רומא דצמבר 2024 – חלק ב': פיצה נאפוליטנית ראשונה, מסעדה שכונתית חמודה, פאסט-פוד רומאי ומסעדת שף ימית חדשה

רומא. 5-11 בדצמבר. חלק ב'.

היומיים של ה-7 וה-8 בדצמבר. בוקר ה-7 החל בגיחה למדרגות הספרדיות ובדרך מריטוצו ואספרסו לטייק אוויי מאיזשהו קפה ומאפה סמוך.

מהמדרגות לותיקן. קצת רוחניות – לפחות מבחוץ. באופן יחסי גם המקומות הכל כך מתוירים הללו לא הכילו אלפים. בטיול הקודם שלי ברומא בספט' 2016 אני זוכר תמונות עם פיצוץ אוכלוסין באותם אתרים.

לפני ארוחת צהריים ביקרתי בטירת סנטאנג'לו. היות ולא היה תור רכשתי כרטיס ונכנסתי בהמתנה של 5-10 דקות.

לארוחת הצהריים בחרתי בפיצה נאפוליטנית. אחד מהמקומות שסימנתי מראש כאופציה. זאת הייתה במרחק דקות ספורות מהטירה ולכן הייתה יעד קל. קצת אחרי 13:00 ולא הייתה שום בעיה למצוא בה מקום פנוי.

Antica Friggitoria La Masardona Roma ב- Masardona by Cristiano Piccirillo – פיצה נאפוליטנית איכותית:

ברשימת הטופ 50 פיצה האיטלקית שכוללת 100 פיצריות (נאפוליטניות סטייל) היא מדורגת בדירוג 2024 במקום ה-54. יש 12 פיצריות מרומא ברשימה הנוכחית. היא השמינית בין הרומאיות. הייתי בהמשך גם בזו שמדורגת ראשונה בין הרומאיות (חמישית בכל איטליה). המקום מתמחה גם (ואולי בעיקר) דווקא בפיצות נאפוליטניות מטוגנות אבל אני הלכתי עם האופציה הבריאה של נאפוליטנית סטנדרטית.

החבר'ה גאים בדירוגים שלהם.

קצת תמונות לאווירה. מקום חמוד. על הקירות יש אמנות של אמן אמריקאי שהשתקע ברומא.

ללמדכם כמה דווקא הפיצות המטוגנות (ה-Fritte) הן חלק חשוב עבורם. להן יש תפריט מודפס באיטלקית. לפיצות הרגילות יש ברקוד לסריקה… את התפריטים באנגלית סורקים. באתר שלהם זה מה שכתוב: “Pizza is not a first course, it is not a second course, it is not a food, pizza is the essence of happiness”. מהפיצות הרגילות הכי זולה היא המרגריטה הקלאסית שעולה 9.50 יורו. שאר הפיצות הן בין 12 ל-13 יורו.

כוס בירה. IPA מקומית בשם Raffo Grezza. כוס עלתה 5.50 יורו.

ישבתי לא רחוק מהטאבון.

וזו בחירתי. פיצה PORCHETTA עם Porchetta, basil, provola and pepper. עלתה 12.50 יורו (באתר כרגע רשום 13. לא יודע אם זו עלייה טרייה או שאלה מחירי טייק אוויי בהזמנה באתר. אולי זו סתם טעות שנעשתה בחשבון שלי). ההתלבטות שלי הייתה בינה לבין זאת עם סלסיצ'ה, פרובולה מעושנת וברוקולי. הפור נפל על הפורקטה כי כזאת או דומה לה לא אכלתי מעולם. העסק היה טוב מאד. אכלתי פיצות נאפוליטניות עם שוליים מעט יותר תפוחים אבל בסיס הבצק הוא טוב מאד וטעים. הטופינג של הגבינה והפורקטה היה מתובל מצוין ובגדול יש כאן פיצה עשויה היטב ומשמחת לבב וחך.

מקום חמוד, מהנה ואיכותי. אני מניח שאם היה לי שותף הייתי מתחרע גם על אחת הפיצות המטוגנות. פעם הבאה.

יצאתי בחזרה למלון למנוחת צהריים. בערב לא היו לי תוכניות מסודרות. קצת תמונות של בין ערביים.

מרחצאות קרקלה (Terme di Caracalla). לפי גוגל מפות המקום היה אמור להיות פתוח ותכננתי להסתובב שם כשעה אבל כשהגעתי (עם עוד כמה עוברי אורח) היה סגור.

המשכתי להסתובב עד שחשתי רעב ושמתי פעמיי לשכונת Appio Latino שם סימנתי כמה אופציות לארוחת ערב במהלך הטיול. מהמרחצאות הסגורים היה מדובר על כ-25 דקות הליכה לאחת המסעדות. יצא שהגעתי יחסית מוקדם – באזור 19:00 כך שהאופציה המרכזית – מסעדה בשם Dogma, מסעדת דגים ופירות ים די חדשה שזכתה ללא מעט שבחים באתרים שעברתי עליהם, ירדה מהפרק. היא נפתחת רק בשעה 20:00 ולא התחשק לי לשרוף כמעט שעה בשיטוטים בקור בשכונה שהיא לא הכי מרתקת. לכן נכנסתי למקום אחר שנתקלתי בשמו באחד הבלוגים/אתרים שהיה הכי קרוב פיזית ל-Dogma. מקום בשם SANTÍ | tradizione contadina. ארוחת ערב מוקדמת יחסית בלי הזמנה מראש כמובן. הייתי הראשון להיכנס למסעדה שנפתחת ב-18:30. זה היה קצת לפני 19:00. נכנסתי. שאלתי אם הם כבר פתוחים. בחור צעיר הסתכל בשעון ונראה קצת מופתע כאילו התקלתי אותם ואז אמר בחיוך שהם פתוחים ושאני מוזמן לתפוס מקום איפה שבא לי. ישבתי על הבר הנחמד.

SANTÍ | tradizione contadina – מסעדה שכונתית חדשה של חבר'ה צעירים שעושים מנות של סבתות:

מדובר במסעדה שכונתית חדשה שנפתחה בנובמבר 2023. "סנטי חקלאות מסורתית" זה הפירוש המילולי של השם. נדמה לי שנתקלתי בשמם באתר באיטלקית שמנה מסעדות חדשות ברומא שנפתחו ב-2023 וב-2024. באתר RomaToday (בתרגום מאיטלקית) קראתי שמדובר בשני בני דודים שפתחו מסעדת ביסטרו קטנה כדי לשחזר בו מנות של הסבתא שלהם. אחד שמו Alessio Congias (בן 37). השני שמו Simone Simeoni. לסבתא הבשלנית שלהם קוראים Santina ומכאן שם המקום. סימונה הוא האיש שקיבל את פניי ולצדו היו 2 חבר'ה צעירים נוספים שעובדים איתם (בני לא יותר מ-30) ועוד מלצרית צעירה. במטבח שמאחור עובדים כך נראה 2-3 טבחים כשאלסיו הוא השף הראשי. הוא היחיד שכשיצא מהמטבח אל מאחורי הבר לא תיקשר איתי. אולי הוא לא דובר אנגלית. כל השאר היו מאד חמודים.

המקום והחלל הוא לחלוטין מקום פשוט וחמוד לשכונה. מקום לחברים, למשפחות, לזוגות צעירים שגרים באזור. המקום נעים, מודרני ובסיסי וכך גם האוכל. אין כאן שחזור מדויק של מתכוני הסבתא והם מנסים לתת פרשנות שלהם למתכונים, כמו גם למתכוני סבתות אחרים מאזורים שונים של איטליה, אבל תוך כדי שמירה על פשטות. קאצ'ו א-פפה וקרבונרה אין כאן למשל. למרות שהם נותנים את הטאץ' שלהם לא נראה שיש כאן ניסיון לתחכום כלשהו. ההגשה היא מאד בסיסית. לא צלחות מודרני מפונפן ולא טכניקות מיוחדות. עדיין מאד ביתי. הכי קז'ואל שיש.

התפריטים באנגלית. מסתבר שהם עדיין לא עודכנו לתפריט חדש באיטלקית שבדיוק נכנס ולכן סימונה עבר איתי בזריזות על המנות ואמר מה נשאר ומה התחדש. התבאסתי קצת שאת ה-courtyard ragu עם הארנבת והעופות לא היה. זה נשמע לי מעניין ופחות מוכר.

זה התפריט באיטלקית עם הפסטות המעודכנות.

כוס היין האדום שלגמתי. 7 יורו לכוס של יין ממש טוב.

מבט לחלל המסעדה. קצת אחרי 19:00. במהלך הערב הנעים מאד הגיעו משהו כמו 4 זוגות לשבת – כולם איטלקים. יצאתי משם באזור 20:15 והתפוסה הייתה אולי 30%. יכול להיות שהחבר'ה בשכונה מעדיפים להגיע קצת יותר מאוחר. זה אמנם אוכל של נונות אבל מקום עם אווירה צעירה וצעירים אוהבים לאכול מאוחר.

קצת זיתים כבושים.

פתחתי בארטישוק יהודי. לגמרי אוכל של נונה ודווקא כן רומאית. ארטישוק בנוסח יהודי הוא כמובן מטוגן. כאן הוא מוגש בפונדו של פקורינו ועלי מנטה. 10 יורו. מנה מהנה, ביתית, מנחמת וטעימה. טיגון מצוין. ארטישוק נהדר. קרם פקורינו חד וחלק. אהבתי. לא חייבים לקפוץ לגטו היהודי ולאכול שם את המנה הקלאסית הזו. אפשר כמסתבר למצוא אותה גם בשכונת חור יחסית כמו Appio Latino.

המשכתי עם פסטה ממולאת. Cappellacci in brodo di cappone. העלות – 14 יורו. 7 כיסוני פסטה די גדולים ממולאים בבשר עוף שמוגשים בציר של העוף והירקות המכונה brodo di cappone. הכי ביתי שיש. גבינת grana di pecora מסרדיניה גוררה על הפסטה. הפסטה עצמה הייתה טובה מאד. עבודת יד. עם בייט ראוי. מילוי טעים. עסק מהנה ומנחם לערב קר. האכזבה היחסית שלי הייתה מציר העוף שלא היה מספיק חד לטעמי. הציר לא הורגש כאילו בושל שעות ואז סונן ונעשה צלול ומלא טעם.

הייתי רעב. על מנה בשרית עם פולנטה ויתרתי והזמנתי עוד פסטה. Fettuccine Santi. פטוצ'יני ראגו בקר עם פרמז'ן. ביתי ופשוט – כבר אמרנו. העסק היה טוב מאד וטעים. הפעם הכל היה מדויק. רוטב עשיר ומלא טעם. פסטה עשויה כמו שצריך. אין כאן שום התחכמות. מתכון של סבתא שמבוצע ע"י הנכד השף. בייסיק. אני מכין ראגו (וגם פסטה ביתית) שכנראה לא יהיה פחות טוב מהמנה הזו, אבל מדי פעם כיף לשבת במסעדה ולאכול דווקא משהו בסיסי שכזה, בטח כשאתה ברומא עצמה במסעדה קטנה וחמודה.

צעירים שעושים אוכל של סבתות. זה מאד חמוד ומכבד בעיניי. מה שהפתיע אותי היה גם פסקול המוזיקה שהתנגן שם. לא פופ של בני 20 ומשהו. לא רוק של שנות האלפיים. דווקא רוק של סוף אייטיז. סמיתס, קיור וכדומה. חבר'ה צעירים עם נשמה בוגרת…

בגלל האינטימיות של הישיבה על הבר והחבר'ה החמודים זה היה המקום היחיד שהציעו לי מיוזמתם צ'ייסר (תכלס עניין נדיר מאד באופן כללי במסעדות ובברים באירופה). זה איזשהו ליקר מריר ועשבוני של מזקקה סמוכה לליבורנו בשם Emilio Borsi.

החשבון. 49 יורו לארוחה מכובדת ונעימה במיוחד.

זו הייתה סנטי רומא. שונה לגמרי מסנטי תל אביב המתוחכמת והיצירתית. כאן החבר'ה צעירים גם אבל הם עושים אוכל 'מבוגר' מבית סבתא באווירה צעירה. באיזשהו אופן זה נחמד ומרענן לשבת במקום חמוד, צעיר וכיפי שכזה ולאכול מנות מסורתיות. נהניתי כאן. זה לא האוכל הכי טוב שאכלתי בטיול וכנראה שאם לא הייתי מתגלגל לכאן על הדרך לא הייתי מנסה אותו, אבל החיים מגלגלים אותך לפעמים למקומות לא צפויים.

במהלך הערב שאלתי את סימונה השותף על המסעדה הלא רחוקה מהם – Dogma, שהיא מסעדת שף מדוברת למדי, יומרנית ומתחכמת יותר. סימונה אמר שהם מ ע ו ל י ם ממש ושהם חברים שלהם ובאים מדי פעם לאכול אצלם. הוא אמר לי שאם יש לי זמן אני חייב לנסות להזמין לשם מקום. בדקתי וראיתי שהם יהיו פתוחים רק בערב המחרת מה שאומר שאני אמור לחזור לשכונה הלא מרתקת הזו שוב ערב אחרי ערב. כשחזרתי למלון נכנסתי לקרוא קצת ביקורות על Dogma והחלטתי בכל זאת להזמין מקום לערב המחרת. לא הייתה בעיה כמו שנוכחתי לראות במהלך כל ימי הטיול – רומא הייתה די ריקה מתיירים וכך גם מסעדותיה.

עוד באותו ערב – גלידה לקינוח. gelateria dell'angeletto. גלידריה איכותית בשכונת מונטי סמוכה למלון בו לנתי. זה מקום מוצלח שדגמתי גם בטיול שלי ברומא ב-2016.

ה-8 בדצמבר. יום א'. קצת מטיולי הבוקר היפה.

חציתי את הטיבר דרך Isola Tiberina (האי של הטיבר) לשכונת Trastevere המפורסמת והיפה. בטיול הקודם הסתובבתי בה בעיקר בערב ואכלתי בה ארוחת כוכב מישלן מעולה במסעדת Glass Hostaria המשובחת שעדיין מחזיקה בכוכב שלה גם היום. הפעם זה היה טיול בוקר-צהריים ואת ארוחת הצהריים הסטריט-פודית אכלתי בשכונה.

קפה ומאפים מקומיים בבית קפה שכונתי קטן. לא זוכר את השם.

שכונה מלאת אופי. כיף להסתובב בה.

זאת בזיליקת Basilica di Santa Cecilia in Trastevere. יום א' של השבוע ולא סתם יום. בנצרות הקתולית מציינים אז משהו בשם The Solemnity of the Immaculate Conception – העיבור ללא חטא (עיבורה של מרים ברחם אמה, חנה, וזאת כשהיא נקייה מהחטא הקדמון) – שנחגג ב-8 בדצמבר. נכנסתי בטיול הזה כמו בכל טיול שלי ללא מעט כנסיות על הדרך. כאן תפסתי ממש טקס מיסה כמעט שלם עם מזמורי דת ודרשה של הכומר/בישוף. התחזקתי.

לפני ארוחת צהריים טיפסתי ל-Passeggiata del Gianicolo משם יש נקודת תצפית יפה וגן פסלים חביב של כל מיני גנרלים ואנשי צבא (הפסל המרכזי הוא של אחד ג'וזפה גריבלדי).

עוד תמונה מטרסטוורה הצבעונית.

וכאן אכלתי את ארוחת הצהריים. את התור הזה צילמתי אחרי שכבר יצאתי קצת אחרי 13:20. מקום פופולרי ומתויר. כשאני נכנסתי היו פחות אנשים בכניסה אבל אני כסועד יחיד מצאתי די בקלות מקום על הבר. טיימינג זה דבר חשוב בחיים, ודאי בהמתנה למקומות אוכל. אם הייתי צריך להמתין יותר מ-3-4 דקות הייתי מוותר וממשיך הלאה.

המקום הוא מסעדונת/בר של אוכל רחוב רומאי – Trapizzino.

Trapizzino | Trastevere – פאסט-פוד רומאי ממותג אך איכותי:

יש אוכל רחוב עם שורשים של עשרות ואף מאות שנים ויש אוכל רחוב צעיר יותר. זו המצאה של פיציולו בשם Stefano Callegari משנת 2008. את Trapizzino הראשונה הוא פתח להבנתי ב-2013. מאז נפתחו עוד סניפים (5 או 6 ברומא) ויש גם נוכחות במילאנו, טורינו, טרייסטה ואפילו סניף ניו-יורקי. סיפור הצלחה. העובדה שהמקום היה מלא בזמן שישבתי (אחד היחידים בהם ישבתי בטיול הזה שהיה מלא לגמרי) ואת התור כשסיימתי אתם רואים למעלה מצביעה על הפופולריות שלו. העובדה שמדובר במקום זול בהחלט עוזרת. מן הסתם אכלתי בסניף טרסטוורה שמוגדר גם כבר יין. תפסתי מקום על הבר והלכתי לשטוף ידיים.

זה בחלל השני שמאפשר ישיבה בשולחנות יותר גדולים.

וככה נראות המנות לפני הגשתן לסועד.

התפריט. יש כאן את מנות הטרפיצינו עצמן. כיסון פיצה לא גדול שזוכה למילוי כלשהו . 5 יורו לכיסון זה לא הרבה. מי שרעב יכול לאכול 2-3 ולשלב עוד סופלי או קרוקט מטוגנים ולצאת מפוצץ תמורת סכום לא גדול. פיצה נאפוליטנית עולה כ-12-13 יורו כמו שראינו למעלה אז 2 טרפיצינו + סופלי זה ממש אותו מחיר.

תפריט היינות.

הזמנתי כוס של ה-Malvasia שבתמונה. 6 יורו. יופי של תמורה למחיר.

המקום מאד ממותג. ברור שעלו כאן על נוסחה של אוכל רחוב שקורצת הן למקומיים והן לתיירים. אין הרבה אתרים של המלצות, גם אתרים ממוסחרים וגם אתרי אוכל איכותיים, שלא מזכירים את Trapizzino כיעד חובה של אוכל רחוב רומאי.

אלה בחירותיי. למעלה – Trapizzino con Lingua in Salsa Verde ובאנגלית – Trapizzino with Tongue in Green Sauce. בקיצור – טרפיצינו עם תבשיל לשון בקר וסלסה ירוקה. 5 יורו לכיסון. למטה – Crocchetta Favolasa. קרוקט במילוי מורטדלה, מוצרלה ותפו"א. 2.50 יורו.

הקרוקט. מוצלח וטעים. טיגון מעולה ונטול כל שומניות מיותרת. אחלה קראנץ' ומילוי רך, טעים, מושחת ונדיב במורטדלה. סממן למקום איכותי הוא העובדה שגם בפס ייצור של אוכל מטוגן עושים עבודה מקצועית ובלי חפיפניקיות.

הטרפיצינו לשון. יש פה תבשיל לשון ברוטב ירוק על בסיס פטרוזיליה, אנשובי, צלפים, חומץ ושמן זית. העסק מוצלח וטעים. התבשיל מוגש בכוונה בטמפרטורת החדר ובסיס הבצק שהוא יחסית קליל וטעים מוגש חם. זה ניגוד נחמד. אהבתי.

הייתי אוכל עוד כיסון אבל המשכתי דווקא עם סופלי קלאסי במילוי ראגו בקר. עוד משהו מטוגן עשוי טוב. כמו הקרוקט הוא עלה גם 2.50 יורו. לא צילמתי אותו. זה החשבון הסופי לארוחת אוכל רחוב טעימה, משביעה, מושחתת במידה אבל איכותית.

יצאתי מבסוט בחזרה למלון לשנ"צ מבורך. כשיש 6 לילות בלי לחץ לוחות זמנים אז מנוחת צהריים היא פריבליגיה משמחת.

אבל עוד לפני – גלידה בטרסטוורה. תחילה הלכתי למקום ידוע בשם Otaleg שכולל כמה סניפים. טעמתי 2 טעמים וכשביקשתי לטעום שלישי במטרה להזמין 3 כדורים המוכרן נזף בי בצורה מגעילה שאין אופציה לטעום 3 פעמים. ציינתי שאם זה היה נאמר מראש ע"י הקולגה שלו הייתי יודע ולא הייתי מעז לבקש כפית טעימה שלישית אבל הוא היה כל כך מגעיל ומתנשא שאמרתי לו – אתה יודע מה – אני מוותר על הגלידה שלכם ושלא נראה לי שחסרים לכם מתחרים. מיותר לציין שהייתי לבד לגמרי בחנות. לא רחוק, ראו זה פלא, מצאתי גלידרייה אחרת – Fiordiluna. מסתבר שלא חסרות גלידריות ברומא.

לפני הקפיצה בערב לארוחת הערב ב-Dogma בשכונת Appio Latino שהוזכרה בהגיגיי על סנטי עברתי את הכביש מהמלון שלי במונטי ל-Basilica di San Pietro in Vincoli שם נמצא פסל משה של מיכלאנג'לו. ב-2016 משה ידידנו ורבנו היה מאחורי פיגומים. הפעם הוא הוצג במלוא הדרו (תכלס הפסל די קטן).

את ארוחת הערב הזמנתי כאמור ערב לפני לשעה 20:00. ארוחה שלנוכח הדיווח שקיבלתי מחבריי החדשים במסעדת סנטי רומא ומכל מה שקראתי עליה לפני, הגעתי אליה עם לא מעט ציפיות. הלוקיישן המדויק של המסעדה הוא ב-Piazza Zama בשכונת Appio Latino.

DOGMA Ristorante – מסעדת שף חדשה של דגים ופירות ים עם מוטיבים של עשן וגריל:

ארון הפתעות בדרך מהשירותים. נכנסתי בשעת הפתיחה. יחד איתי היו עוד 2-3 זוגות שנכנסו. בהמשך הערב היו עוד סועדים אבל המקום לא היה מלא. להערכתי כמו מסעדת המישלן Orma Roma הייתה תפוסה של כ-60%. כאן אני פחות מופתע כי זו בכל זאת מסעדת שף שמרוחקת מהמרכז ונמצאת בשכונה שהיא ממש לא מתויירת. זה לא מקום שתייר ממוצע יגיע אליו על הדרך. צריך לדעת עליו מראש ולהתארגן.

חלל המסעדה. מאד נעים. מודרני, נקי, מינימליסטי. הדגים מככבים גם על הקירות.

התפריט הרשמי. מי שקיבלה את פניי ותיקשרה איתי לאורך הערב היא אלסנדרה שהייתה מאד מאד נחמדה ולצדה סייעו 2-3 מלצריות נחמדות ומקצועיות. אני לא חושב שמכוונים כאן לכוכב מישלן. המקום אמנם מוקפד ומתוקתק והאוכל יצירתי, אבל יש כאן עדיין קז'ואליות ופשטות יחסית. המסעדה האחרונה שאוכל בה ברומא בחלק הבא של הדיווחים היא לגמרי מסעדה שמכוונת לכוכב. Dogma נכון לעכשיו היא לא כזו למרות שהארוחה שאכלתי כאן הייתה נפלאה עם מנות שלגמרי אפשר למצוא במסעדות מכוכבות. אני (משום מה) בחרתי במסלול המצומצם של ארוחת הטעימות – 5 מנות בבחירת השף. הייתה לי בקשה אחת ויחידה מאלסנדרה – שאם אפשר שמבין המנות הראשונות (Primi) אקבל את הריזוטו דווקא ולא את אחת משתי מנות הפסטה האחרות כי אכלתי המון פסטות עד אותו רגע ונורא רציתי הפעם לגוון בריזוטו. מבוקשי התקבל. חמודים. השימוש הבסיסי שלהם הוא בחלקו בדגי ים לא יקרים מתוך עיקרון של שמירה על מחירים סבירים ונגישים. הם עובדים עם יצרנים קטנים שנותנים דגש על אורגניות וקיימות.

היין איתו התחלתי בהמלצתה של אלסנדרה. אמרה לי שזה יקב בוטיק שיושב באזור לאציו. Arcaro, 2022. ענבי Maturano. יין ביו-דינאמי לא מסונן ומלא אופי. זו אחת מ-2 כוסות יין ששתיתי בארוחה. אחת מהן עלתה 7 יורו והשנייה 9 יורו. לא יודע מי עלה כמה.

מבט לחלל הלא גדול בו אני ישבתי. יש חדר צמוד שגם הוא לא גדול. מקום נעים ואינטימי.

ביס של התחלה. off menu. טאקו קטן ופריך עם מעין סביצ'ה תמנון מעושן לצד איולי ביתי מעושן קלות. פשוט נהדר. עישון קל, תמנון קטן ומצוין שהיה עשוי מושלם. כמה ביסים קטנים שעשו חשק גדול להמשך הארוחה.

מנת הלחם שלהם. קרקרים דקיקים של כוסמת ועגבניות לצד לחם מחמצת תוצרת בית ושמן זית כתית מעולה מקומי (שמן זית נפלא). הלחם טוב מאד. אולי לא מדהים כמו הלחמים של Orma Roma אבל עשוי מצוין.

מנה ראשונה בארוחת הטעימות. MOLLUSCO E PATATE – Mollusk and potatoes. בתרגום חופשי – רכיכה ותפוחי אדמה. אני מניח שזהות הרכיכה משתנה כאן לפי היצע חומרי הגלם. אצלי זה היה תמנון משמח. הייתה כאן קציפת תפוחי אדמה שהכילה נתחים שונים של תמנון ובתוכה נכח גם רוטב/ביסק מעושן על בסיס התמנון ופירות ים. היו גם חתיכות תפו"א מבושל. טעמי ים, גריל ועשן קל אפפו את כל המנה. זה היה חם, טעים ביותר, חורפי ומנחם. ממש נהדר.

CROSTACEO FLAMBADOU – Flambadou of Shellfish. שרימפס שנחרך קלות בגריל מיוחד ומוגש עם קריספי רייס, אורגנו וקרם עלים ירוקים ששכחתי את זהותם. השרימפ הוא כוכב המנה. טעים להפליא. עשוי כמעט נא למחצה בפנים וחרוך ומעט מעושן בחוץ. עושר ואושר. תאווה לחך. הייתי שמח למנה כפולה כזו. אלה טעמים שעושים חשק לעוד.

כוס היין השנייה שעזרה לי אלסנדרה לבחור. גוורץ? האם נפלתי על הראש? אלסנדרה הבטיחה לי שזה גוורצטרמינר מלא אופי וגוף. כמובן שקיבלתי טעימה לפני ואכן היא צדקה. Maratsch Gewürztraminer glassier 2020. יין טבעי של יקב בשם Stefan Vaja Bio Winery שנמצא בצפון הצפוני של איטליה בלומברדיה באלפים האיטלקיים. יין מצוין. חד, גוף מלא וסיומת נהדרת.

RISOTTO BURRO ALICI E CAVOLFIORE – Risotto with butter, anchovies and cauliflower. מהתרשמותי מהמנות הקודמות אני די משוכנע שגם אם הייתי מקבל את אחת ממנות הפסטה שבתפריט (טליוליני פירות ים או הפסטה הממולאת שאין לי מושג במה מולאה) הייתי נהנה מכל ביס. אבל ביקשתי בנחמדות לקבל את הריזוטו ולא הצטערתי. כל כך טעים. אני לא זוכר הרבה מנות ריזוטו מענגות שכאלה. ריזוטו בחמאה מעושנת, אנשובי וכרובית. נשמע פשוט אבל זה היה מעדן. זה הקסם של שף מעולה – לקחת חומרי גלם פשוטים יחסית ולא בהכרח יוקרתיים ולעשות מהם מעדן גורמה של ממש. האנשובי הטרי היה נפלא – חלקו כבוש, חלקו עשוי בגריל, מלא טעם וממש נמס בפה, החמאה והרוטב שעטף את גרגרי האורז היו יוצאים מן הכלל עם טעמי עישון קלים ואומאמי מלוח-ימי נפלא מקרם אנשובי שנכח כאן גם. הכרובית תרמה את טעמה האדמתי העדין. השילוב היה אדיר והתיבול של כל העסק היה מושלם. יש כאן חתיכת שף עם כישרון ויד.

MOLLUSCO PANATO E FUNGHI – Breaded Seafood and Mushrooms. קלמרי מצופה בפירורי לחם עם פטריות. נהדר. מנה שהרגישה לי מעט יותר שגרתית מקודמותיה אבל הייתה מצוינת ועשויה ללא דופי אף היא. חריכת הגריל של הקלמרי הייתה בול. הפטריות בכמה דרכי הכנה (גם מחית, גם צרובות, גם רוטב מצומצם) השתלבו מצוין עם השרץ והיו כדרכן מפוצצות בטעמי אדמה. עבודה יוצאת מן הכלל.

קדם קינוח. סורבה לימון ושמן זית שכמדומני הכיל גם סלרי או שומר. נעים, חמצמץ וטעים.

קינוח שהוא חלק מארוחת הטעימות. NOCCIOLA E WHISKEY. קינוח אגוזי לוז וויסקי. תחתית של בצק אגוזי לוז למטה. קרם/מוס אגוזי לוז אוורירי מעליה. קראמבל שוקולד מריר למעלה. איפה הויסקי? מתחבא בפנים בצורת קרם אנגלז בטעמי ויסקי מעושן. בוצעים את הקינוח ואז הקרם מתפרץ החוצה. נהדר. קינוח מענג. טעמי העישון של הקרם מקפיצים אותו לדרגה של קינוח על. שאר האלמנטים מצוינים. השימוש באגוזי לוז ובשוקולד נעשה בול כמו שצריך. הכל מריר-אגוזי ועשוי נהדר. אבל קרם הויסקי המעושן הזה הוא wow. נותן אלמנט אקסטרה ומעלה קינוח טוב מאד לדרגת קינוח גבוהה במיוחד. סיום נפלא לארוחה יוצאת מן הכלל.

71 יורו לארוחת שכזו זו אכן תמורה יוצאת דופן לכסף.

Dogma. ארוחה לפנתיאון. הגעתי עם ציפיות גבוהות והן התגשמו במלואן ואף מעבר לכך. הבאסה היחידה היא שלא הלכתי מראש עם ארוחת הטעימות של 7 המנות ב-68 יורו. לא ברור לי עד עכשיו למה. לצערי השף לא יצא מהמטבח במהלך הארוחה (נמצא איפשהו מאחורי הקלעים) ולכן לא הייתה לי הזדמנות להודות לו אבל הבחור הוא כישרון בלתי רגיל. עושה קסמים עם חומרי גלם יחסית פשוטים מהים, עם טאץ' מבורך של אש, של גריל ושל עשן. מעניין כמה המסעדה הזו הייתה מדוברת והומה יותר אם הייתה יושבת בשכונה מרכזית של רומא ולא בשכונה דרומית לא מוכרת. אולי דווקא המיקום הלא מרכזי שלה היה המזל שלי שבזכותו הצלחתי להזמין אליה מקום מאתמול להיום וליהנות מארוחה טעימות ימית מקורית, טעימה להפליא ומענגת.

יומיים משובחים נוספים עברו עליי ברומא שהגיעו לשיא בארוחה הנפלאה ב-Dogma. בחלק השלישי והאחרון אבקר במסעדה רומאית שכונתית, בבר קוקטיילים מדורג, אהנה מעוד קצת אוכל רחוב מטוגן ומפיצה נאפוליטנית לא מסורתית, ואסיים בארוחת טעימות מעולה במסעדת פיין דיינינג.