רומא דצמבר 2024 – חלק ג': מסעדה רומאית, פיצה טופ, בר קוקטיילים מדורג, אוכל רחוב מטוגן ומסעדת פיין דיינינג חדשה לסיום

רומא. 5-11 בדצמבר. חלק ג' ואחרון.

ה-9 וה-10 בדצמבר. ימים ב' ו-ג' של השבוע. ב-11 בדצמבר טסתי את החזור לתל אביב. כהרגלי בטיול הזה התחלתי עם קפה ומאפה של בוקר. זה מבית קפה/מאפה ליד המלון שלי שלמי שמתעקש לדעת שמו La Licata.

מעט לפני 8:30 בבוקר התייצבתי בכניסה לקולוסיאום. יום קודם רכשתי אונליין כרטיס ב-18 יורו לכניסה לקולוסיאום שכולל גם אופציה לכניסה ל-Foro Romano (פורום רומאנום). הכניסה למתחם עצמו הייתה זריזה למדי בלי המתנה ארוכה מדי. רשמית הייתי אמור להיכנס ב-9:00 אבל התחילו את הכנסת המבקרים לפני, כך שב-8:40 בערך כבר הייתי בפנים. ניצלתי את המיעוט היחסי של תיירים בשבוע הזה וזה בהחלט היה שווה.

התמונות הבאות הן כבר מעט אחרי הסיבוב בקולוסיאום בפורום רומאנום ובגבעת פאלאטינו. בהחלט מומלץ מאד ולגמרי שווה את 18 היורו בהנחה ולא צריך לעמוד שעות בתור.

היות ושני האתרים ההיסטוריים הללו היו קרובים למלון שלי בשכונת מונטי החלטתי שאת ארוחת הצהריים אעשה לשם שינוי קל"ב בשכונה באחת מהמסעדות הרומאיות השכונתיות הרבות שברובן נמצאות ברחובות הקטנים שמאחורי הרחוב הראשי Via Cavour, למשל ברחוב Via della Madonna dei Monti או המשכו Via Leonina. לא ערכתי תחקיר מעמיק. חיפוש קצר בגוגל של אוכל רומאי במונטי והצלבה עם המפה העלה 4-5 אפשרויות של מסעדות מקומיות שנראו כאופציה שכונתית וחביבה. באחת קטנה לא היה מקום. אחרת נפתחה רק ב-13:00 והיות והייתי רעב כבר ב-12:30 נכנסתי לשלישית האקראית.

La Taverna dei Fori Imperiali – מסעדה של מטבח רומאי בשכונת Monti:

מסעדה רומאית טיפוסית שלפי האתר פועלת כבר למעלה מ-20 שנה. מאתרים שונים למדתי ששמו של הבעלים והשף הוא אלסיו (Alessio Liberatore) ושם אשתו ושותפתו מריה-גרציה ושגם 2 ילדיהם עוזרים בניהול המסעדה. באתר שלהם מצוין שהוא דור רביעי של המקצוע. המקום נראה כמו מסעדה איטלקית טיפוסית בבעלות משפחתית עם היצע מנות גדול של קלאסיקות רומאיות ואיטלקיות, כולל מנות עונתיות, והרבה יין מקומי. מקום ביתי ונעים.

המסעדה נפתחת ב-12:30 והגעתי קצת אחרי. היו כבר סועדים בודדים ודי מהר חלק לא מבוטל של השולחנות התמלא. היו תיירים שכמוני כנראה לנים בשכונה (שמעתי אנגלית בריטית, היה שולחן של אסייתים) והיו לא מעט איטלקים שהם כנראה תושבי השכונה – אישה בגפה, זקן בגפו, זוג צעיר עם תינוק ועוד).

תפריט המסעדה. לא מעט אופציות. אנטיפסטי, מנות עיקריות ותוספות. לא צילמתי את הדף של המנות הראשונות שכולל את הפסטות הקלאסיות – קרבונרה, קאצ'ו א-פפה, פוטנסקה וגם מנות כמו פסטה עם פרחי זוקיני, אנשובי ובוטרגה, ניוקי עם ראגו בשר, רביולי עם בוראטה ופסטות נוספות עם פירות ים, דגים ובשר. הלכתי על 2 תוספות של ירקות ומנה עיקרית בשרית. המנות לא זולות במיוחד. אני מניח שהמחירים כאן מעט יותר גבוהים מהממוצע של טברנות וטרטוריות מקומיות. מחירי הפסטות שהן כנהוג באיטליה מנות ראשונות נעים בין 14 יורו ל-18 יורו. את שאר המחירים אפשר לראות בתפריטים המצולמים. מה שכן – המנות שאני אכלתי היו נדיבות ולכן אני מניח שזה מאפיין את רוב המנות כאן.

לשם שינוי ויתרתי על יין ושתיתי בירה. 6.50 יורו ל-1/2 ליטר.

אמנות.

ממנות ה-Sides התחשק לי דווקא מנות ירק. התחלתי עם סלט Chicory רומאי עם שמן זית, אנשובי, שום וחומץ. 8 יורו. עולש. אנדיב. צ'יקורי. סלט מוצלח וטעים. פשוט, מתובל היטב. האנשובי נכח יפה. הירק היה רענן. סלט ביתי טוב מאד. צריך קצת ירקות בריאים בטיול שכזה.

עוד מנת צד. ארטישוק. ויתרתי על הארטישוק היהודי המטוגן שגם מוצע כאן לטובת ארטישוק רומאי מאודה ביין לבן ומנטה. 8 יורו העלות. משהו קצת יותר בריא. זו עוד מנה ביתית טעימה. ארטישוק טרי עשוי היטב עם טעמים עדינים ותיבול פשוט וטוב.

שתי מנות הצד הבריאות הללו השתלבו לי מצוין עם העיקרית הבשרית שהזמנתי. הייתה התלבטות קלה בין צלעות הטלה, הסלטימבוקה ושוק החזיר. הלכתי על החזיר ולא הצטערתי. Roasted Pork Shank. שוק חזיר צלויה. 22 יורו. המנה הנדיבה הוגשה עם סכין נעוצה. מוכנה לניסור. תפוחי אדמה אפויים כתוספת. הרוטב הוא על בסיס מיצי הצלייה של החזיר. בסיסי וטעים. השוק הייתה עשויה מצוין. רכה ונופלת מהעצם עם קראסט צלייה מוצלח. בשר טוב וטעים ויופי של צבע של הצלייה. מנת בשר ביתית מוצלחת כמו המנות שקדמו לה. יש כאן בישול מקומי בסיסי בלי קשקושים.

תמונת האחרי. הבשר נפרד יפה יפה מהעצם – בדיוק כמו שמצופה מנתח כזה. מינון הבשר במנה היה גבוה ביחס לשומן. הרבה בשר ומעט שומן באופן יחסי. בקיצור – יצאתי עם ארוחה בריאה למדי.

חשבון של 49 יורו לארוחה כולל שתייה ותוספת הלחם. לא הרבה ביחס לכמויות. אולי גם לא הכי זול שיש בז'אנר של טברנות/טרטוריות דומות. עדיין – תמורה ראויה לכסף.

יצאתי מלא ומדושן מהארוחה ב-La Taverna dei Fori Imperiali. מסעדה רומאית שכונתית נעימה ומוצלחת לארוחה ביתית, משביעה ואיכותית. מי שבשכונה ומחפש לשם שינוי משהו מקומי ופשוט סביר שייהנה כאן.

לקינוח גלידה. גם בשכונה. Fatamorgana Monti. נדמה לי שגם בה יצא לי להיות ב-2016. היא אחת מכמה סניפים של גלידרייה רומאית איכותית.

בערב המשכתי בסיבובים וכשהגיעה שעת הרעב והיות ואכלתי ארוחת צהריים מלאה ומספקת קפצתי לעוד פיצרייה.

ולא סתם פיצרייה. זו המדורגת ראשונה בין הרומאיות ברשימת 50 Top Pizza Italia לשנת 2024. היא מדורגת נכון לשנה הזו במקום ה-5 (בין הנאפוליטניות). ב-2023 היא דורגה שלישית.

Seu Pizza Illuminati – פיצה נאפוליטנית יצירתית המדורגת חמישית בטופ 50 של איטליה לשנת 2024:

הפיצרייה הזו שוכנת בשכונה שנקראת Porta Portese בחלק הדרומי והפחות מוכר ומתוייר של טרסטוורה. היא נפתחה במרץ 2018 ע"י שף-פיציולו בשם Pier Daniele Seu ושותפתו-רעייתו Valeria Zuppardo. הגעתי לשם כמה דקות לפני הפתיחה שהיא בשעה 19:00. המיקום הוא חור. לוקיישן לא מרכזי בבניין תעשייתי מכוער. את דלת הפיצרייה פתחו בדיוק ב-19:00 וכראוי למקום מדורג וממותג היו עוד סועדים שהגיעו ממש עם הפתיחה והמקום התמלא די יפה. רובם תיירים אבל גם איטלקים נכחו בקהל. זו פיצרייה שמשלבת בין קלאסיקה לחדשנות ומעבר לפיצות סטנדרטיות מציעה גם פיצות חדשניות ויצירתיות, חלקן על הנייר נשמעות מוזרות למדי.

בפנים – עולם אחר. מקום צבעוני, מודרני ומאד מאד ממותג. ברור שהשף הזה מאד אוהב את עצמו. in pizza we trust. נשים את מבטחנו בפיצה.

הרבה ציורים, איורים, קריקטורות, דירוגים ופרסים ממוסגרים מעטרים את קירות המקום.

גם כאן סורקים את התפריט. היה לי ברור שאבחר את אחת הפיצות הלא שגרתיות. הפיצות הקלאסיות עולות כאן מ-9 יורו למרגריטה עד 13 יורו. מחירי הפיצות המיוחדות של SEO נעים מ-13.50 יורו ל-23 יורו. יש גם כל מיני מנות ראשונות ואפילו אפשרות לארוחת טעימות ב-45 יורו (עם התאמה אפשרית של יין ב-20 או 25 יורו). הפיצה היקרה ביותר היא פיצה הנושאת את השם MISERY AND NOBILITY ומכילה בין היתר תפוחי אדמה, קרם שום שחור, כמהין, בצלים וצ'יפס של כרוב שחור. עוד פיצות יצירתיות הן למשל VALERIA A GUANGDONG עם ז'וליינים של גזר חריף, עוף בגלייז שקדים, באק-צ'וי, רוטב סויה מצומצם ושומשום שחור או RASPBERRY FIELDS עם קרפצ'יו שומר צלוי, מוצרלה, גבינה כחולה, פקורינו וג'ל פטל. עוד אחת מוזרה במיוחד: CECI-CHE עם חומוס וקרם טחינה, אנשובי, לצ'ה דה טיגרה, קונפי עגבניות, אבקת אצות נורי וחרדל. אין כאן טעות.

אני הזמנתי פיצה ששמה SUPER CAPRICCIOSA. אלה מרכיביה אחד לאחד: קרם זיתים, מוצרלה, האם צלוי, ארטישוקים צלויים, "צמות" מוצרלה, ביצה חצי רכה, עגבניות שרי חצי מיובשות, קרם פטריות, אבקת זיתים ומיזונה. העלות – 16 יורו. מה שהיה נראה לי מוזר על הנייר היה השילוב של הביצה. ובכן, העסק מיותר. הביצה למעט צבע לא תורמת בעיניי דבר לפיצה המצוינת. אגב, יש להם גם פיצה עם ביצה מקושקשת בשם SUNDAY FRITTATA שבין היתר מכילה גבינות, תבשיל בצלים ותפוחי אדמה. נחזור לפיצה שלי. למעט הביצה שלא באמת תרמה שאר האלמנטים היו מוצלחים והשתלבו היטב זה עם זה. בסיס הבצק הוא טוב מאד. יחסית קליל ואוורירי עם קראסט חיצוני קל. איכשהו כמו שניתן להבחין בצילום השלישי אפשר היה לאחוז במשולש פיצה כולל הביצה והעסק איכשהו החזיק מעמד. למתקשים יש גם סכין ומזלג. אהבתי במיוחד את הארטישוקים ואת קרם הפטריות וקרם הזיתים. הם סיפקו את העניין ואת הטעם. דווקא ההאם הצלוי היה עדין יחסית. סה"כ פיצה מלאת גימיקים ועמוסה מדי אבל עדיין טובה מאד, טעימה ומוצלחת. להגיד שהיא בין הטובות שאכלתי? לא. בנאפולי ובמילאנו אכלתי טובות ממנה וגם זו שאכלתי בפוסט הקודם ברומא עצמה הייתה בשורה התחתונה לא פחות טעימה.

מיתוג בכל פינה. יש שיחשבו שזה חמוד ומשעשע. יש שיחשבו שזה קצת מאולץ, יומרני ומלא חשיבות עצמית. היות ומדובר בפיצה – אני איפשהו באמצע.

החשבון. לא שתיתי אלכוהול. שמרתי את עצמי למקום שיגיע אחר כך.

SEU פיצה היא מקום חמוד ומהנה וכאמור גימיקי למדי. מי שמחפש להתפרע עם פיצות שף שחורגות מהשגרה ייהנה כאן בטוח. טהרנים שמעדיפים נאפוליטניות קלאסיות יכולים לוותר ולדבוק באחת הפיצריות הנאפוליטניות שקרובות יותר למרכז העיר.

אחרי הפיצה חזרתי ברכבת קלה לשכונה שלי מונטי ושמתי פעמיי לראות אם יש מקום בבר קוקטיילים שכמו הפיצה גם הוא מדורג בדירוג הטופ 50 ברים העולמי. זה בר הקוקטיילים שמדורג ראשון בין האיטלקיות בכלל ברשימה במקום ה-33. יש בר נוסף מרומא בשם Freni e Frizioni שמדורג שם במקום ה-53 (הרשימה כוללת 100 ברים מרחבי הגלובוס).

Drink Kong – בר קוקטיילים שמדורג במקום ה-33 בדירוג ה-The World's 50 Best Bars לשנת 2024:

בערך ב-20:30 הגעתי לבר. נכנסתי והיה לי מקום על הבר עצמו. מדובר בבר קוקטיילים שמגדיר את עצמו כמעבדת קוקטיילים. המקום נפתח ע"י מיקסולוג בשם Patrick Pistolesi. ב-2019 הוא זכה בתחרות עולמית בתואר של Campari One To Watch. המקום אפל עם תאורת נאון בצבעים שונים והוא שואב השראה מיפן וממקסיקו.

נשנושים שמוגשים לשתיינים.

ספר הקוקטיילים מציע קלאסיקות שונות שלהם וקוקטיילים חדשים שהם מייצרים במעבדה. לכל קוקטייל יש דף שמתאר אותו ואת מאפייניו ומרכיביו ומחירים. באופן יחסי אין כאן הרבה קוקטיילים שמסומנים בדרגת מרירות גבוהה ויש לא מעט מתקתקים.

זה הראשון שניסיתי. אמרתי מריר והברמן אמר שזהו זה. 15 יורו העלות. מה אומר? קוקטייל סתמי. קמפרי עם קרח. לא הרגשתי שום דבר מעבר לכך למרות שהיו אמורים להיות כאן ביטרים עשבוניים כאלה ואחרים. הבעתי את התבאסותי היחסית והברמנית השנייה ישר לקחה את הקוקטייל וניסינו למצוא משהו יותר מעניין.

זה הקוקטייל החלופי. Crimson. מכיל ויסקי שיפון – JACK DANIEL'S BONDED RYE, ורמוט Mancino Secco, ביטר, סלק, יוגורט סויה. העלות גם 15 יורו. זה קוקטייל מורכב ומוצלח יותר. יש מרירות מסוימת, יש נוכחות לויסקי ולסלק. את יוגורט הסויה לא הרגשתי. קוקטייל טוב וחביב אבל לא מלהיב.

על הבר. קצת לפני 21:00. המקום היה די מלא. לא מפוצץ.

בסוף ספר/תפריט הקוקטיילים יש רשימה כוללת של כל הקוקטיילים על מרכיביהם המדויקים.

זה הקוקטייל השני. RAGGIO. בסיס של ESPOLÒN TEQUILA + MONTELOBOS MEZCAL. גם הוא 15 יורו. הכיל גם קורדיאל (ליקר סירופי) עשבוני של תרד, שמיר ובזיליקום ו-Vetiver Gris שמגוגל מסתבר שמדובר בבושם אז אין לי מושג מה זה אומר בהקשר של הקוקטייל הזה. הוא היה טוב אף הוא אבל נוכחות המזקל וודאי העשבים הייתה יכולה להיות בולטת יותר.

עוד קצת תמונות לאווירה. זה חדר צדדי שלא היה מאויש.

במהלך הערב היה ברמן צעיר, כנראה מתלמד, ששקשק קוקטייל כלשהו והשפריץ לו. הוא לא הגיע לבגדיי אבל הצליח להרטיב יפה את אזור הבר שלידי וליד שכניי. הברמנית הבכירה והברמן השני התנצלו נורא אבל אמרתי להם מיד שהכל בסדר ולא קרה כלום. בחשבון הופתעתי לגלות שחייבו אותי רק על קוקטייל אחד ויחיד ולא על השניים שהזמנתי ושתיתי (על ההוא שנלקח ממני כי לא הייתי שבע רצון בכלל לא חשבו לחייב – כראוי). הברמן אמר שזו לא טעות ושזה בגלל ההשפרצה. ביקשתי שיחייבו אותי כנדרש על 2 הקוקטיילים וכך היה. לא צריך להגזים ולא צריך לנצל. אני מעדיף תמיד לשלם מחיר מלא על מה שאני מזמין וצורך גם אם יש פשלות קטנות מסביב. בלי קשר לחיוב – Drink Kong כבר הוא מקום מגניב וחביב אבל שתיתי קוקטיילים חדים, חזקים, מעניינים ויצירתיים יותר בהרבה ברים אחרים ולכן לא ממש התרשמתי מהדירוג הגבוה שלהם בטופ 50. הוא לא ממש מובן לי. בברים אחרים שישבתי בהם באירופה שמדורגים שם אני זוכר שלרוב התרשמתי יותר. אם כבר מעבדת קוקטיילים – 7to1 Lab התל אביבית עושה לטעמי קוקטיילים מעניינים וטובים יותר.

ה-10 בדצמבר. יום מלא אחרון. קפה ומאפה של בוקר כמנהג המסורת שלי ברומא.

טיול הבוקר הביא אותי לאזור הגטו היהודי.

לקפה ומאפה שני עצרתי במקום שהוא דווקא בית מאפה אוסטרי בשם La Dolceroma. בריוש השוקולד שאכלתי היה בסדר. לא יותר.

אוהבים ארטישוקים יהודיים בשכונה שמלאה במסעדות רומאיות יהודיות, חלקן הלא מבוטל כשרות.

השוק הכי מפורסם ברומא, שוק קמפו ד'פיורי (Campo de' Fiori). אפילו הוא היה ב-mode רגוע ולא מפוצץ בתיירים כמו שזכרתי אותו.

הפנתיאון. עוד אחד מהסמלים. נעמדתי בתור קטן ליד מכונות כרטיסים אוטומטיות כדי לרכוש כרטיס כניסה אבל בדיוק הייתה תקלה במסופונים ולא התחשק לי לעמוד בתור של תשלום במזומן (היו אולי 20 איש בתור אבל החלטתי לחתוך). בכל אופן גם כאן באופן יחסי כמו בשאר האתרים המרכזיים היה יחסית ריק.

את ארוחת הצהריים עשיתי במקום נוסף של אוכל רחוב בשם Supplizio שמתמחה בסוּפְּלִי – Supplì – כדורי אורז ריזוטו מטוגנים במילויים שונים.

Supplizio – סטריט פוד מטוגן, מושחת אך מוקפד:

מקום של אוכל רחוב רומאי קלאסי שנמצא כ-5 דקות הליכה משוק קמפו ד'פיורי. יש סופלי בשלל מקומות וזה כנראה המפורסם ביותר שמתמחה בעניין. אני ביקרתי במסעדונת הראשית ויש דוכן נוסף גם בשוק Mercato Centrale. השף שעומד מאחוריו הוא אחד בשם Arcangelo Dandini והוא פתח אותו ב-2014. מסתבר שיש לו גם מסעדה בבעלותו בשם L'Arcangelo.

המקום היה מלא אבל מצאתי ספוט יחיד על בר צדי קטנטן בפנים, סמוך למטבחון ולשולחן בו נמצא בעל הבית שאצלו מזמינים (לצד אישה שלהערכתי היא רעייתו). יש כאלה שפשוט הזמינו טייק אוויי. גם כאן מתגאים בדירוג כלשהו של טופ 50 של אוכל רחוב באיטליה.

התפריט. קודם כל סופלי במילויים שונים. יש גם מנות מטוגנות אחרות כמו קרוקט, דגים מטוגנים ועוד כמה מנות נוספות.

גם כאן חשבתי שבירה מקומית תלך טוב עם מטוגן מושחת.

אבל לפני המטוגן התחלתי דווקא במרק. יום קר וזה. היו כמה ספיישלים של מרקים ואני בחרתי במרק כרובית. סמיך, חורפי וטעים. הייתי שמח אם היה מוגש לוהט יותר. נדמה לי שהוא עלה 8 יורו.

זה הסופלי הראשון. Classico. במילוי בשר ראגו בקר, עגבניות, מוצרלה ופרמז'ן וכמובן אורז. 3 יורו ליחידה. הטיגון היה מצוין. העסק טעים וכיפי. מטוגן קראנצ'י ומילוי רך של גבינות נמתחות ובשר. נשנוש בר מהנה.

החלטתי שבא לי עוד אחד אז הזמנתי את ההוא במילוי Cacio & pepe במילוי פקורינו רומאנו, מוצרלה ופלפל שחור. גם טעים מאד אם כי בהחלט אפשר לפלפל את העסק קצת יותר.

מקום חמוד ואיכותי הוא Supplizio. יותר אינטימי וצנוע ופחות ממותג מ-Trapizzino בה ביקרתי בחלק השני. אולי בגלל זה שמעתי בו הרבה יותר איטלקית ופחות אנגלית. כיף שאוכל רחוב מטוגן יכול להיות מבוצע ללא דופי ובאיכות גבוהה במקומות שכאלה. שאפו על כך.

עוד קצת סיבוביםשל אחרי האוכל.

ועוד גלידה אחת ודי.

אחרי הסופלי הסתובבתי באזור פיאצה נאבונה בדרכי חזרה למלון וחיפשתי גלידרייה אחרונה לטיול. מקום שאיתרתי במפה היה סגור ועל הקיר לידו היה שלט שדיבר על משהו כמו "האם אכלתם פעם גלידה מחלב באפלו? 200 מטר בהמשך הרחוב יש כזו". משהו בסגנון. זרמתי עם השלט והגעתי למקום שנקרא Ruma Bottega & Cucina Agricola. הם מגדירים את עצמם בכלל כביסטרו/בר יין שמציע תפריט עונתי של מנות קרות וחמות שמבוסס על תוצרת חקלאית שבמרכזה – מוצרי חלב וגבינות מחלב באפלו. במקום יש גם חנות למוצרים חקלאיים שונים ולגבינות שלהם (רובם מחווה ב-Maremma בטוסקנה וממחלבה בשם La Maremmana) והם גם מציעים גלידות שהם מכינים על בסיס חלב הבאפלו. תכלס זה נראה כמו חמד של מקום לפתיחת שולחן של נשנושי גבינות ובשרים אבל אני הייתי אחרי ארוחת צהריים ולכן התמקדתי בגלידות שלהם.

אחד העובדים מכין לי את הכוס עם שני הטעמים בהם בחרתי. Fiore di Bufala ו-Cheesecake Robiola & Yogurt. שניהם מאד מוצלחים וטעימים.

תראו איזו תוצרת יפה של גבינות מחלב באפלו.

חזרתי למלון אחה"צ. יום קודם חשבתי לסיים עם קצת גורמה בסטייל לארוחת ערב אחרונה ברומא. בדקתי כמה אופציות כולל מסעדות מכוכבות אבל בסוף הזמנתי מקום במסעדת פיין דיינינג די חדשה שקראתי עליה בכמה אתרים שדיווחו על מסעדות חדשות בולטות. זו לא מסעדה שנכנסה למדריך מישלן איטליה שפורסם לאחרונה. לא יודע למה. היא אפילו עדיין לא מומלצת מישלן ולטעמי, ודאי לנוכח הארוחה שלי בה, היא צריכה להיות במדריך, ולא רק זה – היא גם שווה בקלות כוכב מישלן. אחרי שקמתי משנ"צ וכדי לפתוח את התיאבון עשיתי חיפוש על המסעדה הזו, INEO שמה, ונתקלתי בביקורת מהללת במיוחד של מבקר המסעדות הבריטי הנודע Andy Hayler הפלצן שמסתובב בעולם ופוקד מסעדות שף מכוכבות בלי סוף, כולל מוניטין של אחד שמבקר בכל המסעדות שמחזיקות ב-3 כוכבי מישלן בעולם. איש עסוק. לרוב הוא יכול להיות מבקר קשוח ולתת ציונים לא משהו (עד 20) גם למסעדות מכוכבות. הוא ביקר ב-INEO בסוף מאי ונתן לה דירוג של 17 מ-20. בסקאלה שלו זה דירוג ששמור למסעדות כוכב ואף יותר מזה. דירוג מצוין. תיאוריו רק יצרו אצלי ציפיות לארוחה מעולה וקיוויתי שהן תתגשמנה ושאסיים טיול קולינרי משובח בקול תרועה רמה. תכף נראה אם אכן כך קרה. הזמנתי מקום לשעה 19:30.

המסעדה ממוקמת ב-Piazza della República בבניין של מלון 5 כוכבים מפואר בשם Anantara Palazzo Naiadi שעבר שיפוץ מקיף לאחרונה. חתיכת בניין וחתיכת לובי.

נכנסתי למסעדה בזמן.

INEO Restaurant – ארוחת טעימות במסעדת פיין דיינינג די חדשה במלון 5 כוכבים יוקרתי:

מסעדת פיין דיינינג שנפתחה באפריל 2023 ויושבת כאמור בקומת הלובי של מלון 5 כוכבים מפואר ויוקרתי. השף שלה הוא Heros De Agostinis, יליד רומא ובעל רזומה מרשים ביותר, בין היתר כסו-שף בכיר ב-La Pergola הרומאית היחידה שמחזיקה כבר שנים ב-3 כוכבי מישלן (תחת השף Heinz Beck), כשף ראשי במסעדת מישלן שפעלה בלונדון במלון 5 כוכבים ונסגרה, במסעדות בצרפת, גרמניה, ובמסעדה של היינץ בק בבחריין. המילה INEO (מבטאים איינאו) היא המקבילה הלטינית של המילה enter – להיכנס או כניסה.

כיור זהב בשירותים. סטייל.

חלל המסעדה כולל שני חדרים לא גדולים ובסה"כ 28 מקומות ישיבה. העיצוב הוא יחסית מתון ולא מנקר עיניים במיוחד בהשוואה לבניין המלון וללובי הראשי. אני פחות מחבב מקומות פלצניים ומעוצבים מדי אבל היה לי נעים לשבת במסעדה שהייתה כמעט ריקה מאדם. בחורה אחת ישבה בחלל שלי. עוד זוג מבוגר ישב בחלל הפנימי. 4 סועדים נוספים הגיע קצת אחריי (2 איטלקים שאירחו 2 ספרדים) ומעט מאוחר יותר הגיע זוג יפני. זהו. די מדהים שמסעדה מושקעת שכזו היא עד כדי כך ריקה. לא ברור לי העניין. וזו לא מסעדה שמציעה רק תפריטי טעימות. יש גם אופציה לארוחה סטנדרטית a-la-carte שיכולה להתאים לאורחי המלון.

מלבד תפריט "רגיל" יש 3 מסלולים של ארוחת טעימות: In and around Rome – תפריט טעימות של מנות השף וגרסאותיו המודרניות והיצירתיות של מטבח רומאי ושל חבל לאציו. 4 מנות ב-145 יורו ו-7 מנות ב-165 יורו. A Journey around the World – התפריט הגלובלי של השף שמשלב את המקומי ואת הבינלאומי מניסיונו במסעדות בחו"ל, מסעותיו ברחבי העולם ושורשיו האיטלקיים – מאברוצו וממקום הולדתה של אימו – אריתריאה (שהייתה בשלטון איטלקי עד תחילת שנות ה-40). המחירים זהים ל"תפריט האיטלקי". יש גם ארוחת טעימות של 5 מנות שהיא צמחונית או "ירוקה" ועולה 145 יורו. מה שמשך אותי במיוחד להגיע לכאן הוא דווקא ההשפעה של אריתריאה ושאר העולם עם הבישול האיטלקי. אחרי התלבטות קלה בחרתי בתפריט ה"עולמי" בארוחת 7 מנות. בשביל לספק את סקרונתי באשר להשפעות האריתריאיות ויתרתי על כמה מחומרי הגלם האהובים עליי בעולם כמו לנגוסטין, שקדי עגל ומונקפיש מהתפריט "הרומאי" ו"הסתפקתי" בלובסטר, סריול אטלנטי (Amberjack) ובשר אייל.

עוד כמה מבטים לחלל הריק…

יין אדום לסיפתח. 20 יורו.

מתאבנים. 5 במספר. לא באמת זוכר מה היה מה. כולם טעימים ועשויים כמו שצריך. מספקים את פתיחת השולחן הראויה לארוחת טעימות עם שלל טכניקות ומרקמים.

התחלה של לחמים. הלחמים של השף וצוותו זכו בפרס “The Best Bread On The Table" by Gambero Rosso". הם באמת מעולים. גם הקרקרים הדקיקים והגריסיני וגם הלחם המדופף. בהמשך יהיו עוד לחמים לתפארת מקמחים מאזור אברוצו. שמן הזית הנהדר הוא מאזור לאציו והחמאה היא מנורמנדי.

מנה ראשונה: Tuna, Beetroot Mix and Yuzu. נתחי טונה נאה נהדרת נעטפו בסלקים בצבעים שונים ושכשכו בקרם יוזו סמיך. מנה מעולה. אהבתי את העובדה שנתחי הטונה היו עבים יחסית. הסלק בשלל מרקמים, טכניקות עשייה וצבעים היה נהדר והכל השתלב מעולה עם טעמי ההדרים העזים של היוזו. מנה רעננה וחדה מאד. פתיחה מצוינת לארוחת הטעימות.

מנה שנייה: Blue Lobster, Carrots and Fermented White Cabbage. לובסטר כחול עשוי מושלם עם גזרים וכרוב מותסס. גם קימצ'י חרפרף נכח כאן. השפעות אסייתיות כמו במנה הקודמת. זו גם מנה פשוט מעולה. שלל מרקמים של חומרי הגלם, טכניקות עשייה. הלובסטר גם זכה לטיפול מושלם הן בנתחים והן כמעין מוס עטוף בגזר. משהו כזה. שתי מנות פתיחה טעימות ביותר שמצביעות על שף שמאד בטוח ביד שלו, לא מפחד להפגיז בטעמים חזקים אבל עושה את זה במינון המדויק, בלי שחומרי הגלם המרכזיים – טונה במנה הראשונה ולובסטר במנה הזו – ייאבדו מנוכחותם וייעלמו.

עגלת לחמים. לגמרי משהו שרואים במסעדות מכוכבות כאלה ואחרות. קיבלתי טעימה מכל אחד. כולם תוצרת בית. כולם עשויים מצוין.

מנה שלישית: Beef Tartar, Truffle, Tamarind and Sesame. גם טרטר אפשר לעשות מעניין. גם הוא מכיל חומרי גלם אסייתיים. טרטר חתוך יחסית גס של בקר מאיכות מעולה שהוצב בין שני קרקרים דקיקים. רוטב תמרינדי ושומשום מלא אומאמי וחד השתלב נהדר והכמהין השחורות באו כאן כמתבלות בדיוק במידה הנכונה. הן כשבבים מגוררים, הן כפיסות דקיקות והן כקרם. טרטר מענג ושופע טעמים.

מנה רביעית: Hand-Made Maccheroni Cooked in Madeira Sauce, Eritrea Beef Stew and 24 Months-Aged Parmesan. זאת מנה שגם אנדי היילר שהזכרתי אכל כאן בארוחתו בסוף מאי ונתן לה ציון של 19 מתוך 20. הוא כתב שמדובר באחת ממנות הפסטה הכי טובות שהוא זוכר שהוא אכל (והבן אדם אכל הרבה). מה אומר? במקרה הזה הוא צודק לגמרי. חשבתי ששתי מנות הפסטה המופתיות שאכלתי ב-Orma המכוכבת היו הטופ של הטופ והנה הגיעה הפסטה הזו ונותנת פייט ראוי. יש כאן לפחות שיוויון אבל מה שמרשים כאן הוא שמדובר בפסטה עם מרכיבים יחסית פשוטים. אין כאן קיפודי ים או צלופח וקוויאר. יש כאן מקרוני עבודת יד שבושל ברוטב מדיירה (קבוצת איים באוקיינוס האטלנטי ששייכת לפורטוגל) שהוא על בסיס ציר בקר עשיר ויין מדיירה. המקרוני גם נטורל הוא נהדר הן בטעמו והן במרקמו. הפסטה נחה על קרם פרמז'ן מיושן 24 חודשים שהיה נפלא. מצד אחד אינטנסיבי ומצד שני מעודן. קרם אוורירי ועשוי מושלם. אבל השוס הוא נזיד הבקר האריתריאי שהכיל קוביות של נתחי בקר שונים (אני מעריך שגם חלקי פנים) בבישול ארוך שהיו מפוצצים בטעם. פשוט נזיד מופלא. חריף, חד, מתובל, עשיר בצורה בלתי רגילה. השילוב הכולל היה באמת קסום. מנת פסטה מושלמת בעיניי.

מנה חמישית: Grilled Line Caught Amberjack, Turnip Greens, Malted Corn and Bernaise Sauce. צריך גם מנת דג – אז Amberjack או סריול אטלנטי בעברית. דג שחביב מאד על שפים במסעדות גורמה. דג אוקיינוס נפלא. עשוי בגריל לשלמות. הוגש לצד עלי לפת וקרם עלי לפת, קציפת תירס מותסס ורוטב ביארנז. מנה מעט יותר מעודנת ו"אירופאית" מקודמותיה אבל מעולה אף היא, וגם היא למרות עדינותה היחסית הייתה שופעת טעמים ומדויקת.

מנה שישית: Saddle of Roe Deer, Apple, Cimini Mounts Hazelnuts and Cubeb Pepper Sauce. אוכף בשר אייל עם קראמבל אגוזי לוז מהרי Cimini שנמצאים צפונית לרומא. בצד מוגש קרם תפוחים חמצמץ וחד ורוטב יין ובשר מצומצם ומפולפל (פלפל Cubeb – זן שגדל באינדונזיה ובאפריקה ונחשב לארומטי במיוחד). המנה הייתה מושלמת. בשר נפלא ומלא טעם עשוי מדיום-רייר אדמדם נהדר. רוטב עשיר שהשתלב נפלא. קרם אגוזי לוז והקראמבל שלהם סיפקו אגוזיות אדמתית. נהדר.

קינוח ומנה שביעית: Cream of Banana, Peanut Brittle and Coffee Foam. אם הייתה מנה שחששתי ממנה בתפריט הטעימות זה הקינוח בגלל נוכחות הבננה. קרם בננה גם עם בוטנים וקציפת קפה נשמע כמו משהו שעלול לגלוש למחוזות מתוקים מדי. באורח פלא זה היה מצוין. הבננה כאן הייתה קרמית על סף הגלידה והיא לא הייתה מתוקה מדי. היא נעטפה בקציפת קפה פשוט נהדרת ובקרקר בוטנים דקיק. גם עלי זהב אכילים לדאווין נכחו כאן. קינוח שהפתיע אותי לטובה, קליל, אוורירי וטעים מאד. השילוב של הבננה, טעמי הקפה והבוטנים עבד מצוין.

ממתקים לסיום.

וכשחשבתי שסיימנו הגיע אחד המלצרים החביבים עם עגלת תופינים מפוארת, הציג את מרכולתה ואמר לי לבחור עוד שלושה.

החשבון. 165 יורו לארוחת הטעימות. 20 יורו לכוס היין. ולראשונה (עד כמה שזכור לי) הייתה כאן אופציה להוספת 8% שירות. יש מסעדות שכללו סכום מסוים על השירות אבל כאן זה בגדר הצעה – suggested service. מעניין. כמובן שהייתי נחמד והוספתי את 8% השירות.

INEO התגלתה כמסעדה יוצאת מן הכלל וארוחת הטעימות בה הייתה מעולה מכל הבחינות. באמת לא ברור לי איך במיקום כמו שלה ועם איכויות כמו שלה היא לא מלאה או כמעט מלאה גם ב-off season. אם אני ועדת מישלן היא הייתה זוכה לכוכב ראשון במדריך האחרון ולא ממש ברורים לי השיקולים לא להכניס אותה למדריך 2024-25 בכלל. השף אף יצא אליי די סמוך לסיום הארוחה ושאל אותי בחביבות איך היה לי ואמרתי לו שמגיע להם כוכב מישלן ושהארוחה הייתה נהדרת. השירות היה מעולה לכל אורך הערב. ידעני, ידידותי ולא מעיק. נהניתי עד מאד. אני יכול לקוות עבור INEO שהערב הריק שנכחתי בו הוא לא מייצג כי על סמך מה שאני אכלתי יש כאן מסעדה מסעדה. אאחל לה שב-2025 היא תקבל את כוכב המישלן שלה. בעיניי אין כאן בכלל התלבטות – מגיע לה כזה.

אחלה ארוחה וסיום קולינרי כהלכתו לטיול מוצלח מאד לכל אורכו.

(*) בספטמבר 2025 יצא מדריך מישלן איטליה לשנת 2026. INEO זכתה בו לכוכב המיוחל ובצדק מוחלט. ברכות.

קפה ומאפה אחרון בבית הקפה השכונתי שלי ועליתי על מונית בדרך לפיומיצ'ינו ולטיסה חזור.

רומא נהדרת. גם כשחלקים ממנה תחת פיגומים ועבודות בנייה ותחזוקה. כשעושים תחקיר קולינרי כמו שצריך ומצליבים מקורות מידע גם אוכלים בה נהדר, בלי בינוניות או נפילות תיירותיות.

אני מת על איטליה כולה ואחזור במהרה בימינו. באמיליה-רומאניה הקולינרית במיוחד עוד לא הייתי לבושתי (בולוניה, פארמה, מודנה וכו'). חייב לתקן את העוולה הזו מהר ככל הניתן.

בינתיים Arrivederci Roma!