מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

פרא – שתי ארוחות קיציות מתונות, מרעננות ורגועות למדי על הבר

פרא אינה כשמה. היא דווקא מקום רגוע ומתון יחסית, בוגר, איכותי, נעים ומהנה. מטבח של מנות וחומרי גלם משובחים בלי ניסיון להיות over מתוחכמים אבל עם טביעת יד וטוויסט.

בתפריט:

פרא נפתחה בתחילת אפריל 2021 ע”י שני שפים בוגרי קבוצת R2M של רותי ברודו, אביעד פלד ואורי שטיינברג, ויושבת בלוקיישן בו שכנה קפה נורדוי של עינב אזגורי בבניין מלון נורדוי, נחלת בנימין פינת גרוזנברג. (יש שותפים נוספים – תום גוב שאחראי על תפריט היין הטוב ועליזה שרגא). יצא לי לשבת בפרא רק פעם אחת (משום מה) במאי 2022. לאחר שפורסמו כמה דיווחים חיוביים על מנות ספיישל טונה אדומה במהלך חודש יוני האחרון שבתי אליה, בראש ובראשונה לאותם ספיישלים. (כמוני גם מבקרי אוכל שונים חזרו אליה בשבועות האחרונים ויצאו מרוצים (אפרתי, קרמר בטיים אאוט, ריטה גולדשטיין במאקו וגם בוב בבלוג שלו). חודש וקצת אחרי חזרתי לעוד ארוחה מזדמנת. בשתי הארוחות לא הזמנתי מקום מראש וסמכתי על המזל שיימצא לי מקום על הבר וכך היה.

 

ארוחה אחת על הבר, 24 ביוני:

מוצ”ש. שעה 19:20. הגעתי לנשנושים לפני ההפגנה בקפלן (נוהל מוצ”ש). המסעדה הייתה מלאה לגמרי אבל היה מקום אחד ויחיד על הבר. lucky me. לימיני ישב בחור ישראלי. מימינו 2 יפנים. לשמאלי 2 חבר’ה חביבים מפנמה ששוחחתי איתם. אחד מהם הוא כנראה איש אוכל (בלוגר או עיתונאי) והיה כמה ימים בישראל עם הספקים יפים בתל אביב (היה בג’ורג’ וג’ון, בדוק, באנימאר וניסה בבסטה שם לא הצליח למצוא spot. תחקירן טוב הבחור). עם חלל המסעדה האירופאי קמעה הרגשתי כמו תייר בתל אביב.
תפריט האוכל בפרא הוא כנהוג למסעדות/ברי אוכל תל אביביים, תפריט של מנות קטנות-בינוניות. דגש על מטבח חומרי גלם עונתי עם כמה מנות דגל קבועות ועם מנות משתנות לפי ההיצע. תפריט שמפלרטט עם מטבחי ים תיכון ומזרח תיכון – צרפת, איטליה וישראל-לבנט (כמו המון מקומות אחרים. החוכמה היא לעשות משהו מעט שונה ועם טוויסט. אצל רובם זה בנאלי ומשעמם). השוויתי את התפריט למה שאכלתי במאי 2022 והמחירים לא קפצו משמעותית. חלק מהמנות הן במחיר זהה. חלק עלו בשקלים בודדים. בשנה של השתוללות מחירים פרא נותרה מתונה יחסית. שאפו על זה. יש כאן גם מנות חזיר על דרך קבע מה שמזכה אותם אצלי אוטומטית בנקודות זכות, בימים שגם מסעדות לא כשרות שמגישות שרצים הפסיקו להציע חזיר בטענה שזה יקר מדי בארץ ולא מספיק מבוקש (נו שוין או בגרמנית Nu Schwein).

הגעתי לאכול טונה אדומה במסגרת הספיישל העונתי (היה שפע של טונה אדומה מקומית ואלבקור במסעדות תל אביב במהלך יוני. דגה נהדרת). המנה עליה קראתי וזממתי הייתה “טונה וולינגטון”. גרסה מקורית לביף וולינגטון. לצערי היא לא הייתה זמינה אז הלכתי על מנות טונה אחרות.

טונה “טונאטו”, צלפים, זרעי עגבניה. 86 ש”ח. טייק של טונה לקלאסיקה האיטלקית ויטלו טונאטו. בפרא החליפו את פרוסות העגל הכבוש הפרוס דק בפרוסות טונה אדומה טריה. רוטב הטונאטו הקלאסי כולל טונה משומרת, מיונז, צלפים, שאלוט, שום, חומץ יין ושמן זית. את כולם טוחנים לקרם. זרעי העגבניה ושמן הזית היו בטעמים מודגשים ושידרגו את המנה, כל רכיב בה דיבר ונשמע. הטונה עצמה מהנה מאד, נגיסה ובשרנית. רעיון וביצוע מוצלחים. קיבלתי פרוסת לחם בסוף לניגוב שארית הרוטב.

פסטה אליו אוליו, טורו עליון נא, שאטה. 82 ש”ח. באופן קבוע יש בפרא מנות פסטה שעשויה במקום. כאן היא הייתה העניין המשני לטורו (בטן עליונה) של הטונה האדומה. הטורו נפרס דק, די בדומה לטונאטו. שם השתמשו בנתח טונה רזה ואדום. כאן זה הנתח השומני מהבטן ורואים את ההבדל בצבע שהוא הרבה פחות אדום בוהק. השילוב בין הפסטה הפשוטה ברוטב האליו אוליו (שמן זית, פטרוזיליה ושום) הקלאסי והדג היה מוצלח מאד. פסטה אל דנטה עשויה היטב. דג נהדר. מנת פסטה קלילה וטעימה מאד שהתאימה בול למזג האוויר ההביל שבחוץ.

היין שלגמתי. Encinas. יין ספרדי מקסטיליה ולאון. היצרנים – Antoine Graillot & Raúl Pérez. מה ששעשע אותי זו טעות הסופרים של היבואן של היין שכתב צרפת במקום ספרד. כוס עלתה 52 ש”ח. לפניה שתיתי כוס של יין פורטוגלי לבן בשם Maçanita Branco שעלתה 46 ש”ח. יינות טובים. במהלך הארוחה קיבלתי גם 2 צ’ייסרים על חשבון הבית. הראשון נדמה לי של וורמוט והשני של Bulleit 95 rye, ויסקי שיפון. החבר’ה על הבר בפרא חביבים ומקצועיים.

תפריט הקינוחים. הגלידה היא מארטה הלא רחוקה ואם הייתי רוצה פשוט הייתי קופץ לשם. פנקייק היה לי כבד ואכלתי אותו בארוחה הראשונה שלי ודובדבנים אני לא מחבב במיוחד. עוגת שוקולד זה גם כבד וסתמי למדי. אז טארט לימון ופיסטוק it is.

טארט לימון ופיסטוק. 46 ש”ח. אחת העוגות האפויות היחידות שהכנתי אי פעם בעצמי הייתה טארט דומה מאד מאיזשהו מתכון אינטרנטי-בלוגרי. יצא לי מוצלח למדי לא פחות מזה של פרא. זה טארט חביב מאד, טעים מאד, חמצמץ, לימוני ועוקצני בדיוק במידה. לא מתוק מדי. בסיס בצק טוב ותוספת של שכבת קרם הפיסטוק שהיא ודאי מבורכת. בכלל שילוב של לימון ופיסטוק הוא שילוב מצוין לטעמי. בצד הוגשה קצפת רכה שמיתנה וריככה כדרכה. קינוח טעים, נעים ונחמד למרות היותו שגרתי לגמרי.

20:35. מבט לאחור לחלל המסעדה. בדיוק שעת ההתרוקנות לקראת סבב הסועדים שיגיע לקראת 21:00 (אני מניח שיש עדיין מספיק אנשים שלא מגיעים להפגנות).

החשבון שלי לשתי מנות, שתי כוסות יין וקינוח הסתכם ב-312 ש”ח. בלי יין זה היה עולה פחות 100 שקלים. במונחי תל אביב למנות שכללו לא מעט טונה אדומה זה בגדר הבסדר. הארוחה הייתה מוצלחת ומהנה על כל חלקיה, כולל השירות על הבר.
מבט מבחוץ לבניין מלון נורדוי המשוחזר והמרשים. קצת חו”ל בתל אביב. מסעדה (ודאי לא מתחנפת וסטנדרטית) מלאה היא מראה משמח בימים אלה.

יצאתי מבסוט מהארוחה הזו בפרא. יופי של מקום. אוכל טוב שמנסה קצת לצאת מהשגרה. צוות ניהול ואירוח מקצוען וחביב מאד. אלכוהול טוב. חלל נעים וממוזג היטב. תמחור שפוי יחסית. זה היה אסקפיזם מוצלח לפני שחשתי להפגנת קפלן (שגם היא סוג של אסקפיזם). היה לי ברור שאחזור לארוחה שלישית ושהפעם זה לא ייקח למעלה משנה. זה לקח בערך חודש ושבוע.

יום חמישי. 1 באוגוסט. אחרי העבודה, די ספונטניות. קפצתי ללוינסקי קצת אחרי 18:00 לומר שלום לשף בשם אורי טריאסט שפועל בברלין. באינסטגרם של השף עידו קבלן ראיתי שהוא מארח ב”הקטן” את טריאסט לארוחת ספיישל ערב ט”ו באב. את הבחור אני לא מכיר אבל ביוני 2016 אכלתי במסעדה בברלין בה הוא היה השף הראשי, מסעדה שנקראה Ross ונסגרה שבועות ספורים אחרי שביקרנו בה. מי שהייתה איתי בטיול ההוא לברלין היא אימא שלי (וגם אחותי הגדולה שהצטרפה) וזו אולי הארוחה שהכי נהנינו בה בטיול כולו (כולל Tim Raue המהוללת). אימי נפטרה באפריל 2022 והרגשתי צורך לקפוץ רק לומר שלום ולשתף אותו בזיכרון המתוק והחיובי הזה. סגירת מעגל חביבה. הם בדיוק הוציאו 4-5 מנות לטעימה לצוות לקראת סרוויס הערב (שהוזמן מראש) וכיבדו אותי בכף שאטעם גם. הביסים היו טעימים מאד… היות ולא הזמנתי מקום המשכתי לכיוון הכרמל/נחלת בנימין לחפש מקום נעים וממוזג לארוחת ערב קלה. נחתתי בפרא.

 

ארוחה שנייה על הבר, 1 באוגוסט:

הפעם השעה הייתה קצת לפני 19:00 וזה יום ה’ (שאנשים אוהבים לצאת מאוחר יותר) ולכן היו טיפ-טיפה יותר מושבים פנויים. במהלך השעה וחצי פלוס מינוס בה ישבתי והצטננתי במשקאות צוננים, מזגן משובח ומנות אוכל יחסית רעננות, המקום היה בתפוסה כמעט מלאה. ממש מול נפתחה זה עתה מסעדה חדשה – ורמוטריה (VERMUTERIA) – טאפאס בר-ורמוט בר ספרדי מבית הצ’יקטי (מה שאומר מכונה קולינרית שיווקית איכותית ומשומנת היטב). נראה שהמקום (בנחלת בנימין 25) הולך להיות להיט גדול (אני שם ב-8 באוגוסט). אני חושב שזה טוב לעסקים. תחרות בריאה. יותר חובבי אוכל ואלכוהול יעברו כעת בסביבה ואם לא הכירו את פרא סביר להניח שהם ישימו אליה לב עכשיו. אחזור לפרא. ישבתי שוב על הבר. 3 מושבים מימין למושב שלי בארוחה מיוני.
תפריט היום. כאמור חלק מהמנות הן קבועות מהיום הראשון. מנות הטונה כבר לא בהיצע ויש מנות אחרות שנכנסו. אינטיאס הוא הדג המככב.
יין. דידו ונוס לה אוניברסל לבן (Dido). יין ספרדי רענן ומוצלח.
אינטיאס כבוש, סלט שומר, ויניגרט הדרים. 68 ש”ח. יופי של סלט ודג. מנה קיצית מעולה. אינטיאס נהדר שנכבש קלות והשתלב מצוין עם סלט השומר והתיבול ההדרי. קצת צ’ילי, עגבניות ופטרוזיליה לצבע. התיבול של כל המרכיבים היה מדויק. לעתים אפשר למצוא נתחי דג לא מספיק מתובלים לכשעצמם או סלטון מעט תפל. כאן כל ביס היה מתובל היטב וטעים לכשעצמו ושילוב האלמנטים עבד מצוין. מנה בלי התחכמויות אבל בביצוע ללא דופי.
סלט אבטיח חריף, שזיף, כוסברה, שומשום. 68 ש”ח. סלט שהולך עם המסעדה בשינוי רכיב כזה או אחר מימיה הראשונים (במאי 2022 הוא גם היה בתפריט עם פקוס). בדיווחים לאחרונה הוא הכיל דובדבנים. הפעם שזיף (משמח עבורי כחובב שזיפים וכפחות חובב דובדבנים). חיפשתי מנות מרעננות וזו מנת סלט אידיאלית לעניין. היה כאן אבטיח מושרה בשמן צ’ילי, פקוס, שזיפים חמצמצים, ירוקים שונים (כוסברה, נענע), צ’ילי חריף וגרעינים קלויים (שומשום וזרעי חמנייה). התיבול של שמן שומשום וצ’ילי ואני מניח שמיץ לימון. סלט קיצי ומהנה מאד. שילוב המרכיבים מוצלח. יש בו אלמנטים חמצמצים ותיבול פיקנטי ששוברים את המתיקות. התואר חריף בתפריט לא ממש מדויק. זה פיקנטי ועוקצני אבל ודאי לא חריף. התרעננתי ונהניתי.
משקה צונן נוסף. לבחור שישב מימיני רקחה ליהיא הברמנית מרגריטה על בסיס מזקל. שמעתי מזקל וכמובן שנדרכתי. אז אחרי היין הוזמנה אחר כבוד גם המרגריטה על בסיס מזקל אספדין. 58 ש”ח לקוקטייל שמבחינתי הוא מרענן קיץ אולטימטיבי.
עם הקרירות היחסית שפשטה בגופי המשכתי דווקא עם מנה יחסית חורפית וכבדה. ההתלבטות הייתה להמשיך עם מנת כנפי העוף הממולאות שהיא מנת דגל במסעדה (טרם ניסיתי), טורטליני הטלה עם רשאד, הקלמרי ולחי החזיר או כבד העגל והקוגל. את הכבד פסלתי בגלל הקוגל. את הכנפיים פסלתי בגלל שלא בא לי עוף. נשארתי עם טורטליני vs. הקלמרי. סקר קצר בין 2 הברמנים ואביעד הבעלים הטה את הכף לטובת הקלמרי (שניים נגד אחד). הלכתי איתם. פסטה תחכה לארוחה הבאה.
קלמרי חריף, פלפל פלרמו, לחי חזיר. 92 ש”ח. קלמרי שהושרה בשמן צ’ילי ונצרב בגריל פחמים שהוגש לצד תבשיל לחי חזיר בבישול ארוך עם שומן חזיר, פלפלים, כמון וכוסברה ועוד עשבים. מנת ים-יבשה  אנדלוסית בהוויתה. מבוצעת מצוין. מנחמת וטעימה ביותר. הקלמרי הוכנו בול במידה והצריבה שלהם בשומן חזיר ושמן צ’ילי הייתה נהדרת. התבשיל היה עמוק ומלא טעם. השילוב בין השרץ הימי לשרץ היבשתי היה מוצלח מאד. ההערה היחידה – חריפות לא הייתה כאן. זה היה מפולפל ומעט פיקנטי אבל לא חריף.
קינוח. חזרתי לפנקייק. פנקייק, מייפל, תאנים (החליפו את דודבני חודש יוני). 46 ש”ח. קינוח הדגל ואולי אחד הקינוחים הבולטים של השנים האחרונות בתל אביב. פנקייק גבינתי אוורירי בסטייל יפני (למעשה עוגת גבינה וקציפת חלבונים אפויה באדים) עם הזלפה לא מוגזמת של אבקת סוכר, תאנים טריות בצד ורוטב מייפל להזלפה. בדיווחים שהזכרתי הוא הוגש גם עם דובדבנים. לשמחתי כנראה נגמרו הדובדבנים וקיבלתי תאנים שזה הרבה הרבה יותר מוצלח. העסק טעים ומהנה מאד. מרקם אוורירי ונעים, טעם קרמלי-גבינתי לא מתוק מדי. יופי של קינוח.
החשבון שלי הגיע ל-380 ש”ח. כלל 3 מנות וקינוח, 2 כוסות משקה ועוד 2 צ’ייסרים על חשבון הבית: ורמוט ישראלי – ודטה רוסו – של אייל דרורי, שמזקק ורמוט מאד מתובל. פחות לטעמי בגלל עודף קינמון ומתיקות, וצרפתי לבן יבש – Dolin Dry. הרבה יותר מוצלח לטעמי. אכלתי כרגיל אצלי במקומות כאלה המון. סועד ממוצע יאכל פחות וישלם פחות, ודאי סועד שחולק ארוחה עם מישהו/י.
אחרי שתי ארוחות קיציות צמודות (ועוד אחת בשנה הקודמת) אני יכול לומר בפה מלא שפרא אינה כשמה. היא דווקא מקום רגוע ומתון יחסית בהתנהלותו. מקום בוגר, איכותי, נעים ומהנה. עם מטבח של מנות וחומרי גלם איכותיים ועשויים היטב, בלי ניסיון להיות over מתוחכמים ויצירתיים אבל בכל זאת עם טביעת יד וטוויסט שמספקים עניין. בשקט יחסי תוך כשנתיים הפכה פרא לאחד המקומות הקז’ואליים האיכותיים בעיר שאשמח להמשיך לבקר בו מדי פעם באקראי כשאני בסביבה.

תוספת ארוחת מלחמה – 21 בנובמבר:

ארוחה על הבר כרגיל. ימי מלחמה ופרא כמו שאר המסעדות בעיר מנסה לשמש כמקום של שפיות. אכלתי בערב שאביעד לא נכח ואורי בכלל במילואים בצו 8. ליעד על הבא אירח אותי ופינק יפה במה שהייתה הארוחה הכי טובה שלי בפרא והכניסה אותה רשמית לטופ 10 שלי בעיר.
אינטיאס נא מיושן. ספיישל של אותו יום. 68 ש”ח. דג נא במיטבו. הכי פשוט. שמן זית, מלפפון כבוש, מלח, טרגון. תענוג.
שיפוד כנף לוקוס, לאפה, יוגורט, חילבה. 86 ש”ח. מנה מעולה. שיפוד דג מענג. מטבלים מעולים. אחלה לאפה. ללקק את האצבעות.
ציינתי בפני ליעד הברמן המצוין שלא יצא לי ב-4 ביקורים לטעום את מנת כנף העוף שהיא מנת דגל שלהם אז הוא נתן לי טעימה. כנפיים ממולאות, ציר עוף, הדרים. מנה מלאה שכוללת 2 כנפיים עולה 86 ש”ח. אני קיבלתי משהו כמו חצי מנה על חשבון הבית. אחת המנות המפתיעות לטובה שאני זוכר כאן במסעדות. פשוט ביצוע מעולה לכנפי עוף. הן מולאו בבשר פרגיות וכנפיים והיו טעימות ביותר. הציר משגע. הירקות מעולים. יציאה נהדרת.
טורטליני טלה, רשאד קונפי, מגי קלויות. 5 יחידות – 92 ש”ח. מנה פשוט מעולה. כיסונים נהדרים. מילוי מצוין. הרשאד מוסיף כאן יופי של עוקץ מריר ועמוק. הציר פשוט אדיר. מנת פסטה לפנתיאון.
גם רז רהב הגיע לשבת על הבר בערב הזה.
זה היה תענוג של ארוחה בימים מדכאים וקשים. כל מנה הייתה בול פגיעה. אחלה מקום הוא פרא ונראה שהוא רק הולך ונעשה טוב יותר ויותר.

8 תגובות

  1. לדעתי הגרסה החדשה נוחה יותר והתמונות בולטות, יפות, ומגרות .

    בביקוריי ב-פרא (תודה על האזכור) הישיבה על הבר שלהם נראתה לי מעט צפופה. לא חשבתי על הצד המקסים שציינת כאן. מעבר לאופציה של להגיע ולמצוא מקום ללא הזמנה, זו בהחלט יכולה להיות גם הזדמנות נהדרת להכיר אנשים מהארץ ואף מהעולם שיש להם עניין משותף, העניין הקולינרי.

    כבר בביקורי הראשון בפרא מצאתי שהשם שהם בחרו לא כל כך תאם לאווירה ולתוצרי המטבח. ההסבר שקבלתי אז לשמם היה שהמילה פרא מייצגת את הגישה שלהם לפיה הדגה מגיעה מהים ולא מבריכות, שהלחמים נעשים כל יום ממחמצת שהם מטפחים בהקפדה ושחומרי הגלם נרכשים בשוק הכרמל הסמוך , כלומר גישה שהיא יותר מקומית ופחות גלובלית. כך או כך הם בהחלט מציעים מקום איכותי, בוגר ומזמין.

    תודה על הדברים ובהצלחה עם האתר.

    1. תודה דרור! וורדפרס זה עולם אחר מאשר בלוגר מיושן… בטח שיש מקצוענית שדאגה לעיצוב.
      הקונוטציה הראשונה של המילה פרא היא עדיין משהו פראי ולאו דווקא הפירוש של בר או “לא מתורבת”. לכן זה שם שהיה יותר מתאים נגיד למקום כמו דוק או לאלטער שהייתה. או נגיד לסגנון של ברוט. מקומות שגם משתמשים בחומרי גלם טבעיים ו”לא מתורבתים” וגם סגנון הבישול שלהם יותר “פראי”. זה יכול גם להיות שם מצוין לבר יין שמתמחה נגיד ביינות טבעיים ומגיש raw food לצדן. בכל אופן – שם זה חשוב אבל איכות המקום והאוכל חשובים יותר 🙂

  2. מזל טוב על האתר החדש, הוא מהמם, כל הכבוד לנפש התאומה. אני בהחלט חייב לבקר בפרא, מעולם לא הייתי שם.
    מציע שתרשום באתר הישן שהוא לא פעיל יותר ותעשה הפנייה לאתר החדש.

    1. תגובה מהשם המפורש. יפה יפה. תודה גיא! רעיון מצוין לגבי הבלוג הישן וההפנייה. יבוצע. ופרא לגמרי שווה ביקור..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: