מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

Search

נואמה – שתי ארוחות בבר האוכל החדש של השף רוסלן אוסוב בנחלת בנימין פינת אחד העם וקינוח באויסטר קלאב הצמוד

שתי ארוחות טובות ואיכותיות על הבר בנואמה, בר האוכל החדש של השף רוסלן אוסוב (אקס שאראק) וקבוצת ספיקאיזי ברחוב הקולינרי הכי לוהט בתל אביב.

בתפריט:

נואמה (Noema) היא בר אוכל או מסעדה שהיא בר קולינרי שנפתחה בסוף אפריל ברחוב הקולינרי הכי לוהט בישראל (ואולי בעולם??) הלא הוא נחלת בנימין. היא יושבת בחלל שהכיל ברובו את מסעדת שיינע החביבה והאיכותית אך הנחבאת אל הכלים שנסגרה באוגוסט 2023 אחרי 4 שנות פעילות. המקום נפתח ע”י קבוצת הספיקאיזי והשף רוסלן אוסוב שלאחרונה היה השף של שאראק המוצלחת (לפחות בגלגול שלו) שנסגרה אף היא כחודשיים לפני שיינע. בקיצור – איו ואקום בעולם המסעדנות. שף עוזב מסעדה שנסגרה וימצא כנראה מקום חדש די במהרה, ודאי אם הוא שף טוב ורציני כמו אוסוב (עם עבר גם בטוטו ובאלנה). כנ”ל חלל פיזי של מסעדה במקומות אסטרטגיים כנראה לא יישאר חלל ריק לאורך זמן. מקום ייסגר ומקום חדש ייפתח. ליד נואמה החל לפעול לאחרונה גם בר פירות ים צמוד העונה לשם Oyster Club. במדינתנו המתחרדת אני אוטומטית בעד מקומות לא כשרים בעליל שכאלה.

כיאה למקום למנוהל ע”י קבוצת ברים ואלכוהול ולשף רציני ומנוסה שהגיע ממקומות הפיין דיינינג, נואמה מנסה לחבר בין העולמות, הן מבחינת עיצוב ואווירה והן מבחינה קולינרית ואלכוהולית. החלל של שיינע (שהייתה באמת מסעדה חמודה ומוצלחת) היה בעיניי מפוספס לגמרי ומוזר במבנה הפיזי שלו. חלל בר מנותק, מטבח מנותק וחלל מסעדה מנותק. בנואמה העסק נראה הרבה יותר הגיוני. חלל ישיבה שכולל בר ושולחנות. נוכחות בולטת גם בשדרה עצמה, החל משלט ודלת כניסה ברורים, דרך שולחנות שיושבים על השדרה בפינת אחד העם. יש כאן ניצול טוב בהרבה גם של החלל הפנימי וגם של המיקום האסטרטגי. להמוני העם שגודשים את השדרה היה מרגע הפתיחה של נואמה מקום בולט ומזמין נוסף, גם לעוברי אורח שלא מכירים ורק עוברים במקרה. אם תל אביב היא “מדינה” שחיה במנותק משאר המדינה (בשגרה וביתר שאת במלחמה כעת), הרי שנחלת בנימין הפכה להיות בשנה האחרונה “מחוז” עצמאי ושוקק בתוך מדינת תל אביב. גם דיזינגוף על בתי הקפה, הברים ומקומות האוכל שלו הומה וגדוש, אבל מה שקרה לנחלת בנימין שבשעות הערב אין בה תנועת כלי רכב זה טירוף מוחלט. אטרף של בליינות. נואמה נמצאת ליד מנטנטן ומול רדלר ואקא. לא רחוק יש פיצה ופסטות. כמה ברי יין וקוקטיילים. בהמשך נורדיניו ופרא וקצת הלאה ורמוטריה. מקבץ של מקומות אוכל בולטים, פופולריים ובמקרה ברובם גם טובים ואיכותיים. עיתוי הפתיחה של נואמה והסגנון הבלייני שהיא משדרת נראה כמו בול פגיעה לטרנד הנחלת-בנימיני הלוהט.

על נואמה קראתי ביקורות לכאן ולכאן גם בקבוצות אוכל (דיווחים על אוכל טוב ושירות לקוי). שגיא כהן חזר נלהב (במסעדת “נואמה” סוף סוף קיבלנו תמורה מלאה לזמן ולכסף שלנו “נואמה” של השף רוסלאן אוסוב לא רק מגישה מנות נפלאות, אלא גם מתייחסת ללקוחות כאל אנשים שמבינים באוכל). חיליק גורפינקל בכלכליסט נהנה מאד מהאוכל אבל הרבה פחות מהאווירה, השירות והמחירים. אני ביקרתי פעמיים. פעם אחת בשבוע הראשון לפתיחת המסעדה, ב-25 באפריל (זה היה חול המועד פסח), ופעם שנייה במוצאי רגל אחר – שבועות, ב-12 ביוני. בשתי הפעמים ישבתי על הבר בשעת ערב יחסית מוקדמת, הגעתי ללא הזמנה מראש וישבתי בגפי. אני אתחיל מהארוחה הטרייה יחסית מיוני.

 

ארוחה שנייה, מוצאי שבועות, 12 ביוני:

שעה 18:30. מוצאי חג שבועות. יומיים לפני זה היה יום הולדת ובערב החג הייתה ארוחה משפחתית. בשבוע פלוס מינוס סביב יום ההולדת ביקרתי בהרבה מסעדות אבל לנואמה לארוחה הזו קפצתי באקראי. קפיצה לאזור נחלת בנימין היא לא הימור גדול. אם אין מקום בנואמה סביר שאמצא מקום באחת מהשכנות שהוזכרו לעיל. כצפוי בשעת ערב מוקדמת שכזו ובמוצאי חג היה מקום. אם בביקור הראשון שארחיב עליו עוד מעט היה שפע של מקום וסעדתי כמעט לבד, הפעם היו כבר סועדים גם בחוץ וגם בפנים וכשסיימתי מעט אחרי 20:00 הייתה תפוסה יפה. בערבי אמצע שבוע כשיצא לי להסתובב באזור ראיתי שסביב שעה 20:30-21:30 המקום מלא, כמו רוב המקומות האחרים במתחם. סה”כ נראה שנואמה משתלבת יפה בנוף הקולינרי של הנחלה.

אני ישבתי על הבר בצדו הימני, בדיוק באותו מושב בו ישבתי בארוחה הראשונה שלי מאפריל. אז שירת אותי יאן הברמן שגם זכר אותי. כעת יאן הסתובב יותר בפלור ומי ששירת אותי על הבר הוא שליו הברמן. שניהם עשו עבודה טובה מאד וניכר שהם שולטים היטב בחומר. קראתי לפני כן בקבוצות אוכל דיווחים של סועדים על בעיות שירות שהיו בחלל המסעדה, על צוות פחות מקצועי שלא שולט בחומר ועל בעיות בתזמון הוצאת מנות. אצלי בשתי הארוחות העניינים זרמו חלק ויפה, אולי למעט עיכוב מסוים בהוצאת המנה האחרונה בארוחה הזו שאוטוטו אתאר. סה”כ התפקוד והשירות היו טובים מאד בשתי הארוחות שלי. בלי קשר, אני כבר מזמן לא מצפה לגדולות ונצורות בענייני שירות במסעדות ישראל, ודאי לא מאז עידן הקורונה בואנו למלחמת ה-7 באוקטובר. העסק לא היה יציב גם לפני כן וכעת העסק הוא על כרעי תרנגולת עם חוסר גדול בכוח אדם מקצועי גם במטבחים וגם בשירות. נכון שדיבורי מישלן הידקו את עניין השירות במסעדות השף היותר פיין, אבל גם בחלק מהן יש מחסור בצוותים ולעתים חווים שירות פחות איכותי (וגם חוסר יציבות בביצועי המטבח אם השף נעדר למשל). זה קורה גם במסעדות הרבה יותר ותיקות ופיין מנואמה, ולכן לא מפתיע שזה קרה גם במסעדה חדשה וקז’ואלית. נכון שיציאה למסעדה במחירי תל אביב זה עסק יקר ואנשים מצפים לחוויה כוללת חיובית, אבל צריך גם להבין את מצוקת המסעדנים. אם אני הייתי צריך לנהל בחברה שלי אנשי מכירות שמתחלפים אחת לכמה חודשים הייתי משתגע. צריך לתת זמן ולהבין שזה מה יש בקולינריה הישראלית של 2024. הציפיות שלי הן בראש ובראשונה לאוכל טוב, אחרי זה לאלכוהול טוב. שירות טוב ומקצועי בא כרגע במקום השלישי. על תמורה לכסף אני לא אדבר בכלל. כבר כתבתי שתמורה לכסף במסעדות בתל אביב זה מושג שהולך ומתפוגג, ולאו דווקא באשמת המסעדנים. הם לא אשמים ביוקר המחייה. יאללה חפרתי. צריך לשתות ולאכול.

תפריט היינות. כמה crowd-pleasers. מגוון סביר. את תפריט הקוקטיילים אפשר לגוון ולחזק. שתיתי כוס של פלדשטיין לבן. רוסאן. 57 ש”ח. בכל זאת חג יהודי.

תפריט הקוקטיילים. 5 קוקטיילים של נואמה ומבחר של קוקטיילים קלאסיים. מקבוצת ניהול ברים הייתי רוצה לראות קצת יותר מבחר של קוקטיילים מיוחדים וחזקים ש”נותנים בראש”.

תפריט האוכל. לא גדול. לא מוגדר. ירקות, דגים, פירות ים ובשר. מנות קטנות ובינוניות. המנות היקרות כאן עולות 112 ש”ח ו-117 ש”ח וברור שמדובר במנות בינוניות. אם תרצו לשיירינג (או שתאכלו לבד כמוני). אין כאן מבחר כמו באקא וזו לא מסעדה פר-אקסלנס בראסרי סטייל כמו רדלר. זה מקום שמגיעים אליו לבלות עם אלכוהול ומנות שבא לאכול לידו (או להפך). מהבחינה הזו נואמה די מזכירה את שאראק וגם ההיצע הקולינרי הוא דומה. בשאראק בה בישל רוסלן אוסוב מ-2021 עד סגירתה באוגוסט 2023 נהניתי בכל הפעמים בהן ישבתי בה. כל מה שאכלתי היה עשוי מצוין ותמיד יצאתי ברושם שהיה שם שף שיודע מה הוא עושה. מקצוען בטיפול בדגים ופירות ים ובפסטות. ספוילר – גם בנואמה שמחתי לגלות את אותה יד טובה.

קלח תירס ננסי על גריל פחמים, רוטב פרמז’ן ושמן מרווה. 59 ש”ח. מנת ירק מוצלחת וטעימה. תירס ננסי נהיה חומר גלם פופולרי אצל שפים. אוכלים את כל הקלח. התירס היה מתקתק אבל לא מתוק מאד כמו כמה מאחיו לז’אנר (אכלתי בתריסר מנה של תירס צעיר שלם קטן, כנראה מזן אחר, שהיה ממש מתוק). יש כאן גם שבירת מתיקות מוצלחת באדיבותו של רוטב הפרמז’ן המלוח וצריבת גריל הפחמים שסיפקה לתירס אפקט שרוף/מעושן קלות שמאד החמיא לו. המרווה הלכה כאן טוב וסיפקה את מרירותה העשבונית. מנה מוצלחת מאד.

טורטליני גבינות רכות וחציל ברוטב חמאה מלוחה ופלפל שחור. 75 ש”ח. כמה אספרגוסים ועלי מרווה היוו תוספת ירוקה. מנות פסטה ממולאת קטנות ב-70-80 ש”ח הן עוד סממן ליוקר המחיה המוגזם בעליל. אני מאד מחבב את העובדה שמגישים פסטה במסעדה כמנת ביניים, כמו בארץ המקור, ולא כמנה עיקרית. אבל המחירים של המנות הללו הפכו מוגזמים. בשאראק הייתה מנה מאד דומה של טורטליני חצילים שכללה 5 יחידות ועלתה 62 ש”ח (במנה שאכלתי אי אז בסוף 2021. שם היה תרד ולא אספרגוס). המנה בשאראק הייתה נהדרת. לתחושתי הטורטליני הכמעט זהה של נואמה הוא בקוטר מעט גדול יותר אבל קשה שלא להתבאס מתמחור של 3 טורטליני ב-75 ש”ח. וזה די סטנדרטי במסעדות שף ו/או גסטרו-ברים. טוב, לפחות זה היה טעים מאד. פסטה מאד טעימה בבסיסה הבצקי, מילוי גבינות (ריקוטה וכנראה קשקבל או פרמז’ן) וחציל שרוף קרמי, עשיר וטעים. רוטב חמאה מפולפל היטב וקטיפתי. הייתה בו כמות מכובדת של פלפל שחור כמצופה. אם כתוב ‘רוטב חמאה מלוחה ופלפל שחור’ בתפריט זה אומר שכוונת המשורר/שף היא שהפלפל השחור יורגש גם יורגש. לשמחתי הוא הורגש והשתלב נהדר עם עדינות יתר המרכיבים. שני מינוסים קטנים בהשוואה למנה ההיא משאראק מלבד המחיר. טעם החציל השרוף היה מעט פחות דומיננטי. אפשר לחזק מעט. מידת עשיית הפסטה הייתה טיפ-טיפה פחות מאל-דנטה. לא אסון כשמדובר בפסטה ממולאת טרייה. סה”כ מנת פסטה טובה מאד.

שרימפס על פחם, רוטב חמאת עגבניות יוזו, סלסת זיתים ופירה. 87 ש”ח. היו פה 5 שרימפסים טריים ומכובדים למדי באיכות מצוינת. העשייה שלהם הייתה טובה מאד. הטעמים – עשירים וחדים – כמו שאני מחפש בשרימפס טריים. בסיס הטעם של שרימפ טרי הוא כל כך הרבה יותר עשיר מכל אח קפוא שלו (לא חשוב מה איכותו ומקורו). אי אפשר לזייף טריות בשרצת הים ודגיה. היה פה רוטב ביסק-סטייל טעים ביותר, עשיר ומלא טעם, וסלסת הזיתים השתלבה בו מצוין. הפירה היה חלק, חמאתי ומתובל היטב. פירה של מקצוענים. אחלה באלאנס ודיוק של כל המרכיבים. עבודה יפה מאד.

על קינוח ויתרתי. גם בשאראק לא זכרתי שהיו קינוחים שהם מאסט. שלושת הקינוחים כרגע בנואמה לא עושים לי חשק גדול. יכול להיות שלכשעצמם הם טובים מאד אבל הם די סטנדרטיים על הנייר. בשתי הארוחות ויתרתי על קינוח וקפצתי לגלידריה במקום (למי שזה חשוב – בארוחה הזו זו הייתה פרדיסו דל ג’לטו ובקודמת ארטה). הארוחה הזו בנואמה שהייתה השנייה שלי כרונולוגית אבל הראשונה בתיאור הכתוב, עלתה לי 278 ש”ח לפני שירות. קיבלתי 2 צ’ייסרים במהלך קצת יותר מ-90 דקות בהן ישבתי בנעימים. ככה זה שיושבים סולו על הבר, במסעדה לא מפוצצת, ויש דיבור טוב עם הברמן. 250-300 ש”ח לארוחה של 3 מנות + אלכוהול זה סטנדרט תל אביבי מעציב. זאת עובדה קיימת. לכן צריך לפחות לקוות לארוחה טובה וטעימה ולשהות נעימה כמו שנואמה סיפקה שלי. נהניתי. גם בארוחה הראשונה שלי נהניתי. הנה היא מגיעה.

מבט מבחוץ לאויסטר קלאב שלהבנתי נפתח כמה ימים לפני כן.

זה היה האויסטר קלאב בסוף אפריל כשנואמה עצמה נפתחה. ה-Coming Soon אכן הגיע במהלך חודש יוני.

אני חוזר לסוף אפריל לפגישת ההיכרות שלי עם נואמה. פגישה אקראית לגמרי. זה היה חול המועד פסח, יום ה’ של השבוע. את שלט הכניסה והסוכך של המקום יצא לי לקלוט בשיטוט אקראי ברחוב כמה שבועות לפני הפתיחה. מתישהו כמה ימים לפני הארוחה צצו כמה כתבות יח”צ על המקום החדש וכשקראתי שהשף הוא רוסלן אוסוב הכנסתי את השם נואמה לרשימה הלא ארוכה של מקומות חדשים שצריך לנסות בעיר (נכון להיום יש ברשימה הזו רק 2 שמות שטרם ניסיתי – פרדס החדשה במלון ג’ורג’ של השף ברק אהרוני וג’יארדינו היפואית במלון ג’אפה. שתיהן נכון להיום עדיין לא must עבורי). בכל אופן, מצאתי את עצמי באותו ערב משוטט סמוך לנואמה והתחלתי לחוש רעב. חשבתי על טריגר, אקא או פרא כאופציה לנשנושי ערב אבל עברתי ממש ליד נואמה והחלטתי לבדוק.

 

ארוחה ראשונה, 25 באפריל:

נכנסתי ב-18:15 וישבתי בדד על הבר. בניגוד לארוחה השנייה שתוארה בה הייתה תפוסה לא רעה של בערך 60-65% מהחלל, כולל מושבי הבר שהיו כמעט מלאים לגמרי, בארוחה הראשונה היה ריק. מלבדי ישב עוד זוג אחד בפנים ואולי עוד 2-3 אנשים בחוץ. מסעדה חדשה בכל זאת. יאן הברמן אירח אותי יפה ודאג לרווחתי.

קצת צילומי אווירה של מסעדה ריקה. עשו כאן מהפך שלם ממה שהיה בשיינע. זו הצצה לחלק האחורי שמאחורי הבר, כולל שולחן מרכזי גדול למדי.

זה הבר. משמאלו יש כמה שולחנות קטנטנים (אבל ממש קטנטנים) שמיועדים כנראה לזוגות שמחפשים אינטימיות צמודה.

תפריט הפתיחה. כמעט אותו מספר מנות. מחירים שבחלקם היו זהים לאלה מיוני ובחלקם (ברוב מנות הדגים, שרצי ים, בשר) היו נמוכים יותר. הזינוק המשמעותי ביותר היה במנת פילה הבקר (לא נורא. אני מוותר מראש על הנתח המשעמם ביותר בפרה) – 19 ש”ח פלוס, ובמנת פילה הדג – 20 ש”ח פלוס. אני מקווה שבזה יסתיימו ההתייקרויות. לפחות ל-2024.

הפעם לגמתי קוקטייל. זה היה ההוא על בסיס צ’ינאר – Cynar Crusta ככתוב בתפריט הקוקטיילים מיוני (בארוחה הזו עדיין לא היה תפריט מודפס). 58 ש”ח הוא עלה בסטנדרט היקר והמצער של מחירי קוקטיילים בישראל. צ’ינאר למי שלא מכיר הוא ליקר אפריטיף איטלקי מריר שמיוצר מ-13 עשבי תיבול וצמחים שהמרכזי שבהם הוא ארטישוק. הוא מריר ולכן מבחינתי הוא יכול להיות בסיס טוב לקוקטיילים כלבבי. יחד עם ליקר מרסיקנו (על בסיס דודבדני מרסקה) וקואנטרו הדרי נוצר כאן קוקטייל משופע אלכוהול וחזק. אהבתי. אם לשלם מחיר כזה על קוקטייל אז לפחות שיהיה אינטנסיבי וגדוש אלכוהול, ולא משהו פירותי עם הרבה קרח ומעט אלכוהול.

התחלתי עם קרוקטים. תמיד כיף. קרוקט תירס ושלג של פרמג’יאנו רג’יאנו. 48 ש”ח. בארוחה ביוני הוא לא היה בתפריט. כמו שאפשר לראות מדובר היה ב-2 קרוקטים דקים ומאורכים שמולאו בגבינה ותירס. בצד הוגש איולי עשבים כלשהו (אולי בזיליקום זה היה) שהיה מוצלח וסלסת עגבניות פשוטה שלא תרמה. הקרוקטים הונחו על נייר חום ומתחת להם בצבצו עלי בזיליקום סגול וירוק. הקרוקטים לכשעצמם היו מוצלחים. טוגנו כהלכה והיו קראנצ’יים במעטפתם ונימוחים בבפנוכו שלהם. התירס נכח והיה מתקתק בעיקר. הפרמז’ן השופע עזר למתן את המתקתקות אבל רציתי עוד טעם לחיזוק הכבודה. משהו פיקנטי כמו צ’ילי מעושן או פימנטון חריף היה מקפיץ משמעותית את העסק. אפילו פלפל שחור. התירס הגמדי מארוחת יוני היה מוצלח יותר. זה היה קרוקט תקני וטעים אבל הוא היה יכול להיות חד יותר. וחבל על העלים הירוקים הטריים שהתבשלו להם תחת הקרוקטים. אני מניח שזה אמור לספק ארומות ואולי להוציא אקסטרה טעם של בזיליקום אבל זה פחות עבד לטעמי.

המשכתי עם מנה של שקדי עגל. שקדי עגל על פחם, ציר עגל מצומצם ברוטב חלפיניו וכוסברה. עלתה 88 ש”ח. ביוני המחיר זינק ל-98 ש”ח. אם המנה נותרה טובה כמו זו שאני אכלתי זה עדיין שווה את המחיר ביג טיים. מנת שקדי עגל יוצאת מן הכלל זאת הייתה. בשר נהדר. צריבה מושלמת. טעמי פחם מורגשים (נראה שיש כאן יופי של עבודת גריל). עלי הג’רג’יר סיפקו רעננות. ציר העגל המצומצם היה עשוי לעילא. עשיר, סמיך וקטיפתי, מלא טעמים, מתובל בדיוק שיא. ללקק את האצבעות. הבצל השרוף שנכח כאן סיפק מתקתקות מפוחמת נהדרת. רוטב החלפיניו-כוסברה המעולה בא כאן בול לקיק ולפיקנטריה. אמרתי ליאן שכל מה שקרוקט התירס ביקש זה את אותן נגיעות של סלסת החלפיניו-כוסברה הזו. זו מנת שקדי עגל מהמהנות והטובות שאכלתי בשנה-שנתיים-שלוש האחרונות. ביצוע מרשים מאד.

עוד מבט לשולחן האבירים בן 14 המקומות.

הצד השני של הבר.

על הבר. כוס היין המטושטשת בכוונה הזו עלתה לי 59 ש”ח. לא זוכר את זהותו. גם הזיכרון שלי מטושטש. משהו סיציליאני.

מנה נוספת כדי לצאת שבע לגמרי (ויצאתי שבע לגמרי). פסטה פירות ים חריפה, שרימפס, מולים, קלמרי, רוטב ביסק סרטנים, פטרוזיליה. 88 ש”ח למנת פסטה לא גדולה אבל יופי של פסטה זאת הייתה. איכותית ומבוצעת בדיוק כמו שכתוב בספר האיטלקי. חריפה היא לא הייתה. פיקנטית כן. זו הייתה פסטה ביתית מצוינת. בשאראק ידעו לעשות יופי של פסטות וברור שאוסוב מצטיין בפסטות. פירות הים היו טובים מאד (הרגישו טריים כולם). העשייה של כל שרץ הייתה מדויקת. הביסק היה נהדר, עשיר ומלא טעם. רק שאלה אחת נשאלת בהקשר של ביסק הסרטנים – אם יש ביסק אז למה אין בשר סרטנים? קצת. כמה פירורים… לא נורא. שאר היצורים היו טעימים מאד. אחלה פסטה.

ארוחת הסיפתח הזו בנואמה עלתה לי סכום נכבד של 341 ש”ח. 117 ש”ח היו מחירי האלכוהול לבדם. אכלתי כאן ארוחה מלאה ושתיתי לא מעט. בארוחה הזו ישבתי בנעימים כשעה ו-20. אכלתי שתי מנות שהיו מעולות ומנה אחת שהייתה די טובה. האלכוהול והשירות היו טובים מאד (טוב – בעניין השירות לא נדרש הרבה במסעדה שהייתה אז כמעט ריקה, אבל עדיין). יש מקומות שביקור אחד בהם הוא מספיק ואין אחריו חשק לנסות ולחזור. הביקור הראשון הזה בנואמה היה מוצלח ומהנה והיה ברור לי שאחזור לעוד טעימות כמו שאכן קרה ב-12 ביוני, אז כל שלוש המנות שאכלתי היו טובות מאד.

בכל אופן נואמה בשתי הארוחות שלי התגלתה כמקום מוצלח ואיכותי בעליל. מקום שהוא קז’ואלי אבל באותה מידה גם אלגנטי ומוקפד. כזה שיכול להתאים לבליינים שבאים לדרינק ונשנוש אחד או שניים, או לזוג בדייט שמחפש מקום מוקפד מעל הממוצע. אפשר גם להגיע כמוני סולו, לשבת על הבר, ולאכול ארוחה מלאה ומשביעה. לנוכח שתי הארוחות הטובות הללו אני מניח שיהיה גם ביקור שלישי. אולי לקראת הסתיו/חורף. לא בוער. לפני זה כנראה שאקפוץ לאויסטר קלאב. אולי כבר מחר, במוצ”ש. אם יהיו אנרגיות לפני קפלן ויהיה מקום בספונטניות (או אולי שבוע לאחר מכן). אם אכן כך יקרה אוסיף נ.ב. כאן…

 

והנה בא הנ.ב… היו אנרגיות. קפצתי במוצ”ש 22 ביוני גם לאויסטר קלאב לפני קפלן.

קפלן לפני.

קפלן אחרי.

ובין לבין נשנושי שרצים באויסטר קלאב החדש.

המקום נפתח ב-18:00. אני באתי באזור 18:45 ללא הזמנה. הם פתחו לציבור רק לפני שבוע וקצת ועושים את זה עדיין בשקט. אם לפני הפתיחה של נואמה היו כמה וכמה כתבות יח”צ הרי שעד כה לא קראתי מילה על פתיחת האויסטר קלאב.

 

Oyster Club, מוצ”ש 22 ביוני, קינוח בבר האויסטרים הצמוד של נואמה ושות’:

מדובר בבר ריבועי קטן בן 9 מושבים בלבד שמגישים בו אויסטרים ועוד כמה מנות מהמטבח של נואמה. יש חלון קטן דרכו מביאים את המנות מהמטבח ואת האויסטרים מגיש הברמן. במקרה הזה עומרי הברמן שאפילו זיהה אותי בפרצוף וזכר שישבתי אצלו על הבר בשאראק (!). ישבתי לבד. עומרי אמר לי שיש הזמנות ל-20:00 והלאה ותכלס זה הגיוני כי זה מקום לנשנושי ערב/לילה. מעבר לאוכל יש כאן תפריט אלכוהול, כרגע די קטן, כולל תפריט מבעבעים בדגש על שמפניות. Oysters & Bubbles. בחוץ (על אחד העם) יש 3 שולחנות קטנים נוספים למי שבא לו קצת לחות תל אביבית לשעות הערב.

תפריט האוכל כולל 3 סוגי אויסטרים והיו גם ג’ילארדו off the record (נותרו 4 יחידות בלבד).

תפריט השמפניות. מכוונים כאן לקהל עם ממון.

תפריט היינות. אני שתיתי את הרוזה הפולייזי, הפרימיטיבו. 42 ש”ח לכוס. קיבלתי גם צ’ייסר קוניאק על חשבון הבית בהמשך.

אלה האויסטרים. 4 הקרובים הם הג’ילארדו.

אני באויסטר קלאב ולכן אין ברירה אחרת אלא להתחיל באויסטרים. אחרת זה מביך לכולם. אחד ג’ילארדו שתומחר ב-35 ש”ח. השני אמילי ב-32 ש”ח. שניהם טריים וטובים מאד. בלי אפטר טייסט. בצד – רוטב שאלוט וחומץ קלאסי ומטבל חלפיניו-כוסברה חרפרף נהדר שפגשתי גם בארוחה הראשונה בנואמה במנת שקדי העגל ודי ברור שהוא יעבוד עם כל חומר גלם. אכלתי את שאריותיו עם כפית וקיבלתי גם refill. עסק מוצלח. אני אמנם בכללי חושב שאויסטרים זה חומר גלם overrated ו-overpriced ולטעמי כמעט כל פרי ים אחר הוא פשוט טעים יותר, אבל לעתים מתחשק גם לי השלוק הימי החביב הזה.

המשכתי עם שרימפס ברוטב חמאת עגבניות מגי וזעתר על בריוש. 3 יחידות ב-72 ש”ח. תכלס זה פחות או יותר אותו שרימפס שאכלתי בנואמה למעלה. ניואנסים קטנים. השרץ נהדר. עשוי על קליפתו עם הראשים. מקסימום טעם. רוטב מצוין. קיבלתי כאן חתיכת לחם מהקצה ולכן פחות הרגשתי את הבריושיות של הבריוש אבל הלחם כאן הוא רק לספיגת טעמים ותו לא.

סיימתי עם יקיטורי. יש פה אופציה לקלמרי, תמנון ודג (היה אינטיאס). מנה כוללת 2 שיפודים קטנים. כנראה קטנים מדי. אפשר לתת עוד קצת. ניתן להזמין שילוב וזה מה שעשיתי. קלמרי ותמנון. בצד מטבל יוגורט עם קצת ירק. בנואמה יש עבודת גריל טובה מאד וזה בלט גם ביקיטורי. עסק פשוט אבל טוב מאד. עבודת פחמים טובה. שרצים איכותיים בעשייה מדויקת. טעים ליהודים.

שמפניות אני משאיר לאוליגרכים, לאנשי שופוני ולנשות פוליטיקאים וראשי ממשלה.

 

5 Responses

  1. גם אני אהבתי את נואמה.
    מסכים שאוייסטרים זה אובר רייטד במיוחד במחירם בארץ ובעובדה שזה לא יכול להוות ממש טרי כמו שצריך עם כל פרוצדורת ההטסה והיבוא.
    אני קצת סקפטי אם האויסטר בר יחזיק מעמד כאן. אגב בצרפת לא אוכלים אוייסטרים בקיץ….

    1. אם נואמה תעבוד יפה ותהיה מלאה יש מצב שגם האויסטר קלאב יחזיק מעמד. המקום בסה”כ קטנטן.

  2. נואמה חביבה
    כמו שאראק לפנייה
    המחירים על גבול הגיחוך במיוחד לפסטה וליין. בקבוק רוסאן של פלדשטיין עלה לי השבוע 80 ש״ח באתר הטורקי. יין מצויין. למכור כוס שלו ב 60 שח זה פשוט חוסר הבנה בקולינרייה ובצורך לחבור יין לאוכל

    1. מחירי יין וקוקטיילים בחלק גדול מהמסעדות (לא רק בתל אביב) זה שערוריה. לידי על הבר בנואמה ישב בחור והזמין את הסשימי אינטיאס וסלט עשבים ב-76 ש”ח. 4 פיסות קטנות של אינטיאס. אתמול ישבתי בתרצה – מקום נהדר בעיניי. סשימי פלמידה אדומה עלה שם 85 ש”ח. מנה נהדרת אבל יקרה מאד שכללה 4 נתחים של פלמידה (יחסית שמנמנים). 70-80-90 ש”ח למעט דג נא זה סטנדרט מצער. מנות פסטה קטנות (טורטליני, אניולוטי ואחיותיהן) עולות היום 70-80-90 ש”ח למספר יחידות קטנות. בבבר בר החדש בפאתי שוק הכרמל אכלתי פתיתים וסרטנים ב-110 ש”ח ואני בספק אם היו שם 50 גרם סרטנים. הכל יקררררררר.

      1. השאלה היא האם אנחנו משתפים עם זה פעולה או מביעים דעה בצורה פעילה. ראיתי היום ביקורת על נואמה (ביצה עלומה) שמהללת את האוכל אך מציינת שלא יחזור כי המחירים בלתי הגיוניים. התמחור של המסעדות פה חצה קו אדום והגיע הזמן להביע עמדה אקטיבית בנושא. זה נכון במיוחד לגבי יין שם אין לשף שום נגיעה ואנו יודעים מה מחיר כל בקבוק. חבל מאד שמסעדנים לא מבינים שיין זה חיבור הכרחי/מרומם/מעצים לאוכל והם רק גורמים לנזק בתמחור הזה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: