מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

A.K.A – שתי ארוחות של כיף במסעדה-בר בהובלת איתי קושמרו aka קושמרו

שתי ארוחות מהנות וטעימות ב-A.K.A של איתי קושמרו. בשרים משובחים, סליידר בורגר אגדי, דגים נאים, דרינקים טובים, אווירה טובה. כיף של מקום.

בתפריט:

AKA או AKA44 או אם תרצו לשים נקודות A.K.A. זה לפחות השם בשלט הכניסה. מכאן ועכשיו אכתוב פשוט אקא. המקום העצום בנחלת בנימין 44 נפתח באוגוסט 2022 ע”י המסעדן ואיש חיי הלילה הוותיק דוד טור. נדמה שהיום חצי נחלת בנימין היא שלו (פיפטי אנד וואן האיטלקית ממול, לוקאל בורגר בפינת אחד העם, פיצה הר סיני וגם החלל המתפנה של ברוט שנסגרה). שני השפים שלקחו חסות קולינרית בתחילת הדרך היו אלון פלד ואביב כהן (לוקאל בורגר). המתחם של 400 מ”ר כולל חלל מסעדה עם בר, חלל בר קוקטיילים וקומה שנייה עם בר יין. יש גם הרבה מקומות בחוץ, על השדרה. על הקוקטיילים אחראים יובל סופר ודן קרייצר (גסט רום וג’ין סופרים). די בשקט מתישהו בפברואר-מרץ 2023 או אולי קצת לפני עזבו פלד וכהן (שדרכם המשותפת נפרדה. הלוקאל עדיין של פלד. כהן כעת אחראי על המטבח של הכוסית ורמטוריה מקומית המוצלחת). מי שהחליף אותם מתישהו במרץ 2023 הוא איתי קושמרו עם עבר בכתית ובמסעדות אחרות של מאיר אדוני ובהמשך כשף של בית קנדינוף המוצלחת והאיכותית. הוא שינה לגמרי את התפריט והחליף את כל הצוות. קיבל מנדט מלא ובעצם יצר מסעדה חדשה לגמרי. קושמרו כולה בן 29 אבל הבחור מקצוען ומנוסה. יצא לי לשוחח איתו לא מעט על הבר של אקא והאיש מבין עניין. אם בעידן שלפני קושמרו היו ביקורות ככה ככה (שלא לומר רעות), בעידן שלו, הביקורות והדיווחים חיוביים. גם כמעט כל הארוחות שאני אכלתי שם (ואכלתי רק אחרי שהוא התחיל) היו טובות מאד.

התפריט של קושמרו נשען על חומרי גלם עונתיים המבוססים על הדגה והאדמה. מנות של דגים וירקות נאים ועד צלויים בג׳וספר או ברובטה (גריל פחם יפני), פסטות תוצרת בית, צלחת קרודו, פירות ים, בשרים ונתחים (שבחלקם הם של אומצה בשוק). הקוקטיילים של יובל סופר ודן קרייצר מבוססים בין היתר על חדר התססות מיוחד שנבנה עבור המקום. בחלל האחורי הקטן מתסיסים סופר וקרייצר פירות עונתיים, מגבשים ומצלילים נוזלים כגון חלב שיבולת שועל ומעבירים חומרי גלם נוספים תהליכי מיצוי, הגזה, שריפה וייבוש על מנת לקבל את הטעמים החדים והעשירים שמרכיבים את תפריט המשקאות (אלה לא תיאורים שלי אלא ציטוט מהאתר של המסעדה).

הארוחה הראשונה שלי באקא של קושמרו הייתה בבר הקוקטיילים ביום שישי צהריים אי אז ב-9 ביוני 2023. בצהריים מוגש מעין בראנץ’ אבל יש מנות מטבח רבות שחורגות מבראנץ’ סטנדרטי. באותו יום שישי אכלתי נתח ניו יורק סטייק 400 גרם שהיה אדיר. לסתי ממש נשמטה. לגמרי משהו שלא ציפיתי לו. הנתח שמקורו בבשרים המשובחים של אומצה בשוק (הפכתי מאז ללקוח) היה מהטובים שאכלתי בארץ. בזכותו הפכתי ללקוח גם של האטליז. אח”כ חזרתי באוגוסט עם עוד 3 שותפים אחרי בילד-אפ מטורף שעשיתי למקום ובמיוחד לבשרים ויצא שנפלנו על כמה ימים שקושמרו בילה בסיני והצוות שלו כנראה קצת חיפף והעסק היה רע בחלקו. הם הורידו לנו את המנות הכושלות מהחשבון ופיצו בהרבה אלכוהול ולמחרת קיבלתי טלפון גם ממנהלת במסעדה ובערב גם מקושמרו עצמו שעד אז לא דיברנו מעולם. שוחחנו כ-10 דקות. הבחור היסודי לקח את העניין קשה ועשה ממש תחקיר אירוע, והזמין אותי לחוויה מתקנת שמומשה על ידי ב-9 בספטמבר בשבת צהריים. היה מעולה. מאז יצא לי לחזור כמה וכמה פעמים או לבד או עם חברים ותמיד היה מצוין. כיף לשבת על הבר ליד הגריל ולקשקש עם קושמרו על אוכל ועל מסעדות. הבחור בקי היטב במה שקורה בביצה הקולינרית התל אביבית. אקא נהייתה סוג של מניה בטוחה של אוכל טוב, אלכוהול איכותי ובילוי טוב. באחת הפעמים גם גילינו את הסליידר המופתי שנכון לאלה שאני טעמתי הוא הוא ההמבורגר הכי טוב בעיר כיום. על אותו בראנץ’ שבת מוצלח והמבורגר אגדי הרחבתי בבלוג בעבר. עכשיו אני נותן במה מלאה למסעדה בשתי ארוחות. אתחיל בארוחת ערב מה-26 באפריל ואמשיך בארוחה מערב פורים הלא שמח ב-23 במרץ (שבת).

 

A.K.A – ארוחת ערב עם 3 שותפים במתחם בר הקוקטיילים, 26 באפריל:

הזמנתי מקום יום קודם אחרי שביקרתי במסעדה חדשה לגמרי בשם נואמה שנפתחה בחלל של שיינע ז”ל. אחרי הארוחה שם (הייתה טובה מאד) ניגשתי לדלפק בכניסה ובדקתי אם יש מקום למחר ל-4 סועדים. היה בחוץ או בפנים בחלל בר הקוקטיילים. הזמנתי מקום בפנים. קושמרו שראה אותי שאל למתי הזמנתי. אמרתי של-20:00. הוא ציין בדאגת מה שהוא יגיע לסרוויס רק ב-21:30. אמרתי לו שאני סומך על החבר’ה שלו הפעם ושיהיה בסדר. אכן היה. בתמונה – מבט מבחוץ. המסעדה כבר קצת לפני 20:00 מלאה יפה. באזור 21:00 ו-21:30 נדמה לי שלא ראיתי אפילו כיסא אחד פנוי. סחתיין. בכלל נחלת בנימין מפורקת מאנשים, סועדים ובליינים. מקום כמו אקא או כמו רדלר, מנטנטן, נואמה החדשה לגמרי, פיצה הר סיני, ברי היין ובהמשך – בושוויק, פרא, ורמוטריה – כולם מפוצצים מבלייני ערב-לילה. דווקא בימי שישי צהריים ושבת צהריים יחסית רגוע יותר באקא.

יש כאן תפריטים שונים במקצת לכל מתחם. חלק מהמנות זהות אבל בחלקן יש שינוי כזה או אחר. יש כאן מנות שחוזרות ויש כאן מנות שמשתנות מדי פעם. זה תפריט בר הקוקטיילים שבמתחם שלו ישבנו. היו גם ספיישלים בהחלט מעניינים.

תפריט הקוקטיילים. 64 ש”ח עלות כל אחד, בממוצע ההולך ומתייקר של קוקטיילים בישראל. אם עד לפני שנה-שנתיים העלות הייתה 55-60 ש”ח עכשיו זה אזור 65 ש”ח בהרבה מקומות. ראיתי גם כבר 70. אכלתי יומיים לפני כן בראסיף 33 בחיפה וגם שם מחירי קוקטיילים היו 65-66 ש”ח. מבאס. בכל אופן אנחנו פיזית בבר קוקטיילים אז זה מה ששתינו. ניסיתי הפעם קוקטיילים שלא שתיתי כאן לפני כן.

הנה החבר’ה. אסף ואיתמר אחייניי (אסף נהיה תל אביבי פלורנטיני טרי ואיתמר בא לבקר את אחיו הגדול) ועמרי בן דודתם שהוא פלורנטיני קצת יותר וותיק.

קוקטיילים. טייק וואן. מימין הקוקטייל שאני בחרתי ראשון. The Charmer. וודקה בהשריית שמיר, גמבה, ליים, פלפל שחור. בתיאורי הקוקטיילים יש קריאייטיב. הטייטל שלו – אל תסתכל בקנקן. זה קוקטייל מקטגוריה בשם “נועז + הרפתקני”. אז נועז והרפתקני הוא לא ממש. עשבוני ומפולפל – זה כן. הבעיה הייתה שוודקה, היות והיא אלכוהול נטול טעם של ממש, גרמה לקוקטייל הזה להרגיש קצת כמו מיץ של סלט (וזה אכן הטעם שהם מכוונים אליו). זה טעים אבל לא חזק כמו שאני מעדיף. היה הרבה יותר מעניין שיהיה כאן עוד משהו אלכוהולי שייתן קצת יותר אופי וחוזק. בנצי המלצר הטוב שלנו אמר שאין בעיה להחליף אבל דבקתי בבחירה שלי כי בסופו של דבר זה כן היה לי טעים.

טרטר קצבים – שייטל עגלה, בצל כבוש, פרי הצלף, איולי חרדל. 72 ש”ח. טרטר קלאסי למדי שלא מסתתר מאחורי תיבולי אומאמי כאלה ואחרים ומציג פשוט בשר מצוין ותיבול פשוט ומדויק.

מהספיישלים. סשימי בטן המאצ’י – קונסומה מלון ירוק, שקדים ירוקים וקוויאר מנחל הדן. 107 ש”ח. זו מנה די חדשה שהוכנסה במרץ ומן הסתם לנוכח מרכיביה תהיה עונתית וקצרת ימים. טעמתי אותה בארוחה בערב פורים שעוד מעט אפרט עליה. המאצ’י זה דג יקר אבל לטעמי 107 ש”ח לסשימי זה הרבה מדי, גם אם הוא מכיל קוויאר מהדן (שהוא משובח ויקר לכשעצמו). המנה כמנה היא יוצאת מן הכלל ואני בכלל לא אוהב מלון. פרי מיותר. הקונסומה הוא רענן-מתקתק-חרפרף וטעים ביותר. משתדך נפלא לדג המעולה. טאץ’ של שמן צ’ילי מותסס ושמן ירוק נותן קיק נוסף. ענבים ושקדים ירוקים מוסיפים עוד טוויסט. קרודו מהטובים בעיר.

מבט החוצה. הנחלה מלאה מתנחלים. תל אביבים ממש אוהבים לשבת בחוץ והעובדה שהאזור הזה בערבים נחסם לכלי רכב היא ברכה לעסקי האוכל והאלכוהול.

אספרגוסים וירוקים – שמן חריף, קראמבל לחם. 74 ש”ח. יופי של מנת ירקות ירוקים. כולם טריים ורעננים. כולם עשויים במידת הכנה טובה מאד, כלומר שומרים על בייט. אף אחד לא עשוי over ומרוכך יתר על המידה. נגיעת הגריל, המליחות המדויקת ושמן הצ’ילי עושים טוב. צריך קצת בריאות ירוקה כדי לאזן את הבשרים והחמאות שיגיעו בהמשך.

שיפוד פטריות עשוי בפחמים – קרם תירס, ציר פטריות. 68 ש”ח. שיפוד קטן של פטריות (כמדומני זו מלך היער) בגריל פחמים עם ציר פטריות סירופי מעולה וקרם תירס חלק וטעים ביותר כמצע. תירס ופטריות זה כמובן שידוך משמיים (מי אמר פולנטה מחניודה הכה אוברייטד). כאן זה קרם של תירס טרי וזה כמובן טוב יותר וטעים יותר מכל פולנטה מקמח תירס בעולם. המינוס היחיד – גודל המנה. לטעמי צריך כאן עוד 2 פטריות בגודל הזה.

קוקטייל. טייק 2. שוב משהו שלא שתיתי לפני. Urban Dictionary. רום אגריקול, אננס, שרי יבש (פינו), נענע, סיינט ג’יימס ביטר, גרניום. “להגיע להארה. התחל כאן”, זה התיאור הלא ממש ברור. אז אם הקוקטייל הראשון עם השמיר היה לפחות טעים, זה לא היה לטעמי. כנראה ש”נועז + הרפתקני” זו לא הקטגוריה עבורי באקא. תכלס הרגשתי כאן בעיקר מתקתקות של אננס ומעט נענע ואולי קצת רום. לא שרי, לא ביטר ולא גרניום. בדיוק 3 המרכיבים שהיו אמורים לחזק ולתת טעמים מעניינים. הפעם כן החלפתי לקוקטייל אחר שכבר שתיתי בעבר.

קוקטיילים. טייק 3. משמאל הקוקטייל החלופי שלי. Sexy MF. טקילה, מזקל, חיטה שרופה, ליים, אולאו לימון, אשכולית. התיאור שלו – מריר, מתקתק ומעושן. אז למרבה השמחה המתקתקות כאן היא של הדרים והטעמים המעושנים הם השולטים וזה כבר קוקטייל הרבה יותר לטעמי שכאמור שתיתי כאן בעבר. זה אכן קוקטייל מצוין. אישית אני לא מבין את החלוקה שלהם לקטגוריות. זה לא קוקטייל “קליל + נעים” בהגדרה שלי. כמו שהשניים הקודמים לא היו ממש “נועזים + הרפתקנים”.

ה-סליידר. סליידר בורגר – נתחים מיושנים מאומצה בשוק, קשקויליו איטלקית ואיולי שום. 78 ש”ח. בפוסט עבר על בורגרים כמנת הקרב האולטימטיבית לימי מלחמה הרחבתי על הבורגר הזה. אכלתי את הפלא הזה לראשונה ב-22 בנובמבר. המבורגר נתחים מיושנים – באן בריוש, איולי. הגבינה בעבר הייתה צ’דר. עכשיו קשקויליו. הגבינה פחות חשובה. היא נותנת קצת קרמיות נוספת וטיפה טעם. אז זה עלה 72 ש”ח. התייקר מעט. מה שחשוב כאן זה הבשר. ומבחינת בשר ועשייה זהו הבורגר הכי טעים ומענג בעיר היום. יש כאן עומק טעמי בשר נפלא. באותו פוסט שהישווה בין כמה בורגרים מצטיינים אכלתי את ההוא של אקא פעם ראשונה ואז הייתה התלבטות בינו לבין הבורגר של OCD ושל סנטי ששניהם הצטיינו. בהמשך אכלתי עוד פעם אחת את אלה של OCD וסנטי ושוב (ושוב ושוב) את זה של קושמרו, ועבורי אין כעת התלבטות, הסליידר של אקא מנצח. יש בו תערובת בשרים מענגת בתור התחלה. בשר עז טעם שאף גבינה או איולי לא יאפילו עליו. הוא הכוכב. מידת העשייה האידיאלית היא מדיום-רייר. בארוחות הקודמות שלי כשישבתי על הבר כשהבורגר נצרב מול עיניי זה היה אדום אדום בפנים וצרוב עם קראסט נהדר של גריל מבחוץ. מדיום-רייר. עונג. בארוחה הזו כשישבנו בצד השני של מסעדה מפוצצת מסועדים יתכן וקיבלנו את המנה דקה וחצי אחרי הזמן כך שהיא הגיעה נוטה למדיום (וגם קושמרו לא נכח עדיין להשגיח). עדיין תענוג. עדיין בשר עסיסי עם קראסט נהדר של גריל. אם יש בורגר לחזור אליו שוב ושוב בעיר זה זה.

נתח קצבים – חמאת הוט סוס, קרם שורשים. 88 ש”ח. עוד מנת בשר מנצחת שאכלתי כאן בעבר. נתח קצבים עשוי בגריל עם חמאת הוט סוס ומעט קרם שורשים לניגוב. העשייה מצוינת. קראסט גריל חיצוני ומידת עשייה טובה מאד של מדיום ומעט פחות מזה. חריפות טובה של ההוט סוס של הצ’ילי המותסס (הום מייד כמובן). אחלה חטיף בשרי.

שישליק פלאנק סטייק – ירוקים, קרם שורשים, רוטב פלפלת. 168 ש”ח. מנת ספיישל ואחלה אחלה מנה. המחיר נראה יקר מאד אבל יש כאן כמות בשר מאד מכובדת. בארוחה כזו זו מנה אידיאלית לחלוקה. הירוקים הם אותם ירוקים שפגשנו קודם אבל הם לא חשובים. מה שחשוב זה הבשר הנהדר. פלאנק סטייק צרוב לשלמות, אדום בפנים. מלא טעם. זה נתח נפלא ועז טעם. נתח לאוהבי בשר. קניתי לפני ליל הסדר שאריות של פלאנק באומצה בשוק (נשארו להם 300 גרם אז הכנתי מנה של 2 ביסים ל-14 סועדים) ועשיתי ממנו טרטר לתפארת. אולי אפרגן מתישהו לבשרים שהכנתי בבית שמקורם באומצה בשוק בפוסט נפרד. רוטב השמנת פלפלת כמו של פעם אבל הוא אולי הכי טעים שאני זוכר שאכלתי כאן. אם רטרו – שיהיה כזה. מלא פלפל שחור. ביסים נהדרים. כולנו התענגנו. איתמר אחיין שלי שמר ביס בורגר לקינוח אבל הוא לא הצליח להתאפק וחיסל אותו לפני השישליק. הוא לא הצטער.

אכלנו גם את מנת הזוקיני הפריך והסקורדליה. 48 ש”ח. לא צולמה. הייתה מצוינת. היא תחזור בהמשך.

אחרי כל הביסים הבשריים הנהדרים הנ”ל ויתרנו על קינוח. ככלל אני חושב שהקינוחים באקא לא מגיעים לסטנדרט של המנות האחרות. המוס שוקולד ועוגת הגבינה טובים אבל די סטנדרטיים. קושמרו שהגיע קצת אחרי 21:30 כמו שאמר לי ערב קודם בא לבדוק מה שלומנו. אמרנו לו שאנחנו מבסוטים ושבנצי המלצר והצוות עשו עבודה משובחת. פינקו אותנו ב-4 צ’ייסרים ובסוף גם בחשבון שכלל הנחה על חשבון הקושמרו של 15%. איש יקר. אחרי כל ההנחות, החשבון לארבעתנו הסתכם ב-990 ש”ח לפני שירות, כולל 6 קוקטיילים וכל האוכל הנ”ל. יופי של תמורה. אבל אל תצפו לכזו הנחה בכל ארוחה שם… בכל אופן זה היה בילוי נהדר של קצת יותר משעתיים באקא.

זה חדש. ברגע שהשף מקבל כיתוב משלו על חלונות המסעדה זה כבר סמל סטטוס…

אני חוזר לארוחה מערב פורים.

 

A.K.A – ארוחת צהרי שבת על הבר, ערב פורים, 23 במרץ:

שבת צהריים כשבא אוכל ממש טוב ומגוון במסעדה ושיש סיכוי סביר למצוא בה מקום פנוי לא מכילה בימינו המון אופציות בת”א. יש את אקא בה עסקינן, אנימאר, הבסטה, בר 51, סנטי, צ’נה שנפתחה עכשיו ל”בראנצ’ים” גם בשישבת כמו שהרחבתי בפוסט קודם. עוד מסעדת בשרים כזו או אחרת. אם מתחשק להרחיק ליפו יש את אונזה ובית קנדינוף. הרבה מסעדות שף טובות נפתחות רק בערב או שסגורות בשבת. אז מדי פעם אני שם פעמיי לאחד מהשמות הנ”ל. באותו ערב פורים זו הייתה אקא באקראי. הגעתי באזור 12:30 וישבתי על הבר סוליקו במסעדה שהייתה יחסית ריקה. אפילו בחוץ היו מקומות פנויים בהתחלה.

החבר’ה בדיוק התארגנו על סוג של תחפושות בקטנה. פפיונים ומשקפיים. המשקיען חבש גם תרבוש.

ישבתי על בר המסעדה. היה תפריט בראנץ’ עם כל מיני מנות בראנץ’ עם ביצים ואבוקדו וכל מיני קשקושים אבל לשמחתי היה גם את תפריט בר הקוקטיילים. תכלס זהה לארוחה הנ”ל. מה שמשתנה זה כנראה סוג הדגים לפי ההיצע שיש אצל הדייג.

תפריט הקוקטיילים המצומצם.

כדי להתעורר התחלתי עם Wake Me Up Before You Go Go. טקילה, למונגראס, קולד ברו, קרם דה קקאו, ביטר שוקולד, קציפת בירה שחורה. 62 ש”ח. יופי יופי של קוקטייל. מיוחד, קפאיני, אלכוהולי, מריר, עמוק. אהבתי.

סלפי עגמומי ומוטרד קמעה לפורים. לצערי לא נשארו לחבר’ה תרבושים ופפיונים אז קיבלתי בהשאלה את אוזני העכברה כדי להתאים את עצמי לאווירת החג לא חג.

חתיכת לחם (או פוקצ’ה), חמאה רכה, קונפי שום. על חשבון הבית. הלחמים כאן, לפחות במנת לחם המחמצת הרשמית, הם כעת של אופה בשם ליאור בר.

סשימי – ויניגרט ירוק, עירית, זרעי חרדל מותססים, כוסברה, מלפפון, פונזו יוזו. 78 ש”ח. טונה זה הדג. סשימי חד ומצוין. פשוט אבל מתובל מעולה עם כל מנעד הטעמים שדג נא רוצה לקבל. קצת חמצמץ, קצת חרפרף, קצת מלוח, קצת אומאמי. קושמרו עושה עבודה טובה מאד עם דגים נאים עוד מימיו בקנדינוף וזה מתחדד באקא.

טעימה שקיבלתי. מנה שאיתי אמר שהיא חדשה לגמרי. למעשה אותו ספיישל שאכלנו למעלה של ההמאצ’י. כאן זה היה סשימי טונה אדומה, קונסומה מלון ירוק, שקדים ירוקים וקוויאר מנחל הדן. כאן זו הייתה טעימת צ’ופר כי זו מנה שהוכנסה זה עתה וקושמרו רצה לפנק מחד ולקבל חוות דעת מאידך. מנה נ ה ד ר ת. אמרתי לו שאני לא חובב מלון, אבל הקונסומה עם שני השמנים הירוק והחריף הצליחו לזקק טעם צלול ורענן במיוחד מהמלון. הדג כמובן מעולה וכך גם השילוב עם מליחות הקוויאר, מרירות השקדים הירוקים ומתקתקות הענבים. באמת יופי של קרודו דג.

טרטר הקצבים. 72 ש”ח. כמו למעלה. שייטל מעולה. תיבול פשוט, חד וחלק.

זוקיני פריך – סקורדליה לבנה, שקדים מלוחים. 48 ש”ח. זאת המנה שלא צילמתי בארוחת האחיינים. יופי של מנה צמחונית. צ’יפס הזוקיני טוגן לשלמות. היה פריך ובלי שומניות מיותרת. הסקורדליה קרמית וטעימה מאד. שומיות טובה מאד. בארוחת החברים בנובמבר בה טעמנו לראשונה את אותו סליידר הזמנו סקורדליה בגרסה אחרת באחת המנות, שהייתה מתקתקה במקצת, וזה נטעם לנו מעט מוזר ופחות התחברנו. קושמרו אמר אז שהוא שם בה קונפי שום מקורמל שנתן מתיקות. כנראה שהוא הקשיב לנו והוריד את העניין. סקורדליה צריכה שום שומי ולא קונפי שום מתקתק. זו סקורדליה לתפארת. את השום קונפי הניחו בצד וכך צריך להיות והשקדים המלוחים כקראנץ’ הם טאץ’ חביב שמזכיר שיש כאן ממרח שקדים.

אזור 13:30. ה”חצר” התמלאה יפה. בפנים היה עדיין יחסית ריק.

כשנכנסתי חזרה הבחנתי פעם ראשונה שיש כניסה לבניין מגורים בתוך המסעדה. קטעים שלא שמתי לב לזה בארוחות הקודמות שלי. מימין למדרגות הללו יש את בר המסעדה והמטבח שלה. משמאל יש את חלל בר הקוקטיילים. המארחת יושבת קצת לפני הדלת. די הזוי. תכלס לא מקנא בדרי הבניין.

ה-סליידר. למען פורים שמח יחסית הייתי צריך את זה לעצמי. אז קינחתי בו. קושמרו דאג שהטבח על הפס החם יכין לי אותו מושלם ואף דאג לחצות לי אותו במו ידיו לוידוא ביצועים. פינוק. יצא מושלם מכל הבחינות.

גלידת ריקוטה פרסקה – רכז רימונים, קוקוס קלוי. 38 ש”ח. התחשק לי מתוק וקליל לסיום אז הזמנתי את זה. גלידה חביבה (נדמה לי שארטה מספקים להם גלידות). לא קינוח שמתעלה לגבהים. למעט הגלידה החמצמצה והחלבית שהיא טובה. פחות התחברתי לקוקוס הקלוי ולרכז הרימונים.

אכלתי המון. יותר מדי. שתיתי המון. כנראה גם יותר מדי.

היה קוקטייל נוסף בשם Bloody Hell. גרסת הבית לבלאדי מרי של ג’ין, פינו שרי ומיקס בלאדי ביתי שמכיל צדפות (אויסטר סוס). 62 ש”ח. קוקטייל מצוין. זו תמונה שלו מארוחה כלשהי בינואר.

אני מניח שהשקתי גם צ’ייסר או שניים או שלושה והצלחתי בזכות אקא לצאת מבסוט ושמח יחסית מצהרי ערב חג פורים עגמומי למדי במרץ 2024 היישר לשנ”צ נדרש.

שתי ארוחות של פאן וגוד טיים ב- A.K.A. מקום מוצלח בעליל. עסק גדול ומרובה מתחמים שלא פשוט לנהל אותו, ודאי לא קולינרית, עם תפריטים שונים לכל מתחם ומנות שמדי פעם משתנות אף הן. כשהמסעדה גדושה לגמרי כמו בארוחה האחרונה שלנו באקא זה ודאי עסק מסובך להוציא מנות בזמן ראוי ובאיכות טובה. בכל הניסיונות של באקא מצליחים לעשות את זה מצוין. אקא היא יופי של מקום לחזור אליו בקז’ואל כדי לאכול ולשתות דברים טעימים.

2 תגובות

  1. אתה מרגיש בנוח להחליף קוקטייל שכל המרכיבים בו הם כפי שכתוב ואינם מקולקלים? זה בגלל העלות הגבוהה של הארוחה והיותך לקוח חוזר? אני חושב שבאופן אישי קשה לי להצדיק להחזיר מנה כי היא לא טעימה לי, בוודאי קוקטייל שבו ידעתי בדיוק את כל המרכיבים.

    לא ביקורת חלילה, סתם תהיה.

    1. לרוב לא. מקסימום מבקש חיזוק לאלכוהול. במקרה הזה קוקטייל שהוגדר כ”נועז והרפתקני” והיה אמור להיות בבסיסו מריר ועשבוני הרגיש בעיקר כמו מיץ אננס מתקתק, ולכן החזרתי. אם קוקטייל לא מקיים בטעמיו את אופי מרכיביו כמפורט בתפריט – מבחינתי יש כשל. אם קוקטייל לא מרגיש כמעט אלכוהולי – יש כשל. לכן אחזיר אותו. ודאי במחירי קוקטיילים של 60 ומשהו ש”ח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: