אנדלוסיה 2026 – חלק א' בחָאאֵן עם 3 ארוחות ביניהן ארוחת כוכב מישלן אחת ב-Bagá שלא תישכח

שבוע אנדלוסי של אחרי חגים ולפני בחירות. בחלק הראשון מתוך שלושה בחרתי בעיר חָאאֵן עם שתי ארוחות כוכב אחד, השנייה שבהן ארוחה מופתית ששווה שני כוכבים, ועוד טאפאס בר חאאני מסורתי לסיום.

בתפריט:

אנדלוסיה. דרום ספרד. 13-21 באוקטובר.

חלק ראשון בעיר חָאאֵן. 14 ו-15 באוקטובר.

פעם שנייה שלי באזור העצום שחולש על חופיה הדרומיים של ספרד. 87,599 קמ"ר. כמעט פי 4 ממדינת ישראל. בטיול הראשון היינו 4 תיירים (אחות תאומה, גיס ואחיין לפני גיוס). זה היה באפריל 2023. את מעלליי הקולינריים ניתן למצוא בפוסטים קודמים כאן. אז הגענו ממדריד, עצרנו בדרך בקורדובה לכמה שעות והגענו לסביליה. אחריה זו הייתה רונדה ולבסוף גרנדה. על הדרך היו ערים ואתרי טבע כאלה ואחרים. הפעם טיסה ישירה של ישראייר (עניין מבורך) הביאה אותי למלאגה. את הלילה הראשון העברתי בה ועל הבוקר הצפנתי לעיר חָאאֵן. עיר קטנה יחסית ופחות מוכרת ומתויירת. ביליתי בה 2 לילות. ממנה המשכתי באוטובוס לקורדובה בה שהיתי 3 לילות וסיימתי את המסע האנדלוסי 2.0 שלי במלאגה.

גוגל AI מתמצת לא רע את מאפייני הקולינריה האנדלוסית: "הקולינריה האנדלוסית היא הלב הפועם של המטבח הספרדי המסורתי ומקור הולדתם של הטאפאס. המטבח של דרום ספרד מעוצב על ידי היסטוריה עשירה של מיזוג תרבויות בין מוסלמים (מורים), יהודים ונוצרים, לצד שפע חומרי גלם טבעיים בזכות גישה לאוקיינוס האטלנטי, לים התיכון ולמטעי הזיתים האינסופיים של האזור". יש כאן מפגש של תרבויות. יש כאן ים שפוגש יבשה. יש כאן הרבה מסורת. הם טוענים בגאווה שמבין כל החבלים האוטונומיים של ספרד הם אלה ששומרים הכי הרבה על המסורת והאותנטיות.

בגיחה הראשונה שלי לאנדלוסיה הייתי עם שותפי מסע ובחלק מהמקומות אכלנו בספונטניות על הדרך ובלי תכנון, ורק בחלק מהם קבעתי לעצמי את האג'נדה (כמו למשל ב-Bardal האדירה ברונדה בעלת 2 כוכבי מישלן שנחשבת בצדק לאחת המסעדות הטובות באנדלוסיה ובספרד בכלל). הפעם טסתי סולו וכמובן שקבעתי לעצמי את סדר היום במלואו. הזמנתי מראש רק ל-2 מסעדות. הראשונה בחָאאֵן בעלת כוכב מישלן אחד והשנייה בקורדובה בעלת 3 כוכבי מישלן. השאר נאכל על הדרך או ששריינתי מקום תוך כדי הטיול. במדריך מישלן 2026 יש בסה"כ 153 מסעדות מדורגות באנדלוסיה. מהן 24 מסעדות בעלות כוכב אחד, 4 מסעדות בעלות 2 כוכבים ו-2 מסעדות בעלות 3 כוכבים (Aponiente באזור קדיס ו-Noor בקורדובה בה אבקר בפוסט השני). במדריך Repsol הספרדי העדכני לשנת 2026 שאני מניח שהכיסוי שלו טוב יותר מהכיסוי של מישלן יש 3 מסעדות אנדלוסיות עם הדירוג המקסימלי של 3 שמשות (Soles). אותן שתי מסעדות 3 כוכבים ואחת נוספת שעוד מעט אפרט עליה ומחזיקה רק בכוכב מישלן יחיד. ב-2 שמשות מחזיקות 14 מסעדות. בשמש יחידה מחזיקות עוד 58 מסעדות. מספרים שונים שמעידים על כיסוי רחב יותר של המדריך המקומי וכנראה גם על קריטריונים מעט שונים. מהניסיון המסוים שלי מהטיול האחרון שלי לולנסיה ולחוף המערבי למדתי לסמוך על Repsol. מסעדה שמחזיקה ב-3 שמשות ובכוכב מישלן יחיד שווה (לטעמי) 2 כוכבים. מסעדה שמחזיקה ב-3 שמשות וב-2 כוכבי מישלן, יתכן מאד שמגיע לה לזכות בכוכב שלישי.

הפוסט הראשון יוקדש לחָאאֵן. Jaén בספרדית. עיר עתיקה ויפה בת כ-112 אלף תושבים הידועה בתור "בירת שמן הזית העולמית", מכיוון שהמחוז שסביבה מייצר כמות עצומה של שמן זית (יותר מכל איטליה כולה. משהו כמו 20% מכלל הייצור העולמי!). במחוז חאאן נטועים למעלה מ-60 מיליון עצי זית, והנוף הייחודי של המחוז מועמד להכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשל ה"ים" הבלתי נגמר של המטעים. זן הזית הדומיננטי ביותר במחוז הוא הפיקואל (Picual). כמובן שלא בחרתי את חאאן כיעד רק בזכות שמן הזית. בחרתי בה גם בזכות יופייה ובזכות הקולינריה שלה. בחאאן עצמה יש לא פחות מ-4 מסעדות כוכב אחד. מספר מכובד לעיר שאינה נחשבת לעיר מוכרת ומתויירת. להערכתי יש 8 או 9 ערים שהן מתוירות יותר בחבל (סביליה, גרנדה, קורדובה, מלאגה, קדיס, מרבייה, אלמריה, חרז דה לה פרונטרה, רונדה ואולי גם הואלבה) אבל לפעמים כדאי ואולי אפילו צריך לבחור את הפחות מובן מאליו.

הגעתי ללילה הראשון במלאגה באזור 21:30 בערב. על הביסים הראשונים משם אפרט בפוסט מלאגה שיהיה האחרון מבין שלושה. במלון במלאגה בדקתי אופציות לערב הראשון שלי בחאאן. לקחתי אוטובוס בבוקר והגעתי אליה בשעות אחה"צ המוקדמות. כ-3 וחצי שעות כולל החלפה בתחנת גרנדה. לצהריים של היום השני הזמנתי מראש למסעדת כוכב מישלן מיוחדת שהיה ברור לי שארצה לבקר בה ובחינה של 3 האחרות הראתה שיש מקום פנוי לערב הראשון (יום רביעי). הזמנתי. למה לא? זה היה לשעת הפתיחה 20:30.

 

Dama Juana – ארוחת ערב מכוכבת ראשונה וכמעט ספונטנית בחאאן:

מסעדה שנפתחה במרץ 2019 ע"י השף Juan Aceituno (יליד 86) וכבר בנובמבר אותה שנה זכתה לכוכב המישלן הראשון למדריך מישלן 2020 בו היא מחזיקה עד היום. המסעדה קרויה ע"ש חואנה סבתו שהיא האישה שהעבירה לו את האהבה לבישול. המסעדה מתמחה במטבח אנדלוסי מודרני עם השפעות מתחנות מסע מקצועיות של השף במסעדות בספרד. השף למד קולינריה בחאאן, עבד כטבח במסעדות ספרדיות בין היתר ב-Casa Marcial שכיום מחזיקה ב-3 כוכבי מישלן באסטוריה בצפון ספרד. הוא גם מתגאה במסעות מקצועיים שלו כשף מחוץ לספרד. בין היתר הוא מציג במסעדה חולצות חתומות של הצוות של Belcanto מליסבון ובמטבח עצמו מוצגת לראווה חולצה של הצוות של השף הצרפתי האגדי Michel Bras ממסעדת Le Suquet.

הייתי הראשון וכמעט האחרון להיכנס. מיד בכניסה כריסטיאן המלצר (היחיד) ששימש גם כסומלייה הכניס אותי למטבח והציג בכמה מילים את המסעדה ואת השף. יש אפשרות להזמין מראש מקום בשולחן השף מול המטבח (עד 6 מקומות) ויש אפשרות להתחיל את הארוחה עם פתיחים שם בתוספת עלות. ויתרתי. יש מסלול טעימות מקוצר של 52 יורו ויש שני מסלולים של ארוחת טעימות. תפריט Maria ב-95 יורו ותפריט Triana ב-130 יורו. התפריט מבוסס על מתכונים מקומיים היסטוריים, חומרי גלם מרחבי אנדלוסיה ובמיוחד מהאזור הקרוב לחאאן ולהרים הסובבים אותה, בהגשה ובטכניקות מודרניות.

קצת ממראות המסעדה. חלל אינטימי ונעים. מינימליסטי. יש משהו כמו 18 מקומות ישיבה לא כולל 6 המושבים במטבח. רק 45 דקות אחרי שהתיישבתי הגיעו שני חבר'ה ספרדים מכובדים למראה. שאר החלל נותר מיותם.

אמנות שמן הזית.

מתחילים. ראשית אלכוהול. שרי מנזנייה. שרי מנזנייה (Manzanilla) הוא סוג של יין שרי יבש, קליל ומלוח המיוצר בלעדית בעיירת החוף סאנלוקאר דה באראמדה (Sanlúcar de Barrameda) שבספרד, תחת אזור היין המוגן של חרס. זה כמובן חלק מאנדלוסיה ובטיוליי אני כמעט תמיד דבק במקומי. מזיגה נדיבה של השרי העונה לשם המותג צ'יצריטו עלתה 7 יורו.

האוכל. אין תפריט לצערי. לא באתר. לא ברשתות. לא אחד מודפס. הם לא משקיעים בתפריט כתוב. זה מקשה מאד על שחזור המנות כעת אבל רשמתי notes ואני מקווה שפחות או יותר אדייק. בחרתי בתפריט האמצע Maria. משהו כמו 10 או 12 מנות רשמיות.

פתיחים. נגיד שאלה 3 מנות ביס ראשונות.

"טאקו" מאגס עם נבטי ברוקולי, כרובית וחרדל מותסס. מפתיע, רענן וטעים מאד.

עלים ירוקים והדרים. עוד ביס של מתאבן ירוק ובריא. מין סלט ירוקים קראנצ'י במיצוי הדרים ופרחי הדר. לא מעניין במיוחד.

טארטלט של קציפת דג קוד ואבקת פלפל אדום מיובש (פימנטון). זה ביס שמצופה למישלן אנדלוסי. עז טעמים, מפולפל, מעט מעושן. עשוי מצוין.

"לחם" אנשובי. מעין פיתה אוורירית שמכילה אנשובי עם אמולסיה קטיפתית של אנשובי. טעים. יפה לעין. אני מעדיף ביס לחם עם קראסט.

"ביצה בקן" של עץ זית. ביצת שליו עם קצף יין שרי. חמוד, טעים ונעים.

עוברים למנות שהן קצת יותר ממנות ביס אחד.

טרטר דיונון עם אחו בלנקו צנוברים ואצות. זאת מנת כוכב מישלן בלי כוכביות. נהדרת. שילוב של חומרי גלם מההרים וחומרי גלם מהים. Piñonada marina. הדיונון וטעמיו נהדרים. אחו בלנקו שמכינים בנורמה משקדים קיבל כאן טייק מבורך ומעודן של צנוברים. זה היה טעים להפליא והשילוב של טעמי הים והמליחות של האצות היה נהדר.

סלט דאמה חואנה. ג'ל בטעמי סלט, קוביות, כמה ברי'ז, לחם, קרמים, עלים, שמן ירוקים, שושנת זוקיני. סלט שכזה. שילוב מרענן ועוקצני של טעמים חמצמצים, עשבוניים ומתקתקים. מנה נאה לעין וערבה לחך. ברור שהיא דורשת השקעה. אבל האם אני רוצה לאכול אותה כמנה כחלק מארוחות טעימות אחרי שטעמתי מנה נועזת כמו טרטר דיונון וצנוברים. לא בטוח.

בתחילת הארוחה הוצעו שתי אופציות למנות בתוספת עלות. שכחתי מה הייתה האחת. זאת השנייה. פאטה און קרוט Pâté en croûte. הומאז' (לא אחרון) לאהדה ולהערכה של השף למטבח הצרפתי. הוא החליט לעשות מנת פאטה און קרוט בסטייל שלו מחלקי חזיר "טובים". הדיספליי מכר לי את המנה ועוד מעט גם אקבל אותה כמנה מוגמרת ומצולחתת.

לחמים. בנדיבות. מחמצת רגילה וטובה. פוקאצ'ה שנספגה בשמן זית מקומי והייתה נהדרת ממש.

טרטר בקר וגזר עם בר בלאן מוקצף. משהו כזה. תכלס כששמעתי טרטר בקר וגזר זה נשמע לי שילוב מוזר. הבר בלאן כאן הכיל זעפרן שזה כמובן תבלין שגור באנדלוסיה. הייתה כאן עזות טעמים ופיקנטיות טובה והבר בלאן היה טעים ביותר. הגזר שהתחבא כאן קיבל כאן טעמים כמעט צפון אפריקאיים ואיכשהו הוא השתלב יפה מאד עם יתר המרכיבים. מנה מוצלחת.

זה הפאטה און קרוט. כמובן רק חצי מנה בפריסה דקה יחסית. בהחלט השקעה יתרה ביחס למנות הביסטרו הפריזאיות הקלאסיות. זה היה טעים. הבצק מצוין. המטבלים טובים. אבל זה לא היה שווה לטעמי את תוספת 15 היורו. הבשרים עצמם היו מעט עדינים מדי. חסר לי תיבול ופלפול בתערובת. חסר לי מעט קיק יותר בשרי.

פלאן פואה ובצלים. גרסת שף לפלאן של פואה גרה עם קציפת בצלים וציר בצלים. זה היה מעודן וטעים. יש כאן שימוש בבצלים שונים במרקמים שונים ופלאן כבד אווז חלק ועדין. צנוברים וצ'רוויל מספקים עוד קצת עניין בחך. מנה טובה מאד.

פילה סי בס עם אורז בצדפות. השיחוק כאן היה האורז. מלאכת מחשבת. הספרדים טובים באורז. לא יעזור. גם המרקם וגם הטעמים של האורז ותיבולו היו מופת. הדג היה עשוי לתפארת עם קראסט נאה. מה שעשה את המנה הוא טעמי הצדפות שאפפו את הכל. הן בציר שבו בושל האורז והן בקציפה הימית שהיוותה אלמנט מרכך ומלטף. מנת דג שפגשתי לא מעט דומות לה בעבר כך שאין בה משהו מסעיר או מיוחד, אבל היא כן טובה מאד.

מנה "עיקרית" בשרית אחרונה לפני השלב המתוק. מנת טלה שכללה מעין נתח כנראה מאזור הבטן עם קראסט לתפארת, מעין פאטה חלקי פנים קצוצים ומעין דסקית עלים ירוקים מאודה שאני מניח שהכילה תרד ועלים אחרים. ציר טלה עשיר ושמן ירוק (כנראה מנטה ועשבים נוספים) השלימו את האירוע. זה היה נראה מגרה במיוחד אבל לצערי הטעמים לא התחברו לי. אני מת על בשר טלה. כאן היה איזשהו טעם לוואי חזק שאני לא יודע אם מקורו בבשר עצמו או באלמנט מתבל שהיה בציר. משהו שפחות ערב לחיכי. אכלתי את המנה עד תום כי היא הייתה לא רעה והעשייה של האלמנטים הייתה מושלמת אבל ציפיתי ליהנות הרבה יותר.

מנה של אחרי. מעין קדם קינוח. כזה עוד לא אכלתי. יש כאן הומאז' למנה של השף הצרפתי מישל בראס. הוא אחד השפים הצרפתיים הבולטים והמשפיעים בעידן המודרני בעיקר בכל הקשור לשימוש בירקות ובפרחים אכילים. תבשיל החותם שלו הוא גארגויו (The Gargouillou), המבוסס על תבשיל מקומי ופשוט של ירקות ועלים. בראס הכין אותו מדי יום מירקות ועשבים עונתיים, והוא כלל עשרות סוגי ירקות, עשבים, פרחים ועלים, שבושלו כל אחד בנפרד והוגשו יחדיו. השף חואן לוקח את הגארגויו למחוזות אנדלוסיה ועושה מעין גספצ'ו שקוף של מיצוי של ירקות, עשבים, עלים ופרחים, מגיש אותם עם שרימפ מוטריל מתקתקים נאים נפלאים וכמה שמנים ארומטיים. העסק לא נטה לכיוון טעמי ים אלא לכיוון טעמי ירק רעננים וחמצמצים-מתקתקים והשרימפ המתקתק באופן טבעי השתלב היטב. מה שיש בכוסית העץ זה מיצוי של חומצי ירקות שונים שמוגש קר ואמור לנקות את החך לפני המתוק האמיתי ולהקל על הקיבה. פחות אהבתי את המשקה. הגספצ'ו עצמו היה יופי של דבר. לגמרי יכול לתפקד גם כמנת פתיחה אבל אני יכול להבין את ההיגיון לשלב אותו כקדם קינוח.

קינוח. תירס, שוקולד לבן, קרמל מלוח ווניל. טעמי תירס מודגשים בכמה אלמנטים, מתיקות מעודנת ומאוזנת. טעמי וניל שבולטים כאן הן בגלידה והן בקציפה שממלאת את התירס. סיום ראוי ומוצלח לארוחה טובה.

גם פטיפורים היו. למעלה – מרמלדת פטל ועוגיית שקדים כמדומני. למטה – פודינג אורז מקורמל ומעושן.

אלה היו סתמיים.

פודינג האורז הזה היה שגעון. לא מתוק להחריד. האורז שמר על בייט מסוים והקרמל הקראסטי היה נהדר וסיפק ארומה מעושנת נהדרת.

החשבון מוגש.

חשבון לא יקר במונחי מישלן. 95 יורו לארוחה בסיסית בערב נחשב זול למסעדת כוכב מישלן. כאן הוספתי מנה ב-15 יורו, 2 כוסות משקה ומים, ושירות של 4 יורו שנכלל אוטומטית. סה"כ 131 יורו שזה משהו כמו 450 ש"ח. תכלס ארוחת 4 מנות וכוס יין או שתיים ממוצעת במסעדת שף תל אביבית תעלה כנראה בערך כך. זאת הייתה ארוחת טעימות שגם אם אני מחשיב את 3 הביסים בפתיחה כמנה פתיח אחת ומסיר את הלחם אני מגיע לפחות ל-13 מנות עם לא מעט אוכל. נכון שחאאן היא עיר פריפריה באנדלוסיה, נכון שאנדלוסיה היא חבל זול יחסית לחבלים אחרים בספרד, אבל עדיין זה מחיר מעורר קנאה. והאמינו לי שהגעתי לכאן רעב כי בצהריים הסתפקתי בכריך לא גדול בתחנת האוטובוס של גרנדה בהמתנה לאוטובוס ממנה לחאאן.

מבט אחרון לסבתא חואנה. קצת יותר משעתיים וחצי של ארוחה.

Dama Juana בחאאן. ארוחת ערב ראשונה איכותית, נעימה ומהנה. תמורה טובה לכסף ודאי כשחושבים במונחי כוכב מישלן. זו לא ארוחה שתיחרת (או תיחרט) בזיכרון שלי. לא היה בה ריגוש קולינרי גדול אבל היו בה כמה מנות טובות מאד וכמה יציאות מעניינות והיא היוותה פתיחה מוצלחת ונעימה לפרק החאאני. לארוחת כוכב כמעט ספונטנית שלא תוכננה מראש ולא תליתי בה ציפיות גבוהות היא סיפקה את הסחורה כראוי.

 

בבוקר יום חמישי ה-15 באוקטובר עשיתי מסע טיפוס רגלי ל-Castillo de Santa Catalina, מבצר/טירה שצופה יפה יפה על חאאן וסביבתה מלמעלה.

המסע הזה הכין אותי היטב לארוחת הצהריים שהוזמנה מראש ב-Bagá. מסעדת כוכב המישלן שעליה שמתי את הז'יטונים לפני הטיול. כנראה המסעדה היחידה כולל Noor על 3 כוכביה בקורדובה שלא התלבטתי בכלל בגינה. היה לי ברור שאם יש יעד קולינרי אחד שמעניין אותי בטיול כולו זו המסעדה. הזמנתי לשעה 14:00 בצהריים שזו שעת פתיחת סרוויס הצהריים. בספרד באזורים הללו מתחילים לאכול מאוחר.

 

Bagá – ארוחת כוכב אחד של מישלן ו-3 שמשות של רפסול:

מסעדה שנפתחה בספטמבר 2017 ע"י השף Pedro Sánchez (כשמו של ראש ממשלת ספרד שלא ממש מחבב אותנו). בסוף 2018 היא זכתה לכוכב המישלן הראשון שלה במדריך מישלן 2019. היא הייתה המסעדה הראשונה מאזור חאאן שזכתה לכוכב מישלן ובשנים הבאות פתחה את הפתח לעוד 3 מסעדות בעיר עצמה ואחת נוספת (Vandelvira) בעיירה הלא רחוקה Baeza. לצד הכוכב היא זכתה ב-2025 לשמש (sol) שלישית במדריך Repsol הספרדי שזה כבוד ששמור כמעט אך ורק למסעדות 2 ו-3 כוכבים. עוד דירוג בו היא מככבת הוא OAD שמאגד דעות של אלפי אנשי אוכל גלובליים, בלוגרים, כתבי אוכל, משפיענים ודירוגים אחרים. שם בדירוג האירופאי לשנת 2026 היא במקום השני (!) באירופה אחרי Etxebarri הבאסקית המפורסמת ולפני מסעדות 3 כוכבים מפורסמות כמו Frantzén, DiverXO, Disfrutar ורבות אחרות. פירוש המילה Bagá קשור לאלמנט של פריחת עץ הזית העדינה.

ההבדל בין דירוג מקסימלי במדריך רפסול לבין דירוג הכוכבים של מישלן מפתיע לעתים. נתקלתי במסעדות 2 כוכבים שיש להן 3 שמשות (Ricard Camonera בולנסיה למשל). מסעדה של כוכב אחד בלבד עם 3 שמשות זה נדיר למדי. La Salita באותה ולנסיה הייתה כזו. לטעמי היא שווה שדרוג ל-2 כוכבים. הציפיות שלי היו שגם Bagá תזהר מעל רמה סטנדרטית של מסעדת כוכב אחד. מיד נראה אם אכן כך היה. מטיול לטיול בספרד אני נוטה לחשוב שמדריך רפסול מייצג טוב יותר את הקולינריה המקומית. הוא מקומי, הוא on ground, הוא כנראה פחות פוליטי, ויש לו סטנדרטים מעט שונים של דירוג.

המוטו של המסעדה הוא Sentir Jaén, להרגיש את חאאן, וכשאתה יושב במסעדה קטנטנה של 45 מ"ר שיש בה 8 מקומות ישיבה בלבד מול השף והצוות המצומצם שלו ומטבחו (אפשר לדחוס מעט יותר בסרוויסים מסוימים), אי אפשר שלא להרגיש את חאאן. Bagá נחשבת למסעדת הכוכב הקטנה ביותר באירופה. אינטימיות כזו חוויתי רק בטוקיו במסעדות כוכב קטנטנות (אני לא מחשיב את Dama Juana או מסעדות אחרות שהן יחסית קטנות אבל היו ריקות מסועדים בזמן הארוחה שלי בהן). את הארוחה ב-Bagá התחלתי לבד לגמרי. כעבור כחצי שעה הצטרפו עוד שני זוגות ספרדים.

מתחילים עם משקה צונן. ורמוט מקומי. כמובן אנדלוסי מאזור חרס (Jerez). כוס עלתה 7.50 יורו.

מבט למטבח. ישבתי הכי קרוב שאפשר. הבחור הצעיר המזוקן הוא אחד משני סו שפים (לצד בחורה) ועוד איש צוות נוסף ששימש כמלצר וסומלייה ודיבר רק ספרדית. מי שטיפל בי היה אותו סו שף, Álvaro שמו, ששימש כמסבירן אולטימטיבי באנגלית מעולה.

לאוכל. את התפריט מקבלים רק בסוף הארוחה. בעיקרון יש כאן מסלול טעימות אחד ויחיד. כ-17 מנות, ממנות ביס למנות של 4-5 ביסים (אולי 6), בעלות קבועה של 98 יורו. שף פדרו סאנצ'ס הוא יליד חאאן (1977). הוא למד קולינריה בבאיזה הסמוכה, עבד בין היתר ב-Château de Bagnols בצרפת, ב-Martín Berasategui המפורסמת ובמסעדת Tragabuches של השף האנדלוסי הידוע דני גרסיה (שב-Smoked Room המעולה שלו אכלתי במדריד). בהמשך עבד שנים רבות כשף ראשי במסעדה מקומית בשם Casa Antonio. פדרו מתמחה ב-Bagá במטבח אנדלוסי שהוא מכנה באנגלית "complex simplicity". שימוש בחומרי גלם מקומיים עונתיים, בחלקם פשוטים וצנועים, והעברתם תהליכי בישול מורכבים בשלל טכניקות, כשהמטרה היא למקסם את הטעמים, להעצימם, ולהפיק מהם את המיטב, ולהפתיע את הסועד. השנה הוא זכה גם בפרס אישי כ-Best Chef ב-Premio Nacional de Gastronomía. כבוד לחאאן.

זה צילום התפריט שקיבלתי בהמשך. כמו סגנון הבישול המינימליסטי גם התפריט הוא מינימליסטי לגמרי. אין ממש פירוט.

Naranja / Botarga. תפוז ובוטרגה. תפוז מיובש עם אבקת בוטרגה. ביס שמומלץ לאכול אותו לפני המיצוי שמוגש לצדו. שילוב טעמים מריר-הדרי של תפוז חאאני שיובש בתהליך טבעי לגמרי ומליחות של בוטרגה. ביס שמטבע הדברים הוא פריך במיוחד. ביס שמסמל את חאאן ואנדלוסיה ואת הבישול של השף. יבשה מול ים.

Carrueco (דלעת פיקנטית). קונסומה של דלעת מקומית שבושלה בקונפי שמן זית. אלה המיצים ששחררה הדלעת במהלך הבישול והסינון. הוגש חם והיה מתקתק-פיקנטי בטעמיו. מיצוי טעים מאד.

אלה היו שני ביסים ראשונים שהמחישו היטב את מאפייני המטבח של סאנצ'ס. מרכיב אחד או שניים שהם מקומיים ושהוא מנסה לקחת אותם לכיוונים פחות שגרתיים ולמצות מהם מרקמים וטעמים פחות צפויים.

Gambas de Motril / Anchoa. שרימפ מוטריל בקציפת שקדים ואנשובי. מוטריל היא יישוב אנדלוסי הסמוך לחוף במחוז גרנדה. השרימפ שמקורו בה הוא אחד הידועים בעולם ונחשב לאחד הטעימים בעולם (מניסיון שלי – אכן כך). זה שרימפ קטן אבל מפוצץ בטעמים. פשוט מעדן. גם נא לגמרי. כאן הוא מוגש על קציפת שקדים ואנשובי שמצד אחד היא מלאת אומאמי ומצד שני מעודנת להפליא. המרקם של השרימפ שנמס בפה יחד עם הקרם המוקצף החלק חלק היה מופלא ועשה נעים מאד לחך שלי. מנה נפלאה. לכאורה פשוטה מאד אבל להשיג כאלה טעמים וכאלה מרקמים זה לא עניין קל כלל ועיקר.

כלים.

Remolacha / Codium. סלק באצות קודיום. איזו מנה מטורפת. מטורפת! סלק ואצות. זהו. אבל אילו טעמים. משהו שלא יאומן. את הסלק הצנוע הם עוטפים באצות, אופים ומעשנים למשהו כמו 48 שעות. אולי יותר. מכניסים מיד לקירור בוואקום. אחרי זה עושים עוד כל מיני תהליכים. מגישים ברוטב משיי מהמם של אצות קודיום. לא חושב שאכלתי סלק טעים יותר בחיי. לא חושב שאוכל בעתיד סלק טעים יותר. העסק היה אדמתי מרוכז, מתקתק, מעושן, ימי-אצתי. מרקם של סלק שקשה לתאר. מנה של שף חרוץ, חכם, מתוחכם. גאון. וגאון זה טייטל שאני כמעט לא מחלק לשפים. מה שיפה שבמקרה שלו הוא לא משתמש בפירוטכניקה, במסכי עשן ואפקטים, במולקולריה בוטה, בתחפושות או באשליות אופטיות. ההגשה של כל המנות היא מינימליסטית. מה שמסובך ומתוחכם הוא תהליכי ההכנה המקדימים.

עוד כלי שכזה.

Piñón / Caviar. קרם אחו בלנקו סטייל של צנוברים וקרם שחור של קוויאר. ניגודיות מושלמת של שחור ולבן ושל ים מול יבשה. של מליחות ימית של קוויאר מול עדינות אגוזית-אדמתית של צנוברים. הקרמים כאן זה משהו בלתי רגיל. מרקמים כל כך מושלמים אני לא זוכר שאכלתי. חלקים וחמאתיים כמו משי. בתחתית נותרו כמה צנוברים קלויים בצורתם הטבעית. אני לא מכיר הרבה שפים שיעזו לקחת קוויאר שחור, להכניס אותו לסו-ויד ל-35 דקות ואז לטחון ולסנן לקרם מושלם. שילוב מהסרטים. מנה מופלאה נוספת.

Raíz de Apio / Alcachofa. שורש סלרי וארטישוק. יש כאן קרם שורש סלרי וארטישוק צלוי. דף שורש סלרי דקיק שעוטף אותם ומקבל חריכת ברנר קלה. החריכה הקלילה הזו לבדה מוציאה כאן טעמי עשן עדינים נפלאים ממש. גם כאן המרקמים והטעמים הם פשוט יוצאי דופן. עונג צרוף. כמו הסלק. אני לא זוכר שנהניתי כך ממרקמים ומטעמים של שני הירקות הצנועים הללו.

זה מזלג? זה קלשון? דבר אחד בטוח. בכלי כזה לא נתקלתי מעולם.

Tocino / Rosas. לחי חזיר וורדים. Tocino בספרדית זה בייקון. כאן זה לא ממש בייקון אלא נתח כבוש מעושן מעט ודקיק של לחי חזיר (יותר גוואנצ'לה סטייל). עליו מונח עלה ורד עם ספריי של מיצוי ורדים שהם מכינים. זאת עוד מנה קסומה של שילוב שנראה הזוי אבל עובד. ניגודיות בין השומניות המענגת של החזיר לבין העדינות הפרחונית של עלה הורד. ההוראה הייתה לגלגל את זה על הקלשון בזהירות ולאכול בביס אחד. כך עשיתי. מעדן.

יין מקומי משובח. Finca La Cañada Verdejo. אזור היין הוא Montilla-Moriles, אזור יינות בעל כינוי מקור מוגן (DOP) בדרום מחוז קורדובה שבספרד. הזן המרכזי שם הוא פדרו חימנס (Pedro Ximénez) אבל זה וורדחו חד, מינרלי, עשיר ומלא ארומות. הכוס עלתה 7.50 יורו.

Pera / Piel de Anguila Ahumada. אגס מושחר שעובר התססה של יומיים (בתהליך דומה לשום שחור) ומוגש בקרם על בסיס ציר עורות של צלופח מעושן. זאת עוד מנה שקשה לתאר במילים כמה היא טעימה. שילוב מופלא של אומאמי מתקתק-פירותי-חמצמץ וקצת פאנקי של אגס שעובר תהליכים וקרם מופלא מעושן-ימי-מתקתק ועשיר של צלופח מעושן. שילוב קסום של מרקמים שנמסים בפה.

שמן זית מקומי שמשמש אותם במנות שונות.

Coco / Alemandra / Piña / Albahaca. קוקוס, שקדים, אננס ובזיליקום. עוד מנה מעולמות האחו בלנקו. הפעם משקדים וקוקוס. יש כאן גרניטה תפוחים ובזיליקום ושמן זית שמשלים את הטעמים. קראתי שזו מנה וותיקה מאד של השף שגרסה דומה שלה הולכת איתו מעל 15 שנה ממסעדתו הקודמת. אז היא נחשבה מהפכנית בשל שילוב המרכיבים הלא שגרתיים לאחו בלנקו. כעת הוא משאיר אותה כך קראתי קצת כדי לרצות את הסועדים הוותיקים שלו. כך או כך זה אחו בלנקו טעים להפליא, מרענן במיוחד, כמעט טרופי בהרגשתו. והמרקמים כרגיל – קסם.

אלבארו ופדרו.

Champiñón / Colágeno de Merluza. פטריות שמפיניון טריות עם קולגן של דג מרלוזה או בקלה או קוד או hake או זאב ים. חזרנו למנה חאאנית של ים-יבשה או ים-אדמה. מנה שמתכתבת עם השפה הקולינרית העכשווית של השף. יש כאן גילופים דקיקים של שמפיניון טריות (מאיכות שניתן לקנא בה) על קרם מ ו ש ל ם קר על בסיס חלבון דג. פשטות מוחלטת של רכיבים אבל מיצוי טעמים פשוט מטריף חושים. זה בעצם קרם עשיר וחלק בטירוף שמכינים ממיצוי הג'לטין או הקולגן של ראשי הדג באמולסיה מושלמת עם שמן זית (נגיד כמו איולי מושלם). טעמי הדג כאן מעודנים להפליא. פיסות הפטריה הדקיקות הצנועות הן בדיוק מה שעוזר לשבור את הקרם השומני והעשיר הזה. אלה מנות שצריך לאכול לאט לאט. בביסים קטנים ומענגים.

Pimiento Verde Frito / Praliné de Pistacho. פלפל ירוק מטוגן עם פרלינה פיסטוק. יש כאן פחות או יותר 2-3 רכיבים שעוברים תהליכים כאלה ואחרים לצורך העצמת טעם וארומה. ריח הפלפל שעולה מהמנה כשמקבלים אותה הוא מטורף. זה לא סתם פלפל מטוגן. פרלינה הפיסטוק כאן הוא לא מחית האגוזים המקורמלים המוכרת שהיא חלק מקינוחים ומכילה סוכר. כאן זו גרסה מלוחה כשהפיסטוקים מרוככים באצות קומבו וציר דאשי. כמדומני בעבר המנה הכילה אויסטר שנעטף בפלפל. הפעם הייתה כאן כנראה בטן (טריפה) של דג קוד שהפכה למעין אמולסיה קרמית שכמעט נמסה בפה. הקצף כאן הוא עוד רובד לטעמי הפלפל – קצף מיצוי  נוזלי הטיגון של הפלפל (מינוס שמן הטיגון). מנה אינטנסיבית שמוציאה פלפליות וחדות שהפלפל לא ידע שיש בתוכו. נהדר.

Ostra y leche tostada. אויסטר שלוק ב"חלב" קלוי. האויסטר היווה מנה אקסטרה לתפריט הטעימות. תפריט הטעימות כולו עלה 120 יורו במקום 98 כך שיתכן שזו מנה שעלתה לבדה 22 יורו? לא יודע. פחות קריטי. המנה הייתה פנטסטית. אחת הטובות והטעימות בארוחה שכל כולה מנות מופלאות. אויסטר שמקבל אמולסיה מטורפת שמנסה לחקות ריבת חלב. במקום חלב וסוכר בבישול איטי משתמש השף במשהו "מעט" שונה: עצמות ברך של פרה עם השומן שמסביבן. הן נצלות ומושרות בחלב למשך כ-10 שעות עד לצמצום הנוזל לקרם מושלם. העסק הוא פשוט מעדן. טעמים מעודנים כמעט חלביים ואגוזיים, מעט מעושנים שאיכשהו עובדים בהרמוניה נפלאה עם האויסטר השלוק ונוזליו. יש כאן שף שחושב אחרת וזה עובד (לפחות לחך שלי). mind blowing.

יין לסיום. הפעם לא אנדלוסי אלא מקסטיליה ולאון מצפון למדריד. Baloiro זה היין. בלנד חד של ענבי גודיו (Godello), פלומינו, ודוניה-בלנקה. גם כוס שלו עלתה 7.50 יורו.

5 סועדים. שף אחד. 2 סו שפים. סומלייה אחד. אין יותר אינטימי מזה.

Alga Nori / Meuniére. זו ככל הנראה מנת האצות הכי מטורפת וטעימה שאכלתי. אצות נורי שעוברות תהליך של משהו כמו 4 ימים של השריות, ריכוך ובישול, ומוגשות ברוטב לכאורה צרפתי קלאסי שלרוב משויך לדגים, רוטב מונייר של חמאה, לימון (חומץ) וצלפים. דפי אצת הנורי מתבשלים כאן באיטיות עד להשגת המרקם והטעם שהשף שאף אליו. סיפרו לי שלקח להם כשנה לשכלל ולדייק את המנה לשביעות רצונם. המרקם שנוצר הוא שוב מלאכת מחשבת. רך, עדין, משיי. כזה שמלטף את החך. הטעם הוא מופלא. הצלפים המטוגנים ורוטב החמאה/לימון נוכחים בצורה מדויקת ומוסיפים בדיוק את העוקץ הנדרש. מנה מדהימה, ודאי בהתחשב בצניעות חומרי הגלם והשימוש הרגיל בהם.

Flor de Calabacín / Tomate. פרח זוקיני ומי עגבניה. מנת ירק רעננה וקלילה לפני שעוברים לשתי מנות סיום קצת יותר "חזקות". שימוש לא שגרתי בפרח זוקיני שעובר שליקה ומתבשל בעדינות במיצוי צלול של מי עגבניה עד למרקם אל דנטה. השף רצה לייצר מנה שמפיקה את הטעם והארומות המקסימליים מפרח הזוקיני. בלי בלילות, טיגונים או מילוי. התוצאה היא מנה נקייה, צלולה, רעננה בקטע אחר וטעימה מאד.

לחם ושמן זית שהוגש יחד עם המנה הבאה. כנראה הביס הכי סטנדרטי בארוחה. "סתם" מעין פוקאצ'ה טעימה ופריכה מעט עם שמן זית נהדר.

Callos de Bacalao / Mantequilla de Oveja. אנחנו חוזרים לדג קוד. קיבת דג בקלה בחמאת חלב כבשים. יש כאן מנת חלקי פנים של דג קוד (טריפה) שעשירים מאד בקולגן. השף מבשל אותם ארוכות ברוטב פיל-פיל עד שהם מקבלים מרקם ג'לטיני אבל לא מסטיקי אלא רך, חלק שנמס בפה. הרוטב המוקצף עשוי מחמאת כבשים. השילוב גם כאן פשוט מהמם הן במרקמיו והן בטעמיו. עשיר, חמאתי, מעודן, עמוק אבל בלי שום "פישיות".

Vaca / Vainilla. בקר בוניל. לסיום. נתחים קטנים של סינטה בקר מקומי שמיושן לפחות 80 יום שנמשחים בוניל מטהיטי ונצלים להערכתי בסו-ויד עם סיומת אש. הנתח מוגש כמעט נא אבל הוא מ ו ש ל ם. הוא מצליח להיות רך באופן יוצא דופן ועשיר מאד בטעמיו. המלח המפוזר כאן הוא בול. כאילו פדרו השף עשה טסטים לכמות הפלייקים המדויקת שצריך לפזר על הנתח. השומן כאן מופלא והוניל שעוטף את טעמי הבשר לא משתלט ומספק ארומות משגעות. זאת מנת טקסט בוק של בשר. מינימליזם שעשוי לשלמות. אחד מביסי הבשר הכי טעימים שאכלתי אי פעם וסיום מופתי לארוחה מופתית.

עוברים לחלק המתוק. שבשלב הראשון כלל חסה. למה לא?

Lechuga / Nata Doble / Vinagre de Arroz. חסה, שמנת מתוקה, חומץ אורז. זה קינוח. החסה עוברת השרייה בסירופ פירות שמכיל בין היתר תפוחים ושזיפים ואכן סופגת ממש טעמים של כמעט קומפוט עדין מתקתק-חמצמץ. היא מקוררת לטמפרטורה שמספקת לה את הקראנץ' המושלם ומוגשת לצד גלידת שמנת (double cream) ואבקת חומץ אורז מתחתיה. לא ברור איך אבל התוצאה גם כאן היא פשוט מענגת. שילוב של המרירות והקראנץ' של החסה עם מתקתקות פירותית וחומציות מושלמת יחד עם קרמיות מענגת של גלידה חלבית מושלמת. מדהים.

Huevo / Coco. ביצה וקוקוס. הקינוח הסוגר. ביצת תרנגולת צעירה רכה שמקבלת כסות לבנה מלטפת של קרם קוקוס וחלבון. חלמון הביצה עובר שליקה בסירופ סוכר לכ-6-7 דקות ומקבל באהבה את שמיכת הקוקוס. זו עוד מנה שמציגה קרמיות מושלמת. הפעם כקינוח מסיים. טעמי הקוקוס הם במיטבם. מנה קרה שעוטפת את החך ברכות ובמתיקות מעודנת ונעימה. סיום נפלא.

קפה. עלה 4 יורו.

החשבון. כ-520 ש"ח כולל הכל. קצת אחרי 16:10. קצב מושלם של ארוחה לטעמי.

איזו ארוחה מדהימה ב-Bagá. לגמרי נכנסת לרשימת הטובות ביותר שלי. בלתי נשכחת גם בזכות החלל הקטנטן והאינטימיות אבל בעיקר בזכות מה שהשף פדרו סאנצ'ס מייצר מחומרי גלם. לקחת לובסטר מושלם ולשים עליו תלולית של קוויאר יוקרתי זה משהו שכבר לא מעניין אותי. לקחת אצות או ירקות צנועים או דג קוד ולהפיק מהם קסמים זו גאונות ומה שהשף הנחמד כאן עושה זו לגמרי גאונות קולינרית. ארוחה מטריפת חושים, מרגשת, מעוררת מחשבה. שילובים נועזים, מקוריות, יצירתיות, חשיבה חכמה, מרקמים וטעמים שלא יתוארו. מנות ים-יבשה או surf & turf מהממות אחת אחרי השנייה. אני כבר עכשיו אתן ספוילר שזו הייתה הארוחה הכי טובה שלי בטיול הזה. ל-Noor על 3 כוכביה על אף שהייתה ארוחה מעולה לא היה צ'אנס מול פדרו. אם Bagá לא תקבל כוכב מישלן שני אז משהו לא בסדר במדריך מישלן (או שזו אכן הוכחה שמפקחי המדריך לא מספיקים לפקוד את כל המסעדות בכל שנה כנדרש כפי שהשמועות אומרות). לטעמי מי שמחשיב את עצמו חובב קולינריה ומחפש את הנועז, המיוחד והאחר שנקלע לאנדלוסיה Bagá היא תחנת עצירה הכרחית.

 

אחרי הארוחה יצאתי ופגשתי בחוץ את השף פדרו ואת אלבארו הסו שף. לחצתי את ידם, שוחחתי איתם כמה דקות והודיתי להם על הארוחה הבלתי נשכחת. אין סלפי. שניהם היו מאד נחמדים ו-down to earth. אלבארו גם נתן לי המלצה לערב לבר מקומי וגם להמשך הטיול למלאגה עצמה. הגעתי למקום המומלץ בלי הזמנה קצת אחרי 21:00. הייתי בטוח שבעיר קטנה באוף סיזן לא יהיה צורך בשיריון מראש (שם יש רק הזמנות טלפוניות). מסתבר שטעיתי. מלצר צעיר שדיבר אנגלית טובה מאד אמר לי שהכל מוזמן ע"י מקומיים ושאוכל לעמוד בקצה הבר במקום ייעודי לעוברי אורח (יש אולי מקום ל-2-3 סועדים). ציינתי ש"שלחו אותי" מ-Bagá ושאלתי אם יש בכל זאת צ'אנס למקום ישיבה לכשעה ואחרי בדיקה קצרה הוא חזר ואמר שעה ורבע. זה לגמרי הספיק וישבתי באחד השולחנות שבפנים.

 

Taberna El Hortelano – טאפאס בר חָאאֵני קלאסי:

בר/טברנה אנדלוסי טיפוסי-מסורתי שקיים מאז 1957. מקום שאינו מומלץ מישלן אבל הוא כן מופיע כמומלץ של המדריכים הספרדיים Repsol (שם הוא מחזיק בשמש קטנה Solete Guía Repsol שמיועדת לציון מקומות פשוטים מומלצים כמו ברים, אוכל רחוב וכו') ו-Guía Macarfi שהוא מדריך מסעדות ואוכל ספרדי נוסף שנחשב לפחות יוקרתי מרפסול ומתמחה בייצוג מקומות אוכל לפי חלוקה לאזורים גאוגרפיים. באתר שלהם רשום בביטחון עצמי שיש האומרים שאם היית בחאאן ולא ביקרת ב-El Hortelano זה כאילו שלא היית בחאאן. לבעלים שמשגיח על העניינים קרוב למטבח ומדי פעם ניגש לומר שלום לאחד הקבועים קוראים אנטוניו והוא ירש ב-2019 את העסק של אביו שגם שמו להבנתי אנטוניו – Antonio Garrido Aguilera.

זה רק נראה ריק. תוך דקות המקום יתמלא במקומיים. יתכן והייתי התייר היחיד. הספרדים אוהבים להתחיל מאוחר.

מעניין אם יש טאפאס בר אחד בכל ספרד שאין בו חמון.

תפריט. ספרדית בלבד. יש כאן בשרים כבושים (cold cuts), מנות ירקות (מטוגנים ברובם), מקושקשות ספרדיות, בשרים, דגים, מנות ספיישל מקומיות, מנות מסורתיות ומנות שימורים. השתמשתי במצלמת תרגום של גוגל שמספרדית לאנגלית בדרך כלל מדייקת. היא פישלה דווקא במנה שהזמנתי אם כי דווקא יצא משהו מעניין בזכות ההטעייה. יש אופציה נחמדה לחצאי מנות. אני באמת הגעתי לארוחת חטיפים קלה. כמה מטוגנים, בירה והביתה למלון.

בירה. cerveza. כוס של 350 מ"ל ב-3.2 יורו.

בעל הבית.

קרקרים וזיתים חאאניים מרירים וטובים.

מטוגן ראשון. Violetes. חצי מנה עם 4 יחידות ממיוחדי הבית. 16 יורו ל-4 יחידות מטוגנות לא קטנות זה לא זול במיוחד. השם המלא של המנה החאאנית הוא Violetes de Porcuna. מקורו בעיירה בשם Porcuna במחוז חאאן. מדובר במטוגנים ממולאים בצורת מעטפה מרובעת. המילוי כאן הוא של נתחים שונים של חזיר קצוץ וחמון, שום, ביצים ותבלינים. המעטפת עשויה מדפי בצק דקיקים המכונים Obleas – מעין בצק וופל מלוח. העסק עובר ציפוי של פירורי לחם וטיגון עמוק בשמן זית. קשה לטעות. כל עוד אין עודפי שמן טיגון וכאן לא היו זה עסק מהנה מאד. בצק ממולא בחזיר ספרדי וטיגון שלו לכדי מעטה שחום וקריספי עם תווך רך ונימוח זה נשנוש ברים אידיאלי וטעים מאד.

זה לפי המתרגם של גוגל אמור היה להיות מין אנשובי ים מטוגן. עכשיו כשאני משתמש במצלמת התרגום זה בכללמתרגם לאנגלית את המילים Ortiguillas de Mar כ-Sea Animals. מדובר בכלל בחטיף מקומי של שושנת ים מטוגנת. גם כאן הזמנתי חצי מנה בעלות מוזרה של 14.6 יורו. בתרגום מילולי מדובר ב"סרפדי ים קטנים". בקיצור במקום אנשובי מהים שחשבתי לתומי שאקבל זכיתי לאכול יצור ימי משונה אחר לגמרי וזה היה מוצלח בהחלט. הטיגון הצטיין. הקריספ מקצועי. הטעם הוא מעין שילוב של אומאמי מלוח-ימי שמזכיר אצות מסוימות ועשבוניות מעט מרירה. אהבתי.

ישבתי ב-Taberna el Hortelano מעט יותר משעה וזה הספיק. ברור שאם לא הייתה לי ארוחת טעימות של שעתיים ומשהו שהחלה ב-14:00 היה לי מקום לעוד מנה אחת לפחות אבל לא רציתי להגזים. זה סיפק אותי בהחלט. שמחתי לנסות מטוגנים מקומיים חאאניים אותנטיים וטובים במקום שהוא באמת הכי מקומי שאפשר לדמיין.

el Hortelano היוותה את הפרק החותם של חאאן. למחרת בבוקר (מוקדם בבוקר, ב-07:20) הייתי על אוטובוס ישיר לקורדובה, תחנת המסע השנייה שלי. נאלצתי לשריין מקום באוטובוס מוקדם כי האוטובוסים אחרי יצאו רק בצהריים ואני הייתי צריך להגיע לקורדובה לארוחת הצהריים המוזמנת מראש במסעדת שלושת הכוכבים עד שעה 14:00.

חאאן הייתה נהדרת. עיר אנדלוסית יפה וקולינרית שעוד לא התקלקלה בגלל עודף תיירים. ושוב אומר. מי שקולינריה היא עבורו עניין מרכזי בטיולים בחו"ל ומגיע לאנדלוסיה שלא יפסח עליה ועל Bagá המופלאה. בחלק הבא נתראה בקורדובה.

2 תגובות

  1. לא הבנתי את המתמטיקה במשפט: "במדריך מישלן 2026 יש בסה"כ 153 מסעדות מדורגות באנדלוסיה. מהן 24 מסעדות בעלות כוכב אחד, 4 מסעדות בעלות 2 כוכבים ו-2 מסעדות בעלות 3 כוכבים".
    אז כמה מסעדות כוכבים יש? 🤔

    הכלים בשתי המסעדות מדהימים! אבל אלה של באגה עם החרסים הא-סימטריים נפלאים במיוחד. כיף לאכול מצלחות כאלה, שרואים שהושקעה בהן אהבה, עוד לפני שהונח בהן האוכל המושקע לא פחות 😊

    1. מסעדות כוכבים הן אלה של כוכב אחד או שניים או שלושה. סה"כ ספרתי 30 מסעדות. במדריך מישלן באופן כללי יש מסעדות מומלצות של המדריך שאין להן כוכבים וה-153 כוללות את אותן 30 מסעדות מכוכבות ועוד 123 שהן "סתם" מומלצות.
      הכלים אכן יפים מאד. בדיווח הבא שלי על קורדובה ומסעדת נור יהיו גם כלים מושקעים מאד אבל בסטייל שונה לגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים לשתף:

האלבום המלא: