מוב דלי – דלי ניו-יורקי איכותי באלנבי, שלל מנות מביקורים שונים

מוב דלי (Mob Deli) נפתחה באלנבי פינת קינג ג'ורג' בתחילת 2024. דלי (למי שלא מכיר, קיצור של דליקטסן) ניו יורקי בלב המאפלייה התל אביבית. מאחור שוק בצלאל, ממול שוק הכרמל. לכאורה מיקום מעולה, אבל עם חפירות הרכבת הקלה באלנבי זה מיקום בעייתי ומאתגר למדי בימינו. האחים חגי ואמוץ בר לב הם הבעלים. לשניהם ניסיון קודם בעולם האוכל. חגי הוא מי שאחראי על האוכל, עם עבר במאפיית שרויטמן, במסעדות שילה ומנסורה וגם במסעדות בברלין ובלונדון. האח אמוץ הוא בוגר לימודי מסעדנות באוסטרליה וניהל מסעדות וברי יין בארץ (תודה למאקו על המידע). השניים חלמו להקים בתל אביב דלי ניו יורקי אמיתי ואיכותי ואת הכל כולל הכל הם עושים במקום, בלי פשרות, כולל עישון נתחי הבשר במעשנה מקצועית made in USA. לפני פתיחת המקום הם נסעו לטעימות בלא מעט מעדניות אמריקאיות, עשו טסטים ובנו תפריט של דלי אמיתי שמנות הדגל שלו הם כריכי פסטרמי ורובן (בריסקט בקר כמובן).

לקח לי זמן להגיע לשם. הביקור הראשון שלי היה רק בספטמבר 2024. מאז חזרתי לא מעט פעמים וניסיתי מנות שונות. כמו מפגש רמב"ם שהוא עבורי היום המקום לחזור אליו לשווארמה טובה או ג'סמינו לפיתות של בשרים על הגריל, כך מוב דלי הוא המקום לחזור אליו לכריכי בשר איכותיים New York style. שני מקומות לא זולים בכלל אבל עם תו תקן של איכות מובטחת ושל יציבות. רוב הביקורים שלי במוב היו בימי שישי בצהריים, כארוחת צהריים קלה אם חיכתה לי ארוחת ערב "רצינית", או כחלק מסיבובי טעימות בהם נדגמו מקומות נוספים על הדרך (בדר"כ די בסמוך לפתיחה שהיא ב-12:00). בפוסט הזה אפרט לפי סדר כרונולוגי את שלל מנות הדלי שלי. היה ביקור או שניים שלא תועדו.

מוב דלי (Mob Deli) – גיחות שונות בין ספטמבר 2024 למרץ 2025:

הביקור הראשון בהחלט שלי היה בשישי צהריים, 6 בספטמבר. הייתי עם חבר וותיק לזלילות, מושיק לוין (שתועד משמאל בוחן בעניין את התפריט ושומר לי על המקום מול המעשנה). מימין זה אמוץ בר לב. המקום קטן. מעט מקומות בפנים. כמה שולחנות בחוץ. הם עובדים גם עם משלוחים.

המעשנה. הריחות שעולים ממנה כשהיא נפתחת לפני הפריסה הם מזילי ריר. נתח הדגל כמתבקש במנות רובן ופסטרמי הוא בריסקט (חזה בקר) איכותי שנכבש כ-3 שבועות בתערובת של מלחים ותבלינים ועובר לעישון של 30 שעות בטמפרטורה נמוכה. את שבבי העץ האחים בר לב מביאים מארה"ב (תמונה להמחשה בהמשך). הבריסקט עובר עישון בעץ דובדבן. הלקס עובר עישון בעץ אגס.

מלאכת הפריסה של חגי.

התוצר המוגמר על הצלחת. זאת הייתה המנה של מושיק. כריך הרובן שבגרסתו המקומית מכונה ראובן. בריסקט מעושן חתוך עבה יחסית בלחם בריוש עם מיונז חריף (הבנרו מותסס), כרוב כבוש וצ'דר. 58 ש"ח.

וזאת המנה שאני אכלתי. כריך הפסטרמי. לחם בריוש (שחגי אופה. כמו גם את שאר הלחמים להבנתי) עם בריסקט (130 גרם), ממרח מיונז חרדל, בצל סגול ומלפפון חמוץ. 56 ש"ח היה המחיר. כריך מעולה. בשר טעים ביותר. עישון נוכח אבל לא כבד מדי. תיבול שמחמיא. לחם איכותי. העסק לא זול, אבל לא מדובר כאן בכריך עם לחם תעשייתי ובשר מעובד ממפעל. יש כאן כריך בעבודת יד שכמעט כל מרכיביו נעשים במקום בהרבה תשומת לב והקפדה.

ביקור נוסף. 11 באוקטובר. שוב שישי צהריים. הפעם אני סולו.

בפעם הזו הזמנתי את הבייגל לקס. בייגל סלמון מעושן (עישון קר בעץ אגס), גבינת שמנת, עגבנייה, בצל סגול, חזרת טרייה מגוררת. 64 ש"ח. היה ביקור לפני שאכלתי את הרובן ולא תיעדתי אז בביקור הזה לצורך גיוון הזמנתי את הלקס. כריך מהנה ואיכותי. האיכות וההקפדה ניכרים גם בבייגל המצוין וגם בלקס המעושן והמאד טעים.

אמוץ הראה לי קופסה של שבבי עץ תפוח שהם מביאים כחלק מחומרי העישון האיכותיים בהם הם משתמשים לעישונים השונים.

מאחורי הסורגים.

אני קופץ ל-8 בנובמבר. שוב שישי צהריים. הפעם טרחתי לצלם את התפריט המודפס.

לשם שינוי ישבתי בחוץ מול הגדר שמבשרת ששם יעבור הקו הסגול של הרכבת הקלה.

פסטרמי 'box'. פסטרמי פרוס דק, צ'ימיצ'ורי, חרדל, מלפפון חמוץ. מוגש עם צ'יפס או קולסלאו. בחרתי בקולסלאו. 74 ש"ח. סה"כ כיף גדול. גם הקולסלאו הצטיין בטריותו ובתיבול המדויק שלו.

יחד עם הבוקס. קצוות שרופים – קוביות פסטרמי מקורמלות ברוטב ברביקיו. 49 ש"ח. כמדומני יש כאן 120 גרם. נשנוש בשרי קראנצ'י מעושן ומהנה מאד. העישון, טעמי הבשר ותיבול הברביקיו והקראנץ' עלול להיות עסק ממכר.

22 בנובמבר. יום שישי. באותו ערב חיכתה לי ארוחה במסעדה אבל גם בצהריים צריך לשוטט ולאכול. הפעם סנדוויץ' טלה. צוואר טלה מעושן בלחמניית בריוש, בצל מטוגן, צ'ימיצ'ורי, מיקס עלים, פלפל חריף מוחמץ, בצל סגול. 64 ש"ח. אכלתי את זה עם תוספת של תפו״א מעושן עם שמנת חמוצה ועירית קצוצה שהייתה עשויה ללא דופי. הטלה עצמו היה רך וטעים ועשוי נהדר (עם מעט קראסט וחריכה בשוליו) והתיבול מסביב היה רענן והחמיא לבשר, אבל דווקא במנה הזו היו חסרים לי מעט יותר טעמי טלה (או שומן טלה) ומעט יותר טעמי עישון. העסק הרגיש קצת עדין מדי.

27 בדצמבר. שוב אני צריך לגוון. הפעם עם קריספי צ'יקן. אני לא נמנה עם מעריצי קריספי צ'יקן ולא ממש מרגיש חובה לנסות כל מקום חדש שמציע את מנת השחיתות הזו. כן ניסיתי למשל את הפרייד צ'יקן של אהרוני באהרוני'ס בשרונה מרקט (פעם אחת ויחידה. מאד לא טוב). גם את זה של מוב דלי אכלתי אז רק לשם בדיקה וגיוון. קריספי צ'יקן בלחמניית בריוש. פרגית מטוגנת בציפוי פריך, מיקס עלים, לימון מנדולינה, פלפל חריף מוחמץ, בצל סגול, מיונז חריף. 52 ש"ח. העסק חביב ואיכותי גם בעוף. הקריספ הוא קריספ. העוף עסיסי. המסביב מוצלח. כן חיפשתי כאן יותר טעמי ברביקיו ועשן. לטעמי הם היו חסרים כדי להפוך את המנה הזו לאחת שארצה לחזור אליה.

בינואר-פברואר חזרתי כנראה עוד פעם אחת שלא תועדה. התיעוד האחרון בהחלט לפוסט הדלי הזה הוא מה-14 במרץ. התחלתי את הפוסט בביקור עם מושיק לוין ואני סוגר מעגל עם אותו מושיק. שישי צהריים אלא מה. הלכנו שנינו על הפסטרמי 'box'. מושיק עם תוספת סלט ביצים. אני עם אותו תפו"א מעושן. הבשר אחלה כרגיל. גם תפוח האדמה. מסלט הביצים (שאני באופן כללי לא נמנה עם מעריציו) לא ממש התרשמנו. הוא היה מעט חסר תיבול (מלח) וחבל שהוא לא מוגש כאן עם משהו שישבור את היותו סלט ביצים. נאמר בצל מטוגן או עירית קצוצה (או גם וגם).

עד כאן מוב דלי ושלל מנות השחיתות הטובות. יופי של מקום. גם מקום של אוכל רחוב בלב רחוב אלנבי יכול להיות איכותי ומוקפד בכל אספקט שלו, וגם אם זה יקר ביחס לז'אנר אני מעדיף לשלם אקסטרה כדי ליהנות מאיכות בלתי מתפשרת. אין בכלל ספק שהמנות מבוססות הבריסקט שלהם הן גולת הכותרת והן המנות לחזור אליהן אבל גם בשאר המנות ניכרת ההקפדה והרצינות של האחים בר לב. אני אמשיך להגיע מדי פעם ואולי מתישהו בימינו גם גדרות ההפרדה של הרק"ל הסגול יוסרו.