מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

המבורגרים – מנת המלחמה האולטימטיבית של חרבות ברזל בתל אביב

מסע קולינרי של כ-3 שבועות בין המבורגרים תל אביביים לעתות מלחמה של מסעדות ולא של מזללות: OCD הייתה הטריגר ואחריו בדקתי גם את AKA, סנטי, ניקו, פרא וג'אנגו (של טריגר). השורה התחתונה - תל אביב היא אימפריית המבורגרים.

בתפריט:

המבורגר. למי שלא מכיר – לפי ויקיפדיה – המבורגר הוא קציצה מטוגנת או צלויה העשויה לרוב מבשר בקר (או מתחליף בשר), ושמו של כריך העשוי מקציצה זו. כריך ההמבורגר מוגש בלחמנייה עגולה פרוסה לשניים, עם תוספות כגון ירקות, רטבים, גבינה ובייקון. תודה לויקיפדיה. העסק נקרא על שם העיר המבורג בגרמניה. מקורו בארה”ב אי שם באמצע המאה ה-19 שם זו הפכה למנה רשמית בשם הזה (מנה שככל הנראה הייתה גלגול למנה בשם “סטייק המבורג”, מאכל הדומה לסטייק טרטר אותו הביאו עימם מהגרים גרמניים לאמריקה). כמו פיצה זה כמובן הפך להיות הג’אנק פוד / פאסט פוד האידיאלי. כשזה גרוע כמו ברשתות כאלה ואחרות זה זוועה שלא קשורה ולא מזכירה בשר, אבל כשזה עשוי היטב, מבשר איכותי, במידה הנכונה – זה עסק מענג. אז לא סתם בתקופת המלחמה, מאז סוף אוקטובר ולתוך נובמבר ודצמבר המבורגרים הפכו להיות מנת הנחמה המהירה המתבקשת והמבוקשת של המלחמה. גם שפים בטופ ומסעדות איכות הכניסו אותם לתפריט. מסעדות עשו רה-ארגון כהמבורגריות, גם אם לזמן קצוב. תל אביב דורשת המבורגר ותל אביב מקבלת אותו ביג-טיים מכל הכיוונים. בפוסט הזה אפרט על כמה קציצות משובחות יותר ומשובחות עוד יותר שאכלתי בשבועות הללו. ייאכלו כאן המבורגרים ב-AKA של איתי קושמרו, בניקו החדשה של שרון כהן, בסנטי של גיא אריש, בפרא של אביעד פלד ובג’אנגו החדשה מבית טריגר. בסוף יהיו תמונות גם לבורגר של OCD עליו כתבתי בפוסט הקודם. רק כרפרנס. בדיקות כולסטרול לא ייעשו אצלי בזמן הקרוב.

 

ההמבורגר של AKA

ב-22 בנובמבר ישבתי עם 3 חברים (מאיה, יוסי וליעד) ב-AKA. יום רביעי בערב. המסעדה הייתה מלאה. איתי קושמרו השף נכח ופינק אותנו יפה. כל הצוות וכך גם צוותי המסעדות השכנות בנחלת בנימין ששוב נראתה שוקקת חיים (AKA הייתה מלאה לגמרי) ענדו על חולצתם מדבקה לזכרה של דורין אטיאס שנרצחה בנובה ובכך ציינו את יום הולדתה ה-24 שאליו היא לא זכתה להגיע. איתי סיפר שהיא הייתה בת בית בכל המסעדות במתחם כשעבדה כברמנית במסעדת Fifty and One ממש ממול. כמה עצוב. עם מציאות שכזו החבר’ה עדיין מנסים לתפקד ולשמח את הסועדים הרבים. לא פשוט. אכלנו ושתינו יפה באותו ערב אבל גולת הכותרת של הארוחה הייתה ההמבורגר. אכלתי אותו שבוע אחרי אותו המבורגר נהדר ומדובר של OCD. שמעתי על איכותו כבר לפני זמן מה. זו מנה שנכנסה לתפריט כבר לפני כמה חודשים והיא לא מנת מלחמה אבל זו פעם ראשונה שאני טעמתי אותו. הבשר הוא של אומצה בשוק שאת איכות הבשרים הנהדרת שלהם טעמתי גם ב-AKA וגם ברכישות מזדמנות הביתה.

ההמבורגר של AKA הוא חלק מתפריט הבראנץ’ אבל הוא נכנס כרגע להבנתי גם לתפריט הערב. המבורגר נתחים מיושנים – באן בריוש, איולי. 72 ש”ח. גם פרוסת צ’דר נוכחת כאן. עפנו על ההמבורגר הזה. הטעם בשרי משגע. איכות הבשר מורגשת בכל ביס. הקציצה שמנמנה ועשויה בכוונה מדיום-רייר, כמעט רייר במרכזו. וזה נפלא בעיניי. קושמרו אמר שאנשים לא מחזירים את המנה הזו למרות מידת העשייה שבטוח לא כולם מסתדרים איתה. בעיניי הקציצה הייתה במרקם מושלם ובמידת עשייה מושלמת. היא לא התפרקה והייתה עסיסית ומענגת. הבריוש, איולי, צ’דר מצוינים אף הם, אבל הבשר הוא כוכב האירוע הבלתי מעורער עם טעמים עמוקים ומענגים. חתיכת הישג בעיניי. זו קציצה שלטעמי לא נפלה בכלום מההמבורגר המעולה של OCD. המבורגר לאוהבי בשר. אותי הביסים האלה עשו בן אדם שמח.

חלפו 5 ימים.

27 בנובמבר. יום שני בערב. מושיק שותפי לפשעים קולינריים ובחור ספונטני כמוני בעניינים שכאלה סימס לי אם בא להצטרף לערב המבורגרים שיתחיל בניקו החדשה דנדשה של שרון כהן משילה וימשיך משם לא רחוק להמבורגר החדש והמדובר של סנטי שנכנס לתפריט גם בשבועות האחרונים. זרמתי.

 

ההמבורגר של NIKO

ניקו (NIKO) נפתחה כמה ימים לפני כן על חשבון ג’נגו בר היין של הקבוצה, ממש מול שילה, מסעדת האם הוותיקה, האיכותית והיקרה. שרון כהן, איש שבעיניי ראוי להרבה הערכה לא רק כשף אלא כאדם שלא מפחד כל התקופה לדבר פוליטיקה בלי חשבון (ולדבר באומץ ולעניין), החליט שלמרות שהוא לא חובב הז’אנר הבורגרי הוא יפתח מקום כזה שמתאים למצב ולרעבתנות התל אביבית להמבורגרים בעת הזו. כרגע זה על חשבון ג’נגו אבל בהמשך אחרי המלחמה אולי ג’נגו תחזור וניקו ימצא משכן קבע אחר (או כמה משכנים). או שכן או שלא. או שאולי. מי יודע. בינתיים ניקו כאן. שלל כתבות על המקום היללו ושיבחו. הגענו קצת אחרי 18:30 וישבנו בפנים.

התפריט הקטן כולל גם שרימפס עם מנות כמו שרימפס בחמאת סאקה, סליידר שרימפס והמבורגר ניקו של בקר שמוגש עם שרימפס מטוגן בפנקו. יש להניח שאיכות השרימפס הללו טובה כי לשילה יש אחלה ספקים לדגה ושרצה אבל אנחנו הגענו לבשר. למרות שאני חובב surf & turf את ההמבורגר שלי אני מעדיף בלי תוספות ימיות ואת השרימפס שלי, מטוגן, מוקפץ, נא, מאודה או מבושל – אני מעדיף לבד – ולא כסייד קיק להמבורגר בקר.

ויתרנו על תוספות והתמקדנו בקציצות. תחילה טרטר בורגר. 65 ש”ח. טרטר בקר עם איולי צ’יפוטלה בלחמניית בריוש. הלחמנייה רכה וטעימה ומכילה היטב את הטרטר. הטרטר קלאסי וטעים. זה היה מוצלח אבל שנינו הרגשנו שאת הטרטר שלנו אנחנו מעדיפים בצלחת ולא בתוך לחמנייה. המחיר לטעמנו היה על הצד הגבוה.

ואחריו – המבורגר קלאסי. 200 גרם המבורגר, עגבנייה, איולי צ’יפוטלה, מלפפון חמוץ, בצל אדום מוחמץ. 48 ש”ח. קראתי בכתבות כאלה ואחרות שיש כאן רוטב ברנייז (או ביארנז) של חמאה חומה אבל הוא פחות הורגש. התוספות זהות לטרטר בורגר חוץ מהעשייה שכאן מתחילה על הפלאנצ’ה ומסיימת על גריל פחמים כדי לקבל אפקט טעם מעושן יותר. העסק איכותי, מוצלח וטעים. אחלה המבורגר. איכות טובה מאד של בשר. אבל לטעמי הוא פחות טוב מזה של OCD בו תערובת הבשרים, מידת העשייה וההולנדייז שומן עוף המעושן קלות סיפקו המבורגר מושלם, ופחות טוב מזה הנהדר שאכלתי כמה ימים לפני כן ב-AKA. המחיר יש לציין היה לגמרי סביר ואפילו זול. זה המבורגר יחסית יותר סטנדרטי ושמרני מהשניים שהזכרתי.

כאן מידת העשייה היא פחות אמיצה. מדיום שנוטה למדיום-וול.

אחרי ניקו בבן יהודה שמנו פעמינו לסנטי. קצת יותר מ-10 דקות הליכה.

 

ההמבורגר של סנטי

סנטי של גיא אריש. מסעדה נהדרת. יחד עם תריסר היא הפתיחה הכי טובה ב-2023. גם גיא אריש הכניס המבורגר מלחמתי לתפריט. אחרי שחלקנו כמה מנות קטנות התפנינו ל-main event אליו הגענו. ההמבורגר של סנטי. המבורגר, צ’דר, צ’יפס מותסס. 68 ש”ח. קציצה לא גדולה של 150-160 גרם שמוגשת בלחמניית בריוש עם דמעה לצד 4 מטבלים home made מוצלחים – קטשופ קימצ’י, חרדל מעושן (לא מספיק), איולי מעושן (גם יכול יותר מזה) וטבסקו ביתי. הצ’יפס מותסס 72 שעות והתיבול הוא של אבקת קימצ’י מיובש, דק, קריספי ומעולה. הכל מוצלח מאד אבל כוכב האירוע הבלתי מעורער הוא הבשר. כך צריך להיות. מיד כשהצלחת מונחת לפני הסועד עולה ריח משכר, בשרי ומענג של עשן הצלייה (אפקט דומה היה ב-OCD). הריר מתחיל לנזול לפני שנותנים ביס. הקציצה פשוט נהדרת – מעושנת ועמוקת טעמים. יש כאן מינון שומן/בשר מושלם, עסיסיות וחדות טעמים. מידת העשייה היא מדיום מדויק. איך אמר מושיק – המבורגר אליפות. צדק.

לחמנייה דומעת. כמו כולנו.

יצאנו מסנטי מלאי התלהבות מההמבורגר. כמעט כל המנות שם מצוינות (ואכלתי כנראה את רובן במהלך ביקוריי) והמבורגר זה לא משהו שהייתי מעלה על דעתי לאכול במקום יצירתי כמו סנטי, אבל לטעמי זו כעת אחת ממנות החובה במסעדה.

 

ההמבורגר של פרא

לקחתי כמה ימי התאוששות מהמבורגרים וביום ד’, 6 בדצמבר פגשתי עוד 4 חברים (מאיה, יוסי, ליעד ומושיק) בפרא המצוינת. המסעדה הזו הפכה בעיניי בשנה האחרונה לאחת מ-10 הטובות בעיר. היא פשוט טובה מאד בהכל ויש שם צוות נהדר בראשות אביעד פלד ושותפו אורי שטיינברג (שמגויס בצו 8). אכלתי כשבוע וחצי לפני כן ארוחה מעולה על הבר במוצ”ש מזדמן והתענגתי מכל מנה (אביעד גם לא נכח וליעד הברמן פינק אותי יפה). המבורגר לא ניסיתי אז. עכשיו כן. ההמבורגר כאן הוא חלק אינטגרלי מהתפריט הרגיל. זו לא מנת “קרב” שנכנסה לתפריט במיוחד בימים אלה כמו בסנטי. חלקנו לא מעט מנות ואחת מהמנות שניסינו הייתה המבורגר. ההמבורגר הוא צ’יזבורגר מהמרעה של שניידר (בגולן) עם צ’יפס. 82 ש”ח. העסק כאן קלאסי ולא מנסה לחדש. בשר טוב, רכיבים קלאסיים, לחמנייה וגבינה. מינוס אחד היה שהבורגר חסר מעט מלח. מינוס שני – תנו מטבלים קצת יותר מושקעים מקטשופ ומיונז… זה כן בורגר טעים ואיכותי אבל בניגוד להמבורגר של סנטי או של AKA שהם כעת מנות חובה במסעדה, ההוא של פרא לא נכנס לקטגוריה הזו. אין כאן את הטאץ’ שהופך אותו להמבורגר ייחודי. כשאחזור לפרא (ואחזור) אלך בוודאות על המנות האחרות ולא על הבורגר. הוא בייסיק מדי ויש שם מנות מעניינות בהרבה. יכול להיות שהאיכויות המטורפות של AKA, סנטי ו-OCD הפכו אותי לקצת יותר שיפוטי מהרגיל בענייני המבורגרים. הם הציבו סטנדרט גבוה במיוחד והעובדה שאכלתי לא מעט קציצות בפרק זמן קצר יחסית ודאי מקשיחה את השיפוט שלי על “סתם” המבורגרים טובים.

אני קופץ יומיים קדימה. המבורגר שבאמת אכלתי בשארית כוחותיי רק לצורך התחקיר המעמיק הזה בג’אנגו תל אביב, יום שישי בצהריים, 8 בדצמבר.

 

ההמבורגר של ג’אנגו

ג’אנגו תל אביב, מסעדת המבורגרים ובשרים חדשה לגמרי שנפתחה באומץ בעיצומה של המלחמה בסוף אוקטובר, ברחוב הלל הזקן בפאתי שוק הכרמל. קבוצת הבעלים היא קבוצת טריגר (שגיא טריגר ושות’) שמחזיקה גם את מסעדת טריגר המוצלחת, את ההמבורגריות של פאט קאו האיכותיות וגם את ג’אנגו ראשון לציון שפועלת כבר זמן מה. הלוקיישן הכיל עד לפני כמה חודשים את מסעדת קוקו במבינו (בשותפות עם תום אביב שעזב למיאמי). המקום שופץ מהיסוד ואת השלט ראיתי במהלך אוקטובר במהלך שיטוטיי באזור. הייתי בטוח שהוא קשור לבר היין ג’נגו של שילה (לא היכרתי את ג’אנגו ראשל”צ). רק אחרי שאכלתי ארוחת שבת מזדמנת בטריגר ב-21 באוקטובר סיפרו לי שם במקרה שג’אנגו היא שלהם ושהם מתכוונים לפתוח אותה למרות הכל בימים הקרובים, כמין ביסטרו בשרים והמבורגר – מעין ייצור כלאיים בין פאט קאו לטריגר. תהיתי איתם אם השם לא יבלבל את הסועדים התל אביבים שמכירים את ג’נגו בר היין והם ציינו שזו אחות למסעדה הראשל”צית ושכך זה יישאר. בינתיים יצא ששרון כהן סייע בהפחתת הבלבול הפוטנציאלי כשסגר את ג’נגו בר יין והפך אותה לאותו ניקו בורגר. משעשע איך הכל הסתדר בסוף. בר יין בשם ג’נגו נסגר והפך להמבורגרייה בשם ניקו וביסטרו בורגר בשם ג’אנגו נפתח פחות או יותר באותם ימים בקצה השני של העיר ע”י אנשי אוכל שונים.

תפריט האוכל. ההמבורגרים במרכז אבל יש גם ראשונות, סלטים ומנות קצביה כמו החרב ואסיו שאכלתי בטריגר באוקטובר.

קוקטייל. שישי צהריים. יש 5 קוקטיילים בתפריט הרגיל אבל עידו הברמן אמר שאין בעיה להכין קוקטיילים לפי דרישה. אז הוא רקח לי משהו מריר על בסיס טקילה, ביטרים וקמפרי. קוקטייל והמבורגר? למה לא. יש כאן דיל שמכונה Crazy Jango של מעין עסקית המבורגר ובירה/קוקטייל ב-98 ש”ח או ב-105 ש”ח, תלוי בהמבורגר הנבחר. הדיל שלי עלה 105 ש”ח.

ההמבורגר שבחרתי – Spicy Butcher Burger. קציצת בקר טרייה מנתחים מובחרים, רויאל חריף, גאודה צ’ילי, ריבת בצל וחלפיניו, לחמניה צרובה. צ’יפס (או סלט) זו התוספת. אהבתי את כותרת הצלחת – Shitty burgers killed my aunt. סה”כ כותרת הגיונית.

הבשר של טריגר הוא משובח תמיד. אני הכרתי אותו מהקצביה שהם הפעילו בעבר בשרונה מרקט ואני מכיר את איכותו מהמנות בטריגר ומהבורגר של פאט קאו. בשר מיושן היטב ואיכותי מאד. גם הבשר בהמבורגר של ג’אנגו הוא כזה. משובח וטעים מאד. קציצה עסיסית וטעימה. התוספות טעימות ונעימות. הספייסי – עוקצני ולא יותר. חריף זה לא היה. אם מציעים לי משהו ספייסי אז שיהיה חרפרף יותר ורצוי מעושן מעט יותר. מינוס נוסף היה שהרוטב הפך את הלחמניה בחלקה התחתון למעט רכה ולא היה לה את האפקט המהנה של לחמניה חרוכה מעט שמחזיקה היטב את הקציצה. הצ’יפס היה עשוי מצוין. קריספי ומטוגן נהדר. הרטבים – מיונז וקטשופ – בייסיק מדכא. אני מצפה שמסעדות שלוקחות המבורגר לשלב הבא מבורגר של מזללה לבורגר של מסעדה ישקיעו קצת יותר גם במטבלים. לא חייבים להיות רז רהב או גיא אריש אבל אפשר לייצר 2-3 רטבים טובים תוצרת בית.

מידת עשייה טובה מאד ומרקם קציצה מצטיין.

הביקור החטוף בג’אנגו היה נחמד ונהניתי מההמבורגר. היה קצת מדכא לשבת בחלל גדול ומושקע (על הבר) כמעט לבד. עוד בחור ישב בצד ועוד זוג במרפסת. אמרו לי שלרוב בשישי צהריים יש קהל גדול יותר ושבערבים יחסית שמח ומלא. מצד שני כשיצאתי עברתי ליד המנזר שבשישי צהריים לא תמיד מלא והפעם היה מלא לגמרי. זו משימה קשה לפתוח מסעדה ולשווק אותה בימים רגילים וזו משימה כמעט בלתי אפשרית לפתוח מסעדה ולשווק אותה בימי מלחמה. נאחל להם שיחזיקו ויחתזקו (כמו כולנו בעצם).

מבט אחרון להמבורגר שהתחיל את מסע ההמבורגרים התל אביבי שלי – 3 שבועות פלוס מינוס עם 6 המבורגרים רגילים ועוד טרטר בורגר אחד. OCD בורגר.

אני אוציא את הטרטר בורגר של ניקו מהמשוואה. מתוך 6 ההמבורגרים “הסטנדרטיים” שאכלתי ב-3 השבועות הללו, יש 3 שהצטיינו וזרחו והם ברמה הכי טובה שאכלתי בארץ. קשה לי להכריע ביניהם: OCD, AKA וסנטי. שלושתם פשוט מושלמים – כל אחד בדרכו. שלושתם לא מתפשרים. המבורגרים למבוגרים שאוהבים בשר. מידת עשייה, איכות בשר, מרקם, טעמים. עונג צרוף. המבורגרים מקומיים לתפארת מדינת ישראל. קציצות שכל טופ שף בעולם היה גאה להגיש. ההמבורגר של שרון כהן בניקו, ההמבורגר של הטריגרים בג’אנגו וגם ההמבורגר של פרא – שלושתם איכותיים וטעימים – אבל הם ב-level אחר.

המבורגר – מנת הקרב הלא רשמית של תל אביב במלחמת חרבות ברזל. בלסתי. נהניתי. התרשמתי. נהייתי קציצה. I’m done with burgers in the near future.

תגובה אחת

  1. עם על הכבוד ,המבורגר ב 82 שח ומעלה … עדיך לצאת עליהם
    נכון הכל יקר אבל המסעדנים ממש מגזימים. אי אפשר לשבת כבר במסעדה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: