ולנסיה והחוף המזרחי של ספרד יוני 2025: חלק א' עם 3 ימים בברצלונה אחרי הנחיתה ולפני ההמראה בחזרה

ולנסיה ואזור החוף המזרחי של ספרד. הצד השני של הים התיכון שלנו. התאריכים – 3 עד ה-12 ביוני. המאורע – יום הולדת עגול לסחבק שחוגג 50 שנות היווסדות. יומולדת 50 זה עסק שחוגגים פעם אחת בחיים וכאחד שנוהג לטוס סביב רוב ימי ההולדת שלו, בטח בעשור האחרון (למעט בשנה שעברה של המלחמה) ולאכול ולשתות טוב ככל הניתן חשבתי על יעד שטרם הייתי בו אבל לא דורש טיסה ארוכה מדי לנוכח הזמנים המאתגרים. תחילה חשבתי על הבאסקים עם סן סבסטיאן ובילבאו כיעדים מרכזיים אבל לוגיסטית קצת יותר מסובך לתכנן לשם טיול. הרהרתי גם בפריז עם נסיעה לליון. הפור נפל על ולנסיה כיעד המרכזי. עיר כיפית ומגוונת שאפשר לנסוע ממנה די בקלות ליעדי חוף נוספים והיא כמובן עתירה בקולינריה מעולה שעבורי זה כמובן עניין מרכזי, ודאי לציון גיל עגול שכזה.

למרבה הצער אין כמובן טיסות ישירות לולנסיה ולכן זה או מדריד או ברצלונה ומהן להמשיך בדרך התחבורתית הרצויה. הזמנתי טיסה של ארקיע לברצלונה (בה הייתי לאחרונה בדצמבר 2018) כיעד הטיסה, היות ובמדריד הנהדרת הייתי בשנה שעברה. זו הייתה טיסת צהריים והייתי אמור לנחות בברצלונה בערב ולכן הזמנתי לילה אחד במלון בעיר ל-3 ביוני ותכננתי לאכול משהו בערב הראשון, להסתובב למחרת קצת בעיר שאני מכיר לא רע, לאכול צהריים, ולקחת רכבת לולנסיה, עניין לא זול של כ-3 וחצי שעות. לקחתי חופשה ארוכה מהרגיל. באיזי. את הלילות של ה-4 ביוני עד ה-11 ביוני שריינתי במלון דירות בוטיק (7 חדרים בלבד) בשם VALOLA Boutique Rooms. היות ולא מעניינים אותי מתקני המלון, ארוחות בוקר או פינוקים, הוא היה מצוין עבורי. מקום מעולה לישון בו (גם שנ"צים בחלק מהימים), נקי, נעים ומסודר, שקט ובמיקום מעולה. ב-12 ביוני הזמנתי תוך כדי טיול לילה אחרון בברצלונה טרום טיסת חזור. טיסת החזור הייתה מיועדת לשעה 19:40 שעון ספרד (חמישי בערב) והיה לי זמן לבוקר-צהריים איכותיים נוספים בברצלונה. בדיעבד נחתתי בטיימינג מצוין (או שלא?). נחתנו באזור 1:00 בלילה וב-3:00 סגרו את נתב"ג ואת המרחב האווירי של ישראל עת התחילה התקיפה באירן במלחמה המכונה "עם כלביא".

בחלק הראשון הזה אתמקד בביסים הראשונים והאחרונים בטיול בברצלונה עצמה. בהמשך אפרט בפוסטים נפרדים על ארוחות מחוץ לולנסיה ועל הארוחות בולנסיה עצמה. הרשיתי לעצמי להשתולל קולינרית אף יותר מהרגיל. בכל זאת חתיכת מאורע. שריינתי מקום ל-3 מסעדות מישלן מראש. שתיים בולנסיה של כוכב אחד ושל שניים. אחת מחוץ לולנסיה של 3 כוכבים. אחת נוספת הוספתי בספונטניות מהיום למחר. סימנתי כהרגלי הרבה אופציות נוספות לבחינה תוך כדי תנועה. באופן יחסי היות ויש המון אוכל והמון מסעדות אשתדל לתמצת.

ברצלונה, 3-4 ביוני.

לברצלונה לא הזמנתי לאף מסעדה מקום מראש. סימנתי כמה אופציות שלא רחוקות מהמלון, בשכונת סן אנטוני ברובע אישפלה, בלי מסעדות טופ של הטופ. את הטוב השארתי לולנסיה ולסביבותיה. הייתה שם מסעדת מישלן כוכב אחד שכן מירקרתי וחשבתי לנסות לקפוץ אליה ספונטנית בערב הראשון ותכלס אם הטיסה לא הייתה יוצאת בשעתיים איחור ולא הייתי אוכל את ארוחת הערב הראשונה שלי בעיר באזור 22:00 כנראה שהייתי מוצא בה מקום בקלות (שמה Fishølogy. דגים ופירות ים מאד קז'ואלית ולא יקרה עם כוכב מישלן די חדש). כן נכנסתי אליה בערב ושאלתי אם יש סיכוי לתפריט א-לה-קארט מקוצר לנוכח השעה המאוחרת ונאמר שלי שלצערם זה לא אפשרי ושארוחת הטעימות המינימלית שלהם היא לפחות שעה וחצי, זמן טריקי בשעות האלה. המשכתי ליעד קרוב שלפי גוגל מפות היה פתוח. מקום ספונטי לגמרי שנכנסתי אליו, אחד שלא סימנתי אותו כלל כיעד פוטנציאלי.

La Gastronómica. מקום שנפתח בשנת 2017 כמסעדת טאפאסים בשם הארוך La Gastronomica restaurante en Barcelona de Tapas & Platillos. ב-2020 נפתח הלוקיישן השני בו אני ביקרתי. ב-2021 הסניף המקורי הפך ממסעדת טאפאסים לסניף של בורגרים בשם La Gastronomica (Burgers&Beers). נכנסתי לקראת 22:30. לא שעה שאני אוהב לאכול בה אבל הייתי מורעב למדי. היה שפע יחסי של מקום.

בירה קטנה. 2.75 יורו.

התפריט.

נשנוש ראשון: נקניק Coppa שמיוצר מצוואר חזיר. Joselito Iberian Coppa. עז טעם ומתובל. רציתי לגוון מחמון סטנדרטי. כמו שניתן לראות – זול זה לא, גם בטאפאס בר לא מאד פנסי בברצלונה. 16.75 יורו ל-60 גרם בשר. לחם עם עגבניה ושום בצד למריחה הגיע כחלק מהמנה.

מנה עיקרית. באמת הייתי רעב. עוד חזיר. צלעות חזיר בבישול של 9 שעות בטמפרטורה נמוכה. 15.25 יורו. זול יותר מהנתחים הקרים. הצלעות הוגשו לצד מעין קטשופ סלק וחזרת מעט פיקנטי. העסק אכן היה רך ומתמסר. רציתי קצת יותר טעמי עשן ופיקנטיות של ברביקיו אבל זה היה נתח טעים בסה"כ. את איכות בשר החזיר בספרד מרגישים בקלות גם במקומות פשוטים.

החשבון.

מקום שכונתי, קז'ואלי וחביב. ארוחה לא רעה שסיפקה את רעבוני.

חזרתי למלון רצוץ ועייף. למחרת תכננתי סיבובים קלים בעיר, ארוחת צהריים של פירות ים כנדרש ואז נסיעה לולנסיה ברכבת. תחילה – תדלוק מחויב המציאות לקפה ומאפה.

Primate Bakehouse – Manso.

קפה ומאפה לבוקר ברצלונאי ראשון בשכונה. לא רחוק מהמלון. מאפייה שעלתה בחיפוש מאפיות פתוחות בגוגל מפות. מקום חמוד, מינימליסטי וסקנדינבי במראהו. נפתח לפי האתר שלהם באוקטובר 2023. לאופה הראשי קוראים למי שזה חשוב לו Octavio Angrisani. יש להם לחמי מחמצת ומאפים מלוחים ומתוקים. המאפה – שמרים הל היה יוצא מן הכלל טוב. קליל, טעים מאד, פלייקי. אחד הטובים שאני זוכר שאכלתי.

לחמים יפים.

מאפה לתפארת. Roll de cardamomo. הקפה הוא מבית היוצר של קפה ספיישלטי מקומי בשם Nomad Coffee.

אחרי טיול בוקר ברחבי הרובע הגותי וסמטאותיו קפצתי ספונטנית למוזיאון בנקסי Banksy Museum.

ואחרי המוזיאון ועוד כמה סיבובים ברחובות קפצתי לארוחה המשמעותית הראשונה שלי בטיול הזה. סימנתי כמה מקומות וזה היה אחד מהם. ביסטרו/מסעדת פירות ים בשם Batea. ליתר ביטחון הזמנתי לשם מקום אונליין בבוקר של אותו יום לשעת הפתיחה 13:00. בדיעבד לא הייתי צריך כי המקום שצמוד למלון 4 כוכבים בשם El Avenida Palace ברחוב ראשי Gran Via de les Corts Catalanes לא היה מלא גם כשסיימתי לאכול. נכחו בו בעיקר תיירים.

Batea – ביסטרו פירות ים מושקע:

מקום שמוגדר כמסעדת פירות ים מודרנית ומציע מנות טאפאס ומנות שמתאימות לחלוקה – רובן ימיות ומקורן בים התיכון (הקטלאני) ובאוקיינוס האטלנטי הספרדי (מחוז גליסיה). באתר שלהם הם מעידים שהם מקום לא פורמלי, לא אליטיסטי, פשוט, אבל למעשה "לא פשוט כלל". תכלס המקום גם די מושקע ומעוצב במראהו ובסטייל שלו בגלל שהם מותאמים במידת מה לעיצוב של המלון הצמוד. המסעדה נפתחה בשנת 2021 והיא מומלצת מישלן ומומלצת המדריך הספרדי Guia Repsol.

רק עכשיו כשאני כותב את השורות הללו ואני קורא אודותם באתר שלהם אני קולט שהם מסעדת אחות של המסעדה הלפני אחרונה בה אכלתי את ארוחת הערב הימית האחרונה שלי – מסעדת Besta. מקרי לחלוטין. קטע שלא שמתי לב לכך לפני כן. מתסבר שהכל מתחבר ותכלס הייתה כאן יופי של סגירת מעגל שלא במודע.

האמת שהזמנתי מקום על הבר אבל העדפתי שלא כהרגלי שולחן כדי להטעין את הנייד לקראת הנסיעה הארוכה לולנסיה אחה"צ. התפריט. מנות ביס ומנות חלוקה.

היין. Sensuardo Godello. יין מגליסיה בצפון מערב ספרד. 6 יורו. אתם תגידו לי אם זה הרבה.

Dressed oyster nº2. אויסטר יחיד מתובל ברוטב ב-6 יורו. נהדר ופרשי. רוטב קרמי ועדין, חמצמץ-פיקנטי, ליווה את האויסטר. אולי משהו עם סלרי. פתיח אידיאלי. בתפריט באתר שלהם אני קולט עכשיו שרשום 5.5 יורו על האויסטר. מסתבר שגם במסעדות רציניות מבית טוב בברצלונה לא טורחים לעדכן תפריטים באתרים.

ממשיך עם צלחת של מיקס Cold seafood ב-16 יורו. הוספתי קוויאר ב-5 יורו.

Monkfish Cold Salad, Profiterol, Salmon Roe. סלט קר של נתחי דג הנזיר עם איולי שלהם בפחזנית אצות. טעים ביותר.

Razor Clam, Codium Emulsion. צדפת תער באמולסיית אצות. הצדפה כבר הייתה חתוכה לביסים קטנים. יפה מצדם. נהדר.

Giant Clam, Rocket Emulsion, Gordal Olive. צדפת ענק, אמולסיית רוקט, זיתי גורדל. העסק טעים!

Charcoal Grilled Scallop, Corn, Hollandaise. סקאלופ צרוב (קלות) בגריל פחמים, תירס והולנדייז. כבר ציינתי שטעים לי מאד.

כדי לסגור פינה הזמנתי עוד מנה ימית ממנות החלוקה – אבל חצי מנה בלבד שזו אופציה נחמדה כאן בחלק מהמנות. Galician Clams, Agua de Lourdes Sauce. צדפות קטנות מגליסיה (מכונות גם blond clams. טעימות ביותר ויש להן מרקם יותר נגיס מצדפות אחרות) ברוטב על בסיס ציר הצדפות, חומץ יין ומשהו פיקנטי שנכח כאן. מעולה.

מבט לבר בדרך מהשירותים.

תפריט הקינוחים. ארוחת הערב החזירית המאוחרת מאד עבורי עדיין ישבה ולכן הסתפקתי בנשנושים הימיים הנ"ל ובקינוח הכי קטן וקליל שיש להם.

סורבה קרם פרש ומלפפון חמוץ. 4 יורו. נשמע מוזר אבל טעים ורענן.

החשבון לארוחה ימית מהנה, איכותית, סופר טריה וטעימה ביותר.

נהניתי ב-Batea. אחלה ביסטרו-בר למאכלי ים עם יופי של מנות ימיות פשוטות עם טוויסט קל.

בדרך לרכבת לולנסיה עצרתי כאן לקפה ומאפה נוסף. Forno Bomba.

תכננתי יציאה ברכבת של 16:30 אבל מסתבר שהיא הייתה fully booked ולכן עליתי על רכבת רק שעתיים אחרי. בדיעבד הצטערתי שלא לקחתי טייק אוויי של אחד הכריכים שלהם לנסיעה הלא קצרה כי הגעתי למלון בערך ב-22:15 והסתפקתי בנשנוש של קרקרים מלוחים לארוחת ערב. את ההשלמות הראויות עשיתי כבר למחרת בבוקר הולנסיאני הראשון.

ברצלונה, 11-12 ביוני.

אני קופץ ל-11 ביוני. החזרה לברצלונה. גם כאן התברר שהייתי צריך לשריין מקום ברכבת הרבה לפני היות ורכבות הבוקר היו תפוסות כולן (ניסיתי 48 שעות לפני ולא צלחתי) ולכן נאלצתי להזמין כרטיס נסיעה אונליין באוטובוס ישיר. לפחות חסכתי כמה עשרות יורו (נסיעה ברכבת עלתה כ-70 יורו). הנסיעה ארכה 4 וחצי שעות והגעתי למלון אחר ללילה האחרון באותה שכונה בה לנתי בלילה הראשון (סן אנטוני) קצת לפני 16:00. לפני הצ'ק אין. קפה ומאפה במאפייה חביבה, אף היא סקנדינבית באופייה, בשם Origo Bakery. גם זו מאפייה של לחמי מחמצת ומאפי איכות טריים מלוחים ומתוקים.

מאפה שמרים ונילי מושחת וטעים.

אחרי התמקמות במלון. מקלחת ומנוחת אחה"צ יצאתי לסיבוב ערב אחרון בטיול. היעד המרכזי – מסעדת Besta אליה הזמנתי יומיים לפני כן מקום אונליין (במקרה הזה עשיתי בשכל כי לא היה מקום פנוי, ודאי לא על הבר הקטן שם הכי כיף). לפני כן והיות והם היו במרחק 5 דקות הליכה מהמסעדה לגמתי קוקטיילים של פרה-ארוחה.

בר הקוקטיילים Sips.

בשמו המלא Sips Drinkery House. מקום שלישי מכובד ברשימת הטופ 50 ברים של שנת 2024. נכנסתי בערך ב-19:20. המקום היה מלא אבל כלוגם יחיד נמצא לי מקום על בר מוגבה סמוך לכניסה. תיארתי לעצמי שיהיה לי זמן למשקה אחד או שניים לפני האוכל. אכן היה. הבר נפתח בשנת 2021 ע"י Marc Álvarez שהוא אושיית מיקסולוגיה מקומית מוכרת (עם עבר גם באחד המקומות של אלברט אדריה האגדי) ושותפו האיטלקי Simone Caporale.

מקום צבעוני וחביב. קצת ילדותי וגימיקי.

כיאה לבר מדורג ומודרני יש כאן את מיטב המכשור הטכנולוגי ליצירת קוקטיילים חדשניים, צבעוניים ויצירתיים.

סורקים ברקוד ומגיעים לתפריט קוקטיילים ארוך ועשיר. לטעמי יותר מדי קוקטיילים פירותיים עם נטיות טרופיות אבל היו כמה וכמה אופציות לרוחי. המחירים לא זולים כלל. 18-19 יורו לקוקטייל. אין האפי האוור… יש מקומות לא מעטים בת"א עם רמת מחירים שכזו והם לא ממש מדורגים בדירוג גלובלי ממוסחר אך נחשב (מקביל לטופ 50 של המסעדות).

זה הראשון שענה לשם NIXTAMIL. עלה 19 יורו. הכיל את כל זה: Makers Mark Bourbon Whiskey / Corn & Mole Distillate / White Cacao / Miso  OLD FASHIONED ANCESTRAL. הכיתוב SIPS היה בר-ליקוק לפני השתייה וניתן היה לראות על התקרה את הכיתוב המואר שלו. גימיק שכזה. לא צילמתי.

קוקטייל חזק וטוב שגם המיסו וגם הקקאו הורגשו בו. להערכתי הם שולבו בשתי קוביות הקרח המיוחדות שהם מייצרים כאן. גם טעמי מולה תירס הורגשו לא רע. בהחלט עבודה יצירתית ומעניינת. האם שווה טופ 3 ו-19 יורו? לא בטוח.

נשנוש של גרעיני תירס פריכים עם הקוקטייל.

מבט לבר הבקבוקים ששכן מאחוריי.

קוקטייל שני ענה לשם NIHON NEGRONI ועלה 18 יורו. הכיל: Green Shiso / Umeshu White port /Mezcal. קוקטייל יפני-מקסיקני. חזק, מעושן, מריר, אומאמי. טוב מאד.

נשנוש פריך אחר לצד הקוקטייל הזה. דואגים כאן אגב לשתיינים במזיגת מים צוננים נון-סטופ לבל יתייבשו ו/או ישתכרו מהר מדי.

שני הקוקטיילים ב-Sips בהחלט פתחו לי את התאבון. מצאתי את דרכי בשלום ל-Besta על אף היותי רווי קמעה באלכוהול. נכנסתי בדקה איחור.

Besta – ארוחת טעימות ימית נהדרת:

כאמור המסעדה האחות של Batea מלמעלה שכאחותה גם היא נפתחה ב-2021 וגם היא מסעדת פירות ים ודגים שמטבחה נע בין גליסיה בצפון, מקום מוצאו של השף Manu Núñez, לבין קטלוניה, מקום מוצאו של השף השותף Carles Ramon המזוקן שיככב בתמונות בהמשך. לשניהם יש ניסיון רב במסעדות בספרד וברחבי אירופה (רמון בלונדון, נונייז באנגליה, גרמניה וסקנדינביה והוא גם שותף במסעדה נוספת בברצלונה בשם Arume).

כמו Batea גם היא מסעדה מומלצת מישלן ו-Guia Repsol.

חלל המסעדה יפה ונעים. הרבה עץ. בהחלט רואים כאן השפעות סקנדינביות עיצוביות. אני שמתי פעמיי לבר שנמצא בחלל פנימי יותר של המסעדה הלא גדולה ומציץ למטבח.

הזמנתי מראש ארוחת טעימות מורחבת של 12 מנות בהפתעה (משתנות ועונתיות) בעלות 95 יורו ב"שולחן השף" שלמעשה הוא בר עץ יפה המכיל 6 מקומות. יש גם אופציה לארוחת טעימות של 9 מנות בעלות 72 יורו. מולנו עבד הבחור שבתמונה שהוא כנראה סו-שף ששמו ריקארדו. מלבדו רוב הזמן עמד מולנו גם השף רמון ולפני רוב המנות נתן הסבר קצר על המנה ומקורה. היות ולא רשמתי הערות ואין תפריט כתוב התיאורים לא יהיו ממש שלמים. הצוות מלבדם כלל גם 2 מלצריות וסומלייה (ששמה אלבה).

מים.

אחד הברים היותר מרווחים ונוחים לישיבה שנכחתי בהם. תענוג. ריווח ראוי. כיסאות נוחים. המון מקום לרגליים. אחלה תאורה. עיצוב ללא דופי. גם יפה וגם פרקטי.

הצעת משקה הבית לפתיחה. Gorrion Gin Besta. תזקיק ג'ין שרוקחים עבורם ומכיל מיצוי אויסטרים ואצות. מעולה. מרענן מאד. כיפי. כוס עלתה 6 יורו.

מתחילים לאכול. תפריט הטעימות הרחב המכונה Festival Menu. כלל 4 מנות קטנות (bites), 6 מנות בינוניות (plates), פרה-קינוח וקינוח. כל המנות הוגשו ל-6 הסועדים בו"ז עם הסבר קצר. מינון הגשת המנות היה נהדר. היה גם לחם שהוגש בריפיל למי שרצה ותכלס השלב המתוק הכיל קצת יותר מקינוח אחד.

ביס ראשון (למעשה 3-4 ביסים): אנשובי כבוש קלות עם טרטר אנשובי במרינדת פטרוזיליה ועשבים. ביס מעולה שבמעולים. לא זוכר שאכלתי אנשובי (boquerón) כל כך טרי בכזו הגשה.

ביס שני: "טאקו" סשימי של דג ים שקרוב לילוטייל בעלה שיסו עם איולי של חלב מעושן וגלנגל שנכח פה איפשהו (אם זכור לי נכון). גם ביס פשוט נהדר (או 2-3).

ביס שלישי: פחזנית אצות עם ברבוניה צרובה קלות, מרמלדת לימון (או משהו כזה) ובצל ירוק. נהדר. חד אך מעודן. ביצוע מענג.

ביס רביעי: פרח קישוא צרוב קלות בגריל ממולא בטרטר דיונון. קצת פרוסות זוקיני צעיר צעיר וטרי למעלה. פשוט תענוג של דבר.

אלה היו 4 "הביסים". מנות שכולן היו גדולות יותר ממנות ביס. ממשיכים עם 6 מנות "בינוניות".

מרק צדפות קר עם 3 סוגי צדפות (אחת מהן מגליסיה. Carneiro או Escupiña), מיץ עגבניות ירוקות כבושות, זרעי פלפל כבוש, אצות וסליקורניה. מהמם ומטמטם.

ארוחת דגים כבר אמרנו לא? עוד מנת דג מצוינת של דג צרוב קלות בגריל שאיני זוכר מהו (אולי משהו דמוי לוקוס) בסלסה ורדה וגזרים.

שני בקבוקי היין מהם הזמנתי כוס אחת מכל אחד. יינות נהדרים ממש. אחד עלה 7 יורו. השני 8 יורו. מזיגה לא נדיבה במיוחד אבל במחיר הזה ולנוכח ריבוי האלכוהול באותו ערב זה לגמרי הספיק.

חילוץ שרימפ אדום בפיפיוט אצות. מנה שהייתה אקסטרה מהתפריט עצמו וכמדומני עלתה 10 יורו. אני ויתרתי היות ונהניתי מכמה וכמה כאלה בולנסיה עצמה.

קרלס השף. בחור נחמד וקומוניקטיבי.

שרימפס מקומי לבן טרי עם אורז ברוטב ירוק על בסיס ציר שרימפס ופטריות. כה טעים.

דג סי בס (Corvina בספרדית) באסקבצ'ה עצמות דגים, עלי חרדל ואספרגוס ירוק צעיר. אני תקליט שבור. העסק ממשיך להיות ללא דופי.

בשירותים.

לא זוכר מה זה. נדמה לי שדיונון מסוג מסוים בקציפת אצות ימית עדינה (אולי גם הכיל שקדים ומנגולד). אבל אולי אני טועה לחלוטין. לא חשוב. כנראה שגם אם תקפצו לשם בשבוע הבא תופענה כבר מנות אחרות בתפריט הזה.

דג זהרון או קרוב משפחה ממשפחת העקרבנוניים. עשוי בגריל עם סלסות פלפלים מעושנים פיקנטיים ועשבים. דג שמאד אהוב עליי. הוא בשרני ושופע טעם והמנה הזו הייתה זהרון לפנתיאון עם פריכות מענגת ותווך עסיסי. סיום מעולה לחגיגה ימית של ממש.

Tarta de Santiago. קינוח. גרסה שלהם לטארט שקדים גליסיאני. כל מיני שכבות שקדיות בכמה מרקמים. קינוחי שקדים זה טעים. נקודה.

זה קינוח נוסף אוף מניו. קרם שמנת וניל, פירות אדומים בכל מיני טקסטורות ועוד כמה אלמנטים שאין לי מושג מה ומי הם.

לא סיימנו. זה ביס שהוא גרסת השפים למעין רפרפת חלמונים ספרדית בשם tocinillo de cielo. כאן החלמון מוחלף לא פחות ולא יותר בקרם ביצי פורל. וזה מתקתק עדין. וזה טעים.

עוד שני פטיפורים עם החשבון. פחזנית שוקולדית אגוזית ופרלין שוקולד לבן וקפה. קיבלנו גם שוט של ליקר קפה מתקתק שהם מכינים.

החשבון. שעתיים וחמישים דקות של תענוג. זול זה לא. גם לא יקר. בעיניי עם חומרי הגלם שקיבלתי, הטיפול בהם, כמות האוכל והאלכוהול המשובח זו תמורה מעולה.

הייתה ארוחה פנטסטית ב-Besta. היה תענוג לשבת על הבר ולקבל מנה ימית אחרי מנה ימית שכולן יפות לעין וערבות עד מאד לחך, עשויות מחומרי הגלם הכי טובים בנמצא ולא מסובכות מדי. בכולן יש מקוריות ויצירתיות מסוימת אבל כולן שומרות על חומר הגלם הימי במרכז. נהדר.

אני מגיע לצהרי היום האחרון לפני הטיסה לת"א.

בבוקר קפצתי לכמה סיבובים. שוב ברובע הגותי ובאזור הקתדרלה. ארוחת בוקר מושחתת בפטיסרי הכי מפורסם כנראה בעיר – Pastelería Hofmann, חלק מקבוצת הופמן שמנהלת בי"ס קולינרי לבישול ולקונדיטוריה ומחזיקה גם במסעדת כוכב מישלן ותיקה בשם Hofmann. את הפטיסרי הם פתחו ב-2008. התחזרתי עם קרואסון מלוח של חמון וגבינה ומאפה מתוק של וניל שבדיוק הגיע batch טרי שלו. בביקורים קודמים שלי בעיר היה כאן תור לא קצר. הפעם – כלום.

את ארוחת הצהריים תכננתי במסעדה מקסיקנית דווקא שהייתה לא רחוקה מהמלון בו אפסנתי את הטרולי שלי ולא רחוקה מתחנת האוטובוס לנמל התעופה של ברצלונה לטיסת הערב שלי. לפני כן הספקתי להסתובב בשוק סן אנטוני – Mercat de Sant Antoni, החמוד והקומפקטי ששונה לחלוטין מהשוק התיירותי לעייפה והמפורסם לה בוקרייה שבגיחה הזו פסחתי עליו לגמרי.

ב-14:00 נכנסתי למסעדה המקסיקנית-ברצלונאית, Jiribilla שמה. היא קרובה מאד לשוק. נתקלתי בשמה באתר מומלצי מישלן של ברצלונה והיא נראתה לי אופציה שוברת שגרה ספרדית.

Jiribilla – מסעדת שף מקסיקנית-קטלאנית:

מסעדת שף מקסיקנית-קטלאנית שנפתחה בתחילת 2024. המסעדה אמנם צעירת ימים אבל השף הוא בחור מנוסה, Gerard Bellver, שהוא יליד ברצלונה שהתאהב באוכל מקסיקני בטיול לשם בגיל 12. הוא עבד בקבוצת אל-בולי ובארזק המהוללות ובהמשך היה השף של שגרירות ספרד במקסיקו. לאחר מכן היה שף במסעדה באסקית-מולקולרית שזכתה למוניטין בשם Biko במקסיקו סיטי ופעלה כעשור. הוא חזר לברצלונה ב-2023 ופתח את Jiribilla. משמעות השם היא רוח פסיפית ששגורה במקסיקו וזה המוטו המתואר באתר: "When the Mexican Pacific Breeze Blows in Barcelona Jiribilla is Born". זה גם אופיו של מטבח המסעדה. פיוז'ן מקסיקני-קטלאני. טריביוט אישי של השף הברצלונאי למטבח המקסיקני הפסיפי. אוכל מקסיקני במהותו עם טאץ' של שף מקומי עם חומרי גלם מקומיים ומקסיקניים. המסעדה היא מומלצת מישלן בשנים 2024 ו-2025.

מקסיקו בברצלונה.

חלל המסעדה רחב ידיים, מרווח ומעוצב יפה. הרבה אלמנטים מקסיקניים. אני ישבתי באחד השולחנות מול הבר ומלבדי היה רק זוג סועדים יחיד. מי שקיבל את פניי היה בחור בשם הוגו שאחרי תחקיר מודיעיני קצר שמו המלא הוא Hugo Rodríguez או לפי לינקדאין (שבאופן מעניין לא מעט אנשי קולינריה אירופאיים מתחזקים פרופיל עסקי שם) Hugo Rodríguez Perella. איכשהו אחרי שני משפטים שלי הוא שאל אותי אם אני מתל אביב ולרוב למרות שאין לי אנגלית שייקספירית או ניו-יורקית לא מזהים אותי בהכרח כישראלי. הוא התחיל לדבר איתי קצת בעברית וסיפר לי שאימו חיה בישראל בעבר והוא חי כנער פרק זמן בישראל. לא יודע אם זה נכון או לא אבל זה סיפור נחמד. שאלתי אותו לפשר הריקנות (שגם בחלק מהמסעדות בולנסיה חוויתי) והוא הסביר שבערבים לרוב מלא אבל בצהריים די ריק למעט סופי שבוע. בארוחה הזו די ריק זה אנדרסטייטמנט. יפה שהשף הראשי עדיין מבלה במטבח ומנהל את העסק גם בסרוויס שכזה.

הבחור המזוקן שמציץ מאחור מימין הוא השף.

בקבוקים של חריפים ל-showoff. הוגו אמר לי שזה יותר גימיקי. תכלס החריפים היו חרפרפים. החריף כאן לא גרם לי להזעה.

תפריט המסעדה. לא מעט מנות שנראות מגרות. עד 16 יורו מדובר במנות קטנות ובינוניות. מ-26 יורו מדובר במנות גדולות יותר. חלק מהמנות היה אפשר להזמין כחצי מנה שזה תמיד עסק משמח לחובב גיוון שכמותי. בעזרתו של ידידי הוגו בניתי לעצמי תפריט טעימות אישי.

קוקטיילים. מבוססי מזקל וטקילה שזה משמח. הזמנתי את ה"נגרוני ללא גבולות" שעלה 12 יורו שהכיל מזקל. Negroni Sin Fronteras בשפת המקור.

ביס ראשון. על חשבון הבית. קרוקט או מעין פאני פורי במילוי קרם תפו"א ונקניק חזיר ספרדי בשם Sobrasada. איולי כוסברה למעלה. טעים ומטוגן כראוי.

שני חריפים שהם מכינים. אחד מעט יותר חומצי ומכיל עגבניות. שניהם היו טעימים, חרפרפים אבל לא חריפים מאד. בהחלט מותאמים לחך מערבי. יכולתי לאכול אותם עם כפית.

Infladita with corn and Brown crab. טורטיית תירס תפוחה מטוגנת ממולאת בקרם תירס וסרטנים. למעלה בשר סרטנים קצוץ ברוטב כלשהו. 8 יורו ליחידה. ביסים טעימים ביותר. פיצוץ של טעמי תירס ושל סרטנים. נהדר.

מנה שחירבתי כי שכחתי שאני מחויב לצלם. התלבטתי בינה לבין שרימפס באגווצ'ילה ובסוף הלכתי עליה. Hamachi tiradito. קרודו של המאצ'י עם עגבניות שרי מוחמצות, צנוניות וגספצ'ו חלפיניו. בצד – טורטייה תירס קריספית כדי לייצר ביסים כיפיים. גם כאן העסק היה פיקנטי ולא יותר, אבל במנת דג נא זה הגיוני. זאת אגב חצי מנה שעלתה 8 יורו.

Turbot with Green Mole. דג טורבוט עם מולה ירוק עשבוני ופיקנטי עם ירקות עונתיים. זו גם חצי מנה שעלתה 13 יורו והייתה נהדרת. עושר טעמים, פיקנטיות עשבונית מענגת של רוטב המולה המשגע ונתח דג עשוי מעולה שאמנם לא היה גדול כי זו חצי מנה אבל היה טעים ביותר.

כוס יין. ורדחו Castelo de Medina מאזור ויאדוליד. 6 יורו לכוס.

מעין עיקרית בשרית. התלבטתי בינה לבין הכבש (Sequence Lamb Birria) והחלטתי עליה. לשון עגל. Veal tongue with our own mole and peppers. מנה מלאה שעלתה 20 יורו והגיעה עם מטבל פילפיל (pil-pil) של פלפלים אדומים ו-2 טורטיות תירס רכות. את הבשר הרך רך (בכמות מכובדת) היה צריך לפרק לנתחים קטנים ולגלגל בטורטיה וזה היה ת ע נ ו ג. גם כאן לא הייתה חריפות של ממש ברטבים אלא רק פיקנטיות אבל הרוטב ועושר טעמי בשר לשון העגל היו מענגים. ללקק את האצבעות.

עוד מנה לסגירת פינה כי אני חזיר. Chochoyota with roasted mushrooms. טאקו עם פטריות מורל בגריל לצד שני מטבלים: סלסת חלפיניו ירוקה וסלסת עגבניות אדומות עם צ'ילי דה ארבול. גם כאן הסלסות הן רק פיקנטיות אבל עשירות בטעמן וטעימות מאד. הפטריות נמשחו במעט רוטב על בסיס ציר עוף ומתחת להן היה פרלין של קרם שום שחור. זו גם הייתה חצי מנה והיא עלתה 8 יורו. פטריות מורל הן די נדירות ויקרות ויש להם טעם אדמתי עמוק ומשכר וכמו שמעידות התמונות – לא התקמצנו כאן בכמות. הנאה גדולה. סיום מלוח מעולה.

המנות המלוחות הללו היו נהדרות. עושר טעמים נפלא ועשייה מעולה במטבח שבישראל הוא חלש ומקופח למרבה הצער (עם הבלחות של כמה טאקריות לא רעות פה ושם שפעלו במשך השנים). כמטבח שף כנראה מאז צ'ימיצ'נגה עם מטבח סנטה פה של אבי קונפורטי אין נוכחות למקסיקו בישראל ולכן הנאתי מארוחת השף המקסיקנית הזו ב-Jiribilla הייתה רבה, גם אם מדובר בפיוז'ן וזה ככל הנראה לא כמו במקור עצמו (שאין לי מושג אמיתי לגביו).

מבט צד לשאר הקהל שנכח במסעדה.

תפריט הקינוחים.

זה הקינוח שהזמנתי. Corn and Cajeta. גם כאן יש מעין טורטיות תירס פריכות, קרמל Cajeta, קצפת וגלידת חלב עיזים. 8 יורו. קחטה היא קרמל מסורתי מקסיקני העשוי מחלב עיזים ממותק, אגוזי ועשיר טעמים. העסק היה מתוק כצפוי אבל לא מתוק מדי וטעים בהחלט. גלידת החלב מיתנה את המתיקות וכך גם הטורטיות הקריספיות שהיו מעט עבות (לטעמי עבות מדי). קינוח מהנה וסיום מוצלח לארוחה מעולה.

מישהו רוצה מזקל או טקילה?

החשבון לסועד יחיד שמילא יפה מאד את קיבתו.

זה תו תקן קולינרי מקסיקני למסעדות ולמקומות אוכל מקסיקניים בספרד. ראיתי כזה גם בטאקרייה אקראית בה הייתי בולנסיה ואדווח עליה באחד הפוסטים הבאים.

נהניתי מאד מהארוחה המקסיקנית-קטלאנית הזו ב-Jiribilla שהייתה למעשה האחרונה בברצלונה ובטיול כולו לפני טיסת החזור לת"א. מקום איכותי ומוצלח. עושר טעמים שפחות מוכרים לחך שלנו. יופי של closure.

תכלס הארוחות הללו בברצלונה היו רק מעין ארוחות פתיח וארוחות סגירה קז'ואליות למדי. הן היו מוצלחות ובחלקן אף נהדרות אבל ההיילייט הקולינרי היה במסעדות בהן סעדתי בולנסיה ובשתי העיירות אליהן יצאתי מהעיר במיוחד. בפוסט הבא אפרט על שתי ארוחות מישלן שונות לחלוטין אלה מאלה שאכלתי באותן שתי עיירות. אחת בעיירה בשם סגונטו במסעדה שמחזיקה בכוכב מישלן אחד והשנייה בעיירה דניה במסעדת שלושת הכוכבים היחידה בחוף המזרחי של ספרד שהיא דרומית לברצלונה. יש למה לחכות.