כיסנים (לפי האקדמיה ללשון העברית). כיסונים (לפי ההגייה השגורה). בפוסט הזה אני מתרכז בכיסנים מלוכסני עיניים ממזרח אסיה – אזורי סין, הונג קונג, יפן וכו' ולכן הכיסנים שידובר בהם הם דים סאם, דמפלינג, גיוזה וכו'. שלושה מקומות תל אביביים. הראשון הוא החדש והצעיר שבחבורה שמתמחה בדמפלינגס אסייתי-פיוז'ני שעונה לשם 2SR והוא מופעל ע"י ישראלים צעירים. השני הוא הונג קונג דים סאם שלאחרונה פורסם שהוא עומד להיסגר ובעליו צפויים לחזור להונג קונג אחרי כ-8 וחצי שנות פעילות ברחוב בן יהודה הנחפר למוות. השלישי היא מסעדת מנטנטן היפנית שלמרות שהיא מתמחה בראמנים ובסושי יש בה גם גיוזות.
2SR – בר יין ודמפלינג צעיר וחמוד בפאתי שוק הכרמל:
בר יין ואוכל פיוז'ני אסייתי שנפתח בתחילת אפריל ע"י בחור בשם דוד עתי שקראתי שהוא פיזיקאי בהכשרתו אבל עבד כטבח במסעדות שונות. כשנה וחצי הוא פעל בפופ-אפים מזדמנים בהם הוא הכין דמפלינגס שזכו לשבחים עד שפתח את המקום ברח' רמב"ם 16 בפאתי שוק הכרמל. השם המלא – Two Square Root Deli Wine Bar. בכל זאת פיזיקאי. השותף הוא בחור בשם ערן קול, מבעלי בר בית העמודים בבניין הצמוד. כתבה מקדימה בטיים אאוט דיברה בעיקר על הדמפלינגס כמנת הדגל ואיכשהו ב-3 פעמים שעברתי שם בשעות ערב של אמצע השבוע לא נכחו דמפלינגס בתפריט ולכן ויתרתי. חשבתי שזה די חובבני למקום שפעל כפופ-אפ של כיסנים ושהכתבה שיחצ"נה אותו דיברה על "הפיזיקאי שמכין דאמפלינגס חלומי נוחת במזנון יין בשוק הכרמל" (טיים אאוט). מתישהו באוגוסט קראתי באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק שהדמפלינגס חזרו לתפריט והגעתי לבדוק יחד עם אחייני חובב האוכל האסייתי אסף. זה היה ב-19 באוגוסט. באנו בערך ב-18:15 והיינו הראשונים. גם כשיצאנו המקום לא היה מלא. אנחנו ישבנו על הבר הקטן מול המטבחון. בחוץ יש כמה שולחנות בשדרה עצמה. בעיקרון מזמינים בדלפק, מתיישבים ומקבלים את המנות.
תפריט האוכל. "מנות חלוקה" (זה עניין חדש בעיר) עם כמה סוגי דמפלינגס בסגנון סיני/שנחנזי אבל במילויים פרי-סטייל מגוונים, וסופלי איטלקי עם טאץ' קוריאני (שאני לא ממש מבין מה הוא עושה כאן. נכון שפיוז'ן אבל זה נראה לי יותר מדי "לא שייך"). "מנות אישיות" של באנים (לחמניות מאודות) ומרק שמכונה דירטי ראמן. קצת מנות צד וקינוח יחיד. נאמר לי שעם הזמן תוכנסנה עוד 2-3 מנות (אולי טבעוניות) ואולי עוד קינוח.
תפריט היין. מחירי כוסות סבירים לגמרי ואפילו זולים ל-TLV.
על המטבח.
זה היין שלגמתי. שנין בלאן צרפתי בשם תפוס אותי אם תוכל. 46 ש"ח.
מבט החוצה. אחיין מציץ.
דמפלינג שומית. דמפלינגס במילוי עירית שומית, ערמונים וג'ינג'ר. מגיעים קריספיים ונימוחים, מוגשים עם רוטב בצל ירוק-ג'ינג'ר וזילוף עדין של שמן צ'ילי. 30 ש"ח. ל-3 יחידות. שומית או שום עירית הוא היא עדינה הרבה יותר משום. המילוי כאן טעים אבל עדין יחסית. הג'ינג'ר והשומית הורגשו היטב אבל רציתי קצת יותר קיק. העבודה של הכיסן מצוינת. בצק דק ואלסטי. צריבת טיגון טובה מאד שסיפקה קראנץ' מוצלח וכיפי.
דמפלינג פפאיה. דמפלינגס במילוי סלט פפאיה. מגיעים קריספיים ונימוחים, מוגשים עם רוטב אומאמי חריף וכוסברה. 30 ש"ח ל-2 יחידות. את זה חיבבתי אף יותר. כאן היה פאנץ' חרפרף טוב. מטבל הסויה קצת פשוט אבל שוב – יש כאן עבודת כיסן איכותית מאד מבחינה טכנית, מיצוי טעמים טוב וטוויסט מעניין ולא שגרתי של המילוי.
אחרי שני דמפלינגס טבעוניים היינו צריכים קצת איזון בשרני. באן ברביקיו קוסטיצה שחורה. תבשיל ברביקיו של קוסטיצה שחורה (צלעות חזיר) בתוך באן עם רוטב ברביקיו אסייתי, דיסקית אורז, בצל מוחמץ, בצל ירוק, שמן צ'ילי קוריאני וסיני. 48 ש"ח. באן לא גדול אבל עשוי מצוין. אוורירי ולא דביק. תבשיל חזיר מאד טעים עם בשר נימוח ושופע טעמים שרוכך יפה יפה. פיקנטיות טובה של הרוטב ושילוב כולל מוצלח עם הירוקים והירקות שסיפקו חמיצות ורעננות. דיסקית האורז היא פריכה ומספקת קריספ כיפי למנה שבבסיסה היא רכה במרקמיה. חשיבה יפה של טבח. לטעמי השמנים החריפים שלהם שלהבנתי הם מכינים בעצמם (לפחות אלה שאנחנו טעמנו) יכולים לקבל חיזוק של חריפות. סה"כ מנה מוצלחת מאד ומהנה מאד.
דמפלינג חזיר. דמפלינגס סיניים מסורתיים במילוי חזיר וכרוב, קריספים ונימוחים. מוגשים עם רוטב אומאמי חריף ובצל ירוק. 47 ש"ח ל-5 יחידות. על איכות הדמפלינגס כתבתי קודם. טובה מאד. המילוי הבשרי היה טעים אבל טיפה חסרה לי בו מליחות. טאץ' קטן. רוטב האומאמי החריף היה פיקנטי. זה חריף עדין ומעודן. הוא טעים אבל כל החריפים שטעמנו כאן יכולים לקבל חיזוק כלשהו.
באן קוריאני. תבשיל פלפלי של טופו, צנון, כרישה ושיטאקי בתוך באן עם רוטב קוריאני, בזיליקום, כוסברה, בצל מושרה ושומשום. 39 ש"ח. באן מוצלח מאד נוסף. ממש הפתיע אותי לטובה היות ומדובר במנה טבעונית שבמרכזה יש טופו. הכנת בטופו הייתה ללא דופי הן בספיגת הטעמים (שכאן היו בועטים, מדויקים ועמוקים) שחדרו לכל חלקיו והן בצלייה. זה הרגיש כמו טיפול טוב בנתח בשר. עבודה יפה מאד.
הדמפלינגס והבאנים שאכלנו – הטבעוניים והבשריים – היו טובים ומקצועיים. טכניקה טובה מאד, טעמים טובים ובניית מנות עם חשיבה נכונה וחכמה של שילובי מרקמים וטעמים ושל תוספות שמספקות רעננות למרכיבים שעלולים להיות כבדים יחסית (כמו חזיר). הגענו רעבים והיינו די שבעים מכל הנ"ל אבל אסף אחייני בכל זאת רצה שנטעם גם את ה"ראמן" וזרמתי איתו כי הקינוח לא באמת עניין.
דירטי ראמן. ציר עמוק, שומני ושקוף הבנוי מבקר, שום, כרוב ושיטאקי, מוגש עם אטריות עמילן בטטה שקופות, כרוב, שיטאקי ובשר. מעל קריספי שאלוט ושמן צ'ילי קוריאני. 55 ש"ח. במסגרת היותם מקום פיוז'ני שעושה מנות אסייתיות או בהשראה אסיייתית אז גם גרסה לראמן הולכת כאן או דירטי ראמן כמו שהם קוראים לו. אסף אהב מאד. לי המרק היה מעט תפל וחסר אופי. יותר גוף, יותר תיבול ויותר עומק של טעמי בשר בציר עצמו. האטריות חביבות אבל הן כמובן לא אטריות ראמן ולכן זה לא ראמן. השיטאקי יכולות גם לקבל כאן חיזוק. זה מרק אטריות ובקר אסייתי חביב וטעים למדי אבל לא יותר. ביחס לשאר המנות הוא משמעותית היה פחות מוצלח ולכן אפשר לוותר עליו.
2SR התגלה כמקום חמוד, יצירתי ואיכותי בביקור האחד הזה עם דמפלינגס עשויים היטב ובאנים טעימים מאד. הגעתי מאד סקפטי ויצאתי מבסוט. בהחלט אחזור.
ממקום צעיר שלא מתיימר להיות אותנטי ומגיש דמפלינגס בסגנונות שונים ומשונים עם בסיס קלאסי למקום שונה לגמרי. מקום יחסית וותיק. מתוחזק על ידי משפחה מהונג קונג שמנסה לשמור על אותנטיות. הונג קונג דים סאם.
הונג קונג דים סאם – ביקור אחרון לדים סאם לפני הסגירה:
קצת היסטוריה. הונג קונג דים סאם נפתחה ברחוב בן יהודה 9 ב-2016 על ידי פום הו ושותפו וילי טאנג יוצאי מסעדת פוראמה הסינית. הם היו אחראים על המטבח של פוראמה. פוראמה פתחה סניף תל אביבי ב-2013 אחרי סניף מקורי שפעל (ופועל עדיין) באשקלון מאז 1985. הו וטאנג הסתכסכו אז עם הבעלים של פוראמה ופתחו את הונג קונג דים סאם בצמוד לפוראמה התל אביבית שישבה בבן יהודה 7 ונסגרה ב-2019. ממש אופרת סבון הונג קונגית. זכור לי שפוראמה בשנותיה הראשונות בתל אביב נחשבה לאיכותית מאד ואחרי הפרידה ממובילי המטבח שלה ופתיחת הונג קונג דים סאם היא הידרדרה. הונג קונג דים סאם נחשבה מאז פתיחתה למקום איכותי ואותנטי שמגיש דים סאם שיחסית קרוב למקור (לא הייתי במקור אבל אלה היו הדיווחים של יודעי דבר). יצא לי להיות בהונג קונג דים סאם פעמיים-שלוש בשנים הללו. היה נחמד וטעים.
בתקופת הקורונה שעשתה שמות בהמון מקומות אוכל ספגה הונג קונג דים סאם כמה מכות. השף הו נפטר ממחלה. טאנג הודיע שהוא פורש. מי שהמשיכה לתחזק היא אשתו של הו אבל מאז המסעדה פעלה רק במתכונת של טייק אוויי והיות ואני לא מחובבי הז'אנר לא ביקרתי בה מאז ימי הקורונה. באוגוסט (כתבה מ-21 באוגוסט בטיים אאוט) דווח שהמסעדה תיסגר סופית בספטמבר. גברת הו יוצאת אף היא לגמלאות והמשפחה תחזור למולדת. מיד לאחר ההודעה על הסגירה הודיעו שהמסעדה תיפתח גם לישיבה במקום אחרי כמה שנים של הזמנות בלבד. ניצלתי את האפשרות וחזרתי. זה היה ביום שישי בצהריים ב-23 באוגוסט קצת לפני 12:30. חששתי שיהיה תור גדול וכבר תכננתי תכניות גיבוי אבל להפתעתי היה סביר. היו כמה אנשים שעמדו בצד וחיכו לטייק אוויי ולי נמצא מקום מיד באחד השולחנות הקטנים בפנים. אגב, ביום כתיבת שורות אלה (6 בספטמבר) קפצתי לבדוק שוב אם יש מקום והמסעדה הייתה מפוצצת מפה לפה עם כ-10 אנשים שהמתינו בצד.
התפריט שהוגש. חלק מהמנות לא היו בהיצע.
תמונות של המנות השונות מעל המטבח. אני מניח שגברת הו הייתה האישה המבוגרת שבישלה. לצדה הייתה גברת אחרת שעזרה לה. בחור צעיר יותר (אולי הבן? – בגבו בתמונה) תפעל את המסעדה, מילצר, חייב ודאג למנות הטייק אוויי. צוות של 3 אנשים במסעדה די מלאה. לא קל כלל ועיקר.
כתבה של ערן לאור בהארץ תחת הכותרת "טלנובלה סוערת בגרסת הכיסונים" מוסגרה. מאי 2016. ואני שואל כיסונים או כיסנים? אז לפחות לפי האקדמיה ללשון העברית ואתרה הגרסה הרשמית היא כיסן: "כִּיסָן (ללא ניקוד: כיסן). מאכל מבושל עשוי בצק בצורת כיס הממולא בבשר או ביָרָק וכדומה (שמו העממי: קְרֶפְּלָךְ)". נו שוין. למען האמת אני מעדיף כיסונים אבל אזרום עם הבלשנים.
מגישים כאן גם את המטבל האדום הזרחני אבל אני ביקשתי גם מטבל חריף של שמן צ'ילי ומחית צ'ילי. טעים. פיקנטי. לא חריף אש.
מבחר הדים סאם שהזמנתי. מימין – דים סאם מטוגנים (טיגון עמוק). וו טיפ. כיסונים (כך בתפריט) במילוי בשר חזיר, בקר או עוף. 32 ש"ח. הזמנתי עם חזיר כמובן. משמאל – פלטת דים סאם מאודים. מבחר טעימות. ההגשה בכלים חד פעמיים. אני כבר לא זוכר איך הייתה ההגשה כאן לפני עידן הקורונה. אני מעריך שזה נעשה בצלחות הגשה של ממש. עכשיו מדובר באלתור של ימים אחרונים ולכן ההגשה בחד פעמי ובחמגשית היא הגיונית וצפויה.
פלטת דים סאם מאודים. מבחר טעימות. 45 ש"ח. לצערי לא ניתן היה לבחור את המילויים. רציתי לבחור חזיר, בקר ושרימפס בלי עוף שהוא יחסית משעמם כמילוי ובלי צמחוני. לא התאפשר. אז אחד עם עוף, אחד עם בקר, אחד עם חזיר (סליחה – בשר לבן), אחד שרימפס, אחד צמחוני. השישי? לא זוכר. אולי מיקס כלשהו. יש כאן דים סאם ממחוזות שונים של סין. ההאר גאו הקנטונזי השקוף מימין עם השרימפס היה טוב מאד. הסין מאי הקנטונזי הפתוח (במרכז) היה עם בקר והיה עשוי טוב ומתובל טוב. השיאו לונג באו השנחנזי במילוי חזיר (הרחוק בתמונה) היה טעים מאד. העוף היה בסה"כ טעים גם וזה עם הירקות היה כצפוי המשעמם יותר (הספקתי לשכוח אילו ירקות הוא הכיל. אולי כרוב וגזר. לא חשוב). עבודת היד הייתה ברובה טובה, אבל בכיסן אחד או שניים הבצק היה מעט עבה. לא נורא. בסה"כ זו הייתה פלטת דים סאם מאודים איכותית, מגוונת וטעימה. טבלתי בצ'ילי ואכלתי בהנאה.
וו טיפ – דים סאם מטוגן במילוי בשר חזיר. כאן העסק היה סביר פלוס או כמעט טוב. הטעמים היו טובים. המילוי הבשרי היה בהחלט טעים. אבל הבצק היה מעט עבה ולכן אחרי הטיגון העסק הרגיש מעט כבד.
מישהו רוצה מזיגת טייק אוויי של רוטב זרחני?
ביקור קצר ומהנה. המסעדות הסיניות הגדולות והפורמליות הן פשוט לא טובות בעיניי (אכלתי לא מזמן בים הסיני. לא טוב. אכלתי לפני מספר חודשים בבאו באנס בנווה שאנן. לא טוב). הונג קונג דים סאם סיפקה סחורה טובה וטעימה גם בשנותיה הראשונות עד הקורונה וגם כעת בביקור הפרידה הזה. מקום חביב וראוי שחבל שאין יותר כמותו בתל אביב וחבל שהוא עומד להיסגר.
מסין והונג קונג לאי היפני שכמובן הרבה מאד מהאוכל שבו הושפע מהמעצמה שבמערבו. יפן וכיסנים זה גיוזות. אז ניצלתי ארוחה אחת במנטנטן כדי להזמין מנת גיוזות ולהשלים חומרים לפוסט הזה.
מנטנטן – היפנית בנחלת בנימין בארוחת גיוזה (ואודון על הדרך):
המסעדה היפנית פועלת כבר אי אז משנת 2018 (שוק אלנבי-רוטשילד הכושל. היום דקטלון) ובמשכנה הנוכחי בנחלת בנימין הטרנדית מאז תחילת 2019. יחסית ליפניות המהונדסות ו"הממוערבות" הרבות בישראל, מנטנטן תמיד הייתה אי של איכות ואותנטיות יחסית. מסעדה שמגישה מאז ומתמיד מנות חזיר, עושה ראמן מושקע מהממוצע (זו מנת הדגל), מחזיקה צוות יפני, משתמשת בחומרי גלם יפניים, והיא נוסדה ע"י שף יפני מטוקיו בשם מאקוטו אוקזאקי שלפי האתר שלה עדיין מגיע לעתים לתל אביב כדי לפקח. הייתי במנטנטן לא מעט פעמים עוד מימיה באלנבי-רוטשילד. הראמן שלה היה הטוב ביותר שאכלתי בתל אביב אבל לתחושתי ירד ברמתו במשך השנים (הציר הפך לפחות עמוק טעמים, גודל המנה הצטמק והמחיר עלה – כמו שקורה עם הזמן כמעט בכל מקום אוכל תל אביבי עם האפקטים של יוקר המחיה). הפעם הגעתי לאכול כיסנים. גיוזות. לפחות כמנה ראשונה. יום שבת. צהריים. 24 באוגוסט.
היו ספיישלים ומנת ה-Rib Udon קסמה לי לעיקרית. הזמנתי אותה. לפני זה גיוזות.
הגיוזות מוסתרות בצילום של דף התפריט המקומט למדי הזה. 5 יחידות כיסוני בצק צרובים ומאודים (שוב – המסעדנים בישראל – ובצדק – לא מקשיבים להוראות האקדמיה ללשון העברית). המילוי האופציונאלי – בקר או בטן חזיר בבישול ארוך ב-54 ש"ח או במילוי חזיר (לא בטן חזיר, כנראה נתחים ירודים יותר), עוף, פטריות וטופו ב-48 ש"ח. אי אפשר לעשות מיקס. בחרתי כמובן בבטן החזיר.
סאקה און דה רוקס.
מנת הגיוזה (gyoza). מילוי בטן חזיר. קצת סויה ובצל ירוק מלמעלה. הצילום מטעה היות והצד הצרוב והמושחם יותר הוא הצד התחתון ומרוב רעב שכחתי לצלם יחידה גם מהצד. כישלון אישי. העסק היה מוצלח. בצק דק ואלסטי. מילוי בשרי נוכח. תיבול טוב. חזיר טעים ועושר טעמים טוב. נשנוש מהנה וכיפי. יקר יחסית? בודאי. אנחנו בתל אביב. בווואט סאנג יש 2 מנות גיוזה גם בעבודת יד, האחת במילוי עוף ולמון גראס ב-60 ש"ח והשנייה במילוי פטריות ב-55 ש"ח. במסעדות הממוסדות, ודאי היפניות, כיסנים זה עסק יקר יותר לצרכן מאשר מקומות האוכל הסיניים היותר פשוטים או ברי אוכל כמו 2SR.
Men TenTen. טוקיו בתל אביב. כשהייתי בסוף מאי 2023 בטוקיו זה היה בין היתר לצורך כנס של הייטק ישראלי ראשון ביפן. יש לי לא מעט לקוחות עסקיים מיפן (תאגידים, משקיעי הייטק, חברות שמחפשות חדשנות ישראלית וכו'). כמובן שכשאני בכנס ומשוחח עם יפנים שגם ביקרו בתל אביב לא פעם נושא האוכל עולה די מהר והשם מנטנטן היה השם שעלה הכי הרבה כמקום אותנטי יחסית גם עבורם. מהמעט שאני טעמתי בטוקיו גם איזאקאיה שכונתית פשוטה ביותר היא ברמה לא פחות טובה ממנטנטן ולכן המלצתי ליפנים (הלא שמרנים באוכל) שמגיעים לתל אביב – לכו למקומות ישראלים. יש מספיק מסעדות ישראליות-ים תיכוניות-ערביות שהן הרבה יותר טובות וודאי הרבה יותר מעניינות מהיצע היפניות בעיר, אפילו ממנטנטן שבז'אנר היפני היא אכן מוצלחת ויחסית דומה למקור.
המנה העיקרית כי גיוזות זה כמובן נשנוש. Rib Udon. ציר חזיר בבישול ארוך, ספייריב חזיר, אטריות אודון, נבטים פיקנטיים, בצל ירוק וטוגראשי. 88 ש"ח. מנה יפה ונדיבה שמאד הפתיעה אותי לטובה. במשך השנים הרגשתי כאמור שהציר הבסיסי של הראמן במנטנטן ירד ברמתו. יצא לי לאכול פעם ציר יחסית תפל ופעם שנייה ציר מלוח מדי. לא הרגשתי דיוק בעשייה ולכן בביקוריי האחרונים במסעדה התמקדתי במנות אחרות שהן לא ראמן. נאמר לי שספיישל האודון הזה מתבסס על ציר הראמן חזיר הרגיל שלהם והפעם הוא היה מצוין. עשיר, מלא טעמים, מדויק בתיבול. במקרה הזה הוא גם קיבל ניחוחות מעושנים מצלע החזיר שעברה בישול וגם עישון. הבשר היה מצוין. רך, מתפרק מהעצם, טעים מאד ואכן עם נוכחות מעושנת מבורכת. אטריות האודון להבנתי לא היו בעבודת יד אבל היו עשויות טוב. זאת הייתה מנת מרק טובה מאד. אולי המרק הכי טוב שאכלתי במנטנטן מאז הראמנים המוצלחים מאד שלהם בחודשיהם הראשונים בשוק אלנבי-רוטשילד.
ארוחה טובה ומהנה במנטנטן. הגעתי לכיסנים יפניים ע"ע גיוזות שהיו טעימות. המשכתי למנת אודון חזיר מצוינת. אחזור בהזדמנות כשיתקרר קצת גם לראמנים הקלאסיים שלהם.
עד כאן כיסנים מלוכסנים או כיסונים מלוכסני עיניים שמקורם אי שם במזרח אסיה. 2SR הצעירים ושוברי המוסכמות עושים עבודה יפה, הונג קונג דים סאם המסורתיים עושים עבודה טובה לעוד כמה ימים עד הסגירה הצפויה, ומנטנטן עושים עבודה טובה בגזרה היפנית. אנחנו צריכים יותר מקומות כאלה, שלא מחפפים, שעושים כיסנים מקצועיים בעבודת יד ולא כאלה שמוזמנים ממפעל. דמפלינגס, דים סאם, גיוזות – כשזה עשוי טוב זו הנאה גדולה לסועד.
(*) תוספת טריה קצרה של מקום חדש – אוקטובר 2024 (עם שורשים מ-2016) – פיפי'ז בבית אריאלה:
סתם כי גם פה יש כיס(ו)נים אסייתיים.
המסעדונת/דוכן אוכל אסייתי של פיפי'ז (Fifi's) הלא היא יפעת תבואה פעל ברחוב זבולון מ-2016 עד יולי 2024. חלק מהזמן לסירוגין עם הפסקות פעילות פה ושם. דגמתי אותו כמה פעמים עם השנים. המקום היה חביב בסה"כ. היו לה נשנושים אסייתיים משתנים נחמדים, כיסונים משתנים, סלטים וגם ראמן חזיר. יד טובה בחלק לא מבוטל מהמנות. המקום היה מוצלח וחביב בתחילת הדרך אבל כשראמן החזיר שלה האמיר מ-78 ש"ח (היה ראמן לא רע אז) ל-98 ש"ח וכשאכלתי אותו אחרי ההתייקרות הוא היה לא טוב והיה רחוק מלהצדיק את מחירו הפסקתי להגיע. ב-2022 מחיר הראמן טיפס כבר למחיר שערורייתי של 126 ש"ח. כנראה הראמן הכי יקר בארץ. נכון, להבנתי זו הייתה מנה נדיבה ומשביעה למדי, בעבודת יד של כל המרכיבים, מהציר, דרך האטריות והצ'אשו – אבל יש גבול לחזירות בעיניי וזה עבר את הגבול. מילא אם היה מדובר בראמן הכי טוב שהוכן בארץ אך לא כך הוא (לטעמי).
בשבועות האחרונים החלה תבואה לבשל 4 ערבים בשבוע בבר בית אריאלה ברחוב הרכבת (ימים ב'-ה' משעות הערב). ב-22 באוקטובר אחרי סיבוב עם שני חברים הגענו גם לבית אריאלה הדי ריקה. הזמנו כמה מנות. בין היתר כמה כיסונים וגם את ראמן החזיר שלפחות חזר למחיר קצת פחות חזירי של 96 ש"ח. עדיין כנראה מהראמנים היקרים בארץ אבל כשחולקים עם עוד מנות ועוד אנשים זה מחליק בסדר בגרון.
זה הר גאו שרימפס. נשנוש ב-24 ש"ח. טעים למדי וחביב. לא משהו שחובה להזמין.
וונטונים ממולאים בתבשיל עוף מסאמן, שמן צ'ילי, שום וג'ינג'ר. 68 ש"ח. מנה די נדיבה. טעימה למדי. היה כאן תיבול טוב ופיקנטי (אפשר חריף יותר) והג'ינג'ר הורגש. הכיסונים היו טיפה עבים בקיפולים והמילוי שהיה טעים היה בחלקו מעט יבש. סה"כ מנה חמודה ומהנה.
נאכל גם הבאטר צ'יקן בחלה אישית, שמנת חמוצה, כוסברה, ליים וחריף. 78 ש"ח. לא צילמתי. חברי לארוחה אהב. אני פחות. בעיניי הבאטר צ'יקן עצמו לא היה מספיק מאוזן ואני לא חושב שמנת עוף כבדה, עשירה ושמנה למדי כמו באטר צ'יקן צריכה להיות מוגשת עם חלה מתוקה וחמאתית לכשעצמה.
זה הראמן. ראמן קריספי פורק, אטריות פלפל שחור רחבות בעבודת יד, ביצה כבושה בסויה, נורי, בוניטו, בצל ירוק וכיסון פטה חזיר. 96 ש"ח. ראמן לא טוב. למעט האטריות שאני מאד אהבתי את טעמן ומרקמן השאר היה לא טוב. הציר – חלש, דליל ואנמי. הופתענו שנאמר לנו שמדובר בציר חזיר. הקריספי פורק גם היה יחסית דל טעמים ועשוי לא מספיק טוב (כולל חלקים לא לעיסים). הבוניטו לא הורגש כלל. הכיסון היה לא רע. בשורה התחתונה – ראמן חלש ומאכזב שרחוק מלהצדיק את מחירו.
פיפי'ז. עוד מקום. עוד אופציה אסייתית-מקומית-פרי סטייל של כיס(ו)נים.









































תגובה אחת
הייתי פעמים רבות וגם חייתי בסין — והיו תקופות שחייתי על "דמפלינגים" (שם סיני: דזיאו דזה) כארוחה מלאה — 30 חתיכות מאודות ב3 ש"ח (6 יואן) סה"כ, זה היה מחיר סביר לפני 20 שנה… שנים אחר כך זה כבר עלה יותר (אבל עדיין אפשר היה לצרוך אותם כארוחה במחיר סביר). בצפון סין, למשל בבייגינג, זה אוכל דיי נפוץ, ככה שאפשר למצוא בסמטאות מסעדות קטנטנות שמתמחות בדזיאו דזה. "מתמחות" בשבילי זה אומר שהם מכינים את הכיסונים במקום כל הזמן, ושיש להם מגוון של מילויים. במסעדות קטנות בסמטאות שאינן מתמחות בזה אבל שיש להן דזיאו דזה, לפעמים הדזיאו דזה מוקפאים ובאים רק עם מילוי חזיר (לא בשבילי).
אגב, אני לא איש קולינריה אבל הייתי מהמר שאין ממש שום דבר יפני בגיוזה ושהשם "גיוזה" הוא בסך הכל עיוות של השם הסיני "דזיאו דזה" jiao zi, שזה השם של הכיסנים שאתה מצלם כאן אם הם רק מאודים. לא בדקתי את התזה הזאת שלי, אבל זה נשמע לי מאוד הגיוני, בטח כשלוקחים בחשבון את המידה העצומה שבה התרבות היפנית הושפעה מסין. אגב, אם מטגנים/צורבים את הדזיאו דזה קלות, כמו אלה בחלק מהתמונות שלך, אז לעיתים קוראים לזה דזיאן דזיאו jian jiao.
קיצר, סליחה על המלל הרב, פשוט זה אחד המאכלים האהובים עליי ושמעלה זכרונות הפרוסים על יותר מ20 שנה שבהם יש לי קשר ועניין בסין. והאהבה לדזיאו דזה עברה גם לבן שלי לפני שנים…
בתיאבון 🙂