הראשון הגיע לביקור משפחתי מאיביזה בה הוא מבשל בשנים האחרונות בלאונג' בר-מסעדה בשם Laylah ובישל שתי ארוחות אורח בקיו לצד בן כהן שהיה טבח תחתיו בפרונטו המעולה (נפתחה זה עתה בגרסה חדשה כבר פרונטו תחת מושיקו גמליאלי ושות'). למחרת הוא כבר היה על מטוס חזור. השנייה הגיעה לחופשת מולדת ארוכה יחסית מסינגפור שם היא מקנדטרת בשנתיים האחרונות בקבוצת מסעדות בשם Foragers בבעלות ישראלית והתארחה בהקטן לתפריט סינגפורי משותף עם עידו קבלן והקונדיטורית שלהם אור מכלוף שעבדה תחתיה בוייס. כל ארוחת אורח/ת התקיימה יומיים. זו של פרנקל את כהן בימים ב'-ג' ב-11 וב-12 במאי. זו של גולדברגר את קבלן/מכלוף בימים ב'-ג' ב-25 וב-26 במאי. פופ-אפים זה תמיד הימור כי הם עלולים להיות חלטורה במקרים לא מעטים. במקרה הזה מדובר בנפשות פועלות מקצועניות ומוכשרות בטירוף כך שהסיכון היה נמוך והסיכוי (להנאה) היה גבוה. בכל מקרה מהיכרותי עם היוצרים ופועלם הקולינרי היה ברור לי לגמרי שאלה ארוחות שצריך לבדוק.
דיוויד פרנקל בקיו, 11 במאי:
אני מעריך מאד את דיוויד פרנקל כשף. הוא בטופ של הטופ בישראל כבר שנים. בעיניי מה שהוא עשה בפרונטו המיושנת בשנים הארוכות שלו כשף היה האוכל "האיטלקי" הכי טוב שנעשה בארץ. מ-2021 כשהוא הכניס הרבה יותר מקומיות לתפריט של פרונטו העסק לטעמי האישי רק הפך את פרונטו לטובה יותר. כבוגר התמחות בנומה הוא היה מהראשונים שהכניסו התססות וגארומים למיניהם למנות. תחתיו בפרונטו גדלו טבחים מוכשרים בטירוף שהשפעתו עליהם ניכרת. גיא אריש ובן כהן הם שתי דוגמאות. גם דנה-לי ברמן, איתי אייל (ברבור), יובל (יובי) כהן שאח"כ הייתה בקטן ובתלם (שני האחרונים היו השפים בפועל של פרונטו אחרי שהוא כבר העביר את זמנו באיביזה) עברו אצלו. והוא כולה בן 42. בקיצור, כששמעתי שהוא מגיע ל-2 ארוחות ספיישל בקיו שבלי קשר לכלום היא מסעדה שאני מאד אוהב היה ברור לי שזו ארוחת must.
היינו אמורים להיות 4 סועדים אבל שניים מאיתנו אבדו בדרך וכצמד יכולנו לשבת בכיף על הבר. מי שישב איתי על הבר הוא חברי רותם מימון והתמזל מזלנו ליהנות מארוחה לפנתיאון. התפריט היה ברובו פרנקלי עם טאצ'ים של בן כהן, כולל מנות דומות עד זהות שהיו בעבר בפרונטו.
יינות בורגונדי התארחו כאן לתפריט ספיישל כשהכוס הזולה ביותר עלתה 61 ש"ח (למה לא להנגיש כוס יין נוספת בקצת פחות? נו טוב. לפחות הייתה אופציה לכוסות מוקטנות של 100ml). שני היינות שלגמתי במהלך הארוחה היו "הזולים ביותר". הלבן ב-61 ש"ח והאדום באותו מחיר.
אויסטר ג'ילארדו, וואסאבי, משמש בוסר, "הוט סוס" צהוב. 38 ש"ח ליחידה. אם כבר אויסטר מפונפן שיהיה כזה. מלא אומאמי חרפרף שהשתלב נהדר עם טעמי הים.
טרטר אינטיאס, פאף טפיוקה, קולרבי קימצ'י, איולי קומבו. 22 ש"ח ל-2 יחידות. ביס אדיר. פיצוץ של טעמים ומרקמים ועדיין בעידון ראוי לציון ש"שומר" על הדג הנהדר.
טארטלט תפוח אדמה מעושן, חמאה חומה, אפונה, אבן יוגורט. 20 ש"ח ליחידה. גם מנת ביס (או ביס וחצי) ואיזה ביס. פשוט מבריק. חומרי גלם "ארציים" פשוטים שזכו לטיפול של כוכב מישלן. העישון, האגוזיות, רעננות האפונה. שילוב מהסרטים. מנה שבקלות יכולה לככב כפתיח בכל מסעדת מישלן אירופאית באשר היא.
טונה בלופין, רומסקו, אנשובי, קולי כוסברה. 88 ש"ח. עוד מנה פנטסטית. עוד מנה שיכולה להיות מוגשת כמו שהיא במסעדות של כוכב אחד בקטלוניה. טונה אדירה. רומסקו עשיר טעמים וקולי כוסברה שסיפק עשבוניות נפלאה למנה. את האנשובי הרגישו מעט ברקע כאפקט ממליח. אפשר היה לתת ממנו קצת יותר.
ויטלו טונטו, לשון עגל, רוטב טונה, גארום פורל. 68 ש"ח. מנה שהיא לגמרי פרנקל של פרונטו. עסק מענג לחובב לשון כמוני שמחליפה כאן את נתחי העגל המסורתיים (נתח רזה כמו פילה, סינטה או שייטל). לשון שרוככה יפה יפה וזכתה לליטוף מענג של קרם טונה וגארום פורל (טאץ' נהדר). שילוב ים-יבשה חד טעמים ונהדר.
חזרנו לרגע למנת ביס כי נזכרנו כמה ביס הפורל המעושן מפרונטו היה תענוג. לא צריך תוספת קוויאר. פורל מעושן, בריוש, קרם פרש. 25 ש"ח ליחידה. פוסיבלי מייבי זה ביס הפורל המעושן הכי טעים שנעשה במסעדה בישראל.
טורטליני תירס גילי, פאק בונג, חמאת מרווה, קציפת גבינת "נילי" (המחלבה הקטנה). 65 ש"ח. מנת פסטה שהיא מופת לעשיית פסטה (מנה שגם היא הייתה יכולה להיות חלק מתפריט טעימות בכל מסעדת כוכב באיטליה). שימוש חכם בפאק בונג תאילנדי בכלל (מורנינג גלורי) והרבה פלפל ששברו את המתקתקות של התירס ואת הגבינתיות והחמאתיות. הכל בה היה מאוזן ומדויק ברמת דיוק מיקרוסקופית.
שיפוד קלמארי, חמאה חומה, גארום עוף, קציפת תפו"א. 78 ש"ח. המנה היחידה אולי בארוחה הזו שלא הייתה יוצאת מן הכלל. סתם מנה טובה וטעימה מאד. מבחינת עשייה – אפס טענות. הטעמים עצמם כן הרגישו יחסית סטנדרטיים. מה שהיה אמור לספק קיק זו אבקת קומבו אבל היא לא הורגשה במיוחד בביס. הלוואי שבכל ארוחה שלי "סתם" מנה טובה מאד תהיה המנה הפחות מלהיבה. זה קורה פעם ב-100 ארוחות.
חוזרים ל-wow פקטור. זנב טלה, חזרת, חומוס ירוק, ציר טלה. 75 ש"ח. אם מנה בשרית אביבית – תנו לי כזו. מנה מהממת. בשר נפלא שבושל ארוכות. שילוב נפלא עם החזרת. ציר טלה מושלם. והחומוס הירוק – הברקה.
על הבר. מאיר אחד השותפים בודק שהכל בסדר עם הזוג שישב מימין לנו. ברקע מציץ עידו קבלן שעוד מעט (כעבור שבועיים) נאכל אצלו בארוחת האורחת של מיכל גולדברגר (במקרה ישבתי בקטן גם ביום שישי בצהריים, 15 במאי, כשעידו לא נכח).
קינוחים. גם עליהם היה אחראי פרנקל.
טירמיסו פרונטו (עם קו מחוק על השם פרונטו). יענו – כאילו טירמיסו פרונטו או מעין הומאז' לטירמיסו ההוא. גרסת שף לקלאסיקה שהייתה שם. ענן מסקרפונה, גלידת ביסקוטי, קרמו שוקו קפה. 52 ש"ח. טייק טירמיסו "מפורק" עם ענן מסקרפונה נהדר שהקפה נמזג עליו (באקט קצת מיותר). את ההצגה של הענן גנבו בכלל קרמו השוקו-קפה וגלידת הביסקוטי שהוגשו בצד. הם היו אדירים. טירמיסו הדור הבא.
גרניטה קוקוס, ריבת חלב קוקוס, גלידת אורז קלוי, אגוז ברזיל. 44 ש"ח. לא הייתי בטוח שזו מנה מספיק מעניינת וטעיתי בענק. קינוח עוד יותר טוב מהטירמיסו. מבריק ממש. הקוקוסיות כאן הייתה מענגת, לא משתלטת ומאופקת. הגלידה – מופלאה. טעמים נקיים של קוקוס, אגוזיות וקלייה. גלידת אורז קלוי מופתית. מרקמים שעושים נעים בחך. כוכב מישלן כבר אמרתי?
גם איזשהו מיצוי ירוק או שמן עלים כלשהו נכח כאן והוסיף עוקץ מעניין.
החשבון. זכינו לצ'ייסרים עם החבר'ה. רותם העדיף קוקטייל כמשקה שני. ארוחה ששווה כל שקל.
זה היה ערב של קולינריה במיטבה של שני שפים מוכשרים בטירוף. בן כהן המארח המוכשר בטירוף מקיו (הילד בן 29 אבל כמה יצירתיות ובגרות הוא מפגין כבר כעת בקיו "הרגילה") ודיוויד פרנקל האורח שהזכיר לנו בערב אחד איזו יד נדירה יש לו. בשורה התחתונה: דיוויד פרנקל התארח בקיו = הארוחה הכי טובה שלי בארץ בשנה האחרונה.
שבועיים חלפו. עוד פופ-אפ מסקרן שפורסם באינסטגרם ושמיהרנו להזמין לו מקום. מיכל גולדברגר למי שלא מכיר (מי שקורא את הבלוג מכיר) היא כנראה השפית-קונדיטורית המוכשרת והטובה ביותר בדור הצעיר של אנשי המתוקים. אמנם היא התחילה במונא של מושיקו גמליאלי (אותו מושיקו שהתחיל להנהיג את פרונטו המחודשת) אבל היא מתחברת אוטומטית לגיל דהאן באשר הוא יילך. הם עבדו יחד בקיטשן מרקט, המשיכו סולו לוייס ואחריה לצ'נה. בכמעט שנתיים האחרונות היא בסינגפור. מכינה קינוחים ומאפים לקבוצת מסעדות בבעלות ישראלית. כעת היא בחופשה (אמרה לנו שעד סוף יוני) והיא מתכננת חזרה לישראל מתישהו בנובמבר. היא הגיעה להתארח בהקטן של עידו קבלן לשת"פ של שני ערבים עם עידו ועם אור מכלוף הקונדיטורית שלו שעבדה תחתיה בוייס. מי שעוקב אחרי הבלוג הזה קרא כמה וכמה פוסטים על ארוחות אירוח נהדרות בקטן. עידו קבלן הוא המארח האולטימטיבי והוא מאד אוהב לארח שפים לארוחות ספיישל. ארוחות שכאלה הן עניין חכם שיווקית. הן מספקות עניין וסקרנות, גיוון לשגרה, ומביאות קהלים חדשים גם מצד מקורבי וחובבי השפים המתארחים, שלא בהכרח מכירים את המסעדה המארחת. אבל הן בקלות עלולות להפוך לחלטורות. לא אצל עידו קבלן. החבר'ה עושים חושבים, מגבשים תפריט, עושים הכנות מדוקדקות, מתאמנים, יש בריף מקצועני לצוות כמו במסעדות שף בטופ, והראייה – רוב ארוחות האירוח הללו בהן אני נכחתי היו מעולות.
מיכל גולדברגר בהקטן, 25 במאי:
הגענו ב-18:00. ארבעה חברים. מלבדי – רותם שאכל איתי למעלה, עופר לב וגיא נחמיאס.
הארוחה בפרסום באינסטגרם כונתה "בין כרכור לסינגפור" – ערב של קונדיטוריה ומטבח סינגפורי. היינו ארבעה ולכן ההזמנה הייתה פשוטה. אמרנו לחבר'ה – תביאו הכל כולל הכל.
היין הצרפתי איתו התחלנו. 265 ש"ח לבקבוק. בהמשך היה גם סיציליאני.
פוקאצ'ה, חמאת קוקוס קלויה, צ'ילי מוחמץ. 32 ש"ח. את חמאת המיסו הרגילה החליפה חמאת קוקוס קלויה פשוט נהדרת.
סשימי דג ים (אינטיאס אלא מה), לקטו פטל, שמן יסמין, סריראצ'ה (ביתית כמובן), פינגר ליים. 3 יחידות ל-4 סועדים זה עסק לא פשוט לחלוקה. ביקשנו אם אפשר להוסיף פרוסת דג רביעית בצד בתוספת תשלום. קיבלנו בהמשך מנה שלמה על חשבון הבית. כרגיל בקטן – מנת דג נא מעולה. רוטב מבושם, חמצמץ-מתקתק וחרפרף נהדר. הכל מאוזן יפה ומעודן, מבלי לגנוב לדג את המקום. אם יש מסעדה שכמעט תמיד מספקת את הסחורה בטיפול בדגים נאים זאת הקטן. ותמיד זה מעניין, שונה ויצירתי.
טרטר דג ים, גארום אנשובי, שמן עלי קארי, שעועית פריכה, קומקוואט חרוך, קרם פרש. 72 ש"ח. מנה אף יותר מיוחדת מקודמתה. שמן עלי הקארי נתן כאן טעמים אקזוטיים מעולים שהזכירו לנו טעמי עמבה בקטע טוב, וגארום האנשובי והתיבול של הדג עצמו הזכירו לנו טעמים של חילבה בקטע טוב (מבאטר צ'יקן למשל). השילוב עם הדריות הקומקוואט החרוך היה מענג.
סלט מלפפונים ופאקוס, חריף, על אורז שבושל בציר עוף מבושם. 68 ש"ח. לכאורה עניין פשוט ויחסית שגרתי אבל מנעד הטעמים שהמנה הזאת סיפקה היה כיף גדול. גיא שהוא היחידי בינינו שאשכרה היה בסינגפור "נזרק" לשם. הירקות היו קריספיים. הרוטב היה פצצת אומאמי חריפה (באמת חריפה) והאורז היה מושלם. מנה נהדרת, חדה ובועטת, מחומרי גלם פשוטים.
"קרוט קייק", גזרים ודייקון מזוגגים, רוטב של מאיה, צנונית מוחמצת, שמן שומשום. 68 ש"ח. מנה טובה אבל כזו שפחות התחברה לנו לרצף המנות. היא לא כללה אלמנטים פיקנטיים או מפולפלים שהיו מתקשרים טוב יותר עם המנות האחרות. הרוטב של מאיה (מאיה הורביץ – טבחית ומאחראיות מעבדת ההתססות של הקטן שמועמדת כרגע לתחרות פסטיבל השף הצעיר של סן פלגרינו) היה שומשומי, אגוזי וחמאתי. טעים מאד. הירקות שאמנם היו טריים שבטריים, שבדר"כ בקטן הם מלאי טעם (מבית הספק של יוכי אספרגוס) היו הפעם פחות חדים מהרגיל וזה קצת הוריד למנה.
ירוקים מוקפצים, "הוי סטיר", קריספי שום ובצל. 76 ש"ח. מנה טעימה מאד. רוטב נהדר ומלא עומקים וטעמים פיקנטיים-מלוחים-מתקתקים ומעט מעושנים. אני סיימתי אותו עד תום עם כף. הירוקים (פאק בונג, באקצ'וי, זוקיני ועוד) היו נהדרים ושמרו על חיוניות ועל קראנץ'. אחלה מנת בריאות ירוקה.
קארי פאף מטוגן, ממולא בתפוח אדמה, יוגורט וסחוג קוקוס. 62 ש"ח. מנה סינגפורית מהצד המשפיעני ההודי, עם בצק מדופף של שפית בצקים צרפתית וסחוג תימני ישראלי-אסייתי. פיוז'ן יוצא מן הכלל. מנה שעשויה אף היא מחומרי גלם פשוטים לכאורה אבל סיפקה עושר טעמים ומרקמים נפלא. הבצק הפלייקי (דמוי הספולייטלה) היה אדיר, המילוי היה מפוצץ בטעמים באיזון נפלא (הזכיר סמוסה, אבל כזו שהיא מושלמת) והסחוג קוקוס הירוק היה חד ומענג. מנה מהסרטים שהיינו צריכים להזמין עוד סיבוב ממנה כי דווקא המנה הבאה לא הייתה מהמוצלחות.
"לאקסה", ציר שרימפס וקוקוס, שרימפס חלוט, נודלס, נבטים. 92 ש"ח. לאקסה זה כמובן מרק אטריות אסייתי (סינגפורי, מאלזי, אינדונזי וכו') עשיר וארומטי. המרק הזה היה טעים מאד בציר שלו אבל טמפרטורת ההגשה הייתה פושרת וגם השרימפס החלוטים פחות הלהיבו אותנו. ציר השרימפס והקוקוס היה אכן עשיר בטעמי שרימפס, ארומטי, חרפרף וטעים, אבל חימום קל שלו ואולי חריכת גריל קלה לשרימפס והמנה הייתה נוסקת בכמה דרגות מעלה.
"צ'ילי קראב", בשר סרטנים בחמאה חומה וצ'ילי, לצד לחמניות טנזונג. 124 ש"ח. אם בתפריט היה מצוין במפורש שמדובר באומלט סרטנים ברוטב סרטנים, חמאה חומה וצ'ילי, היינו יודעים למה לצפות. כאן החבר'ה לא ציינו את העובדה הזו בתפריט ולא הסבירו את זה לנו בזמן ההזמנה. לכן חלקנו מעט התאכזב. העסק היה טעים מאד, עם עושר טעמי סרטנים מתקתק וחמאתיות מהנה. היה נדרש כאן לטעמי יותר צ'ילי. הלחמניות (Tangzhong. לחמניות חלב יפניות או סיניות) היו פריכות בחוץ ואווריריות ורכות בפנים ומהנות לטבילה ברוטב. המנה המקורית שהיא מנת דגל במטבח הסינגפורי כוללת ביצה טרופה שמערבבים בסוף ברוטב. הם החליטו להגיש אותה כאומלט. זו מסוג המנות שמחייבות תיאור מדויק בתפריט אחרת הן עלולות לא לעמוד בציפיות וכך קרה לי (גם ביחס למחיר). ציפיתי לתבשיל קארי חרפרף עם עלים ואולי ירקות ובשר סרטנים בביסק עשיר וקיבלתי אומלט סרטנים. סלחתי בקלות. מדובר בפופ-אפ (וביום הראשון מתוך שניים) ולפעמים יש פספוסים. בקינוחים כבר לא היו..
מיכל ואור. אם אצל פרנקל ובן כהן למעלה יש לגמרי מוטיב של שף-מורה או שף-מנטור וטבח תלמיד גם בגלל הפרש הגילאים, הרי שאצל מיכל ואור ההפרש הוא משהו כמו 4 שנים בלבד. ועם זאת, יש כאן שפית-קונדיטורית מנטורית שמהווה השפעה גדולה על קונדיטורית צעירה ואור מעידה על כך. גם רומי שטייניץ, עוד קונדיטורית צעירה בולטת (תריסר וכעת רובע א'), עבדה תחת מיכל בקיטשן מרקט והושפעה ממנה רבות.
מבט כללי על ארבעת הקינוחים.
סמיפרדו קאיה טוסט, אנגלז לחם. 52 ש"ח. קאיה טוסט הוא כריך אסיאתי מסורתי מתוק המגיע בעיקר מסינגפור ומלזיה המורכב משתי פרוסות לחם קלוי או צרוב, ביניהן נתח חמאה עבה וממרח "קאיה" מתוק (שעשוי מקוקוס, סוכר, ביצים ועלי פנדן). כאן הכינו גרסת סמיפרדו נהדרת. קינוח עשיר, מפנק, מלא טעמים ובמתיקות מאוזנת היטב.
קינוח שני. לטעמי אפילו טוב יותר. קסטה תירס, מצופה בשוקולד לבן, פאדג' מיסו. 52 ש"ח. איזה קינוח מענג. גם הוא בהשראת קינוח רחוב סינגפורי של פרוסות לחם לבן שממולאות בגלידות בטעמים שונים, ביניהם תירס. כאן הכינה מיכל בצק תירס חמאתי מעולה ממולא בגלידת תירס ופאדג' מיסו. מתוק אבל לא מתוק מדי. מעט מלוח. תירסיות קלויה מענגת. כיף גדול.
ויש מצב טוב שזה היה אפילו טוב יותר, לפחות לטעמי. "כל מה שאסור בסינגפור", קרפ ממולא בקרמו שוקולד וטונקה, אנגלז פרג ושויו פטריות. 56 ש"ח. מסתבר שטונקה ופרג אסורים לשימוש בסינגפור ונחשבים למעין סמים. סינגפור היא מדינה קשה וקשוחה לפרקים עם המון איסורים (עישון ושתייה בציבור – אלא רק במקומות ייעודיים, יריקה, לעיסת מסטיק ועוד ועוד). קינוח פנטסטי. מבחינת טעמים זה היה הקינוח הכי טוב בעיניי. מלאכת מחשבת של שילובים. שוקולד נפלא, אנגלז פרג אדיר (ואני לא אוהב פרג אבל המינון שלו כאן היה מושלם), טאץ' אדמתי של השויו פטריות. מהמם.
היה טירמיסו ייחודי בפופ-אפ בקיו והנה עוד אחד. הכל מתחבר. טירמיסו יון יאנג, ספוג שקדים, קרמל חלב מרוכז. 54 ש"ח. להבנתי זה יואן יאנג (Yuan Yang או Yuenyeung) שהוא משקה סיני או הונג-קונגי שמשלב קפה ותה שחור בחלב. הייתה כאן מסה אוורירית אבל לא עננית כמו הטירמיסו של פרנקל למעלה. במקרה הזה רצינו מעט יותר קרמיות שמנתית. ביחס לשלושת קודמיו הוא הרגיש מעט יותר בנאלי במרקמיו ובטעמיו, למרות השימוש בתה ובקרמל חלב מרוכז. הייתה כאן מרירות נעימה מסוימת של התה אבל העסק די הזכיר טירמיסו רגיל ואיכותי.
חשבון ל-4. צ'ייסרים נמזגו. את הטירמיסו קיבלנו על חשבון הבית וכאמור גם מנת סשימי אחת.
ארוחה נהדרת. פופ-אפ מעולה ומענג נוסף של עידו קבלן ושות' בהקטן. כשטופ קונדיטורית במונחים מקומיים באה להתארח אחרי כמעט שנתיים סינגפוריות (למעשה הפעם האחרונה שאכלתי קינוחים שלה הייתה בצ'נה בארוחת פרידה שלה ב-30 ביולי 2024 תחת הטייטל NEVER LOSE HOPE) אז חייבים להתייצב. קסם של ארוחה, במקום מקסים, אצל אנשים מוכשרים וחמודים שתמיד כיף לפרגן לכל מה שהם עושים.
שתי ארוחות אורח נהדרות. זאת של פרנקל בקיו הייתה נדירה באיכותה ועל סף השלמות. כנראה הארוחה הכי טובה שאכלתי בארץ בשנה האחרונה. זאת של גולדברגר בקטן הייתה מהנה בטירוף ומיוחדת במינה. כשכישרונות על מתחברים לרגע או לשניים ועושים את זה ברצינות ההנאה היא גדולה.
לקינוח. סתם כי בא לי לפרגן. מנה "רגילה" מארוחת שישי צהריים בקטן ב-15 במאי. שסק צלוי בטאבון בחמאה חומה, בוראטה ושמן עלי גרניום. הברקה. כמה טעים.






















































4 תגובות
כרגיל תענוג לקרוא
תודה שמעון!
אני לא גרה בישראל, לא אוכלת בשר ודגים מטעמי חמלה, וקוראת את המדור שלך בקביעות ובשקיקה. לא כי הוא רלוונטי לי לפרקטית, אלא רלוונטי נפשית. מעורר השראה, מלא אהבה לאמנות המסעדנות, תשוקה לבישול עילי ואיזה קול שפוי במדינה שאבדה לי ולעצמה. תודה רבה !
תודה נגה! 🙏☺️
נקווה שבבחירות הקרובות נחזיר את המדינה לשפיות ויתחיל השיקום (הארוך) שלא נאמר הבנייה מחדש..