מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

חיפוש

מדריד מאי 2024 – חלק א’: אוכל רחוב של השף הטוב בעולם, ארוחת מישלן של חלקי פנים וארוחת מישלן ירוקה

התרעננות ספרדית קצרה. חלק אחד מתוך שניים שהתחיל עם וירוס בטן בו שרדתי מסעדת אוכל רחוב משוגעת של שף גדול, מסעדת מישלן נהדרת של חלקי פנים ועוד מסעדת כוכב ירוקה שמתמקדת בעולם הצומח.

בתפריט:

מדריד. 12-17 במאי.

פעם שנייה במדריד. הראשונה הייתה באפריל 2018. 6 שנים חלפו. בגדול לא התחשק לי להיות בארץ ביום הזיכרון-עצמאות, בטח עם הפוליטיזציה המגעילה סביב הימים האלה בימים האלה. אז כרטיס טיסה למדריד היה נראה פתרון הולם. הוזמן כמה שבועות לפני כן. גם מלון. גם כמה מסעדות שוריינו מבעוד מועד. רציתי עיר עם טיסה ישירה שלא תבוטל (אל-על למרבה הצער) שכבר הייתי בה בעבר כך שאוכל להעביר בה כמה ימים באיזי, בלי חובת site seeing שהם must ובלי לחץ להספיק לראות “הכל”. אחרי התלבטות בין רומא, פריז ומדריד הפור נפל על בירת ספרד.

למעשה קולינרית זה התחיל ב-13 והסתיים ב-16. טיסת ערב ב-12 בהלוך. טיסת בוקר ב-17 בחזור. יומיים ראשונים היו ב-50% יכולת. מסתבר שגם כריך תמים ולכאורה עם הבטחת איכות שנקנה בתל אביב לפני ונאכל בטיסה (כדי לחסוך את הכריך של אל על) יכול לייצר נזק בדמות וירוס בטן כלשהו. פחות כיף כשמתחילים טיול של כמה ימים שאוכל הוא מוטיב מרכזי בו. לא נורא. שרדתי. אכלתי פחות מהמתוכנן ודאי ביומיים הראשונים, דילגתי על טאפאסים ואוכל רחוב, לא לגמתי בירות, יין וורמוט בכמויות המתוכננות, לא אכלתי מאפי בוקר משובחים. לא נורא. למסעדות “הרציניות” הגעתי וברובן אכלתי כמו שצריך.

חלק א’ (מתוך שניים) יוקדש ליומיים הראשונים ב-13 וב-14 במאי. יום הזיכרון ויום העצמאות. אלה היומיים בהם סבלתי מאותו וירוס קיבה. אחרי הטיסה העברתי לילה לא פשוט אבל קמתי יחסית תקין ואת היום הראשון העברתי סביר פלוס ואכלתי יפה בסה”כ. ביום השני היו אפקטים ולכן הסתפקתי בו רק בארוחת הערב שהוזמנה מראש. לא קל להעביר יום שלם בעיר כמו מדריד בלי לאכול כלום עד הערב או ללגום איזה משקה, אבל זה היה גורלי.

בוקר ה-13 לחודש. זאת הכניסה האחורית של מסעדת הטופ של מדריד, היחידה שמחזיקה ב-3 כוכבי מישלן. DiverXO של השף הסופרסטאר Dabiz Muñoz. היא גם מדורגת במקום ה-3 בטופ 50 העולמי לשנת 2024. בה כמובן לא הייתי. עברתי לידה בבוקר. הדלת האחורית הייתה פתוחה ונכנסתי להציץ.

כאן נעצרתי. אני מניח שזו הדרך לחדרי אחסון ואולי מטבחים אחוריים. אבל זה המוטו של השף, כוכב העל, דאביז מוניוז. No Pain No Gain. Winner Attitude Always.

את הארוחה הראשונה שלי בטיול הזה במדריד אכלתי במסעדה של אותו שף. התכנון היה לנסות לראות אם יש מקום בבר-מסעדה בשם Coquetto Bar שהוא האח הצעיר הקז’ואלי של מסעדת 2 כוכבים בשם Coque אבל לא היה מקום ולכן קפצתי לסטריטXO של דאביז מוניוז לראות אולי יתמזל מזלי. ב-2018 בערב האחרון שלי במדריד ניסיתי לקפוץ לשם (אין שם הזמנת מקום מראש) והייתה המתנה של מעל 50 דקות. כמובן שויתרתי. כעת הגעתי קצת אחרי שעה 13:00. ניגשים ל”קבלה”. נרשמים וממתינים בחוץ לקריאת השם. נאמר לי שזמן ההמתנה הוא קצר. כ-10 דקות. אכן כך היה.

 

StreetXO – מסיבת אוכל רחוב של השף דאביז מוניוז לצהריים:

השף דאביז מוניוז (יליד 80) הוא כאמור כוכב על. מסעדה אחת (DiverXO נפתחה ב-2007) של 3 כוכבים שמדורגת כרגע במקום ה-3 בטופ 50 (ב-5 ביוני יפורסם הדירוג החדש ונראה אם תקפוץ לראשון או שדיספרוטר מברצלונה תהיה שם). הוא גם נבחר לשף הטוב בעולם בשנים 2021-2023. ללא ספק תותח כבד. יש לו עוד מסעדת כוכב אחד במדריד בשם RavioXO שנפתחה לפני שנתיים. StreetXO נפתחה בשנת 2012. היא שוכנת בקומה העליונה של קניון El Corte Inglés בשכונת סלמנקה (עברו לוקיישן בשנת 2023). בשלב מסוים היה למסעדה גם סניף לונדוני שנסגר ב-2020 בגלל הקורונה והיום יש גם סניף בדובאי. StreetXO היא המסעדה הפאנקית והקז’ואלית של מוניוז. מסעדת פיוז’ן של אוכל רחוב או בר אוכל רחוב/בר קוקטיילים.

נכנסתי והובילו אותי לחלל הבר הנפרד. תמונות בהמשך. המקום הוא צבעוני, משוגע ופאנקי. מוזיקת הטראנס (לרוב) שבוקעת מהרמקולים רומזת שזה מקום לצעירים. מי שמחפש אווירת מישלן מהוגנת שיסתובב חזרה או שיוותר מראש. לכאלה שבכל זאת מתעקשים אולי מומלץ לשבת במושבים יחסית מבודדים ושקטים שיש במרפסת חיצונית מקורה. בבר המרכזי בו אני ישבתי העסק הומה, רועש ושמח. קצת תמונות מחלל הכניסה כדי להיכנס לאווירה.

תפריט הקוקטיילים ולאחריו תפריט האוכל. אני הזמנתי קוקטייל סולידי בהמשך שלא זכה לטקס גימיקי או להגשה יוצאת דופן. יש כאלה שזכו לאפקטים מיוחדים במושבים לצדי.

תפריט האוכל. מנות של סטריט פוד גלובליות, פיוז’ניות, צבעוניות ויצירתיות. קטנות ובינוניות בגודלן. השפעות בעיקר של מזרח אסיה ודרום ומרכז אמריקה. העסק בהחלט לא זול. אפילו יקר כמו שתראו עוד מעט. ככה זה. שף כוכב יכול להרשות לעצמו לדפוק מחירים.

על הבר. יש כאן צבא של טבחים. מסעדות בישראל יכולות רק לקנא בכמות כוח האדם המקצועי שיש כאן. את הקוקטיילים רוקחים בבר שאחרי הכניסה שמציץ שתי תמונות למעלה ואת חלקם מול הסועדים.

הרבה צבע.

ברוכים הבאים למדריז. מדריד המשוגעת של דאביז. מסיבת רחוב.

DUMPLING PEKINÉS. Crispy pig’s ear, strawberry hoisin sauce, aioli and pickle slices. מנה שבתפריט עלתה 15 יורו ל-3 יחידות. לי תימחרו שתי יחידות ב-10 יורו. למען האמת אני לא זוכר שביקשתי שתי יחידות אבל לא נורא. לא הפסדתי. זו הייתה מנה לא משהו. הדמפלינגס הממולאים חזיר (והקטנים) היו עשויים טוב. לכשעצמם הם היו טעימים. אוזן החזיר הקריספית שהוצבה לצדם הייתה גם היא טובה ומתפצחת. הבעיה היו הרטבים. ההויסין תותים היה מתוק. לא מתקתק. מתוק. נדרש היה איזון כולל. עוד חמצמצות (החמוצים לא הספיקו) וודאי משהו פיקנטי בהרבה שייתן קיק למתיקות. זו מנה מקושקשת למדי שאולי הייתה חדשנית ומגניבה לפני עשור אבל נדמה לי באופן אישי מיציתי את הקטע.

VIEIRA ASADA. Josper roasted scallop with toasted butter, horseradish yogurt, jalapeño gazpacho and kaffir lime. שתי יחידות סקאלופ קטנות למדי עלו 18 יורו בתפריט אבל הייתה אופציה להזמין יחידה אחת ב-9 יורו וזה מה שעשיתי. מבחינת טעמים זו מנה טובה יותר ומאוזנת יותר. כאן יש פיקנטיות טובה מגספצ’ו החלפיניו ונוכחות טובה של הכפיר ליים. להגיד שהרגשתי שזה ביס סקאלופ מופלא? לא יכול להגיד. סה”כ ביס טעים וחמוד ולא מעבר.

מכינים קוקטייל. פספסתי בתמונה את אפקט מכונת העשן של ההכנה. גם הכוס העצומה בצורת ביצה הכילה איזשהו קוקטייל פירותי. גימיקים אינסטגרמיים.

זה הקוקטייל שלי. סטנדרטי למדי. MARGARITA PICANTE. Triple sec mezcal, lime and josper roasted smoked chili. עלה 15 יורו. קוקטייל טוב. נוכחות מעושנת ופיקנטית טובה. חוזק טוב. איזון טוב.

הכל כאן ממותג.

הטבח מנסה להעמיד את הסרטנים למסדר למנת הסרטנים. זה לקח לו זמן. הם סירבו לציית. זאת הקרובה יותר שכבר מסודרת היא זאת שאני אקבל עוד מעט.

CRABS & CHIPS. Crispy crab, curry leaves, Andean mayonnaise, acevichada sauce and marinade aioli. המנה היותר גדולה שהזמנתי כדי לסגור פינה. עלתה 24 יורו. בערב חיכתה לי ארוחת מישלן. זו הייתה מנה כיפית וטעימה אבל הסרטנים שהם יצור מעודן הולכים כאן לאיבוד בטיגון ובשלל הרטבים והמרינדות שמוגשים כאן (כמדומני איולי צ’ילי/פלפלים, איולי כוסברה ומטבל קארי. כולם טובים. אף אחד מהם לא היה מדהים). הצ’יפס הדקיקים היו עשויים מצוין ואהבתי גם את צ’יפס עלי הקארי הטריים. יופי של דבר. אבל האלמנט המרכזי כאן הולך כאמור לאיבוד. בטעימה עיוורת לא הייתי מסוגל לנחש איזה יצור ימי מטוגן נמצא כאן וחבל.

קינוח. MAÍZ Y CARAMELO. Corn and milk foam, salted caramel ice cream, tangerines and chili sweet and sour, creamy chocolate and peanut cookie dough. עלה 11 יורו. קינוח שדי נהניתי ממנו. שלל מרקמים וטעמים. לא מאד מתוק. קציפות טובות ואווריריות. שילוב טוב של קציפת החלב, רוטב ההדרים ומרנג הצ’ילי. גלידת הקרמל המלוח ששכבה מתחת הייתה טובה. בביסים הכוללים עוגיית חמאת הבוטנים והשוקולד קצת השתלטה אבל לא נורא. את התירס אגב אני עדיין מחפש. הוא היה אמור להיות חלק בקציפה עצמה אבל בקושי הורגש.

זה הכרטיס שקיבלתי כדי לשלם ב”קופה” עם קידוד החשבון שלי.

החשבון שלי עם שתייה הסתכם ב-71.50 יורו. לא זול כלל וכלל לארוחת נשנושים וקוקטייל אחד. לפני היציאה. קפיצה לשירותים היענו קריפיים.

ארוחה ראשונה קלילה, צבעונית ומקושקשת למדי במדריד ב-StreetXO. גרסת אוכל הרחוב של השף הדגול התגלתה כחביבה ולא יותר. אולי אני הזדקנתי קצת אבל אני מוצא שמקומות כאלה, אפילו שהם יציר כפיו של ענק קולינרי, הם גימיקיים וילדותיים. זה יכול להיות מגניב אם האוכל היה יוצא דופן, אבל המנות שאני טעמתי לא היו כאלה. moving on.

סתם כמה תמונות מגניבות ממקום בשכונת המלון שלי שחלפתי על פניו. הוא נראה מגניב אז נכנסתי לחצר. Fundacion Francisco Giner הוא השם למי שרוצה לחפש אותו בגוגל מפס.

בערב חזרתי למלון. ארוחת הערב הוזמנה מראש לשעה 20:30. המסעדה La Tasquería, עברה למשכן חדש לפני כחודשיים ושכנה כ-12 דקות הליכה מהמלון. פנאן. זו פעם שנייה שלי במסעדה. ביקרתי בה בדיוק לפני 6 שנים (אפריל 2018). זו פעם ראשונה ever שאני חוזר שנית למסעדה כלשהי בחו”ל וזה סימן מובהק לכך שממש התלהבתי ממנה בפעם הראשונה. אבל בארוחה הזו התייחסתי אליה כאל מסעדה חדשה לגמרי, גם לנוכח העובדה שהם עברו כתובת למשכן חדש, גם לנוכח העובדה שהם זכו מאז לכוכב מישלן (ב-2019) וגם לנוכח העובדה שהקונספט השתנה לארוחת טעימות בלבד.

 

La Tasquería  – ארוחת ערב nose to tail במסעדת כוכב מישלן שמתמחה בחלקי פנים:

מסעדה שמוגדרת באתר שלה כמסעדת בישול עילי של חלקי פנים עם טאץ’ קז’ואלי ונינוח. זו הגדרה מדויקת. החלל מודרני, נעים, חם ופשוט למדי. האווירה אכן רגועה ונינוחה. לא מורגש כאן לחץ של מסעדת מישלן. לא מורגש כאן ולו שמץ של פוזה. תענוג. הצוות קיבל אותי בחיוך ובנועם. המסעדה נפתחה בפברואר 2015 ע”י שף ששמו חאבי אסטבז (Javi Estévez). הייתי בה כאמור ב-2018 ואז היא החזיקה ב-Bib Gourmand “בלבד”. היא קיבלה ב-2019 את כוכב המישלן המוצדק בהחלט לטעמי (לנוכח אותה ארוחה נהדרת שאכלתי בה שנה לפני) והיא שומרת על הכוכב הזה עד היום. זה חלק מהטרנד שמישלן שיחרר את העניבה ומעניק כוכבים גם למסעדות קז’ואליות כמו זו.

הנה המישלן. ממש מול עיניי. ישבתי באחד מ-3 מקומות הבר שיושבים על המטבח, השמאלי מביניהם. כיף נורא. הכסא האמצעי לא היה מאויש. מימיני ישב בחור צעיר שהזמין את ארוחת הטעימות המלאה והיקרה יותר שאני זממתי עליה מראש אבל בגלל מצבי הבטני הרעוע (אם כי סביר במהלך היום הזה) החלטתי לוותר עליה וללכת על ארוחת הטעימות של “המיטב”.

מבט לחלל המסעדה. סטייל כמו שאני אוהב. רוב השולחנות יאוישו בהמשך אבל נותרו מושבים פנויים פה ושם.

ורמוט לסיפתח שהיה האלכוהול היחיד שלגמתי בארוחה הזו. פתטי אבל לא רציתי להגזים בגלל הוירוס. Zarro Reserva. כוס עלתה 6.50 יורו. מים מינרליים עלו 5 יורו.

תפריטי הטעימות. ב-2018 היה רק תפריט a-la-carte. כעת עם המישלן יש רק אופציות של תפריטי טעימות. התפריט הקצר של 59 יורו. תפריט הזכרונות – 2015/2023 – ב-78 יורו. זה תפריט “המיטב” שאני הזמנתי. התפריט המלא של 2024 שעלותו 96 יורו. ככלל – מחירים סבירים לחלוטין למסעדת כוכב מישלן. אם הייתי במיטבי הייתי בודאות מזמין את התפריט הגדול וכמובן שותה הרבה יותר שיכר. אפילו על מנת הלחם ויתרתי כדי לא להתנפח יותר מדי. לא כיף ולא מומלץ להתחיל טיול במדריד ועוד עם דגש על קולינריה עם וירוס בבטן, ודאי כשמחכות מסעדות מעולות כמו זו. בכל אופן – חלקי הפנים הם הכוכבים. של כל החיות. בקר, טלה, חזיר, ארנבת, תרנגול, ברווז. nose to tail על אמת. כמו שכתוב בספר. לא כסיסמה. מכפות הרגליים עד הכרבולת או מהזנב עד הראש והמוח.

ספוט לא רע בכלל לסחבק. כשהתיישבתי הייתי אחד הסועדים הראשונים בסרוויס. חאבי עמד ליד הסו-שפית שלמעשה רוב הערב ניהלה את הסרוויס. הוא ניגש אליי ואמרתי לו שביקרתי אצלם ב-2018 בלוקיישן הקודם ושזו פעם ראשונה בחיי שאני חוזר למסעדה כשאני בחו”ל. אמרתי לו בצחוק שזה סימן שהם טובים והוא אמר לי שעכשיו יש עליו לחץ לספק את הסחורה פעם נוספת כדי שאחזור פעם שלישית (לא יקרה. לא צריך להגזים).

מתחילים. מתאבנים. מנת לחם כלולה כאן אבל ויתרתי בצער.

Taco. Morro. Pickles. מנה מ-2015. טאקו של בשר חוטם חזיר (או במילה מכובסת – לחי חזיר), עם חמוצים ואנשובי. קצת איולי שום לימוני ועלים ירוקים לתיבול. בארוחה שלי ב-2018 אכלתי כפות רגליים של חזיר (trotters. מנה אדירה זו הייתה) אז חוטם זה קל. אחלה טאקו. שופע טעמים. מרקמים מוצלחים. בלי שום הרגשה סחוסית. תענוג.

Terrine. Foie. Salad. מנה מ-2017. אכלתי גרסה דומה לה בארוחה ב-2018. אז זו הייתה מנה גדולה יותר שכללה גם סלט. הפעם הטרין הגיע סולו. טרין קר מחלקי פנים שונים של חזיר איברי (צוואר ולסת בין היתר), לשון וקיבה של עגל, כבד אווז. קצת פיסטוקים ועלעל נבט. נדמה לי שהאלמנט הכתום הוא חלמון כבוש. ביס מעולה. בשרים מעולים. שפע של טעמים. ביס לאוהבי בשר (לא כשר כמובן). מרקם מוצלח. זה נשמע מאד הארדקור אבל זה מעודן.

Tartlet. Criadillas. Cheese. מנה מ-2020. טארטלט עם אשכי עגל וגבינה. מושלם. נפלא. דליקטס. באמת ביס מושלם. יש כאן גם מרקם מתפצח מושלם של הטארטלט הדקיק. גם מילוי נהדר שאיכשהו עובד נפלא עם הבשר והגבינה וכל מיני מטבלים עלומים. מהמם.

סו-שפית מתרכזת. היא פחות תקשרה. לא בטוח שהיא דוברת אנגלית. היה את חאבי ידידנו ואת המלצר שאין לי מושג מה שמו שהיה מעולה שבמעולים ודיבר אנגלית פרפקט. בתמונה השנייה חאבי מציץ במבט מופתע משהו.

מנה ראשונה. Veal liver salad with almonds and mustard vinaigrette. מנה מ-2016. סלט בארוחת טעימות זה רעיון טוב. כאן יש סלט די פשוט בבסיסו עם עלי חסה, שקדים וויניגרט חרדל. הטוויסט הוא כמובן השימוש בלשון עגל ונוכחות מצוינת של גלידת חרדל חדה, מתקתקה-חרפרפה. המנה הייתה טעימה מאד אבל לשון העגל הייתה טיפה עשויה אובר ומעט התייבשה כך שבשורה התחתונה זו הייתה המנה הפחות מוצלחת בארוחה הזו.

Veal tendon focaccia, cockles, lime mayonnaise and sprouts. מנה מ-2018. ממנה פחות מלהיבה למנה א ד י ר ה. wow. פוקאצ’ה קריספית דקה עליה הונחו בנדיבות נתחי גידי עגל. גידים. לא יודע מאיזה איבר של העגל. פעם ראשונה כמדומני שאני אוכל גידים (חוט שדרה אכלתי. זו חיה אחרת). היו כאן גם קוקלס (cockles. צדפות ים עגולות קטנות ומלאות טעם) ומיונז ליים הום-מייד חד, הדרי ומצוין. נבטים השלימו את הביסים. הבשר היא נפלא. עדין אבל מלא טעם וממש נמס בפה. לא סחוסי ולא שומני. השילוב של ים-יבשה שגם יחזור בהמשך היה יוצא מן הכלל. מנה מענגת.

Pork tail, smoked eel and cheese. מנה מ-2015. עוד מנה יוצאת מן הכלל. בשר של זנב חזיר שהוכן בשני אופנים: בבישול ארוך בסו-ויד ואז צלייה, וקצה הזנב שמטוגן לקריספ נהדר. נתחי צלופח מעושן הונחו על נתח החזיר. רוטב סמיך על בסיס ציר החזיר לחלח את כל העסק וכתוספת היו כאן כמה נגיעות של איולי שום ושל סריראצ’ה ביתית פיקנטית. הכל היה מעולה. הבשר בבישול ארוך היה עשיר, נימוח ומפוצץ בטעמים. הגבינה (לא זוכר את מקורה) השתלבה אי שם בתבשיל. הזנב הקריספי היה נשנוש כיפי. צלופח מעושן מבחינתי אפשר לשלב בכל מנה מלוחה וזה יעבוד כי זה מעדן. מנה שהיא הנאה גדולה.

זו מנה שמבחינת סדר המנות בתפריט הייתה אמורה להופיע לפני החזיר. לא יודע אם זו החלטה מראש או אלתור של המטבח בגלל כשל כלשהו. Duck Hearts with corn, raspberry and liquorice. מנה משנת 2016. לבבות הברווז היו נפלאים. הם ברזליים במידה. הם גדולים יותר כמובן מלבבות עוף ויש להם מרקם מתמסר יותר אבל עדיין עם בייט מסוים. מידת העשייה שלהם הייתה מדויקת. התירס הקטן הוסיף מתקתקות וקראנץ’ כיפי. השילוב של הליקוריץ’ (כסירופ) והפטל היה מצוין. קצת אניסיות וקצת חמצמצות שהחמיאו ללבבות. הרוטב הבשרי כאן היה לטעמי מעט מתוק מדי. זה המינוס היחיד. אם הייתה כאן מעט יותר חמצמצות ו/או חרפרפות זו הייתה מנה מושלמת. גם כך – מנה נהדרת.

Kubak of rooster and baby squid with egg yolk and lime. מנה מ-2021. Kubak (או ku-bak) זו מנה של אורז קריספי שמקורה בסין והשתרשה בבישול הספרדי. מסורתית היא מוגשת עם שאריות שונות וחלמון ביצה. מנת עניים. כאן אין אורז. ה-kubak עשוי כאן מכרבולת של תרנגול שעוברת תהליך הכנה, נקצצת ואז מקבלת קריספיות משל הייתה אורז קריספי. דמיינו קריספי רייס או אורז תפוח קריספי, רק עם טעם עמוק של עוף. כאן הם שולבו בתבשיל עמוק טעמים עם נתחי בייבי קלמרי וחלמון ביצה. מנה מעניינת, יצירתית ונועזת שמאד אהבתי. יש כאן עומק טעמים ומשחקי מרקמים מוצלחים מאד. כיף נורא. זו פעם שנייה שאני אוכל מנה שכוללת כרבולת של תרנגול. לפני שנה ברונדה באנדלוסיה בארוחת “ליל הסדר” הנפלאה שאכלתי ב-bardal (שני כוכבים) אכלתי מנה שכללה את הנתח הלא שמיש הזה במחוזותינו וזה היה מעדן. ציינתי את זה בפני חאבי והוא טען שהוא חבר של השף שם. נאמין לו. למה לא? הרי כל השפים חברים של כולם…

מדף שכזה.

קינוח. Pistachio millefeuille, pastry cream and yuzu sorbet. קינוח מ-2017. זה הקינוח שאכלתי בארוחה שלי ב-La Tasquería ב-2018. במסגרת ארוחת הטעימות הוא מעט יותר מוקטן. בהחלט הייתי שמח לקבל קינוח שונה (יש שם קינוח נוכחי עם פלאן שנראה כמו מוח של טלה. קריפי למדי אבל לא היה איכפת לי לנסות לשם גיוון) אבל בארוחת טעימות fixed אין גמישות. יתכן ואם הייתי מבקש מראש, בגלל שהחבר’ה כאן מאד נחמדים זה היה מתאפשר אבל לא חשבתי לנסות. לא נורא. אז חזרתי לאותו קינוח. מילפיי פיסטוק ויוזו. טעים מאד, מבוצע היטב, לא מתוק מדי אבל בסה”כ די סטנדרטי.

2 פטיפורים חביבים אך נשכחים לסיום.

גם בחצי כוח עיכולי נהניתי מאד מהארוחה ומהישיבה ב-La Tasquería. מסעדה פשוט נהדרת. היה כיף גדול לשבת מול המטבח. היה תענוג לתקשר עם הצוות המאד חביב ועם שף שלא מחזיק מעצמו (לפחות כך נראה) ככוכב על והוא מאד נגיש ואינפורמטיבי. היה מעניין וטעים מאד. ברור שזו לא מסעדה לכל אחד. מי שמפחד מחלקי פנים, למרות שההכנה שלהם כאן היא די מרוככת וכזו שמנסה להפוך אותם לנגישים יותר לכולם, עדיף שיוותר. מי שאוכל הכל וחובב חלקי פנים – שלא יחשוש ויגיע. הנאתו מובטחת. מה שקוסם לי זה שגם אחרי כוכב המישלן המסעדה הזו נותרה קז’ואלית ופשוטה בהוויתה. כולם נחמדים ביותר. המנות לא “הסתבכו” יתר על המידה ואין כאן ניסיון ל-show off ולריבוי מרכיבים רק כדי להראות שאפשר. אני מאד אוהב את הגישה הזו. החשבון שלי ב-2018 על 4 מנות, קינוח ו-2 כוסות יין והסתכם ב-60 יורו. הפעם בארוחת הטעימות אכלתי אולי מעט פחות (יותר מנות אבל כמותית פחות אוכל כנראה), שתיתי רק כוס ורמוט ומים מינרליים והחשבון הסתכם ב-89.50 יורו. המחירים כמובן בכל זאת עלו גלובלית, וודאי שמסעדה שמחזיקה בכוכב מישלן מייקרת מחירים בהשוואה לאותה מסעדה לפני הכוכב. זה טבעי. עדיין יש כאן תמורה נהדרת לכסף וכנראה שמדובר באחת ממסעדות הכוכב היותר נגישות שאפשר למצוא בספרד. תענוג של מסעדה.

אני קופץ היישר ליום המחרת. 14 במאי. כנראה שהוירוס בבטן למרות שהרגשתי יום קודם יחסית מאושש עדיין היה שם. קמתי בתחושה של כבדות בלתי רגילה שלא השתחררה. ויתרתי על ארוחת בוקר (למעט קפה). ויתרתי על ארוחת צהריים (למעט smoothie כתום-ג’ינג’רי). סה”כ עניין די עצוב. חיכיתי לערב בציפייה שהתחושה הכבדה תשתחרר. זה לא ממש קרה ולכן הגעתי לארוחת כוכב המישלן שתתואר עוד מעט בהרגשה שאני לא ממש רעב, למרות שלא אכלתי כלום כל היום. באסה להגיע כך לארוחה. אני בטוח שזה העיב פסיכולוגית גם על עצם ההנאה שלי מהמנות. בכל אופן עשיתי מאמץ. הגעתי רגלית מהמלון למסעדה ששמה El Invernadero. היא נמצאת בשכונת צ’אמברי, תכלס לא רחוק מ-La Tasquería. בכלל זו שכונה שמרכזת הרבה מאד מסעדות עילית ומסעדות מכוכבות. במסגרת התחקיר הקולינרי שלי למדריד עברתי כמובן על מסעדות המישלן והיא נראתה שונה ומעניינת דווקא בגלל שהיא מתמקדת בעולם הצומח ומלבד כוכב מישלן סטנדרטי היא מחזיקה גם בכוכב ירוק של קיימות. בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי לא פעם מתלהב ממנות של צמחים וירקות לא פחות ממנות ים ובשר. זה לא אומר שאהפוך לצמחוני. אין שום סיכוי. אבל זה כן אומר שאני מאד מעריך שפים שמוציאים את המיטב מירקות, שורשים ועלים. לכן מתוך סקרנות הזמנתי אליה מקום מראש לשעה 19:00 שהיא שעת הפתיחה של סרוויס הערב.

 

El Invernadero – ארוחת ערב במסעדת כוכב שמתמחה במנות מן הצומח:

מסעדת כוכב מישלן וכוכב ירוק של קיימות שמתמקדת בעולם הצומח שמגדירה את עצמה כ”מטבח עילי ירוק”. התרגום המילולי של השם בעברית הוא החממה. השף שלה Rodrigo de la Calle להלן רודריגו הוא יליד מדריד, מודל 76. בצעירותו עבד בין היתר במסעדות מהוללות כמו Mugaritz ו-Lasarte שהשף שלה Martin Berasategui נחשב בעיני רודריגו כמנטור שלו. את המסעדה הראשונה שלו הוא פתח ב-2007 ב-Aranjuez ועליה הוא קיבל כוכב מישלן ב-2011. היא נסגרה ב-2014. ב-2015 הוא פתח את El Invernadero בהרי Sierra Madrileña ליד מדריד ושם הוא ביסס את הקונספט של מטבח עונתי שמתבסס על ירקות ופירות. הוא קיבל עליה כוכב מישלן בשנת 2016 וגם sol (שמש) במדריך הספרדי Guía Repsol. במאי 2018 הוא העביר את המסעדה למדריד. בין לבין הוא פתח גם מסעדה בסין, פתח דוכן בשוק סן מיגל, ייעץ ל-Air China, פתח מקום בשם Virens בברצלונה. גם כתב איזה ספר בישול או שניים. ב-2019 הוא קיבל על El Invernadero “שמש” שנייה ב-Guía Repsol (לשם השוואה La Tasquería מחזיקה רק ב-sol יחיד). את כוכב הקיימות הירוק של מישלן קיבלה המסעדה ב-2020. יש גם מסתבר מדריך מסעדות “ירוקות” בשם We’re Smart® Green Guide שמקורו הולנדי ויש בו דירוג של 100 המסעדות הירוקות (לאו דווקא צמחוניות/טבעוניות) הטובות העולם. מסעדתנו זו מדורגת שם במקום השני המכובד ברשימת 2023 לפני מסעדות 3 כוכבים ידועות כמו נומה, גרניום ומירזור או זילטה בה הייתי באנטוורפן (המדורגת ראשונה היא De Nieuwe Winkel ההולנדית בעלת 2 כוכבי מישלן וכוכב ירוק).

נכנסתי בשעה המיועדת. הייתי הראשון למעט זוג אחד שישב באחד השולחנות שמאחור. החלל לא גדול. מלבד הבר שעל המטבח בו אני ישבתי לשמחתי, יש עוד כמה שולחנות מאחור. משהו כמו 25 מקומות ישיבה. גם עם המספר הלא גדול הזה המסעדה הייתה חצי ריקה במהלך הערב. לצדי על הבר, באחד מ-8 מקומות הישיבה, אף אחד לא ישב. המסעדה כמו שניתן לצפות ממסעדה “ירוקה” היא מאד נעימה, מרווחת, קז’ואלית ומודרנית. הרבה עץ. אווירה סקנדינבית-יפנית. מקום כלבבי.

זה היה הנוף שלי במהלך הארוחה. ירוק בעיניים. היות והייתי סועד יחיד על הבר ראיתי את הכנת כל המנות וברובן קיבלתי הסברים מפורטים. הבעיה – לא טרחתי לרשום אפילו בכותרות או בראשי פרקים מה ראיתי ומה אכלתי. הבעיה השנייה – אין תפריט. לא באתר. לא בסוף הארוחה. אז לכו תזכרו. גם האינסטגרם/פייסבוק/אתר המסעדה לא מפרטים כמעט כלום על המנות. מזל שבתיוגים באינסטגרם של המסעדה נכח פודי מדרידאי בשם Federico Regalado Sanchez שפירט יפה על רוב המנות שגם אני אכלתי. שאפו לבחור החרוץ והיסודי. איפה שיש תיאור באנגלית זה הושאל ממנו אחרי תרגום מספרדית לאנגלית.

הבחור משמאל הוא ידידי רודריגו. יש כאן שני תפריטי טעימות. האחד טבעוני/צמחוני המכונה Vegetalia ועלול להכיל רטבים מן החי אבל בהזמנה מראש ניתן לטבען/לצמחן אותו לגמרי. עלותו 140 יורו. השני מיועד לאוכלי כל ומכונה Gastrobotánica. הוא מכיל גם חומרי גלם מן החי והים. כמובן אורגניים וכאלה שגודלו בחופש. גם באלה חומרי הגלם המרכזיים הם כמעט תמיד מן הצומח – ירקות, עלים, שורשים, פטריות, פירות וכו’. אני הזמנתי מראש את התפריט הזה שעלותו 150 יורו. יש גם אפשרות ל”חוויה כוללת” עם התאמת אלכוהול, תוספת גבינות וחליטות בעלות 48 יורו.

הכוס מימין הכילה מעין בירת דבש ביתית שהם מכינים מיערת דבש ולתת. מתקתק וחביב. כוס החרס בתמונה למעלה ניתנה לי במתנה בסוף הערב כמזכרת. חמוד ומתחשב.

Pickled turnip with spice vinegar and seaweed. מנה ראשונה. לפת כבושה בציר מצומצם של עצמה עם הזלפת חומץ חריף ואצות. הוגשה קר. ביס טעים מאד שמיצה כאן יופי של טעמים של הלפת. לא משהו שלא פגשתי במסעדות אחרות אבל מוצלח עם טקסטורה מדויקת ואומאמי מצוין.

עוד שני ביסים. היות וישבתי בשולחן השף מול המטבח הציגו לי את המנות מול העיניים. הן הונחו על הדלפק למעלה ואני יכולתי לקחת אותן לשולחני ולאכול. את הכלי עם המנה הגמורה החזרתי למעלה. אומאקאסה סטייל. בכלל ניכרת כאן בבישול ובהגשה גם השפעה יפנית, הן בטכניקות והן באסתטיקה.

“סלט” סלק דקיק כבוש עם רוטב שומשום. לא זוכר מה היה מתחת לעלעל הסלק הדקיק. היה טעים ורענן.

Spinach leaf with fried almonds. עלה תרד מטוגן קריספי עם שומשום ושקדים. ביס חביב, פריך, אדמתי ואגוזי. לא משהו שיכול להעיף את הסועד ולגלות לו משהו חדש על תרד.

זה חלק מהכיף בלסעוד בכזה לוקיישן. יש אקשן ואש במטבח. הם משתמשים בחלק מהמנות בהרבה חום. חלק מהן גם עוברות עישון קל במעשנה שניצבת מאחור. זו הבערה של נתח חזיר שומני מאזור הצוואר או הלסת אם זכור לי נכון. המנה תגיע לשולחני מעט מאוחר יותר.

כיסון סלק, עלים ופרחים. להגיד שאני זוכר יותר מזה? לא ממש. לצערי זו לא מנה שאכל אותו פודי ספרדי והמוח שלי לא מתפקד. נדמה לי שהיה מילוי גבינתי חרפרף כלשהו. חמוד, אסתטי, מושקע וטעים זה היה.

Pickled artichoke with spring truffle. ארטישוק כבוש וממולא בכמהין במקרה של הארוחה שלי לאוכלי כל זכיתי לתוספת של פרוסת שומן החזיר – גוואנצ’לה סטייל – שקיבלה את חריכת האש למעלה. ביס מעולה. שילוב נהדר בין אדמתיות חמצמצה של ארטישוק, כמהין בול במידה והטעם הבשרי המעושן הנהדר של החזיר הכבוש והחרוך קלות.

זה רודריגו במלוא הדרו. איש מאד נחמד ועושה רושם שמאד אינטליגנטי. שלט מצוין באנגלית. כאן הוא מפדר את מנת הלחם הראשונה.

ומציג לי את שמן הזית המשובח מזן פיקואל שמייצרים במיוחד עבור המסעדה. הוא הזכיר את המשבר הקשה בעולם שמני הזית. שנה קשה לתעשייה הזו בכל העולם.

Lycopene bread. לחם ליקופן. זו לחמניה דמוית בריוש שמכילה עגבניות ליקופן. את העגבניות הוא מייבש לאבקה עזת טעם. שמן הזית חד ונפלא. זו מנת לחם נהדרת. אם הייתי בכושר אכילה מלא הייתי מחסל עד תום. היות והייתי בחצי מכוחותיי אז אכלתי רק חצי. אוי לבושה.

Seaweed gazpachuelo, sea lettuce and pickled carrot ice cream. גספאצ’לו זו גרסה ממלאגה לגספאצ’ו. עשויה מציר על בסיס ציר דגים עם איולי שמכינים מביצה ושמן זית ותפוחי אדמה. אליו מוסיפים כל מיני תוספות. ימיות, ביצה קשה, טוסטונים וכו’. כאן מכינים גרסה על בסיס אצות. המרק הקרמי (מהמם במרקמו) מכיל גם פלנקטון וגם אצות ים). למטה הייתה גם גלידת גזר כבוש שלא נתפסה בעדשה ו”עלה” פריך ודקיק של אצת חסת ים. מנה מעולה. רעננה, חדה, טעימה ומעודנת. לוקחת משהו מסורתי ונותנת לו טוויסט עדכני ובר קיימא.

העגבניות הראשונות של העונה. הזלפה של שמן הזית. מדהים כמה טעם וכמה מתיקות יש בחומר גלם בסיסי משובח כמו עגבניה של תחילת האביב. חפשו בסופרים של ליד ביתכם (סתם. אל תחפשו. אין כאלה).

כאן מפחמים בכיף. בטטה סגולה שיצאה מטיפול חום ארוך בטאבון. נאפתה במלח זמן ארוך. אח”כ קיבלה אקסטרה חום של מבער ועזרה של אלכוהול כדי שהקליפה תיחרך לגמרי ויהיה קל להפריד אותה מהירק לטובת המנה שתגיע מאוחר יותר. החום מטורף.

Asparaguines with lettuce and black garlic soup. בייבי אספרגוס עם מרק חסה ושום שחור. קצת מוזר היה לקבל עוד מנה של מרק ירקרק, למרות שמדובר במרק עם בסיס טעמים שונה לגמרי. הכוכב כאן היה הבייבי אספרגוס שהיה נפלא. ריכוז טעם של אספרגוס ומרקם משגע. מרק מאד מאד טעים.

Roasted white asparagus noodles in papillote with its own ice cream and Riofrío caviar. קבלו את המנה הכי טובה של הערב. יש כאן מנת אספרגוס לבן מהטובות שאכלתי בחיי. נודלס של אספרגוס לבן (ששמרו אפילו על מרקם אל דנטה קל), גלידת אספרגוס עדינה ומושלמת, קרם אספרגוס קטיפתי שכמדומני הכיל צנוברים. אפילו פרח אספרג. קוויאר שחור מ-Riofrío (ליד גרנדה באנדלוסיה. יש שם חוות קוויאר בלוגה שנחשב לאחד הטובים בעולם). חגיגת אספרגוס לבן מושלמת. אם כל המנות היו ברמה הזו או קרובות לה הייתי יוצא נפעם ונלהב מהארוחה. למעלה זו מנה שעוד לא קיבלה את הזלפת שמן הזית.

כוס יין ספרדי. לבן. זן שנקרא Airén. יין בוטיק של יקב קטנטן במרכז ספרד ליד טולדו. השם המלא: Garagewine Paraje Alto Losar Airen Vino de la Tierra de Castilla. כוס עלתה 10 יורו בלבד. מסעדת מישלן כן? איפה זה ואיפה מחירי ישראל (או מילאנו). יין מינרלי, חמצמץ ונעים.

Tempura with purple sweet potato nori seaweed roasted in salt and flambéed with herbal alcohol with gochujan emulsion and black rice vinegar on sisho leaf. הנה הבטטה הסגולה חוזרת. בטטה סגולה שנאפתה ארוכות עם אמולסיית אלכוהול ועשבים, טוגנה בטמפורה עם אצת נורי צלויה, קיבלה טאץ’ תיבול של חומץ אורז שחור ואמולסיה של צ’ילי כלשהו, ונעטפה בעלה שיסו לפני האכילה. המון השקעה. תוצאה מעט מאכזבת. לא אגיד שלזה לא טעים. זה כן. אבל הקונספט של לקחת בטטה סגולה צלויה ולטגן אותה בטמפורה ולחנוק אותה במעטפת של עלה שיסו לא הסתדר לי. זו הייתה מנה מאד כבדה. אנחנו במדריד אז למה לא לקחת בדיוק את אותם מרכיבים ואם כבר לטגן – לעשות קרוקטים.

Green spinach curry, maitake mushroom, citrus caviar and lime zest. חוזרים למשהו קליל בהרבה שבעיניי מתאים הרבה יותר למסעדה שכזו. מעין קארי קרמי ומעט פיקנטי מתרד ירוק, פטריות מאיטקה (פטריות מאכל עם תכונות תזונתיות ורפואיות. בדומה לקורדיספס או רעמת האריה האפנתיות בארצנו) שטוגנו גם בטמפורה אבל דקיקה וקלילה הרבה יותר. טיגון מוצלח יותר מהבטטה. תיבול של זסט ליים וקוויאר הדרים השלים מנה מוצלחת ומיוחדת, מלאת מרקמים וטעמים.

בצלים שלמים בחימר מוצגים לראווה. עוטפים כאן בצלים בחימר ואופים שעות בחום מאד גבוה. אח”כ נותנים לחימר בראש, מפרקים, מחלצים את הבצלים ואלה יככבו בקרוב באחת המנות. המון השקעה. המון עבודה. החום שאני קיבלתי רק מהתבנית שקירבו אליי לצורך ההסבר היה מטורף.

Maresme peas roasted over embers on chawanmushi with vegetable demi-glace and smoked eel skins. Oyster leaf. אפונת Maresme (שמכונה קוויאר ירוק) שנצלתה קלות על גחלים מסתתרת מתחת לעלה ומתחת לדמי גלאס סמיך שעשוי מירקות שרופים ועורות של צלופח מעושן. מתחת לדמי גלאס היה צ’וואנמושי (רפרפרת ביצים יפנית חלקה מלוחה שכמעט בכל ארוחה שלי בטוקיו הופיעה גרסה כזו או אחרת שלה). זו הייתה מנה טובה מאד. עושר טעמים ומרקמים נהדר. האפונה שקיבלה טעם חרוך מעט הייתה נהדרת (כשל שלי שלא צילמתי). הצ’וואנמושי והדמי גלאס היו עשויים מושלם. היה כאן אומאמי נהדר. יופי של ביצוע. העלה – Oyster leaf – או בשמו הבוטני Mertensia maritima – מכונה כך כי יש לו לכאורה טעם שמזכיר אויסטר. לא הרגשתי את זה במיוחד.

Roasted onion covered in clay with oil from its toasted skins and onion soup. Manchego cheese cream. זוכרים את הבצל בחימר? הנה הוא מגיע. מנת בצל מופלאה של גלדי הבצל האפוי בחימר, בשמן שמופק מקליפות אותם בצלים, מרק/מיצוי בצלים וקרם גבינת מנצג’ו. הצגת תכלית של בצל. מנה טעימה ביותר. אחת מהשתיים הטובות ביותר של הערב יחד עם האספרגוס הלבן. הכל בה היה עשוי מושלם. הבצל הפך למתקתק ומעודן. הציר היה עשיר בדיוק במידה. קרם גבינת המנצג’ו (בשלה וחזקה) נתן קיק מעולה. תענוג. לכאלה מנות חיכיתי.

Rye bread with rosemary, thyme and matcha tea. Butter with pepper and garlic. לחם שיפון עם רוזמרין, טימין ומאצ’ה. חמאת שום ופלפלים. מנת לחם שנייה. גם כאן השארתי חצי בצלחת שלא כהרגלי. לחם טוב אבל קצת פירורי מדי לטעמי. חמאה מעולה.

Green asparagus stalks, poached egg yolk and sprigs of egg white with pickled green peppers and spring truffle. שוב אספרגוס. הפעם גבעולי אספרגוס ירוק, חלמון שלוק, פלפלים ירוקים כבושים ובסוף גילוף של כמהין אביבי. לא התחברתי למנה הזו. השילוב בין המפולפל, לאספרגוס, לכמהין ולחלמון לא הסתדר לי. פחות נהניתי ממנה. לא הייתה ברורה לי כאן כוונת המשורר.

עוד תצוגה. אבוקדו פלאנצ’ה בגלייז אונאגי.

Tattered avocado with unagi sauce on corn pickle with fried pumpkin seeds and leaves of huacatay. אותו אבוקדו צלוי בגלייז אונאגי (צלופח) על קרם תירס, זרעי דלעת קלויים וקוביות תירס מוחמץ. huacatay הם העלים שמכונים גם מנטה פרואנית או מנטה מריגולד (צמח שידוע גם בשם טגטס). כחלק מתפריט אוכלי הכל שאני הזמנתי הוגש כאן נתח יפה ובשרני של פילה דג ממשפחת הלוקוס ששכחתי את שמו באנגלית. זו הייתה מנה מאכזבת. החלשה ביותר של הערב. הדג היה עשוי יתר על המידה ויבש למדי וגם טעמו הבסיסי היה די תפל ולא מהמוצלחים (למרות שלפי מה שקראתי בזמן הארוחה הוא כן נחשב לדג יוקרתי – תהיה זהותו הנשכחת אשר תהיה). האבוקדו היה חביב וטעים והקרמים היו חביבים. הייתי מעדיף לקבל כאן כל פרי ים טוב מוקפץ קלות על הפלאנצ’ה או טטאקי דג קליל יותר. הדג היה כבד וקלקל את המנה. היה עדיף בלעדיו. קורה גם במסעדות כוכב. זו מנה שלא סיימתי.

Seasonal mushroom stew with spinach béchamel, fried garlic and kale. סדר המנות לא היה כל כך ברור לי. כמו שניתן לראות היה כאן שפע רב של מנות. זו מנה טובה מאד. כאן היה שוב שימוש בתרד, הפעם כבשמל ירוק וקרמי. בתוכו שכשכו שלל פטריות נהדרות, כולן עונתיות וטריות, שאני מניח שזכו לטיפול חם כלשהו. הטעמים היו מצוינים. טעמי ירק, אדמה ואומאמי של פטריות ושום מטוגן. עסק טעים מאד.

Spring rice. Asparagus tips, broad beans, cordyceps mushrooms in short pork trotter and chicken broth. מנת אורז אביבית עם קצוות האספרגוס, שעועית לבנה רחבה, פטריות קורדיספס (שנתקלתי בהן בתריסר אצל ענר בשעתו), ציר חזיר ועוף. מנה טובה, עשירה וטעימה, אבל קצת מגובבת ומרובת רכיבים. לא יודע למה צריך גם שעועית, גם פטריות, גם אספרגוס וגם אורז. אחרי כל כך הרבה מנות, כשיש עוד מנת בשר ועוד קינוחים, אפשר היה למתן לטעמי.

מנת הבשר. נתח של זנב חזיר בבישול ארוך בגלייז בשר עשיר ופטריות מורל. בצד – סלק אפוי ומפוחם ופרחי שום. מנה לא ממש אביבית. יותר חורפית וכבדה, אבל טובה מאד. אמנם אכלתי אותה ממש בשארית כוחותיי אבל היא הייתה עשויה למופת. עושר טעמים, דמי גלאס נהדר, שימוש מיטבי בפטריות, ובשר עז טעם ומתמסר.

Wild strawberries and purple sisho ice cream with elderberry. קינוח ראשון. בדיוק מסוג הקינוחים שאני מצפה לו במסעדה כזו. לקחת פרי נפלא וטרי ולתת לו במה בלי רעש וצלצולים. הכנה בכמה אופנים ובשלל מרקמים. היה כאן תות בר טרי, דיסקיות מסוכרות דקיקות של תותים, קונסומה תותים וגלידת תותים, סמבוק ושיסו. קינוח מעולה. קליל, מתקתק-חמצמץ באיזון מושלם. למיכל גולדברגר בצ’נה היה קינוח נפלא של קונסומה תותים ועשבים, ג’ל לימון פרסי וגלידת קמומיל. די מזכיר. של מיכל אפילו יותר טוב… (תכלס – הקינוחים בצ’נה ראויים לכוכב מישלן, וגם הטיפול של גיל דהאן בירקות כאלה ואחרים לא פחות טוב מזה של רודריגו. כנ”ל של ענר או דוקטור או עידו בהקטן).

Soup apple with celery and tear pea. Creamy yogurt and coconut. מרק תפוחים עם סלרי ואפונת שלג עם שלג של יוגורט וקוקוס. קינוח טוב מאד אבל קצת פחות מאוזן לטעמי מהראשון. מרק התפוחים היה מעט מתוק מדי והשתלט וגם “שלג” הקוקוס/יוגורט האוורירי היה מוצלח אבל מעט מתוק מדי. את הסלרי ואפונת השלג שנכחו אי שם למטה פחות הרגישו. כך או כך זה קינוח מוצלח ומעניין שעומד לטעמי בסטנדרט של מסעדה “ירוקה” עילית שכזו.

חליטות בהכנה.

Hazelnut Carquiñol. מרנג לוז לסיום. הייתי כל כך מלא וכבד שאפילו לא טעמתי.

הייתה ארוחה מרתקת ומעניינת ב-El Invernadero, בחממה של רודריגו דה-לה קלה. המון אוכל. המון. אולי אם הייתי מגיע בשיאי כנראה הייתי מצליח לחסל עד תום את כל הצלחות, אבל גם זה לא בטוח. גם ב-100% קיבולת יש כאן המון אוכל. לטעמי יותר מדי. זה מתחיל עם 5 מנות ביס/שניים. ממשיך עם מנת לחם. עוד 8 מנות נוספות (של יותר מביס/שניים). עוד מנת לחם. עוד 5 מנות, כולל דג ובשר. לבסוף 2 קינוחים. זה המון. זה מטורף. אם היה מדובר בקצת יותר סלטים ועלים ניחא, אבל יש כאן שימוש בשורשים, בקרמים לא קלילים, בבטטה סגולה, בשעועית, בפטריות שהן חומר גלם לא קליל, ובמקרה שלי גם בדג ובשר. נכנסתי לכאן בתחושה כבדה יחסית בגלל אותו וירוס ארור ויצאתי כבד כפליים. ברור לי שהתחושה הזו פגמה בהנאה שלי מהקולינריה ומהטעמים עצמם אבל עדיין היו כאן כמה וכמה מנות שפחות הבנתי ושפחות התחברתי אליהן, שנראו כמו גיבוב לא קשור של מרכיבים. תכלס אם אני רודריגו, אני מוריד 2-3 מנות, מוריד לגמרי שימוש בנתחי בשר (טובים ככל שיהיו), משתמש בתפריט “האומניבורים” במעט פירות ים וצירים ימיים ומוותר כמובן על שימוש בדג כבד כמו הדג שאני קיבלתי. צריך להקליל את העסק. אם כך היה, ההנאה שלי הייתה גדולה הרבה יותר, גם במצב הלא אידיאלי איתו הגעתי לארוחה הזו. למרות הכל, ברור שיש כאן מסעדה מצוינת ולא שגרתית. כוכב המישלן הוא מוצדק, ודאי כמסעדה ירוקה שעושה שימוש מעניין ונבון בחומרי גלם מהצומח, בשלל טכניקות. הישיבה מול השף והצוות היא מהנה מאד וכל החבר’ה היו נחמדים מאד, שירותיים וידענים. אפס פלצנות.

החשבון שלי הסתכם ב-170 יורו עגולים, כולל כוס היין, מים וחליטת צמחים. כשעתיים וחצי של ארוחה. ארוחה לזוג באופא הטבעונית (שלהערכתי תקבל כוכב כשיחלקו אותם אם וכאשר) עולה בערך כך (אולי כבר יותר) ולהבנתי היא מכילה פחות אוכל מאשר הארוחה ליחיד שאני אכלתי (לפני אלכוהול). 170 יורו או 150 יורו לארוחה עצמה נשמע המון וביחס לארוחת המישלן של חלקי הפנים ערב קודם זה אכן המון. ביחס לסטנדרט אלה הם המחירים לארוחת טעימות של כל כך הרבה מנות, גם אם הן על טהרת הצומח במסעדות כוכב. בכל אופן – לצמחונים/טבעונים שרוצים חווית מישלן El Invernadero היא מסעדה מומלצת ביותר. לאוכלי כל כמוני שרוצים לקבל פעם ב… חוויה קולינרית לא סטנדרטית שמקדשת דווקא את הצומח ולא את החי, זו מסעדה שתספק חוויה ייחודית, איכותית וטובה.

הצלחתי להגיע אל המלון בשלום. צלחתי את הלילה ואת הבוקר למחרת (היה לא פשוט). יום המחרת היה כבר יום רגוע הרבה יותר בגזרה הבטנית. אשכרה כבר הגעתי לארוחות שלי די רעב. תחושה שביומיים הראשונים לא חשתי בה. בחלק ב’ ואחרון אפרט על עוד יומיים של קולינריה במצב תקין. היום השלישי עם שתי מסעדות קטנות ודי חדשות והיום הרביעי עם מסעדת 2 כוכבים מלהיבה, קוקטיילים ופיצה (כן פיצה).

4 Responses

  1. תודה אבל , תמיד כיף לקרוא אותך . רק לחדד : הארוחה שלך כללה בשר , עוף, חזיר , קוויאר וכמהין ויין . מה שאומר שאופא הטבעונית לגמרי (שלפחות כרגע אין לה מישלן) בעצם בפועל יקרה בהרבה יותר . כרגיל כאן שודדים

    1. תודה!
      מסכים לגבי אופא. חבר אכל באופא בגפו ארוחה שמיועדת לזוג ויצא רעב (ארוחה ב-700 ש”ח כמדומני). הוא שילם באזור 900 ש”ח כולל אלכוהול שהוא לגם. אני שילמתי כאן פחות, אכלתי הרבה יותר כולל שימוש בבשר, דגים, קוויאר וכו’.
      אגב, אני מהמר שאם וכאשר יחלקו כאן כוכבים – אופא תקבל אחד. גם רגיל וגם ירוק. למרות החסכנות בכמות האוכל בה.

  2. נפלא לקרוא ולראות, תודה.

    הוספתי לרשימה (הבלתי נגמרת) למרות שלLa Tasquería אין לי פרטנר.ית 🙁

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: