מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

Search

מילאנו – חלק א’: ביסטרו מושקע, פיצה מדורגת, מסעדת שף מודרנית, בר קוקטיילים ועוד

חלק ראשון במילאנו עם ביסטרו מושקע אבל בינוני למדי, פיצה פנטסטית, מסעדה טרנדית ואיכותית, כמה מתוקים והרבה אלכוהול.

בתפריט:

מילאנו. צפון איטליה. 21-27 בספטמבר.

לא התחשק לי להיות בארץ ביום כיפור. חיפשתי יעד שעדיין לא הייתי בו שהוא במרחק 4-5 שעות טיסה. מילאנו התאימה. עיר גדולה ומגוונת עם היצע קולינרי מכובד ואפשרות ליציאות התרעננות קלות ליעדים מחוץ לעיר לחצאי ימים. הזמנתי מלון ל-6 לילות תוך ניצול מיעוט ימי עבודה בתקופת החגים כשיום כיפור בתווך. מילאנו אמנם לא נחשבת כיעד קולינרי ראשון במעלה כשחושבים על איטליה. רומא, נאפולי, טוסקנה, אמיליה רומאנה עם בולוניה, פארמה ומודנה, כולם מקומות שהקולינריה בהם “נחשבת” יותר. האוכל של צפון איטליה, במחוז לומברדיה בו שוכנת מילאנו, בפיימונטה בו שוכנת טורינו או בדרום טירול, פחות מדובר ואולי פחות מייצג את איטליה הקלאסית, אולי בגלל החיבור לשכנות בצפון, שוייץ ואוסטריה ולאוכל ה”הררי” של הרי הדולומיטים שמהווים שלוחה של האלפים. זה לא האוכל האיטלקי-הים תיכוני שמוכר ואהוד כל כך על כולם. אבל היותה מרכז אופנה (בירת האופנה האיטלקית), מרכז תרבות ומוזיקה, מרכז תעשיית הרכב האיטלקי, משכן הבורסה האיטלקית, הופכים את מילאנו לעיר עשירה ובזכות עושרה אפשר למצוא בה מסעדות בטופ של הטופ באיטליה.

לפני הטיסה הזמנתי מראש מקום למסעדת 3 כוכבים אחת (היחידה במילאנו ואחת מ-11 מסעדות 3 כוכבים בכל איטליה. בעיר עצמה יש בסה”כ 16 מסעדות כוכב אחד ומעלה במדריך מישלן 2023). לעוד מסעדת כוכב אחד הזמנתי גם מקום מראש. מסעדה שלישית בלי כוכבים שאליה הזמנתי מקום מראש “ביטלה אותי” ובמקומה שיריינתי כמה ימים לפני הזמנה אונליין למסעדה חלופית. במהלך הטיול הצלחתי להזמין מקום יומיים מראש לעוד מסעדת כוכב אחד לערב האחרון של הטיול. לשאר המקומות הגעתי ללא הזמנה. הפוסטים יהיו לפי סדר כרונולוגי ויחולקו ל-4 חלקים. אתחיל בערב של ה-21 בספטמבר וביום המחרת. בחלק השני אפרט על יום ה-23 בספטמבר ומסעדת 3 הכוכבים ועל יום המחרת בו נסעתי לברגאמו. בחלק השלישי אפרט על גיחה לקומו, ארוחת כוכב מישלן במסעדה איטלקית-יפנית במילאנו וקמפארי של לפני צהריים ביום המחרת, ובחלק האחרון יככבו קצת פירות ים וארוחת מישלן יצירתית אחרונה. בין לבין יהיו גם לא מעט פיצות, גלידות, כריכים ומאפים. לא תצאו רעבים.

 

Aimo e Nadia bistRo – ארוחת ערב ראשונה במילאנו:

ביסטרו מודרני שנפתח באפריל 2018 כשיתוף פעולה בין מסעדת 2 כוכבי מישלן ותיקה (מוסד של מעל 50 שנה) בשם Il Luogo di Aimo e Nadia והשפים/בעלים שלה Alessandro Negrini ו-Fabio Pisani לבין מעצבת ובעלת גלריה מילאנזית נחשבת בשם Rossana Orlandi ובית האופנה Etro. הגיוני שבעיר אופנה כמו מילאנו יהיה שיתוף פעולה שכזה. הביסטרו אמור לספק חוויה לא פורמלית, פשוטה וקז’ואלית יותר ממסעדת האם. הגעתי בלי הזמנה אחרי מקלחת ישירות מהמלון (3-4 דקות הליכה) בסביבות שעה 20:15. לשמחתי היה מקום בפנים. הצוות הקטן של מארחת ומלצר היו חביבים מאד ושלטו מעולה באנגלית. המסעדה היא אמנם נטולת כוכבים (ואין לה יומרה לכך) אבל היא כן מומלצת מישלן.

כשנכנסים יש מתחם בר קטן אבל חלל הישיבה הוא מאחור. כשהגעתי היו לא מעט מקומות פנויים אבל לקראת 21:00 המקום הלא גדול התמלא כמעט לחלוטין. מיקס של מקומיים ותיירים.

ירוק עולה.

התחלתי עם יין. איך לא. הגעתי בערב מעט גשום (כזה היה גם יום המחרת) ולכן יין אדום. מקומי כמובן. ואם מקומי אז Barolo. יין Barolo נחשב למלך של היינות האיטלקיים. יין מפיימונטה מזן ענבים בשם נביולו. יש עליו חובת התיישנות של לפחות 3 שנים (שנתיים בחביות עץ). יינות הריזרב מתיישנים לפחות 5 שנים. בקיצור – זה יין עם גוף מלא, עם נוכחות ועם אינטנסיביות – כמו שאני אוהב ביינות אדומים. כוס עלתה 16 יורו מה שהתברר כאחד המחירים היותר זולים לכוס יין שאשתה בעיר…

נשנושי פתיחה. צ’יפסים/קרקרי אורז תוצרת בית ואיולי מוקצף.

התפריט. השפית בפועל היא Sabrina Macri והתפריט שלה ושל 2 הפטרונים ממסעדת האם הממושלנת הוא תפריט איטלקי מקומי שנשען על חומרי גלם מקומיים ונותן כבוד לספקים מקומיים. החלוקה היא לפתיחים, מנות ראשונות ומנות עיקריות. בערב יש תפריט a-la-carte ואופציה לתפריט טעימות ממש לא זול של 130 יורו. הסתפקתי בארוחת 2 מנות שעלותה 70 יורו (כאמור – ממש לא זול). שתי המנות שהזמנתי הן חלק מארוחת הטעימות בת 6 מנות.

פינת ישיבה BistRo סטייל. מישהו כאן אוהב צבעים עזים וירוק במיוחד.

גריסיני הבית. קראנצ’י וטוב.

פתיחים ולחמים של לפני האוכל. זה חלק מהארוחה. החיוב היחיד הוא Coperto כנהוג במסעדות באיטליה – חיוב כללי על הלחמים והנשנושים. 3 יורו בחשבון. לא זוכר מה היה כל ביס אבל אף אחד לא היה יוצא דופן. משהו גבינתי מטוגן, מעין טארטלט תפו”א כורכום וחרדל, ביס אבטיח, קציפת זוקיני. הלחמים היו די בינוניים. הטראלי (העבאדי האיטלקי) שגם הוא תוצרת בית היה מוצלח יותר מהלחמים עצמם.

המנה הראשונה שהזמנתי. Bottoni of fresh pasta filled with “veneziana style” liver, caramelized onion, reduction of apple vinegar. פסטה טרייה תוצרת בית ממולאת בכבד בנוסח ונציה עם בצלים מקורמלים וחומץ תפוחים מצומצם. מנה בינונית. ציפיתי לטעמים מודגשים של תבשיל הכבדים אבל הם הלכו לאיבוד לגמרי ברוטב השמנתי המתקתק. לא היה כאן איזון למתיקות שבאה גם מהשמנת, גם מחומץ התפוחים המצומצם וגם מהבצלים המקורמלים.

מנה עיקרית. Crunchy Mediterranean Sea octopus, vegetables of the season, tuna emulsion. קריספי תמנון עם קציפת טונה. בצד – סלט ירקות ירוקים. סה”כ כמות מכובדת של תמנון מטוגן. האיכות שלו ומידת העשייה היו טובים אבל לטעמי תמנון שמטבעו הוא נורא טעים לא צריך להיות מצופה במעטה ולעבור טיגון עמוק. זה קצת מוציא אותו קריספי קלמרי. קציפת הטונה היא כמובן הומאז’ לקלאסיקה הפיימנטוזית – ויטלו טונאטו (פרוסות עגל עם קרם טונה). היא הייתה מוצלחת והשילוב היה טוב. סלט הירוקים כלל זוקיני, חסות, אפונת שלג. הוא שפע רעננות והיה טוב מאד. סה”כ מנה טובה וטעימה – אבל – די שגרתית. אחרי חצי מנה היא הופכת לחדגונית. לא היה מזיק לעשות כאן מיקס של משהו מעבר לתמנון כדי לייצר יותר עניין.

הקומה התחתונה בדרך לשירותים.

גרניטה בזיליקום (או מלפפון ובזיליקום?) כקדם קינוח. חביב.

הייתה אופציה משמחת להזמנת 1/2 מנת טירמיסו – BistRo tiramisù – ב-6 יורו במקום ב-12. הלכתי על זה. גם הכמות של 1/2 מנה הייתה נדיבה למדי. העסק – קלאסי. קרמים טובים ובסיס טוב. טעם מודגש של קפה. המינוס – מתקתקות יתר.

לסיום – קנלה ועוד ביס קראנצ’י מתוק שהם חלק מהארוחה. את הקנלה כנראה מאד מחבבים במילאנו למרות מקורותיה הצרפתיים כי פגשתי אותה בלא מעט ארוחות בהמשך כסיום מתוק.

הארוחה הראשונה שלי במילאנו הייתה חביבה ולא יותר ועלתה מחיר די מוגזם ועגול להפליא של 100 יורו בדיוק (כולל היין, הקינוח ומים מינרליים). בסה”כ ציפיתי לקצת יותר עניין ואיכות מביסטרו עם רזומה של מסעדת אם בעלת 2 כוכבי מישלן. למרות זאת Aimo e Nadia bistRo היא מסעדה חביבה, סולידית ונעימה מאד, כך שלא סבלתי. יצאתי בתקווה שארוחותיי הבאות בעיר תהיינה קצת יותר מספקות.

 

בוקר ה-22 בספטמבר. קפה ליקיצה. בית קפה קטן בשם Cafezal Specialty Coffee. יש 3 סניפים במילאנו. אחד היה סמוך למלון שלי אז חזרתי אליו 3 פעמים. קפה טוב.

ואחרי הקפה מאפה. גם הוא לא רחוק מהמלון (שכונת San Vittore במרכז העיר). Panificio Davide Longoni. כוכב בצקים מקומי עם כמה וכמה סניפים ברחבי העיר. הלחמים נראים מעולים אבל אני באתי למתוקים. פעם אחת בבוקר הראשון ופעם נוספת בבוקר האחרון.

קלתית בצק פריך עם קרם שמנת/פטיסייר וצנוברים קלויים. פשוט מעולה.

לפני ארוחת הצהריים. קצת נוף עירוני מגניב. בּוֹסְקוֹ וֶרְטִיקָלֶה (Bosco Verticale). רובע פרטה נואבה.

לארוחת הצהריים סימנתי כאופציה 2-3 פיצריות שפתוחות בצהריים והיו סמוכות יחסית לאזור שיטוטיי. הראשונה שהגעתי אליה היא גם זו שאכלתי בה. נכנסתי אליה עם הפתיחה ב-12:30. בערב חיכתה לי ארוחה במסעדת שף אליה הזמנתי מקום מראש כמה ימים לפני כן.

 

denis Milano Moscova – פיצה קריספית במיוחד שמדורגת במקום ה-17 בטופ 50 פיצות באיטליה 2023:

זה הסניף המרכזי. אחד משניים בעיר. יש עוד שניים מחוץ למילאנו. השף-פיציולו הוא בחור בשם Denis Lovatel שלפני Denis שהוא מותג יחסית חדש מ-2022 הייתה לו פיצריה בהרי הדולומיטים בשם Da Ezio. הוא נודע בכינוי “Pizzaiolo di Montagna” – הפיציולו של ההרים. ההרים מהווים עבורו השראה ביצירת הפיצה. וזו אכן פיצה הררית – הסבר בהמשך. הפיצריה דוגלת בעקרונות של קיימות ועושה שימוש בחומרי גלם אורגניים של יצרנים מקומיים קטנים. כשנכנסתי, כאמור מיד עם הפתיחה, הייתי עוד 2-3 סועדים שנכנסו. בהמשך המסעדה תתמלא לגמרי. לא נותר שולחן אחד פנוי. להפתעתי המון דוברי איטלקית נכחו שם.

עיטורי הצטיינות. כאמור מקום 17 בטופ 50 פיצות בעולם. מכובד בהחלט.

תפריט. יש מנות מלבד פיצה אבל אני באתי לפיצה. “הפיצה ההררית”. פיצה קראנצ’ית, קלילה ואוורירית. זה לחלוטין נכון.

הדפים של הפיצות. חלוקה לפיצות עכשוויות, ספיישלים עונתיים, פיצות פירות עונתיים, “אדומות בקיץ”, אינטרפרטציות של מרגריטה ופיצות קלאסיות. הרבה מהן נראות מעניינות.

בירה הולכת תמיד טוב עם פיצה. IPA מקומית. 6 יורו.

12:32. ריק.

13:26. מלא.

לפני הפיצה. נשנוש פתיחה שהזמנתי. Strips of fried pizza with pecorino cheese, pepper and lemon mayonnaise. רצועות של בצק פיצה מטוגן עם גבינת פקורינו, פלפל שחור ומיונז לימון. מנה מכובדת בגודלה שעלתה 6 יורו. הבנתי מיד מה זה אומר פיצה קריספית ואוורירית. זה זה. בצק הפיצה הכי קל שאכלתי וקריספי בטירוף. יחד עם הגבינה ומיונז הלימון זה היה פשוט אחלה חטיף.

הפיצה הנבחרת: Brividi intensi Tomato sauce, fiordilatte mozzarella cheese, sautéed black kale, roasted sausage, ried leek and Roman pecorino cheese fondue. רוטב עגבניות, מוצרלה, קייל שחור מוקפץ, נקניק חזיר צלוי, כרישה צלויה ופונדו פקורינו רומאנו (שנמזג על הפיצה עם ההגשה). פיצה מפוארת. 18 יורו עלותה. למעט 2 פיצות “פירותיות” ב-20 וב-22 יורו זו מהפיצות היותר יקרות. זו אחת הפיצות הטעימות ביותר שאכלתי. זה ודאי בצק הפיצה הכי מיוחד שאכלתי. בצק קליל, קריספי בצורה יוצאת דופן וטעים מאד. יחד עם התוספות שכולן היו מעולות (איכות חומרי הגלם לגמרי מורגשת) זו הייתה פיצה מלהיבה. אחת הטובות שאכלתי בחיי. תענוג. הבצק של הפיצה של דניס הוא שיחוק. סיימתי מנה ראשונה לא קטנה של פיסות פיצה מטוגנת ואחריה מנת פיצה מרובת מרכיבים ולא קטנה. יצאתי שבע לגמרי אבל באופן מדהים גם בתחושה קלילה יחסית. עם פיצות נאפוליטניות סטנדרטיות עם שולי בצק תפוחים ופחות אווריריים הייתי יוצא בתחושת כבדות יתרה. אכן פיצה שאוויר הרים נושב בה. יוצאת מן הכלל.

מרגישים כמה זה קל ואוורירי מהתמונה?

ארוחת הפיצה הזו עלתה כולל הקופרטו, מים ובירה, 33.50 יורו. ארוחה משובחת במיוחד. Denis Milano לגמרי שווה את דירוגה הגבוה. יופי של פיצה.

 

גלידה ראשונה בעיר. Gusto 17. טעים.

תעלות. גם במילאנו. אזור או רובע או שכונה שנקרא Navigli (נאבילי). אזור מגניב עם שורשים מהמאה ב-16 שהפך לאחד מאזורי הבילוי התוססים בעיר. מלא מסעדות, בתי קפה וברים. המסעדה אליה הזמנתי מקום בערב אמנם לא יושבת על גדת אחת התעלות אבל היא לא רחוקה.

כמה ימים לפני הטיסה קיבלתי מייל ממסעדה שהזמנתי אליה מקום מראש לערב של ה-22 בספטמבר שביטל לי את ההזמנה בתואנה של סגירת המקום לאירוע פרטי. הזמנתי מקום למסעדה אחרת בשם 28 Posti (המספר בשם אמור להיות לפני המילה Posti אבל המערכת העורכת של וורדפרס לא ידידותית). השעה היעודה – 19:30.

 

28 Posti – ארוחת ערב במסעדת שף טרנדית:

מסעדת שף מודרנית (או למעשה מסעדת שני שפים) שפועלת כבר משנת 2013, מומלצת מישלן וגם מדורגת ב-50 best discovery. בשנת 2022 היו חילופי שפים כששף בשם Marco Ambrosino עזב אחרי מעל 8 שנים ו-2 שפים צעירים ממחוז בשם Abruzzi (אברוצו – מחוז במרכז איטליה ממזרח למחוז לאציו בו נמצאת רומא, על חוף הים האדריאטי) העונים לשמות Franco Salvatore ו-Andrea Zazzara הם אלה שמנהלים כעת את העניינים. פרנקו הוא יליד 89 ועבד ב-28 Posti כסו-שף 7 שנים כשלפניה הוא עבד כטבח במסעדת כוכב מישלן במחוז הולדתו בשם Al Metrò. אנדראה הוא יליד 90, עבד במסעדה בפסקארה (באותו מחוז) בשם Café Les Pailotes (תחת הייעוץ של השף המוביל Heinz Beck) ואח”כ כסו-שף במסעדת המישלן Contraste במילאנו. השניים ממשיכים בקו המאפיין את המסעדה מפתיחתה: “מטבח אתי”. יענו – מקומיות, עונתיות, שימוש בחומרי גלם איכותיים של יצרנים קטנים וקיימות – מינימום בזבוז. מניסיון שלי עם מסעדות שכאלה העסק בדרך כלל מעניין ולא שגרתי. הקו של מינימום בזבוז (או מקסימום ניצול) ניכר גם בעיצוב המסעדה כשאלמנטים עיצוביים רבים הם מחומרים ממוחזרים.

התפריט בכניסה למסעדה. יש תפריטי טעימות ויש אופציות a-la-carte.

התיישבתי. זה כלי קיבול לנר. מחזור של שימורי עגבניות.

מבט לחלל המסעדה. יש 2 חדרים לא גדולים. אחד יושב קרוב יותר למטבח. אני ישבתי בחלל השני. היו גם כמה חבר’ה שישבו בחוץ. לקראת 20:00 ו-20:30 המסעדה כבר התמלאה. החלל אורבני, מודרני, קצת תעשייתי ודי פשוט. אני מחבב מקומות כאלה שיש להם אופי ומראה מחוספס. זה בהחלט מתאים למוטיב הקיימות של המסעדה. להערכתי כמעט כל היושבים היו תיירים. 2 שולחנות מימיני ישב בחור צעיר שזיהה אותי איכשהו כישראלי (פנה אליי בעברית. לא משהו שקורה לי הרבה בחו”ל). הבחור – בן 20 וקצת – ירושלמי שסיים שירות לאומי ועשה טיול בדולומיטים לפני שהוא מתחיל לימודים באונ’ העברית. הוא סיים את הטיול ביומיים במילאנו ועשה תחקיר יפה באתר 50 best discovery לבדוק מקומות מעניינים וכך התגלגל למסעדה הזו. שאפו. פודי בהתהוות. אני בגילו לא ידעתי עדיין כלום.

הלכתי על אופציית ארוחת טעימות. הסתפקתי ב-5 מנות ב-70 יורו. ויתרתי על 8 מנות ב-90 יורו או 10 מנות ב-100 יורו. סה”כ ביחס למחירי ארוחות טעימות אחרות שאוכל בהמשך במילאנו (כולל זו מהביסטרו שלמעלה עליה ויתרתי) המחירים האלה סבירים.

מתחילים עם כמה פתיחים שלא נכללים במניין 5 המנות. למעלה – ביס טונה עם קרקר דקיק (סלק אולי?). מימין ספוג עשבוני ירוק ומרענן שזהותו לא זכורה לגמרי (שאצות וספירולינה היו בו בין היתר). משמאל טארטלט גבינות ודלעת. כולם ביסים מוצלחים מאד. עשויים מצוין טכנית, טעימים מאד ועם נוכחות.

יין ראשון. היינות כאן הם ברובם טבעיים וביו-דינמיים. ביקשתי לבן מקומי וקיבלתי משהו כמעט מקומי – Guerila Pinela מסלובניה, אי שם סמוך לגבול עם איטליה. זרמתי עם הסומלייה. כוס עלתה 8 יורו (2 כוסות היין ששתיתי, אדום בהמשך, תומחרו ב-16 יורו יחד). יין חד, מעט מינרלי וטוב.

מנה ראשונה רשמית. מנת חצילים בטקסטורות שונות וכמדומני קרם חלב שקדים ועם שמן עשבים ארומטי (שמיר ואולי טרגון בין היתר). התפריט המצולם למעלה מספק רק חלק מהפרטים היות והוא משתנה כאן תדיר. תפריט הטעימות הוא תפריט בהפתעה ולכן הוא אינו תואם את מה שכתוב באותו צילום (בחלק מהממנות). בקיצור – אני לא ממש זוכר מה היה כאן בדיוק מה גם שלא מצאתי רפרנסים במדיה החברתית של המסעדה. בכל מקרה העסק היה משובח אף הוא. שופע רעננות וטעים מאד.

לחם. חתיכת לחם. ארוחת 5 המנות שלי עלתה 70 יורו. הלחם המעולה הזה נכלל בה. הלחם הוא מדגן שנקרא Tumminia – מקורו בסיציליה. החמאה המעושנת הייתה מעולה והתאפקתי לא לחסל את כל הלחם לפני 5 המנות.

גריסיני תוצרת בית. אוהבים כאן את הדבר הזה בכל המסעדות.

מנה שנייה רשמית. קציפה ימית כלשהי. אויסטרים, אצות ים, קומבוצ’ה, גארום אויסטר. משהו כזה. שוב – למרבה הצער לא ממש רשמתי הערות והתפריט המשתנה תדיר לא מספק תשובות… היה מצוין וטעים ביותר. יש כאן השפעות אסייתיות וסקנדינביות כצפוי משפים צעירים שמציעים תפריט הנשען על קיימות. התססות וגארומים (שזה בכלל משהו איטלקי עתיק) זה עצם העניין. לשפים כאן יש יד מצוינת. מנת אויסטר יוצאת מן הכלל.

זה רשום במדויק בתפריט. Linguina Pastificio Mancini broth, bay leaf. פסטה איטלקית יבשה (לא טריה) עם יופי של bite. אל דנטה של ממש. הפסטה מובשלת בציר עצמות דגים ופירות ים ומתובלת באבקת עלי דפנה. מנת פסטה קטנה, אינטנסיבית, מיוחדת ומלאת טעם. מאד אהבתי אותה.

כוס יין שנייה. הפעם איטלקי על אמת. Lorano Maria Pia Castelli 2018. ענבי סנג’ובזה. מקורו במרכז איטליה, מעט צפונית מאברוצו. יין משובח.

מנה רביעית. פילה דג ים (לא זוכר איזה), עשבים ועלים שרופים, קרם עשבים, ציר רכיכות. עוד מנה מצוינת. דג עשוי מושלם. טעמים ימיים/עשבוניים של כלל המרכיבים. תיבול מדויק. החבר’ה כאן מטפלים היטב בחומרי גלם משובחים ולא מתביישים לייצר טעמים אינטנסיביים כמו שאני אוהב. הם עושים זאת בלי להגזים ובלי לגנוב לחומר הגלם המרכזי את ההצגה.

מנה חמישית. Beef, tomato, watermelon and sorrel. נתח בקר (לא סגור איזה. מניח שאיזשהו נתח אחורי. ודאי לא פילה) בציר בקר מצומצם. בצד – עגבניה עם איזושהי אמולסיה של עגבניות, חומעה ומיצוי אבטיח. משהו בסגנון. מנה נהדרת נוספת. הבקר היה מדיום-רייר ועז טעם. העגבניה הייתה חגיגת עגבניות מרעננת וטעימה ביותר. יופי של מנת בשר. קטנה ומשובחת מאד.

קדם קינוח. מעין קסטה קטנה של מרנג חרוך.

קינוח. הזמנתי בנפרד. בארוחת 8 המנות הוא נכלל כחלק מהארוחה. אני הזמנתי בנפרד בתוספת של 12 יורו. Almond, strawberry, rhubarb. קינוח שקדים בטקסטורות שונות (קציפה, קראמבל), רוברב ותותים. ממשיך את הקו הנקי והמעניין של 5 המנות הרגילות. כמה מרכיבים מרכזיים שמשתלבים מצוין זה עם זה. קינוח טעים מאד, רענן ומוצלח.

פטיפורים לסיום מתוק עם החשבון. גם כאן יש קנלה. זה יחזור בעוד ארוחות. היה כאן ביס של אפרסק כמעט בוסרי עם בזיליקום ועוד ביס של אבטיח עם אלכוהול כלשהו ומנטה. סיום חביב.

הלוואי שהייתי זוכר טוב יותר את פרטי הפרטים של המנות או שלפחות הייתי מוצא בתחקיר את הפירוט אבל אין. בכל אופן זו הייתה ארוחה מוצלחת, מעניינת, טעימה מאד. החבר’ה ב-28 Posti מוכשרים ועושים שימוש נבון ומוצלח בחומרי גלם מקומיים בטרנדים עכשוויים, אבל בפשטות ובלי יותר מדי רעש וצלצולים. יופי של עבודה. יופי של מקום. נעים, טעים ושובר שגרה. הארוחה שלי נמשכה קצת יותר משעה וחצי והייתה מהנה לכל אורכה. התמורה לכסף (חשבון של 102 יורו כולל הכל) הייתה טובה בהחלט. זה מחיר כמעט זהה לארוחה בביסטרו Aimo e Nadia שתוארה למעלה אבל ההבדל באיכות, בעניין, ביצירתיות, בטעמים ובתמורה לכסף היה משמעותי. מקום מומלץ ביותר. באינסטגרם של המסעדה כתוב שזה Food Lovers Place. על סמך הארוחה שלי זה תיאור מדויק.

 

אחרי ארוחה ניסיתי “להסתנן” ללא הזמנה לבר הקוקטיילים הקטן ביותר בעולם. Backdoor 43. יש בו מקום ל-4 אנשים בלבד. גימיק שכזה. בחלון הקטן שבצד יושב ברמן/סלקטור וצריך לעבור אותו ולברר אם יש מקום. שאלתי אותו אם יש מקום בלי הזמנה מראש ל-1. כצפוי לא היה. אני מניח שהם fully booked להרבה ימים קדימה.

המשכתי לבר קוקטיילים קצת יותר סטנדרטי.

 

Carico – בר קוקטיילים איכותי לסיום הערב השני:

בר קוקטיילים שגם הוא שוכן לא רחוק מרובע התעלות. מבחוץ הוא נראה כמו בית קפה/ביסטרו. בפנים הוא לגמרי בר. המקום נפתח בשנת 2020 וגם הוא במומלצי רשימת ה-50 best discovery של מילאנו. נכנסתי בסביבות 21:30 והיה לא מעט מקום בפנים. למי שרעב יש גם אוכל. אני את ארוחת הערב שלי אכלתי אז הגעתי רק לדרינק או שניים. הכתיבה הרשמית שלהם באתר מפרידה בין התווים: Cà-Ri-Co ובאתר שלהם הם מכנים את עצמם קוקטייל-ביסטרו.

שתיתי שני קוקטיילים שנדמה לי שהיו ספיישלים של אותו יום או שבוע. הראשון היה נגרוני עם טוויסט של מזקל. זה היה בדיוק שבוע הנגרוני שמצוין בכל שנה בין ה-18 ל-23 בספטמבר.

השני היה משהו על בסיס טקילה וחלפניו כולל קרקר חלפניו דקיק לעיטור שהברמן אמר לי שהוא אישית לא מעז לטעום.

שני הקוקטיילים הצטיינו. חזקים, מרירים, עם כמות מכובדת של אלכוהול. הראשון כצפוי היה מריר ומעושן. השני הי מריר וחרפרף. עלות כל אחד הייתה 13 יורו. עם היורו שבשמיים זה מתקרב למחירי תל אביב. מה-50 דקות שישבתי ב-Carico ומשני הקוקטיילים שלגמתי נראה שיש כאן בר קוקטיילים מקצועני ואיכותי.

 

עד כאן יממה ראשונה במילאנו. הספקים נאים. ביסטרו ראשון מעט מאכזב, אחריו פיצה אחת מ-ע-ו-ל-ה, מסעדת שף משובחת ואלכוהול איכותי. הכל לא זול ובהמשך יהיה אף יקר יותר. יקר בהרבה. החלק השני יוקדש רובו ככולו לארוחת 3 הכוכבים שאכלתי בצהרי ה-23 בספטמבר במסעדה שנחשבת לטובה במילאנו לפחות לנוכח הרזומה שלה ולעוד פיצה שתאכל באותו ערב ועל פי דירוגה בטופ 50 פיצות נחשבת אף היא לטובה בעיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: