"הצלחת של הארץ המובטחת". דוקו קולינרי חדש בן 5 פרקים בכאן 11 שיצר המפיק עופר עין גל ("אנחנו על המפית" ו"ליד המפית"). "השף אסף דוקטור וד"ר ג׳רמי פוגל יצאו למסע בעקבות התפריט היהודי הקדום, שהתקיים באזורנו מהתקופה שמיוחסת לאברהם אבינו ועד סוף תקופת המשנה. במסעם הם התחקו אחר הטעמים והריחות, כמו גם אחר ההקשרים האמוניים והרפואיים של האוכל היהודי הארץ־ישראלי, וניסו להבין משהו על עצמם ועלינו כאומה" (תיאור מאתר פסטיבל הסרטים בחיפה שם הייתה הקרנת טרום בכורה של 2 פרקים). הסדרה מבוססת על מחקרה של ד”ר טובה דיקשטיין, חוקרת אוכל בתקופה המקראית, וספרה "מסע שורשים".
סיפור שהיה כך היה (אזהרת חפירה).
מתישהו כנראה במרץ 2024 ישבתי עם חברי מושיק לוין על הבר בדוק חביבתנו וכהרגלנו קשקשנו עם אסף דוקטור על ענייני אוכל. בשלב מסוים הוא שאל אותנו אם בא לנו כחובבי אוכל ומביני עניין (יחסית) לבוא כאורחים לצילום פרק הסיום של תוכנית דוקו שהוא יככב בה יחד עם ד"ר ג'רמי פוגל – מרצה לפילוסופיה. שאלנו מה נדרש מאיתנו והוא אמר – להיות יפים ולאכול. משימה לא מסובכת (לפחות עניין האוכל). קיבלתי מההפקה קישור לרישום ונרשמתי. יצא שמושיק היה בסין באותו יום (ה-7 באפריל 2024) ולכן מי שהצטרף אליי כממלא מקום הוא חברנו גיא נחמיאס. פרק הסיום כלל סיכום של הסדרה, דברי הסבר והודיה כאלה ואחרים של אסף, ג'רמי וטובה, וארוחת ערב של מספר מנות שייצגו את חומרי הגלם העבריים עליהם מדסקסת הסדרה. הארוחה צולמה בחצר של מסעדת האחים. כמובן שהמוזמנים היו אנשי אוכל וקולינריה וכתבי אוכל כאלה ואחרים, וגם גיא ואני נכחנו כנציגי האכלנים הפנאטיים וקבוצת האוכל פרלמנט קולינרי 1.1 (למי שלא מכיר, מושיק ייסד אתה ב-2012 וגיא ואני עוזרים לו לנהל אותה בשנים האחרונות כשהיא מתקרבת בצעדי ענק ל-30,000 חברים).
החודשים חלפו. באוקטובר 2024 שלחו אליי מההפקה וואטסאפ שאני מוזמן להקרנת בכורה של 2 הפרקים הראשונים בבית ציוני אמריקה ב-30 לחודש. הפעם גיא היה מנוע מלהגיע ומושיק היה ה-plus 1. חשבנו לתומנו שהקרנת הסדרה בפועל בכאן 11 היא עניין של חודש-חודשיים אבל מציאות לחוד. מלחמה וזה וסדרי עדיפויות של השידור הציבורי. באחד מביקוריי הרבים בדוק ב-2025 שאלתי את אסף מתי הסדרה אמורה לעלות לאוויר ולא היה לו מושג. בדצמבר 2025 קיבלתי לפתע הודעה מעופר עין גל שכתב לי שבשעה טובה ואחרי חבלי לידה ארוכים הסדרה עולה לשידור ב-20 בינואר בשעה 22:00. מוטב מאוחר. הוא ביקש שאסייע בהפצת דבר עלייתה לאוויר לקהל שלנו. הסכמתי בשמחה והנה הפוסט הזה (שתקציר שלו יעלה לקבוצות אוכל בפייסבוק). יהיו כאן קצת תמונות מאותה ארוחת פרק סיום ובהמשך פירוט של כמה ארוחות ושל שלל מנות שאכלתי במסעדה שלטעמי היא המייצגת הנאמנה ביותר של חזון האוכל העברי/ישראלי (המודרני) – הלא היא מסעדת דוק של אסף דוקטור. חיבור טבעי ומובן מאליו למטבח הישראלי החדש ולשף שהוא במקרה גם מנחה הסדרה.
אתחיל באותו יום צילום אי אז באפריל 2024.
ארוחת צילומי פרק הסיום בחצר של האחים, 7 באפריל 2024:
האירוע התחיל ב-19:30 אבל הקהל הקולינרי החל להגיע עוד קודם לכן.
רותם מימון מימין. גיא נחמיאס משמאל.
הכנות. ג'רמי פוגל הוא המזוקן. איש חד, צבעוני ומעניין. חדי עין שמכירים היטב אנשי אוכל יזהו בשולחן את אוהד רוט (קבוצת קולינריה מקומית ופעילויות קולינריות רבות בצפון), את גיל גוטקין (כתב, יזם פסטיבלי אוכל ומדריך סיורי אוכל) ואת רוני קשמין כתבת האוכל של הארץ.
כל פרק בתוכנית מתמקד בחומר גלם מרכזי אחר של התפריט הארץ ישראלי הקדום: קמח, ירקות, קטניות, דגים ובשר. המנות שאכלנו בארוחה הזו היו הומאז' לחומר הגלם.
לחם. הפרק הראשון עסק בחיטה/קמח. הלחם שהוגש הוא מזנים עתיקים (חיטה שנקראת כיסרא לובנאני. זן שהדרוזים הביאו איתם מלבנון) של חגי בן יהודה הלא הוא חגי והלחם (דור חמישי למשפחת אופים). רבים הכירו אותו רק אחרי שפתח את מאפייתו בפלורנטין (סוף 2022) והתחיל לשווק את מרכולתו המעולה לשלל מסעדות בעיר ולצרכני לחם מקומיים. אני נתקלתי בשמו ובשם לחמיו לראשונה בקבוצת האחים, באייבי ובדוק, שהגישו את לחמיו שנים לפני כולם כשהוא פעל בשקט בקיבוץ עינת. אין כנראה מתאים יותר מחגי לשמש כמקור לחומר הגלם המכונה לחם ישראלי, היות והוא עושה שימוש אך ורק בזני חיטה מקומיים עתיקים שחלקם לא היה בשימוש לפניו ולשם כך הוא עובד בצמוד לחקלאים שמגדלים את הזנים הללו. גם הטחינה היא בשיטה העתיקה במטחנת אבני ריחיים מסורתית. בלי קשר לארוחה הזו הלחמים שלו הם יוצאים מן הכלל.
אסף דוקטור מקשקש. ג'רמי פוגל מוחה זיעה. היה יום אביבי חם.
מנת סלט של אביב. ייצגה את הירק הארצישראלי. בדוק יש סלט ירוקים עונתי פשוט ונהדר כל השנה. זה היה סלט עלי זעתר, קישואים, בצלים בסומאק ולאבנה של ואדי עתיר.
מנת הקטניות. חומר גלם מקראי-ארצישראלי עממי, נוכח ויומיומי כמקור לחלבון מן הטבע. זו הייתה מנת הומאז' לנזיד העדשים ההוא של יעקב ועשיו. גלדי בצק שרוף ממולאים בנזיד עדשים עם דיבס, רכז רימונים ופרחי גד השדה (כוסברה).
מנת הדג. העם העברי בישראל הקדומה אכל גם דגה כמובן. הן מהכינרת והן מהים התיכון. זה דג תוכי מטוגן מצופה בביצה, בציר ירקות וגארום. הומאז' למתכון של אפיקיוס, ספר/אוסף המתכונים הרומי העתיק מהמאה ה-5 לספירה ("בנושא הבישול") שמטבע הדברים זלג גם ליישוב היהודי הקדמון של אחרי חורבן בית המקדש תחת השלטון הרומי. מכאן כמובן השימוש בגארום שגם בימינו אנו ממשיך להיות טרנדי.
מנת הבשר. פרוסות של לשונות בקר, ברוטב חרדל בר, שומר בר, שאלוט, שום ירוק, עירית ודיבס.
זו ד"ר טובה דיקשטיין שעל ספרה ועל מחקריה מבוססת הסדרה.
קינוח שכלל אלמנטים של עוד חומר גלם עתיק. דבש.
כפי שנקל להבחין, אני לא ממש זוכר הרבה מאותה ארוחה אבל האירוע היה מרתק והאוכל המקומי שהוגש, מעשה ידיו של הדוקטור (או במקרה הזה אנשי צוותו), היה טעים כתמיד.
אירוע הקרנת 2 פרקי בכורה בבית ציוני אמריקה, 30 באוקטובר 2024:
כאן נכח איתי כאמור מושיק לוין. העסק שוב החל בחצר של האחים עם אלכוהול ומעין בופה מקומי של סלטים ומנות שונות. משם שמנו פעמינו לבית ציוני אמריקה הצמוד להקרנה עצמה.
עראיס זו מנה תנ"כית. תבדקו.
גם שישברק.
ישראלים אוהבים בופה. מאד אוהבים בופה. אני מניח שגם העברים הקדמונים היו כמונו. זה בדמנו ובנפשנו.
בדרך להקרנה.
צילום מסך.
אני לא זוכר כמעט כלום על תוכן שני הפרקים שהוקרנו למעט סצינה של ביקור של אסף וג'רמי בממגורות חיטה כשהם מתבוססים מלוא גופם בחיטה. מדי פעם במהלך הפרקים היו שוטים של ארוחת הסיום בה אני נכחתי ולמרבה החרדה גם אני תועדתי אוכל או מקשקש עם גיא שכני. מי יודע, אולי זה ירד בעריכה בינתיים. בכל אופן מי שיצפה רצוי שיהיה מוכן.
היות ולא אכלנו הרבה בבופה שהוגש לפני הקרנת שני פרקי הבכורה של הסדרה חצינו לאחר מכן מושיק ואני את הכביש ונכנסנו לדוק לארוחת ערב מאוחרת. לא שמרתי את התיעוד של אותה ארוחה וחבל. אני זוכר בוודאות שאחת המנות הייתה קבב טלה בעלי לשון הפר צלוי בפחם, ציזיקי ועלי גפן שרופים, חריף מותסס ונענע קצוצה. זאת אחת המנות הטובות של המסעדה בשנים האחרונות והיא התגלמות נהדרת של המטבח הישראלי-ה-100% מקומי של דוק.
במעבר טבעי לטעמים ולריחות של הארץ המובטחת של ימינו אנו בדוק.
ארוחות ומנות בדוק, 2025 ו-2026:
דוק נפתחה אי שם ב-2015 בחלל של הקרפצ'יו בר שהייתה מסעדת הבוסר של אסף דוקטור. ב-2021 היא עברה למשכנה הנוכחי באבן גבירול 27 מול מסעדת האחים. אכלתי אינספור ארוחות בדוק במשך השנים ומאז שהיא נפתחה לסרוויס צהריים רגוע במהלך 2024 אני פוקד אותה כנראה פעמיים בחודש בממוצע. כשמדברים על מטבח מקומי או מטבח ישראלי חדש דוק היא כאמור לטעמי הנציגה הבולטת של הז'אנר (תריסר וענר אולי מתחרים).
מטבח ישראלי-מקומי חדש יכול להוות לדעתי אחד משני דברים. הראשון – מטבח שף שלוקח מנות עדתיות (מכלל עדות ותפוצות ישראל לרבות המטבח הערבי-פלסטיני) ומגיש אותו בהגשה מודרנית ויצירתית תוך שימוש בטכניקות מודרניות. השני שלעניות דעתי הוא האלמנט החשוב ביותר – שימוש בחומרי גלם מכאן. חומרי גלם ששורשיהם נטועים באדמה, שגדלים כאן ביזע ודמעות החקלאים והחוואים, שמיוצרים כאן ולעתים מהונדסים טכנולוגית כאן. חומרי גלם מן הצומח ומן החי, מהיבשה ומהים. בדוק יש שילוב של השניים. ניתן למצוא בה הומאז' למנות מקומיות של מטבח יהודי או ערבי אבל יש כאן הרבה מנות בהשפעות גלובליות – מצרפת, מאיטליה, מספרד, מדרום אמריקה, מיפן. העניין המרכזי בדוק או החוק של דוק: הכל כולל הכל נשען על חומרי גלם שגדלים ומיוצרים בארץ המובטחת. מטבח של חומרי גלם שהוא פנאטי לתוצרת המקומית. 100% מקומי. גם בחומרי הגלם למנות האוכל, גם באלכוהול שנמזג לכוסות. (אגב, גם בצלחות ההגשה). כל זה עם המון כבוד לספקים המקומיים הקטנים וליצרנים ארטיזנלים, ובשנתיים פלוס האחרונות – עידוד יצרנים ומשקים שנפגעו ישירות מהמלחמה. זה מהמם וזה משהו שנטוע בקבוצת האחים דוקטור מאז ומתמיד ובדוק זה מודגש ביתר שאת. לכן החיבור של דוק ושל אסף דוקטור לתוכנית כמו הצלחת של הארץ המובטחת הוא החיבור הטבעי והמתבקש.
אפרט כאן די בקצרה על חלק מהמנות שאכלתי בהנאה בדוק בשנת 2025 עד 2026 שרק החלה.
ארוחת צהריים, 4 בדצמבר 2025:
בדוק כמעט תמיד אני יושב על הבר ומקשקש עם החבר'ה. הטבחים והסו-שפים מתחלפים מדי פעם אבל החומר האנושי הוא תמיד מצוין וכיף לדבר איתם על אוכל. כשאסף נמצא אז בכלל מעניין כי מעבר לעובדה שהוא ידען גדול ומשתף מידע הוא גם מעורה היטב בכל מה שקורה בביצה הקולינרית המקומית. בארוחות צהריים בדוק לרוב מאד רגוע. המסעדה אינה מלאה בניגוד לשעות הערב ולחבר'ה יש הרבה פחות לחץ. פעם לקחו אותי למטבח האחורי לראות איך מקצבים שם את בשר הטלה השלם שהם מביאים אחת לשבוע מחוות מקנה דקל בחבל הבשור (טלה שארולה), לעתים נחה על הדוקטור הרוח והוא מאלתר לי מנה של הערב שלא זמינה בצהריים כדי שאטעם. כיף לסחבק.
תפריט הצהריים שונה מהערב. מעט יותר בסיסי ומצומצם. כמו תפריט הערב הוא משתנה מדי פעם בהתאם להיצע חומרי הגלם העונתיים והרב שנתיים. בארוחה הזו ישבתי בדד.
תפריט יינות לדוגמה. כל כולו משלנו.
רייט פורל מעושן, קרקר חמאה ורוזמרין. גרסה ישראלית עם דג מקומי (מהדן כמובן) לממרח הצרפתי (ששם נעשה בעיקר מבשרים כאלה ואחרים אבל גם מדגים). אומאמי מעושן נהדר.
מנה אייקונית שחזרתי אליה אחרי לא מעט זמן. הקולרבי הצלוי בפחם, שמן זית, פלפל ירוק חריף, זעתר טרי וגבינת המאירי. מנה שקיימת כאן כבר שנים רבות והיא ללא ספק אחת ממנות הדגל של דוק שהביאה את הקולרבי האפרורי לקדמת הבמה ושאחריה צצו מנות בהשראתה בכל מסעדה שלישית בעיר.
דוגמה למנה משתנה. "דג היום" נקרא לה. זהרון מפורפר, חמאה חומה, צלפים, שום. הצלפים כאן מלוקטים ונכבשים במסעדה. הדג זה מה שנמשה מהים. זהרונים ניתן למצוא במסעדות אחדות בארץ אבל רובן לא אוהבות להתעסק עם הדג הקוצני והטעים מאד הזה.
בשלב הזה הייתי שבע ועל סף הזמנת קינוח (קרפ סוזט). אסף שנכנס כמה דקות לפני כן שאל אותי אם אכלתי את הטרין. אמרתי שלא. הוא "הכריח" אותי לוותר על הקינוח והכין לי את המנה שאפילו לא נכנסה לחשבון. טרין בשר ראש ולשונות של טלה במעטפת עלי לשון הפר, חרדל בר, קורנישון, לחם חורסאן קלוי. במילה אחת תענוג. אחלה קינוח. השימוש בכל חלקי החיה הוא אחד המאפיינים של המטבח בדוק. יש כאן שימוש תדיר בחלקי פנים (שיפוד חלקי פנים של טלה, טאקו חלקי פנים) וזה מבורך. nose to tail כמו שצריך. חבל שזה לא שגור ביותר מקומות.
החשבון.
כשבועיים אחרי (ציינתי שאני פוקד את דוק בערך פעמיים בחודש או פעמיים בחודש וחצי במינימום).
ארוחת צהריים, 17 בדצמבר 2025:
שוב הגעתי עצמונית וישבתי על הבר.
מוח טלה על לחם חורסאן קלוי וגרין סוס. מוח נדיר למצוא בדוק וברק השף התפעולי או גיא שהוא אחד הטבחים אמרו לי שהם אמנם מביאים טלה שלם אבל בעבר הם לא קיבלו את הראש עצמו וכעת כן ולכן צצו מנות כמו טרין הראש והלשון וכמו מנת המוח הנהדרת הזאת.
גרסה מעט שונה של הטרין. טרין ראש ופטריות כמהין (ישראליות כמובן של אילסר). הכמהין שולבו בתוך הטרין.
ברוקולי צרוב במחבת, דאשי ירקות ומיסו חומוס, שאלוט ושקדים מטוגנים בשמן פלפלים, עשבי תיבול. מנה ירוקה לאיזון. ירקות וירוקים ישראליים עם טכניקות תיבול בהשראה יפנית.
בארוחה הקודמת ויתרתי על הקרפ סוזט לטובת טרין הראש. הפעם לא. קרפ סוזט, קרמל תפוז וביטר אפרטיף, קצפת רכה ושיערות תפוז מסוכרות. או במילים אחרות קרפ סוזט מהטובים ומהמוצדקים במחוזותינו וזה ספציפית היה אולי הכי טעים שאכלתי בדוק.
החשבון.
עוברים שנה. 2026.
ארוחת צהריים, 6 בינואר 2026:
הפעם פגשתי את חברי עופר לב על הבר.
יינות לבחירה שניר מנהל הפלור הציע לנו. עופר לגם מזה שלא היכרנו. יין בוטיקי של יינן וותיק שהרבה זמן לא נתקלתי ביין שלו בישראל – עמית טולדו (יחד עם אייל מנסור במקרה זה). זכרתי שהוא עבר לחו"ל לתקופה. משמח לראות.
אני שתיתי כוס של רוזה גאריג 2024 של איתי להט. נהדר.
שוב הרייט פורל.
תכננו על מנת בשר כבדה וחורפית להמשך ולכן המשכנו עם ירוק רענן. שעועית יריחו חלוטה, שום, רכז רימונים, שקדים קלויים. ירק לתפארת. טרי, עשוי אל דנטה כמו ששעועית טריה צריכה להיות עשויה. רכז רימונים חמצמץ ועוקצני שהם מכינים במקום כמובן מתבל נהדר.
בלא מעט ארוחות צהריים בדוק אני מקבל כצ'ופר מנה מוקטנת מהסלט הזה. סלט ירוקים נאים, עשבי תבלין, לאבנה וזעתר יבש. סלט פשוט פשוט וטעים טעים. דוגמה למנה שאין צורך לסבך אותה. הירקות והעשבים המקומיים הם טריים שבטריים ומלאי טעם ורעננות.
ולמנה הזו התכנסנו. אוסובוקו טלה שארולה, ירקות ארומטיים ויין לבן, פולנטה, חמאה וגבינת נילי, גרמולטה. הפולנטה כאן אינה מקמח תירס אלא מסולת והיא פשוט מעולה. היא מועשרת בגבינת נילי שהיא גבינה קשה מחלב בקר בסגנון גבינת פונטינה האיטלקית מעמק אאוסטה של המחלבה הקטנה. מחלבת בוטיק ארטיזנלית איכותית שמסעדות כמו דוק גילו אותה והפכו אותה למותג קולינרי מבוקש ומוכר בקרב חובבי אוכל מקומיים. הבשר נפלא. עשיר בטעמי טלה אבל עדיין מעודן. עשוי לתפארת. מנת חורף ביתית מנחמת ומשמחת לבב וחך.
כך צריכה להיראות עצם של נתח בשר בבישול ארוך אחרי האכילה.
הזכרתי את הכמהין המקומיות של אילסר שהוא סטרטאפ פודטק (סליחה אנחנו בפוסט כחול לבן אז המונח הוא טכנלוגיית מזון) לכל דבר ועניין. הם מגדלים פטריות כמהין חורפיות שחורות בחממות באדמות הבזלת ברמת הגולן. יש להם מוצרים נילווים שהם מפתחים. אחד מהם הוא ג'ין כמהין או Volcanic truffle gin בשם געש שכמובן זכה למיתוג לועזי כ-GA’ASH. הם זיקקו אותו בזמנו בשת"פ עם קבוצת האימפריאל. שמעתי על המשקה מזמן אבל כאן טעמתי אותו לראשונה. מוצלח בעיניי. ג'ין חזק עם מעט מרירות אדמתית שמגיעה מהכמהין.
בארוחה הזו שוב קינחנו בקרפ סוזט ויצאנו מבסוטים ומבוסמים. נכון לעכשיו זו הייתה הארוחה האחרונה שלי בדוק. השנה רק התחילה. יהיו עוד רבות.
אסיים את הפוסט הקולינרי המקומי על הצלחת של הארץ המובטחת ועל הצלחות הארצישראליות של דוק בעוד כמה מנות שאכלתי במהלך 2025.
מנות שונות מ-2025:
דוק X ערן ביק – פופ-אפ נקניקיות:
שתי ארוחות צהריים של ה-4 וה-5 בפברואר בהן אירח אסף דוקטור את ערן ביק השרקוטייר (או יצרן נקניקיות ארטיזנלי לפי האתר שלו). נרקח אז תפריט עם חמש מנות של נקניקיות של ערן "ברוח דוק". "מפגש בין רחוב לגבוה" כפי שהם תיארו באינסטגרם שלהם. מנה אחת בוריאציה מעט שונה היא מנת קבע כעת בתפריטים של דוק (ובצדק) – נקניקיית עגל וואגיו שמוגשת בלחמניית חלב. כל הנקניקיות היו מצוינות.
נקניקיית העוף היפנית.
נקניקיית הבקר התאילנדית.
אלה נאכלו ביום המחרת אז ישבתי עם מושיק לוין. נקניקיית החזיר גאודה, העגל בורדלייז, והוואגיו בלחמנית החלב העגולה שלטעמנו הייתה המצטיינת.
אש במטבח.
ארוחת צהריים, 22 במאי:
חלק מהעונג בדוק (וכמובן גם באייבי) הוא הדגה. כשהים התיכון הישראלי בעונות הנכונות מספק סחורה נפלאה. החבר'ה כאן שמים את ידם על דגים מקומיים באיכות הכי טובה שיש. למשל טונה אדומה או אלבקור בעונה. בניגוד להרבה מסעדות שעושות שימוש רק בנתחים מובחרים של הטונה הם מטפלים בדגים שלמים ומנצלים את כל הטוב של חומר הגלם, מראש ועד זנב, כולל שימוש בנתחים פחות פופולריים ואולי כאלה שיעוררו מחלוקת או אפילו רתיעה אצל סועדים רבים.
כאן אסף מכין לי טעימה אוף מניו של ברוסקטה בייגל של האחים עם "סלמי" טונה אדומה או ליתר דיוק נקניק דם טונה אדומה. ביסים לפנתיאון. בתפריט בזמן הקצר שהמנה הוגשה הם קראו לה בייגל "קון טומאט", סלמי טונה כחולת סנפיר.
מאותו דג. סשימי.
זו אינה טונה לשם שינוי. זה בריסקט בקר מעושן נהדר שב-2025 התחילו להכין בדוק בעזרת מעשנה קטנה שהוכנסה למטבח. מנת דלי ניו-יורקי אבל 100% משלנו.
ארוחת צהריים, 24 ביולי:
שוב עם עופר לב. תחילה קיבלנו מנת ספיישל של צלחת שרימפס טריים מהים התיכון צלויים על מלח גס ועלי תאנה. חגיגה. בדוק יגישו שרימפס טרי מקומי בלבד כמובן. ב-2025 למשך כמה חודשים הם השתמשו בשרימפס שגודל בבריכות מלח בעמק חפר – שרימפס ואנמה (חברת אושן סטאר גידלה אותו). הוא היה נהדר בעיניי. קטן בגודל אבל עשיר בטעם. למרבה הצער היה איזה וירוס שפגע בגידול וכרגע הזן הזה אינו משווק יותר. בימים אלה משתמשים כאן (ובאייבי) בשרימפ רוזנברגי שאף הוא מגודל בבריכות מיוחדות (לא סגור איפה בארץ) והוא נהדר לכשעצמו הן במרקמו והן בטעמו. המנה בה הוא מככב בדוק היא לטעמי אחת ממנות הפסטה הכי טעימות ובועטות שיש היום במסעדות מקומיות: בוקטיני חריף, שרימפ רוזנברגי, ציר ראשי שרימפ, שומר צלוי, ריקוטה. זו מנה שאכלתי כאן פעם אחת אבל משום מה לא שמרתי צילום שלה.
כנף דג ים (פארידה במקרה זה), צלויה בגריל בתערובת תבלינים מיובשים. כמובן שכל התבלינים בהם עושים שימוש בדוק נקטפים ומיובשים במקום.
הנקניקייה של ערן ביק. העגל וואגיו עם איולי לימון כבוש, סלטון פטרוזיליה ובצל סגול, לחמניית חלב. היא מנוקנקת מבשר פרת סימנטל מחוות "שבע המעיינות" שהם המקור למנות הבקר בדוק. חוות שבעת המעיינות (7Springs Farm) ממוקמת במושב שרונה בגליל התחתון ומתמחה בגידול בקר מקומי מזן וואגיו.
זה היה ביס צ'ופר של מנת ערב קצרת ימים – טורו טונה כבושה ומעושנת. פצצת טעם.
קינוח. מקפא נוגט, שקדים והאניקומב, קומפוט משמשים ושיכר דבש, טוויל דבש. כנראה משהו די דומה לקינוח שאכלנו בארוחה הטלוויזיונית מאפריל 2024.
בדיוק בחלוף שבוע ביקרתי פעם נוספת ונהניתי בין היתר שוב מ-2 מנות קטנות של טונה כחולת סנפיר נהדרת.
עד כאן דוק.
אלה היו רק חלק מהארוחות וחלק מהמנות שאכלתי במסעדה המשובחת הזו ב-2025. זו המסעדה שביקרתי בה הכי הרבה פעמים בשנתיים האחרונות. מסעדה שנכנסת אצלי לטופ 5 בארץ בזכות העניין, הטעמים, הנועזות להגיש חלקים לא פופולריים, הגיוון, הנפשות הפועלות, אבל בראש ובראשונה בזכות חומרי הגלם המקומיים הנהדרים והכבוד שדוק נותנת להם.
תמונות סיום.
עופר עין גל שלח לי כמה תמונות של צילומי מסך איכותיים של הפקת הסדרה שאוטוטו תעלה לשידור באיחור רב החל מה-20 בינואר – הצלחת של הארץ המובטחת. כאן 11. אני אצפה.










































































8 תגובות
הבחור מול רותם, נראה יותר מדי רציני וזה לא אופייני לו, אם אני לא טועה
בפייסבוק הוא עושה רושם של אדם מצחיק וציני בטירוף. במציאות הוא איש רציני, מהורהר, מעט קודר. סתם… כנראה שתפסתי את השניים ברגע של שיחה קולינרית רצינית.
יופי של סיכום של ארוחות נהדרות בדוק. היה טעים ומקומי ובטוח שימשיך כך גם ב 2026
תודה ע.ל
שנמשיך ליהנות מדוק!
בהתחלה הרמתי גבה איך הארוחה שלנו בדוק לא כאן, אבל אז גיליתי כי המצב חמור (על סף הביזיון) וזה היה כבר באוקטובר 2024. ובלי קשר, אני עדיין לא מבינה איך יהל לא התחבר לקבב הטלה בלשון הפר שמבחינתי זה הקבב הכי טעים שיצא לי לאכול. מחכה לארוחות נוספות אצל אסף ולעליית התוכנית לאוויר.
אכן אוקטובר 2024. בהתחלה חשבתי לשלב ביסים גם מאייבי והחלטתי לוותר.
פולנטה שעשויה מסולת נקראת עסיד או עסידה. נפוצה בעיקר בצפון אפריקה, ובעיקר עם דג ברוטב אדום (מעין חריימה)
כן. אני מכיר עסידה. גם בגרסה היהודית וגם בגרסה סודאנית ממסעדת דרפור בנווה שאנן. מה שבדוק עשו יותר מזכיר פולנטה במרקם והם שמים במסה המון גבינת נילי של המחלבה הקטנה והרבה חמאה.