לונדון 8-14 ביוני – חלק א' עם שתי מסעדות שף חדשות ולוהטות וארוחת מישלן במסעדת כוכב מקסיקנית בטופ

London Calling. לונדון. 8 ביוני עד 14 ביוני.

לונדון. בירת הממלכה המאוחדת. העיר הכי מתוירת באירופה. העיר השנייה בשטחה ובמספר תושביה אחרי מוסקבה. העיר הכי קוסמופוליטית ומגוונת באירופה, ודאי בכל הקשור לקולינריה. התכנון המקורי היה לטוס לבאסקים אבל המציאות המלחמתית הלא ממש יציבה הכריעה לטובת יעד עם ודאות טיסות גדולה יותר וחלפו בדיוק 9 שנים מביקורי הקודם כך שהגיע הזמן שהייאוש ייעשה קצת יותר נוח בלונדון בימים סביב יום הולדתי ב-10 ביוני. הזמנתי טיסה בארקיע (ודאות טיסות כאמור). מצאתי מלון יחסית זול במיקום פצצה בקובנט גארדן (מלון לא משהו ולכן המחיר). מזג האוויר היה נהדר ביחס ללונדון. 16-17 מעלות בימים ה"קרים" עם יום אחד גשום ממש ועוד יומיים מעוננים (עם שעה-שעתיים של גשם קל) פלוס 3 ימים אביביים של 22-23 מעלות שמשיים ברובם. מזג אוויר אידיאלי לשיטוטים רגליים מרובים ברבעי לונדון ורחובותיה. לפי מד הצעדים בנייד שלי גמעתי כ-140 ק"מ ב-6 ימים. אני לא בטוח שזה הספיק לשרוף את כל הקלוריות מכל האוכל שאכלתי.

יצאתי מנתב"ג בדיוק ביום היחיד בחודשים האחרונים שהמלחמה עם אירן חזרה לבוקר אחד גם לתל אביב (כי בצפון עם החזבאללה היא לא הפסיקה לשנייה). התקיפה בדאחייה בביירות שהביאה לגל מאסיבי של שיגורים לצפון באותו לילה הגיעה ב-6 בבוקר גם למרכז והטיסה שנראתה בטוחה לגמרי הפכה לפתע למוטלת בספק. בסופו של דבר למרות עוד אזעקה או שתיים בשעות הבוקר יצאנו בשלום במטוס חכור של ארקיע בכשעתיים או שעתיים וחצי עיכוב.

כחובב גיוון היה ברור לי שאנסה כמה שיותר מטבחים עולמיים. לא אכלתי פיש אנד צ'יפס. לא אכלתי Sunday Roast. לא Scotch Egg. גם לא שתיתי Afternoon Tea. לא ניסיתי מטבח וייטנאמי, יפני, ספרדי, פורטוגלי (אם כי היה פסטל דה נאטה באחד הבקרים), ברזילאי, קאריבי, קוריאני, מאלזי, פרואני, טורקי, מזרח אירופאי ועוד. כן השתדלתי מאד לנסות בכל יום מסעדות ממדינות שונות. המטבח היחיד שחזרתי עליו במקרה פעמיים הוא מקסיקני. ואכלתי פעמיים המבורגר בעוונותיי. הזמנתי מראש מקום בצהריים ל-4 מסעדות בעלות כוכב אחד שב-3 מהן היו אופציות מוזלות לצהריים. בשאר הזמן הייתי די ספונטני בשיטוטיי והתנהלתי תוך כדי תנועה. כרגיל אצלי טרגטתי לא מעט מקומות חדשים כשגם מסעדות הכוכב בהן אכלתי הן מסעדות יחסית חדשות שזכו בכוכב שלהן בשנה-שנתיים האחרונות. שלא במפתיע יהיו כאן לא מעט מסעדות ולא מעט מנות מבוססות אש ועשן. טרנד שאהוד עליי תמיד ושנדמה שצובר יותר ויותר תאוצה בשנה-שנתיים האחרונות.

אתמצת את 6 ימי הזלילה לשני פוסטים לפי סדר כרונולוגי. הראשון יוקדש לימים שבין ה-8 ביוני ל-10 ביוני שהוא יום ההולדת. לרגל המאורע הזמנתי לצהרי היום הזה ארוחת כוכב מישלן שהייתה היקרה ביותר בטיול הזה. יצא שאת כל ההזמנות מראש הזמנתי דרך אתר בשם sevenrooms שברישום דרכו מצוין תאריך הלידה. כך "חגגו" לי יומולדת ב-4 מהמסעדות הללו…

הנה אני מתחיל לאכול.

8 ביוני. ערב ראשון.

הגעתי למלון באזור Seven Dials קצת לפני 20:00 שעון לונדון וקצת אחרי 20:30 יצאתי לשיטוט בכורה לחפש מסעדה ראשונה. זו הייתה מסעדה חדשה שבימיה הלא רבים לקיומה צברה לא מעט הייפ בתקשורת האוכל הלונדוני. היות וסימנתי מספר רב של מסעדות בסביבה (שכונת סוהו) תיארתי לעצמי שאם לא יימצא לי מקום פנוי אצליח למצוא חלופה ראויה. למזלי כסועד יחידני לפעמים יש מזל ואכן בבר הצדדי של המסעדה נמצא לי ספוט (אחד מ-2-3 מקומות פנויים בחלל לא קטן של 80-90 סועדים). נכנסתי בערך בשעה 20:45.

Impala – מסעדת אש וגריל חדשה של שף ממוצא מצרי:

מסעדת גריל ואש מצרי-צפון אפריקאי-מזרח תיכוני מודרנית שנפתחה בסוף מרץ השנה עם המון הייפ. השף Meedu Saad הוא יליד טוטנהאם אבל אביו מצרי ואת ילדותו הוא בילה בחופשות קיץ במצרים ובסיני. זו מסעדה ראשונה בה הוא משמש שף ראשי סולו, אחרי שהיה שף ראשי ושותף ב-Kiln שהיא בכלל מסעדת גריל תאילנדית מודרנית וידועה (היה גם שותף עסקי במסעדת האחות Smoking Goat. שתיהן היו על הכוונת שלי בטיול הקודם ללונדון ו-Kiln שעדיין טרנדית ומצליחה סומנה על-ידי גם כעת. לא יצא). Impala שייכת עסקית לאותה קבוצת בעלים של שתי התאילנדיות כמו גם של Brat מסעדת הגריל הספרדית מכוכבת המישלן הידועה. במסגרת תחקיריי לטיול נתקלתי בשמה בכתבות רבות על המסעדות המבטיחות של השנה או המסעדות החדשות הכי טובות וכו' וסימנתי אותה כיעד אפשרי. השף גם זכה ממש החודש בתואר של ה-Chef to Watch בפרסי האוכל הבריטיים, National Restaurant Awards. מבקרת האוכל של הגרדיאן יצאה נפעמת: "I’ve seen the next era of restaurants, and it’s weird, jumbled, dark, unapologetic and delicious". עם ההבטחה הזו קיוויתי לערב קולינרי ראשון מוצלח.

כשנכנסים אי אפשר לפספס את הגריל שכולל מימין מעין גומחת טאבון עם להבות רושפות ומשמאל גריל פחמים של אש גלויה.

התפריט. בארץ קוראים לזה תפריט שמיועד לשיירינג. 3 המנות האחרונות הן המנות הגדולות שבכל מקרה מיועדות ליותר מסועד אחד. חומרי הגלם ברובם הם מהאי הבריטי. את האריסה הם מביאים מתוניסיה, את שמן הזית מכרתים ואת ההדרים מאזור ולנסיה. יש פה מיקס של מצרים וצפון אפריקה, של טורקיה ויוון, ושל שף מצפון לונדון שנחשף למטבחים שונים ובישל תאילנדי.

תפריט הכוסות. בחרתי באדום המרוקאי.

אווירה אש. מקום מודרני. מינימליסטי. מעט תעשייתי. אפלולי למדי. יש גם חלל ישיבה מעט מאחור. הכל היה מלא מפה לפה. מה שטוב במקום שכזה הוא העובדה שזה מעין בר-מסעדה. אפשר להגיע לדרינק ול-2 מנות ולסיים את הערב (או להמשיך למקום הבא) ואפשר לשבת לארוחה מרובת מנות ולקחת את הזמן.

הביס הראשון בלונדון. Kibbeh of white crab and sun dried wheat wrapped in shiso leaf. קובה אבל לא כמו שאנחנו מכירים. 7£. קובה של בשר סרטנים עם חיטה מבושלת והמון תבלינים. סביר שנכחה כאן לא מעט אריסה בתיבול. עלה השיסו הטרי היווה את המעטפת העשבונית וזו כנראה מחווה ל-Kiln האקסית התאילנדית של השף. הביס היווה פצצה של טעמים. עוקצני, חרפרף (יש יאמרו חריף), מריר, מתקתק, עשבוני, אדמתי. האם זה בהכרח עושה חסד לבשר סרטנים מעודן? אני לא בטוח. אבל זה היה חד, חזק וטעים ביותר.

Sheftalia, Tamworth pork wrapped in caul fat and grilled. שפטליה של בשר חזיר עטופה ברשת שומן וצלויה על הגריל. מנה שמקורה בקפריסין (להבנתי אשתו של השף היא ממוצא קפריסאי). בשר חזיר קצוץ ודחוס ברשת שומן (לא סגור אם של כבש או חזיר), מתובל ועובר צלייה חזקה בגריל כמעין נקניקייה שמנמנה. בצד – סלטון בצל סגול כבוש קלות ופטרוזיליה. 12£ ל-2 נקניקיות שמנות וקטנות. אם מדברים על פאנץ' של טעמים זה בדיוק זה. מנה מעולה. אחת ממנות בשר החזיר היותר מענגות שאני זוכר. עושר טעמים, מרקם מענג, גריל ועשן, עסיסיות. באמת עונג. לו רק הסלטון הפרשי שבצד היה משהו מעט יותר מעניין מבצל סגול בפרוסות דקיקות (שומר לימוני היה בא לי כאן טוב יותר) זה היה מושלם.

Birds tongue pasta, slowly braised with spiced oxtail. אורזו עם תבשיל זנב שור פיקנטי. 18£. עוד מנה שהיא פצצת טעמים. אחת ממנות האורזו הכי טעימות שאכלתי. לשף כאן יש יכולות לייצר לכאורה מנות פשוטות אבל לספק להן חדות טעמים יוצאת דופן. זו מנה שלישית משלוש שהייתה כזו. בועטת, מלאת רבדי טעם כולל חריפות שמשתלבת נהדר. "לשונות ציפור" זה הכינוי במצרים לאורזו –  لسان العصفور בערבית (Lesan el Asfour בהגייה). השף מידו עשה כאן מנת ניחומים של אורזו עם תבשיל של זנב שור שבושל שעות ארוכות ברוטב עגבניות ותבלינים חמים. כמי שגדל בצפון לונדון השף נחשף לאוכל קאריבי ולמגוון הפלפלים בו הם עושים שימוש והוא לוקח חלק מזה גם בפלפול של המנה הזו. זה היה טעים להפליא והוא השכיל לדייק את שלל הטעמים, התבלינים והארומות למנה שלמה ומענגת.

קינוח. יש אחד ויחיד. אני מניח שזו בחירת השף שמעדיף להגיש קינוח אחד מעולה שהוא שלם איתו. Date and pistachio tart. טארט פיסטוק ותמרים. 12£. טארט אפוי עם שכבה של ריבת תמרים מתוקה-מלוחה, קרם גבינה (custard) ו"שמיכה" של פיסטוקים מגוררים. טארט מזרח תיכוני מצוין. משחק של מתוק (לא מדי) ומעט מלוח. פיסטוקיות זה תמיד מעולה. לא יצירת מופת אבל אחלה קינוח.

למרות ההייפ והביקורות הנלהבות, ועם כל זה שמדריך מישלן הוא מעונב פחות מאי פעם (בפוסט הבא אגיע למסעדה לא הרבה יותר מתוחכמת ומוקפדת מ-Impala שכן זכתה בכוכב – לי לא ברור מדוע), אני לא מאמין שמישהו כאן מכוון לכוכב מישלן עתידי. הם יסתפקו כמו Kiln בהכללה במדריך כמומלצי מישלן. המקום הוא קז'ואלי מדי, שמח מדי ולא מתוחכם בעליל. במסעדה שמכוונת לכוכב לא היו נותנים לברמן "לשחק" עם כוסות היין ולבדוק כמה כוסות הוא מצליח לערום ולסחוב ביד אחת בדרך למתלים מצד שמאל (יכולת מרשימה אגב). גם הצלחות של המנות שומר על פשטות מקסימלית. לא מעוצב, לא אינסטגרמי. הטעם הוא חזות הכל.

החשבון לארוחת הפתיחה. לגמתי כוס (125 מ"ל) של סירה ממרוקו. יין עוצמתי ומלא גוף שהתאים בול למנות העוצמתיות שאכלתי. דמי השירות נוספים כאן אוטומטית כאופציה שאפשר לשחק איתה. כאן הוסיפו 12.5%. במקומות אחרים זה הגיע ל-15%. כמו בארץ.

Impala היוותה פתיחה מוצלחת. ארוחה די פשוטה על הנייר, לא מתוחכמת מדי, מהנה מאד ובעיקר טעימה מאד. מעבר לאווירה הטובה ברור שיש כאן שף שיודע לזקק ולדייק טעמים ולא מפחד "להפגיז" ולספק פאנצ'ים, ושהצוות שלו שולט נהדר בגריל ובאש. אלמנטים שמי שעוקב אחרי הבלוג הזה יודע כמה אני אוהב אותם באוכל. מי שמעדיף אוכל עדין טעמים שיוותר. אני נהניתי מאד ובמקרה של אימפלה בהחלט הצטערתי שלא היה לי שותף שיחלוק איתי עוד מנות.

9 ביוני.

מתחילים בקפה ובמאפה ב-Arôme Bakery סניף Mercer Street. סוהו. 3 דקות מהמלון. בייקרי צרפתי-אסייתי (שותף אחד צרפתי והשני סינגפורי) טרנדי ואיכותי שזה הסניף הראשי שלו (מ-2020) ויש לו 3 או 4 סניפים בסה"כ. איכותי מאד.

כשמגיעים עם הפתיחה אין תור.

דניש תפוחים ומיסו. טעים מאד.

סיבובי הבוקר הביאו אותי מסוהו לוסטמינסטר (ביג בן וכאלה) ואחרי כן ל-London Eye, תחנת ווטרלו וה-Graffiti Tunnel ואז קצת פארק סנט ג'יימס וארמון בקינגהאם והגלריה הלאומית. לצהריים החלטתי ערב לפני כן להזמין מקום במסעדה חדשה נוספת, חדשה אף יותר מ-Impala, של שף בריטי שקראתי עליה ב-2-3 אתרים ונראתה לי מעניינת שכן גם היא מתמקדת במטבח שף של אש ועשן. IGNI שמה. הזמנתי מקום על הבר לשעה 13:00.

IGNI – מסעדת שף חדשה של גריל פתוח ואש:

מסעדת שף חדשה לגמרי בשכונת Mayfair שנפתחה בסוף אפריל 2024. מדובר במסעדת שף מבוססת גריל ועשן שהיא יותר אלגנטית ופיין דיינינג במהותה. השף שלה הוא Theo Clench שבכל מסעדה בה הוא היה השף הוא סיפק את הסחורה כשהצליח לשמר כוכב מישלן קיים אחרי עזיבת שף או כשזכה בכוכב מישלן חדש אחרי חודשים ספורים במסעדת Cycene אותה עזב ב-2024. לפני כן הוא עבד במסעדות Bonhams ו-Portland שבהן זכה מחדש לכוכב מישלן ועזר ל-Akoko בהשגת כוכב המישלן שלה תחת השף הקיים Ayo Adeyemi (עליה בחלק השני). IGNI נגזרת מהמילה הלטינית ignis שפירושה אש. המסעדה היא מעין מיתוג מחדש של מסעדה קודמת באותו חלל בשם Humo שאף היא התבססה על מטבח של אש ועשן ואיבדה את כוכב המישלן שלה במדריך 2026. הבעלים הביאו את ידידנו ת'יאו כיועץ והחליטו לפתוח מחדש את IGNI. בכתבות שקראתי עליהם הם לגמרי מכוונים לכוכב מישלן בשנה הקרובה.

כמו Impala גם ב-IGNI אש היא מרכז העניינים. חלל המסעדה קטן יותר ומכיל 34 מקומות, 10 מהם על הבר ב"שולחן השף" שמול המטבח הפתוח והגריל (גריל עצים באורך 4 מטרים). אני מת על מקומות שכאלה.

אש במטבח. פעם שנייה אחרי הערב הראשון ולחלוטין לא בפעם האחרונה. השף ת'יאו הוא הבחור המזוקן מצד שמאל. מלבד אינטראקציה שקטה עם הצוות הוא עסק בשלו ולא התערבב בקהל למעט העובדה שהוא הגיש חלק מהמנות לאחד הזוגות שישב משמאלי בדיוק מול תחנת העבודה שלו ויתכן שהייתה ביניהם היכרות קודמת.

התפריט שלי מימין. תפריט טעימות של צהריים בן 3 מנות ב-49£. בכל אחת מ-3 המנות יש אפשרות בחירה. הוספתי את מנת הלחם המכונה Yukon Gold ב-12£ וכמובן משקה או שניים. תפריטי 5 מנות ב-135£ או 8 מנות ב-185£ כוללים מן הסתם הרבה יותר הפתעות בין לבין ומספקים ככל הנראה הצגת תכלית שלמה יותר של השף ושל יכולותיו אבל אני הסתפקתי ב"עסקית". יש כאן מטבח בריטי-גלובלי מודרני מבוסס אש ועשן, חומרי גלם עונתיים מקומיים בעיקרם והשפעות יפניות בולטות.

זה בדרך לשירותים. מקרר יישון של turbot.

תפריט היינות בכוס ואחריו תפריט הקוקטיילים.

בחירתי. Smoked Sesame Old Fashioned. ויסקי, אנגוסטורה ביטרס, סוכר ושומשום ושמן שומשום שעושנו בעצי דובדבן. חזק, מעושן וטעים מאד. מבחינתי אפשר היה להפחית במעט את המתיקות. 18£. מחירי ת"א.

שני פתיחים של וולקאם.

ביס של צלופח מעושן עם תה שחור ופונזו יוזו. פצצה. מעושן במידה, שילוב מעולה עם ההדריות, אומאמי עדין. זה מתאבן של כוכב מישלן ודאי.

קרוסטאד פחם מאצות קומבו עם בשר סרטנים מעושן (Devon crab מקומי מחוף האוקיינוס האטלנטי הבריטי), אמולסיית דאשי, תה ירוק, אצות קומבו לבנות, תפוח גרני סמית'. נהדר. פריך, אומאמי מלוח, מתקתק, מעושן, מריר, חמצמץ. ביס נפלא.

ישבתי על הבר המרכזי בצד הימני. לא ממש מול האש אבל עם תצפית מעולה לאקשן ולטיפול בלהבות.

מנת הלחם בתוספת 12£. רשומה בתפריט YUKON GOLD – LEEK – MISO. אז Yukon Gold הוא זן של תפוח אדמה שמקורו בקנדה. יש כאן לחם תפוחי אדמה שמקבל השראה מלחמניית באו טייוואנית. תפוח האדמה עובר התססה לקטית של שבוע לפני שהוא מעובד לבצק. אחרי האפייה הוא נמשח במיסו מיובש ושומן וואגיו, ופירורי כמהין לבנות שאף הן זוכות לליטוף האש מפוזרות עליו. החמאה היא חמאת כרישה שנשרפת בגריל בעצי אורן. נפלאה. תוספת שלישית היא קונסומה סלרי ובצל שרופים בגריל שמתבשל 24 שעות עם שיטאקה ואצות קומבו, ולבסוף מתובל עם מעט סויה מעושנת. זו מנת לחם מפוארת. טעימה בטירוף. במרקם שלא דומה לאף לחם אחר שזכור לי ועם מנעד טעמים עמוק ומענג. החמאה העשבונית-מעושנת היא התאמה מושלמת. מי צריך הצגות בלונדון? זה לחם הצגה.

OYSTER | CUCUMBER | NASTURTIUM. המנה הראשונה בה בחרתי. אויסטר, מלפפון, כובע הנזיר. מקור האויסטר בנהר Dart בדרום מערב אנגליה. הוא עובר מגע ישיר של פחמים ומוגש עם קציפת מלפפון מותסס, שומר ועשבים. מנה יחסית פשוטה עם טעמים מאד רעננים ונקיים. ים-עשבים ומעט גריל. אפקט הפחמים לא בלט במיוחד כאן. מנה טובה מאד אבל לא מחדשת.

שורפים.

MONKFISH I SMOKED OLIVE I BARLEY. המנה העיקרית שבחרתי. מונקפיש בשני חלקים. פילה שעובר ייבוש של 4 ימים (מקורו בדבון) ונצרב לשלמות בגריל הפחמים, מוגש עם קרם של זיתים מעושנים, קרם ירוקים עשבוני וציר מצומצם ומעושן קלות שבושל שעות רבות שמבוסס על עצמות הדג ובצלים. עלה קייל חרוך פריך מוגש כאן כתוספת מרקם וטעם. נהדר. בצד מוגש מעין סלט של שעורה תפוחה עם הכבד המעושן של המונקפיש, פטריות שימג'י, עלים שונים וחלמון קונפי. תוספת אדמתית וטעימה מאד. מנת מונקפיש לתפארת. מלאת עניין, מלאת רבדים, מלאת טעמים ומרקמים. כוכב מישלן עתידי? פרובבלי.

קינוח. RHUBARB I TOASTED RICE I CHERRY BLOSSOM. רוברב, אורז קלוי ופריחת דובדבנים (יענו סאקורה). סורבה רוברב חמצמץ ועוקצני, מתחתיו קרם גלידתי של אורז קלוי מקורמל וקראמבל שלו שלמיטב זכרוני הכיל גם אצות קומבו באיזשהו אופן, תותים (מזן Gariguette) חצי מיובשים באש/חצי פריכים. לסיום תיבול של חומץ ושל קרמל פריחת דובדבנים. העלים הירוקים הם עלי טגטס. משהו כזה. קינוח פירותי, פרחוני ובוגר. חמצמץ-מתקתק, מעט קלוי ואדמתי, נעים וקליל. מתאים בול לאביב-קיץ. אהבתי.

ועם החשבון. קנלה עשוי כמו שכתוב בספר עם קרם חלב שרוף. נו טעים.

החשבון לעסקית הצהריים. כולל מים. כולל קוקטייל יקר. כולל תוספת לחם יחיד ומיוחד ששווה כל פאונד.

קיבלתי גם את המתנה הזו לרגל יום הולדתי המתקרב שנחגג למחרת היום. היו כאן פיננסיירים קטנים ששימשו אותי לקפה הבוקר באחד הימים הבאים. חמוד.

IGNI בהחלט הרשימה אותי מכל בחינה ביחס למסעדה שמלאו לה פחות מחודשיים בזמן הארוחה שלי. רמה גבוהה ביותר. שליטה בטכניקות. מקום כלבבי עם מטבח פתוח וגריל אימתני של אש גלויה עם המון אקשן רושף להבות. צוות מצוין ומקצועני. ברור לי שארוחת 3 המנות היא לא המייצגת הכי טובה של השף אבל גם ממנה התרשמתי מספיק. המנות שאכלתי כאן הן מאופקות יחסית למקום שמתבסס על אש ועשן. אני מעריך שזו כוונת השף. הוא מחפש לשלוט באש ולא רוצה שהאש תשתלט בכוחה על חומרי הגלם המעודנים והאיכותיים בהם הוא משתמש. יתכן ואפשר לחזק פה ושם את נוכחות האלמנטים הללו בחלק מהמנות או במרכיבים בתוכן (זה טעמי האישי) אבל השורה התחתונה היא סופר איכותית. יש כאן שף רציני ולא מפתיע שכמעט בכל מקום שהוא בישל בו היה גם כוכב מישלן בסביבה. בפברואר 2027 יתפרסם מדריך מישלן הבא של UK. אני אופתע אם IGNI לא תזכה בו לכוכב המיוחל.

אחר הצהריים קפצתי לתחנת הכוח באטרסי (Battersea Power Station) על הגדה הדרומית של התמזה, ההיא שכיכבה על עטיפת האלבום Animals של פינק פלויד. בערב החלטתי שאנסה את ההמבורגר הראשון בעיר. רשימה חדשה של 101 ההמבורגרים הטובים בעולם שמקבילה לרשימת 101 הסטייקים הטובים בעולם בדיוק פורסמה. הרשימה מגוחכת לגמרי וכיאה לתאגיד מלונדון שהוא הבעלים של האתר והספונסר הראשי שלו, לונדון שולטת כאן ביד רמה ולא ממש מייצגת מציאות. שני המקומות הראשונים הם מלונדון, כך גם השביעי וה-11. אחר כך מקום 28 ולאחר מכן מקומות 53 ו-54 – כולם מלונדון. יש עוד. עד 101 יש לא פחות מ-12 מקומות של המבורגרים לונדוניים. חלקם רשתות. אני שמעתי מיותר ממקור אחד שהמבורגרים בלונדון הם לא עניין באמת כל כך איכותי אבל הייתי חייב לנסות על בשרי. ההמבורגר הראשון שניסיתי היה במקום חדש שנפתח ב-2025 ומדורג במקום ה-54 בדירוג האידיוטי הנ"ל. שמו Heard. מעבר לדירוג הנ"ל נתקלתי באזכור של המקום בעוד מקורות שכתבו על המבורגרים מצטיינים בעיר, וסימנתי אותו היות ומי שלכאורה עומדים מאחוריו כבעלים הם שף שעבד במסעדת 2 כוכבי מישלן ומגדלי בקר מהאיכותיים בבריטניה. לכאורה משהו שמבטיח איכות גבוהה. לצערי חמקה מעיניי העובדה שמדובר בסמאש בורגר שבעיניי זה ז'אנר מיותר של המבורגר. מעוך, לכאורה פריך בחוץ, ולרוב יבש מדי.

Heard – המבורגר שף ; Fonda – טאקו שף:

Heard – סמאש בורגר של שף מישלן:

מקום שהגיח לראשונה ב-2024 כפוד טראק וזכה למשכן קבע ב-Borough במרץ 2025 ולסניף שני בו אני ביקרתי שנפתח בספטמבר 2025 בסוהו (אזור Carnaby St). בדירוג החדש של 101 ההמבורגרים הטובים בעולם הם כאמור במקום ה-54. מכובד לבורגר חדש. לטעמי סמאש בורגרים צריכים לקבל רשימה נפרדת בכל מקרה אבל אני כנראה לא אהיה שופט בדירוג הזה. בכל אופן המקום הוא בבעלות שף בשם Jordan Bailey שבישל במסעדות מישלן כולל אחרונה בשם Aimsir באירלנד שהחזיקה ב-2 כוכבי מישלן ונסגרה בינואר 2025. באתר של Heard כתוב: "Jordan uses his expertise and relationships with top suppliers to make burgers that are deceptively simple yet made with the same care and precision as a Michelin-starred dish". בקיצור משווים כאן סמאש בורגר למנת מישלן. הבשר הוא בשר בקר בריטי מובחר שמיושן לפחות 28 ימים. נכנסתי ב-19:45.

מקום חדש ומודרני.

לצערי פספסתי בזמן אמת את המצאותו בתפריט של המבורגר שהוא לא סמאש. זה המכונה The Soho בתפריט. טעות של טירון. במחשבה שאזרום למקום אחר בהמשך הערב לא הזמנתי תוספת. הסתפקתי בסמאש יחיד. כיאה לבורגר של שף מישלן ניתן להזמין בירות בוטיק או יין כהתאמה לבורגר. אני הזמנתי את הסמאש המכונה Smoke Stack. שתי קציצות סמאש, גבינת Red Leicester, ריבת בייקון מעושן, עלה ירוק, בצל לבן, רוטב Heard, חמוצים. העלות – 14.50£.

זו הבירה שהומלצה כליווי לסמאש. פורטר מריר זה תמיד טוב. 6£.

בורגר שף ממושלן מחייב שימור, כיבוש והחמצה עצמית. בושה לשף אם יפתחו כאן חמוצים מקופסאות שימורים.

הסמוקסטאק שלי. צילום לא משהו שהולם היטב בורגר לא משהו. ניחא העובדה שהעסק לא היה עסיסי דיו כי קציצה שנמעכת בכוח פיזי דינה כמעט תמיד להפוך ליבשה, האכזבה הייתה הטעמים. לא חשתי בטעמי בשר עמוקים וחדים של תוצרת בריטית מובחרת ומיושנת, לא חשתי מספיק בטעמי העישון של הבייקון. העסק היה לא רע אבל ממש לא מלהיב. בחיי שהסמאש בורגר קצבים של טריגר טוב בהרבה.

החשבון לחטיף הערב הפותח.

לנוכח האכזבה היחסית מבורגר שף בריטי מובחר על הנייר המשכתי להשלמת מנות ספונטנית בעוד מקום.

6 דקות הליכה ואני ב-Heddon Street. מדרחוב קטן במייפייר גבול סוהו שמכיל ברדיוס מצומצם מבחר מסעדות מרשים ביותר. אחת מהן היא Fonda המקסיקנית שהיא מסעדתו השנייה של השף המקסיקני מעוטר המישלן Santiago Lastra מ-Kol המפורסמת (שלמחרת אוכל בה ארוחת צהרי יום הולדת). איכשהו התגלגלתי אליה ובדקתי אם יש מקום לאיזה טאקו וקוקטייל כמעין הכנה ספונטנית ליום המחרת. למעשה זו הפעם היחידה בטיול שאכלתי בה את אותו מטבח עולמי יותר מפעם אחת ויחידה. במרחק מטרים ספורים ל-Fonda יושבות כמה מסעדות טרנדיות, חלקן מכוכבות כמו – Ambassadors Clubhouse בה אוכל צהריים בהמשך הטיול (כוכב מישלן צפון הודי), Sabor (כוכב מישלן ספרדי), DakaDaka מסעדה גאורגית חדשה ומדוברת. זו רשימה חלקית. יש גם פורטוגלית ואוסטרלית במדרחוב. ממש לא רחוק ב-Saville Street נמצאת מסעדת שני כוכבים בשם Row on 5 (זכתה לכוכב שני במדריך האחרון) שבתכנון הקולינרי לטיול שקלתי לנסות אותה וויתרתי. גם היפנית המפורסמת The Araki לא רחוקה (איבדה במכה את 3 כוכבי המישלן שלה ב-2019). בקיצור ברדיוס של 100-200 מטר ניתן ליהנות ממגוון מטבחים עולמיים במסעדות שף נחשבות בלונדון.

Fonda – מסעדה מקסיקנית וטאקו שף:

נכנסתי בערך ב-20:20. אחרי 3-4 דקות נמצא לי מקום בפנים. מדובר במסעדה מקסיקנית מודרנית וקז'ואלית גדולת מימדים (מכילה קרוב ל-100 מקומות) אבל לא היה הרבה מקום פנוי. היא נפתחה באוקטובר 2024. סנטייגו השף רצה לפתוח אחרי Kol מקום נגיש שמתאים לכל כיס עם תפריט רחב של אוכל מקסיקני קלאסי בטאץ' של שף מכוכב.

מלא בפנים.

התפריט א-לה קארט. לא גדול. יש פתיחים, מנות קרודו וסביצ'ה, טאקו-טוסטדות-קסדיות ומנות דגל גדולות לחלוקה. אני הגעתי לנשנוש לסגירת הערב. יש גם אופציה של תפריט טעימות בצהריים של 45£ או 65£ בערב.

מבחר נאה של משקה האלים הלא הוא מזקל.

מלבד 3 הקוקטיילים שרשומים בתפריט האוכל יש תפריט קוקטיילים ויין נפרד שלא צילמתי. הלכתי על קוקטייל: Cherrywood Negroni. עלה 13£. אלה רכיביו: Fonda x Pensador espadín mezcal, cherrywood vermouth, Hennessy, brown butter. ניתן להבין שמדובר היה בקוקטייל חזק, עתיר אלכוהול ומעושן במידה. כלבבי.

כהמשך לבורגר הלכתי על מנות סטריט-פוד. טאקו כמובן. משום מה בחרו לא להגיש חזיר או טלה במנות הטאקו ולכן הלכתי על מה שיש. טאקו דגים וטאקו פטריות.

Baja fish tacos. שתי יחידות ב-14£. פשוט מצוין. הירקות פרשיים, הרטבים חדים, הדג המטוגן לתפארת (קוד כמובן) נמשח ב-Marmite שמספק כאן טעמי לתת עם אומאמי מעט אדמתי ומלוח. פצצת פריכות מענגת. מי צריך פיש אנד צ'יפס כשמקבלים טאקו דג שכזה.

Wild mushroom tacos. שתי יחידות עלו 12£. זה היה לא פחות טעים. מבחר פטריות בר מעולות (לא שמפיניון). עשייה מצוינת ששמרה על הבייט של הפטריות וטעמי פטריות אדמתיים נהדרים.

ביקשתי וקיבלתי בקבוקון של רוטב הצ'ילי החריף הביתי שלהם. טעים מאד. חריף אבל לא חריף אש (לי). הוא שירת אותי נאמנה בהחרפת המצב.

החשבון לחטיפים המשלימים של הערב.

ארוחת הנשנושים הקלה הזו ב-Fonda בהחלט פתחה לי את התיאבון לארוחת הצהריים שציפתה לי למחרת היום בדבר האמיתי, במסעדת הדגל Kol המעוטרת והמהוללת. למי שלא מתחשק להוציא 150-200 פאונד לארוחת טעימות ב-Kol נראה ש-Fonda היא אחלה אופציה לארוחה מקסיקנית קלילה, מודרנית, קז'ואלית, לא יקרה, עם אפשרויות בחירה, אחלה אווירה ועם טאץ' של שף על. מה רע?

בקרבת המלון עוד הספקתי לקנח עם הגלידה הזו.

סיימתי יום גדוש בו שברתי ככל הנראה את שיא ההליכות שלי בטיול בחו"ל. מד הצעדים שלי נעצר על 38,330 צעדים או 27.82 ק"מ. בימים הבאים לא שחזרתי את ההישג.

10 ביוני – Happy birthday to me.

קפה ומאפה של בוקר היו ב-Fortitude Bakehouse בשכונת בלומסברי בדרכי צפונה לאזור המגניב של תחנת King's Cross ולמתחם של Coal Drops Yard בצפון מרכז לונדון. בייקרי וספיישלטי קופי שנפתח ב-2018. מקום שנחשב לאחד הבייקרי הטובים בלונדון ואכן התור בשעה 08:45 בבוקר בשכונה די מנומנמת ושקטה די הפתיע אותי. העניינים זרמו מהר מאד.

מקום שמציג לראווה ספר בישול (או אפייה) כנראה צבר מוניטין ראוי.

המאפה הנבחר. קרואסון ספירלי עם קרם קפה מסקרפונה. מעולה.

את הבוקר העברתי בשיטוטים נעימים באזור קינגס קרוס, תעלת ריג'נטס, Coal Drops Yard ו-Granary Square. אפילו שמורת טבע עירונית קטנה נמצאת שם לצד התעלה (Camley Street Natural Park). בדרך למסעדת הצהריים עצרתי גם בספרייה הבריטית וממנה לקחתי אוטובוס קומתיים למסעדה אליה הזמנתי מקום מראש – Kol – בשכונת מרילבון (Marylebone). המקום הוזמן לשעה 12:45. Kol היא כנראה המסעדה המפורסמת והמעוטרת ביותר שהייתי בה ב-6 ימיי בלונדון וזו הייתה גם הארוחה היחידה בטיול בקונספט של ארוחת טעימות מלאה (גם בצהריים) ולכן היא הייתה גם משמעותית היקרה ביותר. הגעתי רעב ומלא ציפיות.

Kol – ארוחת מישלן מקסיקנית מפנקת לצהרי יומולדת:

Kol היא מסעדת כוכב מישלן מקסיקנית מודרנית שנחשבת כנראה למסעדה המקסיקנית הטובה ביותר בבריטניה ואולי באירופה כולה. המסעדה נפתחה באוקטובר 2020 וזכתה לכוכב המישלן הראשון והיחיד שלה בפברואר 2022. מאז 2022 המסעדה מדורגת באופן קבוע בדירוג ה-50 בסט העולמי. בדירוג 2025 היא נמצאת במקום ה-49 (ב-2024 זה היה 17, ב-2023 זה היה 23, ב-2022 היא נכנסה לראשונה לרשימת ה-100 למקום ה-73). המוטו של המסעדה: זכרונות ממקסיקו שמעוצבים בעזרת חומרי גלם בריטיים. השף שלה הוא Santiago Lastra, יליד מקסיקו 1990. הוא נדד ברחבי הגלובוס כטבח צעיר לרבות במסעדת Mugaritz המהוללת בחבל הבאסקים בה עבד 15 חודשים וזכה לפרסום עולמי ב-2017 כשף שניהל את פרויקט הפופ-אפ של נומה מקסיקו בטולום שנמשך 7 שבועות. הוא אחד מ-4 שפים בעלי מסעדה בלונדון שמחזיקים ב-3 סכיני שף בדירוג האישי של The Best Chef Awards.

בכניסה.

השולחן שלי עם מעטפת Mazal Tov מחממת לב שחיכתה לי. רק בערב פתחתי את המעטפה והייתה שם איגרת ברכה חמודה של Happy Birthday עם חתימות של כל הצוות. זו לא המחווה האחרונה בארוחה הזו.

חלל המסעדה. מודרני, חם, מטבח פתוח. קראתי שיש כ-54 מקומות ישיבה. אני לא יודע אם זה כולל את שולחן השף שנמצא בקומה התחתונה שמכיל 22 מקומות ישיבה ומיועד לאירועים פרטיים ושבה נמצאת גם מזקלרייה המכילה מקום לכ-25 שתיינים (וגם השירותים).

תפריט הטעימות. תפריט אביב. כל כולו הומאז' למקסיקו. 7 מנות שף מקסיקניות שהייחוד שלהן הוא השענותן על חומרי גלם מעולים מרחבי האי הבריטי, פרי חיפוש ומחקר מעמיק של השף וצוותו. חלק מהמוצרים מהווה תחליף מקומי לחומרי גלם מקסיקניים. יש 3 רכיבים בלבד שעדיין מיובאים ממקסיקו: תירס לטורטיות, שוקולד ומגוון של פלפלי צ'ילי. כמובן שהמזקל והטקילות הם תוצרת מקסיקו אף הם. התפריט מתומחר ב-145£ (כמו גם תפריטי הטעימות הצמחוני והטבעוני הקיימים). כפי שניתן לראות יש גם אופציה לתוספת של מנת וואגיו ב-35£ ולקינוח נוסף של Buñuelos בתוספת 15£. ויתרתי על אלה.

תפריט אלכוהול להתחלה (שהוא לא יין). איכשהו עובדים לי טוב יותר קוקטיילים עם אוכל מקסיקני (גם עם הודי למשל) ולכן לגמתי כאן שני קוקטיילים.

קוקטייל ראשון. Kol Margarita – Volcán de Mi Tierra blanco or Lost Explorer espadin mezcal verjus, yuzu sake, Muyu chinotto. עלה 16£ והיה מעולה. חזק ומעושן כמו שמצופה ממרגריטה של מסעדה מקסיקנית בטופ.

תצוגה של חומרי גלם. אלה הם חומרי הגלם שהם made in Mexico שעושים בהם שימוש ב-Kol. כל היתר הם proper British.

שלוק של פתיחה. מעין מיצוי של תירס וצ'ילי. מעט פיקנטי ומעט מתקתק. טעים מאד.

למי שתהה מה הכילה העז החביבה הזו.

מנה ראשונה. Razor Clam Flauta. טורטיית תירס מגולגלת מטוגנת (שזו המהות של המאכל המסורתי המכונה Flauta – חליל – במקסיקו) עם צדפות תער מסקוטלנד וקוויאר שחור. מנת 2-3 ביסים מושלמת. פריכות, ים, מליחות, מרקמים. חומרי גלם מטריפים.

מנה שנייה. Scallop Ceviche. הסביצ'ה העונתית שלהם. סביצ'ה סקאלופ. למטה מסתתרות פיסות סקאלופ נאות ברוטב על בסיס מיצוי תפוח (Bramley) ועלי אשוח וצ'ילי, אגוזי לוז, ג'לי מלפפון מותסס. הביסקוויט הפריך הוא וופל מקמח חיטה שלרוב משמש לקינוחים – Oblea – שמכוסה בשכבת של אבקת סלרי, לאושטיאן ואצת "חסת ים". מעליו פיזרו שלג חזרת. מנה מטריפה. ככל הנראה זו הסביצ'ה הכי מורכבת והכי טעימה שאכלתי בחיים. משחקי המרקמים והטעמים כאן משגעים. טעמי הים, מתקתקות הסקאלופ, עשבוניות האבקה, רעננות הרוטב והפיקנטיות. הכל השתלב בהרמוניה מושלמת.

מנה שלישית. Langoustine Taco. מנת דגל של המסעדה. אם על הסביצ'ה אני לא יכול לומר בביטחון מלא שהיא הכי טובה שאכלתי אז על הטאקו לנגוסטין אני יכול לומר בביטחון שהוא הטאקו הכי טעים שאכלתי בחיי. מדהים. טאקו תירס עם לנגוסטין מושלם (סקוטי אף הוא). תיבול של צ'ילי מעושן (קרם צ'יפוטלה) וסירופ של Sea Buckthorn (היפופיאה שנותנת פאנץ' הדרי). ראש הלנגוסטין מונח בנפרד בכוסית חרס וההוראה (למי שלא חושש) היא לאחוז בראש ולסחוט ידנית את מיצי הלנגוסטין המופלאים. הכוסית מכילה כבר נוזלי לנגוסטין שניגרו ועוזרים ללחלח את הטאקו. העסק פשוט אדיר מכל בחינה. חוויה רב חושית שלמה ומענגת.

מיצי לנגוסטין עם מעט סירופ Sea Buckthorn.

אחרי הסקוויז. perfection.

את המנה הנ"ל הגיע להגיש לי אחד הטבחים, גבוה ומתולתל, שלמרבה ההפתעה והשוק שלי פנה אליי בעברית. אמר שלום, מה שלומך ויום הולדת שמח… מסתבר שבמטבח של Kol מתרוצץ בשנה האחרונה טבח ישראלי העונה לשם נרי. לא שאלתי שם משפחה. לא מצאתי תיעוד ברשתות החברתיות. בת זוגו בריטית. הוא כבר שנים רבות מסתובב באירופה, עבד לפני כן בין היתר בסקנדינביה לרבות ב-Frantzén המהוללת וגם בבלגיה ב-The Jane, וכעת הוא נהנה ב-Kol. כדי להגדיל את התדהמה הוא סיפר לי שהוא לא הישראלי היחיד בקהל ב-Kol. יש איש צוות נוסף משלנו שאזהה אותו גם לפי התלתלים. עוד מעט אפגוש גם אותו.

מדרגות לגן עדן. הן דווקא יורדות למטה אבל מובילות בין היתר למזקלרייה (שהיא גן עדן לאלכוהול) ולשולחן השף. גם לשירותים..

ממממ… מזקל.

איזה חלל יפה, חם ונעים.

מנה רביעית. Asparagus Tamal. טמלה אספרגוס והפתעות. טמלה זה כמובן מאכל של מעטפת עלי בננה שבתוכה מאדים או מבשלים ירק או חלבון. כאן יש אספרגוס שאודה לשלמות ושמר על בייט וצבע, גבינת Spenwood שהיא גבינה מחלב כבשים מברקשייר ומסה של תירס מזן Chalqueño מקסיקני. מוגש עם ציר שמדמה פוזולה (pozole) שהוא מרק בשר מקסיקני פיקנטי ועשיר. את הבשר מחליפים כאן לא פחות ולא יותר מצרצרים קלויים (chapulines במקסיקו). בונים כאן ביסים מתובלים במרק וזה טעים להפליא. כן. גם הצרצרים הפריכים. הם אגוזיים ומוסיפים כאן קראנץ' מהנה.

זה צרצרון. cricket. תכלס זה אגוז טעים ופריך ועתיר חלבון.

קוקטייל שני. Corn Old Fashioned – Michters bourbon, mezcal, nixta, mole bitters. כמו הראשון הוא עלה 16£ וגם הוא היה פשוט מצוין כשהתירס והביטרים של המולה מוסיפים רובדי טעם וארומות. את הקוקטייל הזה הגיש לי הישראלי השני שהוזכר. שמו שיר. אכן בחור מתולתל שנראה יותר דרום אמריקאי מישראלי ואכן אחרי שיחה קצרה סיפר לי שהוא מברזיל במקור אבל ישראלי לגמרי. גם הוא כבר כמה שנים באנגליה וב-Kol הוא משמש כסומלייה בחודשים האחרונים. שכה יהיה לי טוב – נדמה לי שבארוחה הזו ב-Kol שמעתי יותר עברית מאשר בכל שאר ימי הטיול גם יחד. לשם שינוי אלה הישראלים שבמקרה אתם כן רוצים לפגוש באקראי…

מנה חמישית. Duck Mole. ברווז מדבון צלוי לשלמות בקראסט של רוטב מקסיקני בשם chamoy שמכיל צ'ילי, פירות שונים ותבלינים שונים. קרם מולה שמורכב בין היתר משירו מיסו שעשוי משיפון, צ'ילי צלוי ואגוזים. מרכיבי הקרם מתקרמלים לאיטם עד שהם מוציאים טעמים שמזכירים מולה מורכב עם שוקולד. אכן כך. ציר סמיך ועשיר על בסיס מיצי הברווז ועצמותיו נמזג להשלמת המאורע. עוד מנה יוצאת מן הכלל. שילובי טעמים שגורמים לחך לרקוד. בשרי, אדמתי, אגוזי, חרפרף ומתקתק, מריר ושוקולדי (בלי שוקולד). אכלתי מולה במסעדות מקסיקניות פה ושם. זו הכי טובה by far.

הברווז הוגש עם טאקו טריקולור מפונפן לספיגת הרטבים ולבניית ביסים של כיף. מהמם.

מנה off menu כצ'ופר (שנרי הגיש לי): טאקו בקר בבישול ארוך. כמדומני זה היה פלאנק שבושל 24 שעות והוגש עם סלסת צ'ילי ושום, כוסברה ובצל מוחמץ. טעים להפליא. עסיסי בטירוף. אולי לא השקיעו כאן בעיצוב מפונפן אבל בהחלט השקיעו בטעמים. נהדר.

קדם קינוח. Paleta. ארטיק. הקלאסיקה במקסיקו זה מנגו אליו מוסיפים צ'ילי. מנגו לא בנמצא ולכן הם משתמשים בחלופה – דלעת ערמונים שמתובלת בצ'ילי ונמשחת ברוטב chamoy שפגשנו בברווז וכאן מכיל מלבד צ'ילי גם תותים וסמבוק (elderflower). היא עוברת תהליך הכנה שאמור להפיק ממנה טעם שמזכיר מנגו (הנראות שם ב-100%). אכן היה שם משהו מן המנגו גם בטעם וגם במרקם ולא הייתי מנחש שזו דלעת בהכרח. זה היה משעשע חך טעים ומהנה.

קינוח. Pastel. קינוח המורכב משני חלקים. למטה זו עוגה שהם מכנים "Impossible Cake". עוגה ב-2 שכבות נפרדות שנאפות בתבנית אחת. למטה זו שכבת עוגת ספוג אוורירית, מעליה שכבת פלאן חלקה וקרמית. תותים לעיטור. בחלק השני יש קערה קפואה עם מעין רפרפת מוקצפת עם מרנג דבש ותה רוברב, רוברב דחוס ואבקת רוברב מיובש. קינוח שהיווה סיום נפלא לארוחה נפלאה. פירותי, עדין, מלא שכבות ומרקמים, משלב טעמים מתקתקים וחמצמצים. אהבתי במיוחד את הרפרפת שהייתה פינוק אמיתי.

אחרי הקינוח הגיע אליי שיר שהבין שאני חולה על מזקל (גם לפי בחירת הקוקטיילים) והציע צ'ייסרים. הוא חזר עם שני הבקבוקים שבתמונה. DIablo מימין זה מזקל שרוקחים ל-Kol במקסיקו. אחד מכמה סוגים. משמאל זה מזקל בשם Rey Campero Mezcal Tepeztate של מזקלרו בשם Vicente Sánchez Parada. המזקל מיוצר מאגבה בוגרת של בין 15 ל-18 שנים. מזקל מעושן (אבל לא מאפרה כמו Vago Ensamble למי שמכיר), ויחסית מלא רבדים של טעמים וריחות מתובלים ופרחוניים. זכיתי לצ'ייסרים מהשניים. נהדר.

וחגיגת יום ההולדת לא שלמה בלי עוגת יומולדת אישית. אני מרבה לבלות ימי הולדת במסעדות מעולות ברחבי אירופה בוודאי בעשור פלוס האחרונים. כזה עוד לא היה לי. וזו לא העוגה האחרונה שאקבל בארוחת צהריים מכוכבת מישלן בטיול הזה.

החשבון לחתן יום ההולדת. ארוחת טעימות. שני קוקטיילים. מים. כאן ההוספה האוטומטית היא של 15% שירות. בהחלט מהמוצדקים. השירות (ולא רק בזכות שני הישראלים שבאו לתמוך בסחבק) היה יוצא מן הכלל. מתוקתק אבל הכי נחמד ולבבי שיש. אפס פלצנות ומקסימום ידענות ושירותיות.

וזה לא הסוף. במקום איזה פטיפור דביק ומתוק הגיע שיר והגיש לי במתנה את שקיק הבד הזה שעטף בקבוקון מזקל שלהם. מקסים וחמוד לאללה. אשכרה התרגשתי.

כך נראה הבקבוק. במסעדות כוכבים יוצאים לעתים עם מזכרות ומתנות נחמדות. זאת המזכרת הכי שווה שקיבלתי אי פעם בארוחת מישלן. את המזקל המשובח אגב חיסלתי בשתי פעימות.

איזו ארוחה נהדרת. לא יכולתי לבקש ארוחה מהנה יותר ליומולדת. Kol סיפקה לי את הסחורה מעל ומעבר. ארוחה נפלאה ועתירת הפתעות. מלאת צבעים, טעמים וניחוחות מעולם אחר. ומסתבר שלפעמים נורא כיף להיתקל בישראלים בקהל בחו"ל. תענוג.

אחרי Kol היו לי אנרגיות לתרבות. חתכתי רגלית דרך הייד פארק לשכונת דרום קנזינגטון ושמתי פעמיי לשני מוזיאונים שכנים. הראשון Victoria and Albert Museum והשני Natural History Museum. שניהם מרשימים ושניהם בחינם (כמו מוזיאונים רבים בלונדון). בערב נשארתי בקרבת המלון. נפשי חשקה באוכל סיני. אזור צ'יינה טאון הוא ממש בין קובנט גארדן לסוהו אבל מרכז לונדון בכללה מלאה במקומות אוכל סיניים מגוונים. היו לי כל מיני מקומות מסומנים של דים סאם, נודלס וכל היתר. איכשהו הראשון שנכנסתי אליו היה אחד שנראה כמו מלכודת תיירים מודרנית ויושב בקובנט גארדן עצמה ברחוב די ראשי. המקום השני שהתגלגלתי אליו בהמשך היה כבר אינטימי ואותנטי יותר למראה.

ערב סיני: Dim Sum Library – דים סאם קנטונזי ; Xi’an BiangBiang Noodle – נודלס משיאן:

Dim Sum Library – דים סאם קנטונזי חדש ופנסי:

מסעדה קנטונזית מודרנית עם שורשים בטייוואן. מדובר במסעדה שמתמחה בדים סאם ובמנות קנטונזיות נוספות שנפתחה בנובמבר 2025 ע"י קבוצת מסעדות הונג קונגית בשם Aqua Restaurant Group שלפני כן החזיקה שם מסעדה איטלקית. באחד האתרים קראתי שאת המסעדה מנהלים שף בשם Jian Jia (שלפני כן היה שף ראשי במסעדת דים סאם הונג קונגית גלובאלית ידועה בשם Din Tai Fun בעלת 4 סניפים בלונדון ועשרות רבות בכל רחבי העולם) ו-Leung Kwok שייסד את המסעדה המקבילה בהונג קונג. לקבוצה יש לא מעט מסעדות בהונג קונג (כולל הסניף המקורי של Dim Sum Library), כמה וכמה מסעדות בלונדון (הבולטות שבהן כנראה הן Hutong הסינית בקומה ה-33 במגדל הגבוה באירופה – השארד, ו-Aqua Shard בקומה ה-31). מדובר במסעדה רחבת ידיים, תיירותית, מצועצעת למראה, ולכן אין לי מושג למה נכנסתי דווקא אליה בשביל דים סאם, אבל כך היה. נכנסתי בערך ב-19:45.

תפריט מנות הדגל שתלוי ליד דלת הכניסה.

הסיפור. מסורת לצד חדשנות עכשווית וכל שאר הסיסמאות. בשורה התחתונה אם זה רק יפה ואינסטגרמי ולא טעים אז הכל בולשיט.

התפריט כולל כמה וכמה דפים והיצע מנות בהשראה קנטונזית בהגשה מודרנית, כולל מנות באו, נודלס ואורז ותבשילים. תיעדתי רק את שני העמודים שהכילו את מנות הדגל של הדים סאם היצירתי שבהן התמקדתי.

שתי קומות. קצת יותר מדי מצועצע וגימיקי לטעמי אבל כאמור לכאן נשאוני רגליי. לא תמיד יש היגיון בבחירות.

בדרכי לשטוף ידיים בשירותים נתקלתי בטאבון איטלקי לחלוטין והסבירו לי שזה נשאר מימי המסעדה האיטלקית הקודמת.

יש דלפק שמציג יפה את הסחורה.

בחרתי בסיידר בריטי קליל שילווה אותי. 7.50£.

נשנוש ראשון. DAN DAN XIAO LONG BAO. הגשה יפה.  3 יחידות עלו 10£. יש כאן הכלאה של קלאסיקה סצ'ואנית – דן דן נודלס (נודלס חזיר חריף) ושל דים סאם. יש כאן מעטפת עדינה ודקה (עבודת יד מרשימה) של xiao long bao שממולאת בתבשיל dan dan של חזיר קצוץ על הציר הלוהט שלו המתובל ברוטב צ'ילי תוצרת בית, ג'לטין דג שעוזר לקבע את המילוי, בוטנים, מעט ממרח שומשום, סויה כהה, חומץ ג'נג'יאנג (חומץ אורז שחור) ושמן צ'ילי. בצד ביקשתי וקיבלתי מטבלים של רוטב סויה כהה ומטבל צ'ילי. זה היה מוצלח וטעים. הבצק דק ואלסטי. המילוי מתובל היטב, פיקנטי ובועט. יצאתי מרוצה.

מנת דגל יצירתית שנייה היא אף יותר אינסטגרמית. YU XIANG CRISPY PORK DUMPLING. גם כאן 3 יחידות עלו 10£. מנה שאף היא שואבת השראה ממנת חצילים סצ'ואנית חריפה. כאן בשר חזיר מלוח-חריף בתיבול Yu Xiang (שנותן לו מאפיינים דגיים) נעטף במעטפת של דמפלינג אורז (מוצ'י סטייל), שנעטף בעצמו בבצק שחור מאבקת במבוק מפוחם אכיל. העסק עובר טיגון עמוק עד לקריספ. התווך אמור להישאר רך ונימוח יחסית והמעטה אמור להיות פריך לגמרי (ממש קובה קנטונזית). כך אכן היה. גימיקי ואינסטגרמי אבל לחלוטין טעים. הטעמים היו עזים וחרפרפים, הטיגון היה מצוין והפריכות הייתה בול. חטיף מהנה.

החשבון לנשנושי הדים סאם היצירתיים.

"ספריית הדים סאם". 35 דקות ויצאתי. סה"כ נהניתי. פחות מהאווירה והחלל. יותר משתי המנות שהן אולי גימיקיות ולא מסורתיות אבל לחלוטין עשויות מצוין וטעימות.

המשכתי לטייל בערב הנעים ברחובות קובנט גארדן ורגליי נשאוני למקום סיני שני הרבה יותר צנוע ומסורתי.

למען האמת לא סימנתי מראש אף אחד מהמקומות של השפית המדוברת Guirong Wei אבל הפנייה של חבר שאצפה בפרק עליה ב-Chef's Table: Noodles בנטפליקס גרמה לי לסמן בכוכבית כמה מהמקומות בבעלותה. מדובר בשפית סינית משיאן, בירת מחוז שאאנשי (Shaanxi) בצפון מערב סין, שהגיעה ללונדון בגפה והפכה לסיפור הצלחה. ממש החלום הבריטי. את המסעדה הראשונה שלה Xi'an Impression היא פתחה בלונדון ב-2015. מאז הפכה לאימפרייה לא קטנה. היא בעלים גם של מסעדות בשם Master Wei, The Wei, Dream Xi’an שלחלקן יש יותר מסניף אחד. מנת הדגל שהיא ייבאה ללונדון בין מנות רבות אחרות היא Biang Biang Noodles, נודלס נמתחות ביד במרקם מיוחד ועם חלבונים משתנים. ההצלחה שלה היוותה השראה לפתיחת עוד מקומות שמתמחים במטבח משיאן. אחד מהם הוא Xi’an BiangBiang Noodles שבסניף שלו בקובנט גארדן ביקרתי לסגירת ערב יום ההולדת. עד כתיבת שורות אלה בכלל סברתי שאני מגיע למקום ששייך לשפית היות ובאתר Eater בכתבה מהעבר קראתי שזו מסעדה אחות של Xi'an Impression, אבל כנראה שכיום אין כבר קשר מעבר למוצא המשותף ולמנת הדגל. בחפירות שלי כעת לפוסט הזה מתברר ש-Biang Biang Noodles שייכת למסעדן סיני לונדוני בשם Chao Zhang שבתחילת דרכה של השפית תמך בה ובבעלה כמשקיע כשהם פתחו את מסעדתם הראשונה. בקיצור הקשר קיים אבל כבר לא אקטואלי. לא נורא. אני מניח שאת הדבר האמיתי טעמתי.

Xi’an BiangBiang Noodles – נודלס נמתחות משיאן בקובנט גארדן:

מסעדה שיאנית שהסניף הראשון שלה נפתח בקיץ 2018 ב-Spitalfields. הסניף הזה נפתח בקיץ 2022 והיה השני. לפי התפריט יש כיום 4 סניפים בלונדון. המקום קטן וצנוע (יש מקומות ישיבה גם בקומה תחתונה) וניתן להשקיף על עבודת מתיחת הנודלס מהמטבח הקטן.

שער התפריט. למטה מצוינות 4 הכתובות של הסניפים.

כמו במסעדת הדים סאם גם כאן היו יותר דפי תפריט. לא הייתי בסין אבל זה מצטייר כתפריט אותנטי שלא מנסה להתאים את עצמו לחך הלונדוני המערבי או התיירותי.

היות ואכלתי מנות ראשונות בדמות הדים סאם המפונפן הזמנתי את מנת הדגל העיקרית שלשמה התכנסתי. Hand pulled Biangbiang noodles with beef in special sauce. אטריות ביאנגביאנג נמתחות ביד עם בקר ורוטב מיוחד. 13.80£ למנה מכובדת. אהבתי. זה היה טעים, איכותי ועשוי היטב. האטריות הן גדולות, במרקם חלק ואלסטי, כמעט נמתחות בפה. זה מרגיש מעט שונה מנודלס אחרות וודאי מפסטה. תבשיל הבקר ברוטב הביתי שודאי הכיל צ'ילי מכמה סוגים היה טעים ואף הפתיע לטובה. הוא היה נדיב ועשיר. הבקר בושל ארוכות והיה רך ומתמסר, ובלי יותר מדי פיסות של שומן או ג'לטין. היה גם באקצ'וי. נהניתי.

ביקשתי וקיבלתי את החריף שלהם. פייסט צ'ילי ושמן צ'ילי חריף. הוא אכן חריף אבל לא משהו חורך חך (לפחות לא את החך שלי). מה שבלט הוא הטעם המעושן/קלוי של השמן שסיפק עומק טעמים מוצלח מאד. הם כנראה קולים את הצ'ילי ואז טוחנים.

לסגירת הערב במקום קינוח. שני שיפודים. למעלה שיפוד כנפי עוף. 2.80£ ליחידה. למטה שיפוד כבש. 2.90£ ליחידה. שניהם טעימים, מתובלים היטב ופיקנטיים. נדמה לי שמלבד מעט צ'ילי נכח גם כמון בתערובת התיבול.

Xi’an Biang Biang Noodles בסניף קובנט גארדן הוא מקום חביב מהמעט שטעמתי. אין כאן אקסטרים אבל גם אין חנופה לחך מערבי. מי שמחפש מקום קטן ואינטימי יחסית שהוא כנראה אותנטי רחוק מהמולת צ'יינה טאון, היכלי אוכל סיניים גדולים או המקומות של Guirong Wei, שפית שזכתה לפרסום טלוויזיוני שאני מניח שהם עמוסים הרבה יותר, ימצא את מבוקשו כאן.

סגרתי ערב יום הולדת סיני מגוון וטעים אחרי צהרי יום הולדת מקסיקניים לפנתיאון. סגרתי ערב ועוד יומיים מלאים קולינריים מגוונים ומשובחים. התחלה מצוינת בה תכלס הכל היה לי טעים. אפילו סמאש בורגר השף על אף שלא עמד בציפיות לא היה רע. בחלק השני שיהיה מעט יותר ארוך ויכלול מעט יותר מסעדות אדחוס 3 יממות מלאות ועוד צהריים אחרונים בין ה-11 ביוני ל-14 בו. המגוון הקולינרי האתני יורחב. stay tuned.

קצת תמונות מייצגות לסיום חלק א'. This is London.