מלגו ומלבר – חזרה לעסקיות צהריים מרץ-אפריל 2025

מלגו ומלבר של השף מוטי טיטמן נפתחה כבר ב-2013 ע"י המסעדן בן רינג, תחילה כמעין בר דגים. טיטמן הצטרף אליה בשנת 2014 (היה להערכתי בן 29) ולאט לאט היא שדרגה את עצמה למסעדת שף ישראלית-אירופאית מהטובות בארץ. דירוגה בין 6 המסעדות הישראליות של הטופ 50 האזורי של המזה"ת וצפון אפריקה הוא לטעמי מוצדק. המסעדה הפכה להיות מבחינתי אחת המסעדות היציבות שהן מנייה בטוחה של איכות. ישבתי בה לא מעט פעמים במשך השנים החל מדצמבר 2015. בשני הפוסטים האחרונים שפרסמתי כאן עליה (בינואר 2024 ובנובמבר 2022) היא היוותה עבורי מסעדת ריבאונד אחרי חוויה לא טובה במסעדת שף אחרת. חזרתי אליה כמה ימים אחרי החוויה הלא טובה ועשיתי תיקון מעולה במלגו. במהלך 2024 חזרתי אליה פעם אחת נוספת בערב. בשנים האחרונות מלגו ומלבר הפכה למיני אימפריה. מסעדת האם וצוותה מפעילים אח קטן וסקסי בשם ג'ונז ברח' זבולון בת"א שהוא בר פיצות וקוקטיילים, ולג'ונז יש כיום גם שלוחה של ג'ונז פיצה בר גם בקרית אונו. בשבועות האחרונים נפתח באונו גם ג'וני, בית קפה ובייקרי מושקע.

בפברואר 2025, תחילה באינסטגרם/פייסבוק של טיטמן ושל המסעדה, ובהמשך בכמה אזכורים בכתבות של חדשות האוכל פה ושם, דווח שהמסעדה נפתחת שוב לסרוויס צהריים. דיווח משמח ומעודד. זה קורה 4.5-5 שנים אחרי הפעם הקודמת בה היא פעלה בקביעות בצהרי אמצע השבוע. בשנים ההן עבדתי ברח' החשמונאים פינת קרליבך ויצא לי לשבת לא מעט באותן עסקיות צהריים. הפתיחה המחודשת לצהריים הייתה ב-11 במרץ. יום ג'. תחילה סרוויס הצהריים הוצע בימים ג'-ה' בין השעות 12:00-15:00 וכעת החלו להפעילו גם בימי ב'. מי שמנהל את המטבח בשעות הצהריים, אחראי על בניית התפריט (בתיאום עם טיטמן אני מעריך) ומוציא לפועל, הוא השף ירדן טננבוים, מנהל המטבח של המסעדה בשנתיים האחרונות.

למען האמת תכננתי לתת להם שבוע-שבועיים של חסד ורק אז לבוא לנסות את הצהריים, אבל איכשהו יצא שנחתתי עליהם כבר בסרוויס הראשון ב-11 במרץ. חזרתי שוב עם אחות תאומה ב-19 במרץ. בפעם השלישית זה היה ב-9 באפריל. שלוש הארוחות תתוארנה כאן.

ארוחת צהריים ראשונה על הבר – 11 במרץ:

כמובן שישבתי על הבר. 12:30. רגוע ושליו.

תפריט הצהריים החדש מציע 20% הנחה על כל תפריט השתייה – קוקטיילים, מבעבעים ויין. מקבלים לחם על חשבון הבית ובוחרים מנות. אין כאן מבנה קלאסי של עסקית במתכונת המוכרת של ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית. במיקום כמו של מלגו ומלבר בו אין ממש קהל עסקי גדול, זה פחות הגיוני במציאות הנוכחית. המנות הן יחסית פשוטות וקלאסיות. חלקן נמצאות בתפריט הערב וחלקן חדשות והותאמו לקצב מזורז יותר של ארוחות צהריים. מנות ערב יותר מורכבות כמו הקרוקטים, שיפוד התמנון, בטן החזיר או אניולוטי מוח העגל לא מוגשות.

יש 20% הנחה על אלכוהול אז צריך לנצל. גם בצהריים. גם באמצע יום עבודה. אדום איטלקי ואלפוליצ'לה קלסיקו מונטו. 56 ש"ח לפני הנחה.

הלחם שמגיע. ייצור עצמי. צלחת זיתים כבושים, לימון כבוש קלות ופלפלים חריפים. קצת חמאה. לא צריך יותר מזה במנת לחם, בטח בארוחת צהריים.

קורנדביף (חזה בקר), סלט תפוחי אדמה, איולי שמנת חמוצה, חזרת לבנה. 58 ש"ח. עסק די פשוט אבל אחלה. בשר מצוין שמתחתיו התחבא סלט תפוחי אדמה מצוין. תיבול שהיה בול. את החזרת הלבנה פחות הרגשתי (זה מוטיב חוזר בלא מעט מנות עם חזרת בזמן האחרון). קצת עלעלי שמיר, שמן זית ופלפל שחור לתיבול. טוב מאד.

על הבר. היה לידי עוד זוג. לשמאלי עוד סועד או שניים. כמה בודדים ישבו במרפסת המקורה. יום ראשון לעסקיות אחרי שנים. מתחילים בשקט. גם בגלגול הצהריים הקודם אני לא זוכר שהמקום היה הומה אדם. ארוחות הצהריים האלה במלגו לא היו זולות בעבר והן לא זולות גם היום. הקהל שיגיע לכאן בצהריים הוא לא קהל סטנדרטי של עסקיות (גם כזה שפוקד מסעדות שף שפתוחות בצהריים) כי המסעדה לא ממוקמת באזור של עסקים וחברות. לפאסטל וטוטו יש קהל של עורכי דין מהמגדלים ובתי המשפט, לקלארו יש קהל עסקי משפע מגדלי העסקים באזור שרונה ורחוב הארבעה ומנחם בגין, לפרונטו יש קהל עסקי של בנקאים ועובדי בתי השקעות משד' רוטשילד. ליד מלגו ומלבר יש אמנם את מתחם הבימה והיכל התרבות אבל אם יש קהל שם הוא יישב בבתי הקפה הסמוכים (בבקה ולנדוור) או יחצה את הכביש ויישב בלחמנינה.

היה לי ברור מהצצה בתפריט שאזמין את נקניקיית החזיר. לא יודע למה היא מכונה כאן נקניקייה לבנה. שם מכובס למשהו שכולם יודעים מהו (ויש מנת בטן חזיר בשם המפורש גם בערב). נקניקייה לבנה, פירה וגרייבי בצל. 98 ש"ח. מנה לא גדולה במיוחד של שתי נקניקיות טעימות ביותר, עסיסיות במידה ומתובלות כמו שצריך, פירה מצוין ממש (נדמה לי שהכיל גם חרדל) וגרייבי בצל מאד מאד טעים. רטבים תמיד היו צד חזק של מלגו ומלבר וטוב לראות שגם הטבחים הצעירים שם למדו מטיטמן את עבודת השף סוסייר (saucier) כמו שצריך. טוב שנשארה לי פרוסת לחם לניגוב השאריות.

ארוחת צהריים ראשונה דרשה גם קינוח. טארט שוקולד, פרלינה צנובר וקצפת מסקרפונה הוזמן ונאכל. 44 ש"ח. טארט משובח, שוקולדי, אגוזי עם מתיקות מאוזנת היטב. קצפת מסקרפונה במתיקות מעודנת ריככה את העסק. עבודה יפה.

החשבון אחרי הנחות. כמובן שאפשר לוותר על אלכוהול אבל סביר להניח שמי שרוצה לשבוע כאן לגמרי רצוי שיזמין מנה ראשונה ומנה עיקרית כך שהעסק אינו זול. יחד עם הלחם ומינוס היין והקינוח (שזה מותרות או סתם חזירות שלי ולא ממש חובה כחלק מארוחת צהריים) העלות של הארוחה שלי הייתה 156 ש"ח. זה בערך מה שתעלה להערכתי ארוחה דומה בפרונטו או בקלארו.

ארוחה מוצלחת ואיכותית כבר בסרוויס הראשון זה יפה. אין אפס. מלגו ומלבר הוא מקום של מקצוענים שיודעים את העבודה. היה לי ברור שאחזור די במהרה ושפעם בשבועיים-שלושה אשים פעמיי משד' יהודית לרוטשילד פינת מרמורק ואתייצב. חזרתי כבר אחרי שבוע פלוס יום, הפעם בחברתה של אילת אחותי התאומה.

ארוחת צהריים שנייה עם אחות תאומה על הבר – 19 במרץ:

ישבנו על הבר. על הבר לצדנו ישבו במקרה שלושה מקצועני אוכל ממערכת הארץ – רוני קשמין, רותם מימון ואיתן לשם. בהמשך במקרה הגיע גם השף החביב איתי קושמרו מאקא עם זוגתו (כנראה). די ברור שמלגו ומלבר היא מקום לאנשי אוכל.

לגמנו קוקטיילים. נדמה לי שזה היה ההיביסקוס טקילה. אין תיעוד. 63 ש"ח לפני 20% הנחה. בכלל הקוקטיילים כאן נראים מעניינים למדי ועם טוויסט, עם שימוש בחומרי גלם כמו חלת דבש, פרג, היביסקוס, פלפל שחור ועלי תאנה.

שתי צלחות דגים להתחלה.

טרטר דג ים, קושו הדרים, זעתר, קרם פרש. 68 ש"ח. סביר שזה היה אינטיאס. גם במנות דגים נאים מלגו ומלבר הצטיינה כל השנים בזכות ספק דגים מעולה (טיטמן הביא דגים ממוסי פנסטר שגם ברגיל סיפק דגים נהדרים למסעדות, אבל במקרה של טיטמן אולי עשה אקסטרה מאמץ כי טיטמן והוא הם קרובי משפחה). זו הייתה מנה קלאסית עם טוויסט קל שהופך אותה מבנאלית מעט למצוינת. דג טרי, עשבי תיבול טריים, קושו הדרים שנותן עוקץ הדרי מבורך. התיבול מדויק. ויש לחם (שלא צולם הפעם) לטבילה.

דג כבוש, עגבניות שרי, פלפל פפרצ'ינו, זעתר. 48 ש"ח. גם אינטיאס. עסק קצת יותר דגי בגלל הכבישה ומעט יותר סטנדרטי. גם מנה טובה אבל אישית העדפתי את הטרטר הפרשי יותר.

אחותי הזמינה סלט מהראשונות כמנה נוספת. זה היה סלט עלים, שקדים קלויים, ויניגרט יוזו-טרגון. 52 ש"ח. סלט רענן וטוב למדי אבל מעט משעמם. מעבר לעלים ירוקים שונים לא היה בו משהו מיוחד. צריך אולי לשלב ירקות נוספים שיספקו מימד אחר. גם ויניגרט היוזו-טרגון שנשמע נפלא על הנייר לא היה חד מספיק מהטעימה האחת שנתתי.

אני הזמנתי פסטה. זיטי פירות ים, ביסק סרטנים, טרגון, שמן עירית. 127 ש"ח. לא מנה גדולה אבל יחד עם שאר המנות והלחם יצאתי שבע לגמרי. המינוס היחיד היה מידת העשייה של הפסטה שהייתה 1/2 דקה over. חוץ מזה – תענוג. אכלתי אותה בערב בדצמבר 2023 בגרסה מוגדלת שאז עלתה 152 ש"ח וכללה מלבד שרימפס גם מולים נהדרים. כאן היו כאן שלושה שרימפס טריים ושמנים על ראשיהם. מפוצצים בטעם שרימפסי מזיל ריר. הביסק היה מענג כרגיל אצל טיטמן, טננבוים ושות'. מדויק ועשיר עם טעמי סרטנים ושרימפס עזים. הטרגון שטיטמן אוהב להשתמש בו כל השנים נותן עוקצנות אניסית ומבשם את הרוטב. עסק נהדר.

קינוח שהיה מחוץ לתפריט המודפס. יש קרפ סוזט אז לא נזמין? ביצוע טוב מאד. קרפ דקיק. רוטב חמאתי-הדרי מענג. מריר-מתקתק. קרם פרש מוקצף לא מתוק להרגעה. הייתי מוריד 10% מתיקות כוללת אבל אלה היו ביסים סוזטיים כהלכה. הקינוח קטן. לא צילמתי הפעם את החשבון אז אני לא זוכר כמה עלה.

אני אוהב את מלגו וגם את מלבר. גם בצהריים כשהעסק יותר קלאסי וביסטרואי. גם אם השף הראשי לא נוכח כי הוא כנראה עסוק בלהשגיח על עסקיו בקרית אונו או סתם נח לקראת סרוויס ערב. משמח לראות שטננבוים וצוות המטבח והשירות הציגו ביצועים ללא דופי כבר בימים הראשונים לתפעול המסעדה בצהריים. מקצוענים כאן.

ארוחה צהריים שלישית על הבר, 9 באפריל:

נכנסתי באזור 13:00. שוב ישבתי על הבר. הפעם בדד לפחות רוב זמן הארוחה עד שהגיע זוג נוסף. אחרים ישבו במרפסת. כנראה שהציבור אוהב לשבת שם ולצפות ברחוב רוטשילד פינת מרמורק כשהבימה ברקע.

לבד על הבר. החבר'ה שם צריכים להתחל ליחצ"ן את העסקיות קצת יותר.

קוקטייל לאמצע יום עבודה. עונה לשם עגבניה. ג'ין, קמפרי, ליקר עגבניות, ורמוט רוסו, הל. 63 ש"ח לפני 20% הנחה. בעצם טייק של נגרוני עם טאץ' עגבנייתי. קוקטייל טוב מאד אבל אם לעשות גרסה מעט שונה מהקלאסי אפשר להעז מעט יותר ולהגביר את אפקט העגבניה שהורגש רק ברקע וגם את זה של ההל שכמעט לא הורגש.

לחם. חמאה. הצ'ילי המוחמץ כנראה אזל אז קיבלתי חמוצים ביתיים סטנדרטיים. גזר, פלפל וכרוב. אני מעדיף את הצלחת החריפה שמצולמת בארוחות הקודמות.

ארטישוק ירושלמי, קרם שאלוט. 49 ש"ח. מנה מעולה. ארטישוק ירושלמי שבושל/נאפה all the way וקיבל צריבת גריל או ברנר נהדרת בסוף. הוא שכב לו על קרם שאלוט מתקתק מעט שהיה מלא באומאמי של שאלוט מקורמל. קריספי כוסמת סיפקה אקסטרה מרקם וטעמי אדמה. מנה ראשונה קטנה וטעימה ביותר.

עוף. בערב אין סיכוי שהייתי מזמין מנת עוף במסעדה כמו מלגו ומלבר. בצהריים – למה לא. שמעתי עליה דברים טובים והיא אכן מצוינת. כנראה אחת ממנות העוף היותר טעימות שיש היום בעיר. עוף קונפי בציר עוף, קרם פרש, בייקון ופירה חרדלי בצד. 105 ש"ח. עסק באמת משובח. העוף כך נאמר לי עובר אפייה בקונפי של מינימום 4 שעות (תלוי בגודל הציפור) בחום נמוך של ~145 מעלות. התוצאה היא עוף רך במיוחד, עסיסי, מלא טעם ועם שיזוף חיצוני נהדר. הרוטב – עשיר, חמאתי, מעט מעושן בזכות נוכחות הבייקון. לטעמי אפשר לפלפל אותו ביותר פלפל שחור. אבל אחלה מנת עוף.

זה השף למי שמתעניין.

בארוחה הזו ויתרתי על קינוח כי היחיד שלא טעמתי והוצע הפעם היה אפוגאטו שאותי פחות מושך. עוד ארוחה טובה מאד.

אני בהחלט אמשיך להגיע לכאן פעם בכמה שבועות לאכול צהריים עם תו תקן של איכות מובטחת ובתקווה שבחודשים הבאים גם תצוצנה כאן מנות חדשות. מי שמחפש מפלט נעים ורגוע לארוחת צהריים משובחת ומוקפדת (כן כן – גם יקרה), מלגו ומלבר תספק היטב את מבוקשו.