מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

לה סיטה (La Cité) – בר אוכל חדש, קטן ומשמח במיוחד בפאתי שוק הכרמל (*)

לה סיטה יושבת ברחוב הכרמל 4, מחוץ למתחם השוק (איזה מזל שכך), מול גן הכובשים. היא לא מוגדרת על ידם כמסעדה אלא כביסטרו או בר אוכל ואני בכלל הייתי מגדיר אותה כמקום אירוח קולינרי.

בתפריט:

לה סיטה היא בר אוכל/ביסטרו קטן וחמוד שנפתח במרץ האחרון ע”י אבישי בו ארוש שבעברו ניהל את בר א-וין הזכורה מאד לטוב ואת דא דא ודא הצמודה (חודש עתיר בפתיחות היה מרץ – ארטל פורמל עליה כתבתי קודם וסנטי עליה ארחיב מתישהו בהמשך – שתיהן מצוינות כל אחת בדרכה. נאיפה בה אבקר בקרוב. R48 של רותי ברודו שפחות עושה לי חשק כרגע. קפה מרטיני. יש בטח עוד). בבר א-וין עינב אזגורי היה השף – עכשיו הוא ביוליה בנמל. דנה לי ברמן שניהלה את המטבח – פתחה הרגע את גן השקמים שגם בה הספקתי לבקר פעם אחת. הכל מתחבר במסעדנות התל אביבית. כולם עבדו עם כולם. שותפיו בבעלות של בן ארוש הם מיקי ומירב פרץ ויחד הם גם מנהלים את קפה תמתי הלא רחוק.

לה סיטה יושבת ברחוב הכרמל 4, מחוץ למתחם השוק (איזה מזל שכך), מול גן הכובשים. היא לא מוגדרת על ידם כמסעדה אלא כביסטרו או בר אוכל ואני בכלל הייתי מגדיר אותה כמקום אירוח קולינרי. מקום ביתי, קטן, צנוע, חמים, משפחתי ומסביר פנים. החבר’ה כאן רק רוצים לארח ולשמח את האורחים המזדמנים ועל הדרך לעשות להם נעים לחך עם מנות מבית אמא (רינה) וסבתא (מרוקו ונגיעות צרפתיות וקצת ספרדיות) ועם כוסות יין (בעיקר צרפתי וספרדי) במחירים שכבר לא רואים בעיר. מין טאפאס בר פריזאי-לבנטיני חמוד.

י שעומד מאחורי הבישולים ומנהל את המטבח הוא אור פרץ, בן דוד של אבישי שעבד כטבח בכל מיני מסעדות תל אביביות. הוא זה שמוציא לפועל את המנות של אמא רינה ושל הסבתא (גם שלו). מי שבשתי ארוחותיי עמדה מאחורי הבר, ידעה להמליץ ולכוון במקצועיות, מזגה יין בנדיבות ובאופן כללי ניהלה את העסק ביד רמה הייתה עדן (עדן פריד לפי תחקיר מעמיק שעשיתי מהאינסטגרם של המקום). בכל מה שקשור לצוות ניהול/שירות/אירוח במסעדות/ברים היא אחת התותחיות שנתקלתי בהן. תענוג. עדן – אם במקרה את קוראת את זה – כיף איתך (ואני לא נוהג לחלק מחמאות כאלה לאיש צוות ספציפי כמעט אף פעם). אגב, גם בן ארוש את פרץ חמודים לאללה, מקצוענים ומביני עניין (כיף גם אתכם). כולם נותנים הרגשה לסועד שהוא אורח אצלם בסלון (ואורח רצוי שהם באמת מחבבים).

יאללה חפרתי מספיק. נלך לאכול. או כמו שכתוב בתפריט – “אפשר להתחיל לאכול ולשתות”. בלה סיטה ישבתי פעמיים. פעם ראשונה בשישי צהריים ב-12 במאי. אחרי שנהניתי באותה ארוחה ראשונה עדן הנ”ל אמרה לי שאני חייב להגיע שוב ואיתה לא מתווכחים. אז הגעתי פעם שנייה בערב של אמצע שבוע (יום ד’) ב-24 במאי (יש לי תחושה שאני אחזור עוד).

 

“דייט ראשון” – ארוחת שישי צהריים, 12 במאי:

הסתובבתי באזור השוק לפני הצהריים ובמקרה בדקתי את רשימת המסעדות הרשומות בניידי לראות אם יש אחת קרובה שעדיין לא ביקרתי בה והיא אולי גם פתוחה בשעות האלה. לה סיטה ענתה בדיוק על שחפצה נפשי. קראתי עליה לראשונה בכתבה בטיים אאוט (בהוצאה לאור של מסעדות חדשות הם מצטיינים) ואחרי כן קראתי דיווח חם וחיובי של גיל חובב על המקום. בשישי הם פותחים למעין בראנץ’ בין 11:30 ל-16:00. נכנסתי באזור 11:40 וישבתי על הבר (שתכלס הוא רוב המסעדה אם כי יש כמה שולחנות לאלה שרוצים פרטיות).

תפריט שישי מעט שונה מתפריט הערב הרגיל.

מנה ראשונה. חמס של שישי. 26 ש”ח. תבשיל חומוס, עגבניות וירוקים טריים. טעים! אם אני אנסה לבשל את המתכון המדויק שלהם לא ייצא לי כזה. זו היד המיוחדת שיש לה את הטאץ’ לעשות את העסק טעים במיוחד. וזה לכאורה עסק פשוט. חומוס בבישול ארוך ארוך, עגבניות, שום, פפריקה מרוקאית פיקנטית, צ’ילי. איכשהו מהפשטות הזו יצאו עושר ועומק טעמים מפתיעים. מנה קטנה שהיא הנאה גדולה. מוגשת רק בימי שישי.

בקלאווה תרד. 36 ש”ח. 3 יחידות מאפה ממולא, שזוף ויפה לעין לצד חצי ביצה רוסית (המכונה בלעז Deviled eggs. ביצה קשה שבמקום החלמון היא ממולאת בקרם על בסיס החלמון, מיונז, חרדל, פלפל שחור ומלח). הפייסט שנראה כמו סחוג מכונה סחה, ממרח חרפרף מפלפלי שושקה יבשים, חומץ ותבלינים. אני מניח שטעמתי דומים לו אבל הוא עשוי נהדר וטעים לאללה. אה ויש גם את הבקלאוות. הן נהדרות. מתפצחות וממולאות בתרד נהדר. אחלה מנה לבראנץ’ שישי.

פן קון טומט ואנשובי. 32 ש”ח. חזרתי לספרד לשנייה. פרוסות שומר טרי דקות בצד. שמן זית בזרזוף מלמעלה. אחלה לחם קלוי, עגבניות מרוסקות, שמן זית ואנשובי, קצת צ’ילי, שום וירוקים. זה טעים בספרד. זה טעים בכל מקום. שיא הפשטות אבל גם במנה כזו אפשר לפשל ובלה סיטה עושים את זה טוב ומדויק.

זה הבקבוק של אחת מכוסות היין ששתיתי מהמלצותיה הידעניות של עדן. יש כאן מבחר של יינות, חלקם טבעיים (אבל לא מהזן האקספרימנטלי הבלתי ניתן לשתייה). זה אחד מהם. La Châtelaine 2020, Domaine de la Cadette. מבורגונדי. אחלה יין. בלנד של שרדונה עוקצני ומינרלי במידה. כוס עלתה 35 ש”ח. המזיגה היא לכוס קטנה ויש refill נדיב (ואולי עוד אחד) כך שיוצא ששותים יותר כמות מהסטנדרט התל אביבי הקמצני והמדוד בפחות כסף. שתיתי עוד כוס של יין שבחשבון נרשם כאלבה. לא צילמתי. עלה 33 ש”ח. נדמה לי שזה היה Alba Oak 2020 – יין כתום ספרדי טבעי מעניין וטוב.

דג משתנה. סרדין מרוקאי. 38 ש”ח. סרדין טרי מטוגן פתוח על רוטב חריימה סטייל פיקנטיף עשיר ומלא טעם. פרוסת לחם עבה בצד לניגוב כל הטוב שנשאר על הצלחת. גם זיתים שחורים כבושים מצוינים. אפשר שלא ליהנות מעניין שכזה? זה פשוט וטעים מאד. פשוט טעים מאד.

הבר מלא. שישי 12:30. כיף חיים. (בגב זו עדן שדוסקס עליה קודם).

הייתי כבר שבע למדי וישבתי עוד זמן מה עם היין ב-refill השלישי. לצדי הוכנה מנה של צלחת דגים (מחווה לרומנים). היא נראתה כל כך מתבקשת שהזמנתי אחת לעצמי ל-closure. חזירות לשמה. צלחת של דגים כבושים (פלמידה), מעושנים (טונה), איקרה. קצת ירקות חתוכים (צנונית, בצל ירוק, עגבניות, בצל אדום), מריחה של קרם פרש וכמובן לחם. זו המנה היקרה בתפריט הבראנץ’ – 55 ש”ח. מנת דגים נדיבה עם חומרי גלם משובחים. זו אולי צלחת הבראנץ’ האולטימטיבית. רומני, בלקני, ים תיכוני. מה זה חשוב. זה תענוג.

גם קינוח. טרין שוקולד, שמן זית ומלח גס. 28 ש”ח. אני מת על שילוב של שוקולד מריר ושמן זית. מלח – בכמות הנכונה מחזק ומוסיף עוקץ. במקום עוד מוס שוקולד גנרי עשו כאן טרין במרקם קצת יותר קשה ונגיס. טעים מאד.

יחד עם הטרין הגיע גם קינוחון צ’ופר של עוגיות המלך. אחת סיגר פריך של מרציפן אגוזים או פיסטוקים. שנייה עם שקדים. או הפוך. או משהו דומה. פריך, טעים, אגוזי ולא מתוק מדי כמו עוגיות מהז’אנר.

 

חשבון הבראנץ’ שלי הגיע ל-283 ש”ח. אכלתי כמו שניים. זו הייתה הארוחה העיקרית שלי לאותו יום. לה סיטה לא אמור להיות מקום שבאים אליו לאכול ארוחה “מסעדתית” מלאה. באים לנשנש מנות קטנות וללגום משקה או שניים או שלושה (כולל צ’ייסר פרנה ברנקה על חשבון הבית). סועד ממוצע לא אמור להוציא כאן סכום כזה. אני לא ממוצע. או שמא אני סתם חזרזיר.

החשבון. לא יודע מי זה העובד אברהם זעהאלי. אולי זה הבעלים של מקום האוכל הביתי ששכן כאן לפני כן. אהבתי את זה שהשולחן מכונה: “חבר” 111. בארוחה השנייה שלי שתתואר עוד רגע הפכתי ל”חבר שלי” 121. בדייט הראשון יש עדיין זהירות. בדייט השני זה כבר אישי וקרוב יותר… בלי להרגיש ישבתי בלה סיטה כשעה ו-45 דקות. ובאתי לבראנץ’ של נשנושים. זה סימן מצוין לעובדה שפשוט כיף לשבת כאן.

 

“דייט שני” – רביעי בערב, 24 במאי:

המקום נפתח בערבי שני עד חמישי משעה 17:00. הגעתי אחרי העבודה, מורעב למדי, אחרי יום מלא פגישות. אזור שעה 18:10. היה 1/2 מלא בשעה מוקדמת זו. כשיצאתי בשעה 20:30 (! – הזמן רץ כשנהנים) היה כמעט מלא. תפריט הערב כולל 10 מנות + 2 מנות משתנות (שמודגש שלא מוצעות כל יום). התמקדתי מטבע הדברים במנות שלא טעמתי בבראנץ’.

ברוסקטה טונה מעושנת ואבוקדו. 34 ש”ח. את הטונה המעושנת הזו פגשתי בצלחת הדגים מאותו יום שישי. מנת הברוסקטה הזו היא אחת משתי מנות ברוסקטה בתפריט הרגיל. השנייה עם מנגולד גם נראית טעימה. בפעם הבאה. העסק פשוט. לחם אפוי טוב, אבוקדו קצוץ וטונה מעושנת קצוצה. כמו רוב המנות הקודמות – אין כאן ניסיון להיות יצירתי אלא רק רצון להגיש אוכל טעים וזה מה שמקבלים. אחלה ברוסקטה עם טעמי עישון טובים שמשתלבים היטב עם האבוקדו.

רולדה פרגית. 38 ש”ח. אוכל של פעם. הנה משהו שמזכיר את ארטל פורמל מהפוסט הקודם. קצת התרפקות נוסטלגית לאוכל של אמא וסבתא “לא אופנתי” ו”לא טרנדי”. גם פשטות ההגשה והשימוש בצלחות מהבית מזכירים את ארטל. יש כאן רולדת עוף או פרגיות ממולאת עם קראסט שחום ויפה מהאפייה, ממולאת בעוף קצוץ, משמשים מיובשים, צנוברים ושלל תבלינים. חרדל חרפרף וקצת ירקות כדי שיהיה מעניין בפה בכל ביס. זה טעים ומהנה.

ספיישל של שומר ממולא בשר בקר טחון. 48 ש”ח. עכשיו יש עוד קפיצת איכות. מנת מתבשילי היום. יש להם ממולאים מדי פעם ואם זו רמתם הם צריכים להתחיל להגיש אותם באופן קבוע. ממולא אדיר. שומר נפלא שרוכך והושחם נהדר והיה טעים מאד בפני עצמו ובתוכו בשר בקר רך (עם מינון שומן יחסית גבוה להשגת המרקם הרצוי) ומלא טעמים. הרוטב המלווה על בסיס הציר של השומר, בשר וירקות היה נהדר אף הוא. מנת ממולא לפנתיאון. ללקק את הצלחת.

כבד עגל בסחה. 38 ש”ח. סחה – אותו פייסט פלפלים שטעמתי בארוחה הראשונה. כבד עגל זה רחוק מהקונצנזוס. אני חולה על חלקי פנים אבל כבד עגל יכול לי להיות טעים נורא ויכול להיות אגרסיבי וברזלי מדי (ופשוט לא טעים). כאן יש קוביות של כבד עגל משוחות בסחה, מוקפצות משל היו מעורב, עם המון עלים ירוקים לאיזון. זה בשרי, זה פלפלי-פיקנטי, זה טעים במיוחד. מנה שמשתווה לאיכויות של הממולא האדיר. את הסחה שלהם הם צריכים לייצר בייצור המוני. כנראה שכל מה שייטבל בה יהיה נהדר.

בורקס עוף של שבת. 42 ש”ח. בורקס עטוף בהמון שומשום ממולא בבשר עוף עם אותה ביצה רוסית שפגשנו בארוחת השישי ואותו פייסט סחה מעולה. זה פלייקי, זה פריך במיוחד וזה טעים וכיפי. מנה לא מצטיינת כמו שתי מנות הבשר הקודמות אבל עדיין מהנה ומוצלחת.

היינות ששתיתי בארוחה הזו היו אותו לה קדט מהארוחה מהדייט הראשון (35 ש”ח), Microbio Correcaminos – יין ביו-דינמי ספרדי לבן מזן ורדחו ארומטי וקליל יחסית (35 ש”ח) ויין כתום טבעי בשם סבור (כך כתוב בחשבון. 35 ש”ח). משיטוטיי בגוגל מדובר כנראה ביין savōr. יין כתום או רוזה (צרפתי כמדומני) מעניין וכמעט תוסס – חמצמץ, מינרלי ונעים מאד לשתייה. בהחלט יתכן שאני טועה בזיהוי.

היות והגעתי רעב במיוחד כי לאורך היום אכלתי חטיף אנרגיה בבוקר ולחמנייה לא גדולה בצהריים וזהו, אכלתי המון ושתיתי לא מעט, וכאמור איכשהו מצאתי את עצמי יושב שם למעלה משעתיים. החשבון שלי הסתכם ב-340 ש”ח שהם רחוקים מהממוצע של סועד כאן. לצדי ישב למשל בחור שבא לפחות משעה, רק לנשנש מנה אחת ולשתות כוס אחת, ויצא ב-55-60 ש”ח. נדמה לי שאפשר להבין שגם בדייט השני עם לה סיטה היה לי מוצלח מאד. לה סיטה מצטיירת כאחד המקומות הקז’ואלים, הכיפיים והמזמינים שתמיד יהיה נעים לחזור אליהם אם אהיה בסביבות שוק הכרמל ולא יתחשק לי להצטופף בין ההמונים בין דוכני השוק עצמו. והחבר’ה (גם המארחים ותכלס גם האורחים) הם אחלה.

 

“דייט שלישי” בקצרה, 7 ביולי:

לקח קצת זמן אבל חזרתי. שישי צהריים אקראי. אבישי ואור נכחו ועבדו קשה לשרת בר כמעט מלא. עדיין מצאו זמן להיות קשובים, חמודים ולתת תשומי לכוווווולם.

חמס של שישי. נפלא כמו שזכרתי. עלה 26 ש”ח וכעת 32.

מנה קבועה שלא יצא לי לטעום בשני הביקורים הקודמים: ברוסקטה מנגולד ופקורינו. 30 ש”ח. לאור יש יד נדירה. לא יודע איך אפשר להוציא כאלה טעמים ממנגולד. זה ירק טעים אבל זו ליגה אחרת.

צלוחיות על חשבון הבית. מנה קרה של פול עם שום וזיתים שחורים כבושים. שתיהן עשויות מצוין.

מנה נוספת לשישי – קציצות דג. לוקוס ומוסר. רוטב דג מרוקאי אולי הכי טעים שאכלתי. קציצות נפלאות. בשרניות, מוצקות, עם הרבה דג ובלי קשקושים ירוקים ולחם שדוחפים כדי לרכך. ככה אני אוהב אותן. והלימון הכבוש הביתי – OMG. אחד הטעימים שאכלתי. נדיר. אמרתי להם שהם חייבים לארגן מקרר ולהתחיל למכור צנצנות של הרטבים שלהם לשבת.

בדיחה משפחתית. אם הם אשכרה עושים שימוש במרגרינה במנות אז הם לא פחות מגאונים.

“קדימה הפועל” וביקורת ממוסגרת (חיובית מאד עד כדי השתפכות לא אופיינית) של שגיא כהן בהארץ – ניצבים במקום של כבוד – בשירותים.

(*) פוסט שובר לב מה-16 או ה-17 בנובמבר של אבישי בן הרוש ציין שהם החליטו למכור את הביסטרו בגלל המלחמה וחוסר התמיכה של הממשלה בעסקים קטנים. אבישי גויס למילואים מהיום הראשון. עצוב עצוב עצוב. שרק ישמור על עצמו והלוואי שאחרי שהכל ייגמר והם ייקחו פסק זמן לנשימה, לחזרה לשפיות (אפילו חלקית) ולמחשבה צלולה הם ימצאו מקום חדש שיהיה מוצלח לפחות כמו לה סיטה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: