שתי הלנות בפוסט אחד. הלנה בנמל (קיסריה) והלנה בר יין בתל אביב.
יום שני. 15 בדצמבר. קמתי עם רצון לצאת מהעיר לטיול ספונטני. היות ואני "בין עבודות" אני יכול להרשות את זה לעצמי. תחזית לגשמים אחה"צ אבל לבוקר וצהריים יפים ונעימים הביאוני לקחת רכבת לבנימינה ומשם לשים פעמיי לגן לאומי קיסריה עם תחנת עצירה בהלנה בנמל, מסעדת השף הידועה שזו פעם ראשונה שלי בה. מסעדה ימית בלוקיישן יפה ועל הדרך טיול בנמל העתיק של קיסריה נראו לי כמו דיל צהריים נחמד. מאזור רכבת בנימינה לקחתי אוטובוס שהכניס אותי לאור עקיבא. משם החלטתי לנצל את הבוקר השמשי והחמים וללכת ברגל לנמל קיסריה. משהו כמו 40 דקות. הליכה לקיסריה הלכה למעשה.
12:30. אני בנמל העתיק.
ב-12:35 נכנסתי להלנה בנמל. שולחן אחד בלבד של 2-3 סועדות היה מאויש בחלל הפנימי הראשי. אני בחרתי לשבת במרפסת המקורה הצמודה שצופה הכי טוב לגלים.
הלנה בנמל – ארוחת צהריים מול הגלים בנמל קיסריה, 15 בדצמבר:
מסעדת השף עמוס שיאון חגגה יומולדת 20 ב-2024. אורי ירמיאס אקא אורי בורי היה כאן שותף מייסד (ולפי כרטיסי הביקור של מסעדת אורי בורי בכניסה אני מניח שהוא עדיין שותף) ויש דימיון מסוים למסעדה העכואית. הן בלוקיישן ממש על הים מול הגלים והן מעט ברוח התפריט שנשען רבות על חומרי גלם ימיים. שיאון שעבד גם כמה שנים עם ארז קומרובסקי מדגיש בתפריט יותר את המקומי והעונתי.
מתהדרים כאן בכניסה בעיטורים רבים כמו שרואים במסעדות שונות באירופה. תכלס יש כאן הרגשה של חו"ל. הלוקיישן עצמו של גן לאומי קיסריה, הנמל הרומי העתיק, החופים. אני מעריך שמסעדה כמו הלנה בנמל נפגעה מאד מהמחסור בתיירים בשנים הללו, ודאי יותר ממסעדות שף בתל אביב.
שער התפריט.
לפני פתיחת התפריט חייבים לתת כבוד לנוף הניבט מהחלון. מקסים. כנראה אחד הספוטים היפים ביותר בישראל של מסעדה.
מרפסת מול הים רק בשבילי. באמצע הארוחה שלי הגיע שולחן של 7 סועדים כמדומני שהפר מעט את שלוותי.
חלון לים התיכון.
פתחתי את התפריט. מנות ראשונות ועיקריות. כמו במסעדות קלאסיות. ככתוב באתר שלהם: "המסעדה מציעה תפריט ישראלי עכשווי, המדבר שפה קולינארית עונתית ומקומית הכוללת שימוש בחומרי גלם טריים מהדגה המקומית, בשרים מיושנים ושימוש נרחב בעשבי בר מליקוט אזורי". העסק נראה מעט יותר עדכני מהאחות החורגת העכואית אורי בורי שהמנות בה קפאו להן בזמן כבר שנים רבות עם אותם רטבים וצירים כבדים מבוססי שמנת וחמאה.
משקאות. קוקטיילים ושפריצים בהחלט במחירי תל אביב.
הלכתי לשטוף ידיים ובדרך חזרה למרפסת עצרתי כדי לצלם את החלל המרכזי המעוגל. מקום נעים ומרווח שמשדר משהו לא ישראלי.
פואי פומה מול הים. אני חושב שהיצע היין בכוסות לא מספק. לא יזיקו כאן עוד 2-3 אופציות. הפואי פומה הצרפתי היא אופציה שתמיד עובדת. כוס עלתה 56 ש"ח.
התחלתי בסלט עלי זעתר עם פומלה מפורקת, שקדים ואבן יוגורט ואדי עתיר (לטעמי היא הכי טעימה שאני מכיר בארץ). 48 ש"ח. יופי של סלט סתיו-חורף. עלים טריים, תיבול טוב, מרקמים, רעננות. התחלה טובה.
המשכתי עם מנה של שלישיית סקאלופ בחמאה חומה עם ענבים שחורים, שום, שקדים קלויים ופטרוזיליה. 89 ש"ח. הסקאלופ נצרבו היטב והמנה לא הייתה רעה אבל חמאה חומה לא הרגשתי כאן בכלל וחבל. שום נוכחות של טעמים אגוזיים שחמאה חומה אמורה לספק. הענבים השחורים היו ירוקים. לא אסון. בסיס הרוטב היה מתקתק. כאמור לא רע אבל ציפיתי למנה טובה בהרבה.
המנה הבאה – בוריק של קיסרים במילוי שרימפס, ארטישוק ירושלמי וחלמון ביצה, על ביסק שרימפס וזעפרן. 78 ש"ח. מנה שאף היא לא עמדה בציפיות. מדובר במנת דגל. ציפיתי לבוריק דק ומתפצח, לחלמון נוזלי שניגר בעת החיתוך, לביסק עשיר שמפוצץ בטעמי שרימפס. קיבלתי בוריק מעט עבה בחלקו (עדיין מהנה לאכילה ומתפצח) עם מילוי טוב וטעים של שרימפס ומה שהרגיש לי יותר תפו"א מארטישוק ירושלמי. הביסק לצערי לא סיפק את הסחורה, לא היה שרימפסי דיו, וטעמי הדרים שלטו בו מעט יותר מדי לטעמי. עוד אכזבה היה החלמון שלא ניגר החוצה כמו שפינטזתי. הוא עדיין היה רך אבל לא נוזלי מספיק.
אלה היו 3 מנות שהזמנתי בתחילת הארוחה שאחריהן תכננתי להזמין עוד מנה אחת שהתלבטתי לגביה. כשנשאלתי איך היו המנות ציינתי את אכזבתי היחסית ואת העובדה שבין השלוש דווקא הסלט הוא המוצלח ביותר.
ההתלבטות להמשך הייתה בין מנות הקלמרי שלבסוף נפסלו כי זו על הפלאנצ'ה הכילה רכיבים דומים לסלט הזעתר שאכלתי והשנייה הייתה מטוגנת. קרבונרה קלמרי ובייקון נשמעה מושחתת וטובה אבל בחרתי לבסוף במנת התמנון. זרוע תמנון בצ'ימיצ'ורי על ריזוטו מרגז, פפריקה מעושנת ופלפל פדרון. 118 ש"ח. זו הייתה המנה הטובה ביותר בארוחה. טעמים חדים, מעט מעושנים ומעט פיקנטיים כמצופה, תמנון עשוי למופת. ריזוטו מתובל מצוין (שיכול היה להיות טיפה יותר אל דנטה לטעמי. עניין של דקה-דקה וחצי). בכל אופן מנה מוצלחת ומספקת מאד.
כדי שאצא מבסוט הוציאו לי על חשבון הבית (ובלי שנשאלתי) מנה שהתלבטתי לגביה לפני כן – קלמרי מטוגן לפריכות על רוטב רומסקו, פלפלים קלויים, מרטיני ושקדים. מחווה של 68 ש"ח. מנה שהייתה עשויה מצוין על כל חלקיה. זו מחווה יפה ותודעת שירות טובה אבל אחרי התמנון ו-3 המנות הקודמות שכן אכלתי עד תומן, כבר הייתי מלא לגמרי. עדיין חיסלתי את הקלמרי כי אני ילד טוב שמשאיר צלחת ריקה ואני חזיר, אבל תכלס – אם הייתי נשאל מראש הייתי מסתפק בקינוח צ'ופר ואפילו בכוסית אלכוהולית נוספת ומוותר על הקלמרי. חברים במסעדות – אתם רוצים לצ'פר וזה מקסים – אבל למה לא לשאול את הסועד מה יותר מתאים לו באותו רגע? לא נורא. התמודדתי וזו עדיין מחווה נאה.
טבע באמנות.
על קינוח ויתרתי כי באמת לא נותר מקום וגם ה"קיבה השנייה" שתמיד נותר בה מקום למתוק כבר לא תפקדה. יצאתי בדיוק כשהשמיים קדרו להם לטיול בנמל.
החשבון אחרי כשעה וחצי של ארוחה. רשום 2 סועדים. באמת אכלתי כמות ש-2 סועדים יכולים לאכול ולצאת די שבעים ממנה.
הלנה בנמל היא קודם כל הלנה היפה. באמת לוקיישן כמעט ללא תחרות בישראל. יש כאן תפריט רחב ואני מניח שהוא מכיל לא מעט פנינים בתוכו. הארוחה שאני אכלתי לא הייתה יציבה בביצועיה בלשון המעטה והתרוממה רק בחלקה אבל עדיין נהניתי בזכות המקום והנוף. אני מניח שלתושבי הסביבה (נאמר מנתניה עד עתלית) שמחבבים מנות מהים הלנה בנמל היא אופציה מוצלחת וראויה בזכות המיקום והגיוון של המנות. זה לא שיש שפע של מסעדות לא כשרות שמתאימות לצורך העניין לחגוג אירוע כלשהו. למתכננים חצי יום טיול לנמל העתיק בקיסריה היא ודאי מסעדה ראויה. האם הייתי מגיע אליה במיוחד לולא היא הייתה ממוקמת היכן שהיא ממוקמת? כנראה שלא. הצמידות לנמל העתיק בו לא ביקרתי שנים ולחוף היפה שווים את הנסיעה. האם אחזור? רק אם אקלע לשם במסגרת חברתית או משפחתית.
קצת תמונות מנמל קיסריה תחת עננת השמיים שהלכו והתקדרו להם.
השמיים הקודרים מימשו את האיום שלהם ביג טיים תוך כדי הסיבוב שלי ברחבי הנמל (שמתוחזק לא משהו למרבה הצער). תחילה זה היה גשם מלווה ברוחות. מהר מאד הגשם הפך למבול שוטף והרוחות המתחזקות החלו להיות מלוות בברקים וברעמים. מזל שהצטיידתי ליתר ביטחון במעיל ובמטריה (למסעדה עצמה נכנסתי בחולצה קצרה). עדיין הגעתי די רטוב לאזור הכניסה של הנמל, צמוד לחניון. הכבישים הצמודים לחניון הפכו לנחלים שוצפים. ב-15:07 היה אמור לעבור אוטובוס שמוביל לרכבת בנימינה וחששתי שהולך להיות עיכוב משמעותי בהגעה אם בכלל. התקשרתי לנהג מונית שמספרו היה תלוי במשרד הכניסה (תשכחו מ-Gett) והוא אמר לי שבגשם הזה הוא לא יוצא מהבית. למזלי בחור דתי צעיר בוגר ישיבה חמוד בשם ישי עמד בסככת הכניסה לצדי וחיכה שהגשם יירגע מעט כדי שהוא יוכל ללכת לחניון ולחלץ את רכבו ואז לאסוף את אשתו והתינוק. לא הייתה לו מטריה אז הצעתי לו את שלי. הוא שאל לאן אני צריך להגיע ואמרתי לו שלתל אביב. מסתבר שהם נסעו לפתח תקווה ותכננו לעבור בדירתם בתל אביב (!). מזל שכזה (או התערבות מלמעלה?). בסופו של דבר בגלל שנתקענו בפקק של החיים בכביש 2 הם ויתרו על כניסה לתל אביב והקפיצו אותי לתחנת רק"ל ברח' ז'בוטינסקי בפ"ת. משם הדרך הביתה הייתה קלה והגעתי הביתה בשלום ויבש מהמסע החורפי.
מהלנה יפה אחת – הלנה בנמל, להלנה יפה שנייה – הלנה בר יין. יופי זה בעיניי המתבונן כמובן אבל שני המקומות הם בסה"כ אטרקטיביים ונאים. הראשון בזכות המיקום המהמם שהוא מהיפים בארץ והשני בזכות המיקום בביתן עידן עופר (לשעבר ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת־זמננו) והחלל המרשים והנאה שבנתה קבוצת המסעדנים של גיא גמזו, איציק חנגל ומוש בודניק, שיחד מחזיקים כמובן את צ'אקולי בחוף הדולפינריום ואת אסא איזאקאיה החדשה באחד העם בתל אביב (אגב חללים יפים ומרשימים).
קראתי פרסומים מקדימים שונים על "חודש צרפת בהלנה" של קולינריה ויין החל מה-14 בדצמבר עד ה-14 בינואר במהלכו הלנה בר יין הופכת מטאפאס בר או בר יין ופינצ'וס ספרדי לבר א-וין צרפתי. ככתוב באונטופו – "הלנה תחצה את הגבול מספרד לצרפת ותביא את התנועה החדשה של ברי היין הצרפתיים לתל אביב. לצד הטאפאסים והאווירה הספרדית, הלנה תהפוך לבר יין צרפתי שמציע תפריט בר מרענן, אינטימי, חד ויצירתי המבוסס על חומרי גלם איכותיים המוגשים כמעט כמו שהם". את התפריט והקונספט רקחו במשותף השף בפועל של הלנה דור ברזילי יחד עם השף המוכשר אביב אטינגר (אקס אדמתי ויותר חשוב לעניין צרפת – אקס סו-שף בפרנצ'י המכוכבת הפריזאית) ואיש הקולינריה רב הפעלים והמוניטין דוד קישקה שהוא פרנקופיל רציני. השניים גם מתארחים שם פיזית בחלק מהסרוויסים. כמתנסה טרי למדי של הקולינריה הצרפתית והיינות הצרפתיים בפריז ובליון תכננתי לקפוץ לבדוק. זה קרה במוצ"ש, 27 בדצמבר. כיוונתי לשעה 18:30. ערב גשום וחורפי. חשבתי לקחת אוטובוס אבל היות ובדיוק הייתה הפוגה בגשם הלכתי ברגל (2.4 ק"מ. כ-35 דקות הליכה). בזמן הישיבה בהלנה ירד גשם חזק ואיכשהו כשיצאתי הוא פסק ועשיתי גם את החזור ברגל.
הלנה בר יין שהפכה ל-Helena Bar à Vin בחודש צרפת:
הלנה TLV נפתחה בקיץ 2023 קצת אחרי שנפתחה הורמוטריה ונראה היה שגל של אוכל ספרדי וטאפאס ברים עומד לשטוף את העיר. ישבתי בה פעמיים בעבר על הבר. נהניתי מהאווירה ומהלוקיישן אבל האוכל היה בינוני לגמרי ואפילו למטה מזה. בצ'אקולי בה אכלתי כבר 4-5 פעמים נהניתי הרבה יותר. חזרתי כעת לצורך ענייני צרפת ובזכות העובדה שאני מחזיק מהשף אביב אטינגר כאחד הכישרונות הקולינריים היותר גדולים בישראל.
שער התפריט של חודש צרפת בהלנה. התפריט מוצע בכל ימי הפעילות של הלנה בחודש הזה החל מ-18:00. התפריט הרגיל עדיין מוצע אף הוא.
האוכל. מנות צרפתיות או בהשראה צרפתית. לצערי שתי מנות צרפתיות שבניתי עליהן – הטרין דה קמפן והטרין פואה גרה לא נכחו. נגמר כך נאמר לי. בעיניי זה לא רציני וקצת מצביע על חלטורה. 18:30 בערב. זה לא שהגעתי ב-21:30 ואז יש היגיון שחומר הגלם אזל בתפריט שהוא תפריט ספיישלים. ואם יש שינוי או מחסור פשוט תעדכנו את זה מראש – שזה לא יופיע בתפריט. בהמשך התברר שגם הטארט טאטין נעדר.
כמו תפריט האוכל עם הספיישלים הצרפתיים השקיעו בהלנה גם בתפריט יין וקוקטיילים מותאם. גם כאן היו יינות שנאמר לי שהם לא בהיצע.
פתחתי בקוקטייל שהברמן החביב ציין שהוא הכי חזק והכי פחות מתוק. סיידקאר עמק הלואר. קוניאק בהשריית טרגון, טריפל סק, סן ז'רמן. 58 ש"ח. כשאני קורא תיאור של קוקטייל שמתחיל בקוניאק בהשריית טרגון אני מצפה שזה יהיה הטעם הדומיננטי. טעמתי וכל מה שהרגשתי היה טעם פירותי מתקתק של אגס ואפרסק עם מעט טעמי הדר. מה שאומר – ליקר הסן ז'רמן והטריפל סק שלטו כאן והקוניאק בהשריית טרגון התפוגג. בקיצור קיבלתי מיץ פירות אלכוהולי מתקתק ומבושם. not my cup of tea. שאלתי את הברמן אם אפשר לחזק ולשדרג והוא היה נראה די אובד עצות, ציין שמדובר במתכון מוכן, והציע אולי להוסיף שוט של מיצוי הקוניאק. ויתרתי על ניסוי וטעייה ופשוט החזרתי את הקוקטייל. אני קיבלתי ב-2025 החלטה מושכלת ולא נחמדה. אם אני מקבל מיץ פירות ולא קוקטייל אלכוהולי חזק וראוי – המשקה יוחזר לבעליו (אלא אם הוא בר תיקון). אני לא מוכן להוציא 55-65 ש"ח לכוס משקה חלש ומתקתק. למסעדנים ובעלי ברים אני אומר – תעמדו מאחורי התיאורים של הקוקטיילים שלכם. אם אתם מציגים קוניאק עם או בלי טרגון כאלמנט ראשון אז זה אמור להיות חד ומודגש. אם הברמן שאמור להכיר את טעמי הקוקטיילים שמוגשים אומר לי שזה הקוקטייל הכי חזק ופחות מתוק ואני מקבל מיץ פירות מתקתק אז יש כאן בעייה. הברמן אגב נתן לי לטעום שוט של הקונייאק/טרגון ובשוט כן חשתי בטעמים הנכונים. העניין זה המינון וכנראה שמה שמגישים כאן זה שוט אחד של הקונייאק שהוא לא מספיק.
מקרר חדש. מסתבר שלפני כמה חודשים הציבו מקרר דגים לדיספליי בדומה למה שיש בצ'אקולי (ולהבנתי גם באסא איזאקאיה בה טרם ביקרתי). זה הופך להיות סימן ההיכר של מסעדות קבוצת חנגל-גמזו-בודניוק. בעיניי זה נחמד.
מנה ראשונה. סלא אפונה – שעועית ירוקה, סלרי, שרביל, רשאד ודליס דה בורגון. 62 ש"ח. הטיפול של אביב אטינגר בירק ובירוקים באדמתי היה מצוין בארוחות שהספקתי לאכול בה לפני סגירתה המהירה מדי. אטינגר כנראה לא נכח בסרוויס אבל זה היה סלט טוב. עלים וירוקים טריים, תיבול טוב ושילוב מוצלח עם הגבינה הצרפתית (גבינה קרמית מחלב פרה). התיבול כלל שמן ירוק וויניגרט או גסטריק שהכיל כנראה גם פטל. לא סלט מלהיב או יוצא דופן אבל סלט טוב עם שלל מרקמים וטעמים טובים.
כרישה וקומטה. 64 ש"ח. כרישה אפויה ששוחה בקרם מהביל של גבינת קומטה עם עירית ושבבי בצל פריכים לתוספת קראנץ'. מנה טעימה ומושחתת. התיבול היה מדויק. הגבינתיות הייתה מהנה וחדה. הטיפול בכרישה היה ללא דופי. היא הייתה רכה רכה אבל זכתה גם למגע גריל שסיפק לה אקסטרה קרמול. נהניתי.
נהניתי גם מהמנה הבאה שהייתה האחרונה שלי כאן. ביצה מושלמת וארטישוק ירושלמי. 69 ש"ח. יש כאן ארטישוק ירושלמי קונפי, קציפת ארטישוק ירושלמי, ביצה מושלמת, צ'יפס ארטישוק ירושלמי, קולי גרגר נחלים וקצת עלים. מעט פלפל אורפה פוזר לעוד צבע וקיק. מנות מבוססות ירק אחד או שורש אחד בכמה טכניקות ומרקמים הן כמובן עניין קולינרי מקובל ומוכר והרבה שפים מביני עניין עושים מנות שכאלה. ממש באותו שבוע אכלתי מנה דומה של עידו קבלן בקטן שמדי פעם מכין מנת ארטישוק ירושלמי בכמה אופנים (נהדרת). זאת מנה שחשו בה היטב שהיא נרקחה ע"י שף מוכשר כמו אטינגר (גם אם הוכנה פיזית ע"י מישהו אחר במטבח). היה כאן טיפול טוב מאד בחומר הגלם. כל אלמנט הוכן במדויק ותובל במדויק. הפלפל והירוקים סיפקו עוד מנעד טעמים שהחמיא לשלל תצורות הארטישוק הירושלמי. יופי של מנה.
החשבון שלי. על הקוקטייל הרע לא חוייבתי. הוספתי כוס יין מוסקדה צרפתי בהמשך. זה יין שאין בו סיכונים והוא מספק את הסחורה. בצהריים אכלתי מנת בויאבס צרפתי תוצרת בית (יצא פצצה. לא נעים לי אבל המרק הזה היה טעים יותר מכל מה שאכלתי בשתי ההלנות) ולכן הסתפקתי ב-3 המנות הללו. חשבון של כמעט 250 ש"ח על מנות מבוססות ירקות וגבינות, בלי דגים ופירות ים, בלי בשרים, ועם כוס יין אחת. סטנדרט תל אביבי.
בסה"כ נהניתי הפעם מהמנות הצרפתיות בהלנה בר יין שהפכה להלנה בר א-וין. האוכל היה טעים. לא יוצא דופן או משובח במיוחד כמו המנות שאביב אטינגר הגיש באדמתי (בה אכלתי 3 פעמים ופעם נוספת בארוחת אורח עם ארז קומרובסקי של "זוכרים את פריז ומבשלים כאן") אבל עדיין איכותי, וודאי טוב בהרבה משני הביקורים הסטנדרטיים שלי בהלנה עם התפריט הספרדי-טאפאסי-פינצ'ואי הרגיל. חבל על הקוקטייל הקלוש. חבל על המנות שלא נכחו. קטנות כאלה מורידות מאד מהחוויה וכאמור יוצרות רושם מעט חלטוריסטי. למרות הארוחה הטובה יחסית אני לא חושב שאחזור להלנה בר יין. אסתפק בגיחות פעם בכמה חודשים לצ'אקולי ואנסה מתישהו (ממש לא בוער) גם את האחות היפנית אסא איזאקאיה. באשר לאביב אטינגר שתכלס בעיקר בזכות מעורבותו חזרתי להלנה – אאחל שימצא משכן של קבע שיהיה יציב וישמש במה ראויה לכישרון שלו.
הלנה זה קרן אור או קרן שמש ביוונית. מילולית זה גם לפיד. Ἑλένη הוא הכיתוב היווני. במיתולוגיה היוונית הלנה הייתה היפה בנשים. הלנה בנמל קיסריה היא מקום יפהפה והלנה בתל אביב היא מקום יפה, מושקע ומהנה, אבל המנות בשתיהן שלפרקים היו נאות לעין ובחלקן היו גם ערבות לחך לא נסקו בשתי הארוחות האלה לגובה השמש ולא יצרו עבורי ריגושים גדולים. 🔥 לא הייתה כאן ולא ראיתי את האור.
להלן בוייאבס תוצרת בית.
