מאי 2025 – רצף של מנות פסטה (ועוד) בכמה וכמה מקומות: פרדיסו בר, מלכה הכשרה (כן כן), קאפרי, אקא

7-11 במאי. עוד פוסט פסטות.

מעבר לרצף התאריכים נוצר לי רצף מקרי של מנות פסטה במקומות שונים לחלוטין אלה מאלה אז ניצלתי את המכנה המשותף כדי לקבץ אותם בפוסט אחד. היו עוד כמה וכמה מנות לצד הפסטות… התחלתי במלכה הכשרה מבית איל שני ושחר סגל אליה נקלעתי ביום רביעי בצהריים לנוכח פגישה עסקית שנקבעה שם. באותו ערב ישבתי בפרדיסו בר הכה מדוברת של דנה-לי ברמן (איתה דווקא אתחיל). למחרת הזדמנתי לכנס בסינמה סיטי גלילות וקפצתי לצהריים לעוד מסעדה די חדשה במתחם ביג גלילות הצמוד, קאפרי האיטלקית. ביום שישי ה-10 לחודש אכלתי ארוחה מצוינת באבּרי אבל אבוי – לא הייתה שם פסטה – ולכן היא לא תקבל כאן במה. את הפסטה האחרונה לסבב הזה אכלתי באקא בשבת בערב.

פרדיסו בר החדשה של דנה-לי ברמן בנחלת בנימין, ערב ה-7 במאי:

מסעדה שנפתחה בסוף אפריל ברחוב הקולינרי/בלייני הכי לוהט (אולי בעולם?) נחלת בנימין כמובן. קבוצת בעלות בראשות דוד טור (אלא מי) פתחה את המקום בחלל המדורג הייחודי שהכיל שנים רבות את בר השפגאט של הקהילה הגאה. השפית היא דנה-לי ברמן שמסעדתה המוצלחת גן השקמים לא האריכה ימים (נפתחה במאי 2023 ונסגרה בינואר 2024. מסתבר ששילוב של לידה ומלחמה לא טוב לביזנס). היו אזכורים על מקום בקיבוץ מעלה החמישה שהיא תפתח בקיץ ואז כנראה הגיעה ההצעה מהחבר'ה של פרדיסו בר והיא הלכה על זה. אם באוכל איטלקי עסקינן הרי שברמן היא אחת המקצועניות בתחום. ניסיון מפרונטו, אחרי זה בר א-וין ובהמשך כאמור גן השקמים (היו עוד אפיזודות במקומות נוספים). יצא לי לשבת בגן השקמים 3 פעמים ונהניתי שם מאוכל איטלקי קז'ואלי איכותי ועשוי מצוין עם טוויסט כזה או אחר. היינו 3. עופר שהזמין מקום מראש לשעת הפתיחה – 18:00 וחבר נוסף שיישאר בעילום שם.

התפריט הוא תפריט בר-מסעדה לא גדול של מנות איטלקיות או בהשראה איטלקית. מנות קטנות ובינוניות. כאן זה לא אמורה מיו. באים לנשנושים ולדרינקים. אלה מנות שמתאימות לאווירת הבליינות השוקקת של הנחלה.

כרגיל למקומות הנחלה רוב הסועדים מעדיפים לשבת בחוץ בשדרה. אנחנו ישבנו בפנים במקום שצופה לחלון המטבח. דנה-לי תחילה ניהלה את הסרוויס בפנים ובהמשך יצאה לפקח מבחוץ על המנות שיצאו. המקום שזכה כבר לאינספור כתבות יח"צ של פתיחה (כיאה לקבוצת בעלות חזקה ולשפית מוערכת) התמלא כמעט לגמרי די מהר וגם בערבים אחרים בהם עברתי באזור היה נראה שמלא או כמעט מלא.

יש תפריט אלכוהול עשיר למדי עם קוקטיילים שרקח מיקסולוג בשם זיו אדלשטיין. עופר ואני התמקדנו בנגרוני שכמו שניתן לראות יש כמה וכמה אופציות שלו.

מימין. נגרוני קקאו מזקל שלי. 50 ש"ח. קוקטייל חזק וטוב עם נוכחות חזקה של ביטר קקאו. הייתי מצניע אותה מעט לטובת המזקל. משמאל – נגרוני לבן.

לזניה מטוגנת. דפי פסטה טריים, תבשיל ירוקים, גבינת טלג'יו. 52 ש"ח. נשנוש מטוגן מוצלח מאד. טיגון מיטבי. קריספ נהדר. אפס שומן מיותר. אולי זו מנה קצת גימיקית אבל היא עשויה מצוין. בתבשיל הירוקים אפשר היה לחדד מעט טעמים.

ויטלו טונאטו. וייסברטן פרוס, איולי טונאטו. 66 ש"ח. קלאסיקה בביצוע נהדר. רוטב קרמי וחד. צלפים במינון טוב ובשר עשיר ומתמסר נהדר לביס. הכל בתיבול בול. נהנינו מאד.

קרבונרה. פסטה רגטוני, חלמון, פרמז'ן, פקורינו, פלפל שחור וגוואנצ'לה. 74 ש"ח. מנה לא גדולה אבל מענגת. יש גוואנצ'לה איטלקית אמיתית וזו כבר סיבה למסיבה כי זה חומר גלם שקשה להשיג במדינתנו המפגרת ולרוב בקרבונרה מקומית יימצא בייקון. נכון שספגטי הוא סוג הפסטה הנפוץ במנה הזו אבל גם סוגים אחרים הם בשימוש ואני אישית מעדיף רגטוני בשרני יותר. רוטב החלמונים והגבינות עטף את הפסטה בצורה מושלמת. הפלפול היה נוכח וחזק כמצופה והגוואנצ'לה הייתה מאיכות מעולה וקיבלה קריספ חזירי נהדר. קרבונרה לתפארת.

החלל כאן מדורג ויש מספר מפלסי ישיבה כמו שהיה בבר השפגאט. אני לא משתגע על זה אבל זה מה שזה. יש כאן אלמנטים מגניבים כמו תקרת העץ הכאילו לא מוגמרת והמאד גבוהה והמפלס התחתון שהוא חביב, אבל את המושבים המדורגים ועיצובם אני פחות מחבב. למען האמת גם כיסאות הישיבה הסטנדרטיים לא נוחים למרות שהם יפים לעין (מי המעצב שלא חושב על הפרקטיקה של לשבת בנוח קודם כל? לא ברור).

סלט תמנון. תמנון קריספי בגלייז הדרים, ארוגולה, הדרים, שאלוט וצ'ילי. 78 ש"ח. עוד מנה מוצלחת בעליל. תמנון צרוב היטב עם שמץ טעמי גריל והתמסרות טובה לביס. הדריות מוצלחת ורעננה במנה ועלים ושומר שמשתלבים כאן היטב.

אסאסינה. ספגטי עגבניות חריפה, חרוכה וקריספית. 67 ש"ח. מנה טובה אבל קצת חדגונית. Spaghetti all'assassina. פסטה ייחודית שמקורה בפוליה עם רוטב על בסיס עגבניות וצ'ילי יבש. הפסטה הזו מתבשלת לאיטה כמו ריזוטו כשבתחילה צורבים אותה בשמ"ז, שום וצ'ילי ויוצקים רוטב עגבניות מצקת אחרי מצקת עד שהפסטה עשויה וקצוותיה נחרכים/נשרפים. התוצאה קריספית ופיקנטית. זו פסטה מהנה לאכילה אבל לטעמי היא הייתה מעט חדגונית בטעמיה. מעבר לטעמי עגבניות ופיקנטיות של צ'ילי (שרצינו אותו מעט יותר חריף) רציתי יותר טעמי חריכה ואולי איזשהו אלמנט מקורי שישבור מעט את הקלאסיקה.

ועוד מטוגן. 3 אנשים רעבים.. זוקיני פריטי. זוקיני מטוגן בטמפורה, איולי צ'ילי מוחמץ. 45 ש"ח. המנה by far הפחות טובה של הארוחה. הטעמים היו טובים. הטיגון היה לא טוב והותיר עודפי שמן. הרבה שמן. חבל כי מבחינת תיבול וקריספ זה כן היה מוצלח. כנראה שטמפרטורת השמן בטיגון לא הייתה מיטבית כמו גם ניקוז השמן אחרי הטיגון. ציפוי הטמפורה יכול להיות דק ומעודן יותר, וגם האיולי יכול להיות לימוני יותר כי טאץ' של לימון היה מרענן קצת את הכבדות.

ועוד פסטה. רביולי גבינות. גבינות רכות וקשות, צ'ימה די ראפה, חמאה ופרמז'ן. 72 ש"ח. רביולי נחמד. עשוי טוב. צ'ימה די ראפה הם עלי לפת. לטעמנו הפסטה הזו הייתה מעט עדינה מדי. שימוש בגבינה מעט יותר חריפה והרבה יותר עלי לפת נדרשו כאן וגם הרביולי היו מעט רכים מדי. חסר כאן במנה איזשהו קריספ. אולי אפילו לקחת חלק מעלי הלפת ולטגן אותם. עם קצת יותר דיוק זו יכולה להיות מנת רביולי מצוינת.

לקינוח – טירמיסו כמובן וזה של דנה-לי ברמן הוא לטעמי אחד הטובים בארץ מכל הבחינות. 48 ש"ח. במטבח יש ליטרלי מגירת טירמיסו שנבנתה. יש כאן גם מרקם מעולה עם קרמיות נהדרת וגם מתיקות שהיא בול פגיעה. העסק עשיר עם קרם מסקרפונה משיי ומצוין.

סה"כ ארוחה ראשונה חיובית בהחלט בפרדיסו. מקום שמצליח לשלב היטב בין מנות איטלקיות קטנות, אלכוהול איכותי ואווירה קז'ואלית לגמרי. האם הבאזז המטורף והררי היח"צ מוצדקים? ודאי שלא. הם מוגזמים. מי שיקרא את הכתבות יחשוב שהוא מגיע למקום יחיד ומיוחד שלא נראה במחוזותינו: "תוספת חדשה ולוהטת", "כבר מצאנו את המסעדה הלוהטת של העונה", "דנה לי ברמן מטריפה את תל אביב", "האיטלקית החדשה שמאיימת להפוך למקום הכי לוהט בנחלת בנימין". הלו כתבי אוכל יקרים. אתם אמיתיים? כל הציטוטים הללו הם ממקורות שונים אבל נראה שאותו יחצ"ן עשה את הקופירייטינג. ה י ס ח פ ו ת מוחלטת. מקום חמוד, קז'ואלי, טעים. זהו. כמה מנות מעולות (כנראה בין הטובות שאפשר למצוא בז'אנר האיטלקי בעיר), 2-3 מנות שדורשות חידוד ביצועים. המקום בראשית דרכו. יש להניח שהוא יתייצב (ואולי גם יתייקר) אבל סביר פלוס שיהיה כיף לחזור אליו מדי פעם כשבא מקום איטלקי-בלייני לא מחייב, מעניין מספיק וטעים.

מלכה הכשרה של איל שני במתחם מידטאון, צהרי ה-7 במאי:

מלכה הכשרה נפתחה בשנת 2018 ע"י קבוצת איל שני ושחר סגל (שלא לומר אימפריית). היא הייתה המסעדה הכשרה הראשונה שהם פתחו. בינואר האחרון היא עברה ללוקיישן חדש במתחם מידטאון (מרחוב דפנה). לא הייתי מגיע אליה לולא הוזמנתי לשם לפגישה עסקית בשעת צהריים. אני לא ממעריצי איל שני ומעולם לא ממש נהניתי מהמסעדות שלו, כולל כמה ארוחות שלי בצפון אברקסס הלא כשרה הוותיקה שלו ב-2024 (שהיא די המקבילה הלא כשרה למלכה). אני מעריך את פועלו (עניין השימוש בחומרי גלם מקומיים ופשטות הגשתם), המוניטין שלו והצלחתו הנוכחית, אבל אישית מעולם לא התרשמתי שמדובר בגאון קולינרי. בכל אופן הוזמנתי לשם עם קולגה מהמשרד אז התייצבנו בשעה 13:00.

האיש שמציץ עם החולצה הלבנה הוא אחד שחר סגל שכנראה הגיע לבדוק מה העניינים במלכה. אנחנו ישבנו במרפסת החיצונית. יש לציין שהאקוסטיקה שם היא רעה. קשה לנהל שיחת עסקים מקצועית במקום גם לנוכח המוזיקה הלא חרישית וגם לנוכח ווליום השיחות של השכנים לארוחה. בערב כנראה מלכה הופכת לשילוב בין אברקסס לסלון לפי המתואר באתר המסעדה: "מלכה מביאה טעימה חדשה ומרגשת מהדי אן אי הקולינרי האקסטטי של שני, מתהדרת בתפריט צהריים רחב, והופכת בלילה לסצנת ארוחת ערב מודרנית שוקקת, עם פרץ מדי פעם של ריקודים ספונטניים על השולחן על ידי האורחים. מסעדה שכולה שמחה, התפעמות יצירה וגשר בין בני אדם באשר הם". not my cup of tea. גם בגרסה לא כשרה.

התפריט. בדומה למסעדות של שני ושות' הוא בהשראת איל שני. השף בפועל הוא בחור בשם נועם מויסה.

לא שילמנו על הארוחה אבל בעסקית המכונה "צהריים של עסקים כלשהם במלכה". מקבלים לחם לצד טחינה ועגבניות מרוסקות פלוס סודה או גזוז, בוחרים מנה ראשונה ועוד עיקרית. העסקית הזולה ביותר כאן תעלה 75 ש"ח לעיקרית של רטטוי (למה?) והיקרה ביותר 188 ש"ח למנת הלברק עם בחירת ראשונה בתוספת של 8 ש"ח. מי שחשקה נפשו באומצת אנטריקוט במשקל ייפרד כנראה מהרבה יותר שקלים חדשים. אני לקחתי גזוז בשביל הנוסטלגיה.

עגבניות כמובן ניצבות על השולחן כי חייבים. באברקסס בזמנו הן היו מוצקות וטריות יותר. מעניין אם בסוף כל יום אוספים אותן ומבשלים מהן משהו ביום המחרת.

שקית שעועית יריחו ירוקה מבושמת בלימונים ובשמן זית. תוספת של 8 ש"ח בעסקית למחיר העיקרית. מנה בייסיק לגמרי. שעועית די צעירה, טריה, רעננה וטובה. אכן מבושמת בשמ"ז ובלימון. לא עשויה מדי. האם זה טעים? כן. האם זו מנה מעניינת? ממש לא. אפילו לא קצת. מנה ביתית לחלוטין בלי טיפת ייחוד ובלי שום השקעה.

העיקרית בה בחרתי שבעטיה מלכה זכתה בכלל לבמה הזו. פסטה. ראגו בולונייז טלה. 102 ש"ח. מחיר מוגזם למדי למנת פסטה לא גדולת מימדים שכמות הראגו טלה שבה אינה מהנדיבות. האם זה טעים? כן. העסק מתובל טוב ועשוי במקצועיות. האם יש במנה הזו עניין כלשהו? לא ולא. ראגו. ביתי לגמרי. נחמד לפחות שזה עשוי מטלה ולא מבקר.

העסקית שלי הייתה אמורה לעלות 110 ש"ח. לא מעט כסף למשהו סטנדרטי למדי גם אם יחסית טעים. לשמחתי במקרה הזה לא שילמתי. זה ודאי לא מקום שאחזור אליו מיוזמתי. גם כשר. גם חסר עניין קולינרי. אם נתתי צ'אנס לצפון אברקסס ב-2024 ולא מצאתי בה שום עניין או איכות יוצאת דופן אז ודאי שלגרסה הכשרה שלה במלכה אין לי כוונה לחזור.

קאפרי החדשה מבית פומו בביג גלילות, צהרי ה-8 במאי:

למחרת. שוב נקלעתי לאזור שבשגרה אין לי מה לחפש בו. אזור גלילות. אחרי כנס בוקר-צהריים בלוקיישן הענתיקה של סינמה סיטי גלילות נשאוני רגליי למתחם הצמוד של ביג פאשן גלילות העצום והמדובר. אחת המסעדות היחידות שהן לא סטריט פוד או מזללה כרגע היא מסעדה איטלקית בשם קאפרי. מסעדה שהיא הרביעית שמפעילה קבוצת פומו של המסעדן שימי שוורץ והשף שחר ברנע. פומו ברמת החייל, בר איטליה בנתניה וקפה נאפו שנפתחה בקריית אונו לפני שנתיים הן 3 האחיות הבוגרות. כולן מסעדות איטלקיות מושקעות ורחבות היקף שנועדו למשוך קהלים גדולים. כזו היא גם קאפרי.

קראתי שחלל המסעדה המעוצב מכיל 140 מקומות בפנים ועוד 60 מקומות בחלק החיצוני. השקיעו כאן הרבה בעיצוב ובאווירה. אני מניח שבונים כאן (כמו במתחם כולו) על קהל גדול ובעל ממון שיגיע משכונות צפון תל אביב כמו רמת אביב, תל ברוך, אזורי חן ואפקה, מהרצליה ומרמת השרון. מקומות שמשופעים בקהל מבוסס שודאי מחפש אטרקציות קולינריות חדשות מעבר לשגרה המשעממת למדי שלו.

ישבתי על הבר. התפריט רחב מאד. די דומה לתפריט של פומו. המון אפשרויות שככל הנראה מנסות לקלוע לטעמים של קהל מגוון. רוצים כאן גם צעירים, גם מבוגרים, גם משפחות. בתפריט כל כך רחב כווווולם ימצאו משהו לאכול. על הנייר יש כאן את כל הקלאסיקות האיטלקיות בעולמות הפסטה והפיצה אבל יש גם זליגה למנות ביסטרו לא איטלקיות כי חייבים המבורגר, שניצל ופילה בקר. קונצנזוס. קונצנזוס – אבל יקר. בהחלט מחירים על הסקאלה הגבוהה במסעדות איטלקיות. כנראה שעל חיילים ממחנות גלילות פחות בונים כאן. בקאפרי אין עסקיות צהריים אבל יש 15% הנחה על התפריט הרגיל.

עוד מבט לחלל. קצת אחרי 12:30. בהמשך יתמלא מעט יותר.

אפריטיבו של טאקו טונה. עם עגבניות שרי, כוסברה, צלפים, איולי דה פפרצ'ינו. 2 יחידות קטנות (פלוס מינוס 4 ביסים אם אוכלים לא בחזירות). 42 ש"ח. זה לא ממש טאקו כמובן. יש כאן 2 ריבועי טאקו פריכים עליהם הונחה מעין סביצ'ה טונה עם מעין סלסת ירקות ועלים. הפריכות הייתה שם. הטונה פחות. די נעלמה מתחת לעלים ולירקות. מנה בינונית פלוס. ביסים של טונה אדומה יכולים לספק פיצוץ טעמים ועונג רב כשהם נעשים מדג טרי ואיכותי ותיבול מחמיא. כאן העסק לא היה רע אבל היה די סתמי והדג לא מספיק זהר.

העיקרית שלי. ספגטי סרטנים, שרימפס, חמאה, פטרוזיליה, צ'ילי, לימון. 112 ש"ח. מנת פסטה יקרה. קאפרי היא לא מסעדת שף כמו מנסורה שהגישה פסטה סרטנים מפנקת ומושחתת וודאי לא כמו ג'ורג' וג'ון (ביתם החדש של השפים ממנסורה). במנסורה ובג'ורג' וג'ון מנות הפסטה סרטנים היו יקרות יותר אבל הביסק היה ביסק. פירות הים היו טריים והיה ברור שיד של שף הכינה את הפסטות הללו. כאן העסק היה מאכזב עד בינוני. רוטב אנמי ולא מפנק. חסר תיבול. בלי טעמי ים ומתקתקות מודגשת של טעם סרטנים. בלי עושר טעמים בכלל. מידת עשיית הפסטה הייתה טובה וזה הדבר הכי חיובי כאן (אני מניח שזו פסטה יבשה ולא הום מייד וזה בסדר). פירות הים – מעט שרימפס קצוץ ומעט סרטנים קצוצים – היו מאיכות בינונית ולא סיפקו ולו שמץ מהעונג של לאכול בשר סרטנים טריים או שרימפס טרי. לא היה במנה שום קיק. אפילו לא לימוניות מספקת או פיקנטריה מהצ'ילי.

אם הגעתי עד כאן אז גם קינוח בא. שימו לב למחירים. אלה מחירי קינוחי שף פטיסרי במסעדות שף. ברולה (אפילו עם אמרטו) ב-62 ש"ח? טירמיסו ב-64 ש"ח? מישהו כנראה באמת בונה כאן על קהל טחון. אין שום הצדקה לגבות על קינוחים סטנדרטיים כאלה מחירים. בפרונטו שבה יש כמה מהקינוחים הטובים בעיר שמחזיקה שף קונדיטור מחירי הקינוחים פחות גבוהים.

ברולה אמרטו. שקדים מקורמלים, ג'לי אמרטו. 62 ש"ח. הגזמה. נכון שזו לא מנה קטנטנה אבל זה כולה ברולה. אז שמו בו מעט ליקר שקדים אלכוהולי שהוסיף מעט מרירות. עדיין העסק הוא סטנדרטי. הקרם לכשעצמו היה בסטייל סמיפרדו. יענו חצי קפוא. הקרמיות הייתה טובה. פיזור הוניל היה רע ולא אחיד. את האמרטו הרגישו ברקע אבל הוא לא הוסיף יותר מדי עניין. ג'לי האמרטו לא היה מוצלח לצערי וטוב שהיה מעט ממנו. הוא היה מריר-חמצמץ ועם טעם לוואי. השקדים המקורמלים היו בסדר וסיפקו עוד קראנץ'.

ארוחה בינונית מינוס. מקום שכמו אחיותיו לקבוצה אני כנראה לא קהל היעד שלו. אם בא לי פסטה לא אגרור את עצמי לביג פאשן גלילות או לרמת החייל בשביל פסטות (או מנות אחרות) שתמחורן מוגזם ואיכותן בינונית. גם אחרי 15% הנחה הארוחה הסתמית הזו עלתה לי 184 ש"ח. אפשר במחירים הללו לאכול צהריים איכותיים בהרבה במסעדות כמו פרונטו, מלגו ומלבר, פאסטל וקלארו. אני מניח שאם אקלע שוב למתחם לרגל כנס אחר כבר אקפוץ לנשנש פיצה בסניף החדש של פיצה הר סיני במתחם או שפשוט אחזור מהר למרכז תל אביב…

אקא על הבר, שבת בערב ה-10 במאי:

אקא של איתי קושמרו היא כבר בית קולינרי עבורי (כמו הקטן למשל). יש כבר היכרות טובה וחברית עם השף ועם הצוות. יש שיחות כיפיות ורכילויות ולרוב גם קצת צ'ופרים חבריים. אני מגיע לשם בשגרה בלי הזמנה מראש מדי פעם. הפעם הגעתי במוצ"ש. תכננתי על מסעדה אחרת שזה אך נפתחה אבל מסתבר שאונטופו והאינסטגרם היו מוטעים והמקום היה סגור באותו ערב. אז אקא.

תפריט הספיישלים. תמיד אפשר למצוא גם בו יציאות מעולות. את הלינגוויני חלמונים וטרטר הטונה "שאסור לפספס" אכלתי כאן כשהמנה עוד לא הייתה אפילו כספיישל וקושמרו נתן לנו לטעום אותה כחצי טסט קייס.

התפריט הרגיל.

זה משהו אוף מניו לגמרי. הם קיבלו את האלבקור הראשון לעונה וקושמרו אלתר לי מנת קרודו מעולה עם דג טרי שבטריים.

שקדי עגל בפחמים, ארטישוק, חמאה לימונית, בוטרגה וקראמבל תפוחי אדמה. מהספיישלים. היו כאן תוספות של כל מיני ירוקים כמו שאפשר להבחין. מנה מעולה ב-98 ש"ח. מאלה שרוצים ללקק אחריהן את הצלחת.

הנה הפסטה שבזכותה גם אקא מקבלת כאן רפרנס. מהתפריט הרגיל. קפלטי טלה וארטישוק ירושלמי, ציר בקר מעושן, צנוברים, עירית. 92 ש"ח. פסטה נהדרת. תענוג של ממש. מילוי טלה טעים ביותר. רוטב על בסיס ציר בקר מעט מעושן שהיה עשיר ומלא טעם. קרם ארטישוק ירושלמי אדמתי משובח וצנוברים קלויים שחיזקו את האדמתיות. מנה מעולה.

אחלה אקא. גם בפסטות. אנשים צריכים להבין שלשבת בחלל המסעדה עצמו באזור של הבר שעל המטבח זה עולם אחר. זה לא בר הקוקטיילים, זה ודאי לא המקומות בחוץ בשדרה שהם אלה שמלאים בבלייני הנחלה רוב הזמן (ובעיקר בשעות ערב מאוחרות). חובבי אוכל שאינם מכירים – כדאי שיכירו – את חווית המסעדה עצמה. הרמה הקולינרית שם היא מצוינת והיציבות בביצועים ראויה לציון.

ביוצאי לשדרה נתקלו עיניי בשלט הזה. עברתי כנראה מאות פעמים שם ולא שמתי לב שהוא קיים.

פסטות. כיף. טעים. בטח כשזה עשוי במקצועיות. פסטה טובה היא מנה עוטפת ומנחמת. נכון שזה קל להכנה בבית אבל מדי פעם דווקא זו המנה שמתחשק לאכול גם בחוץ. מטבע הדברים רצוי שזה יהיה ברמה הגבוהה של דנה-לי ברמן ושל קושמרו.