שפד ראשו, שפד לשונו, שפד כבדו, שפד לבבו: פוסט מלא שיפודים בגיטה ובסיח (*)

שיפודים 2025.

אני מסיים את שנת הפוסטים עם מה שבתקשורת האוכל המצולמת והכתובה הכתירו כאחד הטרנד הקולינריים של השנה (אולי רק הצונאמי היפני קיבל יותר תשומת לב): טרנד שיפודיות השף. גיטה של קבוצת פרא שנפתחה ביולי הייתה הבולטת. אחריה נפתח מקום כמו סיח הפלורנטינית שכונתה שיפודיה גלילית שהחלה באוקטובר כפופ-אפ ומאמצע דצמבר הם בינתיים סגורים ומחפשים לוקיישן חדש. קבוצת מחניודה פתחה את סטקייה הכשרה בשוק הירושלמי (במיקום של צמח) ומגישה שם בין היתר שיפודים "כמו בשיפודיות של פעם". מסעדת שיפודים בשם גוגיס נפתחה במאי השנה ומציעה שיפודים לכאורה איכותיים במחירים "שוברי שוק". במסעדות היפניות או אלה עם ההשראה היפנית שנפתחו יש שיפודי יאקיטורי או שיפודי גריל רובאטה (OBI ואסא איזאקאיה). שפים במסעדות שף מגישים מנות שף משופדות בכל מסעדה שנייה. בקיצור כולם משפדים.

אבל לאנשים יש זיכרון קצר. שיפודיות שף פעלו ופועלות כבר שנים. m25 היא בדיוק זה – מסעדת בשרים ושיפודים. יש את האחים שאמנם היא מסעדה עם היצע קולינרי רחב אבל שיפודים הם חלק חשוב בתפריט שלה והיא כונתה "שיפודייה משודרגת", "מודרנית" או "אורבנית" במרשתת. שרון כהן משילה ניסה בזמנו את הז'אנר עם שיפודי אירופה. מפגש רמב"ם של הבסטה היא מקום שמעבר לשווארמה בפיתה אפשר לפתוח שם שולחן שיפודים. גם ב-2024 נראה היה שמתחיל גל של שיפודי שף עם LP של עינב אזגורי וקבוצת האימפריאל, עם ג'ורג' חמארה שהכותרת בזמנו בטיים אאוט דיברה על כך שהיא "רוצה להחזיר את הכבוד לשיפוד", עם דה בוקס ביפו שכמעט חצי מהתפריט המצומצם שלה כלל שיפודי שף (און משען וטל צור) בלוקיישן הקטנטן שלהם בפאתי שד' ירושלים. LP נסגרה השנה כחלק מסגירת מלון האימפריאל וכל הברים שבו, ג'ורג' כמדומני לא שרדה את 2024. דה בוקס נסגרה ונפתחה מחדש השנה בלוקיישן של רעמסס ביפו כרעמסס ביי דה בוקס. מה שהתחיל חזק ב-2024 לא ממש שרד לטווח ארוך. מה שקורה כעת נראה על הנייר חזק יותר כשגם התקשורת מפמפמת את העניין ביתר שאת. נראה מה יקרה ב-2026.

בפוסט הזה אפרט על מנות בביקורים שונים בגיטה ובשתי ארוחות שהספקתי לאכול בסיח.

גיטה – מסעדת השיפודים של קבוצת פרא:

כמישהו שמחבב מאד את החבורה שאחראית על פרא ועל קרוט המצוינות (אביעד פלד שהוא הפנים המתוקשרות שהפך השנה לכוכב תקשורת קולינרי, אורי שטיינברג, תום גוב, עליזה שרגא) היה נראה לי מעט מוזר שהם פותחים שיפודיה שעל הנייר נראית סטנדרטית. אמנם כזו עם אבטחת איכות של חומרי גלם מעולים ויד טובה, שירות ומקצועיות, אבל עדיין שיפודיה. המקום נפתח בתחילת יולי בלוקיישן לשעבר של טוני ואסתר באזור שוק לוינסקי – רח' השוק 5 ליתר דיוק (בצד השני ברח' לוינסקי 39 נותר חור קטן בקיר של טוני ואסתר שמשמש לקפה וכריכים). הארוחה הראשונה שלי הייתה כבר בשבוע הראשון שלהם. אחרי כן חזרתי מספר פעמים לארוחות צהריים (ראשון עד שישי). בנובמבר הם החלו לפתוח גם בשעות הערב בימים א'-ה'. הארוחה האחרונה שלי שאיתה אתחיל הייתה ארוחת ערב ספונטנית ב-25 בדצמבר וממנה אמשיך ל-2 ארוחות צהריים מסוף אוגוסט ומתחילת ספטמבר.

ארוחת "חג המולד":

יום חמישי בערב. הגעתי קצת אחרי 18:30 (נפתחים כבר ב-17:30). בצהריים ההושבה היא על בסיס מקום פנוי ובערב ניתן לשריין כעת גם מקום בטביט. אני קפצתי ללא הזמנה. בשעה הזו יתכן ולסועד יחידני יהיה מקום אפילו בפרא על הבר (שהפכה לאחת המסעדות המתוקשרות והמבוקשות בעיר אחרי שג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף הפכו אותה למסעדת הבית שלהם בביקורים שלהם בישראל).

תפריט הערב שונה מעט מהצהריים ומשתנה מדי פעם, כולל ספיישלים כמו השניים שרשומים בכתב יד. אלה כמובן לא מחירי השיפודיות העממיות הסטנדרטיות. על איכות משלמים יותר (לעתים הרבה יותר), אבל השיפודים כאן גם גדולים מהממוצע (אזור 150 גרם). כשהתיישבתי סיפרו לי שיש האפי האוור שכולל פתיחת שולחן "עליהם" (ללא בחירה. תקף עד 19:30).

בחורף יש קירוי חורף סגור ומחמם. נעים מאד לישיבה.

מבט על פתיחת השולחן. בייגלה ירושלמי, טחינה, זיתים וסחוג. 4 סלטים (כאמור ללא בחירה). למעלה פאבה, צלפים, בצל לבן. לידה – סלט עגבניות חריפות, שום, כוסברה. מתחת לעגבניות – סלט קישואים ויוגורט עם עלי זעתר. למטה – סרדינים כבושים, שומר ולימון כבוש. למטה משמאל הגיע שיפוד אחד מהשניים שהזמנתי. למעלה מימין מציצה כוס היין שמוגש כאן בכוסות רגילות (אני לא מת על זה אבל אני יכול להבין כי בכל זאת המקום בסיסי ופשוט. שיפודי שף או לא שיפודי שף).

הבייגלה נהדר. הגיע לוהט. אוורירי, פריך בחוץ. הטחינה טובה אך סטנדרטית (לטעמי אפשר לחזק בה את הלימוניות). הסחוג עשבוני מאד, טעים, פיקנטי בלבד.

הסרדינים. אחלה סלט. דגים כבושים בעדינות. סלט מצוין של שומר ולימון כבוש. עסק פשוט אבל יד מצוינת שמתבלת.

הפאבה. ממרח טעים אבל היה חסר לי עוקץ. אולי עוד קצת שום ולימון ואולי גם מסה יותר קלילה וקרמית. סלט העגבניות הוא מצוין. שוב – בסיסי אבל עשוי בול. העגבניות נקלפות כאן אחת אחת (כמה שאני שונא לחלוט עגבניות ולקלף אותן). החריף הוא טוב. שמן זית איכותי, כוסברה ומלח במידה המדויקת על המילימטרים משלימים יופי של סלט. הוא עוד יחזור.

גם סלט הקישואים ביוגורט הצטיין. אני לרוב לא מת על קישואים ביוגורט כי ברוב המקומות הקישואים רופסים ובלי מספיק טעמי חריכה. אם הסלט כאן לא היה חלק מדיל פתיחת השולחן סביר שלא הייתי מזמין אותו. הופתעתי לטובה. סלט טעים ביותר. הקישואים נחרכו היטב בגריל, ספגו טעמי פחם מבורכים ונותרו מעט פריכים ועם בייט, והתיבול של היוגורט עם עלי הזעתר הטריים הרים להם. עלי הזעתר בכלל באו כאן טוב.

שיפוד לב שור, שמנת פלפלת. 54 ש"ח. מי שמציע לי שיפוד לב שור או כבד (או מוח או אשכים או לשון) כבר כובש אותי. רק שעם לב שור צריך לדייק (כמו עם לבבות עוף) אחרת העסק יהיה מסטיק. השיפוד הזה היה לתפארת. חרוך נהדר בגריל, אדום בפנים. בשר עמוק טעמים ונהדר. בדיוק כמו שסחבק אוהב. הרוטב – קלאסיקה של שמנת פלפלת שמתובל בדיוק נמרץ. חד וטעים מאד. כששלפתי את הבשר וחתכתי פיסות מיצי הבשר השתלבו נהדר ברוטב. טוב שהיה מספיק מהבייגלה לניגוב השאריות.

שיפוד שרימפס (שמופיע למשל רק בערב). 82 ש"ח ל-4 שרימפס גדולים למדי. כלל לא זול. כאן העסק הוא בסיסי לגמרי. שרימפס שמנמנים. תיבול בסיסי של מלח-פלפל ולימון. הגריל עושה את עבודתו נאמנה ומספק לחסילונים את הטעם החרוך/מעושן מעט שהם כל כך אוהבים לקבל. גם שיפוד שרימפס עלול להיות טריקי כי עשיית יתר קלה והוא יתייבש, יהיה קשה לשליפה ועלול להתפרק. כאן זה היה עשוי כמו שצריך. אני כן חושב שאולי צריך מטבל לצדו שיספק עוד עניין. לי נותרו מטבלים (הסחוג למשל וסלט הקישואים ביוגורט) שסיפקו לי עוקץ נוסף בכמה ביסים, אבל מי שמזמין את זה סולו עלול לחשוב שחסר כאן טוויסט.

הצצה לחלל המטבח. אין בחלל הפנימי של גיטה מקומות ישיבה והוא מכיל רק מטבח גריל וחדר אחסון/הכנות. בקיץ זה היה אומר לשבת ברחבה בחוץ ובחום יולי-אוגוסט זה לא תמיד נעים למרות שהוצבו מאווררים שעשו קצת פו. כעת ניתן לשבת בכיף במרפסת המקורה והנעימה. הרבה יותר טוב. יש גם מקומות בחוץ למעשנים שבחבורה (או לאוהבי המרחבים הפתוחים). אני מאד אשמח אם קירוי החורף הזה יישאר גם כקירוי לקיץ (בהנחה וזה אפשרי מבחינת חוקי המסעדות והנדל"ן העירוני).

בוואריה. 36 ש"ח. התלבטתי אם בכלל להזמין קינוח כי הייתי מלא אבל אחרי מנוחה קלה הלכתי על זה. 25 בדצמבר זה יום ההולדת של אחותי הגדולה והאהובה רינת שנפטרה ב-2014 והייתה אמורה לחגוג 67 (פאק איך הזמן רץ). הבוואריה שלה הייתה הכי טובה בארץ. זו של פרא היא אולי השנייה הכי טובה שאכלתי כאן מה שהופך אותה להכי טובה כרגע (כנראה). אני זוכר לטובה גם את הבוואריות של קבוצת מחניודה שהן מעט יותר מתוקות ועם מסה מעט פחות אוורירית (אם זכרוני אינו מטעני) אבל זו של פרא עדיפה. היא קלילה, לא מתוקה, הטאץ' של השוקולד (זה לא סירופ שוקולד של אפיכל) והאגוזים הוא טוב. יופי טופי.

החשבון. כמובן שיותר יקר ממה שתשלמו בעזרא ובניו, בגוגיס, בשיפודיות בשוק התקווה או באלה ברחוב יפת ביפו. אבל העסק כאן מנוהל לעילא. יש כאן אוכל עם ביצועים שהם טובים עד טובים מאד, והכי חשוב – כוכבי הערב (והצהריים) שהם השיפודים הם אכן הכוכבים. הם מהטובים שאפשר למצוא בארצנו מבחינת איכות חומרי הגלם, הטיפול בהם והתיבול שלהם.

אני חוזר אחורה בזמן. לחודשי הקיץ המהבילים ולשתי ארוחות צהריים שאכלתי בגיטה (מתוך להערכתי 5-6 ארוחות צהריים בסה"כ מאז שפתחו – נראה לי שזה סימן לחיבתי למקום). הארוחה הראשונה הייתה עם חברי עופר לב מתישהו בתחילת יולי כשרק פתחו ואז התרשמנו לטובה מהשיפודים אבל חשבנו שהסלטים בחלקם (אלה של הפתיחת שולחן שבתפריט פשוט כונו סלטים) צריכים חידוד ואולי מעט טאץ' של שף כי הם כן היו פשוטים מדי לטעמנו. הישיבה בחוץ בלי מזגן הייתה די איכס וזה לא תרם אז להנאתנו. אני לא שופט מקום ביום השני או השלישי לקיומו וכמובן שחזרתי ולשמחתי כל הארוחות שאחרי היו טובות יותר.

ארוחת צהריים, 28 באוגוסט:

ארוחה שהגעתי אליה אז מהמשרד. היה יום יחסית סביר לישיבה בחוץ. זה היה תפריט הצהריים דאז. בחודש הראשון המחיר היה מחיר מלא על כל שיפוד ובאוגוסט הם החלו להציע 30% הנחה על השיפוד השני מה שאידיאלי לחזרזיר שכמותי שלרוב לא יסתפק בשיפוד אחד.

כך נראתה הישיבה באוגוסט.

אביעד נכח ופינק. החומוס הגיע כצ'ופר – מ ע ו ל ה. מרקם וטעם. הפיתות, טחינה, סחוג, זיתים, וחמוצים/חריפים, הגיעו לצד השיפודים שהזמנתי.

זה היה סלט העגבניות חריף בגודל טבעי שלא כחלק מ"פתיחת שולחן". עגבניות טריות וטעימות שקולפו ונוכחות יפה של צ'ילי שלשם שינוי היה חריף (טוב. כמעט חריף). עלה אז 28 ש"ח. בתפריט הערב מדצמבר הוא כבר עלה 42 ש"ח.

עוד צ'ופר קטן. 3 כדורי פלאפל כדי שאטעם. אביעד רצה לשמוע חוות דעת. היה טעים לאללה. טובע בירק, מטוגן פרפקט ואוורירי בקטע אחר. מינון מדויק של סודה לשתייה ושף שהוא פרפקציוניסט והתוצאה הייתה כדורון פלאפל שגעון.

תוספת צ'יפס. תוצרת בית – מטוגן לתפארת הקראנץ'. לא זוכר אם זה הגדול (28 ש"ח) או הקטן (18 ש"ח).

והמנה העיקרית. משמאל – שיפוד הכנפיים. 48 ש"ח. טוב מאד. כמובן שהן boneless. העסק חרוך יפה בחוץ וסופר עסיסי בפנים. לא מענג כמו מנת הכנפיים של פרא אבל מהנה מאד. מימין – שיפוד אסאדו טלה. 58 ש"ח. היה לי נהדר. טעם של טלה בוגר ולא טלה צעיר כחוש ועדין. שומן טלה שנמס בפה ובשר טעיםםםם, עם טעמי גריל נוכחים וטעמי בשר איכותי מאד.

אלה תמונות מיום למחרת שהיה שישי צהריים. סביבות 13:30. במקרה עברתי ותיעדתי את המסעדה הגדושה.

ארוחת צהריים, 4 בספטמבר:

יום חמישי. הפעם קפצתי עם חברי מושיק לוין וגם הפעם אביעד נכח. הגענו עם הפתיחה ב-12:00.

לאבנה. טעימה אך סטנדרטית. 28 ש"ח. זאת אחת המנות שאני מצפה בה לטוויסט קל של שף.

שיפודים. השמאלי – שקדי עגל (120 גרם. 68 ש"ח). לצדו – שיפוד לשון (52 ש"ח). מימין ללשון – שיפוד שייטל (62 ש"ח). הימני ביותר – שיפוד קבב (52 ש"ח). קיבלנו בהמשך גם שיפוד לבבות על חשבון הבית.

כל השיפודים הם נטורל. יש בשר. יש תיבול בסיסי. יש עבודת גריל ופחם. השקדים היו עשויים נהדר עם קראסט חרוך קל, טעמי גריל טובים ונימוחות. טקסט בוק. השייטל הצטיין אף יותר. לצערי לא צילמתי חתך שלו. הוא היה עשוי מדיום-רייר וריפוד השומן בין חלקיו הפך את העסק לנהדר ועסיסי. בשיפוד בשר שמכיל שומן צריך לדייק כי אם השומן לא עשוי עד הסוף זה לא נעים לאכילה. הלשון – נומרו אונו. שיפוד נפלא. גם כאן – חריכה חיצונית נהדרת ותווך רך במיוחד. אחת ממנות הלשון היותר מענגות שאני זוכר שאכלתי במסעדה כאן. שיפוד שחזרתי אליו כבר יותר מפעם אחת כאן. רק הקבב היה בסדר. חיפשנו יותר טעמי טלה (שומן טלה) ומעט יותר עסיסיות וחוזק בשרי. הלבבות שקיבלנו בהמשך היו מצוינים אף הם. כשלתי בצילום שלהם.

המנה המככבת לאותם צהריים. שיפוד הלשון.

הבוואריה. הזכרתי אותה למעלה. כך היא נראתה באור היום. 36 ש"ח לבוואריה מהנה, בוגרת וטעימה מאד.

זה היה החשבון. כצפוי כשאני מציץ בתפריט האחרון מ-25 בדצמבר ומשווה נרשמו פה ושם עליות מחירים. אנחנו בישראל. עדיין ביחס לאיכות הבשרים, לדיוק בהכנתם ולטעמים שהם מספקים (לפחות לטעם האישי שלי) – התמורה לכסף היא טובה בעיניי.

שורה תחתונה. גיטה טובה. טובה מאד. העסק איכותי וטעים מאד. גם יקר ביחס לז'אנר. אבל אם אני צריך לבחור בין מנת שווארמה שמנונית בצלחת או שניצל דק וחסר טעם, עם צ'יפס רופס ומגיר שמן וסלט לא מתובל בכלל (אפילו לא מלח) כמו שאני יכול לקבל ב-75-80 ש"ח בעסקיות מזדמנות, או ללכת לשיפודיה של פעם ולאכול בשרים בינוניים ועשויים over לצד סלטים עם ירקות לא טריים ולא מתובלים (אפילו בחצי מחיר), אני אעדיף מקום כמו גיטה בכל יום ובכל שעה. גיטה היא מקום מוצלח ומהנה אבל צריך להגיע אליו עם הפרופורציות הנכונות. בגיטה לא המציאו את השיפוד מחדש. למרות שזו שיפודיית שף שמאחוריה עומדים השפים של פרא, לא מנסים כאן להתחכם ולהיות יצירתיים, לא בשיפודים, לא במנות הצד ולא בסלטים. שומרים כאן על פשטות. ההבדל הוא באיכות הגבוהה ובביצוע המדויק. זה הסוד.

מגיטה שהיא כאן כדי להישאר לסיח שהייתה כאן לתקופה קצרה והתקווה היא שהיא תחזור במהרה בלוקיישן חדש. קצת מוזר לי לכתוב בלשון עבר על מקום שכרגע אינו פעיל אבל אני חושב שהם שווים את הבמה המאוחרת הזו.

סיח – שיפודיה גלילית בלב פלורנטין (שכרגע מחפשת בית חדש):

סיח נפתחה באוקטובר כפופ-אפ במתחם רביעיית פלורנטין בתל אביב (רחוב מעון). מי שעמד מאחורי המקום הם עלי פרץ, עידו בן חפר וניר ברק. 3 שפים צעירים שלפני כן עבדו פה ושם ומנהלים יחד עסק בשם Tre Brûlé של קייטרינג צעיר ופיוז'ני גלילי-איטלקי לאירועים. שני הראשונים גדלו בגליל העליון (מתת וקיבוץ דן) וכפילוסופיה משותפת הם החליטו לפתוח שיפודיה "גלילית" בתל אביב שמבוססת על ליקוט עירוני. באחת הכתבות סופר שהם התייעצו עם לקטים וותיקים כמו אסף דוקטור וארז קומרובסקי (שגם הוא תושב מתת). בניגוד לגיטה סיח נפתחה כשיפודיה מעט יותר מתוחכמת עם מטבח ששואף "לחבר בין גגות העיר למורדות הגליל, בין תבליני פרא לעשבי מרפסת, ובין תסיסות שנעשו בקיבוץ דן לשמן עלי תאנה שנלכד בפארק המסילה" (ציטוט מכתבה בוואלה). כשישבתי שם הם סיפרו לי שהם מכינים את הכל כולל הכל בעצמם.

סיח זכתה להמון תשומת לב תקשורתית למרות שדובר מראש על משהו זמני. אפילו ימים ספורים לפני הדד-ליין של הסגירה ב-14 בדצמבר (שנבע מענייני הסכם שכירות של החלל שלהם) פורסמו כתבות וביקורות מהללות שחלקן לא הזכירו את הסגירה הצפויה. תראו את יניב גרנות בוואלה מתפייט עליהם בסוף נובמבר ולפחות כן מציין תאריך תפוגה: "פופ-אפ זה לא. פופ-אפ חפשו במיליון המקומות האחרים ברחבי ישראל. זה מקום. יש לו תאריך תפוגה, נכון – הדיבור פה הוא על אמצע דצמבר – אבל אין סיכוי, פשוט אין, שכך זה ייגמר". אז בשורה התחתונה – זה כרגע נגמר. הדגש הוא על כרגע. הכתבה הזו וכתבות רבות אחרות היו לטעמי היסחפות תקשורתית שיצרו הייפ ורעש על מקום חדש שזמנו היה קצוב מלכתחילה. אני בטוח שגם היום, כשבועיים אחרי שהם נסגרו זמנית יש חבר'ה שפספסו את העדכון על הסגירה, שמגיעים לשם ורואים גן סגור. בעיניי כמו במקרה של גיטה ההייפ התקשורתי היה מוגזם שכן מדובר בשורה התחתונה בשיפודיות. איכותיות, חמודות, מקצועיות. אבל עדיין שיפודיות. (אותו כנ"ל על סטקייה של קבוצת מחניודה שהיא השיפוד הלוהט הירושלמי החדש).

גם אם זו סגירה זמנית ואני אכן מעריך שהיא זמנית היות והאיכות שלהם שווה בעיניי פתיחה מחדש בכל לוקיישן שימצאו, צריך לזכור שזה גם עלול לקחת חודשים. (ראו מקרה קדוש ופרוע בחיפה שעדיין לא פתחו מחדש אחרי שביוני 2025 הם הודיעו שהם "עוברים דירה"). מסעדות, נדל"ן וביורוקרטיה של פתיחת מסעדה הם עסק לא פשוט. החבר'ה הצעירים של סיח לפחות עשו אימון רטוב מוצלח, צברו ניסיון שלא יסולא בפז ועל הדרך זכו להדהודים בתקשורת האוכל ויצרו לעצמן מוניטין והכרה חיוביים, מה שודאי יעזור להם אחרי פתיחה מחודשת במהרה בימינו.

ישבתי פעמיים בסיח. פעם אחת בשישי צהריים ב-21 בנובמבר (אחרי המשכתי למסעדה חדשה צמודה בשם מפגש שאבי). בגלל שאכלתי יחסית מעט באותה ארוחה חזרנו כמה ימים אחרי ב-26 בנובמבר, עופר לב, רותם מימון ואנוכי לסיבוב נוסף (בפעם הזו התחלנו במפגש שאבי עליה לא ארחיב כי היא לא קשורה לענייני שיפודים. מקום חמוד אבל בוסרי). אז גם נודע לנו לראשונה על כך שהם עומדים לסגור ב-14 בדצמבר מה שהפתיע אותנו כי חשבנו לתומנו שהפופ-אפ צפוי להימשך עוד מספר חודשים.

צהרי שישי בסיח, 21 בנובמבר:

המקום פעל בימים שני-חמישי מ-18:00 וביום שישי בצהריים מ-12:00-17:00. הגעתי בסביבות 12:30 וישבתי במרפסת המקורה למרות השמש. אני פחות בעניין של ישיבה בחוץ עם אנשים שמעשנים לידי ולכן אם יש מקום בפנים אשב בו. כיסאות כתר הוורודים היו סימן ההיכר של סיח. הם כיוונו לזה כי הם רצו לשוות לשיפודיה שלהם סטייל של ישיבה ב"על האש" בחצר ביתית ולתת אולי קריצה לשיפודיות העממיות של פעם. הצבע הלא שגרתי הוא הצבע המייצג את המלחמה בסרטן השד וזה סטייטמנט מבורך. הבעיה עם הכיסאות הללו שהם יצרו בעיניי אווירה מעט זולה וגימיקית למרות הכוונה הטובה. אני מעדיף כיסאות נורמליים שיתאימו לשיפודיה מודרנית.

התפריט על הקיר.

סיח חיברה בין הסביבה הגלילית לסביבה האורבנית התל אביבית עם הרבה כבוד לחומר הגלם ועם פילוסופיה של צמצום בזבוז מזון. בין היתר הוגשו סלטים ממוצרים מותססים מבוססי ירקות מחקלאים ומליקוטים שאספו. הבשר בשיפודים התרכז בנתחים מעט פחות פופולריים, כמו טוסיקים של תרנגולת או פאלדה טלה שומנית. הקוקטיילים אף הם היו בנויים על ליקרים שזיקקו בעצמם.

הייתה אופציה לפתיחת שולחן של עד 10 סלטים. אני הזמנתי 3 ב-22 ש"ח. סלק ג'יבנה, פאקוס מותסס, סלרי חריף. שלושתם מוצלחים מאד. ירקות מצוינים ותיבול שהיה בול.

זה ערבוב שלהם של ביטר חושחש ותאנים שהם רקחו. מריר ונחמד אבל יכול להיות מחוזק יותר. עלה 40 ש"ח.

הזמנתי 2 סיחים. לצערי טוסיקים של תרנגולת שבכל הכתבות צויינו כמנת דגל לא היו בנמצא. הלכתי על סיח קבב (32 ש"ח) ועל סיח פאלדה טלה (36 ש"ח). הפאלדה גולגלה כאן כרולדה שבתוכה שמו שפע של עשבי תיבול קצוצים. משום מה היא לא הוגשה משופדת בסיח. היא הייתה מצוינת. עשירה בטעמי טלה, פריכה בחוץ ורכה מאד בפנים. השומניות של הנתח הייתה נהדרת וכך גם טעמי העשבים. הקבב אף הוא היה מוצלח. לטעמי ניצח את זה של גיטה. טעמי שומן טלה הורגשו והוא היה עסיסי, שופע עשבים, ועשוי במידת עשייה מדויקת. עבודה יפה. המחירים אגב נמוכים משמעותית מאלה של גיטה אבל השיפודים היו קטנים יותר והכילו פחות חומר גלם.

נהניתי מהביסים הללו. הרגשתי שיש כאן חבר'ה שהם אמנם צעירים אבל הם מאד מגובשים ובוגרים. הורגשה יד טובה, הייתה כאן עבודת גריל טובה מאד, ואיכות חומרי הגלם בלטה בכל מה שאכלתי. חזרתי אחרי כמה ימים.

ארוחת ערב בסיח, 26 בנובמבר:

הגענו כאמור עופר לב, רותם מימון ואנוכי. התחלנו את הערב (יום ד') בחצי פיתה זנב שור של החבר'ה של קדוש ופרוע בשוק האוכל "מִפֹּה" של ימי ד' בשוק הפשפשים, המשכנו למנה או שתיים במפגש שאבי השכנה של סיח, וסיימנו בסיח. התיישבנו שם קצת לפני 19:00. חשבנו שיהיה מלא יותר (גם בשאבי) אבל למרות שפע הכתבות לא היה מלא בשעה הזו. הפעם ישבנו בחוץ.

האלכוהול. כל אחד הזמין ביטר אחר. אני לקחתי סיכון עם ביטר וויסקי סאוור ומיץ פז. כן כן. טעמתי. המיץ פז השתלט על כל חלקה טובה של הוויסקי סאוור. לא אהבתי כלל. גם לא חייבו אותי בסוף.

פתחנו שולחן עם 10 סלטים ב-65 ש"ח. חלקם היו סטנדרטיים אבל טעימים וחלקם היו מצוינים ממש. למשל המגי והפאקוס המותססים והג'רג'יר פומלה.

ברולה גרנייה. עוד מנה שבזמן הקצר שסיח פעלה הייתה אחת מ-2-3 מנות חובה. מנת עלים ועשבי תיבול (בין השאר בצל ירוק ומרווה) בטמפורה עדינה שהייתה יציאה מעולה. טיגון עילאי וניגוב מתפצח נהדר יחד עם מטבל היוגורט ושומן בקר מצוין שהוגש לצדה. הצ'יפס האולטימטיבי.

הסיחים שחלקנו – הפאלדה המצוינת שלא צילמתי, כנפי עוף (במקום טוסיקים שלא נכחו) טוב ועסיסי (אבל בלי ייחוד בולט) ושיפוד ג'יבנה טעים מאד ועשוי נהדר שאולי גנב את ההצגה לבשרים.

קינחנו במלבי סירופ בוגונביליה וחושחש שהיה מוצלח מאד הן במרקמו והן בטעמיו (המאוזנים). 30 ש"ח.

גם בביקור השני והאחרון שלי בסיח נהניתי. סיח היה יופי של פופ-אפ. העובדה שהם הכינו הכל בעצמם, התססות, ליקוטים, ביטרים וכו' ראויה להערכה. היה כאן פופ-אפ עם בגרות ומקוריות שאשכרה הצליח לייצר שיפודים יצירתיים ושוברי שגרה. בשתי הארוחות שלי הייתה גם יציבות בביצועים ועבודת גריל איכותית. לחבר'ה של סיח יש כישרון, אג'נדה וטביעת יד ברורה. אני ממש מקווה בשבילם ובשבילנו שהם ימצאו משכן קבע חדש בזריזות האפשרית.

2025. תכלה שנה. אנחנו אמנם לא בשנת תשפ"ד אלא בתשפ"ה ותשפ"ו בשנה האזרחית הזו שמסתיימת אבל שיפודים כיכבו כאן. 2026 בפתח ולנו רק נותר להמתין ולראות איזו שנה קולינרית תהיה לנו. השיפודים והגריל ימשיכו כנראה לככב. שתהיה שנה טובה יותר וטעימה יותר.

(*) חדשות מ-2026. גיטה נסגרת ב-30 באוגוסט. ענייני תפעול, חוסר בקהל ולוקיישן בעייתי מאד (כשאין אפשרות לסגירת חורף ואין אפשרות למזג מסעדת שיפודים בחודשים מאי – אוקטובר זו בעיה קשה בעיר תל אביב). כמעט במקביל וקצת לפני הידיעה על סגירתה של גיטה, סיח נפתחה מחדש באמצע אוגוסט בלוקיישן מאד סמוך לפופ-אפ שהיה להם ברביעיית פלורנטין, בחלל ממוזג היטב.