עוד שתי ארוחות של שפים מתארחים אצל שפים. ה-טרנד של השנתיים האחרונות במסעדות וברי העיר. עם קצת מאמץ ומעקב דקדקני ברשתות החברתיות פלוני יכול למצוא לעצמו פופ-אפים וערבי אירוח כמעט בכל ימות אמצע השבוע בעיר הגדולה. זה טרנד שהוא כנראה טוב לכל הצדדים. למסעדה המארחת זה מגוון את השגרה ויוצר באזז לערב חד פעמי (או דו פעמי), לשף המתארח זה מספק במה לקהלים חדשים, ודאי אם אותו שף הוא כרגע "בין עבודות" או מגיע כאורח מחו"ל. לפעמים גם מדובר בסתם ארוחות של חבר-שף שמארח חבר-שף והם עושים את זה בשביל הכיף. בשנה וחצי פלוס של המלחמה כששפים רבים עזבו מסעדות, מגמת האירוח וההתארחות צברה כמדומני תאוצה של ממש. רק בשבוע שעבר הרחבתי על ארוחות פופ-אפ של תום שמיר בבית קנדינוף, לפני כן עלו כאן פוסטים על ארוחות של השף בן צביאל מברלין בסנטי או מידן סיבוני שהתארח באקא. בפוסט הזה ארחיב על שתי ארוחות מאפריל. ב-20 באפריל עידו קבלן והקטן אירחו את השף ניר מסיקה (אקס תמנע) שהגיע לחופשת מולדת מתאילנד בה הוא חי כיום ומנהל מסעדת שף בקופנגן בשם DAO. יומיים אחרי, ב-22 באפריל, הייתי בארוחה בה התארח ארז קומרובסקי באדמתי של אביב אטינגר. אגב, בדיוק באותם תאריכים היו עוד שתי ארוחות אירוח: תום שמיר חזר לעוד שני ערבים בבית קנדינוף (20-21 באפריל) והשף הצרפתי-ישראלי מתן זקן (מסעדת הכוכב Nhome בפריז) התארח אצל יוסי שטרית בהיבה לשני ערבים (19-20 באפריל). ותאמינו או לא – ממש היום בבוקר לפני שחרורו לאוויר של הפוסט הזה ממש עידו קבלן ותום שמיר פירסמו על ארוחה משותפת כמעט ספונטנית ביום א' ב-27 באפריל.
HaKatan X DAO – עידו קבלן מארח את ניר מסיקה, 20 באפריל:
עידו קבלן מעבר להיותו אחד השפים החביבים עליי הוא כנראה אחד המארחים הכי טובים בעיר. הייתי אצלו בשנה וחצי האחרונות בכמה ערבי אירוח חד פעמיים מצוינים. כסועד מקדים יחסית יצא לי לראות פעמיים את הבריפים לצוות שהוא ערך לפני הארוחות הללו. ברור שהוא עושה את זה בשביל הכיף והעניין והשפים המתארחים הם לא רק קולגות אלא חברים, אבל מכל ארוחות האירוח בקטן התרשמתי מאד. עידו לוקח את העסק החד פעמי מאד ברצינות, הן בתכנון התפריט המשותף והן בתדרוך של הצוות. גם ארוחה בה התארח השף יובל בלהנס ממסעדת Teller בברלין (אוגוסט 2024) וגם ארוחה בה התארח גיל דהאן (שהיה בדיוק "בין עבודות" אחרי שעזב את וייס ולפני הצטרפותו למשייה) היו ארוחות מעולות.
הפעם אירח עידו שף מוכר, מוכשר וחביב במיוחד – ניר מסיקה, אקס תמנע, שהספקתי לאכול אצלו כמה פעמים עד שהוא סגר אותה בצער ובהפתעה (ובעיתוי מטורף) בסוף ספטמבר 2023. כשבוע לפני פרסום הסגירה יצא לי לפגוש את ניר ברח' הרצל מחוץ למסעדה. הוא זיהה אותי ושוחחנו שיחת מה המצב (זה היה עידן ההפיכה המשטרית וההפגנות. ימים טובים באופן יחסי 😥). אני זוכר שהוא אמר לי שצריך להיות אופטימי ולהסתכל על חצי הכוס המלאה תמיד ושאני אמרתי לו שאני באמת צריך לחזור לתמנע כי לא ישבתי בה כבר זמן מה. במבט לאחור זו הייתה שיחה סוריאליסטית לגמרי. לא רק ששבוע אחרי פורסם דבר סגירת המסעדה (27 בספטמבר ליתר דיוק. גם בפוסט הפרידה שפורסם הוא כתב שהוא "מחליט להתרכז בחצי הכוס המלאה"), אלא שב-7 באוקטובר ניחת על המדינה יום האסון הכי גדול בתולדותינו שאנחנו עדיין מבוססים בהשלכותיו ונמשיך לעשות זאת עוד שנים רבות. ניר, אשתו ו-2 הבנות טסו לתאילנד לחופשה ממש כמה ימים לפני ה-7 באוקטובר והחליטו להישאר בחו"ל כמו ישראלים רבים שבדיוק שהו בחופשות בחו"ל. מפה לשם במרץ 2024 נקרתה לו הזדמנות עסקית לפתוח מסעדה בקופנגן וכמה חודשים אחרי נפתחה DAO, מסעדת פיין-דיינינג יחידה באי, בה מסיקה עושה תפריט משתנה של פיוז'ן ישראלי-מערבי-תאילנדי עם חומרי הגלם החלומיים שיש לו באי. DAO פועלת 4 ערבים בשבוע ויש בה 18 מקומות בסבב אחד של ארוחת טעימות משתנה.
הזמנתי מקום מראש והגעתי יחד עם עופר לב חברי בשעה 18:15. אהלן אהלן לחבר'ה, חיבוק זריז עם ניר החמוד שזיהה אותי ושמח שבאנו, ולאוכל. באינסטגרם של הקטן ושל ניר כינו את הארוחה "ארוחה ב-4 ידיים" וכתבו על "ערב חד-פעמי של חיבור מסקרן בין המטבח הגבוה, המדויק והיצירתי של מסיקה – לבין הרגישות המקומית, חומרי הגלם והאווירה הבלתי ניתנת לחיקוי של שוק לוינסקי". התפריט היה משותף.
התחלנו עם כוס דומיין סילבאן פאטיי, בורגון אליגוטה. 58 ש"ח לכוס. בצרפתית זה כתוב כמובן כך: Domaine Sylvain Pataille Bourgogne Aligoté. יין ביו-דינאמי מינרלי ורענן. נהדר. בהמשך לגמנו גם כוס של דורנה, בוז'ולה וילאג', שרדונה צרפתי מוצלח מאד. בשפת המקור זה נכתב כך: Beaujolais-Villages. אני מניח שדורנה זה אולי Dornier. לא סגור. כוס עלתה 56 ש"ח.
שתי מנות הפתיחה.
ברוסקטה בשר סרטנים בחמאה חומה, קרם אפונה ירוקה מעושנת, קציפת בר בלאן וכפיר ליים. 98 ש"ח. מנה מעולה. באופן יחסי כל האלמנטים ה"בועטים" היו מתונים והשתלבו היטב זה עם זה. בשר הסרטנים המתקתק השתלב מעולה עם החמאה החומה. קרם האפונה הירוקה היה בעישון מתון יחסית. קציפת הבר בלאן הייתה לימונית ועדינה. התוצר הסופי היה מוצלח ביותר.
אי אפשר לוותר בקטן על דגים נאים. סשימי דג ים (פלמידה לבנה נדמה לי), תפוח עץ ירוק מותסס, גספצ'ו אוכמניות סלרי וענבים, סרירצ'ה. 78 ש"ח. יופי של סשימי. פיוז'ן מדויק וחד של אסיה-אירופה. גם כאן היו מרכיבים שלכאורה היו יכולים להשתלט כמו הסרירצ'ה (הביתית כמובן) או גספצ'ו האוכמניות, אבל האיזון היה נהדר. היה כאן משחק מוצלח של טעמים רעננים שנעו בין חמצמץ-מתקתק ופיקנטי. את שאריות הרטבים ערבבתי ואכלתי עם כף – זה תמיד סממן לתיבול מעולה של רטבים (לא חייבים לחם).
פטריות צלויות בטאבון, ציר דאשי מעושן, גבינת פרמז'ן. 78 ש"ח. מנת פטריות נהדרת. היה כאן מיקס פטריות. מלך היער, אולי אויסטר ופורטובלו. הטעמים כאן היו בועטים יותר. דאשי פטריות מעושן חד ומלא אומאמי, פטריות בגריל, פרמז'ן מגוררת. שילוב נהדר.
שיפוד תמנון ושסק, יוגורט יווני, חומוס ירוק, פלפל חריף, עגבניות צלויות, בזיליקום תאילנדי. 102 ש"ח. שיפוד לתפארת. אכלתי שלל מנות תמנונים אצל עידו וגם אצל ניר בשעתו. השילוב של השניים יצר מנה יוצאת מן הכלל. מיקס של ים תיכון, מזרח תיכון ודרום מזרח אסיה. התמנון נצרב לפי הספר, החומוס הירוק המאד קצר עונתי סיפק קראנץ' אביבי רענן והשסק שנצרב היטב בגריל סיפק מתקתקות נעימה לעסק ויחד עם הצ'ילי השרוף (שהיה אכן חריף) נוצרה חגיגה לחך. יופי של שימוש באלמנטים חדים ובועטים מחד לבין אלמנטים ממתנים מאידך.
פילה דג מאודה (לוקוס), פלפל שושקה ממולא במוסלין דג, בויאבז מרוקאי, עשבים ארומטיים. 118 ש"ח. עוד מנה מעולה. קצת יותר ים תיכונית. פילה דג ים נהדר שעבר אידוי מוצלח ועורו נצרב מעט לטובת הקראסט המתבקש. פלפל השושקה ומוסלין הדג היו נהדרים הן בעשייה והן בטעמים. הבויאבז (או בויאבס) היה יחסית מעודן ולצד העשבים הנהדרים (בין היתר צ'רביל וטרגון) היה פשוט טעים להפליא. עוד רוטב שסיימתי עד תומו בכף.
שני שפים. ארבע ידיים.
פרה-דיזרט. טרטר דג ים, סמבל מלפפונים, טוויל פפריקה מעושנת וכמון. 38 ש"ח ליחידה. חזרנו למנת שני ביסים שחשבנו להזמין בהתחלה. למה לא? אין חוקים. עשינו טוב. טרטר אינטיאס שקיבל טעמים מעושנים ופיקנטיים מסביב. אחלה ביס. גם דג נהדר, גם תיבול בועט, גם קראנץ' כיפי. קדם קינוח מוצלח.
וקינוחים על אמת של אור מכלוף שהם חלק מהתפריט הרגיל ולא הוכנו כספיישל לארוחה הזו.
עוגיית תבלינים מרוקאית, שאנטי לימון, קרם פרש פסיפלורה. 46 ש"ח. אחרי שוידאתי שבעוגיה המרוקאית אין קינמון חלילה הזמנו. קינוח נהדר. עונה על כל האלמנטים המתבקשים בקינוח של אחרי ארוחה טובה. לא כבד, לא מתוק מדי, כולל טקסטורות שונות והעיקר – טעים מאד. חמצמץ-מתקתק-רענן. יופי.
אורז בחלב קוקוס, קונפיטורת תות וטונקה, קריספי קוקוס. 46 ש"ח. קינוח שאכלתי כאן בארוחה בחודש מרץ – אז מינוס הטונקה (ועם לואיזה במקום). דווקא ציפיתי לטונקה אבל היא לא הורגשה מספיק. האלמנטים של הקוקוס בקינוח היו מעולים. גירוד הצ'ילי המיובש כאן (אולי מלח צ'ילי) הוסיף פיקנטיות כיפית. את קונפיטורת התות פחות אהבתי כי היא הייתה מאד מתוקה הפעם. מתוקה מדי. לכן כנראה גם הטונקה נעלמה קצת. בביסים המשותפים עם פודינג האורז העסק היה טעים ומהנה אבל מהקינוח המאד דומה חודש לפני כן נהניתי יותר. אולי עם בוא האביב אפשר להשתמש בתותים טריים ובקולי תות או בקונסומה תות שלא יהיו מתוקים ויקלילו את המנה.
חשבון לשולחן 3 ל-2 סועדים שאכלו ושתו יפה מאד.
יום ראשון. שעה 19:55. כיף לראות מסעדה מלאה יפה ביום שהוא לא קל למשיכת קהל. ראיתי אח"כ סטוריז שאנשים שיתפו על הארוחה הזו באינסטגרם שישבו שם בשעות מאוחרות יותר. היה מפוצץ לחלוטין.
זו הייתה ארוחת שת"פ לתפארת. תמיד כיף לי בקטן. בארוחות בתמנע בשעתו נהניתי גם. השילוב של עידו קבלן וניר מסיקה היה נהדר. אחלה כישרון, יופי של חומרי גלם, צוות לעניין. זה היה ערב יום ראשון קולינרי משמח במיוחד.
יומיים חלפו.
אטינגר וקומרובסקי X אדמתי, 22 באפריל:
עוד ארוחה שקראתי עליה פה ושם. במקרה זה עמרי הבעלים של אדמתי שהכיר אותי בארוחות הראשונות שלי בה (שדווחו כאן) וגם עקב אחרי מה ששיתפתי בקבוצת פרלמנט קולינרי 1.1 התקשר אליי לשאול אותי אם בא לי לבוא. לא הייתי בטוח שאוכל כי היה לי כנס בוקר באותו יום ולכן אמרתי לו שאודיע לחבר'ה נוספים ואולי יזדמן לי להגיע. יצא שמושיק חברי הזמין מקום מראש ל-3 סועדים ואני הייתי אחד מהם. המקום השלישי היה אופציונאלי למצטרף ספונטני. יומיים לפני מושיק הודיע שנבצר ממנו להגיע מסיבותיו. הצלחתי לשריין שני חברים ממלאי מקום ספונטיים, יוסי וליעד.
ההזמנה הייתה לשעה 18:00. לצערנו ישבנו במרפסת החיצונית שמנותקת מהחלל הפנימי אבל לא סבלנו מדי. יוסי שמכיר מעט את ארז נכנס לומר לו שלום בפנים ואח"כ הוא יצא לומר גם לי שלום – מארז לארז. לי זו פעם ראשונה שאני אוכל מנות שהן ממש שלו. בקייטרינג הנחשב שלו "ארז וחנן" לא אכלתי. גם לא בארוחות פופ-אפ בהן הוא התארח בתל אביב בשנתיים האחרונות והוא שף שמרבה להתארח. למשל מיזם "צפונה בנגה" בפר-דרייר שנמשך זמן מה, ארוחה בתריסר או ארוחה בוינונה פוראבר. כן אכלתי בשני מקומות בהם הוא היה לכאורה שותף: שווארמה וייסברג ובלאדי שיק הצמודה ששתיהן סמוכות למשרד שלי. מה אומר? זה היה רע ולא עשה חסד עם המוניטין הקולינרי של האיש. לא מפתיע ששני המקומות נסגרו לפי הפרסומים בדצמבר האחרון. למרבה הצער הפרשה של החשד בהטרדות מיניות מצדו ב-2022 שהביאה לפרישתו ממשחקי השף ונסגרה די בשקט (בהסדר כספי כנראה), מהווה פגיעה אחרת במוניטין ובתדמית האישית של אדם שטלוויזיונית תמיד הצטייר כאיש חם, חמוד, חיובי וחביב מאד. אני חייב לומר שזו אחת הסיבות שעד היום נמנעתי מארוחות הפופ-אפ בהשתתפותו. עד עכשיו. יכול להיות שאם לא מושיק שהזמין מראש הייתי מוותר גם על הארוחה הזו אבל המקום כבר הוזמן ואני הגעתי קודם כל כדי לפרגן לחבר'ה החביבים והמוכשרים של אדמתי. חלאס. חפרתי מספיק. צריך לאכול.
אביב אטינגר הצעיר וארז קומרובסקי הווטרן שהוא מנטור והשראה ללא מעט שפים מקומיים צעירים (עמרי סיפר שגם עבור אביב הוא שימש כמנטור) יצרו תפריט חד פעמי תחת הטייטל המחייב "זוכרים את פריז ומבשלים כאן". רוב המנות שהוצעו הן מנות משותפות לשניים. חבל על טעויות הכתיב הקלות ועל הפיסוק הלקוי (מילה פסיק רווח, כך נהוג). גם בערב חד פעמי אם כבר מדפיסים תפריט רצוי שתהיה הגהה. אבן יוגורוט, ציפס, גי'בנה. אני קטנוני אבל לי זה קצת מפריע.
הזמנו בקבוק של תל שיפון סוביניון בלאן. 255 ש"ח.
אינטיאס נא, סלט פקוס וחרוש, קונסומה פקוס, שמן לאושטיאן. 92 ש"ח. כתוב פאקוס אבל אני מעדיף פקוס. מנת קרודו אביבית מוצלחת לפתיחה. הכי אביב בצלחת שיש. ירקות עונתיים כולל קצת שקד ירוק. טעמים מאד רעננים ועשבוניים. היו כאן ארבעה נתחי דג שנחתכו לפיסות עבות יחסית. הדג נהדר. הירקות גם. מינוס יחיד היה חיסרון במלח. אחרי שביקשנו, קיבלנו והמלחנו היה לפתע איזון כמו שצריך.
בגט צרפתי של חגי, חמאה מוקצפת ופלפלים חריפים שלנו. 29 ש"ח. ארז ידוע כמובן כאופה מדופלם (לחם ארז דא) ולכן הפתיע שמנת הלחם כאן הייתה בגט של חגי. בהמשך באחת המנות היה שימוש בלחם מאפה ידיו של קומרובסקי.
שיפוד אבוקדו בפחם בגלייז סלק, רשאד, ריבת לימון מאייר, צ'ילי אדום מותסס וחלמון קונפי. 58 ש"ח. אני משום מה נמנע ממנות של אבוקדו צרוב או חרוך. אכלתי פה ושם כאלה אבל זה לא הפייבוריט שלי. כאן זו הייתה מנה מעולה. חריכת הפחם הייתה נהדרת והוציאה טעמים מפתיעים מהאבוקדו. היו כאן המון אלמנטים שלכאורה היו עלולים להתנגש אבל השתלבו היטב. מעט מתקתקות, מעט חמיצות לימונית טובה, מעט פיקנטיות. אני לא 100% משוכנע שהחלמון קונפי היה נדרש כאן אבל אחרי הערבוב הוא היווה מעטפת מלטפת לשאר הירקות. עבודה יפה ומקורית של שפים.
אספרגוס בפחם, רוקט, אפונת גינה, רוברב, לאבנה מעושנת, מקדמיה ואבן יוגורט. 78 ש"ח. ירקות טריים במיטבם. אפקט העשן בלאבנה היה יכול להיות מעט יותר חד לטעמי. זה יכול היה להקפיץ את המנה עוד יותר. אספרגוס טרי בפחם זה תמיד נהדר. אפונת הגינה הטרייה ששכשכה למטה הוסיפה רעננות ירקרקה. את הרוברב אני לא זוכר שהרגשתי יותר מדי. מנה טובה ומוצלחת שגם היא הייתה חגיגה אביבית.
טרין דה קמפאן, קורנישון, צנונית, זרעי חרדל, פרוסת מחמצת קלויה. נדמה לי שזה היה לחם פריקי של קומרובסקי שהיה יוצא מן הכלל. 68 ש"ח. הגענו למנת הערב. טרין חזיר צרפתי נהדר ממש. עשייה יוצאת מן הכלל. אחד הטובים והטעימים שאכלתי בארצנו. גם טעמי הבשר (כולל בייקון מתבקש) וגם המרקם. תענוג. הלחם הקלוי היה מלא טעם, עם שימוש נבון בזרעי תבלינים (כוסברה ואולי שומר ועוד). החרדל עם פרחי החרדל נתנו קיק (היה צריך קצת יותר ממנו בצלחת). אחלה אחלה מנה. הייתי שמח לטרוף אותה לבדי והלוואי שאטינגר יכניס גרסה דומה לה גם בתפריט הרגיל של אדמתי (שנאמר לנו שעומד לעבור בקרוב שינוי עונתי).
קצת אחרי 19:10. המרפסת מלאה ברובה. בפנים היה מלא כמעט לגמרי. עד 20:00 נדמה לי שהכל היה מלא לגמרי. יפה מאד.
שקדי עגל על ענף שסק בפחם, סלסה שסק, צ'ילי וכוסברה. 128 ש"ח. הגשה יפה של השקד ששופד על ענף שסק. השקד עצמו נצרב נהדר והיה טעים ביותר. אהבתי את הרטבים עצמם. שילובי טעמים טובים של פחם, מתקתקות הפרי ועשבוניות. המינוס היחסי היה מתקתקות יתר קלה. השסק היה בשל ומתוק והיה קצת יותר מדי ממנו בצלחת. אני מעדיף את השסק בגרסתו המוקדמת החמצמצה יותר ואז הוא חומר גלם נהדר כסלסה מתקתקה-חמצמצה שמשתלבת נהדר עם משהו חרפרף. במקרה הזה הייתי מדגיש יותר את החריף ומוסיף אולי מנעד חמצמץ. אבל גם כך זו הייתה מנה טובה מאד וטעימה.
שרימפס מקומי בפחם, אפונת שלג, חומוס ירוק, בזיליקום סגול וביסק שרימפס. 152 ש"ח. זה אותו שרימפס מקומי קטן שגדל בבריכות מלח בעמק חפר ונתקלתי בו עד כה פעם אחת בארוחת האירוח (אלא מה) החד פעמית של butter בבר הביטר. אני מאד התרשמתי מאיכות הגלם הזה. יופי של שרימפ. קטן אבל ממזר. מלא טעמים ועם מרקם מוצלח. להבנתי אין שפע שלו ולכן הוא יקר מאד באופן יחסי. הלוואי והעסק הזה יתרומם ושההיצע שלו יגדל משמעותית לטובת מסעדות ארצנו. המנה הזו שאכן הייתה יקרה מאד הייתה מעולה על כל חלקיה. צריבת פחם קלה, טעמי שרימפס/ים עשירים אך מעודנים. חומוס ירוק שפגשנו גם למעלה (בכלל אפשר להבחין היטב בקו העונתי מאד של שתי הארוחות המתוארות כאן) ואפונת שלג – ירקות במיטבם. לצד האבוקדו וקצת אחרי הטרין היא הייתה אחת מ-3 המנות הטובות של הארוחה.
כאמור מלא בפנים. משמח לראות. פתיחת מסעדה חדשה בשנה הזו היא אתגר עצום, ודאי למקום כמו אדמתי שאין מאחוריו קבוצת בעלים או שף מפורסם. אם מסעדה כזו צריכה מדי פעם לארגן ערב אירוח שכזה כדי לייצר קהלים חדשים זו דרך נכונה וחכמה לפעול. בערב הזה זה עבד להם נהדר.
קינוח. קרפ סוזט קומרובסקי סטייל. קרפ סוזט במילוי ג'יבנה, הדרים של סוף עונה, עראק. 55 ש"ח. קרפ סוזט הוא הברד פודינג של הרגע. פתאום המון מקומות חזרו להציע אותו בתפריטים. אני אכלתי כזה קלאסי ממש בשבועות האחרונים גם בדוק (שם הוא בא והולך כבר שנים בהתאם לעונה) וגם במלגו ומלבר. מדובר בקינוח אהוב, קלאסי, יחסית קל להכנה, שיש בו משהו מאד עוטף ומנחם. לכן הוא כנראה מתאים לתקופה המדכאת הזאת, יחד עם שפע ההדרים שיש בסוף החורף ובתחילת האביב. את הקינוח רק יוסי ואני אכלנו כי ליעד נאלץ לחתוך 15 דקות לפני. שנינו הסכמנו שהקרמול (אני מניח שהעראק זכה לטיפול פְלָמְבֶּה) היה קצת אובר חרוך אבל אני אוהב טעמים מרירים וזה לא הפריע לי. זה היה קרפ סוזט בוגר מאד. לא מתוק, הדרי במידה, אלכוהולי במידה (אפשר היה לחזק את טעמי העראק או האניס, אפילו עם טרגון או מעט עלי שומר). הג'יבנה במילוי הייתה מצוינת וגם הפיזור הקל של ג'יבנה טריה היה לעניין. ביצוע מעניין ומוצלח של קלאסיקה.
החשבון ל-3 סועדים שיצאו שבעים לגמרי מהארוחה הזו.
ארוחה מהנה ואיכותית זו הייתה. שיתוף פעולה מוצלח ומעניין בין שני דורות של שפים. שמחתי לראות את אדמתי מלאה וגדושה בקהל. אני אחזור מתישהו במאי כדי לבחון את השינויים העונתיים שעמרי הבעלים הזכיר.
שתי ארוחות אירוח מצוינות. זאת בהקטן בהתאם למסורת ארוחות האירוח של המקום הנהדר הזה הייתה תענוג. זאת באדמתי הצעירה שכמדומני זו ארוחת אירוח ראשונה בתולדותיה הייתה מוצלחת מאד אף היא. יש לי הרגשה שרוח האירוח הזו תימשך גם לתוך 2025 וכנראה גם הלאה ואני כחובב גיוון ועניין אמשיך לפקוד את הארוחות שיעניינו אותי.
4 תגובות
יש מצב שיוגורוט זה לא שגיאת כתיב אלא בדיחה על קונרובסקי שידוע בכך שהוא הוגה את המילה יוגורט בצורה משובשת. צחקו עליו הרבה על זה במשחקי השף.
יש מצב. אבל היות וכל התפריט הודפס כנראה בחיפזון אז אני נוטה לחשוב שזו סתם ו' מיותרת…
בתור מי שלא יוצא לו להגיע לאחרונה לתל אביב אשמח להמלצה ממומחה- מה לדעתך המסעדה (או המסעדות) הכי טובה לאוכל בה מאכלי ים בעיר?
אין הכי טובה בעיניי. הקטן למעלה עושה אחלה מנות של מאכלי ים ומביא סחורה מעולה. תמיד יצירתי. אני מאד אוהב את אייבי שתמיד יש בה יופי של מנות דגים. בסנטי ומשייה יש שפים יצירתיים וחומרי גלם מעולים מהים. צ'אקולי מביאים סחורה מרשימה בקז'ואל. קצת יותר סולידי אבל חומרי גלם מעולים יש במלגו ומלבר. הבסטה גם.