תרצה חזרה לרצות אותי – שתי ארוחות טובות מאד בתרצה בר יין: ערב כיסונים ו"בראנץ'" שישי צהריים

תרצה בר היין של רז רהב ושות' והאחות הקטנה של OCD סוגרת כ-3.5 שנים. ב-2022 וב-2023 אכלתי בה לא מעט פעמים ארוחות מצוינות ממש. פה ושם כיניתי את המקום כבר היין עם האוכל הכי טוב או כבר האוכל עם היין הכי טוב. היא הפכה מבחינתי לאחד מהטופ go to places בעיר שכל ארוחה בה היא כיף גדול. ב-2024 חוויתי 2-3 ארוחות לא טובות עם חברים ובתווך הייתה כן ארוחה אחת טובה מאד (ביוני 2024 עם אחות תאומה). מקבץ הארוחות הלא טובות הפגין כשלי מטבח וקולינריה בדמות מנות לא מאוזנות, ואפילו מנה או שתיים שהחזרנו למטבח בגלל כשל טכני בהכנה. משהו לא טוב עבר על המקום. אולי אלה היו סרוויסים ספורים והיינו חסרי מזל אבל זה מה שחווינו. לא יודע אם זו הייתה השפעת המלחמה, עניינים פרסונליים, צוות שהתחלף ולא היה מספיק מיומן. כנראה שהכל נכון. בכל אופן מקום שהיווה עבורי מנייה בטוחה של איכות כוללת, מהאוכל המצוין, דרך היין המשובח שמותאם לסועדים בידענות אין קץ של הסומלייה ואוצר היין של הקבוצה אביב חג'ג', הלוקיישן עצמו בחלל לשעבר של החלוצים 3 (זכר מסעדה נהדרת לברכה), הצוות האיכותי, פתאום גילה סימני חריקה. זה כמובן לא המקום היחיד שהשנה-שנתיים האחרונות עשו לו לא טוב, אבל במקרה של תרצה וקבוצת OCD המקצוענית יצאתי מופתע יותר מאחרים.

יצא שב-2025 לא חזרתי לתרצה עד החודש האחרון. ניצלתי ספיישל של ארוחת כיסונים או Dumplings Night שהאינסטגרם שלהם דיווח עליו והזמנתי מקום לחברי עופר לב ולי. זה היה ב-15 בספטמבר. ב-26 בספטמבר חזרתי ספונטנית לגמרי לארוחת "בוקר של תרצה" שמתקיימת בימי שישי בבוקר החל מ-10:00 ועד 15:30. למעשה זהו בראנץ' שכמו שאפשר לצפות הוא לא הבראנץ' הסטנדרטי המשמים של מאפים, מטבלים, סלטים וביצים, ז'אנר שאני לא מחובביו. ישבתי שם בגפי על הבר בשעת צהריים. אני שמח לבשר שתרצה חזרה למוטב. אלה היו שתי ארוחות טובות ומהנות מאד.

תרצה – Dumplings night ואירוח של יקב רוזה, 15 בספטמבר:

הזמנו מקום לשעה 18:00 ודי מהר החלל הקטן התמלא.

אנחנו בערב יינן. יקב רוזה. Rosa winery. קיבוץ כפר מנחם. יקב בוטיק של יינות טבעיים. לי יצא לטעום מהם בגפן חצר יין ונדמה לי שגם בדוק. יקב שהוקם בשנת 2012 ע״י יוחאי שגיא ואיל ויגדרזון כשהיו שותפים בנחלאות בירושלים והתגלגל לכפר מנחם. היקב מייצר יינות טבעיים במינימום התערבות, אדומים, לבנים, רוזה, מבעבעים, כתומים וכל מה שביניהם. הענבים מגיעים מכרמים ברחבי הארץ. מי שהתארח, מזג והסביר היה איל.

זה פט נט ברברה 2024 איתו התחלנו. עוד לפני התפריט. רק כדי שנצטנן ונרגע.. פט נט זה מבעבע טבעי. הוא מעט עכור בגלל שהוא טבעי ולא מסונן.

תפריט היינות. איל הביא איתו עוד כמה בקבוקים מסוגים נוספים רק לצורך טעימה (בקבוקים נדירים יותר).

תפריט הכיסונים. למען האמת לא ממש דמפלינגס (אם כי באחת מארוחות השנים הקודמות כן אכלתי פעם גיוזה במילוי חזיר). אני לא יודע איזה כיסון הכיל את הלברק. בכל אופן היו כאן שלל כיסונים במין מיש-מש ישראלי, אסייתי, איטלקי, צרפתי, בוכרי, יהודי מזרח אירופאי. רוב המנות חדשות למעט הקרפלך לחם אבוד שהיא כמובן מנת דגל ותיקה של תרצה ואכלתי אותה לא פעם ולא פעמיים (היא אחת המנות שלצערנו באחת מאותן ארוחות לא מוצלחות ב-2024 החזרנו אותה כי הרוטב היה חומצי ברמה לא סבירה. והיה לנו לכל הסועדים באותה ארוחה ניסיון קודם מצוין עם המנה הזו). גם בורקס השרימפס הוא מנה שהיא חלק מתפריט שישי בוקר כבר זמן מה כפי שהסתבר לי בארוחה הבאה שאתאר עוד מעט.

שתי מנות לא כללו כיסונים והחלטנו להזמין אחת מהן כי צריך איזון של עלים וכשאלה כוללים אופציה לתוספת בטן חזיר קריספית אז אין התלבטות. סלט מנגו בוסר, עשבים, רוטב דגים ותוספת של בטן חזיר. 68 ש"ח עם התוספת. רוטב הדגים לא היה נאם פלה תאילנדי שקונים במדף האסייתי בסופרים אלא גארום נפלא עם אומאמי שהרגיש לי בחך מעט כמו חילבה בקטע טוב. סלט רענן, עשיר, חד, מצוין.

כיסון ירק. כיסון הוא כיסון כל עוד הוא ממולא במשהו וזה בהחלט יכול להיות ירק. ירקות ועלים ממולאים הם כיסונים לכל דבר ועניין. מנגולד, חזיר, דאשי מעושן. 67 ש"ח. כיסון של מנגולד שעוטף חזיר עם דאשי מעושן. מנה פצצה עם אומאמי מעושן נפלא. החריכה החיצונית של המנגולד הוציאה ממנו טעמים שהוא לא ידע שיש בו. אחת המנות הטובות שאכלתי בתרצה מאז פתיחתה ב-2022. כשאני כותב את הפוסט הזה אני תוהה למה לא הזמנו בסוף עוד מנה כזו לסיום. אמרתי לרז שזו מנה שצריכה להיכנס לתפריט הקבע של תרצה.

כוס שנייה. מוסקליטו גורל 2024. מוסקט יבש. בלנד של ענבי מוסקט וענבי ברברה.

בורקס שרימפס, ציר שרימפס. 72 ש"ח. מנה טובה מאד. בצק חמאתי ופלייקי. מילוי וציר עם נוכחות שרימפסית בולטת כנדרש. טיפ-טיפה יותר קריספ היה יוצר אפקט עונג גדול יותר, אבל הטעמים, הבצק, הציר, המילוי – כולם היו טובים מאד.

לספיגת הרוטב שנותר ולרטבים שיגיעו. באנז כרוב. 33 ש"ח. חביבים. העסק היה ממולא בכרוב כבוש או מותסס או משהו כזה אבל תכלס הזמנו כי היינו צריכים ספוג לספיגת הרטבים.

כוס שלישית. שרדונה גורל 2021. כל היינות שלגמנו היו מעניינים, מיוחדים וטובים. זה היה number one. יין פנטסטי, ארומטי, מורכב, מלא רבדים וטעמים. יין כלבבי.

רביולו מח, חלמון, קמבוצ'ת פלפלים. 79 ש"ח. המנה הכמעט מנצחת של הערב אלמלא המנגולד. עוד מנה לפנתיאון. גם כאן הרוטב הצטיין ממש עם שילוב טעמים פלפליים מתקתקים-חרפרפים ומעט מעושנים. הבצק, המח, החלמון והרוטב השתלבו מעולה. מידת העשייה של הרביולו ושל החלמון שניגר החוצה עם החיתוך הייתה בול. נהדר.

מנטי בקר ושומן בקר, ציר עוף. 65 ש"ח. מנטי שהיה עשוי כמו שצריך ומתובל בול. מפולפל יפה יפה ועם טעמי בשר נוכחים ולא מתחבאים. עסיסיות הציר שהיווה חלק מהמילוי הייתה מהנה בביס אבל אולי היה צריך לתת כאן אקסטרה לחלוחית בדמות יציקת כמה כפות של ציר או מרק מסביב. זו לא מלאכת המחשבת של המנטי של מושיקו אברהם שהוא מאסטר בכיסונים ושאצלו המנטי הכיל שומן טלה שהיה אושר, אבל זה היה יופי של מנטי.

יין שרק קיבלנו טעימה ממנו. אמפורה 2020. נותרו להם מעט מאד בקבוקים שלו והוא נמזג במשורה. איל אמר מראש שהוא לא בטוח שהיין במיטבו ושיתכן שהוא התיישן מדי.

קינוח. כיסוני פסטה. כריות תירס. 49 ש"ח. כריות תירס באנגלז תירס-וניל נהדר. למעשה יחידות של מיני רביולי תירס שלהערכתי המתיקות היחידה שלהן הייתה המתיקות הטבעית של מילוי התירס שעליהן נמזג קרם האנגלז המתקתק-תירסי. מידת עשייה נהדרת (עם בייט אל דנטאי כמו שאני אוהב). כאן אולי אפקט של צריבה לרביולי (או עשן קל) היה עושה את העסק מענג אף יותר, אבל זו הערת שוליים.

החשבון. היו שני יינות ששנינו שתינו ועשינו הפרדת כוחות בכוס השלישית. 376 ש"ח הייתה עלות 6 כוסות היין. היתר זה המזון. אין צורך להשאיר שירות כרגיל בתרצה/OCD.

נכנסתי קצת אחרי 12:00 בלי הזמנה למסעדה שהייתה חצי מלאה. על הבר היה מקום אחד והעדפתי לשבת בו מאשר באחד השולחנות הפנויים. מסורת ארוחת בוקר שישי בתרצה החלה בינואר 2025 ומאפשרת ארוחה קלה ב-50 ש"ח לסועד שכוללת לחם של מאפיית אפוי של הקבוצה עם ריבת שמן זית וחמוצים (זה הולך ביחד??), קפה פילטר ו-3 מנות לבחירה מתוך 4 אופציות. יש עוד מנות נוספות לבחירה למי שמעוניין בכך. סה"כ אופציית הבסיס נראית כמו אחלה דיל לבראנץ' שישי קליל ולא סטנדרטי.

היות וקפה לא רציתי, את הלחם של אפוי ואת ריבת שמן הזית אני מכיר היטב, ומ-4 מנות הבוקר רק הפאקוס נראה לי מעניין, החלטתי להזמין מנה אחת מה-4 ועוד מנות מהמנות הנוספות. יש גם אומלט (עם שרימפס) למי שרוצה להרגיש בארוחת בוקר כמעט סטנדרטית וכמו שאפשר לראות גם בורקס השרימפס מלמעלה נכלל בתפריט (כאמור עוד לפני אותה ארוחת כיסונים). בבוקרי שישי אפשר גם סתם להגיע למקום ולרכוש מאפים לשבת של מאפיית אפוי (מתוקים, מלוחים, לחמים) עם או בלי מוצרי מזווה נלווים של טנא שלהם (Tenne) – מעבדת ההתססות והמרקחות של הקבוצה שעושה שימוש בכל חומרי הגלם של המסעדות כחלק מהאג'נדה של צמצום בזבוז מזון (צמבוז) וקיימות. בין היתר אפשר לרכוש רטבים ומטבלים, חריף מותסס, גארום או מיסו ביתי כזה או אחר, את ריבת שמן הזית המפורסמת ועוד.

כוסות היין המוצעות.

זה פקורינו. היין. איטלקי כמו הגבינה. פקורינו זה זן הענב. Pecorino Abruzzo. יופי של דבר. מבושם ורענן. 57 ש"ח לכוס במזיגה הנדיבה מהממוצע כרגיל בתרצה (גם כשאביב לא נוכח).

רז רק נכח חלק מהזמן. מי שמנהלת כאן את העניינים כסו-שפית המרכזית היא תמרה (בן-שמחון). כאן תפסתי את שניהם מדסקסים על עניינים מקצועיים.

סלט פאקוס, גלייז תפוחים, שומשום. מנה שהייתה בין מנות הבראנץ' אבל כשמזמינים בנפרד היא תומחרה ב-35 ש"ח. סלט טוב של הדלוע העונתי שהשנה העונה שלו (קרי אביב-קיץ) מסרבת להסתיים. בדר"כ עד אוגוסט הוא נעלם. עכשיו יש אותו עמוק לתוך אוקטובר. בכל מקרה היה כאן סלט רענן ומוצלח עם גלייז תפוחים חמצמץ וטעים והרבה שומשום ועוד כל מיני עלעלים. אישית רציתי משהו פיקנטי אבל לא נורא. עם היין הצונן לצדו הוא סיפק אותי בהחלט.

קרפצ'יו אינטיאס, רימון, קושו, צנובר. 89 ש"ח. זה הרבה אבל זה הסטנדרט למנות אינטיאס טרי נאות במקומות של שפים. קרודו מעולה מעולה. דג נהדר. תיבול נהדר של הקושו ושל הצנוברים כולל קרם הצנוברים שבצד. אומאמי אדמתי עדין שהרים יפה לדג. יופי.

רוזה אוסטרי ווכטר וויסלר, הנגה מנגה. 56 ש"ח. בלנד מעניין ומלא רבדים וארומות. כמובן שבשפת המקור זה מצלצל הרבה יותר קל ונעים Wachter-Wiesler Rosa Handgemenge.

בטן חזיר, תפוחים, חריף מותסס. 83 ש"ח. הרוטב שהוא על בסיס התפוחים נטו (ומעט או הרבה חמאה, טאץ' של ליים ויתכן שגם מעט ציר עוף?) היה מעולה שבמעולים. מאלה שדורשים ליקוק צלחת או כמו שאני עשיתי – שאבתי כל מה שיכולתי בכף ואת מעט הטיפות שנותרו מזגתי גם לכף כי חבל על כל טיפה. הבשר היה טעים מאד, רך ומעט קריספי בשוליו. החריף המותסס (שגם רכשתי צנצנת קטנה שלו הביתה – ממוצרי טנא) הוא מוצלח ופיקנטי וסיפק כאן את הקיק שחיפשתי לשבירת ה"תפוחיות" של הרוטב של הפאקוס. מנה נהדרת.

זה אחד ממאפי אותו בוקר. מציעים כאן מאפים מלוחים, מתוקים וגם לחמים, שכאמור אפשר לרכוש הביתה. זה מאפה מדופף, חמאתי במילוי קרם ברגמוט שהיה מוצלח מאד ומושחת בהחלט. אבל היות ואכלתי דברים בריאים במהלך הארוחה אז הרשיתי לעצמי.

החשבון לשולחן 105 שזה מקומי על הבר. תמחור המאפים ב-48 ש"ח כלל עוד מאפה שרכשתי הביתה (משהו מתקתק בריושי-אגוזי).

נהניתי גם ב"ארוחת הבוקר" התרצאית שכמו שניתן להבין לא הייתה באמת ארוחת בוקר אלא ארוחת צהריים לכל דבר ועניין. שתי ארוחות טובות מאד ברצף זה סימן מעיד חיובי ביותר שתרצה is back אחרי 2024 מזגזגת. אני שמח על כך מאד וכמובן שאחזור לפקוד אותה בתדירות גדולה יותר כעת.