6-7 ביוני.
חלק שני למסע יום ההולדת המזרח-ספרדי שלי. עדיין לא ולנסיה עצמה אלא שתי ארוחות צהריים יום אחרי יום במסעדות מכוכבות מישלן מחוץ לולנסיה. הראשונה הוזמנה יום-יומיים לפני כשכבר שהיתי בולנסיה וזו Arrels ששוכנת בעיירה Sagunto. זה היה בצהרי ה-6 ביוני (יום שישי). השנייה הוזמנה כמה שבועות מראש וזו Quique Dacosta בעלת 3 כוכבי מישלן ששוכנת בעיירת החוף Dénia דרומית לולנסיה והיא המסעדה היחידה שמחזיקה ב-3 כוכבים בחוף המזרחי הספרדי ששוכנת דרומית לברצלונה (אחת מ-16 מסעדות 3 כוכבים בספרד נכון למדריך מישלן 2025). ביקרתי בה בצהרי שבת, 7 ביוני. אתחיל דווקא בה כי בכל זאת 3 כוכבים זה אירוע נדיר אצלי (סה"כ פעם רביעית שאני סועד במסעדת 3 כוכבים).
קיקה דקוסטה הוא השף הספרדי המוביל מולנסיה דרומה ללא צל של ספק. הוא יליד אקסטרמדורה (אמור להיות בערך בן 53) וגדל בולנסיה. ב-1988 הוא החל לבשל במטבחים מקצועיים במסעדה בשם El Poblet במקום משכנה של המסעדה הנוכחית בדניה. לימים (ב-2012) הוא פתח מסעדה בולנסיה בשם El Poblet שכיום מחזיקה ב-2 כוכבי מישלן (אחת משתי מסעדות 2 כוכבים בעיר. בשנייה שבהן אסעד בהמשך). את כוכב המישלן הראשון על המסעדה הנושאת את שמו הוא קיבל כבר בשנת 2002. מאז 2012 היא מחזיקה ב-3 כוכבי מישלן. כמובן שגם במדריך הספרדי Guia Repsol היא מחזיקה ב-3 שמשות מאז שנת 2008. בטופ 50 העולמי היא מדורגת משנת 2013. בדירוג 2024 היא דורגה במקום ה-14 המכובד ביותר אבל בדירוג החדש לגמרי של 2025 היא צנחה למקום ה-65. הצניחה הזו שפורסם עליה ימים ספורים לפני הארוחה שלי בהחלט הדאיגה אותי אבל החלטתי להיות אמיץ ולתת צ'אנס בכל זאת. אמרתי לעצמי שאם יהיה מאכזב אז קיקה יקבל ממני קיק בישבן.. דקוסטה לא מסתפק בשתי המסעדות הנ"ל. הוא גם השף האחראי על מסעדת שני כוכבים במדריד בשם Deessa (נפתחה ב-2021) במלון Mandarin Oriental Ritz בעיר ויש לו עוד מסעדות יותר קז'ואליות בולנסיה (Vuelve Carolina, Llisa Negra) וגם אחת בלונדון (Arros QD). סביר שיש לו עוד כמה פרויקטים. איש עסוק.
אני חייב לומר שעד היום בשלוש ארוחות 3 הכוכבים שלי (באנטוורפן, בקסיס-צרפת ובמילאנו) נהניתי מארוחות מעולות מעולות אבל אף אחת מהן לא נכנסת אצלי לרשימת הטופ של הטופ של הארוחות שלי. מסעדות שני כוכבים בהן הייתי (כולל שתיים שלימים קיבלו בצדק כוכב שלישי. Disfrutar בברצלונה ו-Steirereck בוינה) לרוב הרשימו אותי יותר ונהניתי בהן יותר. לא יודע להסביר את זה. זה עד שבא קיקה…
Quique Dacosta – ארוחת טעימות מדהימה של 3 כוכבי מישלן:
הזמנתי מקום לקיקה דקוסטה לשעה 13:30. נסעתי לדניה באוטובוס. קצת פחות משעתיים נסיעה. החלטתי לעשות הליכה מתחנת האוטובוס של עיירת החוף הזו עד המסעדה וזה היה יום חם של 30 מעלות. הגעתי כ-10 דקות לפני השעה הייעודה. הסתובבתי במכנסי ברמודה מחויטים למדי אבל עדיין מכנסיים קצרים. כשנכנסתי שאלתי את מקבלי הפנים שלי האם אפשר להישאר איתם או שאני נדרש ללבוש מכנסיים ארוכים. הם מיד אמרו לי בחיוך שאין שום בעיה שאמשיך ללבוש את מה שאני לובש. ככה זה ספרד. כל כך יותר קליל ולא פורמלי אפילו במסעדת 3 כוכבים. הקו הזה של חביבות מקסימה של הצוות לצד תקתוק מושלם ומקצועיות ללא דופי המשיך לכל אורך הארוחה. הלוקיישן אמנם לא ממש על החוף אלא 200 מטר ממנו אבל הוא מהמם ביופיו כבר כשמציצים אליו מבחוץ.
התפריט מוצג בכניסה. הזמנתי מראש את התפריט המורחב שעלותו 315 יורו לפני שתייה. אם כבר הגעתי עד הלום.
נכנסים. יש חצר יפה ואת הסעודה מתחילים בה עם מתאבנים ועם משקה ראשון אם חפצים בכך.
במבנה הזה שהציץ משולחני החיצוני התקבצה לה חבורה ספרדית מכובדת ומחויטת, ככל הנראה בני משפחה בגילאים שונים, שחגגו אירוע כלשהו. חתיכת לוקיישן לחגיגה. בהמשך הם ישבו כנראה בחלל פנימי ייעודי נפרד.
כשהתיישבתי במקום (במעין גזיבו מוצל שצמוד לבניין המרכזי) קיבלתי את ספר המסעדה שבתוכו התחבא גם התפריט עצמו.
התפריט. התפריט מכונה "Octavo /Eighth Menu". התפריט השמיני. להבנתי הוא התפריט הנוכחי החל מאפריל. הבישול כאמנות. זה תיאור קצר שלו:
OCTAVO is more than just a new menu. It's a fresh perspective on cuisine as a unique form of artistic expression that goes beyond gastronomy itself
ועוד קצת מדברי השף עצמו:
I am here to communicate from my closest and most natural language, which is cooking. I have not come to this point to claim that cooking is an art, or yes. Gastronomy is the framework where cooking is consolidated as one of the fine arts in this century — Quique Dacosta
בגדול יש כאן 7 אקטים שכל אחד מסמל אומנות: ציור, פיסול, ארכיטקטורה, מוזיקה, ריקוד, ספרות, קולנוע. האקט ה-8 ה-Octavo הוא הבישול. חלק מהמנות הן מנות חדשות לגמרי וחלק מהן הופיעו בגרסה דומה גם בחלק מהתפריטים העונתיים של השנתיים האחרונות לפי מה שראיתי בשיטוטיי במרשתת.
מתחילים עם אקט 1, מערכה ראשונה: Emotion. שלוש מנות פתיח.
Slice of bread, Iberian Ham and tomato. צלחת מפוארת של עגבניות מסוגים שונים הונחה בקצה השולחן. עגבניה אחת במרכז הייתה חתוכה.
הלחם והחמון האיברי. למעשה זה ענן "לחם" אוורירי שעשוי משומן חזיר, חמון ומיצוי מרוכז שקוף של עגבניות וזה היה פשוט wow. מטורף.
הכנה ליפן?
ראמן קיקה סטייל! Crustaceous and chard ramen. ראמן "ולנסיאני". בסיס נפלא ועז טעם של ציר שרימפס ופטריות יפהפיות. היו שם גם אטריות שאני לא סגור אם הן אטריות ראמן אבל היות וזו התחכמות אני מעריך שלא. סלק עלים וקציפת סלק עלים השלימו מנה נפלאה.
משקה הפתיחה שלי מציץ. בחום שהיה – רק בירה צוננת. La Fallera או בשמה המלא La Fallera Quique Dacosta. בירה שהם כמובן מייצרים בעצמם כחלק מליין של 3 סוגי בירות. זו בירה Golden Ale שמכילה גם אורז כהומאז' לולנסיה.
הפתיח השלישי של המערכה הראשונה: Gold, black and violet.
כאן העסק יתחיל להיות בחלקו מעורפל למדי בתיאוריו כי אם עד כאן הייתי קשוב לתיאורים וניסיתי לקלוט מה אני אוכל, מכאן כבר היה לי קשה לעקוב מהסחרור הקולינרי, ולצערי כל החיפושים שלי אחרי חומרי עזר ותיאורי המנות כשלו. התפריט אניגמטי, האתר והמדיה החברתית שלהם לא מפורטים ולא מצאתי שום ביקורת טרייה מפורטת על התפריט הנוכחי. בגדול יש כאן מאפה/מטוגן מורכב עם אלמנטים של שחור, זהב וסגול. העסק היה פריך בצורה בלתי רגילה וקרם הכמהין (ואולי עוד פטריות) היה מטורף. הכוסית לצד המנה הכילה מיצוי שרימפס סמיך וקציפת שרימפס ופירות ים שנועדו להדגיש את טעמי האדמה. ביסים (ושלוקים) שלא יתוארו.
נכנסתי פנימה לחלל היפה והממוזג היטב. אקט 2 מתחיל.
אקט 2. מערכה שנייה. Allegory from the sea.
זה מבט על של השולחן שלי. יש כאן כבר 3 חלקים או מנות קטנות. אחת תגיע מיד כי הורו לי להמתין לה. החמישית תגיע בהמשך תוך כדי ותוגש ברוב טקס והדר.
בינתיים צילומי רקע לחלל בו אני ישבתי. כל המקומות יתמלאו בהמשך.
יין ראשון. כוס (copa). Pedrouzos 2012 Magnum. ענבי Godello. קראתי שמדובר בכרם הראשון שגידל ענבי גודלו כבר ב-1885. היקב שוכן בגליסיה. היין מלא עומק ונפלא. כוס עלתה 12 יורו.
בתמונה – אלמוגי אצות ואורז פריכים. Corals of nori seaweed and rice. קראנצ'י, אצתי. לשני האלמוגים היה אותו טעם בדיוק. הצדפים האחרים לא היו אכילים..
שלושת האלמנטים הנוספים. הרביעי בדרך.
Oyster, parsley and caviar. גם הצדפה הייתה אכילה. מעין קרקר אוורירי שהכיל כנראה מיצי אויסטר. גם הקציפה הלבנה הייתה עשויה בחלקה מאויסטר. איך? למה? לא יודע. ביס מדהים נוסף. ימי-מלוח אך מעודן להפליא.
Plant-Based abalone with mollusk emulsion. אבאלון. אוזן ים. אכלתי כאלה בטוקיו. מדובר ברכיכה ימית טעימה אך לא פשוטה לאכילה עם מרקם שצריך להתרגל אליו. כאן יש גרסה מבוססת צמחים או למעשה פטריות שאמורה לדמות את צורת, טעם ומרקם אוזן הים. תכלס לא זוכר בדיוק את הטעם המקורי אבל היה כאן שילוב טעים להפליא של טעמי ים-יבשה-אדמה. האמולסיה/קרם בצד המנה הייתה עשויה ממיצוי רכיכות ימיות כאלה ואחרות והייתה אדירה.
Llisa: loin cured for 2 days in kombu jelly and its roe in semi-salazón. שתי גרסאות של דג ים שמכונה Llisa (או Liza) והוא לפי גוגל סוג של ברבוניה (Lebranche mullet בשמה המדעי) שגודלה נע סביב 40 ס"מ. היא הוגשה בצורה די פשוטה כדי לחגוג את חומר הגלם. האחת נאה מומלחת קלות. השנייה כבושה יומיים בג'לי של אצות קומבו. שני הביסים היו תענוג. ברבוניה (או אחות גדולה שלה) בורסיות כאלה מעולם לא טעמתי.
חתכת טונה מיושנת. נאמר לי שזה נתח מהבטן השמנמנה שיושן בבקרת טמפרטורה ואקלים כשנה. לא פחות. מטורף. הסועד קיבל כמובן פיסה קטנה שנחתכה מולו בטקסיות ובמקצועיות. לצערי לא צילמתי את אקט הפריסה כי הייתי כנראה מסונוור מהנתח.
Red tuna belly cured in a saline atmosphere. נתח בטן טונה כבוש ומומלח. ביס מלוח משוגע. מרקם שנמס בפה וטעם שכמעט הזכיר לי וואגיו מטוקיו ולא דג.
זה היה פרק שלישי של "משל מהים". אכן ימי לתפארת. אבל המנות הימיות ממש לא הסתיימו כאן. יהיו עוד בהמשך.
אקט 3. Universo Local עם התיאור הקצר Good Luck. התמונה מעט מטושטשת אבל הייתי אמור לשלוף אחד משני גבעולים מהאגרטל. בחרתי את הנכון שהודבקה אליו פרת משה רבנו קטנה. לא לאכילה. זה העניין של המזל הטוב שהוזכר. לא קולינרי אלא אתנחתא לשם שעשוע.
אבל היו גם מנות אוכל של ממש באקט 3.
מנה שאין לי מושג מהי בדיוק. מנה שהיא הומאז' לשקדים (שלספרדים יש סיפור אהבה איתם. אחו בלאנקו וכו'). יש כאן חלב שקדים שהם מכינים בעצמם עם ספוג עשבוני שעשוי למיטב זכרוני מחומעה (sorrel). מנה רעננה, מעודנת וטעימה להפליא שהלוואי והייתי זוכר קצת יותר טוב מה היא הכילה.
לצד המנה ההיא הוגש הביסקוויט הירוק ירוק המהמם הזה בצורת תלתן בן 4 עלים (lucky clover) שהכיל אלמנטים שונים של אותו עלה שאני חושד כאמור שהוא חומעה או קרוב שלה (אולי גם תלתן ירוק של ממש?). עסק מהמם. פיצוץ טעם ושלל טקסטורות של הירק. אפילו מילוי של קרם ירקרק היה כאן.
שולחן שכזה. עוד מעט יגיעו החבר'ה.
מערכה שלא מן המניין. Gamba Roja de Denia. שרימפ אדום. אבל וואחד שרימפ. לצד לנגוסטין זה כנראה פרי הים האהוב עליי בתבל. ודאי השרימפ האהוב עליי. הוא הוגש כאן נטורל. טרי שבטריים. מבושל קלות בטפמרטורה נמוכה. לקלף ולאכול, כולל חובת מציצת ראש השרימפ ושאיבת נוזלי גן העדן שהוא מכיל. לצד השרימפ ולהגברת האפקט האדום הוגשה כאן כוסית של מיצוי ורדים ושרימפ. תחשבו על מי ורדים רק מעודן, טרי, עדין ולא סבוני. השילוב היה מופלא. גן עדן קולינרי. לא צריך אפקטים מיוחדים בכל מנה.
אקט 4: Water. עוד קצת דגה מקומית בגרסאות שף.
"Fried "pavia. מדובר במנה ספרדית של דג קוד מטוגן שלרוב מוגש עם פלפל קלוי. אני מניח שגם כאן היה קרוקט דג קוד שטוגן לשלמות (וכמובן היה באיכות הגבוהה ביותר) במילוי של קרם דגי טעים ביותר. השומן היפה שמעטר את המטוגן הזה הוא עור הדג. דג קוד לרוב הוא עז טעם ועלול להיות פישי מעט, ודאי בגרסאותיו המטוגנות. כאן היה ביס מהסרטים. מצד אחד פיצוץ טעמים ומצד שני עידון. מהמם.
A modo de capellanets y escalibada"… white eggplant soup and Denia resins". נתקלתי בהמון מנות שחוגגות חצילים בולנסיה בטיול הזה. זאת מנה שכזו. escalivada זו מנה ספרדית מסורתית שמכילה חצילים קלויים (ולעתים גם פלפלים). capellanet זה דג מומלח (לרוב בקלה) טיפוסי לאזור El Cabanyal בולנסיה. יש שילוב שלהן בבישול המסורתי Escalibada con capellán או משהו דומה. הייתה כאן גרסת שף מרובת מרקמים וטכניקות שמשלבת בין שתיהן. לא יודע בדיוק איזה דג היה שם ובאיזו טכניקה הוא הוכן אבל הטעם הכולל של החציל הקלוי ומה שלא יהיו שאר האלמנטים היה פשוט מטורף. חציל קלוי כל כך טעים, בעישון מהמם ובטעם מעודן שכזה אני לא זוכר שאכלתי.
White and black II. אכן שחור ולבן. ויפהפה. היה כאן מעין פרפה/מרנג רך של קלמרי (ואולי תמנון) חלק בטירוף ונמס בפה שמולא בנוזל דיו קלמרי ועוד אלמנטים של בייבי קלמרי במרקמים שונים מסביב. הרוטב היה מיצוי סמיך של ייצורי הים המופלאים הללו ובצל אדום. מנה מדהימה ומלהיבה הן בטעמיה והן במרקמים שלה.
לפני אקט 5. כוס יין שנייה. הפעם אדום. Quinta Sardonia 2016. יין מאזור Ribera del Duero במחוז Castilla y Leon בצפון ספרד. בלנד מענבי Tempranillo ו-Cabernet Sauvignon עם נוכחות קטנה יותר גם של Syrah, Malbec ו-Merlot. יין שיושן בחביות עץ אלון 19 חודשים לפני הבקבוק. גוף מלא, עשיר, אינטנסיבי. כוס עלתה 10 יורו.
אקט 5: Old Flavors.
שמן זית בטשטוש.
Grilled bread with extra virgin olive oil Farga variety, from millennial trees of Maestrazgo (Castellon). לחם שמן זית עשוי בגריל שהמלצרית בצעה לי חתיכה פריכה ממנה. הם כמובן עושים שימוש בשמן זית פנסי ונדיר שמופק מעצי זית בני למעלה ממאה שנה מאזור בצפון מזרח ספרד.
מזלג שכזה.
Las Rotas" from before". אורז שחור עם קרם דיו שחור, קיפודי ים ועגבניות חצי מיובשות שהם מכינים. האורז היה עשוי בכמה טכניקות והיה אמור לדמות את הגוף הקוצני השחור של קיפוד הים שהוא כמובן אחד היצורים הכי טעימים שיש לעולם המוזר שלנו להציע. מנה אדירה ומפוצצת בטעמים שאמורה להיות גרסה למנה ולנסיאנית של אורז שחור עם דיונון – arrós negre. בהחלט מנת אורז שמתחרה עם מנות האורז הטובות והטעימות ביותר שאכלתי בחיי.
Sang amb ceba" of duck and pickled onion in beet and pomegranate of Elche". מנה בשרית לשם שינוי שהיא מנה מלוחה אחרונה לפני הפרק המתוק. שילוב של נתחי ברווז ובצל במרקמים ובצורות הכנה שונות, סלק ורימונים. העסק היה מעולה ועשוי לשלמות אבל ככלל זו אולי המנה שפחות הרשימה אותי מכל שלל הביסים שטעמתי לפניה. המרנג האדום אגב עשוי מסלק ומכיל גם לא עלינו דם אווזים.
בדרך מהשירותים. קצת קידום עצמי ומרצ'נדייז.
אקט 6: The sweet Beauty.
Pilluka'a carillon. פילוקה הוא שמה של אימו של השף Juanfra Valiente שתפקידו הוא head of creativity של המסעדה. קינוח גימיקי וילדותי משהו אבל במתוקים זה בסדר. הוגש בתיבת נגינה שאכן ניגנה משהו. היו פה המון אלמנטים פירותיים (קיווי, פירות אדומים) ועשבוניים, גם טריים, גם קרמיים, גם מרנגיים, גם מתפצפצים בפה במילוי כלשהו. היה שילוב גם של אלמנטים מלוחים פה ושם. זה היה קינוח חמוד, רב מימדים וטעים מאד. הקרמים היו מצוינים והעסק הכולל היה מאד מהנה וכיפי לאכילה בכפית המוזהבת.
Montgó fig leaf and curd, figs, honey and aged vinegar. קינוח תאנים עם גבינה רכה שהם מכינים (מעין ריקוטה – עדינה ומהממת). קינוח שאמור לחגוג את עץ התאנה ואת פריו. קינוח פנטסטי. שלל מרקמים, תאנים בשלל טכניקות ומרקמים, כולל גלידה שמנתית מהממת ועלה תאנה פריך יפהפה. הכל עשוי לשלמות. בין הקינוחים שאכלתי עד היום במסעדות 3 הכוכבים בהן הייתי זה כנראה הטוב מכולם.
סינכרון מושלם.
השעה 15:55. קיקה יצא לשטח ועבר בכל שולחן ושולחן. היו שולחנות בהם הוא התעכב מעט יותר כי היו שם כנראה מכרים או אח"מים מקומיים. באופן יחסי שמעתי לא מעט ספרדית במסעדה ופחות אנגלית של תיירים. החלל הקטן בו אני ישבתי דיבר ספרדית בלבד. הוא ניגש גם אליי ושאל אותי באנגלית טובה מאיפה הגעתי והתעניין קצרות איך היה. אמרתי לו שמולנסיה ושאני חוזר בערב לשם ושבמקור אני מת"א…
אקט 7: Epilogue.
למעלה – Polvorón" of almond of Guadalest". למטה – Brown butter.
Polvorón. מעין שורטברד ספרדי מסורתי שמכיל קמח, חלב, מים, סוכר ושקדים (כמובן). לרוב הוא פירורי וקשיח יחסית. כאן יש פטיפור קליל ואוורירי בטירוף שממש נמס בפה.
Brown butter. ממתק שכזה. חמאה חומה, קרמל, ברולה. רך ונמס בפה עם קראסט קרמלי דקיק למעלה. ביס אחרון בהחלט לפני האספרסו והיציאה לדרך חזרה לולנסיה.
תיעוד של סלפי עם השף. הבחור חבקן וחייכן. לא ניכר שהנפילה בדירוג הטופ 50 של 51 מקומות הזיזה לו… הוא מתנחם בהיותו שף סלב ספרדי מוביל שמתחזק מסעדות של 2 ו-3 כוכבי מישלן בספרד ועוד מסעדות ופרויקטים בספרד ומחוצה לה.
אספרסו של 3 כוכבים ב-5 יורו לכוס.
תיבת החשבון.
וזה החשבון הסופי אחרי תוספת כל הנוזלים. השעה 16:21. כמעט 3 שעות ולטעמי זה בדיוק הזמן הראוי והמתאים לארוחה שכזו.
קיקה דקוסטה. סופר סטאר קולינרי ספרדי ובצדק. מסעדת 3 כוכבים מוצדקת לחלוטין מכל היבט שהוא. לוקיישן מהמם, צוות נפלא, חומרי גלם במיטבם, יצירתיות, שעשוע, ירידה לפרטי פרטים, מסעדה שמספרת סיפור ומצליחה אכן להעביר את הפילוסופיה של השף של בישול כאמנות. גם אם לא כל המנות היו מושלמות, רובן סחטו ממני גניחות הנאה ולחישה של wow. זו הייתה ארוחת שלושת הכוכבים הטובה ביותר בין הארבע שאני שזכיתי לסעוד בהן. העסק הרגיש לי כאן הרבה יותר שלם, לא מתאמץ, הרמוני ומעניין מ-3 האחרות. יצא לי לאכול במסעדות טופ 50, כולל דיספרוטר עצמה שדורגה ראשונה בדירוג 2024 ועברה ממש כעת לרשימת הבסט אוף דה בסט של זוכות השנים הקודמות. אז אין כאן אולי חוויה מטורפת לחלוטין ומלהיבת חושים כמו דיספרוטר שהיא פשוט לונה פארק קולינרי מטורף ב-level אחר אבל Quique Dacosta סיפקה לי ארוחת 3 כוכבים בלתי נשכחת שנכנסת בקלות לטופ של הטופ האישי שלי.
אני חוזר ליום האתמול. אחת העיירות הקטנות שסימנתי לי כיעד ליציאה לחצי יום טיול מהעיר היא Sagunto שממוקמת כ-30 ק"מ צפונית לולנסיה, ויש בה עיר עתיקה ומצודה מרשימה. לא תכננתי זאת מראש אבל היות ובעיירה הקטנה הזו ממוקמת גם מסעדת כוכב מישלן חשבתי שאם אסע אנסה למצוא בה מקום. אם כבר אז כבר. יום לפני הזמנתי מקום ללא שום בעיה. אחרי סיור יפה במצודת סגונטו ירדתי לעיר החמודה. יש בה גם היסטוריה יהודית עם רובע יהודי קטן ששוכן לא רחוק ממסעדת המישלן בה סעדתי. אפילו נתקלתי במאפייה שומרת שבת.. שמרתי על איפוק ולא טעמתי אף מאפה.
זה הבניין של המסעדה בתצפית בטוחה מאחורי פסל קריפי של סמנה סנטה והכובע המחודד שלו (זה לא KKK).
הזמנתי מקום ל-Arrels לשעה 13:30 (יום ו'). הייתי הראשון להיכנס והיות ויום-יומיים לפני כן ישבתי בולנסיה במסעדת שף בערב לגמרי לבד חששתי ששוב אהיה לבדי. לשמחתי אחריי הגיע בחור מקומי, בהמשך חבורה גדולה של אנשי עסקים מקומיים ואמריקאיים שבאה "לפתוח שולחן" ועוד 2 זוגות מקומיים. אפשר להחשיב את זה כמעט כ-full house בצהרי אמצע השבוע (זה חמישי שלהם).
Arrels – "עסקית" צהריים של כוכב מישלן בעיירה סגונטו:
מסעדת כוכב מישלן (וסול אחד ב-Guia Repsol) בהובלת שפית צעירה בשם Vicky Sevilla שפתחה את המסעדה בגיל 25 בשנת 2017. היא למדה בישול ב-Castellón ועבדה במספר מסעדות גורמה בולנסיה וסביבתה, בין היתר במסעדת כוכב אחד בה אסעד בהמשך, La Salita אצל השפית Begoña Rodrigo, במסעדת כוכב אחד בשם La Finca באלצ'ה (גם של שפית – Susi Díaz) ובמסעדת שף בשם Saiti בולנסיה. שנת 2021 הייתה שנת הפריצה שלה אז זכתה המסעדה בכוכב המישלן לראשונה וגם קיבלה את השמש הראשונה במדריך הספרדי. בשנת 2023 זכתה השפית גם בתואר הבטחת השנה של מדריך La Liste.
Arrels ממוקמת בבניין ימי ביניימי מרשים מהמאה ה-16 והחלל הפנימי הוא באמת מקסים במיוחד. פירוש המילה בספרדית הוא שורשים וזה גם החיבור הקולינרי. אוכל וחומרי גלם מקומיים מולנסיה ומהסביבה עם טאץ' אוונגרדי של שפית צעירה.
Just like roots seeking their food in the earth to feed themselves, at Arrels we look to the earth for the essence of our cuisine.
השולחן שלי. המון ספייס. עץ יפהפה. חלל מקסים. מיזוג טוב. מה רע?
מתחיל עם בירה צוננת. Doble 1906 Estrella. כוס קטנה עלתה 4 יורו.
התפריט שלי. בחרתי לשם שינוי בתפריט a-la-carte שזמין כאן רק בשעות הצהריים. בימים הבאים ציפו לי הארוחה שתוארה למעלה בקיקה דקוסטה ועוד שתי ארוחות טעימות מלאות במסעדות מישלן בולנסיה ולכן היות וזו הייתה ארוחה ספונטנית הלכתי על האופציה הפשוטה של "עסקית הצהריים" שעלתה 68 יורו. מי שכאן ומעוניין יכול ליהנות גם משני מסלולי ארוחות טעימות ב-110 יורו או ב-138 יורו. מחירים סבירים למדי למסעדת כוכב. ארוחת התפריט הרגיל כוללת מתאבן קבלת פנים, 2 מנות פתיחה לבחירה, מנה עיקרית לבחירה וקינוח. הוספתי לאלה עוד מנה אחת בתוספת עלות של 18 יורו.
Welcome Snack. מעין קסטה קטנה. ביסקוויט פריך ודקיק של בצל ושום מקורמל במילוי גלידת בצל מקורמל. השחור זו אבקת קליפת בצל. ממש נהדר.
לחם ושמן זית. לא אמור להיות חלק מ"העסקית" אבל הוא כן נחת על שולחני. בחשבון לא חוייבתי כך שיתכן וזה מגיע בכל מקרה או שזה הגיע בזכות מנת האקסטרה שהוספתי בתשלום. הלחם – קראסטי ומצוין.
היין לכוס שנמזגה לי. כוס עלתה 8.50 יורו. Baldovar 923 Rascaña. בלנד לבן של ענבי Macabeo ו-Merseguera שמקורו באזור ולנסיה.
מנת פתיחה ראשונה. Salpicón, prawns and mussels. סלפיקון זה כינוי למנה ספרדית של דגים או פירות ים שמלווה ברוטב. כאן יש שרימפס וצדפה מקומית יפהפיה, ויניגרט הדרי עדין, שקדים, קרם אפונה (נדמה לי) ושלל עלים ופרחים. הנקודות השחורות על הצדפה זה לא קוויאר אלא פלפל שחור מוחמץ ומעט מאלחש חך שהזכיר מעט סצ'ואן. העסק היה נהדר אבל מה שעשה את המנה הם חומרי הגלם הימיים. פשוט נפלאים.
זאת מנה האקסטרה שהזמנתי מעבר ל-2 מנות הפתיחה לבחירתי מהתפריט הרגיל. Tuna and tomato coca. למעשה מעין סביצ'ה של טונה אדומה עם קציפת עגבניות ועגבניות חצי מיובשות וקונפי, צנוברים קלויים ושלל עלים ופרחים. coca זה לחם שטוח (יענו flatbread) ספרדי-קטלאני-ולנסיאני בגרסאות שונות. בגרסה המלוחה מדובר בלחם שמרים פשוט ודחוס. כאן הוגש בצד "לחם" מדופף וחמאתי דמוי בצל עלים שהיה פלייקי וקליל בטירוף. המנה הייתה רעננה וטעימה ביותר. שום דבר יוצא דופן בטכניקה שלו (למעט ה-coca אולי) או בטעמים שלו אבל ביצוע נהדר.
מנת הפתיחה השנייה שהזמנתי. Eel, plum and spiced sausage. יש צלופח בתפריט אז סביר שאזמין אותו. כאן יש צלופח מקומי (מ-Albufera סמוך לולנסיה) מעט מעושן וצרוב קלות. שזיפים צהובים וקרם שזיפים פיקנטי לתיבול וקוביות נקניק חזיר פיקנטי להשלמת טעמים. הרוטב המרוכז הוא מיצוי של בשר ועצמות הצלופח. המנה הייתה תענוג צרוף. עשירה, טעימה להפליא ועשויה ללא דופי.
סועד בבדידותו. השעה 14:20. נכון לשעה הזו הוא ואני היינו הסועדים היחידים. תראו את ריווח השולחנות. תענוג.
המנה העיקרית בה בחרתי. ארנבת. העדפתי אותה על פני מנת הדג. Rabbit, mushroom, seaweed, and herb ravioli. פסטה ולנסיאנית שכזו. מנה יפה של רביולי הום מייד במילוי תבשיל ארנבת ועשבים בציר עשיר של בשר ארנבת, עוף ופטריות. קצת גילופי פטריות ומעט קרם עשבים ואצות להעשרת טעמים. מאד נהניתי. מנת פסטה בשרית עשירה בטירוף וטעימה ביותר. שילוב מצוין של טעמי בשר ואדמה. מידת העשייה, המילוי, הרטבים – הכל בול פגיעה.
הקינוח. היחיד שהוצע במסגרת העסקית. Fried berlina, flamed-grilled eggplant, and thyme. קינוחי חצילים זה משהו שנתקלתי בו בכמה מסעדות באזור ולנסיה. בכלל אוהבים כאן חצילים. ברלינה זה מעין דונאט ספרדי מטוגן שיכול להגיע במילויים שונים. כאן הוא מטוגן וממולא בקרם חצילים קלויים בגריל שהומתק קלות והוגש לצד גלידת טימין נהדרת. ערב או שניים לפני כן אכלתי בולנסיה קינוח מבוסס חציל שהיה חביב אבל מעט מוזר. כאן העסק היה מוצלח בעליל והצליחו לעדן את החציל מחציליותו. קרם נהדר. השילוב של המטוגן-קרמי-מעושן-מתקתק עם גלידת הטימין החלבית-עשבונית קטיפתית ועדינה היה מעולה.
השעה 14:45. שולחן של 12 סועדים הגיע דקות ספורות לפני כן ויחד איתם עוד 2 זוגות מקומיים צעירים (ועגלת תינוק). טוב שהייתי לקראת סיום הארוחה כי תיירים אמריקאים זה קהל שעלול להיות קולני ובלתי נסבל.
אספרסו. 3 יורו.
החשבון שלי. 105 יורו אחרי כל האקסטרות. כולל מים מינרליים, בירה, כוס יין, מנה אקסטרה וקפה. בעיניי תמורה טובה לארוחת צהריים משובחת במיוחד.
זו הייתה Arrels. מסעדת כוכב מקסימה למדי. לעתים נחמד לחוות את הצד היותר קז'ואלי של מסעדת כוכב במסגרת תפריט א-לה-קארט שהוא מעין עסקית צהריים. העסק כאן היה משביע ומשביע רצון. המנות כולן היו טעימות ביותר ועשויות נהדר. הצוות ששירת אותי היה נחמד מאד. החלל כמו שאפשר להבחין בתמונות הוא מקסים ונעים מאד לישיבה ואכן נהניתי מאד בשעה וחצי בה ישבתי כאן. מי שמטייל באזור ולנסיה ומחפש בריחה קלה גם לטיול בעיירה קטנה וחמודה וגם לארוחה מוקפדת במסעדת כוכב צעירה ואיכותית – שיקפוץ לסגונטו.
Quique Dacosta בדניה ו-Arrels בסגונטו. שתי ארוחות צהריים של כוכבי מישלן שכנראה לא יכולות להיות יותר מנוגדות ברוחן ובסגנונן (וגם בעלותן לאכלן), למרות הקרבה הגאוגרפית היחסית. אי אפשר ולא צודק כמובן להשוות בין השתיים. אלה שתי חוויות ב-level שונה לחלוטין זו מזו אבל לחובבי קולינריה שתיהן מספקות את הסחורה, כל אחת בסגנונה היא.
הדיווחים הבאים שלי יהיו כבר כולם בולנסיה עצמה. פוסט אחד יכלול את כל הביסים והמקומות הקז'ואליים יותר בהם אכלתי בעיר בימים בהם שהיתי בה, כולל שתי מסעדות שף צעירות ויחסית מוקפדות אבל נטולות כוכבים. פוסט אחרון יאריך על שתי ארוחות טעימות במסעדות מכוכבות, מושקעות ויוצאות מן הכלל בהן אכלתי בולנסיה ב-9 ביוני בצהריים וב-10 ביוני (הלא הוא יום הולדתי) בערב. הרוב יהיה טעים מאד.






































































































































