מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

היבה – ארוחת טעימות חוזרת בדיוק שנתיים אחרי הראשונה

ארוחת טעימות חורף בהיבה של יוסי שטרית שנתיים בדיוק אחרי הארוחה הראשונה. השירות וכל מה שמסביב הם ברמה הטובה ביותר בארץ. האוכל עוד צריך חיזוק ושדרוג.

בתפריט:

היבה של יוסי שטרית היא עדיין מסעדה צעירה. כולה בת שנתיים וקצת. היא נפתחה בינואר 2022. הקונספט מהיום הראשון היה ארוחת טעימות, מישלן סטייל. העיצוב והחלל, השירות, הנראות של המנות, הירידה לפרטים – הכל מדבר פיין דיינינג מודרני ושאיפה לכוכב מישלן עתידי. בעניין העיצוב – היא אפילו זכתה במקום הראשון כמסעדה היפה ביותר בעולם בתחרות יוקרתית של כתב העת האמריקאי Interior Design. כבוד. יוסי שטרית הוא אחד השפים המוכשרים בארץ עוד הרבה לפני פרסומו במשחקי השף, כשהוא היה השף של מסעדות קבוצת בארכה (שכולן המשיכו לפעול גם אחרי עזיבתו). קיטשן מרקט שלו הייתה נהדרת, משייה שלו הייתה מעניינת וטובה מאד, אונזה בתחילת דרכה הייתה מקום איכותי וכיפי (וחזרה לזה עכשיו עם שף חדש – ספוילר לפוסט הבא כאן). יש כמה מנות בקיטשן מרקט ובמשייה שהיו עוברות מישלן בכל מקום. כשביקרתי בהיבה לראשונה ב-28 בפברואר 2022 הציפייה שלי הייתה לרמה של כוכב מישלן עם כמה מנות לפנתיאון. היא התגשמה רק חלקית. הרגשתי שדווקא האוכל בחלקו לא היה בסטנדרט, הן בטעמיו, הן באשר לשימוש בחומרי גלם “גבוהים” כראוי למחיר הארוחה (450 ש”ח בשנה שעברה לפני אלכוהול). הרוב היה טעים אבל לא מדהים או יוצא דופן, ובחלקו רמת הביצוע לא הייתה מספקת. שטרית לא היה נוכח אז, הוא היה בצילומים. יכול להיות שנוכחותו הייתה מחדדת טעמים ומדייקת ביצועים, ודאי בתחילת הדרך. הביקורות אז וגם היום בדיווחי רשת כאלה ואחרים היו טובות וחיוביות אבל עם כוכבית באשר לרמת הביצוע והטעמים (שזה תמיד היה הפורטה של שטרית).

היבה מבין מסעדות הפיין דיינינג המעטות שפועלות כאן הייתה אחת הראשונות לפתוח מחדש במלחמה במהלך נובמבר – בקונספט הרגיל. לג’ורג’ וג’ון לקח הרבה יותר זמן. OCD פעלה כהמבורגרייה וגם כעת פועלת במתכונת של פיין-קז’ואל מצומצמם עד יוני כ-MAZON, אופא של שיראל ברגר נפתחה תחילה מחדש עם תפריט מצומצם. R48 של רותי ברודו עדיין לא חזרה לפעול במתכונת ארוחת הטעימות הפיין דיינינג שלה. גם a נפתחה מחדש רק בתחילת מרץ. בהיבה החליטו לפעול כרגיל למעט עניין הגבייה מראש – כעת רק חלק מהסכום ולא כולו.

חזרתי כעת שוב – בדיוק שנתיים אחרי. 27 בפברואר. הזמנתי מקום לשניים בלי לדעת מי יהיה השותף בר המזל לארוחה. כתבתי בקבוצת חברים חולי אוכל על ההזמנה ומי שקפצה על העניין היא ניצן שבניגוד אליי שאני רק חובבן שאוהב לאכול היא אשכרה טבחית ושפית מוכשרת ועובדת במקצוע כבר שנים. לניצן יש קשר וירטואלי מקצועי עם יוסי שטרית והם מתכתבים בחברות מקצועית כבר שנים – אבל הם לא נפגשו – נפלאות העולם הטכנולוגי. היא סיסמה לו שאנחנו מגיעים בתאריך הנקוב והוא שמח. איש יקר נוסף ששנינו מכירים ששמו ראובן (גם הוא טבח במקצועו) גם עבד בשנה וחצי האחרונות (פלוס מינוס) בהיבה בניהול לוגיסטי וגם הוא התרגש שאנחנו מגיעים. בסוף יצא ששניהם לא היו. ראובן התחיל לעבוד עבור הקבוצה בפרויקט חדש אחר ויוסי, לא עלינו, היה בבית חולים עם אבא שלו. יומיים אחרי הוא פירסם שאביו נפטר. תנחומים וחיבוק מרחוק. אלה החיים. לא תמיד הכל מסתדר. מי שנושא בנטל כשף התפעולי וכיד ימינו של שטרית הוא השף ניר דלינס שעובד עם שטרית כבר שנים רבות עוד מימי קיטשן מרקט. מי שאחראי על הצד הניהולי-תפעולי הוא יורם בודזנק. הוא גם דאג לבקר אותנו במהלך הערב ולוודא שנעים לנו. לא שצריך כאן. גם בארוחה הראשונה שלי כסועד בודד זכיתי לשירות יוצא מן הכלל.

יאללה – נתחיל לאכול…

היבה – ארוחת טעימות חורף, 27 בפברואר 2024:

הגענו בזמן – סבב ראשון – יום ג’ – שעה 18:15. קיבלו את פנינו בחיוך ובנועם. כנראה שגם יוסי בזכות ניצן וגם ראובן השאירו הוראות לצוות לדאוג לרווחתנו. יוסי גם השאיר לי פתק אישי שהוא מתנצל שהוא לא נוכח שנמסר במהלך הארוחה. צילום בהמשך.

כרובית. קונוס קרם כרובית, אגוזי מלך. ביס welcome מיד עם הפתיחה. חמוד מאד. קונוס דקיק וקרם טעים מאד. פתיח מהנה.

שמפניה. התחיל בכוס אחת. המשיך בבקבוק. פייר ז’ימונה שמפניה קואי פרמייה קרו – Pierre Gimonnet et Fils Champagne Cuis 1er Cru. עסק יקר שמפניות במסעדות כאלה.

אני התחלתי בכוס יין איטלקי לבן. ארנייז. קורדרו די מונטזמולו. פיאמונטה. Arneis Langhe Montezemolo di Cordero בשפת המקור. לבן מעולה. רענן, מינרלי. הלך נהדר עם המנות הראשונות של הארוחה. 58 ש”ח.

תפריט ה-27 בפברואר. תפריט חורף. באתר שלהם תפריט החורף מעט שונה. מארוחת הבכורה שלי בהיבה רק מנת הדלעת ומנת הלחם וחמאה נשארו.

הכנה למנת הפטריות.

פטריות. תה פטריות ושבקיה. גרסה מלוחה של שבקיה עם קרם פטריות ולצדו אותו תה פטריות שנמזג למעלה. יש כאן טייק נחמד ויצירתי לעוגיה המטוגנת המרוקאית/תוניסאית המוכרת. טעמי הפטריות היו טובים אבל אין כאן משהו יוצא דופן טכנית. מעין קונסומה או תה או אם תרצו מילה יותר טרנדית – קומבוצ’ה פטריות. זה היה טעים ומלא אומאמי ומדויק. השבקיה המלוחה הייתה מעט גסה ודחוסה במרקמה והייתי מעדיף אותה אוורירית יותר כמו המאפה המתוק. מעבר למראה היפה מאד שלה ולקראנץ’ הנחמד היא לא הותירה חותם.

דלעת. קרקר מגרעיני דלעת, סלט צ’ירשי עם פלפל צ’ומה טריפוליטאי ופרוסת דלעת צלויה. זו לא סתם מנה ששורדת מימיה הראשונים של המסעדה. ביס טעים, קראנצ’י, כיפי ומאד יפה לעין. שילוב טעמים מוצלח ועז – קצת מתקתק, קצת חרפרף. תכלס היה גם נחמד לכרסם את גרעיני הדלעת שלמטה.

מנת שדרוג קוויאר. קרקר גבינתי (נדמה לי שבמילוי גבינה צאן של שירת הרועים) עם קוויאר שחור מהדן. עסק טעים מאד ומבוצע טכנית מצוין אבל לא מחדש הרבה. בסופו של דבר הוספנו 150 ש”ח לסועד על תוספת הקוויאר ב-3 מנות שונות. זו המנה היחידה שלא הייתה חלק מהתפריט הרגיל שקוויאר כיכב בה. הקרקר עדין, דקיק. המילוי גבינתי וטעים. הקוויאר נותן את שלו. ועם כל זה – היינו בסרט הזה. הייתי מעדיף ואף מצפה למנת דג נא או פרי ים קטנה עם הקוויאר. זו מנה שלתחושתי קצת יוצאת ידי חובה.

מולים ואנשובי. בריוש קלוי עם אנשובי מקורמל, מולים ולארדו בקר שאנחנו מכינים. מנה שעל הנייר נשמעה כמו חלום ימי-שמנוני-מלוח וטעים. בפועל היא לא הגשימה את החלום. הבריוש הקלוי היה חמאתי ומצוין אבל באופן די מוזר לא הרגישו כאן מספיק לא את האנשובי המקורמל ולא את המולים שדי הלכו לאיבוד. הלארדו הורגש מעט אבל גם הוא יכול לקבל חיזוק. הייתי מעדיף פרי ים עם נוכחות חזקה יותר ואם כבר מולים – שיקבלו איזה עישון או חיזוק ויהפכו לכוכבי המנה. בעיניי די מאכזב שבארוחה של 530 ש”ח לפני התוספות זו הכמות של פירות ים בכל הארוחה. שני מולים (שזה ודאי לא השרץ היוקרתי בים) במנה אחת קטנה. אני לא מצפה ללובסטרים או לנגוסטינים, אבל אולי משהו מעניין מאויסטר או כמובן שרימפס עדיף משני מולים.

זנב שור. טארטלט פילו, אפונה, זנב שור. מנה קטנה וטעימה מאד. אבל גם כאן יש לי השגה על חומר הגלם. זנב שור, על אף היותו נתח מאד טעים, הוא נתח עממי ואפשר לפנק בקוביית בשר מובחרת יותר (לא. ממש לא פילה בקר). למשל שקדי עגל או טלה (אפילו לב עגל שהוא אולי לא יקר יותר אבל ודאי מעניין יותר). הטארטלט היה מושלם, שילובי העלים והבשר עצמו כן היו מוצלחים וטעימים. האפונה הייתה טעימה אבל מחיתית מעט והרגישה לנו קצת כמו גרבר. היא בהחלט הייתה צריכה להיות קרמית וקלילה יותר במרקמה.

טונה. לפת מוחמצת, תפוזי דם. מנה טעימה מאד. טעמים הדריים וחמצמצים שהשתלבו טוב מאד עם הטונה האדומה. כאן באה התוספת השנייה של הקוויאר. הבעיה שלי במנה הזו היא הטונה האדומה שהלכה לאיבוד במעין טרטר משחתי. למה לא סשימי סטייל? לא ברור. זה עדיין היה טעים אבל באותה מידה גם מפוספס. עם הלפת המוחמצת ורוטב תפוזי הדם הנהדר שנמזג הייתי מעדיף כאן נתחי דג נאים ולא דג קצוץ. בחירה מוזרה.

לחם וחמאה. חלת בריוש וחמאה לקטית. אחד הלחמים הטובים במסעדות בארץ. תענוג של מרקם ושל טעם. גם החמאה הלקטית שהם מכינים כאן בעצמם. נהדר.

כאן עברנו לשלב התבשילי החם והזמנתי כוס יין נוספת – גרנאצ’ה. המכשפה. קומנדו ג’י. Comando G La Bruja De Rozas. אדום ספרדי. 54 ש”ח. יין אדום כלבבי. ענבי גרנאש. יין חד, יבש, כבד ומלא אופי.

הכנות למנת תפוח האדמה.

תפוח אדמה. אפוי בחציר, חומץ מקליפות תפו”א, קצף תפו”א וגבינת תום כבשים ממחלבת שירת הרועים. לקחת חומר גלם שחוק וזול ולהפוך אותו לכוכב של מנה בשלל טכניקות, מרקמים וטעמים – זה מה שאני מצפה לראות במסעדה ששואפת לכוכב. זה מה שקורה כאן. גם זה לא בביצוע מושלם. למה? כי מתפוח האדמה האפוי בחציר ציפיתי שינפק יותר טעם אדמתי ומעושן. היה לכך רק רמז. קצף תפוחי האדמה היה נהדר. חומץ קליפות תפוחי האדמה זו חשיבה נהדרת מחוץ לקופסה וזה נתן קיק מצוין. תום הכבשים של שירת הרועים שגוררה כאן בנדיבות השתלבה מעולה. מה חסר? קצת יותר טעמים מעושנים של אפייה בחציר (טעמי מדורה). הקוויאר הופיע כאן בפעם השלישית והאחרונה. הוא תרם את שלו אבל האם הוא הוסיף המון? כנראה שלא. בכל אופן זו מנה שגם אם אינה מושלמת היא אחת שאזכור מהארוחה הזו.

בר-ים. בר-ים צלוי עם כופתאות בורגול וקצף צ’רמולה. מנה שלא הסכמנו לגביה. אני מאד אהבתי את הטעמים אבל ניצן פחות התחברה. הדג עצמו היה עשוי פרפקט. ביצוע מושלם לטיגון של פילה דג על העור (קריספ נהדר). בעיניי קצף הצ’רמולה (רוטב או פייסט מרוקאי עז טעם שעשוי משלל תבלינים יבשים וטריים) היה מוצלח, פיקנטי וחד. השתלב מצוין עם הדג ועם השמן העשבוני הירוק. כופתאות הבורגול ששכשכו למטה היו טעימות אבל מרקמן היה מעט גס ופירורי. לניצן זה קלקל את העסק. לי זה פחות הפריע. סה”כ מנת דג טובה מאד שהזכירה מנות של משייה. חדות טעמים כזו אני רוצה ברוב המנות של היבה.

יין לצ’ופר מהצוות. כוס פואי פוסה מבורגון. בצרפתית זה הולך כך: Pouilly Fuisse Jules Desjourneys 2018. שרדונה של הביוקר. יין נהדר וצ’ופר חביב שניתן לנו מהצוות ונמזג ע”י הסומלייה המקצוענית שנדמה לי ששמה קורל.

סלט פאטוש. גלידת עגבניות אוורירית, גבינה מלוחה ובצק עלים. מעין מנת רענון לפני מנת הבשר העיקרית. מנה נהדרת. בדיוק הסטייל היצירתי, שובר השגרה והמגניב שציפיתי לראות יותר כאן. פאטוש שמוגש כמו גלידה. מלוחה. המרקם נהדר. הטעמים – בול כמו סלט פאטוש. טעמי הירקות הורגשו, גם הגבינה המלוחה ושמן הזית. לקחת מנה קלאסית ולהגיש אותה באופן שונה לגמרי מהמקובל זה כמובן משהו שרואים הרבה במסעדות מכוכבות (ראו דיספרוטר וסנדוויץ הגספצ’ו שלהם). זו מנה יוצאת דופן שאין ספק שנזכור אותה.

מסעדה מלאה. קצת אחרי 20:00.

שייטל. שייטל של עגלת אנגוס, ראש סלרי, ציר בקר ותפוזים. האכזבה הגדולה ביותר שלי בארוחה הקודמת בהיבה שנתיים אחורה הייתה מנת הבשר העיקרית. אז זו הייתה מנת שוק טלה צלויה עם רכז סלקים, וורדים ופיסטוקים, ותבשיל בורגול. היא הייתה לא מדויקת, מפוצצת בבהרט והבאסה הגדולה – הטלה שיצא כנתח שלם ונפרס לעיניי הסועדים היה פשוט יבש. כאן קיבלנו מנה בשרית שהייתה עשויה מושלם. נתחי שייטל אנגוס צרובים למדיום מושלם, ראש סלרי שעשוי בכמה אופנים, רוטב נהדר על בסיס ציר בקר ותפוזים. הייתה פה גם עשייה מושלמת וגם דיוק בטעמים. אממה – זו לא מנה יוצאת דופן. זו כן מנת בשר עשויה מעולה וטעימה מאד אבל לא היה בה אלמנט “מישלני”. ניצן ואני הסכמנו שקרפצ’יו שורש הסלרי הנא שאפשר לראות בתמונה היה מיותר ולמעט צורתו המושלמת (באמת יופי של עיגול דקיק ומושלם) הוא לא הוסיף מאום לטעמים. אם כבר היה עדיף שיהיה מוחמץ או כבוש קלות. לפחות זו הייתה מנה מעולה ושמחתי לחסל את 1/3 המנה שניצן השאירה…

את המנה העיקרית אכלנו כשעתיים מתחילת הארוחה. סה”כ קצב מצוין ושליטה מעולה של הצוות במינון ותזמון הוצאת המנות. הכשל שלי הוא שלא הקשבתי ביתר תשומת לב להסברים על המנות (כולל למשל מקור הבשר וחלק מחומרי הגלם). אני מניח שריבוי האלכוהול (שתינו הרבה) לא עזר לקשב שלי.

לחלק המתוק. יוסי שטרית התמחה בצעירותו גם באפייה ובקונדיטוריה. למיטב הבנתי הקונדיטורית שעובדת עם יוסי בהיבה שמה רותם כוכבי. את הקינוחים במשך השנים בקיטשן מרקט ובמשייה של שטרית מאד אהבתי. אני חושב שהעבודה על המתוקים שם הייתה מצוינת ומקצועית לעילא. את הקינוח בארוחתי הראשונה בהיבה חיבבתי (משהו הדרי). הוא היה קליל וטעים אבל די סטנדרטי. הפטיפורים היו אף הם חביבים ונאים אבל די חסרי ייחוד. קיוויתי שיהיה שיפור בגזרה המתוקה.

תותים. מיסו, טימין וצנוברים. הקינוח המרכזי. מה אומר? קצת underwhelming. קינוח פשוט מדי. גם מבחינת נראות וגם מבחינת טעמים. נכון שזה קינוח טעים מאד ונעים מאד. יש כאן קינוח במרקם מוצלח של כלל המרכיבים, גלידה מצוינת (נדמה לי שגלידת מיסו) ומעין קציפת תותים טעימה ומהנה. אבל – המיסו היה צריך חיזוק בטעמו. הצנוברים? לא ממש זוכר איפה הם נכחו. יכול להיות שהיה משהו נוסף שטבל בקציפת התותים? לא זוכר. בארוחת טעימות בעלות כזו במסעדה ששואפת לכוכב ולנוכחות בטופ 50 מזה”ת וצפון אפריקה אני מצפה ליותר. יותר מרקמים, יותר השקעה בהגשה (שכן יש במנות אחרות), יותר רבדים ועומק.

פטיפורים. שלושה לכל אחד. בצד הוגש תה מריר וחם. בארוחה לפני שנתיים היו 5 פטיפורים. האם חוסכים כאן למרות שהארוחה יקרה יותר?

רולדת מחלב וברגמוט. חמוד, יפה לעין ועשוי מצוין. נדרש חיזוק טעם הברגמוט לטעמי.

מרמלדת תפוזים וגרניום. הדרי וחביב. לא יותר. אני לא מת על מרמלדות באופן כללי ולא ברור לי למה מסעדות טופ (כולל 2 ו-3 כוכבים) מתעקשות להגיש מרמלדות פירותיות מסוכרות. תנו לי פרלין שוקולדי מושקע ומעניין במקום.

לואיזה, לימון ופינגר ליים. מעטפת שוקולד לבן. מילוי מתפצפץ של נוזל לימון ופינגר ליים. הפטיפור המוצלח ביותר לטעמי מבין השלושה. טעים, מעקצץ, לימוני, מהנה מאד ועשוי מצוין.

עד כאן היבה ביקור שני. שנתיים אחרי. מעל שעתיים וחצי של ארוחה מושקעת שחלפו ביעף. חברה נהדרת. המון אלכוהול משובח. שמפניה צרפתית וקוויאר ישראלי. 13 מנות רשמיות ועוד קצת. שירות נפלא. גם בארוחה הראשונה שלי חודשים ספורים אחרי הפתיחה וגם כעת – השירות בהיבה הוא אחד הטובים, מקצועיים ומענגים שנתקלתי בהם במסעדה בארץ. מופת לשירות. רמת כוכב ואף יותר. נכון שהצוות דאג לרווחתנו אבל נדמה לי שזה הסטנדרט. מהמנהל, דרך עומר שהיה האיש המרכזי בשירות ודאג לנו יפה יפה (הבחור כוכב עליון. נכס לכל מסעדה. אחד המקצוענים והחמודים שנתקלתי בהם במחוזותינו), שאר המלצרים/מלצריות, הסומלייה המצטיינת. נדמה לי שגם טבח ו/או טבחית הגיש/ה מנה אחת או שתיים. צוות מהמם. שאפו. המסעדה יפהפיה. הכלים מקסימים. ההגשה נאה מאד. הירידה לפרטים מעוררת התפעלות.

ואז אנחנו מגיעים לדבר החשוב ביותר – האוכל, חומרי הגלם והטעמים. אלה עדיין לא מספקים את הסחורה מבחינתי. נכון שיש כאן הרבה אוכל ונכון שככלל הרגשתי שהייתה מגמת שיפור בביצועים. אין חשש לצאת מכאן לא שבע, בניגוד לכמה מסעדות אחרות בקונספט הזה (כולל מסעדה אחת או שתיים ממושלנות שאכלתי בהן באירופה ארוחות טעימות ולא יצאתי מהן ממש שבע). נכון שיש השקעה בהגשה ומחשבה נכונה מאד על קונספט שלם של ארוחת טעימות. אבל – חומרי הגלם עצמם – בעיקר נוכחות דגים נאים, פירות ים ונתחי בשר איכותיים או מיוחדים, עדיין לא מהווה תמורה מספיקה ל-530 ש”ח. אני מצפה לקצת יותר מ-2 מולים, מעט טונה אדומה, בר-ים ושייטל. בחלק מהמנות אני ודאי מצפה ליותר דיוק בטעמים וביצירתיות. אני רוצה יותר מנות כמו תפוח האדמה והפאטוש. רוצה יותר להגיד wow אחרי ביס כזה או אחר. יותר תעוזה ויותר יציאה מהקופסה. יותר מה שיוסי שטרית יודע ומסוגל לספק מהמיטב של קיטשן מרקט ומשייה. הוא עשה את זה שם והוא צריך לעשות את זה בלי בעיה בהיבה עכשיו. גם ארוחה שתשלב את המנות המצטיינות של שתי הארוחות שלי בהיבה הייתה יכולה להיות ארוחה יוצאת מן הכלל. לא יודע אם נוכחות השף הייתה משפרת (אני מעריך שכן) אבל בגדול נדמה לי שמשהו עדיין לא מספיק משוחרר בבישול של יוסי שטרית ושות’ בהיבה. גם אחרי יותר משנתיים העסק קצת עצור ולא מחודד. אם ישכילו ליישר קו עם כל המסביב תהיה כאן מסעדה בטופ 3 או 5 בישראל בלי שום בעיה. לגבי הדיבור על מישלן, להערכתי היבה תזכה לכוכב מישלן כשאלה יחולקו אנשאללה במהרה בימינו בישראל, כשתיגמר המלחמה. אני נוטה להעריך שלמרות הביקורת שלי, היבה עדיין בנויה וקורצה מהחומרים שראויים לכוכב וכשבוחנים את המועמדות בישראל שראויות לכוכב היא אחת מ-4 או 5 ברשימה המצומצמת בעיניי שבמכלול הדברים היא מועמדת הגיונית. כבר יצא לי לאכול פה ושם במסעדות כוכב אחד שנפלו ברמתן מהיבה – גם כעת על אף ביקורתי. היבה היא מסעדה שהשלם בה גדול מסך חלקיה. אאחל להם שזה יקרה. לעצמי אאחל שבפעם הבאה בהיבה (כנראה שוב עוד שנתיים לפחות) אזכה לאכול באמת את המיטב שיוסי שטרית מסוגל לנפק בלי סייגים ובלי מעצורים. אנשאללה.

זה הפתק האישי החמוד שהוכנס למעטפה וניתן לי מתישהו באמצע הארוחה. תשומי זה תמיד נחמד.

והצצה אחרונה למטבח ממסדרון הכניסה – לפני היציאה. מזל שהדירה שלי קרובה. 900 מטר פלוס מינוס. חזרתי מבושם קלות ולמרות הכל עם חוויה חיובית.

5 תגובות

  1. אבנר שמח לקרוא את הביקורות שלך אבל זאת לא ביקורת אובייקטיבית בעליל,אין פה אפילו שום יומרה לכזו. מקווה שתמשיך עם ביקורות אנונימיות ולא ביקורי מסעדה מתוזמנים עם השפים.

    1. ביקורת אוביקטיבית לגמרי. אוביקטיבית בעליל.
      אחד – שותפתי לארוחה כמישהי שמכירה מקצועית את השף ניסתה לתזמן. לא הצליח לה. אני לא מכיר את השף ומעולם לא החלפתי איתו מילה. הצ’ופר היחיד שקיבלנו (בארוחה שעלתה מעל 900 ש”ח לסועד כולל נוזלים ולפני שירות) היה כוס יין. זהו. אם נראה לך שהצ’ופר הזה והפתק תשומי החביב של “לצערי לא אהיה הערב” של שטרית הפך אותי ללא אוביקטיבי אז סבבה. למעט כוס היין יתר השירות היה מופתי אבל לא שונה בהרבה מהארוחה הראשונה שלי בה ישבתי לבד. אז ניגשה אליי רעייתו של יוסי שבחודשים הראשונים עזרה בניהול ובאירוח וכעת ניגש אלינו מנהל המסעדה שרק רצה לוודא שהכל בסדר איתנו.
      שתיים – קראת את הביקורת? היא לא עפה על האוכל גם אם השורה התחתונה שלה היא יחסית חיובית. ואני מצטט את עצמי: “האוכל, חומרי הגלם והטעמים. אלה עדיין לא מספקים את הסחורה מבחינתי”. ועוד: “גם אחרי יותר משנתיים העסק קצת עצור ולא מחודד”. מישהו לא אוביקטיבי בעליל היה מסכם כך ביקורת?
      וזה עדיין לא סותר את ההימור שלי שאם יחלקו כאן כוכבי מישלן היבה תקבל אחד.

  2. הם יודעים שתכתוב עליהם? אז ביחס שתקבל לא יהיה היחס לסועד מהשורה,פשוט מאד. מה תחשוב על זה,מה תכתוב בסופו של דבר ,זה לא בשליטתם,אבל עדיין,לא תקבל ילס של סועד אנונימי. אחרי שנים של כתיבת (וקריאת) ביקורות אתה אמור לדעת את הכלל הפשוט הזה.

    1. למיטב ידיעתי הם לא יודעים כי אני לא מודיע לאף אחד שאני בלוגר שכותב על מסעדות. אם יש מישהו שמזהה אותי כבלוגר (ויש כמה כאלה) זה נחמד אבל זה בטח לא מחייב אותי לכתוב עליו ואם אני מחליט לכתוב – אין לי שום מחויבות לאף אחד לכתוב דברים טובים. רק אני מחליט על מי בא לי לכתוב ועל מי לא בא לי. אני לא מקבל הזמנות משפים וממסעדות ולא מתייג אף אחד כשאני כותב ביקורות או משתף ביקורות שלי בקבוצות אוכל. אם מנות לא תהיינה טובות או טעימות או חומרי גלם לא יהיו מספקים – אציין את זה בצורה ברורה. אם יש מסעדן או שף שמזהה אותי וחושב שבמידה ואקבל ממנו יחס מיוחד אכתוב ביקורת יותר טובה – יש לו בעיה, כי זה לא יקרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: