פוסט גולני. ביום חמישי, 20 באוגוסט, הצפנתי לחמשוש צפוני בו שוב לנתי בדירתו של אסף אחייני בקיבוץ דפנה. הפעם מלבד איתמר אחיו הקטן (שגר בבית הלל) נכחו גם ההורים שלהם – אחי אמיר וגיסתי אסנת (אסי) שסיבלטו לשבוע דירה של ידידה דפנאית (כן כן כולנו אנשים אלפא). בדרך אליהם עצרתי לארוחת ערב בכבישתיש, ההמבורגריה החדשה שהיא אחות קטנה למסעדת כביש 90, שנפתחה במאי האחרון בצומת הגומא. לא ארחיב על הבורגר. לצערי הוא היה בינוני. מידת העשייה המינימאלית כאן היא מדיום-וול והמשמעות היא שהסועד מקבל את ההמבורגר שלו וול-דאן. אין אופציה אחרת אלא אם הגרילמן הוא מיומן ודואג לכל קציצה וקציצה בטיימינג מושלם, מה שלא יכול לקרות במזללת המבורגרים שמיועדת למשפחות וילדים. ביום שישי ארבעה מאיתנו נסעו למושב שעל ברמת הגולן לביקור ספונטני ביקב תל. על כך בסיום הפוסט. כשחזרנו מהיקב רכשנו פורלים בחנות החווה של פורל הדן בדפנה. אחד מעושן ו-5 שלמים. זו הייתה גולת הכותרת של ארוחת הערב שארגנו לעצמנו יחד עם אחד מבקבוקי היין של יקב תל שנרכשו.
ביום שבת התכנון המקורי היה ארוחת צהריים במסעדת רוז' במלון פרא שהייתה על הרדאר שלי זמן רב. עניין של כ-35 דקות נסיעה מדפנה. אחי הזמין מקום ל-5 כשבוע לפני כן. בשישי בערב בערך ב-21:45 נכנסתי לאתר של המסעדה לבחון את התפריט לעומק ושמתי לב שתפריט הצהריים שונה בתכלית השינוי מתפריט הערב. הוא מצומצם ודל בהרבה וכל ההיילייטים המעניינים של השף יוסי הייב אינם זמינים. התקשרתי למסעדה לברר הכצעקתה – האם גם בשבת צהריים מוצע רק התפריט המצומצם או שניתן להזמין גם מנות מתפריט הערב הרגיל. טופז המארחת אישרה לי בצער שאכן זה המצב. שאלתי אם ניתן להזיז לערב ונאמר לי תחילה שלא. אחרי כמה דקות חזרה אליי טופז ואמרה שיש מקום פנוי בשעה 18:00. התקשרתי לאחי לוודא שמתאים להם ואחרי ה-OK שלהם ניסיתי להתקשר שוב למסעדה לאשרר. זה היה מעט אחרי 22:00 כשהמוקד הטלפוני של המלון/מסעדה כבר לא פעיל. ניסיתי לשלוח וואטסאפ מול בוטים כאלה ואחרים וזה כמובן לא היה יעיל. אבל לא אבדה תקוותנו. טופז הגדילה ראש והתקשרה אליי כמה דקות אחרי כדי לראות מה החלטנו, מתוך הבנה שלה שהמוקד הטלפוני כבר לא פעיל. כל הכבוד על היוזמה והראש הגדול (לא חושב שיש הרבה מסעדות בת"א שהיו טורחות להתקשר). אישרתי את ההגעה ב-18:00 וכך היה.
מסעדת רוז' במלון פרא – ארוחת ערב משפחתית נהדרת, 22 באוגוסט:
קצת רקע. רוז' היא מסעדת שף שנפתחה בספטמבר 2021 במלון פרא המושקע, היפה והיוקרתי (על לילה ויתרנו). השף שהיה שם בשנים הראשונות הוא רועי דורי (אחרי כן בפאלט וכעת בדיוואן בפרדס חנה). השף הנוכחי יוסי הייב (בן 38-39) נכנס לנהל את המטבח ברוז' ב-2024 אחרי שנים של עבודה כסו שף של ארז קומרובסקי. הסיפור שלו מעניין. נולד בקרית שמונה לאב בדואי מוסלמי ולאם בריטית נוצריה (מליברפול). את כור ההיתוך הזה הוא מביא כשף לרוז'. מסעדה "מהשדה לצלחת" שנסמכת על תוצרת מקומית, ליקוטים וגידולים בגן שצמוד למסעדה, שנותנת הרבה כבוד ליצרנים השכנים "הצפוניים".
יפה במתחם המלון.
קצת מראות מחצר המסעדה.
הכניסה ל-Rouge. לא להתבלבל עם בר האוכל האנדרגראונד של טריגר בת"א שחולק את אותו שם (ולא להתבלבל בין פרא המלון לבין מסעדת פרא בנחלת בנימין).
במסעדה. חלל מואר, מרווח ויפה. היינו הראשונים להיכנס. לקראת 20:00 המסעדה התמלאה כמעט לגמרי.
תפריט אוגוסט 2026. התפריט של הייב הוא תפריט שף יצירתי פיוז'ני שמשלב את המקומי-ערבי-גולני עם האירופאי והים תיכוני. מסוג התפריטים שעושים חשק להזמין כמעט את כל המנות. בסופו של דבר אחרי סינון גיבשנו החלטה.
תפריט היין הלבן. 100% ישראלי והדגש הוא על יקבי רמת הגולן. הזמנו בקבוק שרדונה 'תל מח'פי' של יקב תל (של הייננית ליטל עובדיה) ממושב שעל (הלא רחוק) ברמת הגולן (265 ש"ח בקבוק). זה סגר לנו מעגל נחמד עם הביקור שלנו ביקב שאסיים איתו. השרדונה המוצלח מאד דווקא לא היה בהיצע הטעימות בעת ביקורנו היות והוא יין מבציר 2024 ושמחנו לפגוש אותו בארוחה.
חלקנו את כל המנות. לא צילמתי חשבון אבל לפני טיפ הוא הסתכם ב-1,350 ש"ח. כולל בקבוק יין, שני קוקטיילים ותה נענע אחד בסוף. אני שילמתי מחצית ואחי את השנייה.
פוקאצ'ה. קרם פרש, זיתים, חריף מותסס. פוקאצ'ה טובה מאד. זיתים תוצרת בית שהיו מעולים (36 ש"ח).
סלט תאנים. תאנים מקומיות, פאקוס, ג'רג'יר, בעג'יר (חרוש), חריף מותסס, לאבנה, נענע, עלי ריג'לה ומחמר פיסטוק (68 ש"ח). סלט מעולה. טרי טרי, רענן וטעים ביותר. לירק ולפרי יש טעם של גידול עצמי ולא של ירקן מחנות ירקות. כל המתבלים מסביב נתנו עוקץ. להט הקיץ בחוץ שכך מעט.
קרוקט מלוחייה. בשמל יוגורט כבשים, גבינת עיזים, איולי בצל מקורמל ואבקת סבאנח (תרד ערבי). קרוקט מוצלח מאד עם טיגון מצטיין, מילוי חם ורך ועוקצנות מהנה של הרכיבים השונים (המנה כוללת 2 יחידות ב-58 ש"ח והזמנו מנה כפולה).
טרטר בקר. בצל צלוי בטאבון, ויניגרט משוויה, איולי בהרט, בצל מוחמץ, צ'יפס כרישה וצנוברים (88 ש"ח). לכאורה יש כאן הרבה רכיבים שעלולים להפריע לבשר אבל לא כך הוא. התיבול נוכח בכל אלמנט אבל לא משתלט והביס הכולל הוא הרמוני ומספק מאד. טרטר מעולה. אחד הטובים ובטח שוברי השגרה שאכלתי בארצנו בשנים האחרונות.
סלקים בטאבון. רוטב הדרים צלוי בטאבון, לאבנה מעושנת, מרווה וזעתר, ג'עלה גרעינים, סלסת סלק לבן וחזרת (76 ש"ח). אחלה מנת סלקים משלל צבעים. גם כאן – איכות נפלאה של חומרי גלם. יש כאן מתקתקות טבעית של הסלקים אבל כל התיבול מסביב לוקח לכיוונים עשבוניים, מעושנים ומעט פיקנטיים והתוצאה מלבבת. לטעמי (כחולה על טעמי עישון) הלאבנה המעושנת צריכה מעט חיזוק לאפקט העשן.
המשכנו עם שתי מנות שהן טייק יצירתי למנות ערביות.
עלי גפן ממולאים. ריזוטו עלי גפן, ציר סיר עלי גפן, קרם יוגורט כבשים של מחלבת פלורה (74 ש"ח). בקלות מנת עלי הגפן הכי יפה ו"מישלנית" שאכלתי ואחת הטעימות והמעודנות שבהן. מנה מקסימה וטעימה מאד, שכולה עדינות חמצמצה נהדרת. האבקה השחורה היא אבקת בצל שרוף.
בצל "מחשי". בשר קצוץ "הולשטיין", ציר טלה ענבים, טבחה תפו"א וסבנאח, גלייז לימון זעפרן וסלט צנונית וזעתר (86 ש"ח). מנה טעימה מאד שלכאורה גם בה יש ריבוי מרכיבים אבל גם היא הרגישה הרמונית ואף תבלין לא פוזר בהגזמה ולא השתלט על אחיו למנה. ברור שיש כאן יד טובה מאד של שף שיודע את העבודה.
האחיינים רצו עוד קצת בצק אז הזמנו את הפטאייר. מאפה במילוי עלים ירוקים וגבינה צ'רקסית "מגבנת מינאס" (46 ש"ח). מאפה טאבון לוהט שהיה קראנצ'י (התמונה לא עושה חסד כי השרוף היה דווקא טעים). נחמד אבל ציפיתי ליותר boost של טעמים. קצת יותר נוכחות וחדות של העלים הירוקים ושל הגבינה.
שישברק מסאחן פורל. ציר יוגורט כבשים, מעקד שרי מנומר חמאה, פקיילה נענע, משוויה מלוחיה וגלדי שאלוט (98 ש"ח). מנה טעימה ויחסית עדינה עם טעמים עשבוניים טובים שהייתה מהפחות "מעיפות" לטעמי. הבצק היה מצוין, ציר היוגורט גם ופקיילה הנענע היא יופי של דבר, אבל טעמי הדגים היו עדינים מדי. אולי אלמנט מעושן קלות כמו שימוש במעט פורל מעושן (מאותו מקור) היה נותן קצת יותר קיק.
לחוח מי עגבניה. מסאחן טלה, עמבה ירק מותסס, גלייז דבש וטחינה וראס אל חנות שלהם (94 ש"ח). מנה מבריקה לטעמי עם עושר נפלא של טעמים. שף פחות מיומן עלול לשבש את איזון הטעמים בקלות אבל השילובים השונים כאן היו יוצאים מן הכלל. הלחוח החמצמץ-עגבנייתי שעטף את מסאחן הטלה העשיר והעסיסי היה תענוג של ממש. זו הייתה המנה השנייה הכי טובה של הארוחה (הטובה מאד בכללותה) ורק המנה שהגיעה יחד איתה עלתה עליה במעט.
אנילוטי. חציל שרוף, אבן יוגורט "פרויקט ואדי עתיר", בר בלאן טחינה, סלסה עירית ופיסטוקים (92 ש"ח). מנה יוצאת מן הכלל. רוטב בר בלאן הטחינה הוא הברקה. פשוט נפלא. הכל במנה הזו היה מדוד ועשוי לשלמות. מי צריך פירות ים או בשר בפסטה? תכלס אני אישית לרוב צריך. פעם ב-X זמן אני נתקל בפסטה צמחונית מעניינת במסעדה ויכול ליהנות ממנה לא פחות. פעם ב-XXX זמן אני נתקל בפסטה צמחונית משגעת שכזו. אכלתי פסטות ממולאות בחציל שרוף בכמה וכמה מסעדות. זו הגרסה הטובה ביותר שאני זוכר.
קינוחים. הזמנו שניים. להבנתי את הקינוחים מכינים יוסי הייב וצוותו. אין כאן קונדיטור או קונדיטורית.
קרם לימון ולואיזה, דבש זעתר, סבלה סומק, מרנג איטלקי, אבקת עלי זעתר מסוכר (48 ש"ח). קינוח נחמד, מתקתק וטעים, עם אלמנטים עשבוניים נחמדים. לטעמי אפשר בקצת יותר תעוזה להרים אותו עם תיבול קצת יותר עז של סבלה הסומק ושימוש רב יותר באבקת עלי הזעתר (אולי ללא צורך בסיכורם).
פנקוטה עלי תאנה, טופי אצרובל בוסר, קראמבל שמן זית, תאנה צרובה (46 ש"ח). קינוח טוב מאד שכולנו חשבנו שהוא מוצלח יותר מהראשון. בסיס הפנקוטה היה מצוין, הטופי (לא מתוק מדי) היה מעניין וטעים מאד. גם כאן התאנה הייתה יכולה לקבל צריבה חזקה יותר וקראמבל שמן הזית להיות מעט יותר זיתי. אבל אלה ניואנסים. בסה"כ קינוח מצטיין שסיים לנו ערב משובח במיוחד.
19:41. אנחנו בדרכנו לחנייה. שקיעה ירדה לאטה על הגולן.
ערב נהדר. מסעדה טובה מאד מכל בחינה. השירות היה מקצועי (וזה עוד התחיל בסאגה של יום שישי בערב בה הזזתי את שעה הארוחה), מחוייך וידעני. החלל נעים, מזמין ויפה. האוכל שפורט בהרחבה היה טוב מאד וטעים מאד עם כמה הברקות של ממש. רוז' מאד הרשימה אותי. לא הייתי בגרסה הראשונה של רוז' אבל נראה שהשף הנוכחי עושה בה עבודה נפלאה. שף מוכשר, עם יד מצוינת, עם חשיבה חכמה ויצירתית שמשלבת היטב את המטבח עליו גדל ואת חומרי הגלם המקומיים המשובחים עם טכניקות מערביות והגשה עכשווית. התוצאה היא משובחת והרמונית. על סמך הארוחה הזו אין לי ספק שרוז' היא אחת המסעדות האיכותיות והמעניינות בצפון. אולי הטובה ביותר היום. אין הרבה מסעדות "יעד" או destination restaurants בצפון הלא עירוני (שלא נמצאות בתוך עיר כמו חיפה, עכו או נצרת) שמסוגלות למשוך קהל של פודיז במיוחד. רוטנברג בגשר היא כזו (תיסגר בסוף 2026). יתכן וביסטרו מיכאל בלימן שלמרבה הצער נסגרה הייתה כזו. אולי גם עזבה בכפר ראמה ששנים נחשבה לאחת המסעדות הערביות המשפיעות והחשובות. לטעמי רוז' בהחלט נכנסת לקטגוריה הזו (ולא רק לאורחי המלון). חובבי אוכל שמטיילים באזור או לנים בגליל/גולן (גם ברדיוס של חצי שעה-שעה נסיעה) צריכים להכניס לדעתי את רוז' לפנקס.
ביום שישי ארבעת הלנים בדפנה (פרט לאחייני איתמר שישן עד מאוחר) שמו פעמיהם למושב שעל שנמצא בחלק המעט צפוני של מרכז הגולן. היעד – יקב תל, יקב שאני שמעתי עליו לראשונה בארוחה בתריסר (גם לגמתי כוס) ונתקלתי בו גם בגפן חצר יין מקומי. טיול נחלים לא בא בחשבון בשל 37-38 מעלות שלא עשו את העסק מהנה ולכן סיור בוקר-לפני צהריים ביקב נשמע כמו רעיון מצוין. ניסיתי לבדוק אם ליקב ליברו למרגלות החרמון יש מרכז מבקרים אבל להבנתי היקב הקטן מאפשר ביקור בתיאום טלפוני מראש ואין בו ממש מרכז מבקרים מוסדר (יתכן ואני טועה אבל לא התחשק לי להתקשר). יקב פלטר ממוקם קצת יותר לעומק הגולן. יקב אסף נשקל אף הוא על הדרך וסביר שאם יקב תל לא היה זמין היינו קופצים אליו. גם שמו של יקב הר אודם עלה. בסופו של דבר בגלל שהחבר'ה לא הכירו את יקב תל ורצו להכיר מקום חדש עם יינות חדשים זו הייתה הבחירה. רצוי לתאם זמני הגעה מראש אבל במקרה זה סמכנו על אלילת המזל והיין.
הגענו למושב שעל ולא ממש ראינו שלט כניסה למבנה היקב. עצרנו ליד משק מלול שמולו נמצא גם המחסן של חזיזה חקלאות עונתית ושאלנו עוברת אורח שהצביעה על מבנה חדש (את הפטל והדובדבנים של חזיזה היכרתי ממש כמה שבועות לפני בגפן חצר יין מקומי בספיישל שישי צהריים שבו הוא התארח יחד עם יקב ליבנה משדה משה (משפחה של גיסי ואחייניי) וניצן כהנים המגדנאית והקונדיטורית. תכלס היה מתבקש שהם היו מארחים דווקא את יקב תל השכן של חזיזה אבל זה לא הסתייע כי היקב היה בעיצומן של עבודות העברת מבנה היקב ומרכז המבקרים ללוקיישן הנוכחי החדש). הגענו בערך ב-10:45 למבנה היקב החדש והמרשים. יש עדיין עבודות שפצור ופינישים אחרונים כמו למשל העברה פיזית של היינות של בציר 2026 למיכלי הנירוסטה הגדולים החדשים אבל היקב פעיל ומקבל אורחים במאור פנים.
יקב תל במושב שעל בגולן – ביקור טעימות ספונטני בבוקר שישי, 21 באוגוסט:
יקב תל שוכן למרגלות תל שיבאן, במושב החקלאי שעל. היקב מתמחה בייצור יינות זניים מכרמים יחידניים (כלומר אין בלנדים). הייננות ביקב שואפת להבליט את מאפייני זני הענבים השונים, כמו טעם הענב בכרם, ולבטא בייננות את הייחודיות של אזור צפון רמת הגולן, כאזור גידול קר בישראל. היקב התחיל את דרכו בבציר 2019 כחלק מרכזי של משק חקלאי חדש בצפון הגולן במושב שעל. היקב הוא בבעלות נשית של הייננית ליטל עובדיה. ליטל למדה תואר ראשון במדעי החיים והסביבה ומשלימה תואר שני במדעי היין והגפן באוניברסיטת Charles Strut באוסטרליה. היא התמחתה ביקב פלטר ועבדה שם 9 שנים, שם למדה את התורה והתאהבה בתחום. היקב שכן במבנה ישן ששימש בעבר את מטבח המושב ועבר כאמור ממש לפני מספר שבועות לחלל חדש ומושקע.
כל כרמי היקב גדלים בצפון רמת הגולן, בקו גובה של כ-750 ועד 1100 מטר מעל פני הים, במיקרו אקלים ממוזג. החל מקיץ 2020 נשתלו כרמים גם במשק הביתי מסביב למושב וליקב. הזנים המגודלים שם הם: סמיון, ורדלו, סוביניון בלאן, ריזלינג, גרנאש, ברברה, קברנה פרנק וקברנה סוביניון. יש גם התחלה של גידול זן אסירטיקו שאמור להיות זמין לצרכן בעוד כ-4 שנים. מלבד ליטל הצוות הוא נשי – אלונה דאום ודנה שגיא הן שתי העובדות המרכזיות ששותפות לליטל במלאכת הניהול.
החבר'ה היו עסוקים בארגון אירוע של יומולדת 80 שהוזמן לאותו ערב. ליטל שקיבלה את פנינו בלבביות ובחיוך סיפקה הסבר ראשוני על היקב ועל ההיסטוריה שלו והראתה לנו את מבנה היקב המרכזי ואת החלל הצמוד של חביות יישון היין, ולאחר מכן פינתה את הבמה לאלונה (את דנה לא פגשנו) והיא המשיכה איתנו למעט הסברים נוספים ולטעימות עצמן.
רוב החביות כרגע הן חביות עץ אלון צרפתיות שהן קיבלו מיקבים שונים (בעיקר דלתון) ויש חביות אלון שיוצרו עבורן בהונגריה שמיועדות לבציר הנוכחי.
קצת נופים. סידרו חצר מקסימה ואני מעריך שאחרי הפינישים האחרונים היא תהיה עוד יותר יפה.
יושבים לטעימות.
טעמנו יינות מבציר 2025 בלבד. הסוביניון בלאן 2025 המצולם למעלה היה היין הראשון בטעימות (שנדמה לי שעלותן 80 ש"ח לאדם כולל נשנושי לחם, גבינות של יצרנים שכנים, צ'אטני שלהן, שמן זית מקומי ופירות, ו-5 מזיגות יין כולל ריפיל למי שחשק בכזה). אהבתי מאד היין הפותח. יין עם חמיצות נעימה מאד שאידיאלי לחום אוגוסט. אחריו נמזג סמיון שלטעמי היה מעט שטוח אבל אחי למשל מאד אהב את העדינות שלו. בהמשך שלושה יינות אדומים. הברברה שאהבתי מאד – עשיר, ארומטי (פירות אדומים) ומפולפל מעט. אחריו – קברנה סוביניון טוב, פירותי ועשבוני, שלטעמי צריך עוד "לגדול" ולהתחזק. סיימנו עם קברנה פרנק מוצלח ובעל נוכחות שאני מעריך שגם לו המתנה בבקבוק תעשה טוב. באתר של היקב מוזכרים עוד זנים. ריזלינג 2024 שאזל מהמלאי. רוזה סירה 2025 שייצא בקרוב וגרנאש בוש-וין 2025 שגם הוא ייצא בקרוב. השרדונה 2024 ששתינו בארוחה ברוז' כבר לא במלאי. מכל בקבוק מייצרים ביקב אלפים בודדים של בקבוקים ובסה"כ המספר הכולל נע איפשהו בין 20,000 ל-25,000 בקבוקים בשנה.
מלבד בקבוקי יין אפשר לרכוש גם כמה מוצרים של יצרנים שכנים וצ'אטני מעשה ידיהם. אני יכול להעריך שהדיספליי של המוצרים יקבל בקרוב מתיחת פנים ועיצוב קצת יותר מושקע. כאמור החלל חדש לגמרי ויש עוד צורך בקוסמטיקה עיצובית.
את בקבוק הברברה שנפתח לנו לא צילמתי בשטח. אלה הענבים. מתוקים ומלאי טעם.
אלה היינות שרכשו גיסתי ואחי אחרי הטעימות. מחיר הבקבוקים. 130 עד 140 ש"ח. משהו כזה.
אני רכשתי שני בקבוקים. של הסוביניון בלאן הלבן ושל הברברה האדום. הם עשו את הדרך בשלום ביום א' מקרית שמונה דרך חיפה (עם עצירה לארוחת צהריים חביבה וטעימה אך לא מלהיבה בראסיף 33 שכעת השף שלה הוא בחור בשם פיראס חליילה אחרי שחמודי עוקלה עזב כבר בסוף 2024, ולקינוח של עוגה באסקית ב-Ooga פטיסרי שגם אכלתי טובות ממנה, כולל ב-Ooga עצמה לפני מספר חודשים).
סוביניון בלאן 2025. בקבוק 2,395 מתוך 3,985 בקבוקים. ענבים שנבצרו מכרם בגובה 841 מטר.
ברברה 2025. אין עדיין טיקט מודפס. באתר היקב גם הוא רשום תחת טייטל של "ייצא בקרוב".
ביקור מהנה מאד ביקב תל. יקב נשי, איכותי, מלא יוזמה ורעננות, מעניין, והכי חשוב – שמייצר יינות טובים מאד, ושלטעמי רק ילך וישתבח בשנים הקרובות. בהחלט יקב שמומלץ להכיר ולבקר בו.
אחלה גליל. אחלה גולן. אם לא זכיתי בקרובי משפחה שעשו רילוקיישן במקום אטרקטיבי בחו"ל לפחות יש לי בשנים הללו שני אחיינים צפוניים שכיף לבקר אותם ולתפוס מעט שלווה ושקט מהעיר הגדולה. אנשאללה שרק יימשך השקט.