אדמתי – מסעדת שף מקומית חדשה (*) עם finesse צרפתי בהובלת השף הצעיר אביב אטינגר

אז הנה הפגישה המקרית הראשונה שלי עם אדמתי ביתר הרחבה.

ארוחה ראשונה עם אחיינים, 22 בינואר:

הזמנתי מקום לשעה 19:00 והיינו השולחן הראשון. מלבדי נכחו אחייניי – אסף שהגיע מדירתו בפלורנטין ואיתמר שהגיע מדירתו הסמוכה לשוק לוינסקי. בהמשך הגיעו עוד סועדים בודדים. אני מניח שהפוסט שלי שעלה באותו ערב (בקבוצה שיש בה מעל 18,000 חברים) והכתבה למחרת בטיים אאוט כבר ייצרו קהל סועדים גדול יותר בערבים הבאים. הם פתחו כשבוע לפני כן לראשונה ולמרות שהייתה כבר אפשרות להזמין מקום באונטופו הם עבדו יותר מפה לאוזן של חברים. לכן הם לא מיהרו לצאת לתקשורת עם כתבות מקדימות. החלל לא גדול. יש בר יפה ומספר שולחנות עץ שמפוזרים מסביב. יש גם מרפסת מקורה שבארוחה הראשונה שלי עדיין לא הופעלה. ימים ראשונים לגמרי. בסה"כ אמורים להיות כאן 60 מקומות ישיבה. העיצוב מאד נקי, מינימליסטי ופשוט. צבעי אדמה בהירים, קצת בטון ועץ. גופי תאורה בסגנונות שונים תלויים בחלל. נעים, רגוע ויפה. הבדל של שמיים וארץ לוונג ששכנה כאן שנים או למסעדה הפאן-אסייתית המושקעת ומלאת הרעש והצלצולים ZO שנפתחה 2 בלוקים ליד במורד השדרה.

תפריט ההרצה. תמציתי ומהודק. לחם, 12 מנות ו-2 קינוחים. בהמשך יהיו עוד 2-3 מנות ואני מניח שעם הזמן גם יהיו ספיישלים. יש תכנון עתידי גם לבראנץ' שישי צהריים שיהיה לא סטנדרטי וגם פתיחה לאפריטיבו בין 17:00-19:00 אבל זה יקרה בהמשך אחרי שהם קצת יתבססו ויתייצבו. לאט לאט. תפריט האוכל מנסה לחבר את האורחים לשורשים עם שימוש בחומרי גלם מקומיים בלבד אבל עם טאץ' אירופאי מודרני. הדגש הוא על חומרי גלם טריים ואיכותיים: לחמים של אפוי, בשר של בוצ'ר שופ משוק הכרמל, ירקות מעלה עלה ויוכי אספרגוס. תפריט שנראה כמו מין שילוב שקט בין ענר מתריסר בעניין המקומיות לבין אדר לוטן ואברי עם הטאץ' הצרפתי.

תפריט היין בכוסות. מקומי בלבד. לצדו הקוקטיילים של אדמתי שרקחה המיקסולוגית שחר קרייזלר, כולם על שם שירים של אלכסנדר פן. בכולם יש שימוש בביטרים של Holly! Bitters, מותג ביטרים מקומי של מור קורל ואורי גופר שעושים שימוש בתבלינים, פירות ועשבים כדי לייצר יופי של ביטרים. במסעדת הקטן נתקלתי לראשונה בשימוש בביטרים האיכותיים האלה בקוקטיילים. אנחנו התמקדנו בקוקטיילים הללו וכולם היו מוצלחים, מלאי אופי ואכן כאלה שמצליחים לשדר "מקומיות".

זה וידוי. 1941 זו שנת הפרסום של השיר המפורסם שהלחין סשה ארגוב והביצוע של יהודית רביץ הוא כמובן המוכר ביותר (ולטעמי אחד היפים שיש בזמר העברי בכלל) – ""והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל מים ולחם אלי תחזור". קוקטייל מצוין על בסיס קוניאק (במידה טובה), ורמוט לבן, סירופ צנוברים וקצף (טבעוני). קצת מרירות ואדמתיות של הצנובר. קצת חמצמצות. אהבתי.

מעט אווירת מסעדה ובר.

פחזניות גבינת גפן (מחלבת אלטו), פרג וסומאק. 38 ש"ח ל-3 יחידות. מנה טעימה מאד. גם הבצק הרבוך, המילוי החם של גבינת העיזים, השימוש העדין בפרג ובסומאק. מרווה קריספית למעלה. שילוב מוצלח. המינוס היחיד היה שמסת הפחזניות הייתה יכולה להיות קלילה ואוורירית יותר.

בריוש, פרפה כבדים, ריבת דלעת וחזרת. 54 ש"ח. הלחם כאמור של אפוי מבית OCD. פרפה כבדים הוא עוד יותר קליל ואוורירי מפטה. זה של אביב אטינגר כאן היה נהדר. מעודן, מבוצע לשלמות. גם ההגשה היפה והמושקעת מוציאה את המנה מהסטנדרט של פטה/פרפה כבדים. לא הייתה כאן שום אובר מתיקות מריבת הדלעת והחזרת כולל עלים טריים שלה סיפקה את הקיק והחדות. מנה מצטיינת.

ארטישוק ירושלמי בפחם, ריקוטה, פטל וגרגר נחלים. 72 ש"ח. סלט שכזה. טוב מאד. טיפול מעולה בשורש הן בצלייה והן כצ'יפסונים דקיקים ופריכים. ריקוטה בעבודת יד. שילוב טעמים מצוין כשהפטל שהוא כאן על תקן המרכיב שובר השגרה משתלב נהדר. אדמתיות יש. שורשיות יש. מנת ירק מקומית מוצלחת מאד.

כופתאות ריקוטה, פטריות יער, חלב קטן וגבינת קאפרה. 88 ש"ח. ביצוע מוצלח נוסף עם טעמי אדמה וגבינתיות חלבית מהנה. כופתאות ריקוטה (נודי) טעימות ולא דחוסות. יש היום גרסאות של נודי בלא מעט מסעדות שף כאן. גם באברי יש גרסה של נודי ריקוטה עם פטריות שיטאקי שאותה פחות אהבתי כשאכלתי אותה שם. כאן שילוב הטעמים והביצוע היו טובים יותר לטעמי. גבינת הקאפרה – גבינת עיזים קשה – משתלבת היטב עם עדינות הריקוטה והחלב הקטן (מעין קרם/קציפת חלב שנוצר מהריקוטה).

טאראמה וירקות שטח. 48 ש"ח. מנה שקיבלנו על חשבון הבית. למרות שזה תפריט הרצה לא היו מבצעים או הנחות וזו מנה שנחתה על שולחננו בהפתעה. מנה מקסימה בעיניי. למרות שלכאורה היא פשוטה עדיין יש בה השקעה ומחשבה. קודם כל הכוכבת היא הטאראמה – ממרח ביצי דגים (בורי טרי) שמקורו בבלקן, יוון וטורקיה. הטאראמה כאן הייתה גרסה מעודנת ומושלמת. קרמית ואוורירית. עבודה מהממת בעיניי. כל מה שצריך מסביב זה ירקות קראנצ'יים טריים שבטריים וטוסטונים ויש חגיגה.

קוקטייל שני שלי. כוכבים בדו. שיר של אלכסנדר פן מ-1940. "בואי ותראי נא תוך סופות היער בשבילך נשאתי סוד הניצחון. רק אותך איוויתי, רק עלי הנער, כוכבים בדו לך בשלגי צפון". טקילה, ליקר שזיפי בר, סירופ סומאק, מרירי לבונה (יענו ביטר לבונה) ושמן זית. עוד קוקטייל מוצלח ולא שגרתי שמתכתב מצוין עם המנות ועם הקונספט של המסעדה.

פרוסות דג נא, אבוקדו ומיץ של סלט. 84 ש"ח. הדג – אינטיאס טרי טרי. הרבה ירוקים לרעננות ורוטב יפהפה קונסומה סטייל שהוא אכן "המיץ של הסלט". אני את הסלטים שלי אוהב חמצמים-חרפרפים ולכן לרוב אשלב צ'ילי או תחליף חריף אחר בסלט. כאן הדג והירוקים היו נהדרים אבל אישית חשבתי שהרוטב היה מעט חמוץ מדי ולא מאוזן והיה חסר לי קיק חרפרף ואולי עשבוני (נגיד איזה שמן עשבים). שני אחייניי דווקא מאד אהבו.

שקדי עגל בפחם, ברוקומיני, טבחה ורוטב ורמוט גלילי. 118 ש"ח. יופי של מנה. יקרה. הייתי שמח לעוד 2 שקדים קטנים כאן. אבל הביצוע מעולה. צריבת השקדים הייתה בול וטעמי הפחם נכחו היטב. הם לא היו שומניים בטירוף שזה בונוס כי הרבה פעמים מקבלים 80% שומן במנות שקדי עגל. הרוטב היה נהדר עם ורמוט מצומצם. הטיפול בירקות היה מיטבי (כולל כרוב ניצנים). מנת בשר משובחת ועשויה לעילא.

ולמנת בשר אפילו טובה יותר. טלה בבישול איטי, לחם פריקי שטוח, שמנת חמוצה, עמבה ופלפל חריף. 108 ש"ח. שיפוד יפה וצבעוני של טלה עם גלייזים של עמבה (תוצרת בית), שמנת חמוצה, ורוטב צ'ילי (סליחה. פלפל חריף) עוקצני ופיקנטי. מנות דומות אפשר היה לפגוש בעבר אצל גיל דהאן או אצל הלל תווקולי. הטלה היה מענג ממש. מפוחם נהדר אחרי סגירה סופית בגריל כנראה, רך ועסיסי בפנים. מאד טעים. הרטבים, הירקות והירוקים תרמו את חלקם בצורה מדויקת. טורטיית הפריקי הייתה טעימה וקריספית וכיף שהיה כאן מצע שהוא לא עוד בריוש צלוי או פוקאצ'ה שלא תמיד עומדים בחום הבשר ושל הרטבים וקורסים לעיסה פחות מלהיבה. מנה נהדרת.

קינוח ראשון. על חשבון עמרי. בתפריט הזה היו רק 2 קינוחים. עמרי ציין שאולי עוד אחד או מקסימום שניים יצטרפו בהמשך. את הקינוחים להבנתי מכין אטינגר. זה שוקולד, טחינה וטוויל קצח. 49 ש"ח שכאמור לא שולמו. קינוח אדמתי כמצופה למסעדה בשם הזה. מוס שוקולד עמוק, קרם טחינה ושוקולד לבן (אם זכור לי נכון) וקרם קצח שחור (נדרשת צלחת בצבע אחר כדי שהאפקט יהיה בולט יותר). נדמה לי שגם גלידת טחינה הסתתרה מתחת לטוויל הקצח והשומשום. קינוח מאוזן, עשוי היטב בכל חלקיו וטעים.

דניאלה תות. 49 ש"ח. קינוח מנצח. יש כאן כל מה שאני אוהב בקינוחים. שילוב מרקמים. מתיקות מאוזנת. חמצמצות ורעננות. קינוח מאד נקי בטעמיו. יש כאן קרם שמנת משיי וחמצמץ, מוס תות אוורירי ועוד תותים במספר מרקמים, טוויל דקיק של שוקולד לבן אם איני טועה, שמן בזיליקום ומעט פרחי בזיליקום שנתנו עשבוניות מקסימה. קינוח לא מסובך אבל עשוי מושלם. רמה גבוהה ובגרות של שף. תענוג.

החשבון. 885 ש"ח ל-3 אנשים כולל לחם ו-4 משקאות. מחירי תל אביב. מחירי מסעדת שף בתל אביב. לא זול כאן אבל גם לא מוגזם. עושים כאן שימוש בחומרי גלם מעולים אבל בה במידה בכאלה שהם לא הכי יקרים והכי "שופוני" בעולם, כי מכלכלים כאן כל דבר בתחילת הדרך. זו דרך נכונה לעבוד. אין כאן מחירי הרצה ומהיכרותי עם עולם המסעדנות התל אביבי ועם מחירי ישראל 2025 יש סבירות שהמחירים כאן יעלו במעט. זאת מציאות כלכלית מדכאת אבל עד שלא תיגמר המלחמה רשמית, יחזרו כל החטופים עד האחרון שבהם, והממשלה הגרועה והביזיונית בתולדות המדינה תוחלף ותיעלם מכאן כדי שיוכלו להתחיל לשקם כאן באמת (לכלא, למיאמי או לכל מקום שבו הם לא ימשיכו לעשות בו נזק), אנחנו האזרחים נמשיך לשלם את המחירים. לא רק באוכל ובמסעדות. מי שחושב שמדובר בחזירות של מסעדנים טועה. ודאי כאן. ברוב המסעדות מהסוג הזה, ובוודאי באדמתי, יש חבר'ה שאשכרה רוצים לספק חוויות קולינריות מעולות, לארח אנשים ולעשות להם טוב. אף אחד לא מחפש להתעשר. עמרי ודומיו שמכירים היטב את עולם המסעדנות בישראל יודעים שהם לא ידפקו כאן קופה ויהפכו למיליונרים. הם מפוכחים. מי שרוצה כמוני להמשיך לאכול טוב ולשתות טוב מחוץ לבית ייאלץ לשלם את המחירים הללו. כל עוד אני יכול כלכלית אני אעשה זאת. אבלע רוק ואשלם. אני תקווה שלפחות ארגיש שאני מקבל תמורה ראויה לכסף הרב שאני מוציא. כאן קיבלתי.

יופי של פגישה מקרית ראשונה זו הייתה. ארוחה טובה מאד מכל הבחינות. נכון שישבנו כמעט לבד וזכינו לתשומת לב של הצוות בראשות רוזי המלצרית המצוינת ועמרי בעל הבית. גם אביב יצא אלינו פעמיים. ניכר שהבחור הוא לא מהשפים המוחצנים והדברנים שיסתובבו בין הסועדים ויסתחבקו. הוא איש עבודה שרוב הזמן נמצא במטבח (שנמצא מאחורי הבר ולא גלוי לעין הסועדים).

ביחס למסעדה בת כמה ימים שהיא מסעדה ראשונה שמנהל שף צעיר (בן 32) סולו גילינו בגרות ושקט יוצאי דופן. אוכל של שף מוכשר מאד שלא מחפש רעש וצלצולים. יופי של פתיחה. המון פוטנציאל. מקום כלבבי. גם החלל עצמו, גם האוכל וגם האנשים. איכות גבוהה בשדרות רוטשילד. ברור שפה ושם יש מקום לחידוד ודיוק אבל העסק עדיין בחיתולים ולכן הסה"כ היה מרשים. נהנינו מאד. אמרתי לעצמי שאחזור במהרה וכך היה.

מוצאי שבת. 8 בפברואר. סחבק רעב ושם פעמיו לתחנת רק"ל אלנבי שהיא בסיס יציאה קל להרבה אזורים אסטרטגיים קולינריים בעירנו. ניסיתי מסעדה אחת ולא היה בה מקום בכלל. על ברבור החדשה בנחלת בנימין שרשומה ב-to do list המצומצם שלי ויתרתי כי לשם אגיע כנראה עם שותף וננסה הרבה מנות בו"ז. אז חשבתי על אדמתי. תיארתי לעצמי שאמצא מקום שם כי למרות שכבר נכתבו כתבות, המסעדה עדיין פועלת די בשקט ואף מבקר אוכל "רשמי" מתקשורת האוכל לא ביקר בה עדיין. אכן היה.

ארוחה שנייה סולו על הבר, 8 בפברואר:

נכנסתי בסביבות 19:30. הצוות זיהה אותי. ישבתי הפעם על הבר שזה כמובן המקום האידיאלי לסועד בגפו. ריטה הברמנית המקסימה אירחה אותי יפה ועמרי בא לומר שלום וגם ישב איתי לשיחה מעניינת חלק מהזמן. חלק מהצוות הצטרף אחרי הפוסט שלי לקבוצת הפייסבוק בה פרסמתי את הפוסט הראשון עליהם (פרלמנט קולינרי 1.1 שמושיק לוין חברי ששותף ללא מעט ארוחות משותפות שתוארו כאן בשנים האחרונות הוא מייסדה וראש הפרלמנט). זאת הויראליות של הרשתות החברתיות היום. גם קבוצת אוכל שהיא לא עצומה כמו אוכלים את הראש או רעבים ברעבך מייצרת טראפיק ובאזז. המון שפים ומסעדנים נמצאים בקבוצה וחלקם קוראים כל מילה ולעתים גם מגיבים. עמרי צחק ואמר שבעקבות הפוסט שלי מגיעים לי אחוזים כי הוא ייצר באזז מסוים וקהל הגיע. אני אמרתי שקודם יסגרו את המאזן החודשי ואז אחשוב על זה…

זה התפריט קצת יותר משבועיים מהארוחה הראשונה. המילה הרצה ירדה. המנות הן אותן מנות רק עם תיאורים מעט שונים. כצפוי (וזה צפוי בכל מקום חדש במציאות הנוכחית) רוב מחירי המנות עלו בכמה שקלים. אני מקווה שבזה זה ייעצר לפחות לחודשים הקרובים.

כמובן שהלכתי על מנות שלא אכלתי בארוחה הראשונה. סלט דג קצוץ, עשבים ירוקים, שקדים, פומלה לבנה, יוגורט עיזים. 84 ש"ח. יש מצב שזה גם היה אינטיאס או אולי פלמידה לבנה. הדג נח מתחת לירוקים ונרגע לו תחת מצעם הרענן עד שאני הגעתי להפר את שלוותו. מנה יפה לעין. הירוק הזה נראה טוב אפילו כשהדג מסתתר. אני חושב שמנה כזו הייתה עובדת נהדר גם עם פרוסות דג נא סשימי סטייל (בלי צורך להחביאן). מנה נהדרת. כל אלמנט הורגש. הכל היה טרי ורענן ומתובל ביד עדינה וטובה. יופי של מנה להתחיל איתה ארוחה.

סלקים צלויים בפחם, לאבנה מעושנת, אגוזי מקדמיה קלויים ועלי סלק. עוד סלט. הפעם סלק הוא מרכז העניינים בו. גם צלוי, גם מוחמץ וחתוך לפרוסות דקות, גם כצ'יפסונים, גם כעלים. נדמה לי שהיה גם קרם סלק למטה. הלאבנה המעושנת שגם הסתתרה למטה הייתה נהדרת בעישון קל שהשתלב היטב אם אדמתיות הסלק. אגוזי המקדמיה הקלויים סיפקו עוד קיק אגוזי-קראנצ'י. גם חומר גלם שורשי ודי שחוק כמו סלק יכול לעתים להפתיע. זאת מנה שבקלות הייתה יכולה לככב גם במסעדה כמו תריסר. עבודה יפה מאד.

מבט לבר. משמאלי ישבו 3 חבר'ה. בשולחנות שמסביב ישבו להערכתי כ-20 סועדים. העסק עדיין בחיתוליו. עדיין נבנה לאיטו. בגלל שעדיין אין צוות מלא פול-טיים עמרי סיפר לי שיש ערבים שהם דוחים סועדים ושלעת עתה גם משפיעני רשת שרוצים להגיע נדחים בנימוס. הוא ציין בגילוי לב שהסרוויס של הערב הקודם בשישי בערב היה קשוח וקשה ושהמטבח התקשה לעמוד בתפוסה מלאה והיו עיכובים בהוצאת מנות. למרות פידבקים מעולים על האוכל זה קצת ביאס אותם. באותה מידה הוא יודע שאלה כאבי גדילה ושמכל סרוויס שכזה יפיקו לקחים, ילמדו וישתפרו. עניין של זמן ושל ניסיון. עוד חודשיים-שלושה סביר שהעניינים כאן גם בערבים גדושים ומלאי עבודה יתנהלו חלק יותר. כמביט מהצד נראה שיש כאן צוות משובח, חרוץ ומבין עניין ושזה אכן יקרה. בכל אופן אני הגעתי בשעת ערב רגועה והכל תקתק חלק.

מנה שקיבלתי על חשבון עמרי (בכל זאת יש לי אחוזים)… פורל מנחל דן צרוב, חמאה לבנה, תבשיל חובזה ועולש בר, פינגר ליים ושמן לאושטיאן. בתפריט כתוב 112 ש"ח. בחשבון OTH נרשם 114 ש"ח. פחות חשוב כי לא שילמתי. יותר חשוב שזו מנת דג יוצאת מן הכלל למי שכן ישלם עליה. פורל מהדן זה דג שמככב היום ברוב מסעדות השף שמתהדרים במטבח מקומי (דוק/אייבי, OCD, קלארו ועוד). זה דג חביב וטעים שהוא אולי מעט מעניין יותר מסלמון אבל קשה להרשים אותי איתו. כאן התרשמתי מאד. העשייה הייתה text book ברמה הגבוהה ביותר. עור פריך ומענג. תווך פלייקי וורדרד, מדיום ופחות מזה, עסיסי וטעים מאד. תבשיל החובזה והעולש שיכול לעתים להיות עז טעמים ולגנוב לדג עדין את ההצגה היה מעודן וטעים מאד ורוטב החמאה הלבנה היה נפלא. יחד עם שמן הלאושטיאן ופצפוצי הפינגר ליים נוצרה כאן מנת דג צרוב מהטובות שאכלתי כאן בשנים האחרונות.

חזה עוף לולו צלוי, תפו"א מטוגן, איולי שום ירוק ושחור, ציר עוף חום. 128 ש"ח. יש גם אפשרות להזמין עם הרגל מנה גדולה שעולה 168 ש"ח ותתאים לזוג לחלוקה. עוף לולו אורגני זו איכות שעולה הרבה. לטעמי יותר מדי, גם לצרכן הפרטי. עוף זה עוף. גם אם הוא אורגני, חי בריא ומדהים באיכותו מדובר עדיין בחלבון די משעמם (אפילו Poulet de Bress צרפתי לא עושה עליי רושם גדול מדי). גם מסעדות מישלן אירופאיות שמגישות יונים, שלווים או פסיונים כמנה עיקרית זה נחמד אבל אני תמיד אעדיף בשר בקר/טלה/חזיר או דגים ופירות ים על פני עופות למיניהם. ואחרי כל זה בכל זאת שוכנעתי לנסות. אז כמנת עוף זו אכן מנה מעולה. העוף טעים, עסיסי (מסווד ואז נצרב) ועשוי לתפארת. הרוטב עמוק ונהדר. בצרפת רטבים (וכישורי סכין) זה א'-ב' של טבחים ואביב אטינגר בשנותיו בפרנצ'י למד היטב. תפוחי האדמה היו מוצלחים אף הם והאיולי על שני סוגיו היה מצוין וחד (ולא שומי להחריד). האם אחזור לכאן ואזמין שוב את המנה הזו? כנראה שלא. אני אחזור לטלה, לפורל או לשקדי העגל לפני שאחזור ללולו. אבל זה אני.

קינוח. התווסף בשבוע האחרון אחרי טסטים. טאטן שורש סלרי. 52 ש"ח. באופן מפתיע ומעט מתמיה אכלתי ממש יומיים לפני הארוחה הזו טאטן שורש סלרי בארוחה של אליעד דנון שהתארח במסגרת מיזם שנקרא הקרוסלה באוזריה נקסט דור ל-3 ערבים. הוא הגיש שם שני קינוחים על בסיס ירקות. אחד על בסיס ארטישוק והשני על בסיס שורש סלרי (וגלידת שמנת חמוצה לצדו). הטאטן של אליעד היה מוצלח מאד והארוחה בכללותה הייתה נהדרת (חפשו מה שכתבתי בפרלמנט קולינרי 1.1 בפייסבוק). אני סבור שמדובר במקריות בלבד. בכל אופן טאטן שורש הסלרי של אטינגר הוא יוצא מן הכלל. יציאה מעולה. יש כאן טארט על בסיס בצק עלים שדפי שורש סלרי דקיקים שובצו בו, צ'יפסוני שורש סלרי לקראנץ' וגלידת שמנת-שורש סלרי טעימה להפליא ובמרקם מושלם (אולי עם צנוברים) לחיזוק. קינוח מיוחד ונהדר עם שלל מרקמים וטעמים, איזון מתיקות מעולה וטאצ'ים מלוחים עדינים שבאו בול. קינוח של שף-קונדיטור ברמה הגבוהה ביותר. שאפו.

החשבון שלי בארוחה השנייה. הפעם שתיתי את שתו העדרים על בסיס ג'ין, ריבת תותים, יין מבעבע, שומר, לימון פרסי ומרירי זעתר. גם קוקטייל משובח ולא מתוק בכלל למרות נוכחות ריבת התות. הוספתי לזה כוס יין אדום של שבו. באתי לכאן מאד מאד רעב אחרי ארוחת צהריים קלילה ודלה למדי ויצאתי מפוצץ לגמרי. גם אם הייתי מוותר על העוף או הסלקים או לא הייתי מקבל את מנת הפורל OTH עדיין הייתי יוצא שבע לגמרי. המנות כאן אולי יקרות למדי אבל לא מיניאטוריות.

גם הפגישה האקראית השנייה של עם אדמתי הייתה פגישה חיובית מאד. נדמה לי שבוא תבוא גם פגישה שלישית ואחריה רביעית. אני אשמח לראות עוד 2-3 מנות ואולי עוד קינוח רביעי. לטעמי שף שברור שהוא יצירתי כמו אביב אטינגר ומטבח שהוא מקומי ושורשי בהגדרתו גם חייבים להתכתב עם עונתיות ולכן אשמח לראות כאן 2-3 ספיישלים עונתיים בארוחות הבאות שלי. ככה יהיה לי מעניין באופן אישי לדגום אותם גם אקראית וליהנות ממנות מגוונות. אני לא מצפה שמקום כזה יחליף מנות כל כמה שבועות (או כל כמה ימים. לא כולם זה גיל דהאן או עידו קבלן. נדמה לי שאפילו ענר בתריסר קצת הרגיע את השינויים התכופים במנות), אבל אני כן מקווה שתהיה כאן דינאמיות ושיהיו כאן חידושים מדי פעם. בכל מקרה כולי תקווה שהמקום הלא שגרתי הזה בנוף התל אביבי, ודאי במיקומו הקשוח בשדרות רוטשילד, ישגשג ויצליח. לטעמי יש כאן בסיס משובח ומלא פוטנציאל כדי שאדמתי תהפוך ליעד קולינרי בולט בעיר.

(*) סוף מאי 2025. ידיעה עצובה אך לא מפתיעה. אחרי כחצי שנה המסעדה נסגרת. מסעדות ותיקות ומבוססות נמצאות היום בתפוסה של 30-40% פחות מהרגיל. מסעדות שהייתה בהן רשימת המתנה של חודשיים-שלושה קדימה הן כעת "קלות להשגה" ואין בעיה להשיג מקום מהיום לעוד כמה ימים. מסעדה כמו אדמתי שניסתה לעשות משהו מחוץ לקופסה, להציע מטבח שף לא טרנדי, שניסתה לחיות מפה לאוזן של פודיז ולא לעשות יח"צ ושיווק, בלי הפעלת משפיענים או תחזוקה שוטפת של רשתות חברתיות, תתקשה לשרוד. ודאי בלוקיישן הקיים הבעייתי. ודאי בלי קבוצת בעלות וניהול עם גב כלכלי. ודאי עם שף מוכשר אבל מופנם ולא מוחצן ומיוחצ"ן. מציאות מבאסת של ישראל 2025.