מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

קרוט – 3 גיחות ל”דלפק היין והאוכל” מבית היוצר של מסעדת פרא ובסוף עוד ביקור אצל האחות הגדולה

קרוט החדשה והמוצלחת מבית פרא בשלוש גיחות של נשנושים מושחתים ומדויקים והרבה יין, ואחריהן ארוחת ערב קצרה ומעולה עם גדי קטן בפרא עצמה.

בתפריט:

קרוט. המקום החדש מבית היוצר של מסעדת פרא המצוינת נפתח בתחילת מרץ בשותפות עם קבוצת WLYT בגן יעקב בשד’ תרס”ט בת”א, בחלל בה שכנה מסעדת גן השקמים של דנה-לי ברמן שלא שרדה את 2024 למרבה הצער. WLYT הייתה קבוצת הניהול של גן השקמים ואחראית גם על נורדיניו, GDB ומספר בתי קפה. גן השקמים נסגרה אחרי שדנה-לי ברמן הודיעה שהיא לא ממשיכה מסיבות משפחתיות. קבוצת WLYT פנתה לחבר’ה המקצוענים של פרא בהצעה לקחת את המקום ולפתוח משהו אחר. כך נולדה קרוט (Croûte בשפת המקור). באינסטגרם הם מכנים אותו דלפק עם חצר מופלאה. “לוח גיר גדול ליין, לוח גיר קטן לאוכל” כמתואר שם. תכלס מדויק. דלפק יין ואוכל צרפתי בעיקרו, קז’ואלי אך מושחת ומוקפד. אין הזמנות. באים לדלפק. מזמינים מנות ואם מתחשק (ורצוי שיתחשק) גם יין ומקווים שיהיה מקום ישיבה באחד השולחנות בחצר הנעימה. אם אין מקום אפשר גם לעמוד או ללכת לשבת על מדרגות החצר (כמו שהיה בזמנו בגן השקמים עצמה). מקום לעמידה. המקום נקרא על שם מנה קלאסית צרפתית ששמה פטה אן קרוט (pâté en croûte, “פַּטֵה בקליפה” בעברית). קרוט מוגדרת כמקום הקז’ואלי של אנשי פרא, אביעד פלד ואורי שטיינברג. מי שעוזרים, תומכים ומנהלים בפועל הם ליעד בראון ואוהד נוב שנמצאים בצוות של פרא מיומה הראשון. המקום אמור לתפקד כבר יין ואוכל שבאים אליו לנשנש משהו, ללגום משהו ולהמשיך.

 

קרוט – 3 גיחות קז’ואליות במרץ-אפריל:

יום הפתיחה היה ה-6 במרץ (יום ד’ של השבוע). כמה חברים ואני אכלנו בפרא כמה שבועות לפני כן ואביעד שכבר מכיר אותנו אמר לנו שאנחנו מוזמנים להגיע לארוחת הרצה בערב הראשון או השני, שיועדו לחברים, מקורבים, משפחה וקהל מקצועי. אנחנו הגענו נאמר על תקן “קהל חובבי אוכל מושבעים ומביני עניין”. לאביעד היה חשוב לשמוע דעה כנה על המנות ואכן במהלך הערב הוא הגיע לשמוע באריכות את דעתנו, כמו גם את דעתם של סועדים אחרים שהגיעו לטעום. בהמשך חזרתי לקרוט פעם נוספת ביום שישי בצהריים ב-15 במרץ ושוב בערב ב-1 באפריל. יש לציין שגם בביקורים החוזרים בקרוט היה חשוב לאנשים לקבל פידבק על המנות. החבר’ה כאן מחפשים להשתפר וללמוד. הם יודעים שיש להם בסיס טוב אבל הם שואפים להצטיין ולספק סחורה טובה עוד יותר כל הזמן.

בערב הפתיחה הגענו מוקדם, דקות ספורות אחרי הפתיחה ב-18:00. היינו 4 חברים. יוסי, ליעד, מושיק ואני. כולנו אכלנים רציניים ומכירים היטב את פרא ומחבבים אותה מאד. בחלל הפנימי שכולל את המטבח יש דלפק הזמנות. לידו ניצב לוח עם מנות היום ולוח עליון למעלה בו מפורט היצע היינות. המחירים בערב הראשון (ובכמה ערבים בהמשך) כללו 30% הנחת הרצה. מזמינים בדלפק. אפשר לשלם מראש. אפשר בסוף. הזמנו וניגשנו לתפוס שולחן שבשעה הזו היה פנוי. יש מעט שולחנות בחצר החיצונית. הרעיון הוא שאנשים לא יגיעו להתנחל שעה וחצי או שעתיים. הם יגיעו ל-45-60 דקות בקז’ואל. אביעד אמר לנו שהם מכוונים לקהל אקראי שיבוא עם כפכפים ולקהל שבא במתוכנן אם הוא באזור (להופעה, לפני הצגה, אחרי הצגה). כך תהיה תחלופה של אנשים לאורך הערב (או בשישבת בבראנץ’ הצהריים). רוב המנות הן צרפתיות ביסודן אבל יש קצת נשנושים שקורצים לאיטליה ולספרד. היינו 4 סועדים והזמנו חלק מהמנות פעמיים.

היצע היינות. חלקם בכוס. חלקם רק בבקבוק. מחירים סבירים מאד ביחס לעיר ומגוון בינלאומי יפה ומכובד של יין. הזמנו בקבוק אלבריניו פורטוגלי טוב ב-175 ש”ח. המשכנו עם בקבוק אדום לארג’יל צרפתי ב-213 ש”ח. במקור אם איני טועה כותבים Lorgeril. יינות טובים במחירים לגמרי נוחים, ודאי כשהייתה כאמור 30% הנחה על כל התפריט כולל היין.

פלמידה כבושה. 42 ש”ח. מניח שדגים כבושים יש בכל מדינה ים תיכונית אז זה לא משהו צרפתי סטנדרטי ומיוחד. דג משובח. כבישה קלה. פשוט וטעים אבל לא משהו יוצא דופן. זו מנה שמנשנשים כאן בנוסף לאחרות ולא מגיעים אליה במיוחד.

בגט, לחם תבלינים, חמאה. 16 ש”ח. איכות מצוינת ללחמים שנאפים במקום. הבגט מצוין. הלחם טוב מאד. יש בו נוכחות תבלינים כמו זרעי כמון שאפשר מעט למתן אבל העסק משובח. הזמנו 2 מנות לחם לארבעתנו.

סלט שומר ופומלה. 36 ש”ח. סלט טוב. פשוט מאד ורענן. מתובל בפשטות ובדיוק. אלה סיפתחים קלילים כי מנות “הדגל” כאן הן צרפתיות ומושחתות. צריך איזונים. חשבנו שצריך יותר פומלה בסלט הזה.

פטה און קרוט. 46 ש”ח. און קרוט. אן קרוט. כותבים en ולכן אני מניח שהפרנקופילים יכתבו אן (למרות שאין לי באמת מושג. לא שמעתי איך צרפתי אוריגינל הוגה את זה). בברולה ובורלה או בקוראסון וקרואסון אני הרבה יותר טהרן ומחפש דיוקים. זאת מנת הדגל ובצדק. אכלתי כאלה פה ושם במסעדות כאן. לאחרונה בבר 51 בביצוע טוב מאד שם ולפני כן בארטל פורמל בבראנץ’ שהספקתי לאכול לפני שהם נסגרו. כאן זה היה אפילו טוב יותר. מנה מעולה. הבצק העוטף חמאתי, טעים ופלייקי. טובים כאן החבר’ה בבצקים. מאד טובים. המילוי נהדר. חזיר שאשכרה מלא טעם ומרגיש איכותי. מרקם מוצלח מאד, בלי סחוסיות שעלולה להיות בנתחי חזיר שמנמנים וגם בלי הרגשה של שומניות יתר. מרגישים כאן בפטה שהוא מכיל נתחים שונים שלכל אחד אופי משלו. הפיסטוקים מוסיפים קראנץ’. חמוצים טובים וחרדל צרפתי חרפרף ומעולה בצד מוסיפים לחגיגה. זאת מנה ששווה להגיע אליה במיוחד לקרוט.

נקניקיית פלמידה וצ’דר בבצק כרוך. 48 ש”ח. הזמנו 2 מנות לחלוקה. מנה שכולנו חשבנו שהיא מפוספסת. הבצק טעים ואיכותי. הגבינה נחמדה. שומר כבוש ומיונז עם מעט חרדל בצד טעימים. הדג? כמעט נעלם. פלמידה זה דג עדין. חשבנו שחבל לנקנק אותו לנקניקיה ולהכניס אותו לבצק כרוך ולאפות יחד. נידון עליה שהיא תאבד כל סממן לפלמידיותה המעודנת. אמרנו לאביעד שייחפש דג יותר דגי ונוכח שטעמיו יעברו נקנוק ואפייה או שינסה לעשן את הפלמידה ולתת לה מראש יותר אופי וחוזק טעמים. המכלול לא היה רע וזו כן מנה כיפית לנשנוש. בצק פריך וטעים (חמאה בבצק זה טעים), מילוי של נקניקיה וצ’דר. מיונז חרדלי בצד. זה עדיין נחמד. אבל לא יותר. יכול להיות מוצלח הרבה יותר.

מאפה תרד, בשר סרטנים ובייקון. 48 ש”ח. עוד מנה נהדרת. עוד מנה ששווה להגיע לקרוט רק בשבילה. לדעתי היא הייתה אפילו טובה יותר וטעימה יותר מהפטה אן קרוט. שוב אותו בצק קרואסון חמאתי ונהדר כמעטפת שהפעם מולאה בתרד חלוט, בשר סרטנים ובייקון. תענוג צרוף. התרד מספק ירקרקות ואדמתיות נעימה. הבייקון מספק טעם מעושן וחד. הסרטנים מתקתקים ומספקים טעמי ים. זה מאפה לפנתיאון. עשיר, מושחת ונהדר. נשמע כבד מאד אבל איכשהו הוא לא. מרגישים את האיכות בכל ביס. הזמנו מנה אחת לכל אחד. למה לחלוק משהו כל כך מוצלח?

טורטליני בייקון ופקורינו. 48 ש”ח. קפיצה קלה לארץ המגף. בחשבון היה כתוב גוואנצ’לה. קשה באמת להבחין כשזה מבושל בפסטה. זה ממש לא חשוב. העיקר שזה חזיר, שזה מעושן, שזה עז טעם ושזה נהדר. בפרא יש מנות פסטה מצטיינות. עוד מעט ארחיב כאן על אחת מופלאה. זו מנה פשוטה ועשויה ללא דופי. טורטליני עשוי מעולה. עבודת יד כמובן. מילוי נהדר של בייקון ופקורינו. רוטב חמאתי קרמי מדויק, עשיר אך מעודן עם נוכחות טובה של מרווה ונוכחות עוד יותר טובה של הבייקון. מנה מעולה.

קינחנו בקוקילידה פיסטוק נשכחת שלא תועדה ועלתה 24 ש”ח שכולנו סברנו שהיא לא מבריקה. לא העוגיה ולא המילוי הגלידתי פיסטוקי. נדרש בה חידוד כולל בביצוע.

זה היה ערב נהדר בקרוט. אחרי 30% הנחת הרצת פתיחה בכלל היה שווה (998 ש”ח ל-4 אנשים לפני שירות, כולל 2 בקבוקי היין, לפני 30% הנחה). גם ללא ההנחה יש כאן יופי של מקום שאפילו מספק תמורה טובה לכסף, משהו שכמעט נעלם ממחוזות תל אביב. ערב הפתיחה הזה הציג איכות יוצאת מן הכלל למקום חדש דנדש שעוד לא שוחרר מהניילונים. תכלס לא ציפיתי בערב ראשון לגלות איכות כזו בחלק מהמנות. ציפיתי להרבה בלבול, לחוסר אחידות ואפילו לחוסר דיוק ובוסריות. זה הגיוני. בכל זאת יום ראשון, גם אם החבר’ה מוכשרים בטירוף וסופר מקצועיים, והם כאלה. מבחינת איכות האוכל הרגשנו ברוב המנות כאילו המקום פועל כבר זמן רב ומתקתק היטב. שאפו גדול.

מהערב הזה, הלוקיישן, האוכל, היין, האווירה הקלילה והנעימה, הצוות המצוין, יצאנו מבסוטים ומבושמים היטב והיה לנו ברור שמסתמן כאן פוטנציאל נהדר למקום איכותי וכיפי שנמשיך לפקוד באקראי, סתם כשמתחשק. חזרתי כצפוי די מהר.

גיחה שנייה לקרוט הייתה אקראית. יום שישי צהריים. 15 במרץ. 12:00 זו שעת הפתיחה. מושיק ואנוכי נכחנו. בראנץ’. מנות שונות לגמרי מערבי אמצע השבוע. ואם בראנץ’ אז כמובן יש ביצים. אבל עלומות… אביעד נכח ברקע. עדיין משגיח מהצד על העניינים. בארוחה הבאה הוא כבר לא נראה בשטח. אפשר לסמוך על החבר’ה.

מושיק תפס לנו מקום בשמש.

לעטקס פלורנטין, ביצה עלומה. 48 ש”ח. לעטקס. זה נגיד של הסבתא הצרפתיה היהודיה. מנה מפתיעה לטובה. מאד לטובה. לא ציפיתי ליהנות כך ממנה של לביבת תפו”א מטוגנת ופריכה עם ביצה עלומה, תרד חלוט והולנדייז. אבל נהניתי. הכל היה כאן בול פגיעה. ביצה מושלמת. הולנדייז מדויק ומשובח של מקצוענים. לעטקס חמאתי וטעים, מפולפל כהלכה, שאיכשהו שמר מתחת לכל הקרמיות הזו על פריכות נהדרת. טעים לאללה. ביצוע מעולה.

קרואסון פורקטה, ביצה עלומה והולנדייז. 52 ש”ח. עוד ביצוע מצוין. זו כבר שחיתות עד הסוף. בצק קרואסון מדופף יפה. תראו בתמונה השלישית. שחום יפה יפה. בפנים ביצה עלומה נוספת ופורקטה חזיר שבושלה ארוכות עם תבלינים. בחוץ הולנדייז לתפארת. הטעם של החזיר בפורקטה היה טוב אבל חשבתי שנדרשת קצת יותר חדות. אולי עוד פלפל. אולי עוד מכת חום וגריל. אולי בייקון לחידוד. חזיר בארץ הוא לא תמיד החיה הכי מוצלחת במרעה. האיכות לא יציבה. בפטה אן קרוט מהמערכה הקודמת החזיר היה מצוין. כאן מבחינת טעם זה הרגיש כמו חזיר שדרש יותר עבודה על טעמיו. אבל כמכלול – עונג שישי צהריים.

מבט מבחוץ לדלפק ההזמנות. החצר אגב הייתה די מלאה. לא עד הסוף.

בשלב הזה רצינו לסיים ולקפוץ לדוק להשלמת צהריים. אביעד רצה שנטעם עוד מנה והביא לנו פרעצל מטיאס. 42 ש”ח. קיבלנו אותו על חשבון הבית. הפרעצל היה מוצלח וטעים ונמשח בחמאה טובה. המטיאס היה כבוש בעדינות ובמקצועיות והיה טעים ביותר. מהמוצלחים שטעמתי בארצנו. הפטרוזיליה, צ’ילי ובצל אדום כבוש נתנו רעננות לביסים. עבודה יפה מאד.

מבט לשמיים. יהיה מאתגר שם בקיץ. החצר פתוחה לרווחה ואם יהיה חם ולח במיוחד (וכנראה יהיה) אז תהיה משימה לצנן את השטח. מאווררים ומזגנים ניידים וכו’.

יצאנו שמחים וטובי לב. כמובן שהמשכנו לדוק הלא רחוקה לסגור שישי צהריים כהלכתם. על כך ארחיב בפוסט עתידי קרוב על דוק בצהריים (לא קוק בצהריים).

גיחה שלישית לקרוט. 1 באפריל. יום ב’ בערב. שוב 18:00 שזו שעת הפתיחה. מסתבר שחכם להגיע מוקדם כי אז אין שום בעיה למצוא מקומות. הפעם 3 חברים קפצו מיד אחרי תערוכת היין סומלייה 2024 שהתקיימה בהיכל התרבות הסמוך והגיעו בהחלט מבושמים. אלה היו ליעד ומושיק מהסבב הראשון וניצן שהצטרפה אליהם. אני הגעתי מהעבודה ללא טיפת אלכוהול בדמי.

במטבח. מאפים לתפארת שממתינים לפריסה. אילו כיכרות יפים.

תפריט. הפלמידה הכבושה הפכה לאינטיאס (מן הסתם מה שזמין אצל הדייגים). נקניקיית הפלמידה הפחות מלהיבה מערב הפתיחה הכילה כעת לוקוס. לטעמי כבר על הנייר (או בעצם על הלוח) זה נשמע עדיף. המחירים נותרו כשהיו. מעניין יהיה לבחון אם המחירים הללו יישמרו לאורך זמן, כי אלה מחירים לא יקרים כלל ועיקר למנות שמכינים במקום מאפס ובהשקעה ניכרת.

היינות של תחילת אפריל. שתיתי כוס. כמדומני השארלו הקטאלוני.

אינטיאס כבוש. 42 ש”ח. כמו הפלמידה ממרץ רק דג אחר. כבישה קלה ומוצלחת. הולך מצוין עם הלחמים שהזמנו.

פטה און קרוט משמאל. 46 ש”ח. מאפה תרד, בשר סרטנים ובייקון מימין. 48 ש”ח. הפטה היה מצטיין כמו בארוחה הראשונה. מנה פשוט מעולה. מאפה התרד-סרטנים היה מצוין אבל נוכחות הבייקון הפעם הייתה מעט פחות מורגשת, כך שבארוחה הזו הכוכב בין השניים היה מבחינתי הפטה.

נקניקיית לוקוס וצ’דר בבצק כרוך. 48 ש”ח. בגלל שינוי הדג רציתי לבחון האם הייתה מגמת שיפור. הייתה גם הייתה. זו עדיין לא מנה מנצחת כמו השתיים שלמעלה או כמו טורטליני הבייקון שגם אותו אכלנו והפעם לא צילמתי, אבל הגרסה עם הלוקוס מוצלחת משמעותית יותר מזו עם הפלמידה. הנקניקיה יותר בשרנית ועסיסית וטעם הדג מודגש יותר. עדיין הייתי מעשן אותו מעט כי זה היה נותן אחלה קיק בעיניי לנקניקיה.

סלט שומר נאכל גם הוא והפעם הוא היה מעט פחות מדויק. חסר בו מלח וחדות טעמים. על קינוח ויתרנו.

אני לבטח אחזור לכאן מדי פעם. 2 מנות עדיין לא טעמתי – נאגטס שרימפס ועוף שיש סבירות גבוהה מאד שאנסה בגיחה הבאה וסלט חסה שיש סבירות גבוהה מאד שאוותר עליו. אבל אני מקווה שתופענה מנות חדשות מדי פעם כדי שיהיה לי מעניין ומגוון כמו שאני אוהב. טוב – עברו רק 3 שבועות בין 3 הארוחות הללו. הם עדיין רק בתחילת הדרך אבל זו יופי של התחלה. לישיבה. לעמידה. טעים ונעים בקרוט. כיף של מקום.

אני מגיע לאחות הגדולה. פרא בארוחה הראשונה שלי בה (מאי 2022) כשנה אחרי שנפתחה הייתה בעיניי טובה ונחמדה אבל לא נחקקה בזכרוני כ-must. בארוחות שלי בה ב-2023 היא הלכה והשתבחה עד להפיכתה לאחד המקומות האהובים עליי בעיר. ב-2024 יצא לי לבקר בה כאמור כמה שבועות לפני הגיחות הנ”ל לקרוט והיה טוב מאד. לא הרחבתי כאן על הארוחה ההיא שכללה חבורת סועדים מכובדת (נדמה לי שהיינו 5). חזרתי כעת לארוחת ערב אקראית במוצאי שבת ללא הזמנה מראש. הנחתי שיהיה מקום על הבר ואכן למזלי היה, למרות שהמסעדה הייתה מלאה לגמרי.

 

פרא – ארוחת ערב על הבר עם גדי קטן, 6 באפריל:

הגעתי קצת אחרי 19:30. היה מקום על הבר ורק על הבר. שאר המסעדה גדושה והומה. משמח לראות. תכננתי לנשנש מעט, ללגום כוסית יין ולהמשיך להפגנה בקפלן. אביעד ניגש ואמר שלום בחיוך. יש כאן כרגיל מנות קבועות אבל תמיד אפשר למצוא חידושים והמצאות. אני התלהבתי לראות בתפריט מנות גדי. משהו לא שגרתי שלא לומר נדיר מאד במסעדותינו. פעם היה בבסטה. בדוק. בזמנו גם בברוט. במנזר שחגג 30 שנה אשתקד אכלתי נקניקיית עז של אלן טלמור. אבל זה עניין נדיר כי אין כאן כמעט גידול של עיזים וגדיים למאכל. אביעד סיפר לי שמקור הגדיים הוא בחווה שמגדלת עיזים לגבינות במושב בדרום רמת הגולן. הוא ציין שהם היו ספקי הגדיים של ברוט והוא קיבל מהחבר’ה של ברוט את הטיפ על הספקית. אני כידוע אוהב לנסות מנות חדשות, ודאי עם חומר גלם פחות מצוי כמו גדי אז כמובן שהזמנתי את שתי מנות ה-baby goat.

מבט מהבר. מלא וגדוש. גם איתי אנגל אוהב אוכל טוב.

טרטר גדי, זרעי עגבניה, ברוסקטה. 76 ש”ח. הנה תיאור בהרחבה מהלוח שניצב מאחוריי על הקיר. קחו מתכון: טרטר גדי טחון במטחנה, שאלוט, שמן זית, פטרוזיליה, שומן גדי (לא כתוב כל כך ברור. אני משער שזה זה), מלח פלפל, זרעי עגבניה, ברוסקטה מרוחה בשומן גדי. סה”כ גדי די דומה לטלה בטעמיו. קצת יותר עדין. מה שנתן כאן יותר עזות טעם היה שומן הגדי שלגמרי הזכיר שומן טלה והיה “כבשי” יותר. הטרטר עצמו היה נהדר. מתובל בפשטות ובדיוק רב. לתת לבשר להיות הכוכב, בלי להחביא אותו תחת הררי תבלינים ושאר ירקות. בפרא יש יד בוטחת של שפים שיודעים מה הם עושים ומבינים היטב מהו חומר הגלם המרכזי שצריך לככב במנה. הביסים של הברוסקטה שומן גדי (מחמצת מעולה) הקלויה היטב והטרטר היו תענוג. טרטר מעולה.

לוח וגיר. כנראה מימי הפתיחה של פרא או שאפילו עוד מימי קפה נורדוי של קבוצת WLYT.

טורטליני גדי צלוי על פחם, מגי קלויות, ראשד. תחילה הזמנתי את המנה המוקטנת של 3 יחידות ב-68 ש”ח. תיקנתי ל-5 יחידות ב-92 ש”ח. לא מעט כסף אבל עשיתי בשכל. אני לא מרבה לכתוב על מנות שהן מושלמות. זאת הייתה מנת טורטליני מושלמת. הטורטליני הפשוט יותר בקרוט שנאכל למעלה הוא נהדר. טורטליני הגדי הצלוי הזה העיף לי את המוח. פסטה לתפארת. הכנה ביתית כמובן. בצק אלסטי ששמר על בייט נהדר. מילוי מעולה של בשר הגדי הקצוץ שטעמי הצלייה הפחם חדרו היטב בביסים. הרוטב – מעלף. לא סגור מה הוא מכיל. יש כאן ציר בשר בטוח. יש חמאה בשפע. אולי גם חלק מהעגבניות הקלויות. טעמים עשירים של ציר קטיפתי בשרי-חמאתי-אגוזי מעט. הרשאד כפסטו וכשמן ירוק נתן מרירות ירקרקה ומרעננת שהשתלבה נהדר והעגבניות הקלויות נתנו את החומציות-מתקתקות הנהדרת שעגבניות טובות יודעות לתת. מנת פסטה מהממת.

מבט על הבר. הבחור המזוקן מימין הוא עדי פרץ האופה/קונדיטור רב המוניטין של מטרלו מעין זיוון שהתארחה עד לא מזמן לחודש פלוס בפופ-אפ מאפים מצליח ומדובר בתל אביב בשרונה מרקט. נהנה בעיר הגדולה. הבחור המזוקן פחות הוא אביעד פלד מפרא. אני לא נוטה להתחכך בשפים או להרבות בדיבור איתם. עושה הפרדה, גם אם הם נתקלים בפוסטים שאני כותב או משתף ומזהים אותי (ויש כאלה פה ושם), אחרי כמעט 10 שנים של תחזוק בלוג. אביעד הוא מאלה שעוקבים ומזהים והוא יודע לפרגן ולהעריך. זה כמובן נחמד לשמוע מחמאות אבל זו ודאי לא המטרה שלי בכתיבה כאן. אני לא מחפש הכרה וטובות הנאה אלא כותב להנאתי כתחביב וכתרפיה, וכותב את מה שאני חושב וחווה, בלי לנסות לייפות את המציאות יתר על המידה. אם אני נהנה – זה על אמת. לכן אני משתדל מראש לכוון את ארוחותיי למקומות שאני חושב שאהנה בהם. מהמעט שכן יוצא לי לדבר עם שפים, אביעד בהחלט התבלט בעיניי כמישהו מבין עניין, שקדן, חרוץ, עובד קשה וגם צנוע ונחמד. כמובן שאם הוא לא היה מוכשר (כמו גם שותפיו) שום דבר מזה לא היה חשוב. הכישרון וההוצאה לפועל הם החשובים והשורה התחתונה היא שגם בפרא וגם בקרוט העסק מאד מקצועי ובעיקר ממש ממש טעים.

20:50. מבט מהצד השני. קצת לפני סיום הארוחה והחשבון. גם בחוץ בשולחנות על המדרכה היה מלא. כמובן שגם בורמוטריה שמעבר לכביש. תל אביבים ומבקרים בתל אביב מחפשים שפיות והמסעדות הפופולריות מלאות. ורמוטריה (או צ’יקטי) וסוגיה הם בעיקרם מקומות בילוי בריים-מסעדתיים קלילים שמשלבים אלכוהול ואוכל/טאפאסים ולכן הפופולריות שלהם צפויה ומתבקשת. פרא זה לא מובן מאליו. היא מסעדה יותר אלגנט, יותר מוקפדת, עם אוכל לא תמיד סטנדרטי שלא מכוון לקונצנזוס, והיא גם לא זולה במיוחד. ולכן משמח אותי למצוא אותה מלאה מפה לפה.

הייתה גם איזו כוס יין לבן שלגמתי (הספקתי לשכוח את זהותה) שעלתה לי כנראה סביב 50 ומשהו ש”ח. קיבלתי refill וגם איזשהו צ’ייסר על הבר. יצאתי מבסוט מאד לכיוון קפלן כדי לדפוק נוכחות.

בקיצור קרוט תמשיך להיות מקום קז’ואלי ומהנה לפקוד אותו גם בקיץ המתקרב (עם כפכפים כמובן) וללגום בו כוס יין צוננת לצד נשנושים צרפתיים יותר או צרפתיים פחות. פרא תמשיך להיות מסעדה שאגיע אליה בגפי או עם חברים כדי ליהנות מאוכל מוקפד ומשירות למופת. תענוג של מקומות.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: