמח לקצת יותר חידושים בתפריט והכנסת מנות חדשות בתדירות גבוהה יותר. אבל בשורה התחתונה מנסורה היא אחת ממסעדות השף הקז’ואליות החביבות, נטולות היומרה, היציבות והאיכותיות בעיר.

שני מקומות חביבים ונעימים ביפו ובפאתיה. הגפן חצר יין מקומי היא אחלה בר יין. מקומי, מוצלח, מקצועי. חצר מקסימה ומזמינה ובונוס של אוכל מקומי איכותי ומפתיע לטובה. מנסורה – מהנעימות והאיכותיות במסעדות העיר. עם שני מקומות מהנים ואיכותיים כאלה, מדי פעם כיף לחרוג מהגבולות הדרומיים של תל אביב ליפו וסביבותיה.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: