מעבּד מזוֹן

(אוֹ אבנר מבקר)

Search

רדלר ובר 51 – ביקורים חוזרים

ביקור חוזר ומוצלח עם משפחה ברדלר בראסרי ועוד ארוחה מהנה וטעימה (וקצת יותר) על הבר התמיד כיפי של בר 51.

בתפריט:

ביקורים חוזרים בשתי המסעדות התל אביביות של מושיקו גמליאלי הירושלמי שבהחלט עושה רושם שנהנה ועושה חיל בתל אביב (אני יכול להבין אותו. ירושלים היא מזמן דיכאון קולינרי ותל אביב היא מרכז העניינים ללא תחרות). מה זה נהנה? בר 51 שלו בדיוק זכתה בפרס מסעדת הקזו’ואל המצטיינת בטקס פרסי המטבח הישראלי 2024 באפריל. רדלר ממוקמת לה באזור הכי פופולרי ושוקק של נחלת בנימין פינת אחד העם ובכל פעם שאני עובר שם בערב היא נראית מלאה. חזרתי לרדלר המוקפדת והקלאסית עם אחות תאומה (אילת, בונת ומעצבת האתר הזה ממש), גיס (ערן. שגם שילם) ואחיין (יהל. מגויס וטירון טרי למערך ההגנה האווירית שיצא לו טוב חג הפסח). זו הייתה ארוחת יום ראשון בערב שהיה ערב פסח שני. לבר 51 חזרתי ב-11 במאי לארוחת צהרי שבת סולו בלי הזמנה מראש.

 

רדלר – ארוחת ערב פסח שני, 28 באפריל:

רדלר נפתחה בספטמבר 2022 ובאוקטובר-נובמבר הייתי אז פעמיים. ישבתי על הבר בחלל הבר הצדדי (לא החלל המרכזי של המסעדה). שתי הארוחות היו טובות אבל בלי פסגות או ריגוש, ובהשוואה לבר 51 חשבתי שרדלר פחות חדה ומוצלחת. בהמשך חזרתי פעם שלישית באפריל 2023 והייתה מגמת שיפור. המסקנה שלי הייתה שמדובר במקום מקצועי, מוצלח ואיכותי עם אוכל טעים אבל לא ממש מחדש וקצת הולך על ה-safe side. התואר בראסרי בהחלט מתאים למקום. מאז, גם אחרי 7 באוקטובר, ישבתי לפחות 3-4 פעמים בבר 51 (לא הרחבתי כאן) וברדלר לא יצא. העדפה אישית. בבר 51 יותר מעניין, יותר מגוון ויותר כיף לי. בכל אופן כשאחותי העלתה צורך במקום לערב פסח שני, יום שהרבה אופציות לא היו זמינות בו, שמה של רדלר עלה והיא נבחרה. היא הזמינה מקום לשעה 19:30 בחלל המרכזי של המסעדה.

תפריט האוכל 2024. פה ושם יש שינויים מהארוחה האחרונה שלי באפריל 2023 אבל כמו בבראסרי פחות יצירתי העסק די יציב. רמת המחירים נשארה די זהה פלוס מינוס 2-4 ש”ח לכאן או לשם. למשל קרוקט הבייקון מ-42 ש”ח ל-44 ש”ח. הברוקולי המעושן מ-54 ל-58 ש”ח. מנה שקפצה בטירוף ממחיר של 92 ש”ח ל-148 ש”ח היא ספגטיני הסרטנים. אני מעריך שזה שינוי בקונספט שלה – ממנת ביניים למנה עיקרית. התפריט ב-2022-23 כלל קטגוריות של פתיחים, ביניים והמשך. היום הוא כולל פתיחים, ראשונות והמשך. הספגטיני הנ”ל היה מנת ביניים וכעת הוא מנת “המשך”. מנות גדולות אחרות קפצו הרבה יותר במתינות. הפסטה הממולאת בריקוטה ותרד (אז טורטליני וכעת אניולוטי) עלתה מ-92 ל-98 ש”ח. נתח הקצבים שעלה 118 ש”ח קפץ כעת ל-132 ש”ח. יוקר המחיה. אינפלציה. מלחמה. ממשלה של אפסים ושר אוצר הזוי שלא מבין כלום בכלום. אנחנו טובעים בים של בעיות ואין ממש גלגלי הצלה נראים לעין (או כלכלי הצלה). מזל שאת היגון והדיכאון, לפחות בתל אביב, ולמרות טירוף המחירים, אפשר להעביר במקומות עם אוכל טוב, אפילו בערב חג ומועד ונופל.. ואגב – המחירים ברדלר הם ממש לא קיצוניים. זה אפילו מתחת לממוצע של מסעדות שף. מנות “ההמשך” הן למעשה מיקס של מנות ביניים ומנות עיקריות ומתאימות את עצמן יפה למצב הרעב של הסועד. הפסטות כאן שיגיעו בהמשך הן מנות יפות. הן לא ענקיות כמו בגווידו (כך מספרים. לא הייתי) ולא גדולות כמו באמורה מיו (הייתי לפני המון שנים פעם אחת), אבל הן מכובדות למדי.

תפריט הקוקטיילים והיינות בכוס. באפריל 2023 היו 4 קוקטיילים. כעת היו רק 3. לטעמי היות ויש כאן בר מקצועי צריך שתהיה כמות כפולה. מחירי האלכוהול בכוס גם הם עדיין בגדר הסביר (הלא סביר). בהמון מקומות קוקטייל ממוצע הוא 65 ש”ח ויש גם יותר. כוסות יין מתחילות ב-50 ומשהו ש”ח. אז גם בגזרה הזו רדלר היא בגדר – לא נעים (לארנק) אבל גם לא נורא. אישית התקשיתי מעט למצוא כוס יין ש”עשתה” לי את זה. צריך עוד אופציות גם בגזרה של היין. בסוף שתיתי דווקא יין אדום. נדמה לי שאת ההוא של קלו דה גת.

קצת לפני 20:00. השולחנות הריקים עוד 3-4 דקות יתמלאו. גם המקומות בחוץ ומושבי הבר היו מלאים.

לקח יחסית לא מעט זמן עד שניגשו אלינו לקחת הזמנה. השירות היה בהחלט משתדל מאד, מקצועי, ידען וטוב, אבל ניכר היה שחסר מלצר אחד לפחות בצוות שכיסה את חלל המסעדה. לא מקנא בהם. חלקנו את הפתיחים והמנות הראשונות.

טרטר דג, קושו הדרים, אורז קריספי. 58 ש”ח ל-2 יחידות. הדג – טונה אדומה. לקחנו פעמיים. שני ביסים לא גדולים לכל אחד (כמקובל ב”פתיח”). ביס חמוד ומוצלח כמקובל בז’אנר. דג טוב. תיבול טוב. קצת קראנץ’. קצת אומאמי. קצת הדריות ופיקנטיות שמחמיאות לדג.

קרוקט בייקון, איולי מעושן. 44 ש”ח. גם מנת פתיח. אחד לכל אחד. זו למשל מנה יפה עבור פתיח. 4 קרוקטים נאים. ביום כתיבת שורות אלה (יום שישי, 10 במאי) ביקרתי בורמוטריה לנשנושי שישי צהריים. מנת קרוקט עם בשמל ותירס עלתה שם 42 ש”ח וכללה 3 יחידות. זו כוללת 4 יחידות ובייקון והמחיר כמעט זהה. זו מנה שאכלתי באחת הארוחות הקודמות ברדלר. נדמה לי שכעת היא הייתה טובה יותר ומחודדת יותר. התיבול מדויק יותר, נוכחות הבייקון קצת יותר הורגשה ובאופן כללי העסק היה טוב מאד. אחלה קרוקט.

שרימפס טמפורה, איולי רוזמרין מעושן. 62 ש”ח. גם מוגדרת כמנת פתיחה ולטעמי היא בכלל מנה ראשונה. יש כאן 4 שרימפסים בטמפורה. לא ג’מבואים ענקיים אבל גם לא קטנים. טריים, שמנמנים ואיכותיים. ביצוע מוצלח מאד. טיגון מעולה של השרימפס בלי טיפת שמנוניות מיותרת. מעטה קראנצ’י מוצלח של ציפוי טמפורה שלא האפיל על שרימפס איכותי וטעים. איולי מוצלח. 3 הבנים ליקקו את האצבעות. הבת שלא אוהבת שרימפס (איך??) לא טעמה.

ברוקולי מעושן, ויניגרט מיסו חריף. 58 ש”ח. זו מנה שמוגדרת כמנה ראשונה. זו גם מנה שאכלתי באותה ארוחה קודמת מ-2022 (עם ברוקומיני שתכלס זה בדיוק כמו ברוקולי). מנה מוצלחת אז (יותר זולה גם) וגם כעת. ירק איכותי, עשייה טובה מאד. אל דנטה. צריבה ועישון נהדרים. ויניגרט חרפרף מלא אומאמי מצטיין ממש. נהנינו.

ארטישוק ירושלמי, ציר פרמז’ן, תרד. 62 ש”ח. מנה ראשונה אחרונה שחלקנו לפני שעברנו לעיקריות שבחרנו. אכלתי כזה דומה מאד בבר 51. תראו בספיח בסוף הפוסט. מדי פעם יש מנות שכנראה נמצאות בשני המקומות או שמתחילות באחד ונודדות לשני. יופי של מנת ירק נוספת. הדבר הכי טוב כאן מלבד הירקות העשויים ללא דופי הוא הרוטב. חמאתי, קטיפתי, אדמתי. נהדר. כתבתי לא פעם בבלוג כאן. טבחים טובים נמדדים בעיניי בעשיית מנות ירק וברטבים לא פחות מדגים או בשר. גמליאלי ושות’ יודעים את העבודה.

עוברים למנות המשך. כל אחד בחר את בחירתו.

קלמארי, חמאה חומה, צ’ילי מותסס, קישואים. 94 ש”ח. הבחירה של הנער. בעצם הבחור. כאן אני אעשה רגע פאוזה של דוד גאה. האחיינים שלי ברובם הם חובבי אוכל לעניין. אוהבים מסעדות ואוכל טוב ולא מפחדים לנסות דברים חדשים ולאכול ייצורים מוזרים. עם החבר’ה כאן והאחיין המדובר הייתי בטיול באנלדוסיה ואחותי חששה לפני שלילד לא יהיה מה לאכול כי הכל זר ומוזר. לכן בחלק מהמקומות עשינו הפרדת כוחות ואני אכלתי את ארוחותיי הניסיוניות לבדי. בחלק מהמקומות אכלנו יחד כולנו, כולל מסעדות שאני בחרתי, ושם ראיתי שהילד אוכל הכל ואם לא אוכל הכל אז לפחות טועם הכל. בקיצור – נהיה פודי. הרבה יותר הרפתקן ומתקדם מאמא שלו… זה נכון אגב גם לאחיינים אחרים שלי בהשוואה לאחיי. הדור הצעיר הרבה יותר קולינרי, אמיץ ומגוון במשפחה שלי. השפעה קטנה ומבורכת שעושה אותי באמת דוד גאה. בכל אופן החייל נהנה מאד. מנה מעולה. קלמרי עשוי מצוין שחוסל עד תום. אני רק נתתי טעימה של הרוטב בעזרת אחד המולים שיגיעו בתמונה הבאה. זה אולי הרוטב הכי טעים מכל מנות הארוחה. פשוט נהדר. קיבלנו לחם לניגוב אבל זה רוטב שצריך לאכול את שאריותיו בכף אז אילתרתי עם אחת הצדפות.

מולים, כרישה, חמאת לימון. 86 ש”ח. הבחירה של התאומה. המולים איכותיים ונהדרים. עשויים מצוין. המינוס כאן היה מליחות יתר קלה של הרוטב. זה כנראה היה הרוטב היחיד שלא היה מדויק. לטעמי, היות ומדובר במנת המשך שאמורה לשמש כמנה עיקרית, אפשר גם לקחת עוד כמה שקלים ולתת צ’יפס ירק כלשהו בצד. לא חייבים צ’יפס קלאסי כמו במנת מולים בלגית אבל אפשר למשל להשתמש בכרישה שגם כך נוכחת בתבשיל ולתת לה עוד נוכחות.

פפרדלה, דג ים (בר ים), ציר סרטנים, עגבניות לחות. 126 ש”ח. הבחירה (הלא צפויה) שלי. חשבתי לקחת את הספגטיני סרטנים כחולים וחמאה חומה. זו הייתה בחירה מתבקשת. אבל הפתעתי את עצמי כי התחשק לי דג אפילו שזה בר ים ולא נאמר לוקוס יוקרתי יותר. החבר’ה בבר 51 וברדלר עושים פסטות מעולות. לטעמי הם בין הטובים בארץ בתחום. הבצקים מצטיינים. העשייה היא בול. הרטבים מעולים. גם של הפסטות הצמחוניות. כאן הכל היה תענוג. ציר עשיר ועמוק על בסיס ציר ים וביסק סרטנים. נהדר. הדג היה עסיסי ועשוי מצוין. נוכחות העגבניות הייתה מוצלחת וסיפקה חמצמצות-מתקתקות טובה. פסטה מעולה.

נתח קצבים, חלמון כבוש בסויה, תפו”א קונפי. 132 ש”ח. הבחירה של גיסנו. זו מנה שלקח לה זמן להגיע. היה איזשהו כשל במטבח והמלצר המצוין שלנו קלט מיד ויידע בזמן תוך התנצלות. קורה. הציפייה הייתה שווה. מנת בשר נהדרת. הבשר (לא יודע את מקורו) היה מעולה ועשוי לתפארת. גם בבר 51 אכלתי בעבר מנת נתח בשר מצוינת (ואסיו). גם בבשרים יודעים לטפל כאן היטב. הרוטב זהר אף הוא במנה הזו. חלק, עמוק ומלא טעם. ברור שיש כאן ציר בשר משובח וחמאה שאף פעם לא מזיקה. תפוח האדמה היה תוספת ראויה והחלמון הכבוש הוסיף נוכחות קרמית מלטפת שהחמיאה לבשר ולרוטב. הנאה גדולה.

תפריט הקינוחים. 4 במספר. לא מתפזרים. למעט הטירמיסו שנאמר לנו שהוא סה”כ קלאסי, הזמנו את שלושת האחרים.

מוס שוקולד מריר, קצפת ארל-גריי, אגוזי לוז. 46 ש”ח. מוס שוקולד מהטובים שאני זוכר. מרקם קרמי חלק ונהדר. שוקולדיות מרירה איכותית. קצפת הארל-גריי נתנה יופי של קונטרסט והוסיפה רוך מתקתק-מריר. אגוזי לוז קלויים אף פעם לא מזיקים. יופי של קינוח.

פחזניות, שוקולד לבן, קרמל ג’ינג’ר. 48 ש”ח. אני לא משוגע על פחזניות אבל היה כאן יופי של קינוח בז’אנר. פריכות טובה בחוץ. קרם טוב בפנים שלמרות שהוא מתבסס על שוקולד לבן הוא לא אובר מתוק. קרמל הג’ינג’ר היה טעים ביותר ונוכחות הג’ינג’ר הייתה מוצלחת מאד. נהנינו גם מזה.

סטיקי דייט, טופי מזקל, גלידת פלפל שחור. 56 ש”ח. בביקורת שלי מאוקטובר 2022 הקינוח עלה 50 ש”ח. התייקרות צפויה. אז כתבתי שנוכחות המזקל לא מספיק הורגשה והעוגה הייתה מעט דחוסה במרקמה אבל הקינוח היה מצוין. המרקם לתחושתי טוב יותר כעת אבל המזקל עדיין לא מספיק בועט. הוא נמצא איפשהו ברקע עם טעמו המעושן שאני חולה עליו אבל יכול להיות נוכח יותר. תכלס הייתי מגיש את המנה בוערת ממזקל (בפלמבה). קצת גימיקים לא יזיקו. בכל אופן העסק כאן מאד מוצלח. עוגה לוהטת, במרקם מוצלח, דביקה, קרמלית, עשירת טעמים מתקתקים-מרירים, מפולפלת בקטע מגניב בזכות הגלידה המצוינת. אחד הביצועים היותר מוצלחים של עוגת סטיקי דייט במסעדות ארצנו.

ישבנו כשעתיים ברדלר ונהנינו. ארוחה טובה מאד. ביצועים חדים וטובים ברובם המוחלט. שירות טוב מאד למעט החלקות קלות שאני מניח שנבעו מ-full house של סועדים ומ-not full enough staff… רדלר אחרי קצת יותר משנה וחצי של פעילות מתבגרת יפה ומתייצבת כצפוי למקום של מקצועני מסעדנות. זו לא מסעדת שף סוערת ויצירתית שאפשר למצוא בה ריגושים חדשים כל הזמן. יש כאן בראסרי איכותי עם טוויסטים קלים שהופכים אותו מבראסרי שמרני, צפוי ומשעמם לבראסרי שף מוצלח בעליל. מקום טוב מאד לארוחות משפחתיות או לבילוי זוגי.

 

בר 51 – ארוחת שבת צהריים על הבר, 11 במאי:

בר 51 חגגה לא מזמן 5 שנים לפתיחתה. זה מקום שכתבתי עליו לא פעם ושאני מאד מחבב גם בזכות האווירה הקז’ואלית והכיפית של בר ומטבח פתוח, גם בזכות חומרי הגלם האיכותיים והאוכל המשובח והטעים, וגם בזכות צוות מאד מוצלח שיש כאן תמיד. לכן אני מוצא את עצמי חוזר אליו לא מעט, בעיקר בימי שבת בצהריים כשהם נפתחים ב-12:30. לא זוכר מתי הייתה בעיה למצוא מקום בלי הזמנה מראש. לאחרונה ביקרתי שם בדצמבר 2023. תמונות בסוף. גם הפעם הגעתי עם הפתיחה. אחרי 2-3 דקות נמצא לי מקום על הבר כמובן, מול הטבחים. יחסית לימי שבת אחרים היה מלא פחות. נאמר לי שהמקום שלי עד 14:00 אבל מרחתי יפה את הזמן עד אחרי 14:20 בלי שהאיצו בי וגם לא היה צורך, כי נותרו מושבים פנויים על הבר גם אז.

שעת הפתיחה. הצוות עוד מתארגן. כמי שהיה כאן לא מעט פעמים יש כאן יופי של עבודת צוות. לפחות מול הסועדים במטבח נראה שיש אווירה טובה ושאין לחץ. עבודה מאד מסודרת ונקייה נעשית כאן. ספרתי היום 7 טבחים שעבדו בפרונט. לא יודע מה הלך במטבח האחורי. גם אנשי שירות ובר לא נראה שחסרים כאן. נראה שהעסק מתקתק יפה גם בימים האלה בהם יש ללא מעט מסעדות מחסור ממשי של כוח אדם.

תפריט היום. אין כאן המון שינויים בהשוואה לארוחה האחרונה שלי אבל תמיד יש מעט שינוי בחומרי הגלם ומנה חדשה או שתיים או שלוש… במקרה הזה יש את מנות הוונגולי שהן חדשות וכך גם מנת הבמיה.

יום 218 לספירת ה-7 באוקטובר. un fucking believable 😥.

סשימי פלמידה לבנה (שלמעשה היה אינטיאס יפה), יוגורט כבשים, אבוקדו, חזרת. 72 ש”ח. מאד פשוט. טעים ביותר. אינטיאס משובח מאד. טרי מאד. אבוקדו טרי ורענן שהיה בול במרקם שמחמיא למנת דג שכזו. לא מושי ולא קשה מדי. קצת ירק טוב לאקסטרה רעננות. יוגורט וחזרת טרייה שגורדה מול עיניי. אם היה דרך לעשות את החזרת הזו יותר חריפה זה היה בכלל נהדר. לא תמיד חייבים להפגיז ברטבי אומאמי של חמאה חומה או XO או קושו הדרים. נכון שזה כיף כשזה עשוי היטב אבל גם פשטות עובדת עם דג משובח.

הלחמים של שרויטמן עומדים למסדר ומוכנים להגשה. הבחור שמציץ משמאל ויציץ גם בתמונות בהמשך הוא אור אנקרי שהוא השף בפועל של בר 51. בחור צעיר (להערכתי 30) שמנהל יפה ובשקט את המקום.

במיה, ציר ירקות שרופים, סלסת בצלים. 64 ש”ח. אם יש מנות חדשות עם חומרי גלם שאני מחבב אז סביר שאזמין אותן. במיה. חומר גלם נהדר. הטיפול בה מעולה. הקפצה ששמרה על קראנץ’ ובייט טובים ואפס ריריות. ציר הירקות השרופים היה מצוין (תראו איזה צבע שזוף ויפה יש לו). אולי עוד חידוד קל של טעם מעושן וחרוך נדרש כאן. סלסת הבצלים השתלבה היטב ואולי הייתי נותן כאן גם מעט בצל שרוף כזה או אחר לאקסטרה טעם. אבל עדיין אלה סתם הצקות. זו מנה מוצלחת וטעימה מאד. הלחם שקיבלתי שימש לניגוב יפה של כל השאריות.

יין ברקע. זו הכוס השנייה. הראשונה הייתה ויונייה לבן של יקב כישור הגלילי. 49 ש”ח. זה יין אדום ספרדי מגליסיה שהוצע כספיישל וכמובן שכחתי את שמו. עלה 59 ש”ח. ספרתי גם שני צ’ייסרים שקיבלתי על חשבון הבית. פרנה מריר להתחלה ופורט יחסית לא מתוק מדי לסיום.

התלבטתי איזו מנת וונגולי להזמין ובסוף הלכתי על הפסטה. וונגולי, פטוצ’יני, שרי לחות, פרמג’אנו רג’אנו. 98 ש”ח. פסטה טובה מאד. הוונגולי הן צדפות שהולכות מצוין עם פסטה ומדי פעם נחמד להיתקל בהן ולא במולים. יש להן מליחות ונוכחות קצת יותר ימית וחדה. המינוס בוונגולי שהן קטנות ומכילות מעט בשר. כמו מולים קטנים. הייתי מאד שמח לעוד 5-6 צדפות במחיר הזה. כל השאר היה מצוין. הרוטב על בסיס ציר ים וחמאה, העגבניות-שום-פטרוזיליה והפרמג’אנו הם שילובים קלאסיים לפסטה כזו. כמעט איטליה.

קינוח. גם הוא ספיישל עונתי. תחילה חשבתי להזמין את גלידת הלואיזה אבל סיפרו לי שיש ספיישל של סורבה שסק שהתאים לי יותר. סורבה שסק עם ביסקוטי אגוזים ושמן זית. 36 ש”ח. אכלתי יפה והרבה בארוחה הזו ולכן דווקא הקינוח שהיה מחוץ לתפריט כספיישל נראה לי הכי קליל ורענן ואכן כך. סורבה חמצמץ ונהדר עושים כאן מהשסק שהוא בכלל פרי שאני מאד מחבב. יופי של גלידה ושל מרקם. התיבול של שמן הזית ונוכחות הביסקוטי האגוזי סיפקו את שלהם. סיום מתוק ומוצלח לארוחה טובה ומספקת.

ארוחה מהנה נוספת בבר 51. אחלה בר. בדיוק מה שאני מחפש בבר אוכל קז’ואלי (טוב, אולי מינוס המחירים שהם מחירי תל אביב). יש כאן איכות, יש כאן חומרי גלם, יש כאן יד טובה, יש כאן צוות מצוין ומיומן. אני נהנה כאן בכל פעם מחדש. לשבת על הבר ועל המטבח ולהרגיש קצת חו”ל.

 

תוספת קצרה. בר 51, ארוחה מה-16 בדצמבר. היום ה-71.

ברוסקטה מליטה. 34 ש”ח ליחידה. מנת 2 ביסים ים תיכונית חדה ומאד מוצלחת. דג טרי שמטוגן ועדיין שומר על עסיסיות בביס. ברוסקטה טובה (לחם שיפון של שרויטמן) שנאפית ונמשחת כמדומני בצ’ילי מותסס וממרח עגבניות. סלסה של שאלוט חתוך דקיק לאקסטרה קיק. יופי.

טרין חזיר שהוגש כספיישל. בצד – קורנישונים, חרדל חריף, טוסטונים. קלאסיקה צרפתית. לא זוכר מחיר. זוכר שהיה מוצלח מאד מאד. טעמים חדים ומדויקים. מרקם מצוין. חזיר שהרגיש איכותי מאד, ודאי ביחס לממוצע שמוצאים כאן. שאר המרכיבים בנו לי ביסים נהדרים. זה אולי לא מאסטר פיס כמו הפטה אן קרוט של קרוט שם יש את הבצק החמאתי מסביב שמוסיף עוד מימד לחגיגה, אבל הביצוע החזירי עצמו כאן היה ללא דופי.

אנוליני ריקוטה, פסטו רוזמרין, חמאה חומה. 66 ש”ח. טובים כאן בפסטות צמחוניות. התלבטתי בין האניולוטי תפו”א וחמאת מרווה לבין זה. את האניולוטי אכלתי בעבר והוא נהדר ולכן הזמנתי את הפסטה הזו. נהדרת. בצק מעולה. כבר כתבתי שהחבר’ה כאן מקצועני בצק פסטה. גמיש ודק אבל שומר על מרקם ובייט. מילוי עדין אבל נוכח ורוטב משגע עם נוכחות בול פגיעה של החמאה החומה ויופי של קיק של פסטו הרוזמרין. פסטו חד ומיוחד. מאד אהבתי. הפסטות הצמחוניות בבר 51 הן לטעמי בין מנות הפסטה הכי טובות בארץ, כולל כאלה לא צמחוניות.

קינוח. סתם לא ממש קינוח. זו פשוט הייתה המנה האחרונה שהוציאו לי לפני היציאה, על חשבון הבית. מנה שאור אמר לי שהם הכינו אותה לראשונה באותו סופ”ש כספיישל לערב וששוקלים להכניסה לתפריט. אכן הכניסו גרסה שלה. זה היה ארטישוק ירושלמי (כמדומני עשוי בסו-ויד ואז אפוי אבל לא סגור על זה) בציר פרמז’ן וארטישוק. מאד מאד טעים. אמרתי להם שאם יש התלבטות אז לא צריכה להיות כזו. אני מניח שהארטישוק הירושלמי בציר ארטישוק ופלפל אורפה בתפריט הנוכחי הוא משהו דומה ואת מנת הארטישוק הדי זהה ברדלר ראיתם למעלה.

בר 51. יופי של מקום. כבר חפרתי.

הנה תמונת הפרס מטקס פרסי המטבח הישראלי באפריל.

שמחתי לחזור לרדלר ולגלות מקום איכותי ומוקפד שעבר חידוד מאז 2022. בראסרי סולידי אבל עם טוויסט. לבר 51 אני תמיד שמח לחזור. אחד המקומות היותר כיפיים במחוזותינו.

תגובה אחת

  1. בלי קשר לאוכל מקום שלוקח 64 שקל על חופן של במיה !!!! עושה לי בחילה
    מחיר של המבורגר טוב (שגם הוא מופקע)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: