תאילנד בת"א במגוון סגנונות – קונתאי בר האוכל החדש (*), גברת קוטייאו מסעדת השוק, תאי 148 הדיזנגופאית

מבין המטבחים האסייתיים אוכל תאילנדי בישראל לצד היפני הוא לבטח הפופולרי ביותר. למרבה הצער – כמו היפני – הוא לרוב לא איכותי במיוחד ומתחנף לחך המערבי-המקומי המעודן. אבל ממש מתחנף. לתחושתי גם המקומות הראויים הולכים ומתרככים (או שמא החך שלי הפך לעמיד). אני לא מצפה שכל מנה תהיה חריפה וחורכת חך אבל כשמנה במסעדה תאילנדית מסומנת ב-4 🌶️🌶️🌶️🌶️ של "הכי חריף" והצוות מזהיר שזה הולך להיות מאד מאד חריף אני מצפה שאכן זה יהיה חריף!! ולא פיקנטי בקושי.

המקום האהוב עליי בת"א הוא קאב קם, הבר-מסעדה התאילנדי הנהדר, האח הקטן והמוצלח יותר משמעותית לטעמי של בית תאילנדי. גם בו יתכן שרמת החריפות התרככה מעט בשנים האחרונות אבל האוכל בו מצוין ואפשר למצוא בו מנות מתובלות נהדר (כמו גם קוקטיילים). יש עוד כמה מקומות חביבים וראויים. בז'אנר הסטריט-פודי הטוב ביותר הוא ללא ספק גברת קוטייאו של מתי נקש, שהוא כנראה המקום הכי לא מתפשר בז'אנר. ולא. לא הייתי מעולם בתאילנד אז אני מסתמך על ברי סמכא שהיו וטעמו. גם בקוטייאו לא כל הביצועים אחידים ויש פה ושם מקרים שהצירים של המרקים יחסית מעודנים ולא בועטים (עניין של עונתיות) אבל ככלל נקש לא משחק משחקים ולא מנסה למתן טעמים בכוונה. שחקנית חדשה שנפתחה ב-2025 היא קונתאי של השף תומאס זוהר שנפתחה בינואר השנה תחת המטרייה והשותפות של השף יוסי שטרית (שהיה המנטור של זוהר במשחקי השף). זוהר התפרסם בעונה 5 של משחקי השף ב-2021 כחלק מהנבחרת של יוסי שטרית. הוא הפגין יכולות מרשימות במטבח התאילנדי בו התאהב בחו"ל אבל לפני כן הוא עבד 10 שנים במטבחים בארץ וצבר ניסיון לא קטן. אחרי התוכנית הוא פתח קייטרינג תאילנדי בשם טוקאי. בשנת 2022 הוא הובא ע"י שטרית ושות' להיות אחד השפים המפעילים את מתחם הפוד טראקס DNA במגדלי עזריאלי בת"א והיה אחראי על הפוד טראק התאילנדי שענה לשם JAI אבל המתחם הכושל הזה לא ממש התרומם. שטרית נותר believer והחליט להשקיע כמסעדן ובעלים בבר-מסעדה תאילנדי מושקע חדש אליו הוא הביא את זוהר שינהל את המטבח שלו. זו קונתאי. תוספת ספונטנית לפוסט התאילנדי היא תאי 148 הדיזנגופאית שנפתחה בקיץ 2024 ע"י קבוצת בעלים שמחזיקה בכמה וכמה מסעדות אחרות ברחוב הפופולרי.

בפוסט הזה ארחיב על שתי ארוחות בקונתאי, על שתי גיחות לגברת בשוק הכרמל ואסיים בקצרה בכמה מילים על תאי 148. אתחיל בארוחה האחרונה בקונתאי, בתווך אפרט על הביסים בקוטייאו, אחזור לקונתאי ואסיים בתאי 148. התבלבלתם? לא נורא. יהיה חריף? תכף נראה.

קונתאי, ארוחת ערב שישי מוקדמת, 23 במאי:

קונתאי (KunTai) נפתחה כאמור בינואר השנה במתחם נגה ביפו, ברחוב ניצנה הצדדי. פינה שקטה של בתי מגורים דווקא. בר אוכל תאילנדי. מסעדה תאילנדית. אולי דווקא Siamese diner & bar כמו שכתוב באינסטגרם של המקום. ההגדרה פחות חשובה אבל די ברור שהם מכוונים למשהו שהוא בין לבין. יותר דומה לקאב קם. משהו שהוא שילוב של מסעדה ובר. גם מנות קטנות שהולכות טוב עם דרינקים וגם מנות גדולות יותר למי שבא להרביץ ארוחה של ממש. בבוקר אותו יום שישי פורסמה בהארץ כתבה מעניינת של רותם מימון על סיפור חייו הלא שגרתי של השף. חפשו בגוגל. זה נתן לי רעיון לנסות לחזור לקונתאי לארוחה שנייה בחלוף 3 וחצי חודשים מהראשונה בה נכחו מספר חברים כולל אחד ששמו רותם.. מי שהצטרף אליי בארוחה הספציפית הזו הוא חברי מושיק שאולי נכח גם בארוחה הראשונה שתתואר בקצרה בסוף הפוסט. הזמנתי מקום מהבוקר לערב בשעה מוקדמת – 17:15 מתוך מחשבה שנמשיך הלאה למקום נוסף מאוחר יותר (הם נפתחים לסרוויס ערב ב-17:00).

התפריט. נאים. סום-טאם סטיישן. סלטים. מטוגן. גריל. קארי. נראה מבטיח. יש מבחר יפה של אופציות. יש מנות לא שגורות ושחוקות בז'אנר. יש חזיר ופירות ים וזה כבר משמח. דרגות חריפות שונות שמסומנות. ברור ששותפות של יוסי שטרית ותומאס זוהר נשמעת מבטיחה. המקום והתפריט נראים מוקפדים ומושקעים יותר מהתאילנדיות הסטנדרטיות וסביר שגם חומרי הגלם הם טובים ואיכותיים. שף קפדן כמו יוסי שטרית כבעלים לא יחפף באיכויות. סימן השאלה הוא כמובן הביצוע בפועל ועד כמה הולכים כאן עם הזרם המתחנף לחך המקומי.

תפריט האלכוהול בכוסות. גם קוקטיילים וגם יין ובירה.

מבט ראשון לחלל שרובו הוא בר. מסביב יש שולחנות וגם בחוץ. לא מקום גדול וזה חכם ניהולית.

הקוקטייל הנבחר ע"י שנינו. החריף. נאם סאי. טקילה, קורדיאל של מי קוקוס ומלח, מיצוי של צ'ילי תאילנדי. 59 ש"ח לקוקטייל חזק וחרפרף. שנינו ביקשנו וקיבלנו עוד מיצוי של הצ'ילי התאילנדי להוסיף חריפות. קוקטייל מהנה במחיר מוגזם.

'קוי נא'אווה'. טרטר בקר איסאן סטייל. חלמון 'קאו קוואה', למון גראס, שמיר, קריספי פורק (בצד). 69 ש"ח. טרטר טוב. שייטל שזה כמובן טוב יותר מפילה בכל מקרה. חתוך גס כמו שאני אוהב. הביסים עם הקריספי פורק היו מהנים. נוכחות הלמון גראס יכולה לבלוט יותר. קאו קוואה זה אורז קלוי שנטחן ומוסיף פריכות והוא מרכיב מאיסאן. סה"כ ביצוע טוב וטרטר מוצלח אבל לא כזה שמרגישים בו יציאה מהשגרה.

'סום טאם תאי' הקלאסי. פפאיה, שום, צ'ילי, עגבניות, לוביה, בוטנים, פיש סוס, ליים. 48 ש"ח. הוספנו כראוי תוספת של בטן חזיר קריספית ב-25 ש"ח. בחרנו את החריף ביותר בטווח הצ'ילי של 3 🌶️🌶️🌶️ תאילנדי. הם מדגישים שחריפות תלויה בעונה וזה לגמרי נכון אבל בסוף האביב אפשר כבר למצוא פלפלים חריפים על אמת ואם לא אז ודאי במקום תאילנדי אפשר להשתמש בפלפלים יבשים שנטחנו במקום והם חריפים כהלכה. הסום טאם היה טוב. חומרי גלם פרשיים. תיבול והמלחה טובים. הצ'ילי החריף ביותר היה חרפרף לכל היותר. שנינו רצינו יותר חריף. בכל אופן זה היה שיפור ביחס לסום טאם מהארוחה הראשונה. בטן החזיר הייתה מוצלחת, טעימה וקריספית והיוותה תוספת מהנה לסלט.

'קונג פריק תאי דאם'. שיפודי שרימפס, מרינדת פלפל שחור, דיפ 'נאם פלה פריק'. 87 ש"ח. עלי חסה אמורים לשמש מעטפת לכריכה. השרימפס נעשו בגריל והיו טובים מאד. שרימפס איכותיים וטריים שמגיעים על ראשיהם וקליפותיהם מה ששומר על עסיסיות וממצה טעם באופן מיטבי. הם קיבלו יופי של טעמי חריכת גריל ועשן ופלפליות בועטת של פלפל שחור. הריח שאפף את המנה מרגע הנחתה על הבר היה נהדר. היה כיף למצוץ את מיצוי הראשים. המטבל על בסיס מים, רוטב דגים וצ'ילי היה נחמד אבל דרש עוד עוקץ ופיקנטיות לטעמנו. זו המנה שהכי נהנינו ממנה בארוחה הזו בזכות איכות השרימפס והעשייה שלו בגריל.

מנת גריל בקונספט דומה. 'קון סאט יאנג'. שיפודי שקדי עגל, מרינדת סאם גלר, דיפ 'נאם פלה פריק'. 95 ש"ח. מבחינת העבודה על הרגיל – עסק נהדר. הטעמים של השקד עצמו טובים והחריכה והעשן נכחו יפה כמו במנת השרימפס. הבעיה הייתה הנתח. שומני לחלוטין. שקדי עגל הם שומניים בכל מקרה אבל יש חלקים שזה מרגיש כמו נטו שומן וזה היה מקרה כזה. יותר מדי. עבודת הגריל והביסים עם הירוקים מיתנו היטב את השומניות. חבל כי הטעמים הבסיסיים טובים מאד. עוד מינוס הוא המטבל שהוא זהה לשרימפס וזו קצת עצלות. אני בטוח שאפשר לשדך לשיפוד בשרי דיפ מעט שונה מאשר לשיפוד ימי. אני מניח שיש עוד כמה וכמה אופציות למטבלים במטבח התאילנדי-איסאני הכה עשיר.

'סוואה רונג היי'. סטייק תאילנדי (דנוור קאט) על פחם, אויסטר סוס, דיפ 'נאם ג'ים גאו'. 108 ש"ח. נדמה לי שהדיפ כאן הכיל סויה, צ'ילי וגם תמרהינדי. מנה טובה ומהנה אבל איכשהו הטעם הבסיסי של הבשר לא היה מספיק נוכח למרות שהנתח נראה מצוין והעשייה שלו הייתה טובה מאד. הרוטב היה מעט יותר בועט מקודמיו. ברור שחומר הגלם כאן הוא טוב מאד אבל כנראה שלפעמים נופלים על פרה עם טעמים פחות עזים ובשריים.

תומאס זוהר. תחפשו את הכתבה עליו בהארץ. סיפור חיים מעניין שהוא לגמרי חומר טוב למשתתף תוכנית ריאליטי של שפים שצריכה גם לשחק על רגש הצופה. מה שכן – הבחור הוא איש עבודה רציני. עבד שנים במטבחים (התחיל בהוטל מונטיפיורי, עבד אצל רושפלד) וניכר שהוא חרוץ ושואף להצטיין.

על קינוח ויתרנו. זה החשבון לשני סועדים. בסטנדרטים של תל אביב תמחור האוכל כאן די סביר. שנינו הגענו רעבים ולשנינו יש קיבולות ובהחלט יכולנו לדחוס אם רצינו עוד מנה או שתיים (או לכל הפחות סטיקי רייס כתוספת וקינוח) אבל המשכנו הלאה להשלמות ספונטניות בסטודיו גורשה הלא רחוקה. פוסט מתבקש מאד עליה ייכתב בעתיד הלא רחוק..

ארוחה חביבה. קונתאי היא מקום ראוי ונחמד עם פוטנציאל להיות טוב יותר ומיוחד יותר. האוכל כאן לא מתחנף ולא מנסה להיות תאילנדי להמונים אבל הוא יכול לספק יותר קיק וודאי יותר חריפות במקומות שבהם אמורה להיות כזו. אפשר וצריך לגוון כאן גם את מנעד הטעמים ברטבים, במטבלים ובשימוש הכולל בחומרי גלם תאילנדיים. חומרי הגלם הבסיסיים כאן טובים מאד ויש כאן עבודת גריל טובה. הם צריכים לנצל את זה ולא לחשוש לבעוט יותר חזק בסועדים.

(*) 8 ביולי 2025. אחרי שמועות על סגירה פוסט מלחמת 12 הימים אכן דווח שהמסעדה נסגרת בטרם עת ומהר מאד אפילו ביחס לממוצע. חילוקי דעות בין שטרית ושות' לתומאס זוהר וההבנה של הקבוצה שכנראה עדיף להם מקום לא תאילנדי. משהו ייפתח במקום. הימור שלי – בר גריל/שיפודים מודרני ים-מזרח תיכוני. נקרא לו לעת עתה שיפודי ניצנה (הרחוב) או שיפודי נגה (המתחם).

גברת קוטייאו, חמישי צהריים, 28 במאי:

למי שלא מכיר – מקום שהתחיל לפעול כפופ-אפ מרקים ומנות תאילנדיות בינואר 2020 ע"י מתי נקש שלומר שיש לו אובססיה לכל מה שתאילנדי זה אנדר סטייטמנט. הוא הביא וממשיך להביא את כל חומרי הגלם ישירות מתאילנד, כמו גם את כלי הבישול. מה שהוא יכול הוא מגדל בעצמו בישראל בעזרת חקלאים תאילנדים. הוא במקור ממושב מלילות ליד נתיבות והכיר מילדות תאילנדים שם. קראתי שהוא עבד במטבחים בארץ מגיל 14 ובטיולים של אחרי צבא הוא גילה בהדרגה את המטבח התאילנדי האמיתי ואת סודות מרק הקוטייאו עליו ביסס את דוכן האוכל שלו, שהפך מפופ-אפ של ימי שישי בתחילת הדרך למסעדונת שוק תאילנדית שפועלת בכל הימים למעט ימי שבת והפכה להיות אחד ממקומות האוכל הפופולריים ביותר בשוק, למרות חוסר הפשרה של נקש והאוכל שהוא מגיש שהוא לא התאילנדי המתחנף אליו אנחנו מורגלים כאן. בינואר 2024 ניסה מתי לשדרג את חווית הרחוב והפעיל בסמוך לחודשים ספורים את ראמה 9, בר אוכל תאילנדי שהגיש מנות בר מלכותיות קטנות לצד אלכוהול. נקש מראש תיכנן לפתוח אותה לתקופה קצובה וכך היה. בימים אלה הוא שוקד על פתיחת קונדיטוריה וחנות מתוקים וקינוחים תאילנדיים בשם קאנום.

אכלתי בגברת פעמים רבות. בעונות שונות. כאמור לא תמיד הכל עוקץ ומדויק אבל לרוב כן. יש פעמים בהן הצירים והמרקים הם כל-כך עשירים, עמוקים וטעימים שאי אפשר לא להוציא קולות של עונג. יש פעמים בהן הצירים פחות חדים מהרגיל והחריפות פחות בועטת. זה תלוי בחומרי הגלם ואלה לא תמיד מספקים את הסחורה. גם בימים הפחות חדים – העסק הוא איכותי, טעים ולא מתחנף. לאמיצים כדאי תמיד לשים לב לספיישלים השונים גם בגזרת הסלטים. הם לעתים מספקים מנות הארדקור של ממש, כולל סלטים עונתיים כאלה ואחרים עם דגים מיובשים למשל שממש נותנים בעיטה לחך וזו עבורי חגיגה של ממש.

ביום חמישי הייתי בכנס בוקר-צהריים בדיויד אינטרקונטיננטל וויתרתי מטבע הדברים על האוכל החינמי של הכנס לטובת גיחה זריזה לגברת קוטייאו. להלן התפריטים. בארוחה הזריזה הזו התמקדתי דווקא במנות שהן לא אחד המרקים כי בערב ציפתה לי ארוחת ערב במסעדה. באתי לנשנש.

שלושה מטבלים חריפים. ריבת צ'ילי טחון שאמורה להיות החריפה ביותר, צ'ילי מותסס ורוטב צ'ילי על בסיס חומץ. אפשר להוסיף מהם כמה שרוצים למנות השונות. הם אכן חריפים אבל באותם צהריים הם לא היו החריפים ביותר שטעמתי שם. את ריבת הצ'ילי (נהדרת ומלאת טעם) יכולתי לאכול בכפית.

מימין – סום טאם תירס ושרימפס. 44 ש"ח. משמאל – כיסוני וונטון של הגברת במילוי שייטל בציר בקר בו בחרתי. 48 ש"ח.

כיסוני הוונטון. טעים מאד. כיסונים דקיקים במילוי שייטל קצוץ. עושר טעמים הן במילוי והן בציר. טעמי בשר, שפע של תבלינים תאילנדיים, צ'ילי במידה, בצל ירוק ובוטנים קלויים קצוצים. לאכול עם כף וליהנות.

סום טאם תירס ושרימפס. במחיר הזה כמובן שלא מדובר בשרימפס טרי. אבל הוא מאיכות טובה. מרגישים את זה בטעם ובמרקם. הרוטב עשיר וחרפרף. התירס קראנצ'י וכיף לאכול אותו. אני הוספתי מריבת הצ'ילי כדי לקבל עוד עושר של חריפות.

סטיקי רייס שקיבלתי על חשבון הבית לצד ריבת הצ'ילי והבועטת.

הזמנתי גם קינוח שעוד מעט תראו צילום של האופציות המתוקות שהוא אחד מהן. חלק ממיזם "קאנום – תרבות קינוחים תאית". לוד צ'ונג. אטריות קמח אורז ופנדן, קרח פנדן גרוס, ציר חלב קוקוס מעושן. 36 ש"ח. קינוח מוצלח בעליל, מפתיע מאד ומרענן לאללה. פנדן הוא צמח עלים מבושם שמהווה חומר גלם שגור בקינוחים תאילנדיים. יש לו טעם מעט ונילי והוא מכונה גם "וניל המזרח". עם הקוקוס וקרח הפנדן ובצקניות קמח האורז-פנדן הרכות, נוצר כאן קינוח קיצי אולטימטיבי ומהנה במיוחד. הייתי לוגם שייק כזה בשמחה בכל טיול שוק קיצי שלי.

יופי של ארוחת צהריים קיצית, קלילה וזריזה בגברת. נקש אגב לא נכח ומקורותיי דיווחו לי שהוא היה בבנגקוק. זה לא הפריע לביצועים.

גברת קוטייאו, שישי צהריים, 16 במאי:

מנה ראשונה של ספיישל של סלט שיש לו שם ארוך יותר כנראה אבל יאם גונג כמדומני זה הקיצור שלו. מתי אמר לי שזו מנה שערורייתית אז סמכתי עליו. צדק. רק מהליקוק הראשוני של הכף בה השתמשתי לערבוב הסלט התענגתי. בגדול סלט שרימפס, במבו שוט, בצל, שבבי קוקוס, קריספי שום, כוסברה, צ'ילי, בוטנים ועוד. מנה נהדרת. יש בגברת כמה מהסלטים הכי טובים ובועטים שאפשר למצוא בארצנו דווקא בספיישלים (באמת שלא חייבים סום טאם כל פעם). זה אחד כזה. רוטב חריף – מתקתק (כנראה מקוקוס ומסוכר דקלים) – שרימפסי ובועט. מלא מרקמים. סלט רענן, חד וטעים ביותר. תענוג.

המשכתי עם מנת קוטייאו – הפעם מרק קוטייאו טום יאם שרימפס. אטריות אורז, שרימפס, כופתאות פרגית, מחית טום יאם, צ'ילי תאילנדי מותסס, נבטים, למון גראס, גלנגל, לוקצ'ין גאי, קרקר וונטון, ריבת צ'ילי, שום פריך וצ'יפס כפיר ליים. 73 ש"ח. עסק טוב מאד עם ציר טעים וחד ושפע של טעמים. אבל החריף לא היה מספיק חריף ולכן הוספתי מהצ'ילי האדום היבש שיש בצד וזה הרגיע אותי.

מתי הכניס כאמור גם 5 קינוחים (טבעוניים כולם) לתפריט כחלק ממיזם הקינוחים קאנום. אלה האופציות. את קינוח הפנדן המהנה מאד אכלתי ממש לפני כן (או אחרי כן? התבלבלו לי הזמנים).

אחד הזמנתי – את הדוק אנצ'אן – קרם חלב קוקוס עם פרחי אפונה תאילנדית, פפאיה מקורמלת, בוטנים, קרם קוקוס מלוח-מתוק ופאף אורז. 36 ש"ח. תכלס קינוחים תאילנדיים בפרט ואסייתיים בכלל לא עושים ולא עשו לי את זה. הם לרוב הרבה יותר מדי מתוקים לטעמי או סתמיים ומשעממים. זה קינוח מפתיע מאד לטובה. מרקם קרמי וחלק חלק. קינוח עם שילוב מרקמים וטעמים מוצלח מאד ולא מתוק מדי. עסק מוצלח וטעים.

קיבלתי על החשבון גם טעימה של קינוח הטאט. עוגת אורז דביק, קרם קוקוס ודלעת תאית ופאף אורז. גם הוא מוצלח ומאוזן טעמים. מסתבר שלפעמים אפשר לצאת מופתע. 

כיף אצל הגברת. תמיד. 

אני חוזר לפברואר. כחודש אחרי שקונתאי נפתחה התקבצנו מספר חברים לבדוק את הסחורה. זה היה אחרי שלל כתבות יח"צ לפתיחה ואחרי ביקורות אוהדות בתקשורת האוכל. כך הילל שגיא כהן: "קונתאי היא מסעדה תאילנדית מצוינת. "קונתאי" מצילה את כבודן של המסעדות התאילנדיות המקומיות, עם אוכל נאמן למקור בתוספת ברק עכשווי". כך שיבחה בהסתייגויות ריטה גולדשטיין: "למסעדת קונתאי החדשה של השפים יוסי שטרית ותומאס זוהר יש נקודת פתיחה אדירה: שף חרוץ, אגף סלטי סום טאם מעולים, מנות גריל מצוינות ותפאורת דייטים מושלמת בילט אין. עכשיו רק צריכים לשחרר קצת ולהתחבר להלך הרוח התאילנדי גם מבחינת אווירה וגם מבחינת תפריט וטעמים".

קונתאי, ארוחת חברים ראשונה, 10 בפברואר:

היינו חבורה של 5 אכלנים כפייתיים ומנוסים אך סקפטיים. מלבדי נכחו חבריי גיא, מ' (השם המלא שמור במערכת), עופר ורותם. הזמנו מקום לשעה 18:00 וכבר אז הייתה נוכחות יפה מאד של סועדים במסעדה שאמנם זכתה להמון תהודה תקשורתית אבל נמצאת בכל זאת בלוקיישן די צדדי.

תפריט האלכוהול בכוסות. מחירי פתיחה. אין לי כוח לחשב בכמה אחוזים התייקר מאז קוקטייל הנאם סאי עם מיצוי הצ'ילי התאילנדי.

תפריט האוכל של פברואר. צפוי שהמחירים יעלו במקצת אחרי חודש-חודשיים ראשונים. כך זה בכל מקום. עליית המחירים כאן נראית יחסית מתונה מאד אם תקפצו למעלה לתפריט מאי.

זה אותו קוקטייל על בסיס טקילה ומיצוי צ'ילי שמחירו קפץ משמעותית מ-47 ש"ח ל-59 ש"ח במאי.

אני מעריך שזה היה הקוקטייל העונה לשם ג'וליה.

טרטר הבקר איסאן סטייל. 68 ש"ח. היה אז מעט אובר מלוח אבל עשוי טוב.

'קוי פלה'. סשימי תאי. דג ים (היה פלמידה טובה), רוטב סיפוד, ליים, כפיר ליים קצוץ. 72 ש"ח. סשימי טוב ועוקצני עם דג משובח. רוטב חרפרף וטעים.

'סום טאם איסן' הבועט. כולל חציל תאילנדי. 48 ש"ח. ביקשנו כמובן דרגת חריפות מקסימלית. לא אהבנו. הוא לא היה חריף בכלל והייתה בו מרירות מוזרה שמקורה כנראה מהחציל התאילנדי והעסק לא נעם לחכנו.

'יאם סום או'. סלט פומלה וקלמרי, שאלוט, למון גראס, קשיו, קריספי שום. 72 ש"ח. סלט טעים, חרפרף ועשוי טוב, אבל לפחות לפי הסימון בתפריט של 🌶️🌶️🌶️🌶️ הוא אמור להיות חריף יותר. הרבה יותר.

שיפוד השרימפס. 85 ש"ח. מבחינת טעמים נטו – המנה הטעימה ביותר לדעתי גם בארוחה הזו. לצערי מידת עשיית השרימפס הייתה לא אחידה. חלק מחבריי נהנו משרימפ עשוי בול אבל השרימפ האחד שאכלתי היה עשוי מעט אובר. מכלול הטעמים היה מעולה.

שיפוד שקדי העגל. 95 ש"ח. הם היו טעימים מאד ועשויים למופת אבל זו הייתה מנה קטנה. היא הייתה טובה יותר ופחות שומנית בארוחה הזו.

'לאאב גאי טוד' – כדורי עוף, חסה אייסברג, אטריות אורז, למון גראס, דיפ 'נאם ג'יפ גאו'. 73 ש"ח. מנה טעימה ומוצלחת למדי. עוף מטוגן היטב ששמר על עסיסיות יחסית ודיפ טעים.

נקניקיית חזיר איסן סטייל שהוגשה כספיישל. נתחים חתוכים עם כרוב, צ'ילי וירוקים. נקניקייה טובה ועסיסית עם טעמים טובים. לא עזים כמו גרסה דומה שאכלתי בזמנו בראמה 9 של מתי נקש אבל עדיין מנה מהנה וטעימה מאד.

מנת קארי. תבשילון. 'גאנג מסאמן'. קארי מסאמן של לחי עגל, קארי 17 תבלינים, חלב קוקוס, תפו"א, בוטנים. 89 ש"ח. בשר טעים, רך וכמעט נמס בפה. רוטב – עשיר, מתובל, ארומטי וטעים. החריף שאמור להיות בדרגה הגבוהה ביותר של 4 🌶️🌶️🌶️🌶️ היה בקושי פיקנטי ואפילו נטה למתקתק. בקושי צ'ילי אחד. חבל על כך.

היה גם 'נאם טוק' – סלט השייטל החריף שאכלנו גם למעלה. הוא היה מוצלח ואכן חריף (החך שלי לא נחרך) אבל בצלחת הראשונה נכחה שערה ארוכה של אחד הטבחים. קיבלנו בהתנצלות מנה נוספת שגם הייתה טובה ולא חוייבנו על שתיהן. שירות לעניין. סטיקי רייס מקצועי ליווה את המנות השונות.

קינוחים. הראשון היה ספיישל שבהמשך אם תעלו לתיאורי הארוחה במאי הוכנס לתפריט הקבע. ברולה ג'קפרוט, קשיו, בזיליקום תאילנדי. הוא היה טעים ומוצלח מבחינת טעמים אבל כשל מרקמית והיה נוזלי ולא קרמי. פספוס טכני.

טפיוקה חלב קוקוס, פרי העונה (תותים) וקרח כתוש. 49 ש"ח. קינוח די מאכזב עם טעמים אנמיים וחסרי נוכחות. סתמי למדי.

החשבון ל-5 סועדים כולל כמה משקאות שלא פירטתי עליהם.

בפוסט על הארוחה הזו שהעליתי מאוחר יותר באותו ערב פברוארי בקבוצת הפייסבוק של פרלמנט קולינרי 1.1 סיכמתי כך: "סה"כ ערב נעים וטעים למדי. לא היו נפילות קשות אבל לטעמי גם לא היו פסגות. מקום חביב עם פוטנציאל להיות טוב יותר ומהנה יותר. האוכל כאן לא מתחנף ולא מנסה להיות תאילנדי להמונים אבל הוא עדיין דורש כיוונון, דיוק וחידוד. באופן אישי חסרה לי ה'בעיטה' וחסרה לי חריפות. הרבה יותר חריפות. אם אני משווה לשני מקומות עם מאפיינים דומים – קאב קם האהובה עליי וראמה 9 של מתי נקש שפעלה זמן קצר לא רחוק מגברת קוטייאו – לקונתאי יש עוד כברת דרך לעבור. הם בתחילת הדרך. אני מקווה שזה יקרה".

אם לסכם את שתי הארוחות של פברואר ושל מאי הייתי אומר שיש שיפור מסוים בביצועים ויש מעט יותר דיוק במידות העשייה. באשר לטעמים ול"בעיטה" העסק עדיין לא מספק עבורי. אני רוצה יותר עושר וכאמור יותר חריפות במקומות המיועדים והמסומנים לכך. מה שכן – קונתאי היא עדיין מקום ראוי ומעל הממוצע התאילנדי המקומי והפוטנציאל שלו לצמוח בהחלט שריר וקיים. אני מניח שאחזור בהזדמנות בחורף הקרוב לבדוק אותם שוב כי בשורה התחתונה זה כן מקום מהנה.

אסיים במקום שלא היה בתכנון לפוסט הזה (ולמען האמת לא היה כלל על הרדאר שלי). תאי 148. שבת בצהריים. מושיק חברי ואני התחלנו בסנטי ב-3 מנות נפלאות של דגים נאים. הוא בכלל זמם מלכתחילה על קאב קם וכשהצעתי במקום את סנטי הוא הסכים בקלות. אחרי 3 הנשנושים היות ולא התחשק לנו להזמין מנות אחרות בסנטי שאת רובן כבר אכלנו יותר מפעם אחת, החלטנו לחתוך הלאה ולבדוק מקום נוסף. אם כבר עלה שם של תאילנדית לפני כן אז ספונטנית חשבנו לנסות את תאי 148 שלא רחוקה מסנטי. ניגשנו ונמצא לשנינו מקום בקלות. היו מקומות פנויים גם בחוץ על הדיזנגוף וגם בפנים. ישבנו בפנים. נכנסנו קצת אחרי 13:00.

תאי 148, מסעדה תאילנדית לכל המשפחה ברחוב דיזנגוף, שבת צהריים, 31 במאי:

המסעדה נפתחה כאמור בקיץ 2024 ע"י קבוצת בעלים שבין היתר מחזיקים גם ב-Mi Va האיטלקית, שותפים בשה ויוי הסמי צרפתית, AB-CD הדרוזית ועוד. שני השמות הבולטים שהוזכרו בכתבות המקדימות הם גל כהן ואיציק לוי שהיו הבעלים של בר האילקה. כולם ברחוב דיזנגוף. מתוך אתר המסעדה: "תאי 148 מביאה את הטעמים האותנטיים של תאילנד ללב תל אביב. עיצוב המסעדה, שתוכנן בקפידה, משקף את האווירה התאילנדית המסורתית, מעניק לסועדים תחושה של מסע קולינרי אמיתי. התפריט שלנו מציג מגוון רחב של מנות, המשלבות בין המטבח התאילנדי הקלאסי לבין חדשנות קולינרית. השף שלנו, בעל ניסיון עשיר במטבח התאילנדי, יוצר פיוז'ן ייחודי עם טעמים ים תיכוניים, תוך שמירה על טריות וטעם אותנטי. אנו מקפידים על שימוש בחומרי גלם טריים ואיכותיים, להבטחת טעם אותנטי בכל מנה". השף שהוזכר בכתבות הוא השף אומי – תאילנדי שהגיע מנאם הפופולרית. ברגע שכל כתבות היח"צ והמסעדה עצמה מזכירים את המילים אותנטי מחד ופיוז'ן מאידך אז ברור שתאילנד האמיתית היא לא כאן. גם הלוקיישן הוא כזה שמחייב מסעדות ששואפות הישרדות ושגשוג לייצר אוכל שהוא קונצנזוס ושקורץ לקהל הרחב ביותר האפשרי. בקיצור – תאילנדית שכבר מנתוני הפתיחה שלה היא תאילנדית לכל המשפחה (וזה בסדר. עסקית זה כנראה הדבר הכי נכון וחכם לעשות).

תפריט המסעדה ואחריו האלכוהול בכוסות. ברור לגמרי שיש כאן crowd pleasers וזה צפוי ומובן. רח' דיזנגוף על משפחותיו, תושביו, צעיריו ובלייניו הוא לא מקום לניסויים קולינריים וצריך לעשות התאמות. בניגוד לקונתאי וודאי לקאב קם או גברת קוטייאו לא תמצאו כאן חזיר למרות שהמקום אינו כשר ויש שרימפס. גם המנות הן ברובן התאילנדיות המוכרות לסועד הישראלי.

היינות. היה גם דף של קוקטיילים שלא צילמתי. כולם ללא יוצא מן הכלל הכילו אלמנטים פירותיים ונראו טרופיים-מתקתקים ולכן ויתרתי והזמנתי כוס יין לבן. טימו. ורמנטינו מפוליה. 46 ש"ח לכוס בתפריט שצולם. בתפריט אחר היה רשום נדמה לי 39 וזו הייתה עלות הכוס.

כרגיל במסעדות הרחוב והקבוצה יש אופציות ישיבה מגוונות בחוץ על הרחוב ובפנים. החלל הפנימי כאן נעים ומעוצב בפשטות וכולל גם בר קטן.

בקומה השנייה התגלה הבר הזה שאני מעריך שנועד לאירועים פרטיים.

מבט נוסף. האיש שמציץ מחלון המטבח הוא טבח מוכר. בני דרקסלר. הוא עבד במטבחים של שפים כמו רפי כהן ורושפלד. בהמשך פתח דוכני בשר כאלה ואחרים, האחרון שבהם ב-2022 בשוק הכרמל הגיש סאלופים עם בשרים שונים על הפלאנצ'ה. האיש הכין מנות שוק בשריות מוצלחות וסגר כמו רבים אחרים כי העסק הוא פאקינג קשה. עכשיו הוא כאן כי צריך פרנסה.

במקום תאילנדי חדש שלא אכלנו בו מעולם אנחנו בודקים את החשודים המיידיים והקלאסיים.

סום טאם – פפאיה בוסר, גזר, שעועית תאילנדית, שרי תמר, בוטנים ברוטב נאם פלה. 46 ש"ח. מסומן בסימון המקסימלי של 2 🌶️🌶️. ביקשנו מראש שאם אפשר יעשו לנו את כל המנות אקסטרה חריפות. המלצרית הנחמדה דאגה לנו גם לפנכה קטנה של צ'ילי אדום חריף פרוס. ובכן. לא עבד. המתקתקות שלטה כאן ברוטב הנאם פלה. זה לא היה חריף כלל. בקושי פיקנטי. גם נוכחות רוטב הדגים לא הייתה מספקת. הצ'ילי הטרי שהוגש בצד היה חרפרף במקצת ולכן זה שיפר מעט את הצורך בחריף. הירקות/פירות עצמם היו בסה"כ טובים וקראנצ'יים כנדרש אבל התיבול היה מתחנף ולא טוב. כלומר לא טוב לנו. טוב כנראה לרוב התל אביבים שבאים להזדנגף. זה מה יש.

נאם טוק – בשר צרוב על פחם, צ'ילי, שאטה, בצל סגול, כוסברה, נענע ורוטב אורז קלוי תאילנדי. מוגש עם סטיקי רייס. 78 ש"ח. ושוב – מידת חריפות מקסימלית למקום של 🌶️🌶️. כמו בסלט גם כאן. בקושי פיקנטי. וזו אמורה להיות בשגרה אחת המנות התאילנדיות החריפות ביותר בתפריט המוכר בכל המסעדות היות ויש כאן שילוב של צ'ילי יבש טחון ושל צ'ילי תאילנדי טרי. ביקשנו אקסטרה צ'ילי יבש וגם אחרי שפיכת כל תכולת הפנכה הקטנה על המנה העסק עדיין היה בקושי פיקנטי. הבשר עצמו שנאמר לנו שהוא סינטה ובחשבון היה רשום פיקניה היה עשוי טוב, נחרך בזריזות ונותר רך ועסיסי (אם זה דרקסלר הקפיץ זה מסביר את העניין. האיש טוב בבשרים). חבל שגם כאן התיבול היה כל כך מתון ומתחנף עם מתקתקות מודגשת על חשבון החריפות.

והקלאסיקה השלישית. מנת ווק. פאד קא פאו. אורז מאודה, צ'ילי, שום, עלי קפאו תאילנדי, ביצת חופש, ברוטב סויה תאילנדית ונאם פלה. 76 ש"ח. מנה נדיבה עם לא מעט בשר טחון שגם בה היה ליקוי בביסוס הטעמים. לא מספיק עושר של תבלינים שנדרש במנה הזו וודאי לא מספיק חריפות במנה שאמורה להיות לכל הפחות חרפרפה.

החשבון ל-2 סועדים.

אני לא יכול לומר שהארוחה בתאי 148 הייתה גרועה. היא הייתה בסדר. קצת פחות טובה מנאם ויותר טובה מטייגר לילי (ממה שאני זוכר – בשתיהן לא הייתי כמה שנים). לא ציפינו למשהו אחר כי אלה המסעדות השגורות כאן בז'אנר התאילנדי. הן רוצות להביא קהל גדול ככל האפשר, להתאים את עצמן לכל המשפחה שבדיזנגוף זה אומר סבתות וסבים עם הילדים והנכדים, ילדים ונוער, זוגות צעירים ותיירים מערביים. מושיק ואני יוצאי הדופן. אלה שמחפשים את האותנטיות (גם בלי שהיינו עדיין בתאילנד), את האחר, את החריף באמת, את הבעיטה בתחת ובחך. תאי 148 היא כנראה מראש לא מקום שמיועד לנו אבל ניסינו.

עד כאן תאילנד תל אביב מאי 2025. ה-go to place שלי בשגרה ימשיך להיות קאב קם, ודאי שעכשיו הם פתחו מחדש לצהרי אמצע השבוע. המקום לאוכל רחוב ימשיך להיות גברת קוטייאו. קונתאי תידגם כנראה שוב בהמשך הדרך. מי יתן והחריף התאילנדי בקיץ הקרוב יגרום לי סוף סוף להזיע ולהוריד דמעות כמו ששנים לא קרה. אני צריך קצת לשחרר את הדמעות.